חמישה תמרורי אזהרה: לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל, בטור מיוחד

גם אצלי לא הייתה אף אלימות פיזית, אבל את כל הסימנים שכאן.. והם הצילו אותי! לא צריך לחכות למכה הראשונה כדי לטפל\ ללכת

אני לא כל כך מבין מה הטענה כאן. 

מה זה אומר בכלל להעצים גברים? מה זה להעצים בכלל? אני לא מבין את המילה הזאת. 

ולא הבנתי למה הקריאה דווקא לגברים. מה ההבדל בין גברים לנשים בנקודה הזאת? לא צריך גם לגדל את הנשים?

זה שהיום נשים מאוד מועצמות. הפער בין ההתקדמות של נשים ב30 שנה האחרונות להתקדמות של גברים הוא פער ענק. נשים עשו דרך ענקית והתפתחו בעוד גברים כמעט נשארו באותו מקום מנטלי ריגשי ורוחני גם... ולכן זה עלול לגרום לחוסר ביטחון או לפער מנטלי.. שדרך אחת לפתור אותו זה להגיד לנשים 'תהיו פחות' ודרך שניה זה להגיד לגברים 'תהיו יותר'. כמובן שזה אמירה גסה והמציאות יורת מעודנת ומורכבת אבל זה הכיוון.

אבל אי אפשר להשוות את השינויים שנשים חוו ב100 שנים האחרונות לשינויים שגברים חוו כן? זה לא סתם שנשים מובילות את ההתקדמות בעולם, שמעתי מהרב שמואל אליהו שזכר מלשון לזכור\ זוכר את העבר עסוק בעבר. ונקבה מלשון קיווי לקוות היא קווה את העתיד. אז זה לא עניין של תחרות ככה זה בעולם. 

ולגבי אלימות.. יכול מאוד להיות שיש אלימות שווה אבל בסופו של דבר מקום המדינה נרצחו 5 גברים ע"י נשותיהן (שהיו מוכות) ונשים נרצחות ע"H בעליהן בערך 20 בשנה...

למשל העצמה אישית של מה זה אישה ונשיות וכו'.. כל בת ממוצעת מקבלת רק בתיכון 3 סדנאות על להיות אישה להתחבר לעצמך וכו'.. ואצל גברים יש פשוט ריק בנושא הזה. 

דבר שני גם אם יש שיוויון לא תמיד זה בא בטוב בצד הגברי כי זה צד שהיה רגיל להיות מעל האישה אלפי שנים. כעת בזמן של עליית הנוקבא ונקבה תסובב גבר היוצרות מתהפכות אבל צריך לבוא לזה בלב פתוח ומוכנות להכיל את השינוי הזה. אם לא מתפתחים ברמה הרוחנית ולימוד של פנימיות התורה אז לא תמיד השינויים האלו מתקבלים בעין יפה והם נראים שטחיים.

שוב, לא חושבת שזו הסיבה לרצח כי כדי לרצוח צריך להיות פסיכופט. אבל זה בהחלט נקודה חשובה מאוד בכל השיח המגדרי והיא מביאה פה משהו גאולי בעייני. 

ככה אני מבינה את דבריה אבל אם לא ממש הבנת מה היא רוצה ממליצה לך לשאול אותה או רב אחר כי אני חושבת שזו נקודה חשובה ועמוקה שרלוונטית היום מאוד לדור שלנו.

מה הכוונה שנשים היום מאוד מעוצמות? מה זה להיות מעוצם?

הרי גברים ונשים מקבלים בערך את אותו חינוך, אז למה שיהיה הבדל בניהם?

לפני מאה שנים נשים לא ידעו קרוא וכתוב והיו ספונות בביתן וכל עולמן התרכז בבית ובמשפחה. לא הייתה להן זכות הצבעה ודעתן לא נשמעה. הגבר לעומת זאת החזיק בכל התפקידים החיצוניים, היה אמון על החינוך וההשכלה ולא היינו מגדירים אותו כאיש משפחה. 

היום נשים יודעות קרוא וכתוב, יכולות לבחור ולהיבחר ורואים עליה מטאורית של נשים מנהיגות ראשות ממשלה או מפלגות. אישה מתעסקת גם בדברים מחוץ לבית ומפתחת תחומי עיסוק בעוד הגבר פתאום נהיה גם איש משפחה. 

