אבל באופן כללי

כיף לך איתו?

הוא אוהב אותך?

נמשך אלייך?

את מרגישה שהוא מחובר אלייך ולמציאות? או מנותק כזה ותלוש קצת

אם כן, תודי לה' ותמשיכי הלאה, מקסימום למצוא דרך לחיזוק הביטחון עצמי, אין סיבה להיתקע על זה וגם אין על מה.

אם לא, אז באמת יש בעיה אמיתית מן הסתם.

תשתחררי מהלחץ..

קודם תנסי לעבור לאינטרנט יותר צנוע כמו רימון או משהו בסגנון,גם תנסי שיהיו בבית קצת דרשות

של רבנים שמחזקים על הנושא,תנסי לא בכפיה,וגם כשאת רגועה ושמחה איתו תסברי לו כמה שזה 

כואב לך וקשה לך עם העניין,שוב כל הכבוד לך על האכפתיות כי הצדק איתך.

כי איך ייתכן שלגבר יתירו לראות אישה לא שלו,זה נוגד את ההלכה,

את תמשכי לחזק אותו ורק תרווחי.

הגישה של הדבר הוא בזה:

האם כל אדם (גבר או אשה) רוצה להרבות זכויות בעולם או להיפך.

אנחנו מחפשים זכויות כל הזמן,

חושבים על איך לעזור לזולת,

להרבות בכבוד שמים 

להוסיף טוב בעולם

ולא ח"ו להיפך.

 האם היינו רוצים שבגללנו העולם יהיה טוב יותר?

טוב יותר גם רוחנית?

אז כן, לצניעות יש חלק גדול בזה.

לא כל כך יודעת את ההבדל בין מסייע לדבר עבירה או לפני עוור לא תיתן מכשול

אבל ברור שמישהי שהולכת לא צנוע נופלת באחת מהקטגוריות.

וזה בכלל לא קשור לזה שהגבר הוא טורף מיני או שנח להתפתות.

ואגב לגבי ציבור דתי לאוני ועמדה לגבי צניעות,

לא חושבת שיש היום הגדרה מדוייקת לציבור דתי לאומי.

מינעד רחב מידיי

שיח הצניעות האובססיבי,

גורם לאישה לפחד כל הזמן על בעלה.

ולחנוק אותו בגלל פחדיה.

בתואנה שהיא אחראית על היראת שמיים שלו,

או שזה פוגע בה מאוד וכו'.

אישה יקרה.

בעלך צופה בסרטים וכנראה שזה לא פורנו.

וגם אם זה היה פורנו- לא חושבת שזה טוב לך להיכנס לזה.

לא חושבת שטוב לך לחשוב מה הוא רואה ומה הוא לא.

את לא אחראית על היראת שמיים שלו ולא על מה הוא רואה ומה לא.

אם הוא אוהב את זה- רוב הסיכויים שיעשה את זה שתהיה לו שעה של שקט כשיהיה לבד.

תבקשי ממנו שישתדל להפחית במראות לא צנועים. וזהו.

תגידי לו שזה ישמח אותך. 

את לא צריכה להיכנס לדרמות 

ולנסות לכפות עליו את השקפת עולמך.

במקום זה,

טוב תעשי אם תביני שהעבודה שלך היא להיות הגרסה הנשית הטובה ביותר של עצמך.

זה אומר ליזום יחסי אישות,

זה אומר להראות לו פנים מחייכות

וזה אומר לפרגן לו ולהעצים אותו.

לא לנסות להשתלט,

ולא לנסות להדיר אותו מהעולם.

אין לנו יכולת, כנשים, להבין מה זה היצר הגברי.

הוא לא אישה וזהו.

הוא כנראה יתמודד עם פיתויים כל חייו.

איך את יכולה לעזור לו?

את יכולה להיות ה"חומה" שלו בעזרת הנשיות הטבועה בך.

את לא יכולה להכריח אותו לא לראות סרטים,

אבל כן יכולה לבקש שימנע ממראות לא צנןעים.

אבל לא לחקור אותו מה ראה ומה לא.

