לקבל את הכסף שלי.

בעולם שבו יש אנשים שבוחרים מראש לא להתפרנס, מתוך תקווה שהצדקה תציל אותם - אני רואה בזה חובה מוסרית לשפוט אנשים כאלה. לא כדי להרע להם, חלילה, אלא כדי שלא יבואו עוד אנשים ויבחרו בדרך הקלוקלת הזאת.

הרי כל עולם האברכות נשען על כל הקונספט הזה של תמיכה ובחלקים נרחבים רואים את זה בעין יפה.

זה מזכיר לי את המקרה המפורסם של "חידת פרלמן" אם אתה מכיר.

גרישה פרלמן הוא גאון מתמטיקאי יהודי רוסי שהצליח לפענח תעלומה מתמטית בשם "השערת פואנקרה" שלא הצליחו לפענח אותה מעולם.

פלדמן קיבל 2 פרסים בשווי מיליון דולר כל אחת והוא סרב לקבל אותן! קולט? ואגב הוא חי בעוני מחפיר.

אף על פי כל זה, קמה יוזמה בעבר של אנשים לממן לפלדמן מחיה. הם היו נכונים לספק לפלדמן את כל מחסורו בגלל הסירוב שלו.

אז יש אנשים שבעיניהם הדרך הזאת היא ראויה ואף מכובדת.

אלא על הסדרים שונים (הסתמכות על קצבאות בלבד, הסתכמות על כסף של ההורים וכו').

אותו פלדמן שילם כסף כדי לממן פרסומות לכך שהוא מבקש צדקה?

אבל אני רק אומר שיש לא מעט אנשים שרואים ב"הסתמכות על צדקה" כדבר חיובי (אם כמובן ההסתמכות באה כתוצאה מהשקעה בדבר שהם רואים בו ערך מסויים. בין אם זה תורה ובין אם זה מתמטיקה).

עדיף שהאבא יעזוב את האברכות ויילך לפשוט עורות בשוק ובלבד שלא יזדקק לבריות. 

מתי כתבתי על מישהו ''רשע'' בגלל דעות שלא סיכנו בפועל חיי אנשים?
מתי כתבתי על ''קהילת ה*קודש* הלהט''ב''? מתי כתבתי שכל מי שלא מסכים איתם הוא הומופוב? והרי כתבתי כמה וכמה פעמים שגם אני לא מסכים עם הקהילה הזאת, ואף הדגשתי שנפגעתי אישית מהלך הרוח שם (המעודד בין היתר דיכוטומיות ושולל את רצונם של להט''בים להתחתן כדת משה). אני משקיע כל כך הרבה זמן כדי לעודד להט''בים, להגיד להם שבמקרים רבים יש פתרון. ביסקסואלים מגיעים אלי לשבת (!!!), כדי להיווכח בעיניים שזה אפשרי. עם כל מה שזה דורש ממני, ובעיקר - עם מה שזה דורש מאשתי.

ולא, אני לא יכול לצטט לך מה אחרים אומרים עלי, הן בפורום הסגור והן בהודעות אישיות. אנשים שאני מציל את החיים שלהם, אנשים שהשיחות שלהם אתי הן התקווה שלהם להקים בית יום אחד. מצאת את מי לתקוף על ''תמיכה בקהילת קודש להט''ב'', באמת.

יש כאן שרשור שנפתח על ידי ניק אחר, הרבה ניקים הצטרפו, אבל רק אני תוקף רשע ואכזר?

אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן

יש 2 סוגים של אנשים בעולם (בגדול כן?)

הסוג הראשון  - אנשים רציונאלים. נוהגים לבדוק עובדות לפני שהם מדברים, לראות שיש קשר בין התשובה שלהם לשאלה. שמתבססים על היגיון ועונים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

הסוג השני - אנשים רגשניים. לא משנה העובדות. המציאות לא מעניינת. התגובה לא קשורה לשאלה  מתבססים על תחושות בטן ועונים לגוםו של אדם ולא לגופו של עניין.

כמובן יש הרבה במצב ביניים, קצת מכאן וקצת מכאן.

ואז קורה דבר מוזר.

מגיע ניק. שמסתכל בקור רוח על מציאות ואומר את דעתו המבוססת על עובדות, נתונים, מספרים ואומר את דעתו. (אם לא הובן מדובר על @פשוט אני..) רוב ככל המקרים בהם הוא מביע את דעתו יש מספיק אנשי מקצוע בתחום שסוברים בדיוק אותו הדבר. יותר מזה. רוב הציבור ככל הנראה חושב כמותו (מלבד ענייני להט"ב שאדבר על כך בהמשך) הטיעונים הם לוגיים. הגיוניים מנומקים ושיטתים. יש כאן תפיסת עולם רציונאלית שכלית מובהקת. אפשר לחלוק עליה. אפילו רצוי. ככה יש בירור אמיתי של הדברים.

ואז מגיעה ניקית עלומה שמסתכלת בעיניים רגשניות. מתעלמת מהמציאות. ממציאה האשמות וטיקטים ועונה לא לעניין.

עכשיו ידועה הבדיחה על הרב שהגיעו אליו 2 אנשים לין תורה ואמר לשניהם שהם צודקים וכשאשתו אמרה שזה לא יכול להיות אז הוא אמר שגם היא צודקת. כבדיחה זה נחמד במציאות זה לא עובד.

כשמחפשים אמת הדרך היחידה היא בירור. עימות של טענות. בדיקה מדוקדקת שלהם ועוד.

