כל השכנים, כל החברים, כל המשפחה, כל המכרים אומרים שהם היו זוג רגיל ומאוהב.

לא יתכן שההסתרה הייתה עד כדי כך עמוקה. זה כבר עובר את גבול הסביר.

לא יתכן. פשוט לא יתכן שהייתה הסתרה ובינים לבין עצמם היו נורות אדומות. 

לא נתפס בראש בכלל. זה פשוט לא יתכן.

לא יודע איך להגדיר את זה. אבל חייב להיות משהו מעבר.

לא אצלה חלילה. אלא אצלו. אצל כל אחד ואחד מאיתנו. 

והיא מנטורית של זוגיות והכל

גם תהיתי לעצמי איך זה פתאום קורה

ומסכימה עם זה שהתמונות לא מראות מה יש בפנים...

נטייה ומשיכה למערכות יחסים לא בריאות.. אז זה לא מפליא בכלל. חות מזה שזה עלמא דשיקרא. לא להאמין לכלום

באמת אין מילים....

אדם שהורס לעצמו את החיים ברגע. איך אתה לא חושב על אשתך? על הילדים? עליך? מרחמת כ'כ על הילדים שיגדלו בלי אמא, בידיעה שזה בגלל אבא שלהם...

והתשובה לעניות דעתי טמונה במילה בה בחרת להגדיר אותו - 'אדם'.

אז זהו, הוא לא אדם. וזאת לא סיסמא.
אני לגמרי מתכוון למה שאני כותב.
ביום שנפנים שיש אנשים שמבחוץ הם נראים כאנשים

אבל מבנה הנפש והאישיות שלהם בנוי אחרת לגמרי
נדע לתת מענה טוב יותר לסוגיא הזאת.

משום מה כשאנחנו רואים בעל חיים אין לנו שאלות על התנהגות אכזרית.
אותו דבר צריך לקרות כאן.
 

כל המוטיבציה הפנימית, המניעים העמוקים - אחרים לגמרי.
היכולת לחוש אמפתיה - לא קיימת אצלם, לא קיימת.
מצפון? 
לחית מחמד של מישהו כאן יש מצפון?
אולי פרימיטיבי מאוד, אז ככה זה אצלם.

מודעות ותכנון?
את זה הם כן 'זכו' לקבל. ויודעים להשתמש בזה היטב.
 

הוא אדם והוא מודע למעשיו ויש לו שליטה.
אני מדבר על מה קורה בתוכו. הוא לא אדם במובן האמפתיה והמצפון למשל.
וגם לא אדם מבחינת מה המשאב שלו לחיות.

כשאדם אומר למישהי אני לא יכול בלעדייך ואין לי חיים בלעדייך
אם הוא נורמאלי אז ברור שזה תיאור מוגזם כי באמת יהיה לו חיים ויש לו חיים גם בלעדיה.
 

אבל אם הוא בעל הפרעת אישיות מסויימת הוא באמת מתכוון לכל מילה,
בלעדיה אין לו חיים.
לכן הוא חייב שליטה עליה. זה לא בא ממקום שכלי. זה ממש משאב הכרחי לו כמו אוויר לנשימה.
בלי זה הוא גמור לגמרי. זה יכול להוציא אותו משליטה.
בעניין הזה אני מתכוון שהוא לא אדם כמו שאנחנו מפרשים.
כמו כלב שיראה חתול ושום דבר לא יעזור מלעצור אותו.



לגבי הבחירה

יש חולי נפש שאין להם שליטה, לא עליהם אני מדבר.
לחלק גדול מבעלי הפרעת אישיות יש בחירה ומודעות, והם אכן נענשים בבתי המשפט.
אבל זה לא סותר שבתוך אישיותם - חסרים כמה חלקים שמרכיבים את האדם הישר.

 

קודם כל תודה לך @די שרוט שפתחת שרשור שאפשר קצת לפרוק ולבכות על כל הרצח המזעזע הזה

ואולי גם לומר כל אחד את הגיגיו/תחושותיו וכו'.

זה חשוב מאוד בעיניי.

אפתח ואומר שאני לא קרימינולוגית, וממש לא מוסמכת לטפל באלימות על שלל סוגיה ולא בפתלוגיות על שלל סוגיהן,

אבל כן רוצה לשתף במה שאני מרגישה כלפי זה.