תסמכי עליו ותניחי לו.

תשאלי את עצמך:

למה זה מפריע לי?

מה אני מרגישה כשהוא צופה בזה?

איזה רגש עולה בי בזמן הזה?

מה אני חושבת שעובר לו בראש כשהוא צופה בזה?

במה זה יכול לפגוע בנו כזוג?

תשאלי אותו את אותם השאלות ויש סיכוי שיהיו לו תשובות אחרות לגמרי 

ועוד כאלה שאלות...

וחוץ מזה,תפסיקי גם את לראות סרטים,אם זה משפיע עליך ומבלבל אותך,תפסיקי עם זה לגמרי.

ממש מרגישים את הלב הטוב והטהור שלך שרק רוצה שיהיה טוב...

שתהיה ביניכם בלעדיות

נאמנות

שלמות

הרמוניה

אהבה שלמה

בכל המובנים.

מקסימה שאת!

קודם כל הרגשות שלך לגיטימיים לגמרי -

כמו שאמרת - כך *את* רואה את הדברים.

את *באמת* היית רוצה שסבעלך יראה אך ורק אותך כולל תמונות, סרטים, ברחוב, בעבודה והכל

את *באמת* היית רוצה שרק הקשר שלכם יהיה אל מול עיניו תמיד תמיד, אפילו כולל קשרים לא אמיתיים בתוך סרטים.

כך את רואה את הדברים.

זו את.

וזה בסדר גמור ומושלם שזו את.

וכמו ששוב כתבת בחוכמה - יש גם את בעלך היקר.

ו*הוא* רואה אחרת את הדברים.

הוא *באמת* לא מבין את הבעייתיות

הוא *באמת* לא משווה דמות מסרט לאשתו היקרה

הוא *באמת* לא משווה קשר בסרט לקשר שלכם

אם הוא אומר שזה לא עושה לו שום דבר, שהוא לא מבין למה את מתכוונת, שהוא לא מבין את הבעייתיות וכו' - הוא כנראה באמת ובתמים מרגיש וחושב כך.

אבל בגלל שאת זו את (המקסימה! באמת!) - הלב לא נותן לך לשחרר.

הוא אומר לך (הלב): "רגע. אבל אם אני רואה כך את הדברים. אז איך הוא לא?! אז אולי הוא משקר?

אולי הוא לא רוצה לפגוע בי?

אולי עכשיו לא אבל בעתיד כן?

אולי הוא לא מודע להרס אפילו?

ואולי ואולי ואולי.

ואז באמת קשה לשחרר

כי הכוונה שלך,

המהות,

השורש,

זה שיהיה לכם טוב!

***כי*** את כ"כ אוהבת אותו!

כי את כ"כ רוצה קשר שלם ביניכם לנצח שאפילו הדבר הכי קטן לא יוכל להיכנס ביניכם!

זו כוונה כ"כ עמוקה,

כ"כ טהורה

כ"כ נכונה!

מצוין שאתם מדברים על זה.

מציעה להמשיך לדבר על זה.

קודם כל לשאול את *עצמך* מה בדיוק בדיוק מפריע לך?
ממה את מפחדת אם יראה זאת?

וממה עוד את מפחדת?

ומה יקרה?

וממש להמשיך ולמנות, אפילו לעשות רשימה, את כל הדברים שעולים בך.

ועם זה להגיע אל אישך היקר לשיחה טובה,

שיחה שמתחילה בכיף ובנעימות,

כמובן בזמן רגוע ושלו ששניכם אוהבים, אכולים, רגועים ולא עייפים וכמובן בלי הסחות/ילדים ברקע/מסכים וכו' -

ושוב לפתוח את הנושא לעומק.

לומר לו מה את מרגישה

לומר לו ***למה*** את מרגישה כך.

ואז לשמוע אותו.

רק לשמוע.

בלי רצון לענות באמצע

אלא רק רק לשמוע עד הסוף.

לשמוע מה הוא חושב על זה

מה הוא מרגיש לגבי זה

והכי חשוב *למה* הוא חושב ומרגיש כך?

