"אהההההההההה..."
ככה בדיוק.
אבל הגיבורים בסרטים חיו רק כי היו מעניינים מספיק, לא כי הם נולדו. כלומר, הם נולדו, על דף של במאי חכם ומגונן שתמיד ידע להביא להם את החבר המושיע רגע לפני שהם נפלו מראש ההר.
רק מי שחי כמוהו יכל להבין את זה. אבל עם אדם כמוהו, זהה לו כמו אח, האם היה טורח לדבר?
…..
"איפה המחברת של המורה? מישהו ראה אותה?"
דניאל ואבי התעסקו במחשבים, אוריאל קרא, עוד כמה חבר'ה עמדו ודיברו
"נראה לי שהוא הניח אותה בארון". ליאב, עם הטון המתחשב שלו, נחמד כרגיל.
הארון נראה כמו שדה ניירות אחרי מפולת קשה
"אה.. איפה בארון? במדף האמצעי?"
אף אחד לא שמע אותו, והוא שאל שוב, בקול חזק יותר. . אם אתה לא צועק- לא שומעים אותך.
"מישהו ראה את המחברת של המורה?"
אבי הרים את ראשו מעט מעל מסך המחשב "תפסיק לצעוק, יוסף, המחברת שם, פשוט חפש את זה"
"כן" הוסיף אוריאל "חפש שם"
…..
לא.
לא לעשות את זה.
לא לעשות אמרתי
תפסיק!
תפסיק
תפוס את השרירים. כן, ככה. עכשיו תספור עד חמש.
שחרר.
יותר טוב, נכון?
זה יותר טוב, אני אומר. ככה אני מחליט. שב!
אל תעשה את זה!
אל תעשה אמרתי!
…..
לא היה לו יער, ולא כביש. לא הר ולא ים. אבל הוא רץ. רץ בכל הכוח, עם הראש למעטה ולמעלה, יורד ועולה.
הלוואי שאף אחד לא שמע
יוסף
יוסף- הראשון
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1252814#13396821
יוסף- השני

גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.