כמה קבוצות תמיכה אתה מכיר לנשים וכמה לגברים? כמה קווי סיוע לנשים ולגברים? בתיכון, כמה סדנאות העבירו לך על דייטים? על זוגיות? על גבריות? כמה עלוני שבת יש רק לנשים? כמה שירי העצמה יש לנשים וכמה לגברים? חיפוש קצר ביוטיוב יגלה לך את ההבדל. אז נכון יש סיבה לכל זה ובאמת זה חלק מצמצום הפר שהיה אלפי שנים. אבל צמצום הםער הזה יצר וואקום וריק. 

כמה מחנכים את הבת למלא את תפקידה הנשי? כמה אנחנו יודעים לדקלם משפטים כמו כל כבודה בת מלך פנימה וכו'. כמה אנחנו יודעים לדקלם לעומת זאת על מהות גברית? מה תפקיד הגבר בעם ישראל? מה זה באמת להיות גבר? כמה מנחות מיניות נשית יש? כמה מנחי מיניות גברית יש? תעשה סקר אל תסמוך עלי... אבל יש פער אדיר.

ראיתי מה שהגבת כאן - התבלבלת בשרשור - נשואים טריים

אני אגיב לפי המספרים שכתבת:

1) אני מסכים חלקית עם מה שכתבת כאן. אבל אני לא רוצה לפתוח דיון על זה... 

2) אז את אומרת שקידמו נשים כי הן היו מאחור, ובמקביל את הגברים לא קידמו, ואז הנשים עקפו את הגברים בנושא הזה? 

3) מדהים שנותנים להן חינוך בדברים האלה בתיכון. לא היה לי מושג. ממש מוזר שלא נותנים גם לבנים דברים כאלה. אני לא מצליח להבין למה. מרגיש כאילו לא אכפת מהחינוך של הבנים. 

4) את יכולה להסביר מה הכוונה? לא הבנתי את זה...

רק אומר לך שזה לא אשמת הגברים. 

אני ועוד חברים שאני מכיר מאוד מחפשים ידע כזה, אבל הוא כמעט ולא קיים. 

אני חושב שיש הרבה צמא בצד הגברי ללמוד על זוגיות, משפחה, מיניות, גבריות, תפקיד הגבר בעם ישראל. אבל אין איפה ללמוד. בסוף מצאתי קצת, אבל קשה ממש למצוא, כי זה כמעט ולא קיים. כלומר לא קיים בצורה שתתאים לגברים, כי מה שיש לנשים לא מתאים לגברים. 

ועכשיו שאת אומרת שלנשים יש את כל הדברים האלה, שבמשך כל כך הרבה שנים אני מחפש בנרות למצוא ידע בדברים האלה, מרגיש ממש כואב.

ולא חושבת שמישהו אשם בזה. אני מסכימה איתך מאוד שיש ריק בנושא הזה אצל גברים, יאללה הגיע הזמן להרים את הכפפה ולפתח את התחום הזה לגברים כי זה יביא הרבה ריפוי. לך תחקור את הנושא תפתח אותו זה יביא הרבה ברכה לעולם. 

כותבת לך מי אני יודעת שכן מתעסק בתחום הזה לגברים, כמובן דתי:

יהונתן שומר מצפת

עופר בשן- לא מכירה רק שמעתי עליו

אלעד חמיאל- דוקטורנט בתחום היה המרצה שלי ממליצה מאוד!

יונתן קליין- גם לא מכירה אישית

ד"ר מיכאל אבולעפיה

אני חושבת בנוסף ואפילו לפני ההעמקה של התחום המגדרי זה בכלל ההעמקה והחיבור של גברים לנפש ולרוח. חיבור ללב, לעצמם, חיבור לגוף. ועל זה הרבנית דיברה ואני מסכימה איתה מאוד. כל התחום של שיטת ימימה (ימימה אביטל ז"ל), יוגה, עיסוק בתחומי האומנות, עבודת כפיים, חיבור למוח ימין ולא רק מוח שמאל, עבודה עם הרגש והלב, למידה והעמקה של פנימיות התורה.  ד"ר מיכאל אבולעפיה מדבר על זה הרבה ויש לו תרגילים ממש יפים וחשובים- באתר של מכון מאיר אפשר לשמוע הרבה שיעורים שלו והוא ממש מביא תורה חדשה בנושא. משבירה לתיקון  זה קישור לסדרה שאני ממליצה אבל יש לו עוד המון סדרות ושיעורים

מי שירוויח מזה לא יהיו רק הגברים אלא העולם כולו. בדיוק כמו שמי שמרוויח מהעצמה נשית זה לא רק נשים, הליפך אם זה רק נשים זה יוצר מלחמות. כולם כולם מרוויחים

לאו דווקא עיסוק במיניות בגיל תיכון. בכללי עיסוק של נפש ורוח.

שיצאו ממעגל האלימות שבפייס הכל נוצץ וזהב.. עולם הפוך ראיתי-  והאמת תהא נעדרת נאמר על ימי הגאולה...

גם הרצח של מיכל סלה זה היה האלימות הפיזית הראושנה והאחרונה, לא היו סימנים פיזים לפני. אבל אלימות רגשית שסוללת את הדרך לאלימות פיזית היא לא פחות חמורה והיא מתעתעת בהרבה אפילו את הקרובן. לצערי מניסיון אישי. מושגים כמו זוגיות נרקסיסטית, גזלייטינג. אלימות ריגשית נפשית יותר קשה מאלימות פיזית כי קשה לשים עליה את האצבע...

אלא שהוא השחתת יישובו של עולם, זה לא אותו דבר...

ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אבל אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת יישובו של עולם.

כנראה שהשחתת העולם ורשעות גמורה זה לא המדד הכי גבוה לחומרה...

אפשר ליישם את הכלל הזה גם בזוגיות 

ברור שרצח אין דרך חזרה... אבל אלימות םיזית מכה סטירה וכו' אפשר לקרוא לה בשם. לעומת זאת התעללות ריגשתי היא כל כך סמויה שלוקח זמן לפעמים שנים כדי להבין שאתה במערכת אלימה נפשית.

יובל כרמי היה פסיכולוג שפגע מינית במטופלות שבעצמן נפגעו מינית בעבר. סו וואט? העולם הזה הפוך.. הסנדלר הולך יחף זה לא מושג מימינו... 

לא יודעת מה היה אצל דיאנה בדיוק אבל בטוחה שיתבררו הדברים נראה תמונה אחרת. בן אדם לא קם יום אחד ורוצח.

מצטטת התחלה של פוסט שכתב יהונתן קליין:

תרשה לי לקחת אותך כמה שנים קדימה, אולי 10 אולי 30,

אבל מתישהו בדור הבא' אנחנו הגברים ננהל את הכוחות המיניים שלנו

בצורה יותר מפותחת ומודעת.

אנחנו עדים להצפה ואף התלקחות של המיניות בדור הזה.

מצפייה בתכנים באחוזים מפחידים שמתחיל אצל נערים צעירים מאוד, עיסוק בפגיעות מיניות (שתמיד היו אבל לרוב גם הושתקו),

כמו גם שיעורים, קורסים פסטיבלים, סדנאות וטיפולים.

אנחנו בעיצומו של תהליך ואם לדייק

אנחנו בעיצומו של משבר שקודם לריפוי עמוק של המיניות.

להבנתי - מיניות כשער לגן עדן, ולנבואה, ועוד.

אז איך יראה ״הריפוי של המיניות״ זו שאלה גדולה. מאוד.

אתמקד כאן בצעד משמעותי שלנו הגברים,

למרות שהצד הזוגי והנשי מרתק לא פחות,

ואציג זאת דרך גישה שפיתחתי בשם ״עוררות רציפה״

גבר שמתבגר ויוצא לעולם היום,

ללא כלים של התפתחות בעולם האישי,

עלול למצוא את עצמו במציאות רווית אתגרים,

תכנים והצעות מפתות ברשתות השונות

ובהמשך בזוגיות מלאת ציפיות מהמרחב האינטימי-

ציפיות שלו ושל בת הזוג שלו,

וקושי גדול לנהל את המציאות האישית הזו.

יהונתן קליין מתוך הפייסבוק והקבוצה שהוא הקים 'דרך גבר בעלמא'. ממליצה לעקוב.

להגיע אליהם. כמובן שהכל בתהליך והדרגה ולא כופים על אף אחד שום דבר שלא בקצב שלו אבל טוב שיש דרך וכיוון ומקום לשאוף אליו

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