דברו ודברו עד שתלבנו גם בלב את הכל!

כי כמה שנגיד לך אנחנו כאן - הלב הטוב שלך שרוצה שלמות עם אישך לא יירגע עד שאותו איש חמוד עצמו ירגיע אותו

ואשתף אותך במשהו אישי

לפני 14 שנים, שהייתי כלה צעירה, חשבתי לתומי שאחרי החתונה לא יהיה לנו אפילו מחשב (טלוויזיה היה מוסכם כבר שלא )

וביום הראשון שראיתי שבעלי היקר, החתן הטרי, משחק משחק מחשב ממש נחרדתי! (חח זה מצחיק אותי עכשיו, אבל אני ממש זוכרת את זה שנחרדתי! אמרתי לו: מה? יש משחקיפ במחשב גם אחרי שאנחנו נשואים?

חח והוא הסתכל עליי, בהלם בעצמו, ואמר: ?! חחח מה הבעיה? למה זה שונה אם התחתנו? הרי שיחקתי במחשב גם לפני... מדוע עכשיו לא?

ואז הייתה לנו שיחה על כך

ופשוט הבנתי שבאמת הוא זה הוא

ונשאר מי שהוא גם אחרי החתונה.

כמו שאני זו אני.

ונשארתי כך אחרי החתונה

(ונהניתי מהמחשב גם )

- עוד סיטואציה שנזכרתי בה עכשיו -

גם ממש בתחילת חיי הנישואים - ראיתי תמונה של משחק מחשב עם ציור של מכונית וכמה אנשים מסביבה, ולאחת הנשים (המצוירות! הן אפילו לא היו אמיתיות) בתמונה הייתה גופיה. ואמרתי לבעלי שזה מפריע לי שיש לה גופיה.

חחח אני צוחקת עכשיו בקול כי אני נזכרת שוב בפרצוף המופתע שלו שלא מבין מה אני מתכוונת בכלל?!

הוא אפילו לא הסתכל על זה, לא ייחס לזה חשיבות, ראה את זה כמו רקע לשנייה לפני שהמשחק נטען ואפילו לא זכר את זה

ורק אני אכלתי סרטים בראש שהנה הוא רואה אישה אחרת בגופיה 

😁

(אני ח"ו לא צוחקת עלייך, אלא ממש עליי, הסיטואציה עצמה שהייתי בה מצחיקה אותי עכשיו כמובן שאז לא צחקתי...)

עכשיו נכון שיש אנשים ונשים שלא מתאים להם גם זה וזה בסדר גמוק

נכון שיש כאלה שבכלל בכלל לא מכניסים הבייתה לא מחשב ולא פלאפון ולא ספרים עם תמונות של נשים וכן הלאה כי להם זה מתאים.

אבל יש מקרים שאו שגם האיש וגם האישה במחשבה ותפיסה שהדברים הללו לא מפריעים להם,

או שהאיש חושב כך והאישה חושבת אחרת,

ובפעמים האלה חשוב מאוד לדבר,

להבין את עצמנו

להבין את בן זוגנו

ולפתור את העניין כך *ששנינו* נרגיש טוב.

גם שהאיש ירגיש טוב, שמקבלים אותו כמו שהוא, שמאמינים לו, שמבינים אותו, שסומכים עליו וכן הלאה

וגם שהאישה תרגיש טוב - שאין שוםפ דבר ואף אחת שיכולה לאיים על המקום שלה בלב שלו אפילו לא טיפה, ושהיא יחידה ובלעדית לבעלה

(ושניהם צריכים באמת ובתמים להרגיש זאת לעומק ולא בכאילו. גם דרך התקשורת וגם דרך מעשים וזמן וניסיון חיים והחיים עצמם וההתנהלות בהם).

לאט לאט עם השנים למדתי והבנתי ממש לעומק את העניין הזה,

שאישי היקר - הוא אדם שלם בפני עצמו.

ואני אדם שלם בפני עצמי.