האמת, שנאי עוד לא מעכלת, זה פשוט כ"כ מציף ונותן כזה "בוקס" בבטן שלא יודעת כמה מסודר אצליח לכתוב בסערת הרגשות הזו...

פתחתי את האינטרנט במוצאי שבת, ישר לתוך הידיעה המזוויעה הזו.

נכנסתי... ו... בום. ועוד בום. ועוד בום. פשוט הלם טוטאלי.

תכיננתי כ"כ הרבה דברים למוצ"ש הזה ופשוט הייתי משותקת. רעדתי וישבתי משותקת בלי יכולת לעשות כלום.

לקרוא שהיא יועצת זוגית עוד, ושבעלה שוטר עוד, ו4 ילדים קטנים ו ו ו...

די! זה כבר יותר מדי.

וגם המקצוע שלה זהה לשלי, וגם הגיל ממש דומה, וגם הייתה חברה בקבוצה שאני גם בה, ולקרוא ולשמוע את כל מה שהיא אומרת ועוזרת לאלפי נשים ואנשים ובסוף זה קורה לה... פשוט אמאל'ה!!! ה' שישמור. רק השם שישמור על כולנו.

גם אני, כמוך, לא מבינה איך זה הגיוני אם לא היו שום סימנים מקדימים. לא מצליחה לקלוט את זה.

הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהצלחתי לזוז אתמול מהמצב קיפאון שהייתי בו, היה פשוט לפרוק לבעלי את ההזייה הזו והוא אמר את מה שחשבתי גם אני - לא יכול להיות שלא היה שם משהו מקדים! לא יכול להיות שזוג שטוב לו ואנשים נורמטיביים והכל טוב שיעשו דבר כזה. אין, זה לא הגיוני!!! אני פשוט מסרבת להאמין בזה.

כי אם זה כן זה פשוט אומר רע על האנושות כולה ושאין לאנושות תקווה. לא לאף אחד בתוכה, גם לא להכי צדיקים.

וזה פשוט לא אפשרי!

לא אפשרי שאתה, ואני, וכל חברי הפורום, וההורים שלנו, והחברים שלנו, והשכנים שלנו והאחים שלנו והילדים שלנו - כולנו רוצחים בפוטנציה!

מה פתאום!!!

לרצוח?!

ליטול חיים?!

אין מצב! פשוט מסרבת להאמין.

ובדיוק כמו שאמר @מופאסה גם בעלי אמר - גם אדם שנושא אקדח יום יום ממש לא חושב על לרצוח עובר אורח אז את אשתו?! לא הגיוני!

ואני רוצה להאמין בזה.

בעצם אני בוחרת להמאין בזה.

כי אני עדיין מאמינה בבני האדם, באנושות, בטוב של האדם, בהגיון הבריא, וגם וכמובן בעיקר בקב"ה שברא אותנו לא רוצחים מלידה...

אז גם לך אני אומרת את זה.

זה מזעזע, נכון. מאוד. אין מילים!

אבל אל תאבד תקווה באנושות

ובטח שלא תחשוב שאתה עצמך יכול פתאום לרצוח את ילדיך שלך!

חס ושלום!

אני מפחדת שעצם ה"לגיטימציה" להכיר בזה שכולנו רוצחים בפונטנציה יש בה הרבה מאוד רע ובשעת משבר ולחץ ה"חיה" שבנו יכולה לומר "אז אנחנו רוצחים?" ואיזה דבר טוב יכול לצאת מזה?

אז לא לא לא.

אנחנו לא רוצחים. אפילו לא קרוב.

אדם שלוקח אקדח ויורה על אשתו. פעמיים. והילדים בבית - הוא לא אדם רגיל ולא נורמטיבי בשום צורה!

ולא, אין מצב שהכל היה תותים ודבש ביניהם ואיתו בפני עצמו ופתאום עשה את זה! זה פשוט לא מתקבל על השכל הישר.

אף אחד לא יכוללדעת מה היה ביניהם,

מה היה בינו לבין עצמו, בחדרי חדרים.

אף אחד.

