לבורא עולם לא משעמם חלילה (כי השעמום היא תחושה נבראת כדי לדרבן לפעולה את מי שצריך לפעול), אבל יש לו משהו שקרוב לזה - והוא השלימות שמעצם היותה שלימה לא מאפשרת את חדוות ההשתלמות.

ומכיוון שלא יכול להיות שום חסרון בבורא, גם לא בהיותו שלם ולא משתלם (או במילים אחרות: בלתי מוגבל שלא יכול להיות מוגבל) לכן הוא ברא אותנו, המצומצמים והמוגבלים, או ליתר דיוק - חלק אלוה מצומצם ומגביל, כדי שאנחנו נחווה את ההשתלמות והעלייה ממדגרה למדרגה, את הכמיהה לשלימות וההתקדמות לכיוונה. ומכיוון שאנחנו חלק ממנו (מושג זה טעון בירור), הוא (גם) ישתלם על ידינו.

הקרדיט כמובן לרב קוק באורות הקודש ובקבצים.

זה בדיוק הקטע שלנו - שאנחנו נהנה מהשאיפה אליה, מהיותינו במובן מסויים חלק ממנה, ומההתקדמות הבלתי פוסקת אליה.

עכשיו זה נשמע לנו מתיש כי אנחנו חווים גם נסיגות שגורמות לנו לאכזבה ותהייה על כל קונספט, אבל לע"ל תהיה רק התקדמות אין סופית, בני עלייה שילכו רק מחיל אל חיל, ללא מנוחה כדברי הגמ' בסוף ברכות. למושג חוסר מנוחה יש בעולם המושגים שלנו קונוטצייה מייגעת ומייאשת, אבל יש גם צד אחר לזה, שאותנו נזכה לחוות מתישהו.

לגבי תיאוריית הביצה - אני לא כ"כ מכיר את נבכיה. אני רק זוכר שמישהו פה מהפורום (לדעתי @בנות נו לריב, או בשמו הקודם 'לא') הפנה אל סירטון שמציג אותה, וממה שאני זוכר שיש שם הרבה מוטיבים שאפשר למצוא ביהדות בכלל, בקבלה בפרט, ובחסידות בפרט שבפרט, אבל למיטב זכרוני יש גם סיגים שצריך לבער.

לא הבנתי את המושג - "תחנות של חיים מכל מי שאי פעם חי". מה זה אומר?

המשפט הראשון שכתבת די סתום מעצם היותו מנוסח בלשון קבלית, ומעצם כך - כנראה שאתה צודק. אבל אם הבנתי נכון זאת שלמות פרטית של האדם ולא של כל היש (אא"כ התכוונת לקשר זאת לדבריך בהמשך).

לגבי התיאוריה - זה נשמע מעניין, ואולי אף כובש, ויש אצלינו את המוטיב הזה של השייכות והאחדות בין כל היש, אבל אני חושב שהרעיון עדיין צריך ליטוש: האם הוא אומר שיש נשמה אחת גדולה שיש לה כמה ביטויים (נשמות מוחלקות) ואז דומה בהחלט לרעיון של כנס"י. או שהתכוונת לומר שכולנו ממש אותה נשמה.

לפי הצד הראשון - אני ואתה, חלק מנשמה אחת גדולה הרמונית, והפיקצייה ב'אני' ו'אתה' היא תחושת ה'אני' הנפרדת והעצמית של כ"א, שאנחנו נפרדים ולא קשורים ב'גוף' אחד.

לפי הצד השני - אני ואתה זה ממש אותה נשמה/תודעה, והפיקצייה היא עצם ה'אני' וה'אתה', שאיננו 'גוף' אחד.

מה שכתבת לעניין סבל לא חייב להיות תלוי בהכרח בתיאורייה הזאת. היו כאלו שאמרו אותה בלי קשר אליה.

האמת היא שאנחנו מגששים באפילה בתוך כל זה. יכול להיות שלנו, ולכלל האנושות, ישנה אינטואיציה סביב רעיון גדול, אינטואיציה שהולכת וקורמת לה עור וגידים, אך בינתיים לא מצליחה להגיע לכדי הגדרה וקוהרנטיות, אלא הולכת וסובבת כל העת סביב נקודה עלומה, שמורגשת מרחוק אבל לא מוגדרת, מטי לא מטי, מדי פעם נוגעת בה ומתרחקת וחוזר חלילה, והמעגלים סביבה ילכו ויתקצרו עד שנגיע אליה.

לכן, למשל אע"פ שמפשט החומר הכתוב שבידינו באמת לא נראה כמו צד מסויים, כל עוד אין סתירה חזיתית, יתכן לומר שעוד כמה זמן נבין שאת מה שלמדנו וחשבנו שהבנו, לא הבנו לעומקו, והיה שם, בחומר הגלם הזה, אוצר אחר של הבנה שיכל להתגלות רק ע"י המציאות המתחדשת.

לגבי התיאוריה שלך בדבר ההידמות העתידית של הנברא לבורא, ובמשיח בפרט:

על משקל הנאמר למעלה אנחנו יכול לתת לך חומר גלם שאולי גלום בו משהו מהרעיון הזה. כה דברי הגמ' בב"ב (עה: ):

"א"ר יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא...

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונת: ג' נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלים...

א"ר אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא".

ובגמ' מגילה (יח.): מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל? שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל".

ובסנהדרין (סה: ): "אמר רבא: אי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים וגו'". ופירש רש"י שם: "אי בעו צדיקי - להיות נקיים מכל עון: הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים, הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה".

ועכשיו לתיאוריה שלי:

אתה הוא בנות נו לריב, והתיוג שלי לעיל היה פאלטה.  

הכל בעירבון מוגבל (ודוק).

לומר שזו הנוסחה וסוף סוף 'עלינו' על תוכניתו - זה יומרני מדיי במקרה הטוב.

אבל מצד שני: אם אלוקים נתן לאדם מח שעובד בצורה מסויימת, וחושב בצורה מסויימת, ותוהה על העולם והמציאות והאלוקות בצורה מסויימת, ומגיע מכל זה לסדר מסויים לפי עולם המושגים שלו (ויש לה גם קבלות וגושפנקאות מפיהם ומפי כתבם של גדולי האומה) - אות הוא כי זאת (גם) דרך שבה הבורא רוצה שהנברא יסתכל עליו, על עצמו ועל העולם.

אני אמנם מקדש את הכלי הזה שניתן בידינו אך לא מקדש את מה שיוצא ממנו, ואסביר:

הכלי הזה שניתן בידינו הוא הדרך היחידה שלנו לקלוט את היש, אז כנראה זהו רצון הבורא, שהמידע יועבד ע"י המסננת הזאת דווקא. ואם הכלי הזה הגיע לאיזו אמיתה, זה בסדר גמור להחזיק בה, גם אם ברבות השנים יבוא מישהו ויסדוק אותה עד כדי סתירה, ויוכיח שלא היתה אלא אמת לשעתה. זה גם בסדר, וזה חלק מהתכנית האלוקית. לא אצה לו הדרך שנהיה כליל השלימות הרעיונית בשלבים מוקדמים. יש אבולוציה גם ב'דעת אלוקים' של האנושות.

לכן, אם הגעתי לאמת, גם היא 'אמת לשעתה', אני שמח בה עתה כי היא קידמה אותי במשהו,. אני אהיה שמח אם היא תתברר כאמת יציבה, ואני אהיה אפילו יותר שמח אם היא תיסתר, כי אני אדע שיש עומק לפנים ממנה, וכן הלאה.

ולכן, מבחינתי, כל הדתות וכל התיאוריות שנאמרו אי פעם ושיאמרו, ישרתו את אותה מטרה של 'איה כבוד ה''. כל תהייה של כל מוח אנושי על ההוייה, וכל רעיון שיש לו עליה, הוא שלב ביניים נפלא להשגה יותר עליונה. כן, גם הרעיונות של המיתלוגיות האליליות,  ושל בודהה, ושל האתאיזם.

זה בנוגע לפיסקה הראשונה.

אני מאמין שאותן גושפנקאות שדיברתי עליהן ירדו לעולם ובושרו דרך אנשי מעלה שההשגחה העליונה זיכתה אותם להשיג את אותן רעיונות ע"י זוך שכלם ונשמתם, ולכן אין לי בעיה אם אני לא זכיתי לזה בעצמי והם כן. ומצד שני אני לא מאמין בהן כי פלוני אמר אותה, אלא כי זה פשוט מתיישב על הלב. 

ובכלל לא הבנתי מה הטענה פה - הרי גם סביר להניח שלא היית חושבת על תורת היחסות הכללית אילולי שנאמרה. אבל לאחר שנאמרה, והיא מתקבלת על הדעת - אהלן וסהלן.

לגבי הפיסקה השלישית - על רובה הגבתי בפיסקה הראשונה. 

ושים לב - אנחנו לא מסבירים את האלוקות. אנחנו מסבירים לעצמינו את האלוקות. וזה הבדל גדול.

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים