קודם כל תודה לך @די שרוט שפתחת שרשור שאפשר קצת לפרוק ולבכות על כל הרצח המזעזע הזה
ואולי גם לומר כל אחד את הגיגיו/תחושותיו וכו'.
זה חשוב מאוד בעיניי.
אפתח ואומר שאני לא קרימינולוגית, וממש לא מוסמכת לטפל באלימות על שלל סוגיה ולא בפתלוגיות על שלל סוגיהן,
אבל כן רוצה לשתף במה שאני מרגישה כלפי זה.
האמת, שנאי עוד לא מעכלת, זה פשוט כ"כ מציף ונותן כזה "בוקס" בבטן שלא יודעת כמה מסודר אצליח לכתוב בסערת הרגשות הזו...
פתחתי את האינטרנט במוצאי שבת, ישר לתוך הידיעה המזוויעה הזו.
נכנסתי... ו... בום. ועוד בום. ועוד בום. פשוט הלם טוטאלי.
תכיננתי כ"כ הרבה דברים למוצ"ש הזה ופשוט הייתי משותקת. רעדתי וישבתי משותקת בלי יכולת לעשות כלום.
לקרוא שהיא יועצת זוגית עוד, ושבעלה שוטר עוד, ו4 ילדים קטנים ו ו ו...
די! זה כבר יותר מדי.
וגם המקצוע שלה זהה לשלי, וגם הגיל ממש דומה, וגם הייתה חברה בקבוצה שאני גם בה, ולקרוא ולשמוע את כל מה שהיא אומרת ועוזרת לאלפי נשים ואנשים ובסוף זה קורה לה... פשוט אמאל'ה!!! ה' שישמור. רק השם שישמור על כולנו.
גם אני, כמוך, לא מבינה איך זה הגיוני אם לא היו שום סימנים מקדימים. לא מצליחה לקלוט את זה.
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהצלחתי לזוז אתמול מהמצב קיפאון שהייתי בו, היה פשוט לפרוק לבעלי את ההזייה הזו והוא אמר את מה שחשבתי גם אני - לא יכול להיות שלא היה שם משהו מקדים! לא יכול להיות שזוג שטוב לו ואנשים נורמטיביים והכל טוב שיעשו דבר כזה. אין, זה לא הגיוני!!! אני פשוט מסרבת להאמין בזה.
כי אם זה כן זה פשוט אומר רע על האנושות כולה ושאין לאנושות תקווה. לא לאף אחד בתוכה, גם לא להכי צדיקים.
וזה פשוט לא אפשרי!
לא אפשרי שאתה, ואני, וכל חברי הפורום, וההורים שלנו, והחברים שלנו, והשכנים שלנו והאחים שלנו והילדים שלנו - כולנו רוצחים בפוטנציה!
מה פתאום!!!
לרצוח?!
ליטול חיים?!
אין מצב! פשוט מסרבת להאמין.
ובדיוק כמו שאמר @מופאסה גם בעלי אמר - גם אדם שנושא אקדח יום יום ממש לא חושב על לרצוח עובר אורח אז את אשתו?! לא הגיוני!
ואני רוצה להאמין בזה.
בעצם אני בוחרת להמאין בזה.
כי אני עדיין מאמינה בבני האדם, באנושות, בטוב של האדם, בהגיון הבריא, וגם וכמובן בעיקר בקב"ה שברא אותנו לא רוצחים מלידה...
אז גם לך אני אומרת את זה.
זה מזעזע, נכון. מאוד. אין מילים!
אבל אל תאבד תקווה באנושות
ובטח שלא תחשוב שאתה עצמך יכול פתאום לרצוח את ילדיך שלך!
חס ושלום!
אני מפחדת שעצם ה"לגיטימציה" להכיר בזה שכולנו רוצחים בפונטנציה יש בה הרבה מאוד רע ובשעת משבר ולחץ ה"חיה" שבנו יכולה לומר "אז אנחנו רוצחים?" ואיזה דבר טוב יכול לצאת מזה?
אז לא לא לא.
אנחנו לא רוצחים. אפילו לא קרוב.
אדם שלוקח אקדח ויורה על אשתו. פעמיים. והילדים בבית - הוא לא אדם רגיל ולא נורמטיבי בשום צורה!
ולא, אין מצב שהכל היה תותים ודבש ביניהם ואיתו בפני עצמו ופתאום עשה את זה! זה פשוט לא מתקבל על השכל הישר.
אף אחד לא יכוללדעת מה היה ביניהם,
מה היה בינו לבין עצמו, בחדרי חדרים.
אף אחד.
גם הנרצחת היקרה והמדהימה ז"ל (צמרמורת לכתוב את זה) שהעידה שבעלה גבר מדהים והכל טוב - זה עדיין לא אומר.
גם לא תמוננות בפייסבוק.
גם לא חברים, משפ]חה וכו'.
רק היא עצמה והוא עצמו יודעים.
ואולי גם הילדים פה ושם.
והקב"ה.
וזהו.
וכמו שכתב בחוכמה @לימונדה מלימון - במעגלי אלימות יש הרס כ"כ רב עד כדי הכחשה פעמים רבות, גם של הקורבן עצמו. ומילה ומילה מה שכתב גם בשאר הודעתו. חותמת על כל אות.