גם הנרצחת היקרה והמדהימה ז"ל (צמרמורת לכתוב את זה) שהעידה שבעלה גבר מדהים והכל טוב - זה עדיין לא אומר. 

גם לא תמוננות בפייסבוק.

גם לא חברים, משפ]חה וכו'.

רק היא עצמה והוא עצמו יודעים.

ואולי גם הילדים פה ושם.

והקב"ה.

וזהו.

וכמו שכתב בחוכמה @לימונדה מלימון - במעגלי אלימות יש הרס כ"כ רב עד כדי הכחשה פעמים רבות, גם של הקורבן עצמו. ומילה ומילה מה שכתב גם בשאר הודעתו. חותמת על כל אות.

יש לי קולגה מדהימה ומוכרת מאוד, מקצועית ותותחית שאין דברים כאלה - שנמצאית במקלט לנשים כי יש איום על חייה!!! ומי היה מאמין?! ואתה יודע כמה טוב היא אמרה על בעלה? ועל הזוגיות שלהם? וכמה היא עצמה דואגת לנשים בדיוק במצב הזה? ופתאום לגלות שכל הזמן הזה היא עצמה חייתה בתוך אלימות... אין מילים! פשוט אין מילים.

תודה לאל שהיא עדיין חיה ונושמת והיא במקלט, אבל זה היה יכול לקרות גם לה באותה מידה, וכולם היו מתפלאים באותה מידה.

גם בעלה נראה לכאורה הכי "גבר גבר" שיש, כזה סוחף, "טוב" כלפי חוץ, "מפנק" אותה, עוזר לכל העולם, ובסוף בחדרי חדרים עושה על אשתו כאלה מניפולציות וכזו אלימות שרק השם ירחם.

דיברתי איתה 3 פעמים מאז שנכנסה למקלט והלב פשוט שבור שבור. אין, אי אפשר להכיל דברים כאלה.

(שוב תודה על הבמה לפרוק, ממשיכה...) הדבר הראשון שאמרתי לעצמי שהתחלתי ללמוד לימודי יעוץ זוגי היה שהכי הכי חשוב שאף פעם הסנדלר לא ילך יחף!

אף פעם!

ואם יש סנדלר - שקודם כל הוא יכין לעצמו נעליים1 זה דבר ראשון

ורק אחרי שהכין - יעשה לאחרים.

וכך בכל מקצוע באשר הוא - קודם כל בבית פנימה. להשקיע. שיהיה טוב. ללמוד, לגדול, להיות מלאים. ורק מתוך המקום הטוב והשלם - להביא הלאה גם למעגלים כלפי חוץ

אסור אסור שהמעגלים החיצוניים יבואו על חשבון המשפחה הפרטית!

באף מקצוע באשר הוא

לא מורה שתותחית על חזון ילדיה חלילה

לא סנדלר שיחף

לא יועץ זוגי שחי בזוגיות אומללה ורעה

לא עובד סוציאלי שצורח ומרביץ לילדיו שלו

לא פסיכולוג שמלא בהפרעות לא מטופלות בעצמו

לא עו"ד שמרמה וגוזל בחדרי חדרים

לא איש חסד שבתוך הבית פנימה רומס את אשתו/רומסת את בעלה

לא מבשלת ואופה לכל הקהילה ולכל העולם ובבית הילדים רעבים לאוכל מוכן

ולא גומל חסדים שעוזר לכל מי שמבקש ובעל שם וכבוד ותהילה בחוץ, אבל בבית רק אשתו/רק בעלה יודע איך הוא רחוק מלהיות גומל חסדים כרחוק מזרח ממערב.

וזה בידיים שלנו.

של כל אחד ואחת מאיתנו.

לשים לב.

לעבוד על המידות שלנו קודם כל.

אחו"כ על הזוגיות

הילדים

ההורות

המשפחה הגרעינית

נשאר עוד כוח? מעולה

משם להמשיך הלאה לעוד מעגלים.

אף פעם לא בסדר הפוך, ותמיד להיות עם יד על הדופק להבין מתי משהו בא על חשבון השני,

מתי סדרי העדיפויות מתערבבים

מתי אנחנו בעצם חיים את הטפל ולא את העיקר

מתי אנחנו לא שמים לב לבית שלנו פנימה

ואז שוב - לעבוד על זה!