אז בואו נסכם מה יש לנו עד עכשיו.

מצד אחד @פשוט אני.. מנמק את עמדותיו. עונה לעניין כששואלים ומקשים ובגדול רוב העולם סובר כמוהו.

מצד שני @nonimit "שמה לב" שמישהו אחר חושב שהאמת רק אצלו תוך כדי שהיא מעוותת לגמרי את כל מה שהוא כותב (הן על "קבילת קודש הלהט"ב, הן על מי הוא פוסל,והן על אופיו) ואז היא מסכמת במשפט מאד מעניין "אבל אין לך שום זכות לשפוט אחרים ולהתנשא. אתה עושה את זה פעם אחר פעם" (כשזו ההודעה היחידה שלה בפורום. כן?)

כמה התנשאות בהודעה אחת. כמה שיפוטיות בהודעה אחת.

אז כשאני מסתכל על זה ומנסה לברר את האמת, הרי זאת היתה כוונתה, היא רואה בזה "חובה מוסרית" רוצה "לתקן את העולם" אז ברור לי איפה נמצאת האמת ההגיונית ואיפה נמצאת הרגשנות מלאת הרוע הקנאה וחוסר היכולת להתמודד עם טענות

(ובמאמר מוסגר בעיני המקום שפשוט אני נמצא בו הן בהתמודדות האישית שלו  והן בהכוונה לנערים ואנשים אחרים שמבולבלים ביחס למיניות שלהם מראה שאין כאן מקום נפשי של רצון להיות במיינסטרים.  לעומת הצד שני בהרבה דברים אחרים הוא כן במיינסטרים מלמדים אותי לפחות דבר חשוב. אין לו עמדה מראש. הוא מברר ומכריע ע"פ השכל שלו. האם יכול להיות שהוא טועה? כן. לגמרי יכול להיות מצב כזה. אבל הסיכוי של מי שמברר רציונאלית לטעות נמוכים בהרבה מאנשים שמונעים על ידי רגשות כמוך)

אבך @פשוט אני.. ממש לא מתנשא בדכ, אישית לי הוא עזר פה בפורום כשהייתי צריכה עזרה במשהו מתוך סבלנות
אגב בפורום נשואים הוא פירסם פוסטים מעניינים על כל מיני נושאים כלכליים שעוזרים להרבה אנשים ..
משערת שהאופי שלו הוא אדם שלא צורח על אנשים אלא אומר את דעתו (והוא שלם איתה) בפומבי ברוגע ונחת ונוכן להקשיב ולדבר... 
אגב, הוא כתב הרבה על החולשות שלו בפורום , הרבה.... 
והוא גם מוכן לעזור כששואלים אותו דברים .. 
אז חבל להגיב לו כך , ובכלל לכל אדם פה בפורום. כולם בניאדם מאחורי המקלדת עם רגשות ... 
ואם קשה לך ההתנהגות שלו תפנה אליו בפרטי . הוא יסביר לך . 
בכל מקרה , זה ממש כותש בן אדם מילים כאלו , ולי אישית יצא בפורום שהעליבו אותי מספר פעמים , וואלה זה השפיע עליי למשך כמה שעות .. אז להבא כדאי לשקול מילים
 

יש לך זכות של הצלת זוגות בעמ"י, תתפללי עליי 

אם בסוף בזכות הגועל שכתבה nonimit, תת השרשור הזה יוביל עוד אנשים להתחסן... אז אולי היה שווה.

אשרינו שזכיתי שנתקיים בי "הפכת מספדי למחול לי" 

אל תשפטי את האדם עד שתגיעי למקומו.

איך את יודעת מה היה ומה גרם להם להגיע למצב הזה??? את חיה במקומם? את כבר יודעת מה הם עשו או לא עשו, איך הם חינכו את הילדים? 

מבחוץ הכל קל להגיד... מי אמר שהם לא מסתפקים במועט? אולי גם את זה אין להם... נראה אותך עומדת במקום שלהם ואז תדברי..

אולי תחתני את הילדים שלך עם פלאפל על הדשא.. בקשה את מוזמנת לעשות את זה.

אני לא אחחל לך להיות במקומם חלילה אלה אאחל לך שיהיה לך אמפתיה כלפי אחרים בע"ה ושתזכי תמיד להיות מהנותנים ולא מהמקבלים.

חצי מחיר מבני ברק

אבל אם הוא מבקש את הכסף שלי כי הוא לא מוכן לעבור לגור רחוק מההורים שלו - לגיטימי שאגיד לא רוצה ואני לא מאמין בדרך שלך.

תראה. אין מה לשפוט סתם בן אדם שלא קשור אלי. ברגע שהוא מקשר את זה אלי כשהוא מבקש ממני צדקה זכותי לחשוב באם המסלול (האידיאולוגי שלו שהוא מחזיק ממנו גם היום) שהוביל אותו למקום הזה הוא תקין.

תראה. אני אברך. גר מרחק שעתיים מההורים שלי (כשהתחתנתי המרחק היה יותר מ3 שעות רק הם עברו דירה) ושעתיים וחצי מההורים של אשתי. גר בחור בלי מכולת ליד הבית ובלי הרבה תנאים שבבני ברק הם אלמנטריים ככה אני יכול לחסוך יפה ולהיות אברך (וכן אני גם עובד. סופר סתם. מכניס יפה עצמאי ולא מעלים מס) גם לפני שגרתי בחור הזה גרתי בקראוון דלוח כדי לחסוך שאוכל להיות אברך ואוכל לחסוך כדי שגם שיהיה יותר ילדים יש לי היום איך לחתן אותם ולפרנס אותם למרות שאני אברך.

אם אגיע למצב שאין לי איך לחתן את הילדים אני אלך לעבוד חד וחלק. פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות.

כיוון שאני מכיר מקרוב את האתגרים באברכות אין לי הערכה כלפי מי שהוא אברך. קורס ומבקש עזרה מהציבור (שים לב מה כתוב שם הוא כבר בחובות עד הצוואר. למה?!?!? בגלל תרבות דירה לחתן בן תורה פמוטי כסף ומתנות באלפי שקלים!) 

ולפני שתגידו מסירות נפש - אני אעריך מאד אם הוא ימצא דרך להסתדר לבד (לעבוד ולהמשיך ללמוד) הרבה הררבה יותר מהמציאות שהוא ממשיך בכולל ומבקש צדקה

שיתכונן שאם יש אנשים שחושבים שבהוא טועה הם גם יגידו לו את זה 

אבל אם הוא מבקש את הכסף שלי כי הוא לא מוכן לעבור לגור רחוק מההורים שלו - לגיטימי שאגיד לא רוצה ואני לא מאמין בדרך שלך.

תראה. אין מה לשפוט סתם בן אדם שלא קשור אלי. ברגע שהוא מקשר את זה אלי כשהוא מבקש ממני צדקה זכותי לחשוב באם המסלול (האידיאולוגי שלו שהוא מחזיק ממנו גם היום) שהוביל אותו למקום הזה הוא תקין.

תראה. אני אברך. גר מרחק שעתיים מההורים שלי (כשהתחתנתי המרחק היה יותר מ3 שעות רק הם עברו דירה) ושעתיים וחצי מההורים של אשתי. גר בחור בלי מכולת ליד הבית ובלי הרבה תנאים שבבני ברק הם אלמנטריים ככה אני יכול לחסוך יפה ולהיות אברך (וכן אני גם עובד. סופר סתם. מכניס יפה עצמאי ולא מעלים מס) גם לפני שגרתי בחור הזה גרתי בקראוון דלוח כדי לחסוך שאוכל להיות אברך ואוכל לחסוך כדי שגם שיהיה יותר ילדים יש לי היום איך לחתן אותם ולפרנס אותם למרות שאני אברך.

אם אגיע למצב שאין לי איך לחתן את הילדים אני אלך לעבוד חד וחלק. פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות.

כיוון שאני מכיר מקרוב את האתגרים באברכות אין לי הערכה כלפי מי שהוא אברך. קורס ומבקש עזרה מהציבור (שים לב מה כתוב שם הוא כבר בחובות עד הצוואר. למה?!?!? בגלל תרבות דירה לחתן בן תורה פמוטי כסף ומתנות באלפי שקלים!) 

ולפני שתגידו מסירות נפש - אני אעריך מאד אם הוא ימצא דרך להסתדר לבד (לעבוד ולהמשיך ללמוד) הרבה הררבה יותר מהמציאות שהוא ממשיך בכולל ומבקש צדקה

אין לי שום בעיה שמישהו אחר יחיה את חייו אחרת ממני ואפילו בצורה שאני חושב שהיא הרסנית. חבל לי עליו אבל זו זכותו.

אני גם אומר שזכותי למתוח ביקורת על מישהו שחי בצורה לא מחושבת הגיע למצב שהוא דרך קופת העיר מבקש ממני כסף. 

אני לא עושה חשבון כאותו אחד מה יתן *לי* יותר. אלא מה יתן .*לו* ו*לעמ"י* יותר.

בדיוק כפי שכשבא אלי מישהו ברחוב ומבקש כסף לאוכל אני לא נותן לו 10 שח אלא נכנס איתו למסעדה/שווארמיה באיזור ומזמין לו 2 מנות. כי ככה הוא יקבל את המקסימום מהכסף.

ובדיוק כמו שבערב חג אחד אשה אספה כסף לקניות לחג עם הילדים שלה לידה.

נכנסתי איתה לסופר ומילאתי לה עגלה מלאה בכמה מאות שקלים שתבשל את כל החג וישאר לאח"כ בלי לחקור אותה על מה ולמה היא הגיעה למצב הזה.

אני לא אומר את זה כדי לצאת צדיק אלא כדי להגיד שגם בצדקה יש מדריגות ויש עניין לשים לב האם אתה מעודד אדם להשאר במקום העני או לצאת ממנו וכן אם אתה מקדם את המציאות.

לכן יש דין של מי שיש לו 200 זוז והוא יכול להשתכר בהם אסור לו לקחת מהתמחוי. לכן הרמבם כותב שזו מעלה עליונה יותר בצדקה ללמדו מקצוע או להלוות לו כסף להשתכר בו מאשר לתת לו מתנה כסף. ועל אותה הדרך אם אכיר אותם אלך ואקנה להם אוכל. לא אתן כסף שילך לביזבוז כנתינת דירה פמוטי כסף שס חתנים תכשיטים יקרים לכלה וכו'. לא היו מבטיחים שזה לחתונה מינימלית וצנועה הייתי תורם. למותרות אני לא תורם.

(ראה מה שהבאתי בשם הרב שטרנבוך בהמשך השרשור שאומר ככה. א"א לחשוד בו שאינו מבין את חשיבות הלימוד או את התרבות החרדית)

בללי לפשוט יד. יש הבדל גדול בין 2 הדברים

במשך 20 שנה - 360,000 שח בלי שהכסף יושקע וירוויח. נטו לשים בבנק.

אני חושב שעם 360,000 שח אתה יכול לחתן בצניעות 10-12 ילדים

ב4 אחוז תשואה ודמי ניהול 0.8 (ממוצע במסלול כללי קופ"ג להשקעה)

יהיה לו יותר מחצי מיליון שקל ויחתן את כולם בלי הלוואות

וכן. 30.000 מכל צד זה 60.000 סה"כ זה מספיק לגמרי לחתונה צנועה כולל ה-כ-ל (טוב לא כולל שמלות כלה ב10000 שח לא כולל מתנות לכלה/חתן ב10000 שח ולא כולל אולמות ענק סטייקים ומאות רבות של אורחים)

לחתן 14 ילדים הוא צריך 420.000 שח. בשביל זה הוא צריך "רק" 23 שנה (ועוד 4 חדשים) של חיסכון של 1500 שח בחודש (מבטיח לך שעד שהוא יחתן את האחרון יעברו יותר שנים ויהיה לו ספיירים) אז כן חיסכון של 1500 בחודש הוא משמעותי לגמרי.

הם חיים ברמת חיים נמוכה... כבר אמרנו

שהוא קנה את הדירה במיליונים או שהוא נשאר שמה בשביל לראות את ההורים שלו.

אם יש לו 14 ילדים הוא קנה את הדירה לפחות לפני 35 שנה שהדרות היו בזול ולבוא ולקחת 14 או אפילו 10 ילדים ולהעביר אותם מקום, זה לשבש להם את החיים.

מי שלא נאה לו שלא יתרום, זה לא חוכמה להתחיל להעביר ביקורת על צורת החיים שלהם.

ככה הם בחרו, ככה טוב להם.

הם צריכים עזרה זה הזמן לעזור, זה מצווה מהתורה: "וכי ימוך אחיך עמך, והחזקת בו, וחי עמך". לא כתוב שהוא צריך לאבד את אשתו וכו', ולהתחיל לעשות חשבונות, אלא פשוט לעזור.

אני מאמינה שהם חיים בדוחק נוראי ואולי כל ההוצאות החודשיות של המזון עם 14 ילדים לא מגיעות להוצאות החודשיות של הפותחת.

(אשמח לקבל קישור ותרום להם בעקבות השימינג המורשע שעשו להם).

אבל דירה בבני ברק יכולה להיות שווה 1.3 מיליון שזה לא פותר לו את הבעיות כי לקחת את הילדים לדימונה ללא מוסדות של הקהילה שלהם מאמינה, שזה לא יכול להיות אופציה.

ואני חושבת שאנחנו בתור עם, גם אם הם לא משתייכים למגזר שלי, החובה שלנו לעזור, יש אדם במצוקה, לא עושים חשבונות, נקודה. (אני אישית שונאת לתרום דרך קמפיינים ואפילו עמותות כי גוזרים קופה גדולה לעצמם, זה המניע היחידי שלי מלתרום).

ברור שנתינה זו זכות ואני נותן המון.

וברור שלא חייבו אותי לתת לו. לא הבנתי מה את באה להגיד בזה.

אני אומר שעצם הבקשה שלו היא לא נכונה.

שההתנהלות להשאר אברך בבני ברק עם חובות ו14 ילדים ולא ללכת לעבוד (אולעבור דירה לפחות) היא לא נכונה.

שההסתכלות על אדם שהביא את משפחתו לפת לחם (הלוואי פת לחם, הרבה יותר גרוע. חובות ומבקש צדקה) כעל אדם שעושה משהו נכון וטוב וזו זכות לתמוך בו כדי שימשיך בדרך הזאת היא לא נכונה.

שבחירה של אדם כזה לחתן ילדים במעבר למינימום היא לא נכונה

שביקורת עליו היא מוצדקת

יש הלכה.

ההלכה אומרת שצריך לכלכל את הצדקה שלי בחכמה.

יש מדריגות בצדקה.

יש הנחיה כמה לא לפחות וכמה לא להגזים

ולכן התורה שמנו לשפוט.

עני שלא רוצה ללכת לעבוד - נותנים לו מינימום כדי לאכול. לא כדי לחתן בת באולם (גם אם הוא הכי זול שיש)

עני שיש לו נכסים לא יכול לקחת מן הקופה. (דירה בבני ברק זה חתיכת נכס)

החלטה שלו להביא ילדים (ביטוי שאני שונא) החלטה שלו לא לעבוד והחלטה שלו לבקש צדקה. 

אה, והחלטה שלי לראות את ההחלטות שלו ולשפוט האם נכון לתת לו כסף. האם ההצגה של הדברים כ'צדקה' היא נכונה בכלל. לא כל מי שמבקש צדקה או עזרה זה נחשב צדקה.

היה כאן לפני מספר חדשים שירשור על אברכות. ואני הייתי זה שכולם תקפו שטענתי שאפשר כמעט בכל מצב להיות אברך עם הרבה ילדים.

כולם אמרו שאני מגזים. כולם אמרו שאני קיצוני. כולם אמרו שדברין שאני טוען שאפשר לווותר עליהם הם הכרחיים ואיך אפשר לבקש מבן אדם לוותר על דברים כאלו.

אני עומד מאחורי זה. אני אברך כבר 5 שנים ובעז"ה גם ב5-10 שנים הבאות. ברור לי שאם אעזוב את האברכות זה לא מצד פרנסה אלא מתוך שליחות אחרת.

ואחרי ההקדמה הזאת אעבור לדבריך.

"  אתה מתאר לעצמך שאדם לא מתעורר פתאום בבני ברק עם 14 ילדים ובלי יכולת לחתן אותם" 

על אלה אני בוכיה. אדם לא נערך. נכנס לחובות על חובות כשהוא יודע שאין לו איך לשלם אותם עד שהחובות הם כבר עיקר ההוצאה שלו וכל הזמן הזה שהמצב הולך ומתדרדר הוא לא שוקל לרגע לעזוב את הכולל למספר מועט של שעות ביום כדי להיות מלמד, מוהל, סופר סת"ם או אפילו אוי ואבוי שומר (מכיר את הרב קריספין? דיין חשוב מפר"ח שאת כל לימודי הדיינות עשה כשהוא לומד בבודקה שהוא שומר בבית ספר בלילה) קופאי או כל מקצוע "חופשי אחר" שיתן לו כמה שקלים בחודש.

אני מרחם עליו? כן!  אני גומל חסדים? אני חושב שאני נותן בחודש לצדקה כמעט כמו שהוא משלם שכ"ד. אז אני חושב שהתשובה היא כן.

אני מאמין במה שכתב הרמבם שהמדריגה העליונה בצדקה היא ללמד מקצוע (או בעולם שלנו התנהלות כלכלית) אני תורם סכומים גבוהים מאד בחודש למקימי ופעמונים כי בעיני זו הצדקה הכי חשובה. אז להגיד שבגל שאני חושב שהוא כורה לעצמו בור וכל עוד אנחנו נפתח את הכיס זה יביא עוד ההרבה אנשים לכרות בור לעצמם וליפול בו ולכן זה קצת דומה לאין פודים את השבויים ביתר מכדי דמיהם זה אומר שאני לא מרחם עליו או שאני לא מכיר בערך של לימוד תורה זה מגוחך

מאיפה הכסף? - נשואים טריים

אני אשתדל שלא ירעב. היו עושין קמפיין שאין להם כסף/צריכים לעבור טיפול רפואי - הייתי תורם. אבל לחתן בסטנדרט חרדי אני לא מוכן לתת שקל לתרבות הזאת

מתנות לכלה כמה? נדוניא כמה? דירה/שנה שכירות/חצי דירה יש גם היום והרבה. וזה יקר. מנות לכל החברים של האהבא מהשטיבל או מהכולל כמה עולה? 

תראה. מי שלא מוכן ללכת לגור בפריפריה בשביל שהוא יוכל ללמוד תורה ולחתן את הילדים שלו - לגיטימי. אבל שלא יבוא ל בקש כסף לחתונה. חתונה מינימלית לא עולה כמעט כלום - הולכים לרבנות ומתחתנים. אני יודע שהגזמתי אבל עדיף ככה מאשר להצטרך לבריות ולהיות מסובך בחובות שאתה יודע שיש לך עוד 5 ילידים לחתן ואין לך שום סיכוי לשלם.

בעיני זה תשובה שמסכמת את הכל.

למה?

כי אם אתה מוכן שההשלכות של הבחירות שלך ישפיעו על האנשים הקרובים אליך ויקשו עליהם - תעשה הכי מצומצם שיש סגרת חתונה כמו ביד בנימין בכ20000 שח  (10.000 כל צד כמה שזכור לי אולי פחות) 

אם אתה לא רוצה שההחלטות שלך ישפיעו - אז תפרנס נורמלי ואל תהיה אברך. חשבון פשוט..

עשית בחירה מקסימה - להיות אברך ולגדל משפחה גדולה.

יישר כוח!!

עכשיו הבחירה הזאת שלך הביאה אותך לחובות, הביאה אותך למצב שאתה לא יכול לחתן את הילדים שלך. 

בעיה.

עכשיו מה הפתרון ההלכתי, המוסרי ההגיוני ביותר? צא לעבוד. תממן את החתונות של הילדים שלך. צכסה את החובות שלך (או יותר נכון מראש אל תכנס לחובות כדי להיות אברך) או שתוריד עוד יותר את רמת החיים שלך בין אם זה במעבר דירה לפריפריה ובין אם זה בחתונה ברבנות.

אבל הבחירה שלו היא להשאר בבני ברק. להמשיך להיות אברך ולבקש מהציבור צדקה כדי לשמור על הסטנדרט שלו (גם אם הוא נמוך יחסית. אפשר לסגור חתונה כולל הכל ב15000 שח. או אפילו ברבנות. כ"כ חשוב לך להמשיך ללמוד בבני ברק? תחתן ברבנות את הילדים שלך)

וזה גם לא נכון תורנית (פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות)

גם לא מוסרי (לברוח מאחריות

וגם מחרפן (רבאק, ראית לאן זה הביא אותך. יש לך עוד 5 ילדים נוספים לחתן תשנה משהו בהתנהלות ואז תבקש עזרה. למה אתה ממשיך כאילו כלום?)

ואת כל זה אני אומר ממקום של אברך שיושב ולומד ורואה את עצמו עוד שנים לומד. אבל ברור לי שאני לא אכנס לחובות כדי להיות אברך או שאם לא אוכל לפרנס אאלץ להצטמצם ואם זה לא יעזור אז אעזוב את הכולל.

התחייבתי בכתובה ואזון ואפרנס ואכלכל

הכי זולות בארץ.

מתנות להורי החתן /כלה ולחתן כלה עצמם. ודיור. 

אם יש רב שמדריך לא למנוע הריון "גם אם זה אומר לבקש צדקה" - בלי להגדיר כ"כ בחריפות, ראיתי בזמנו שהרב אבינר שליט"א אומר ששיקול כלכלי אינו שיקול למניעת הריון (אין כמובן ענין להיכנס כאן כעת לדיון הלכתי, גם לא נראה לי שכאן נמצאי דווקא בעלי הסמכא בענין. רק התייחסות נקודתית למה ששאלת).

לגבי "הצד הרוחני", העיר נכון מי שהעיר שבזה אין "להסתפק במועט", ההיפך. רק בצד הגשמי יש ההדרכה הזו, באופן כללי.

האם יש "חובה הלכתית" להיות אברך - זו שאלה קצת "באויר".. יש חובה ללמוד תורה לפי היכולת, יש גם חובה לפרנס את המשפחה. איך עושים את זה, זה כבר משתנה מאדם לאדם, ממקום למקום, ממשפחה למשפחה.

ויש גם צורות חיים ומושגים משתנים ממקום למקום.

לגבי עצם הדיון - לא רואה תועלת להיכנס.

כמו שאי אפשר "להניח" בענייני רפואה.

פשוט צריך לשאול (יתכן שפשוט היה אומר לצאת ולהשתדל לפרנס).

את יכולה לשאול לדעתו - ולעדכננו...

המיוחד לאור כל דברי חז"ל בנושא. 

הכי מסתפקים במועט- גרים בדירות קטנטנות, ילדים ישנים בצפיפות במיטות קומות והרבה בחדר, כמובן בתים בלי מעלית עם עגלות ותינוקות, רבים מאוד בלי רכב- דברים שמשפחתי והמשפחות שאני מכירה, רחוקים מאוד מהם, למרות שאנו רחוקים מלהיות עשירים. בגדים עוברים מדור לדור בכל החמולה המשפחתית ועוד ועוד- והם לא מתלוננים על כך אלא רואים זכות בגידול משפחה ברוכת ילדים ומוכנים לשלם את המחיר של חיים ברמה כלכלית נמוכה.

1אני חושבת שאיבדנו את הטבע הפנימי היהודי

לא נכנסת עכשיו אם אני פורטת את חייהם לפרוטות מה מתיישב עם העקרונות שלי 

ומה לא,

אני חושבת שהלב היהודי צריך להיות ער לצרות עמו 

מהו הוא רחום אף אתה רחום ,

אתה לא רוצה שהקב"ה ימדוד לך מה את עושה בדיוק לפי מה שצריך כדי לקבל את כל טובותיו שמעניק לך יום יום!

א- חשוב לדעת שאם לאבא יש שם לדוגמא כולל ולאמא משרה טובה, והילדים מסודרים במוסדות מתאימים, לעזוב מקום בשביל 1,000 או 2,000 ש"ח לא יעלה ומה שבטוח כנראה כן יוריד, מה  עוד שאתה לא יודע אם יש להם משפחה קרובה באזור שעוזרת להם ולהתרחק לפעמים מצריך יותר ממה שאתה מקבל קרוב, ועוד אלף תובנות ונקודות למה אדם נשאר לגור במקום X

ב- יש נתונים בציבור החרדי, יש התנהלות של מינימום , שם בונים שידוך פחות הכרות של אם אתה אוהב אותי אז תתחתן איתי אפילו ברבנות , לא, שם זה הרבה בנוי על נתוני בסיס והתאמה ובנייה זוגית אחרי הנישואים בפועל 

אתה יכול להסכים עם זה, ויוכל שלא

ואם הם לא יתחתנו אפילו במינימום המקובל (ואגב זה יכול להיות גם מנה ב35 ש"ח שזה ממש זול!)

זה יכול פשוט להוריד את המסך על כל היכולת של הזוג להתחתן או של בני המשפחה הזו לרקום קשרי שידוכין בהמשך

ולא יכול להתכחש, שזה:"כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר "

כל אדם צריך לתת לו כפי מחסרו ,

אם היה רגיל לעבד שירוץ לפניו וכו'...

אז כאן אולי אין הקבלה , אבל מהות שהתורה רצתה ללמדנו עולה גם במקרה זה 

והעיקרון פשוט, אל תבחן נתינת צדקה לפי אמות המידה של מה שאת רגיל או הבחירות שלך 

אלא לפי הצורך של השני 

סופו של דבר 

רוצה תתן , לא רוצה לא תתן

אבל יש רבבות חרדים שחיים בינם לבין עצמם , ורבים מהם חיים בצמצום מכספם הם בלי תמיכות וכו'...

ורבים כאן קוראים תגר על אורחות החיים החרדים ,

לא חושבת שאתם צריכים להסכים עם כל העקורונות והדברים הנהוגים

אבל הזלזול והזילות והיריקה לערכים של השני בפרצוף אפילו בלב פנימה 

זה מעשה שאמור לעורר כל אחד לשאול, איפה נקודת המבט הפנימית שלו מתחילה להתערער, נקודת המבט היהודי!

א די מחסורו אשר יחסר לו - הילד מעולם לא התחתן ולכן אין מה לדבר עליו בדי מחסורו לגבי הוצאות חתונה.

1 אני ער לצרות. אבל כמו שנרקומן שמבקש כסף לסמין לא יקבל כי הוא לא יוציא את זה על מה שהוא באמת צריך וטוב לו אז גם מי שרוצה לחתן ילד בסטנדרט יותר ממינימלי ביותר לא יקבל כל עוד ההנהגות שלו בשוטף לא תקינה. זה כמו שהוא ילך לקנות עם זה סמים. משמח אותו עכשיו ודופק אותו בהמשך.

א לא דיברתי לעזוב עכשיו. דיברתי מראש לא לגור בבני ברק. מהחתונה. לא כשכבר מתבססים וקשה. וכשמתחילים מראש במקום אחר מוצאים את הדרך להיעזר כשצריך בקקהילה שם

ב נכון שהם לא עובדים על "רומנטיקה" אבל הם כן מחנכים למסירות לתורה. ואם כן לגיטימי לגמרי לההגיד אני מוותר על הרבה דברים כדי ללמוד. ולגבי כדי מחסורו והצרכים שלו - כבר עניתי קודם.

לגבי קריאת התיגר. אסביר שוב למרות שזה מעייף. אני אחד האנשים לדעתי בפורום שהכי בעד אברכות. הצטמצמות הסתפקות במועט כדי ללמוד תורה. ואני גם עושה זאת בעצמי (בואי נגיד שאני חי כמה רמות חיים מתחת היכולת שלי כדי שאוכל לממן חתונות לילדי בלי חובות ובלי צדקה ואוכל לפרנס גם משפחה גדולה בהמשך) אין זלזול במסירות לתורה. אין זלזול באברכות או בערכים. יש זלזול בתרבות ה'סמוך' לא לחשוב לא לתכנן ואם יהיה קשה נכנס לחובות וניקח הלוואות וכשלא נעמוד בהם נבקש צדקה מהציבור.

יש כאן גדולי דור

יש כאן ערבות הדדית

יש כאן שיטה שונה משלך, אבל עדין יסודתה בהררי קודש

יש כאן שיטה כמו שכתבתי יכול להסכים יכול שלו

אבל לבוא לאדם חרדי עם הנתונים שלו

ולהחיל את דרכי ההתמודדות  לפי העקרונות שלך

זה באמת גישה מאוד אדיבה 

אבל לא יהודית 

במיוחד לא ההשוואה לנרקומן 

ותאמין לי שאני כחרדית 

יכולה לומר שפוטרתי בעלי יצא לעבוד (ולא הסכים לקחת תמיכה עד שאתקבל לעבודה חדשה אפילו  לבינתיים באופן עקרוני!) ולאחר כמה חודשים חזר לכולל לאחר שמצאתי והשתלבתי בעבודה

ועדין שדפקו לי בדלת ממרכז הרב או מכל מני קבוצות של כיפות סרוגות אפילו בשביל ממתקים בשביל השבט דברים שלא בדיוק עולים בקנה מידה אחד עם אורחותי , נתתי בחפץ לב כי אחים אנחנו.

(וחוצמזה 14 ילדים זה אומר שגרו בבני ברק כנראה לפני 30 שנה , אתה לא יודע כמה זול זה עלה שם אז באזורים מסוימיים , תפסיקו לשפוט)

באה להגיד גם אם אני כאברכית חיה לפי עקרונות אחרים מהשיטה הזו 

ואם הם היו שואלים אותי אולי לא הייתי מסכימה עם חלקים ממנה

עדין השלילה של הערכים של השני

וההבנה שאנשים מתחילים להכניס לטבלאות צרכים וקושי של השני

זה לדעתי ההפך מחסד ובני רחמנים , זה הכל חבל לקלקל תכונה יהודית יפה כל כך , בגלל הבדלי גישות..

אני לא חושב שזה כמו סמים.

אני כן חושב שאם מישהו יקח את הכסף שהוא זקוק לו ויעשה איתו משהו שרק יחמיר את מצבו אני לא אתן לו אותו (בדיוק כמו שהילדים שנכנסו לנו הביתה בשבת בשירת מיש מיש ציפו לקבל ממני ממתק כמו משאר השכנים אבל הם לא קיבלו)

מצטער להגיד אין יסודתה בהררי קודש לגבי לבנות על להזדקק לצדקה. אין גדול דור אחד שחושב ככה.

(כולם חתמו על כתובה ואזון ואפרנס ואכלכל. נכון, בדוחק זה גם נחשב אבל להגיע לפת לחם? לחובות? לצדקה וקמפיינים כאלו. אין שיטה תורנית שאומרת שזה לכתחילה.)

תראי. החברה החרדית עוברת שינויים הן ביציאת נשים לעבודה והן ביציאת גברים. השינוי הזה הוא בתמיכת גדולי הדור. פעם כשהיה קצבת ילדים של אלפי שקלים בחודש והוצאות קטנות לא היה צריך את זה כמו היום. עכשיו אין ברירה.

 אני חושב שביטוח רפואי לתרופות מחוץ לסל הוא חובה והוא עולה גרושים ועדיין אתרום למי שלא עשה ביטוח ונזקק לתרופה. אבל לקחת כסף ולזרוק אותו על חתונה כשהמשפםחה בחובות? כשיש עוד 5 ילדים לחתן ככה?

(ונכון שאז היה יותר זול אבל אז היה הרבה יותר זול בפריפריה. אתה לא עובד? תחיה בזול. או לפחות ברווחה. במחיר דירת 4 חדרים שלהם בבני ברק הם יכלו לגור ב5-6 חדרים בפריפריה אז והיום)

הסיבה שאני לא תורם איננה "הם לא בסדר" אלא "ההוצאה הזאת שבשבילה מבקשים כסף היא לא לגיטימית בעיני

כל אחד וצורכיו

אבל הסברת את עצמך

גם אם לא מסכימה עם הכל 

נסכים לא להסכים 

מכבדת את דרכך , למרות שקצת כואב  על כמה נקודות יהודית שנעקדו עבורן

כך לפי מחשבתי בכל אופן...

"לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם."

אז לא, זו מטרה לא לגיטימית. 

זה על מה שהתרגל לא מה השאיפות שלו. הילד שרוצה להתחתן הוא העני והוא מעולם לא התחתן ככה אין דין כזה.

בספרו של הרב משה שטרנבוך (סגן ראב"ד של העדה החרדית) שו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי’ תקס אות יז), הכותב:

"שמעתי מפי זקני… שרבינו הגר"א זצ"ל אמר, שהמצוה המובחרת בצדקה היא להשיא עני או עניה… אבל היינו הצרכים ההכרחיים בלבד, אבל כשדורשים דירה וצרכים יותר מההכרח וכפי הנהוג, אף שגם בזה מצות צדקה, אין להעדיף הכנסת כלה או חתן על שאר צדקה".

ולא אומר בזה די מחסורו וכו'

תוסיפי את המאירי ובשטמק שסוברים שזה רק אם יחלה/ימות אם לא יהיה לו את זה. ואת הששיטות שזה רק בהתחלה שלא יודעים שירד מנכסיו (שטמק בשם גאונים) ואת זה שזה רק לעניי עירך ולא עיר אחרת ורק מקופת הציבור ולא כל יחד (ערוה"ש)

נחמד לצטט די מחסורו בלי להבין את ההלכה ומה עומד מאחוריה

גאונים

הני מעשיות בעני בן טובים, בעני שאינו מפורסם בעניות, שעושים לו כבוד כדי שלא יתפרסם. אבל עני שנתפרסם, אין לו כי אם כעניי ישראל.

רבינו יונה, 

ודוקא בעשיר שירד מנכסיו, שהוא מורגל בתענוגים גדולים. אבל בשאר עניים שלא הורגלו בכך, לא מחייב כולי האי (=לא חייבים בכל זה).

למרות שהגיוני שתבטלי את דעתם כי הם מיזרוחניקים

Eretz Hemdah - Institute for Advanced Jewish Studies, Jerusalem

שאלה:
מהו השיעור מבחינת צרכי המקבל, במצוות הצדקה? ומה הם גדרי "די מחסורו"?
מה דינו של אדם שאיננו רוצה לעבוד ומבקש להתפרנס מן הצדקה?

תשובה:
במצוות הצדקה נאמר (דברים טו, ח) "פתח תפתח את-ידך… די מחסרו אשר יחסר לו". מכאן למדו חכמים שיש שצריך לתת לעני אפילו דברים שהם בגדר מותרות, והוא כשהוא צריך להם. מדברי הפוסקים עולה שהתנאי לנתינת דברים כאלה הוא, שהעני הורגל בהם בעת שהיה עשיר, ולכן חסרונם עתה גורם לו מצוקה ממשית. ויש מן הפוסקים שהגבילו מתן צדקה שכזה לדברים שיש בהם הנאת הגוף דווקא[i].
עני חסר כל שנזקק לעזרה בעקבות מאורעות מיוחדים כמו נישואין או בעיות בריאות, זכאי לקבל צדקה לצורך דברים אלה, וגם דבר זה נלמד לדעת חכמים מ"די מחסורו"[ii].
עני שאינו רוצה לעבוד אין חובה לתת לו מעבר לצרכים החיוניים לקיומו[iii].

שימו לב לשורה האחרונה. הוא לא רוצה לעבוד? יקבל מינימום. יש הרבה עניים ואי אפשר להעדיף אותו בדי מחסורו על אחרים.

נמאס לי מהציטוט הזה שמוצא מהקשרו כל פעם מחדש

אני גם מעריכה אברכים שלומדים תורה. אבל יש הבדל בין אנשים שמסתפקים במועט, לבין אנשים שהם ממש חסרי כל, והגיעו למצב של צדקה. (פותחת השרשור דיברה בהקשר של הקמפיינים של הצדקה שרצים פה בתק' האחרונה..)

העניין הוא המצב הכלכלי. אם יש בעל שלומד תורה, ואשתו מפרנסת, ומצליחים לחיות ככה- מעולה, ב"ה.

אבל אם משפחה מגיעה למצב קשה, אז כן בהחלט הגבר צריך לצאת ולעבוד, אפילו בצורה חלקית. (לדעתי..)

ללמוד תורה בזמן שאין לך כסף לדברים בסיסים? אין לך איך לחתן את הילדים? זה לא חוכמה העיקר להביא הרבה ילדים, ולא לדעת איך לחתן אותם...

ולצורך העניין, אני חושבת שכל זוג שמתחתן צריך לקחת אחריות כלכלית, לא קשור דווקא לאברכות. 

"לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם."

אבא אברך ו-14 ילדים. 

זה די מסכם את הענין. 

רוב מוחלט האנשים במצב הזה, חיים לא כ"כ טוב מבחינה כלכלית, שקועים בחובות ומקבצים נדבות. 

תוך כדי שהיא גרה בבני ברק. 

ובדיוק בגלל דברים כאלה: "וגם אין שום משוואה שעבודה מביאה כסף בכמות מספקת" הם עכשיו מחפשים נדבות. 

רואים מה שנוח.

בלי קשר למה את כתבת או התכוונת

2 קירות שמדברים זה עם זה 

אין לזה שום תועלת 

רק אם יהיה כבוד אחד לשני למרות ועל אף ניתן יהיה להבין

כמובן רק אם רוצים להבין...

@בסדר גמור

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.