יש לי קולגה מדהימה ומוכרת מאוד, מקצועית ותותחית שאין דברים כאלה - שנמצאית במקלט לנשים כי יש איום על חייה!!! ומי היה מאמין?! ואתה יודע כמה טוב היא אמרה על בעלה? ועל הזוגיות שלהם? וכמה היא עצמה דואגת לנשים בדיוק במצב הזה? ופתאום לגלות שכל הזמן הזה היא עצמה חייתה בתוך אלימות... אין מילים! פשוט אין מילים.
תודה לאל שהיא עדיין חיה ונושמת והיא במקלט, אבל זה היה יכול לקרות גם לה באותה מידה, וכולם היו מתפלאים באותה מידה.
גם בעלה נראה לכאורה הכי "גבר גבר" שיש, כזה סוחף, "טוב" כלפי חוץ, "מפנק" אותה, עוזר לכל העולם, ובסוף בחדרי חדרים עושה על אשתו כאלה מניפולציות וכזו אלימות שרק השם ירחם.
דיברתי איתה 3 פעמים מאז שנכנסה למקלט והלב פשוט שבור שבור. אין, אי אפשר להכיל דברים כאלה.
(שוב תודה על הבמה לפרוק, ממשיכה...) הדבר הראשון שאמרתי לעצמי שהתחלתי ללמוד לימודי יעוץ זוגי היה שהכי הכי חשוב שאף פעם הסנדלר לא ילך יחף!
אף פעם!
ואם יש סנדלר - שקודם כל הוא יכין לעצמו נעליים1 זה דבר ראשון
ורק אחרי שהכין - יעשה לאחרים.
וכך בכל מקצוע באשר הוא - קודם כל בבית פנימה. להשקיע. שיהיה טוב. ללמוד, לגדול, להיות מלאים. ורק מתוך המקום הטוב והשלם - להביא הלאה גם למעגלים כלפי חוץ
אסור אסור שהמעגלים החיצוניים יבואו על חשבון המשפחה הפרטית!
באף מקצוע באשר הוא
לא מורה שתותחית על חזון ילדיה חלילה
לא סנדלר שיחף
לא יועץ זוגי שחי בזוגיות אומללה ורעה
לא עובד סוציאלי שצורח ומרביץ לילדיו שלו
לא פסיכולוג שמלא בהפרעות לא מטופלות בעצמו
לא עו"ד שמרמה וגוזל בחדרי חדרים
לא איש חסד שבתוך הבית פנימה רומס את אשתו/רומסת את בעלה
לא מבשלת ואופה לכל הקהילה ולכל העולם ובבית הילדים רעבים לאוכל מוכן
ולא גומל חסדים שעוזר לכל מי שמבקש ובעל שם וכבוד ותהילה בחוץ, אבל בבית רק אשתו/רק בעלה יודע איך הוא רחוק מלהיות גומל חסדים כרחוק מזרח ממערב.
וזה בידיים שלנו.
של כל אחד ואחת מאיתנו.
לשים לב.
לעבוד על המידות שלנו קודם כל.
אחו"כ על הזוגיות
הילדים
ההורות
המשפחה הגרעינית
נשאר עוד כוח? מעולה
משם להמשיך הלאה לעוד מעגלים.
אף פעם לא בסדר הפוך, ותמיד להיות עם יד על הדופק להבין מתי משהו בא על חשבון השני,
מתי סדרי העדיפויות מתערבבים
מתי אנחנו בעצם חיים את הטפל ולא את העיקר
מתי אנחנו לא שמים לב לבית שלנו פנימה
ואז שוב - לעבוד על זה!
לא נולדנו רוצחים, אבל גם לא נולדנו מושלמים. אז לעבוד על זה. כל אחד ואיפה שהוא צריך לעבוד על זה.
הדבר הראשון שאני מבררת עם זוג/יחיד/ה עוד בשיחת הטלפון זה אם מטרתצם להגיע ליעוץ זוגי ולחזק את הקשר וכו', ולא שיש בעיות אלימות/פסיכוזה כלשהי/כל רקע אחר של אלימות - כי אם כן - אני ישר מפנה הלאה. ולפעמים אם זה לא נודע לי בשיחת הטלפון ואני מגלה זו במפגשים - אני ישר אומרת חד משמעית שאני באלימות לא מוסמכת לטפל ושיפנו לכל הגורמים שכן.
ורק אחרי שלא תהיה אלימות כלל, אם יבחרו, יוכלו לחזור.
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו שאפשר ללמוד ולעשות בעקבות המקרה המזעזע הזה - זה פשוט שכל איש וכל אישה באשר הם יביטו פנימה לתוך חייהם שלהם - כי הם ורק הם יודעים מה *באמת* קורה בחיי הנישואים שלהם ומה באמת קורה עם בן/בת הזוג שלהם,
ואם הם מרגישים אפילו בדל של אלימות, להתקשר! לקבל תמיכה ויעוץ!
ורק מגורמים מקצועיים שמוסמכים לטפל באלימות!!!
לא משהו אחר, גם לא המישהו הכי מקצועי שמתמחה אולי באלף ואחד דברים אבל לא באלימות - לא!
אלא מישהו מוסמך בדיוק לכך.
ולא להיות לבד לרגע
לעשות הכל בליווי ותמיכה של גורמים מקצועיים, ומעגלי תמיכה של חברים, משפחה וכו'.
הכי חשוב לא להיות לבד ברגע ולהתייעץ, לקבל עזרה, והכי מקצועית שיש.
בתפילה מכל הלב לקב"ה שיאמר די לצרותינו וזה יהיה המקרה המזעזע האחרון.
בשורות טובות, בשלמות, בגלוי, בחסד, לכל עם ישראל.
אתה מגיב לעצמך?