לא נולדנו רוצחים, אבל גם לא נולדנו מושלמים. אז לעבוד על זה. כל אחד ואיפה שהוא צריך לעבוד על זה.

הדבר הראשון שאני מבררת עם זוג/יחיד/ה עוד בשיחת הטלפון זה אם מטרתצם להגיע ליעוץ זוגי ולחזק את הקשר וכו', ולא שיש בעיות אלימות/פסיכוזה כלשהי/כל רקע אחר של אלימות - כי אם כן - אני ישר מפנה הלאה. ולפעמים אם זה לא נודע לי בשיחת הטלפון ואני מגלה זו במפגשים - אני ישר אומרת חד משמעית שאני באלימות לא מוסמכת לטפל ושיפנו לכל הגורמים שכן.

ורק אחרי שלא תהיה אלימות כלל, אם יבחרו, יוכלו לחזור.

הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו שאפשר ללמוד ולעשות בעקבות המקרה המזעזע הזה - זה פשוט שכל איש וכל אישה באשר הם יביטו פנימה לתוך חייהם שלהם - כי הם ורק הם יודעים מה *באמת* קורה בחיי הנישואים שלהם ומה באמת קורה עם בן/בת הזוג שלהם,

ואם הם מרגישים אפילו בדל של אלימות, להתקשר! לקבל תמיכה ויעוץ!

ורק מגורמים מקצועיים שמוסמכים לטפל באלימות!!!

לא משהו אחר, גם לא המישהו הכי מקצועי שמתמחה אולי באלף ואחד דברים אבל לא באלימות - לא!

אלא מישהו מוסמך בדיוק לכך.

ולא להיות לבד לרגע

לעשות הכל בליווי ותמיכה של גורמים מקצועיים, ומעגלי תמיכה של חברים, משפחה וכו'.

הכי חשוב לא להיות לבד ברגע ולהתייעץ, לקבל עזרה, והכי מקצועית שיש.

בתפילה מכל הלב לקב"ה שיאמר די לצרותינו וזה יהיה המקרה המזעזע האחרון.

בשורות טובות, בשלמות, בגלוי, בחסד, לכל עם ישראל.

זה משתלט עלי המחשבות האלה שאני משווה את הילדים שלי לילדים שלה. כאילו אני מעמיד בראש שלי את הילדים שלי בסיטואציה הזאת וזה אוכל לי את הראש......

באמת מתוך זה שכאילו היא אמרה שהזוגיות טובה וכו וכולם אומרים שהזוגיות טובה וכו , והייתי בלחץ להיות ליד בעלי.בקטע כזה... כאילו וואו.. לא יודעת מה להגיד, באמת שלא...... 

תודה על התגובה.
אולי זו הזדמנות להזכיר פרט קטן אבל משמעותי.
יש איזו מחשבה שהקורבן של אדם בעל הפרעות אישיות כאלה ואחרות
יהיה האדם החלש, התלותי, מסכן שכזה.

מתוך כך מי שחזק/ה, בעל ערך ותפקיד = חסין.

 אבל המציאות מראה גם אחרת.
לא מעט ספרות נוגעת בנקודה הזאת,

ככל שיש לקורבן יותר ערך ויותר כישרון
בתוספת הערכה מהציבור - 
ככה הוא הופך להיות קורבן יותר אידאלי עבור אנשים הרסניים.

שהרי איזה אדם בעל הפרעת אישיות שכל ערכו בחיים ניזון ממה שמעריכים בחוץ
יחפש לו בעל/אישה פשוטים?, אם אפשר להיות ה'בעל'/'אישה'  של אותו אדם מוערך?
 

למה למשל שנרקסיסט/פסיכופט וכד' יבחר לו קורבן חסר אנרגיות ושמחת חיים?
מה הוא ישאב? מה הוא יחליש ויהרוס?

יש שלב שהוא שאב הכל, מיצה. זה לא דווקא כי מצא מישהי אחרת. זה כבר עניין אחר לגמרי.
ושם הוא מתייחס לזה כמו אוכל, סיימת? זרקת. נוראי.
 

לא יודע על המקרה הנוראי הזה מה קרה,
אבל אין להתפלא שאישה שכזו שעוסקת בכזה תחום ומהווה 'גורו' חשוב לרבים
תמשוך אליה איש הרסני כזה, כי אישה בעלת ערך רב עלולה להיות מוקד יותר גדול לאנשים האלה.
 

נקודה למחשבה.
 

שיר שינגן לי על המיתרים..........

בעברית........

אני חייב

וגם אם הם יעשו מעשים קשים הם לא יבצעו אותם באכזריות מול ילדים קטנים.

הזעזעתי מהשוואה שנתת - עברת את כל הגבולות הלגיטימיים מבחינתי

גזלייטינג.. תגללו את המושג החשוב הזה.. יש הפרעות שלא ניתנות לטיפול כמו נרקסיסזים... לצערנו

היה בינהם מאבק,במהלכה הוא דקר אותה

ואח"כ ירה בה

ה'ישמור

אולי אני מגזימה

אבל,הקשבתי לראיון עם האמא,והיא סיפרה שהבן התקשר אליה וביקש שתבוא,הוא העלה אותה לקומה למעלה,נכנס איתה לשרותים וסיפר לה שהרג את אשתו.

אמא שלו חיבקה אותו.

בהמשך היא אמרה שוב ושוב שהוא הבן שלה והיא תומכת בו,ותתמוך בו כל הזמן,והיא אוהבת אותו.

ושהוא עשה "מעשה שלא יעשה"

זה שהיא אוהבת אותו ותומכת בו זה ברור,אבל לי הרגיש שהיא מכילה אותו יותר מידי,כאילו הוא גדל עם הורים שלא משנה מה הילד יעשה,הוא יקבל הכלה וחיבוק.

הוא עשה מעשה שלא יעשה? הוא רצח את אשתו!!! הוא עשה מעשה נפשע ומזעזע,חיבקת אותו כשהוא סיפר לך את זה?

באמת?

צריך לאהוב את הילדים שלנו תמיד,אבל חשוב להעמיד אותם במקום כשצריך, ולמצוא את הדרכים להבהיר להם כשהם טועים,כמה המעשים שלהם לא ראויים וחמורים.

אבל שזה לא דווקא עניין של חינוך, על אף שהעיקרון נכון.
נורת אזהרה פשוטה להפרעות אישיות מסוימות שאנשים כאן הזכירו היא -
אם תתפוס אותו על מעשה רע הוא יילך לפינה לסבול עד כדי כך שאתה תרוץ לנחם אותו.

לא בטוח שזה מתחיל מההורים.
אני חושב שלא מעט אנשים היו נופלים בפח הזה.
ועלינו כחברה להוקיע כל אמפתיה לאנשים האלו, שיודעים למצוץ את הרחמנות שלנו עד תום.
הרי בזה הם מומחים, לא?

שיש בזה גם עניין של חינוך,

ילד שידע שתמיד ההורים יחבקו אותו,ולא משנה איזה מעשה נוראי הוא עשה.

הוא קרא לאמא שלו עוד לפני שקרא לשוטרים,הוא כנראה ידע שיקבל חיבוק.

זה מתחיל מגיל אפס,ילד שמקבל כל מה שהוא רוצה,ושיודע לקבל גם אמפתיה לכל מעשה שיעשה.

פשוט מפחיד..

אני מסכים מאוד פשוט מביא עוד זווית אחרת. 

אני יכול לתת כאן דוגמאות מהאתר הזה גם של רבנים שעשו מעשים שלא יעשו
שפרסמו מכתבי התנצלות והסברה
שאחרי שקראתי אותם אישית הרגשתי שבעצם הם הצדיקים בסיפור והם מסכנים - נפלו לעצת היצר.
רק אחרי קריאה שניה ושלישית תפסתי את הטריק.
 

אני בכוונה מביא את העניין הרבני כאן,
כיוון שכולנו עלולים ליפול בפח ההתמסכנות שמציבים אנשים כאלה.

הא ב של בעלי הפרעות אישיות זה לעשות רע ולקבל חיבוק.
זה א ב, והם נולדים עם זה.
יכול להיות שההורים בסדר, 
ומול ילד נוראי שכזה לא עמדו במניפולציה.