ויכולים להיות פערים

ויכולים להיות הבנות שונות

ודעות שונות -

והכל בסדר!!!

כל עוד ממשיכים לאהוב אחד את השנייה, ולכבד אחד את השנייה,

ולדעת מהם הצרכים אחד של השניה ולדעת גם איך למלא אותם, וכמובן שאם יש קווים אדומים אצל האיש/ה מתחשבים בהם,

וכמובן שאם יש דברים מהותיים וכו' מתחשבים בהם

אבל הרבה פעמים זה לא חייב להגיע לשם, כי פשוט לומדים לא להיבהל מהפערים.

ואפילו, אפילו לומדים *להיתרם* מאותם פערים.

כמה שזה נשמע הזוי עכשיו, אני בטוחה, גם אני הייתי חושבת שזה הזוי להיתרם מהפערים?! מה?! באיזה עולם?!

אבל כן!

באמת שזה כך!

כל אחד משלים את השני

כל אחד יכול לגדול עוד

למצוח עוד מהשני

לפתוח את הראש, את הלב

לפתח גמישות מחשבתית

להתמלא עוד בענווה

להבין

לכבד

לתקשר

יש בזה ממש עולם ומלואו של טוב!

סתם עוד דוגמא מצחיקה שנזכרתי בה עכשיו: בהמשך לסיפור שסיפרתי על המחשב וכו -

היום אני מוצאת את עצמי פשוט מתמוגגת מנחת שבעלי הכיר לילדים משחק מחשב שנקרא Minecraft

(ואני כותבת את השם שלו כי אני ממליצה עליו בחום!!! לכולם!) - ותשמעי, הם פשוט מאושרים.

הם לומדים

הם מפתחים קורדינאציה

הם נהנים

הם מדברים ביניהם

משתפים פעולה יחד

מתכננים יחד

חושבים

לא יודעת איך לתאר את זה, חבל שאני לא יכולה לצלםפ וידאו בלייב ולשלוח לך שתראי כמה כמה טוב זה עושה להם המשחק הזה! בכ"כ הרבה מובנים, לךא רק טכנית, גם נפשית, גם רגשית, גם חברתית - וואו פשוט הכל!!!

וכל זה - בזכות אבא שלהם!

אותו אבא אהוב שאוהב משחקי מחשב והכיר להם את זה

רק רק בזכותו

וגם אני נהנית מזה.

מהם.

פשוט חווה על בשרי את ההתמלאות הזו דווקא מהשוני בינינו!

(יודעת שזה נשמע כאן לא מספיק עמוק, פשוט קשה לי להעביר את החוויה והתחושה שלי דרך הכתב... יש בזה כ"כ עוד הרבה שקשה לי להעביר... )

אז אישה יקרה וטובה שאת!

תמשיכי לאהוב כך את בעלך עד הסוך ובכל הכוח

תמשיכו לדבר ביניכם

תמשיכו להבין אחד את השניה

תמשיכו לסמוך אחד על השנייה

ויהיו לכם חיים מתוקים מתוקים ב"ה

אבל מכיוון שהוא זה לא את - והוא אומר לך ש"אינו מבין על מה את מדברת"..

אז סביר שהכי טוב עבורך כעת, זה להתעלם.

להאמין לו למה שהוא אומר. 

לא לגרום שע"י כך ש"תסבירי" לו מליון פעם "מה הבעיה", הוא עוד יתחיל באמת לשים לב למה שאת אומרת שזה בעיה....

ההערות המרובות, הלחץ שלך, יכולים לגרום לההיפך.

אולי תאמרי לו רק, חד פעמית, שאת שמחה שאינו רואה בכך בעיה ושזה לא משפיע על הקשר איתך - אבל בכ"ז, בהיות שלא צנוע זה לא צנוע, ולא ממש מתאים לצורה של הבית שאתם רוצים, אז תשמחי אם יוכל למעט בכך כפי יכולתו..

אפשר גם ליזום - לא בלחץ - בילויים משותפים כשרים. יתן צורות אחרות של "זמן להירגע"...

כך נראה לענ"ד.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה