לבורא עולם לא משעמם חלילה (כי השעמום היא תחושה נבראת כדי לדרבן לפעולה את מי שצריך לפעול), אבל יש לו משהו שקרוב לזה - והוא השלימות שמעצם היותה שלימה לא מאפשרת את חדוות ההשתלמות.

ומכיוון שלא יכול להיות שום חסרון בבורא, גם לא בהיותו שלם ולא משתלם (או במילים אחרות: בלתי מוגבל שלא יכול להיות מוגבל) לכן הוא ברא אותנו, המצומצמים והמוגבלים, או ליתר דיוק - חלק אלוה מצומצם ומגביל, כדי שאנחנו נחווה את ההשתלמות והעלייה ממדגרה למדרגה, את הכמיהה לשלימות וההתקדמות לכיוונה. ומכיוון שאנחנו חלק ממנו (מושג זה טעון בירור), הוא (גם) ישתלם על ידינו.

הקרדיט כמובן לרב קוק באורות הקודש ובקבצים.

זה בדיוק הקטע שלנו - שאנחנו נהנה מהשאיפה אליה, מהיותינו במובן מסויים חלק ממנה, ומההתקדמות הבלתי פוסקת אליה.

עכשיו זה נשמע לנו מתיש כי אנחנו חווים גם נסיגות שגורמות לנו לאכזבה ותהייה על כל קונספט, אבל לע"ל תהיה רק התקדמות אין סופית, בני עלייה שילכו רק מחיל אל חיל, ללא מנוחה כדברי הגמ' בסוף ברכות. למושג חוסר מנוחה יש בעולם המושגים שלנו קונוטצייה מייגעת ומייאשת, אבל יש גם צד אחר לזה, שאותנו נזכה לחוות מתישהו.

לגבי תיאוריית הביצה - אני לא כ"כ מכיר את נבכיה. אני רק זוכר שמישהו פה מהפורום (לדעתי @בנות נו לריב, או בשמו הקודם 'לא') הפנה אל סירטון שמציג אותה, וממה שאני זוכר שיש שם הרבה מוטיבים שאפשר למצוא ביהדות בכלל, בקבלה בפרט, ובחסידות בפרט שבפרט, אבל למיטב זכרוני יש גם סיגים שצריך לבער.

לא הבנתי את המושג - "תחנות של חיים מכל מי שאי פעם חי". מה זה אומר?

המשפט הראשון שכתבת די סתום מעצם היותו מנוסח בלשון קבלית, ומעצם כך - כנראה שאתה צודק. אבל אם הבנתי נכון זאת שלמות פרטית של האדם ולא של כל היש (אא"כ התכוונת לקשר זאת לדבריך בהמשך).

לגבי התיאוריה - זה נשמע מעניין, ואולי אף כובש, ויש אצלינו את המוטיב הזה של השייכות והאחדות בין כל היש, אבל אני חושב שהרעיון עדיין צריך ליטוש: האם הוא אומר שיש נשמה אחת גדולה שיש לה כמה ביטויים (נשמות מוחלקות) ואז דומה בהחלט לרעיון של כנס"י. או שהתכוונת לומר שכולנו ממש אותה נשמה.

לפי הצד הראשון - אני ואתה, חלק מנשמה אחת גדולה הרמונית, והפיקצייה ב'אני' ו'אתה' היא תחושת ה'אני' הנפרדת והעצמית של כ"א, שאנחנו נפרדים ולא קשורים ב'גוף' אחד.

לפי הצד השני - אני ואתה זה ממש אותה נשמה/תודעה, והפיקצייה היא עצם ה'אני' וה'אתה', שאיננו 'גוף' אחד.

מה שכתבת לעניין סבל לא חייב להיות תלוי בהכרח בתיאורייה הזאת. היו כאלו שאמרו אותה בלי קשר אליה.

האמת היא שאנחנו מגששים באפילה בתוך כל זה. יכול להיות שלנו, ולכלל האנושות, ישנה אינטואיציה סביב רעיון גדול, אינטואיציה שהולכת וקורמת לה עור וגידים, אך בינתיים לא מצליחה להגיע לכדי הגדרה וקוהרנטיות, אלא הולכת וסובבת כל העת סביב נקודה עלומה, שמורגשת מרחוק אבל לא מוגדרת, מטי לא מטי, מדי פעם נוגעת בה ומתרחקת וחוזר חלילה, והמעגלים סביבה ילכו ויתקצרו עד שנגיע אליה.

לכן, למשל אע"פ שמפשט החומר הכתוב שבידינו באמת לא נראה כמו צד מסויים, כל עוד אין סתירה חזיתית, יתכן לומר שעוד כמה זמן נבין שאת מה שלמדנו וחשבנו שהבנו, לא הבנו לעומקו, והיה שם, בחומר הגלם הזה, אוצר אחר של הבנה שיכל להתגלות רק ע"י המציאות המתחדשת.

לגבי התיאוריה שלך בדבר ההידמות העתידית של הנברא לבורא, ובמשיח בפרט:

על משקל הנאמר למעלה אנחנו יכול לתת לך חומר גלם שאולי גלום בו משהו מהרעיון הזה. כה דברי הגמ' בב"ב (עה: ):

"א"ר יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא...

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונת: ג' נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלים...

א"ר אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא".

ובגמ' מגילה (יח.): מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל? שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל".

ובסנהדרין (סה: ): "אמר רבא: אי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים וגו'". ופירש רש"י שם: "אי בעו צדיקי - להיות נקיים מכל עון: הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים, הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה".

ועכשיו לתיאוריה שלי:

אתה הוא בנות נו לריב, והתיוג שלי לעיל היה פאלטה.  

הכל בעירבון מוגבל (ודוק).

לומר שזו הנוסחה וסוף סוף 'עלינו' על תוכניתו - זה יומרני מדיי במקרה הטוב.

אבל מצד שני: אם אלוקים נתן לאדם מח שעובד בצורה מסויימת, וחושב בצורה מסויימת, ותוהה על העולם והמציאות והאלוקות בצורה מסויימת, ומגיע מכל זה לסדר מסויים לפי עולם המושגים שלו (ויש לה גם קבלות וגושפנקאות מפיהם ומפי כתבם של גדולי האומה) - אות הוא כי זאת (גם) דרך שבה הבורא רוצה שהנברא יסתכל עליו, על עצמו ועל העולם.

אני אמנם מקדש את הכלי הזה שניתן בידינו אך לא מקדש את מה שיוצא ממנו, ואסביר:

הכלי הזה שניתן בידינו הוא הדרך היחידה שלנו לקלוט את היש, אז כנראה זהו רצון הבורא, שהמידע יועבד ע"י המסננת הזאת דווקא. ואם הכלי הזה הגיע לאיזו אמיתה, זה בסדר גמור להחזיק בה, גם אם ברבות השנים יבוא מישהו ויסדוק אותה עד כדי סתירה, ויוכיח שלא היתה אלא אמת לשעתה. זה גם בסדר, וזה חלק מהתכנית האלוקית. לא אצה לו הדרך שנהיה כליל השלימות הרעיונית בשלבים מוקדמים. יש אבולוציה גם ב'דעת אלוקים' של האנושות.

לכן, אם הגעתי לאמת, גם היא 'אמת לשעתה', אני שמח בה עתה כי היא קידמה אותי במשהו,. אני אהיה שמח אם היא תתברר כאמת יציבה, ואני אהיה אפילו יותר שמח אם היא תיסתר, כי אני אדע שיש עומק לפנים ממנה, וכן הלאה.

ולכן, מבחינתי, כל הדתות וכל התיאוריות שנאמרו אי פעם ושיאמרו, ישרתו את אותה מטרה של 'איה כבוד ה''. כל תהייה של כל מוח אנושי על ההוייה, וכל רעיון שיש לו עליה, הוא שלב ביניים נפלא להשגה יותר עליונה. כן, גם הרעיונות של המיתלוגיות האליליות,  ושל בודהה, ושל האתאיזם.

זה בנוגע לפיסקה הראשונה.

אני מאמין שאותן גושפנקאות שדיברתי עליהן ירדו לעולם ובושרו דרך אנשי מעלה שההשגחה העליונה זיכתה אותם להשיג את אותן רעיונות ע"י זוך שכלם ונשמתם, ולכן אין לי בעיה אם אני לא זכיתי לזה בעצמי והם כן. ומצד שני אני לא מאמין בהן כי פלוני אמר אותה, אלא כי זה פשוט מתיישב על הלב. 

ובכלל לא הבנתי מה הטענה פה - הרי גם סביר להניח שלא היית חושבת על תורת היחסות הכללית אילולי שנאמרה. אבל לאחר שנאמרה, והיא מתקבלת על הדעת - אהלן וסהלן.

לגבי הפיסקה השלישית - על רובה הגבתי בפיסקה הראשונה. 

ושים לב - אנחנו לא מסבירים את האלוקות. אנחנו מסבירים לעצמינו את האלוקות. וזה הבדל גדול.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