מבחוץ זה נשמע קל, אבל מי שפגש את הבעות הפנים והמשחק המתמסכן התיאטרלי בצורה חיה
יבין שזה לא מבייש את תיאטרון הבימה.
הראיה, קהילות שלמות שנופלות בזה (הבאתי דוגמאות של רבנים כדוגמא לכך ובכוונה לא אכנס כאן לניצלוש).

אני לא בטוח שהפרעות אישיות למינהן הן עניין שנוצר בגלל חינוך,
ויש על כך תיאוריות רבות.
מה שכן - מסכים לגמרי שחינוך יכול לעצב ולעוות בן אדם.

ילד צריך לדעת שהורה יתמוך בו בכל מצב,אבל לא יתמוך במעשים שלו,אני מסכימה.

יחד עם זאת ,הבן שלה עם ידיים מגואלות בדם,והדבר הראשון שהיא עושה,זה לחבק אותו? גם אם היה הורג את אח שלו,היא היתה עושה את זה? אני בספק.

קשה לי להסביר על גבי הפורום את משנתי לגבי החינוך שלהם

אבל לדעתי צריך לתמוך בילד,אבל החיבוק המיידי והבלתי אמצעי הזה,הוא הזוי בעיניי. ולי הוא מראה הרבה על הבית שגדל בו.

ואין לזה שום קשר לאמון

הוא תגובה ספונטנית תמוהה

וגם אם זה קרה,מה בוער לה לציין את זה בראיון?

אולי בגלל שאני מכירה לצערי מידי מקרוב מישהו עם הפרעת אישיות,ואני יודעת כמה מניפולציות הם יכולים לעשות על הסובבים אותם ולגרום להם להאמין שהם תמיד הקורבן,וכמה הם מסכנים,וכמה לא היתה להם ברירה אלא לעשות זאת.

וזה מגיע מגיל צעיר,וגורם להורים לפחד מהם כל הזמן,חלק מההורים ינתקו קשר איתם,וחלק יחבקו וינשקו אותם כל היום.

התגובה שלה למצב טראומטי. אף אמא לא יודעת איך היתה מגיבה למצב כזה. אם לא היתה מחבקת- היו אומרים שאולי לא זכה לכך שיקבלו אותו בבית, אז מוציא את הזעם על אשתו. וכיו"ב. להגיע להסברים פסיכולוגיים על סמך ראיון עם אמא אחרי חוויה כזו, לא הוגן. זו פסיכולוגיה בגרוש.

רק  אמרתי שזה מדליק לי נורה אדומה

גם אם היא חיבקה אותו,היא לא היתה חייבת לספר את זה בראיון,משמע שזה נורמלי בעיניה,לא?

מה האינטרס שלהם להתראיין? 

כשאמרה שנכנסה לבית והמראיין שאל איפה הייתה הגופה היא היססה ונראית לא אמינה. ואז אמרה שהילדים היו בחוץ שיחקו ודיאנה הייתה במקום אחר. אז הוא הזיז את הגופה? ולה שהילדים ישחקו בחוץ אם הם ראו את אבא יורה באמא (כך נאמר שהם היו בסלון)

מעניין אותי מאוד שמומחים לשפת גוף יפענחו את הראיון עם ההורים.. משהו שם לא נראה לי. בכלל. 

חוץ מזה שתמיד יש סימנים מקדימים.. גם ההורים בטוחה שידעו רק בעייתי על הבחור 

שאלה פשוטה
האם הוא עונה להגדרה הבאה?
 

 אדם בעל הפרעת אישיות וככל שהיא מתקרבת למצב פסיכוטי
הוא כמו אדם  רעב מאוד שלא נותנים לו אוכל למרות שיש להם לתת לו, אז הוא מאבד שליטה עצמית.

אז,

האם כשלא נותנים לך יחס? אתה מאבד שליטה?
האם כשלא מספקים לך את הצרכים שלך, אתה מרגיש שלוקחים ממך את החיים כפשוטו?
האם בשל כך אתה פוגע בעצמך או באחרים?
 

אני חושב שבן אדם נורמאלי יענה לא.
אמנם לכולנו יש צרכים, אבל הם לא מביאים אותנו לאובדן שליטה כמו פגיעה עצמית או פגיעה באחר בשל כך
ואנו פונים לסיוע מקצועי.
 

אם זה היה המצב,
כבר היינו יודעים את זה. ובעצם גם לא שואלים את השאלה הזאת בכלל. כי למה שזה היה מפריע.
לכן עצם השאלה והצפת הדיון בפורום

היא צפירת הרגעה.

 

לא מאמינה שלא היה כלום... גם אם השכנים לא ידעו.

 גם אצל מיכל סלה לא הייתה אלימות פיזית קודמת לרצח (המכה הראשונה הייתה גם האחרונה) אבל בטח שהיו סימני אזהרה. אני הייתי בזוגיות בלי אף אלימות פיזית אבל עם כל סימני האזהרה. כעת יוצאת ממנה. לא צריך לחכות למכה כדי ללכת כדי לדעת שהזוגיות חולה.

שגם צדיקים כמו עשרת השבטים היו מסוגלים לרצוח את אח שלהם בגלל קנאה. 

שעם הארץ עושה את זה, מחילה, אבל זה לא שוק. זה עצוב. זה כואב. בא לי שיעשו לו מה שעשה לה.

אבל גם קין רצח. עשרת השבטים רצו לרצוח (ורצחו בע"ח אחרי רק כדי להשתמש בדם שלו??? ולא כדי לאכול??)......  בטח יש עוד דוגמאות ששכחתי

לא יודעת. בני אדם הם אנשים מתוסבכים רצח.. תרתי משמע

מקווה שזה יצחיק אותך קצת (יש לי עוד... אבל לא מתאים לפורום)

Don't do that to yourself....anyone of us could have tripped over that little girl's jump rope

Cheater cheater compulsive eater

Dead leg!

Yeah but ive got couscous!

No tissue no tushy

IF YOU'RE ALIVE, YOU ANSWER YOUR PHONE!!!

It's not that common, it doesn't happen to every guy and it is a big deal

!it tastes like feet
 

don’t eat yellow snow

princess consuela banana

if she could come back as a couch we'd really appreciate it

Theres a lot I didnt know about vomite

Whats the word for an adult who doesn’t have dianasour toys in their bedroom?

Pick a lane. whos Elaine?

Dude alert

Transposter!

That’s not even a word!

How you doin?

There's a phoebe on my sandwich

15 Yemen Road, Yemen

I know!""

You wanna be on my list too? Keep talking

They don’t know that we know they know we know

Omg someone's killed a square man

Hey mondler

Omg where are all the men?

Unagi

A moo point. It’s a moo

Why is your family scottish? Why is your family ross??

No more falafel for you!

אל תחפש בגוגל!

ובמילים אחרות: transposter!

וחבל לספר לעצמך סיפורים שהם היו זוג "מאוהב"...  מספיק לחיות בסרטים. ואינך יודע מה היה שם.

אנשים נורמליים לא עושים דבר כזה, ובוודאי לא מי שאוהב את השני.

חבל להתפלסף על דברים כאלה יתר מידי - וכך אתה מכניס את עצמך, מהפלפולים הללו, לחרדות-שווא..  או אולי ההיפך...

לאדם יש בחירה, לך יש בחירה, ואכן לא יקרה אצלך דבר כזה ולא שמתקרב לזה, בעז"ה.

הרב דסלר כותב על "נקודת הבחירה". שאצל כל אדם "נקודת הבחירה" במקום אחר. יש כאלה שברור שלא יגנבו, אבל לשון הרע אולי כן. יש מי שבשום אופן לא יספר לה"ר - אין מצב, זה לא יוצא מהפה שלו - אבל לברך בלי כוונה אולי כן, וכו'...  

"נקודת הבחירה" של בן אדם סביר, אינה במעשים כאלה. ואדם צריך להשתדל תמיד לרומם את נקודת הבחירה שלו. להפוך עוד ועוד דברים טובים למובנים וטבעיים אצלו.

וכמובן, תמיד להתפלל לה', בנחת ובכוונה ובשמחה, שלא יביאנו לידי נסיון ולא לידי ביזיון. להתרגל למידות טובות ולגבולות בחיים, באופן כללי. אבל לא להכניס לראש חרדות שווא.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.