נמאס לי להיכנס לשירותים, ובמקרה הטוב, לשמוע כל הזמן דפיקות על הדלת.
נמאס לי לצאת מהשירותים ולגלות נזק חדש בבית.
נמאס לי שהבית שלי נראה כמו גיהנום.
נמאס לי שהעיר שלנו אדומה.
נמאס לי שהראש עיר "מאיים" שרק ילדי מחוסנים יוכלו לחזור ללימודים, אבל אני עדיין בשבוע 9, ולא אוכל להתחסן בקרו, אז גם אין אור בקצה המנהרה.
נמאס לי לשבת כל היום עם הפלאפון ביד ולהתעלם מכל הילדים שסביבי, כי פשוט אין לי כוח להתייחס.
נמאס לי להרגיש מיואשת.
נמאס לי להרגיש בכל יום, כל היום, אמא כישלון.
נמאס לי שהילדים פשוט לא שמים עלי!!!!!!!
נמאס לי שיוצאות לי מהפה מילה קשות שאח"כ אני מתחרטת עליהן.
נמאס לי שהבית האהוב שלי עושה מעל ומעבר כדי שארגיש טוב נפשית ופיזית, אבל זה לא מספיק לי.
נמאס לי ללכת לישון כל ערב עם תיכנונים איך מחר אהיה אמא טובה, ובבוקר להתעורר כרגיל מפלצת.
נמאס לי לא לעזור לילדים שלי בלימודים.
נמאס לי שהלשכות הכי טובות של היום שלי, הן כשהילדים ישנים.
נמאס לי להיות במטבח.
נמאס לי להראות כמו בשישי, למרות שאני עדיין לא בחודש שלישי.
נמאס לי לכעוס על הילדים שלי.
נמאס לי שאין לי חשק לשום דבר, פשוט לשום דבר!!!!!

❤
)