לא, זה לא אמיתי😳 התאפקתי עד עכשיו אבל...חולת שוקולד
משפחת אברכים עם 14 ילדים, מבני ברק, מבקשת עזרה לחתן את הבת, עם כל הכבוד זה שונה ממקרים של פטירה פתאומית או מחלות שעוד אפשר להבין שלא כולם עושים ביטוח ומתכוננים לסיטואציות כאלה
הם אשכרה מרשים לעצמם לגור בבני ברק, שגם מחסן שם עולה הון, להיות אברכים, להביא 14 ילדים ואז לבקש צדקה, כאילו, מה חשבתם שיקרה??? ועוד לומר שהם חיים בפשטות ומסתפקים במועט...
במקומם הייתי מחתנת את הבת בדשא עם פיתות ופלאפל (אה, בעצם משפחת החתן יכולה לבטל בגלל זה, אוי ואבוי) עובדת בכל עבודה שהיא מצאת החמה עד צאת הנשמה, עוברת לגור באוהל ביער ומדריכה את הילדים שלי לא לחזור על הטעויות שלי
חחח אני פשוט הפסקתי להסתכל על הקמפיין הזה שרץ בערוץדי שרוט


ואוו איזו שיפוטיות מהמם.יהודה224
אם מישהו מבקש ממני כסף, זאת זכותי המלאה לתהות האם הוא ראויפשוט אני..

לקבל את הכסף שלי.

ברור, השאלה האם אפשר לשפוט את אלה שהחלטת שהם לא ראויים?די שרוט


בעולם אוטופי - לאפשוט אני..

בעולם שבו יש אנשים שבוחרים מראש לא להתפרנס, מתוך תקווה שהצדקה תציל אותם - אני רואה בזה חובה מוסרית לשפוט אנשים כאלה. לא כדי להרע להם, חלילה, אלא כדי שלא יבואו עוד אנשים ויבחרו בדרך הקלוקלת הזאת.

אבל אם יש אנשים שמאמינים בדרך הזאת?די שרוט

הרי כל עולם האברכות נשען על כל הקונספט הזה של תמיכה ובחלקים נרחבים רואים את זה בעין יפה.

 

זה מזכיר לי את המקרה המפורסם של "חידת פרלמן" אם אתה מכיר.

גרישה פרלמן הוא גאון מתמטיקאי יהודי רוסי שהצליח לפענח תעלומה מתמטית בשם "השערת פואנקרה" שלא הצליחו לפענח אותה מעולם.

 

פלדמן קיבל 2 פרסים בשווי מיליון דולר כל אחת והוא סרב לקבל אותן! קולט? ואגב הוא חי בעוני מחפיר.

 

אף על פי כל זה, קמה יוזמה בעבר של אנשים לממן לפלדמן מחיה. הם היו נכונים לספק לפלדמן את כל מחסורו בגלל הסירוב שלו.

 

אז יש אנשים שבעיניהם הדרך הזאת היא ראויה ואף מכובדת.

עולם האברכות לא נשען על צדקהפשוט אני..

אלא על הסדרים שונים (הסתמכות על קצבאות בלבד, הסתכמות על כסף של ההורים וכו').

 

אותו פלדמן שילם כסף כדי לממן פרסומות לכך שהוא מבקש צדקה?

לא, הוא לא פרסםדי שרוט

אבל אני רק אומר שיש לא מעט אנשים שרואים ב"הסתמכות על צדקה" כדבר חיובי (אם כמובן ההסתמכות באה כתוצאה מהשקעה בדבר שהם רואים בו ערך מסויים. בין אם זה תורה ובין אם זה מתמטיקה).

 

 

יש הבדל בין לסמוך על צדקה שנקבעה מראשחולת שוקולד
והצד הנותן רוצה לתת אותה למען הערך (שזה בעצם הסכם ייששכר וזבולון) לבין להביא את עצמך להצטרך צדקה ואז לבקש אותה
אם הם מאמינים בדרך הזאת, אז לפי מה שהם לומדיםספק

עדיף שהאבא יעזוב את האברכות ויילך לפשוט עורות בשוק ובלבד שלא יזדקק לבריות. 

 

אתה יודע מה שמתי לב מר פשוט אני היקר?nonimit
שאתה חי בעולם אוטופי
שבו חוץ ממך ומהדעות שלך לא קיים אף אחד.
מה שהחלטת שלא מקובל *עליך* אתה מנסה להכריח את כולם לחשוב כמוך שהוא האמת.
מי *שאתה החלטת* שהוא רשע אבוי לאלו שיחשבו עליו חלילה אחרת.
מי שלא מסכים איתך בכל מה שקשור לקהילת הקודש הלהט"ב, הוא הומופוב כמובן.
אתה פוסל את כל מי שלא נוהג או חושב כמוך.
זכותך לבדוק מי ראוי לכסף שלך וזכותך לחשוב מה שבא לך ולהחזיק בדעות כאלו ואחרות ולהילחם עבור זה אפילו, בדם יזע ודמעות,
אבל אין לך שום זכות לשפוט אחרים ולהתנשא.
ואתה עושה את זה פעם אחר פעם,
כמעט בכל הודעה שלך.
אז הגיע הזמן להגיד לך שזה מגעיל ודוחה.
ואולי אחרים כאן לא אומרים לך את זה מסיבותיהם שלהם,
ובכלל יש בפורום הזה כל מיני חוקים סמויים ולא כתובים שאני מעדיפה להתעלם מהם,
הי איזה מזל שחופש הביטוי חל גם עלי!
אז הנה אני כותבת בקול את דעתי,
כי אני רואה בזה חובה מוסרית
לא כדי לרדת עליך אישית, אלא כדי
שלא יבואו עוד אנשים ויבחרו בדרך הקלוקלת הזו.
גם אני רוצה לתקן את העולם.
איזו פחדנות ובריונות, להקים פצלש בשביל לתקוףפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ט' באדר תשפ"א 18:11

מתי כתבתי על מישהו ''רשע'' בגלל דעות שלא סיכנו בפועל חיי אנשים?
מתי כתבתי על ''קהילת ה*קודש* הלהט''ב''? מתי כתבתי שכל מי שלא מסכים איתם הוא הומופוב? והרי כתבתי כמה וכמה פעמים שגם אני לא מסכים עם הקהילה הזאת, ואף הדגשתי שנפגעתי אישית מהלך הרוח שם (המעודד בין היתר דיכוטומיות ושולל את רצונם של להט''בים להתחתן כדת משה). אני משקיע כל כך הרבה זמן כדי לעודד להט''בים, להגיד להם שבמקרים רבים יש פתרון. ביסקסואלים מגיעים אלי לשבת (!!!), כדי להיווכח בעיניים שזה אפשרי. עם כל מה שזה דורש ממני, ובעיקר - עם מה שזה דורש מאשתי.

 

ולא, אני לא יכול לצטט לך מה אחרים אומרים עלי, הן בפורום הסגור והן בהודעות אישיות. אנשים שאני מציל את החיים שלהם, אנשים שהשיחות שלהם אתי הן התקווה שלהם להקים בית יום אחד. מצאת את מי לתקוף על ''תמיכה בקהילת קודש להט''ב'', באמת.

יש כאן שרשור שנפתח על ידי ניק אחר, הרבה ניקים הצטרפו, אבל רק אני תוקף רשע ואכזר?

אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן

חחח, בדיחה נהדרתחולת שוקולד
וואו כמה קשקושיםדי שרוט
אם יש ניק אחד ענייני ומנומס זה מר פשוט אני.
אני חייב להגיד משהו שאולי ישמע קצת מתנשאנחשון מהרחברון

יש 2 סוגים של אנשים בעולם (בגדול כן?)

 

הסוג הראשון  - אנשים רציונאלים. נוהגים לבדוק עובדות לפני שהם מדברים, לראות שיש קשר בין התשובה שלהם לשאלה. שמתבססים על היגיון ועונים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

 

הסוג השני - אנשים רגשניים. לא משנה העובדות. המציאות לא מעניינת. התגובה לא קשורה לשאלה  מתבססים על תחושות בטן ועונים לגוםו של אדם ולא לגופו של עניין.

 

כמובן יש הרבה במצב ביניים, קצת מכאן וקצת מכאן.

 

ואז קורה דבר מוזר.

מגיע ניק. שמסתכל בקור רוח על מציאות ואומר את דעתו המבוססת על עובדות, נתונים, מספרים ואומר את דעתו. (אם לא הובן מדובר על @פשוט אני..) רוב ככל המקרים בהם הוא מביע את דעתו יש מספיק אנשי מקצוע בתחום שסוברים בדיוק אותו הדבר. יותר מזה. רוב הציבור ככל הנראה חושב כמותו (מלבד ענייני להט"ב שאדבר על כך בהמשך) הטיעונים הם לוגיים. הגיוניים מנומקים ושיטתים. יש כאן תפיסת עולם רציונאלית שכלית מובהקת. אפשר לחלוק עליה. אפילו רצוי. ככה יש בירור אמיתי של הדברים.

 

ואז מגיעה ניקית עלומה שמסתכלת בעיניים רגשניות. מתעלמת מהמציאות. ממציאה האשמות וטיקטים ועונה לא לעניין.

 

 

עכשיו ידועה הבדיחה על הרב שהגיעו אליו 2 אנשים לין תורה ואמר לשניהם שהם צודקים וכשאשתו אמרה שזה לא יכול להיות אז הוא אמר שגם היא צודקת. כבדיחה זה נחמד במציאות זה לא עובד.

 

כשמחפשים אמת הדרך היחידה היא בירור. עימות של טענות. בדיקה מדוקדקת שלהם ועוד.

 

אז בואו נסכם מה יש לנו עד עכשיו.

מצד אחד @פשוט אני.. מנמק את עמדותיו. עונה לעניין כששואלים ומקשים ובגדול רוב העולם סובר כמוהו.

 

מצד שני @nonimit "שמה לב" שמישהו אחר חושב שהאמת רק אצלו תוך כדי שהיא מעוותת לגמרי את כל מה שהוא כותב (הן על "קבילת קודש הלהט"ב, הן על מי הוא פוסל,והן על אופיו) ואז היא מסכמת במשפט מאד מעניין "אבל אין לך שום זכות לשפוט אחרים ולהתנשא. אתה עושה את זה פעם אחר פעם" (כשזו ההודעה היחידה שלה בפורום. כן?)

 

כמה התנשאות בהודעה אחת. כמה שיפוטיות בהודעה אחת.

 

 

אז כשאני מסתכל על זה ומנסה לברר את האמת, הרי זאת היתה כוונתה, היא רואה בזה "חובה מוסרית" רוצה "לתקן את העולם" אז ברור לי איפה נמצאת האמת ההגיונית ואיפה נמצאת הרגשנות מלאת הרוע הקנאה וחוסר היכולת להתמודד עם טענות

 

(ובמאמר מוסגר בעיני המקום שפשוט אני נמצא בו הן בהתמודדות האישית שלו  והן בהכוונה לנערים ואנשים אחרים שמבולבלים ביחס למיניות שלהם מראה שאין כאן מקום נפשי של רצון להיות במיינסטרים.  לעומת הצד שני בהרבה דברים אחרים הוא כן במיינסטרים מלמדים אותי לפחות דבר חשוב. אין לו עמדה מראש. הוא מברר ומכריע ע"פ השכל שלו. האם יכול להיות שהוא טועה? כן. לגמרי יכול להיות מצב כזה. אבל הסיכוי של מי שמברר רציונאלית לטעות נמוכים בהרבה מאנשים שמונעים על ידי רגשות כמוך)

תודה רבה רבה 🌷פשוט אני..
חיוך בתקופה לא פשוטה, ערכו לא יסולא בפז
וואו כ"כ לא נכוןנגמרו לי השמות
כל הדברים שכתבת פשוט רחוקים כרחוק מזרח ממערב מ@פשוט אני..

תראה אני לא קראתי מה הוא כתב כאן ,ה' אלוקינו

אבך @פשוט אני.. ממש לא מתנשא בדכ, אישית לי הוא עזר פה בפורום כשהייתי צריכה עזרה במשהו מתוך סבלנות
אגב בפורום נשואים הוא פירסם פוסטים מעניינים על כל מיני נושאים כלכליים שעוזרים להרבה אנשים ..
משערת שהאופי שלו הוא אדם שלא צורח על אנשים אלא אומר את דעתו (והוא שלם איתה) בפומבי ברוגע ונחת ונוכן להקשיב ולדבר... 
אגב, הוא כתב הרבה על החולשות שלו בפורום , הרבה.... 
והוא גם מוכן לעזור כששואלים אותו דברים .. 
אז חבל להגיב לו כך , ובכלל לכל אדם פה בפורום. כולם בניאדם מאחורי המקלדת עם רגשות ... 
ואם קשה לך ההתנהגות שלו תפנה אליו בפרטי . הוא יסביר לך . 
בכל מקרה , זה ממש כותש בן אדם מילים כאלו , ולי אישית יצא בפורום שהעליבו אותי מספר פעמים , וואלה זה השפיע עליי למשך כמה שעות .. אז להבא כדאי לשקול מילים
 

כתבת מקסיםנגמרו לי השמות
ולא הספקתי לענות לך על ההודעה שפתחת כאן מקודם ומחקת - אבל התשובה שלי להודעה היא שאני חותמת על כל מילה שכתבת ולכי בכוחך זה ותעשי חיל!!! היה לי ממש כיף לקרוא את ההודעה שלך 🌷
ייאי , מהממת תודה לך ! מחקתי כי רציתי קודם לעשותה' אלוקינו


מעולה!!!נגמרו לי השמות
גם אני עושה מחר את המנה השנייה ב"ה.
אחרי הראשונה חוץ מכאב מקומי לכמה שעות לא היה כלום, גם לבעלי כנ"ל.

גאה בך 🏆🧡
איזה כיף. בא לי גם. תברכי אותיה' אלוקינו

יש לך זכות של הצלת זוגות בעמ"י, תתפללי עליי 

בשמחה!נגמרו לי השמות
תאמרי במילים שלך גם כל מה שאת רוצה מהקב"ה, הוא שומע אותך בבהירות
הכל יהיה בסדר בעזרת השם
בואי לספר לנו אחרי
אפשר לעשות צחוקים שיעבירו את המתח, אם בא לך תתקשרי ונתרגל נשימות בלייב בטלפון (חח אם יסתנכרן לנו עם הזמנים)

בואי נהפוך את זה להרפתקה מצחיקה 🤗
חחח נחמד לראות לאן השרשור הזה מובילפשוט אני..

אם בסוף בזכות הגועל שכתבה nonimit, תת השרשור הזה יוביל עוד אנשים להתחסן... אז אולי היה שווה.

 

אשרינו שזכיתי שנתקיים בי "הפכת מספדי למחול לי" חושף שיניים

איך את עכשיו יקרה?נגמרו לי השמות
אני 3 שעות אחרי המנה השנייה ב"ה מרגישה מעולה לגמרי בינתיים 🙏🤗
הודעה ממש חצופה מוכרחה לצייןחדשה לשאלה

אל תשפטי את האדם עד שתגיעי למקומו.

איך את יודעת מה היה ומה גרם להם להגיע למצב הזה??? את חיה במקומם? את כבר יודעת מה הם עשו או לא עשו, איך הם חינכו את הילדים? 

מבחוץ הכל קל להגיד... מי אמר שהם לא מסתפקים במועט? אולי גם את זה אין להם... נראה אותך עומדת במקום שלהם ואז תדברי..

אולי תחתני את הילדים שלך עם פלאפל על הדשא.. בקשה את מוזמנת לעשות את זה.

אני לא אחחל לך להיות במקומם חלילה אלה אאחל לך שיהיה לך אמפתיה כלפי אחרים בע"ה ושתזכי תמיד להיות מהנותנים ולא מהמקבלים.

 

 

מגיבה רק על דבר אחדחולת שוקולד
הכתבה עצמה אמרה לי שהם לא מסתפקים במועט, להרשות לעצמך לגור בבני ברק, להביא 14 ילדים ולהיות אברך זאת לא הסתפקות במועט גם אם זה לא בתחום הגשמי
איפה יגור אם לא בבני ברק??יהודה224
להביא 14 ילדים אצלם זה לא מבחירה
והסתפקות במועט זה רק מהצד הגשמי בצד רוחני אין להסתפק במועט
חסר איפה לגור? חרדים לא גרים רק בבני ברקחולת שוקולד
לא מבחירה? יש רב שמדריך לא למנוע הריון גם אם זה אומר לבקש צדקה?
בצד הרוחני שתלוי בכסף והוא לא חובה הלכתית יש להסתפק במועט, לא ידוע לי שיש חובה הלכתית להיות אברך
איפה??יהודה224
מה את יודעת בדקת מחירים??
האים ביתר זולה יותר מבני ברק???
או קריית ספר?? ממש לא בהכרח... את ממ ש לא בעניינים
צפת למשל עימנואל טבריה רכסיםנחשון מהרחברון

חצי מחיר מבני ברק

ברור..יהודה224
אתה דורש מבנאדם תתנתק מכל חייך ותלך לגור בסוף העולם מבחינתו רחוק מאבא ומאמא מהמשפחה בשביל לחסוך עוד 1500 שח בחודש... גאון"!!
יש גם בבני ברקלמה לא123
אזורים מאוד זולים. פרדס כץ וכדו׳
ויכול להיות שהם גרים שם..יהודה224
לא. אני לא דורש כלוםנחשון מהרחברון

אבל אם הוא מבקש את הכסף שלי כי הוא לא מוכן לעבור לגור רחוק מההורים שלו - לגיטימי שאגיד לא רוצה ואני לא מאמין בדרך שלך.

 

תראה. אין מה לשפוט סתם בן אדם שלא קשור אלי. ברגע שהוא מקשר את זה אלי כשהוא מבקש ממני צדקה זכותי לחשוב באם המסלול (האידיאולוגי שלו שהוא מחזיק ממנו גם היום) שהוביל אותו למקום הזה הוא תקין.

 

תראה. אני אברך. גר מרחק שעתיים מההורים שלי (כשהתחתנתי המרחק היה יותר מ3 שעות רק הם עברו דירה) ושעתיים וחצי מההורים של אשתי. גר בחור בלי מכולת ליד הבית ובלי הרבה תנאים שבבני ברק הם אלמנטריים ככה אני יכול לחסוך יפה ולהיות אברך (וכן אני גם עובד. סופר סתם. מכניס יפה עצמאי ולא מעלים מס) גם לפני שגרתי בחור הזה גרתי בקראוון דלוח כדי לחסוך שאוכל להיות אברך ואוכל לחסוך כדי שגם שיהיה יותר ילדים יש לי היום איך לחתן אותם ולפרנס אותם למרות שאני אברך.

 

אם אגיע למצב שאין לי איך לחתן את הילדים אני אלך לעבוד חד וחלק. פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות.

 

כיוון שאני מכיר מקרוב את האתגרים באברכות אין לי הערכה כלפי מי שהוא אברך. קורס ומבקש עזרה מהציבור (שים לב מה כתוב שם הוא כבר בחובות עד הצוואר. למה?!?!? בגלל תרבות דירה לחתן בן תורה פמוטי כסף ומתנות באלפי שקלים!) 

ולפני שתגידו מסירות נפש - אני אעריך מאד אם הוא ימצא דרך להסתדר לבד (לעבוד ולהמשיך ללמוד) הרבה הררבה יותר מהמציאות שהוא ממשיך בכולל ומבקש צדקה

אז אל תתרוםיהודה224
הדרך האידאולוגית שלך לא מקובלת על ציבור ענק וכדאי שתכבד הפערים הם אידאולוגיים ולא מעבר לזה
היא לא מקובלת אבל אדם שמבקש כסף ופורס את הסיפור שלונחשון מהרחברון

שיתכונן שאם יש אנשים שחושבים שבהוא טועה הם גם יגידו לו את זה 

לא. אני לא דורש כלוםנחשון מהרחברון

אבל אם הוא מבקש את הכסף שלי כי הוא לא מוכן לעבור לגור רחוק מההורים שלו - לגיטימי שאגיד לא רוצה ואני לא מאמין בדרך שלך.

 

תראה. אין מה לשפוט סתם בן אדם שלא קשור אלי. ברגע שהוא מקשר את זה אלי כשהוא מבקש ממני צדקה זכותי לחשוב באם המסלול (האידיאולוגי שלו שהוא מחזיק ממנו גם היום) שהוביל אותו למקום הזה הוא תקין.

 

תראה. אני אברך. גר מרחק שעתיים מההורים שלי (כשהתחתנתי המרחק היה יותר מ3 שעות רק הם עברו דירה) ושעתיים וחצי מההורים של אשתי. גר בחור בלי מכולת ליד הבית ובלי הרבה תנאים שבבני ברק הם אלמנטריים ככה אני יכול לחסוך יפה ולהיות אברך (וכן אני גם עובד. סופר סתם. מכניס יפה עצמאי ולא מעלים מס) גם לפני שגרתי בחור הזה גרתי בקראוון דלוח כדי לחסוך שאוכל להיות אברך ואוכל לחסוך כדי שגם שיהיה יותר ילדים יש לי היום איך לחתן אותם ולפרנס אותם למרות שאני אברך.

 

אם אגיע למצב שאין לי איך לחתן את הילדים אני אלך לעבוד חד וחלק. פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות.

 

כיוון שאני מכיר מקרוב את האתגרים באברכות אין לי הערכה כלפי מי שהוא אברך. קורס ומבקש עזרה מהציבור (שים לב מה כתוב שם הוא כבר בחובות עד הצוואר. למה?!?!? בגלל תרבות דירה לחתן בן תורה פמוטי כסף ומתנות באלפי שקלים!) 

ולפני שתגידו מסירות נפש - אני אעריך מאד אם הוא ימצא דרך להסתדר לבד (לעבוד ולהמשיך ללמוד) הרבה הררבה יותר מהמציאות שהוא ממשיך בכולל ומבקש צדקה

אז בא אסביר לך איך זה עובד.יהודה224
הבנאדם לא מבקש מאדון@נחשון מהצפון כסף אלא מאי? הוא פונה לארגון קופת העיר ומבקש מהם תרומה בעקבות משבר כלכלי מסויים שיכול לנבוע מבעיה רפואית, נפילה כלכלית בגלל חובות וכדו' ולהם יש קופירטירים שעובדים על לשווק לציבור את מצבו הקשה ולמה צריך לתרום (והם כנראה גם משלמים לערוץ 7 או שהם נותנים בהתנדבות שטח פרסומי) בשעה זו כבר קרוב לוודאי שהם קיבלו את התרומה וכשאתה תורם כרגע למעשה אתה תורם לנזקק הבא שיכול להיות גם משו שזקוק להשתלת כליה.
עכשיו נכון שכנראה לא אתה ולא @ספק כמובן תסכימו עם הצורך של אנשים מסויימים לנהוג חיים אחרים ממה שאתם חושבים שצריך להיות... אבל ברוך ה שעם ישראל רובו ככולו תורם בשמחה כפי יכולתו ולא עושה חשבון.
בעניין הזה זכור לי סיפור ששמעתי מאחד מרבני פורת יוסף.
שהיה עשיר שהיה תורם כל שנה את מעשרותיו לרבי זושא ולשנה אחת בא העשיר ושאל אותו כבוד הרב מי הוא רבו של הרב? ענה לו רבי זושא שרבו הוא המגיד ממזריטש! הלך העשיר ואמר בליבו שאם לרבי זושא הוא תורם והוא כזה עשיר מה יהיה אם יתרום להמגיד... לשנה הבאה הלך ונתן מעשרותיו למגיד והנה התחילו בעיות לצוץ בנכסיו ותוך שנה איבד הון רב, חזר העשיר לרבי זושא ואמר לו.. איך יכול להיות כדבר הזה אחרי שתרמתי לרבך הגדול ממך התחלתי לרדת מנכסי.
ענה לו רבי זושא, כשאתה תרמת בלי חשבון גם הקב"ה נתן לך בלי חשבון שאתה התחלת לעשות חשבונות גם הקב"ה התחיל לעשות חשבון.....
ישמע חכם ויוסף לקח
אני חושב שאתה טועה לגמרינחשון מהרחברון

אין לי שום בעיה שמישהו אחר יחיה את חייו אחרת ממני ואפילו בצורה שאני חושב שהיא הרסנית. חבל לי עליו אבל זו זכותו.

 

אני גם אומר שזכותי למתוח ביקורת על מישהו שחי בצורה לא מחושבת הגיע למצב שהוא דרך קופת העיר מבקש ממני כסף. 

 

אני לא עושה חשבון כאותו אחד מה יתן *לי* יותר. אלא מה יתן .*לו* ו*לעמ"י* יותר.

 

בדיוק כפי שכשבא אלי מישהו ברחוב ומבקש כסף לאוכל אני לא נותן לו 10 שח אלא נכנס איתו למסעדה/שווארמיה באיזור ומזמין לו 2 מנות. כי ככה הוא יקבל את המקסימום מהכסף.

ובדיוק כמו שבערב חג אחד אשה אספה כסף לקניות לחג עם הילדים שלה לידה.

נכנסתי איתה לסופר ומילאתי לה עגלה מלאה בכמה מאות שקלים שתבשל את כל החג וישאר לאח"כ בלי לחקור אותה על מה ולמה היא הגיעה למצב הזה.

אני לא אומר את זה כדי לצאת צדיק אלא כדי להגיד שגם בצדקה יש מדריגות ויש עניין לשים לב האם אתה מעודד אדם להשאר במקום העני או לצאת ממנו וכן אם אתה מקדם את המציאות.

לכן יש דין של מי שיש לו 200 זוז והוא יכול להשתכר בהם אסור לו לקחת מהתמחוי. לכן הרמבם כותב שזו מעלה עליונה יותר בצדקה ללמדו מקצוע או להלוות לו כסף להשתכר בו מאשר לתת לו מתנה כסף. ועל אותה הדרך אם אכיר אותם אלך ואקנה להם אוכל. לא אתן כסף שילך לביזבוז כנתינת דירה פמוטי כסף שס חתנים תכשיטים יקרים לכלה וכו'. לא היו מבטיחים שזה לחתונה מינימלית וצנועה הייתי תורם. למותרות אני לא תורם.

(ראה מה שהבאתי בשם הרב שטרנבוך בהמשך השרשור שאומר ככה. א"א לחשוד בו שאינו מבין את חשיבות הלימוד או את התרבות החרדית)

אין לי שום בעיה שכל אחד יחיה איך שהוא רוצהספק
אבל מותר לאדם שמבקשין ממנו נדבות - שזה כל מי שקרא את הפרסום הנ"ל - למתוח ביקורת על צורת החיים הזאת ולהחליט שאין הצדקה לתרום לו.

במיוחד כשמדובר במקרה של אדם שמתיימר לחיות בצורת חיים כלשהי, אבל מתעלם לחלוטין ממה שאותה צורת חיים מחייבת.

אם מישהו מחפש נדבה בגלל שהוא אברך - קודם שיקיים את דברי הרמב"ם.
זה תנאי מקדים.

ואני חולק עליך - עם ישראל בהחלט עושה חשבון למי שהוא תורם.

אגב, צדקה היא מצווה שבה הכוונה לא משנה מבחינת קיום המצווה - אם נותנים צדקה לאדם שלא צריך אותה, אז לא מקיימים את המצווה.
זה לא מי שלא צריך אותהיהודה224
אלא מי שלא מגיע לו לשיטתך...
זה מי שלא צריך אותה.ספק
וגם לא מגיע לו.

וזו לא שיטתי, זו שיטת הרמב"ם.
ולא. לא בשביל 1500 שח בחודש אלא בשביל ללמוד תורהנחשון מהרחברון

בללי לפשוט יד. יש הבדל גדול בין 2 הדברים

אז לטעמי ה1500 שח האלה לא יעשו את ההבדליהודה224
1500 בחודש למשך 12 חדשיםנחשון מהרחברון

במשך 20 שנה - 360,000 שח בלי שהכסף יושקע וירוויח. נטו לשים בבנק.

אני חושב שעם 360,000 שח אתה יכול לחתן בצניעות 10-12 ילדים

ואם הוא ישקיע - יהיה לו הרבה יותרנחשון מהרחברון

ב4 אחוז תשואה ודמי ניהול 0.8 (ממוצע במסלול כללי קופ"ג להשקעה)

יהיה לו יותר מחצי מיליון שקל ויחתן את כולם בלי הלוואות

 

וכן. 30.000 מכל צד זה 60.000 סה"כ זה מספיק לגמרי לחתונה צנועה כולל ה-כ-ל (טוב לא כולל שמלות כלה ב10000 שח לא כולל מתנות לכלה/חתן ב10000 שח ולא כולל אולמות ענק סטייקים ומאות רבות של אורחים)

 

לחתן 14 ילדים הוא צריך 420.000 שח. בשביל זה הוא צריך "רק" 23 שנה (ועוד 4 חדשים) של חיסכון של 1500 שח בחודש (מבטיח לך שעד שהוא יחתן את האחרון יעברו יותר שנים ויהיה לו ספיירים) אז כן חיסכון של 1500 בחודש הוא משמעותי לגמרי.

 

הנסיעות יעלו להם המון. וברור שהם לא יחזיקו רכב כיארלט

הם חיים ברמת חיים נמוכה... כבר אמרנו

אז שיסעו פעם בחצי שנהחולת שוקולד
שיראו את ההורים פעם בחצי שנה? למה כזה רוע?ארלט


זה לא רוענחשון מהרחברון
זה סדר עדיפויות.
מה עדיף להגיע לפת לחם ולהזדקק לצדקה או לראות פעמיים בשנה את ההורים?

כי את הראשון הוא מוכן בשמחה לעשות בשביל ללמוד ואת השני לא.
מזל שלא כולם חושבים כמוךהחוש השישי⭐????⭐
אנחנו חוזרים בתשובה בעלי עדיין לא זכה לשבת וללמוד ואפילו לא קובע עיתים לתורה, בקושי רב מתאמץ להגיע בשבתות וחגים לבית הכנסת. ויחד עם זאת את התרומות שלנו מקדישים לישיבות למשפחות של בני תורה ונזקקים מבלי לבדוק למי מגיע ולמי לא.

רואה בזה זכות ענקית! בתמימות בהערצה לתלמידי חכמים וב"ה זוכים לראות הרבה ברכה.
לא הבנתי את הקשר ביןנחשון מהרחברון
מה שכתבת למה שכתבתי.
מה הקשר???החוש השישי⭐????⭐
החשבון שלך לעומת החשבונות של עמלי התורה.
כן? על איזה חשבונותנחשון מהרחברון
של בעלי תורה כתבת? כי את כתבת שבקושי בעלך הולך לבי''כ. לא קובע עיתים וכו'. אני לא בא לזלזל כאן אבל אמרת את דעתך והצגת אותה כדעת עמלי תורה לעומת דעתי שלא נחשבת (למרות שאני עוד שנה מסיים לימודי רבנות אברך שלומד יום שלם בכולל) אז אולי, רק אולי הקשר הוא בין החשבון שלך לבין החשבון של עמלי תורה??? רק בדיוק להיפך.

יש הלכות מאד ברורות בהלכות צדקה וקדימויות בצדקה.
עני שלא מוכן ללכת לעבוד צריך לתת לו מינימום שבמינימום כדי לחיות ולתת את שאר הכסף שאתה יכול לעניים אחרים שמנסים להתפרנס ולא מצליחים.
הדרגה הגבוה ביותר בצדקה היא ללמד בן אדם מקצוע והתנהלות כלכלית ולא לתמוך בבן תורה שילמד, זה חשוב אבל יש חשוב יותר.
עניי עירך קודמים.
אז אני מבין שאת פועלת מתוך רגש ורגשית זה נראה לך הכי נכון לתת בלי חשבונות. אבל החשבון של 'עמלי תורה' כהגדרתך שונה, יותר שכלתני, יותר מנותק רגשית וכנראה גם יותר מדוייק
אני לא מסכימה איתך, זה שהוא גר בבני ברק זה לא אומרחבובוש

שהוא קנה את הדירה במיליונים או שהוא נשאר שמה בשביל לראות את ההורים שלו.

 

אם יש לו 14 ילדים הוא קנה את הדירה לפחות לפני 35 שנה שהדרות היו בזול ולבוא ולקחת 14 או אפילו 10 ילדים ולהעביר אותם מקום, זה לשבש להם את החיים.

 

מי שלא נאה לו שלא יתרום, זה לא חוכמה להתחיל להעביר ביקורת על צורת החיים שלהם.

 

ככה הם בחרו, ככה טוב להם.

הם צריכים עזרה זה הזמן לעזור, זה מצווה מהתורה: "וכי ימוך אחיך עמך, והחזקת בו, וחי עמך". לא כתוב שהוא צריך לאבד את אשתו וכו', ולהתחיל לעשות חשבונות, אלא פשוט לעזור.

 

אני מאמינה שהם חיים בדוחק נוראי ואולי כל ההוצאות החודשיות של המזון עם 14 ילדים לא מגיעות להוצאות החודשיות של הפותחת.

שימכור אותה עכשיו במיליוניםנחשון מהרחברון
אם הוא בשכירות-היה צריך לעבור מזמן ולחסוך מאות אלפי שקלים.

קנה דירה ששווה היום מיליונים למה אני צריך לתת לו צדקה?

לא יודעת מי זה לא יודעת מה הגודל של הדירה בה הוא חיחבובוש

(אשמח לקבל קישור ותרום להם בעקבות השימינג המורשע שעשו להם).

אבל דירה בבני ברק יכולה להיות שווה 1.3 מיליון שזה לא פותר לו את הבעיות כי לקחת את הילדים לדימונה ללא מוסדות של הקהילה שלהם מאמינה, שזה לא יכול להיות אופציה.

 

ואני חושבת שאנחנו בתור עם, גם אם הם לא משתייכים למגזר שלי, החובה שלנו לעזור, יש אדם במצוקה, לא עושים חשבונות, נקודה. (אני אישית שונאת לתרום דרך קמפיינים ואפילו עמותות כי גוזרים קופה גדולה לעצמם, זה המניע היחידי שלי מלתרום).

 

תראי. אני גם לא יודע איזה דירהנחשון מהרחברון
אבל כל דירה בבני ברק יקרה פי 2 מדירה בגודל ונתונים זהים בפריפריה.

נכון זה מסובך וקשה אבל בואו נזכיר. הוא הגיע לעוני מחפיר בשביל ללמוד תורה ועל זה אני אומר ברצינות כל הכבוד. אז גם שילך למקום פריפרי בשביל ללמוד תורה ולא להזדקק לבריות.
יש דברים שנופלים עליך. מחלה, פטירת מפרנס וכו'. (וגם לזה יש ביטוחים אבל ניחא) אבל כאן הבנאדם מתנהל בצורה לא הגיונית. ממשיך בה ומבקש כסף כדי שיוכל להמשיך בה. אז כן אני עושה חשבון.
אף אחד לא חייב אותך לתת לו, נתינה זאת זכות, לא חובהטרמפולינה
אתם כ"כ סוטים מהנקודהנחשון מהרחברון

ברור שנתינה זו זכות ואני נותן המון.

וברור שלא חייבו אותי לתת לו. לא הבנתי מה את באה להגיד בזה.

 

אני אומר שעצם הבקשה שלו היא לא נכונה.

שההתנהלות להשאר אברך בבני ברק עם חובות ו14 ילדים ולא ללכת לעבוד (אולעבור דירה לפחות) היא לא נכונה.

שההסתכלות על אדם שהביא את משפחתו לפת לחם (הלוואי פת לחם, הרבה יותר גרוע. חובות ומבקש צדקה) כעל אדם שעושה משהו נכון וטוב וזו זכות לתמוך בו כדי שימשיך בדרך הזאת היא לא נכונה.

שבחירה של אדם כזה לחתן ילדים במעבר למינימום היא לא נכונה

שביקורת עליו היא מוצדקת

אבל לא מתפקידנו להכנס לאף אחד לחשבון הבנק שלוטרמפולינה
ולחיים האישיים שלו
בנאדם שמבקש עזרה , לא שמח לעשות את זה ,אסור לדון אף אחד
וגם אם הוא החליט לא לעבוד זאת החירה דלו, ואם הוא החליט לבקש צדקה , זאת גם בחירה שלו
ואם בא לו להביא 14 ילדים זאת גם החלטה שלו
מי שמנו לשפוט??, מה אנחנו יודעים בכלל על חיים של מישהו אחר?
כפי שכתבתי בשרשור הזה כברנחשון מהרחברון

יש הלכה.

ההלכה אומרת שצריך לכלכל את הצדקה שלי בחכמה.

יש מדריגות בצדקה.

יש הנחיה כמה לא לפחות וכמה לא להגזים

 

ולכן התורה שמנו לשפוט.

עני שלא רוצה ללכת לעבוד - נותנים לו מינימום כדי לאכול. לא כדי לחתן בת באולם (גם אם הוא הכי זול שיש)

עני שיש לו נכסים לא יכול לקחת מן הקופה. (דירה בבני ברק זה חתיכת נכס)

החלטה שלו להביא ילדים (ביטוי שאני שונא) החלטה שלו לא לעבוד והחלטה שלו לבקש צדקה. 

 

אה, והחלטה שלי לראות את ההחלטות שלו ולשפוט האם נכון לתת לו כסף. האם ההצגה של הדברים כ'צדקה' היא נכונה בכלל. לא כל מי שמבקש צדקה או עזרה זה נחשב צדקה.

תראי אני לא מזלזל לרגענחשון מהרחברון
לא בדוחק שהוא חי בו ולא בקושי לעבור דירה.

אבל ראבק לפני שפונים לבקש צדקה עושים ה-כ-ל כולל מה שלא נטח להעביר דירה משפחה גדולה זה בהחלט סיבוך אבל זה בהחלט צעד שעושים לפני שמבקשים צדקה
ההוצאות החודשיות שלנו על הכל כולל הכלחולת שוקולד
עבר עריכה על ידי חולת שוקולד בתאריך י"א באדר תשפ"א 09:19
מסתכמות בכ8000 שח, אולי פחות, יש לי תחושה משום מה שאין מצב שההוצאות שלהם לא מגיעות לזה

היו לנו כמה פעמים שחשבנו לוותר על הרכב למרות שהאחזקה שלו ממש זולה יחסית, מעולם לא עלה בדעתי לבקש עזרה בשביל להשאיר אותו, גם לא מההורים אז בטח שלא מאנשים זרים

וגם אם נגיד היינו מחליטים לבקש עזרה בשביל רכב היינו מבקשים אותה מראש ולא נכנסים לחובות על הרכב ואז מבקשים
ולצורך הענין בקילות חסידיות אתה בהחלט יכול למצא את אלהיהודה224
שהולכים לטבריה ולצפת... עין ערך חסידות קרלין וויזניץ.
בנוסף אתה מתאר לעצמך שאדם לא מתעורר פתאום בבני ברק עם 14 ילדים ובלי יכולת לחתן אותם....
אני רק בוכה על לאן הלך הביישנים רחמנים גומלי חסדים...
חבל על עם ישראל שבמקום לפרגן אחד לשני כל מה שאפשר מתרעמים על כל הקדוש והיקר לציבור הזה
(נב אני בהחלט לא משתייך אליו אבל מעריך את מה שיש להם ביד)
תראה בוא אסביר לך משהונחשון מהרחברון

היה כאן לפני מספר חדשים שירשור על אברכות. ואני הייתי זה שכולם תקפו שטענתי שאפשר כמעט בכל מצב להיות אברך עם הרבה ילדים.

כולם אמרו שאני מגזים. כולם אמרו שאני קיצוני. כולם אמרו שדברין שאני טוען שאפשר לווותר עליהם הם הכרחיים ואיך אפשר לבקש מבן אדם לוותר על דברים כאלו.

 

אני עומד מאחורי זה. אני אברך כבר 5 שנים ובעז"ה גם ב5-10 שנים הבאות. ברור לי שאם אעזוב את האברכות זה לא מצד פרנסה אלא מתוך שליחות אחרת.

 

ואחרי ההקדמה הזאת אעבור לדבריך.

"  אתה מתאר לעצמך שאדם לא מתעורר פתאום בבני ברק עם 14 ילדים ובלי יכולת לחתן אותם" 

 

על אלה אני בוכיה. אדם לא נערך. נכנס לחובות על חובות כשהוא יודע שאין לו איך לשלם אותם עד שהחובות הם כבר עיקר ההוצאה שלו וכל הזמן הזה שהמצב הולך ומתדרדר הוא לא שוקל לרגע לעזוב את הכולל למספר מועט של שעות ביום כדי להיות מלמד, מוהל, סופר סת"ם או אפילו אוי ואבוי שומר (מכיר את הרב קריספין? דיין חשוב מפר"ח שאת כל לימודי הדיינות עשה כשהוא לומד בבודקה שהוא שומר בבית ספר בלילה) קופאי או כל מקצוע "חופשי אחר" שיתן לו כמה שקלים בחודש.

 

אני מרחם עליו? כן!  אני גומל חסדים? אני חושב שאני נותן בחודש לצדקה כמעט כמו שהוא משלם שכ"ד. אז אני חושב שהתשובה היא כן.

 

אני מאמין במה שכתב הרמבם שהמדריגה העליונה בצדקה היא ללמד מקצוע (או בעולם שלנו התנהלות כלכלית) אני תורם סכומים גבוהים מאד בחודש למקימי ופעמונים כי בעיני זו הצדקה הכי חשובה. אז להגיד שבגל שאני חושב שהוא כורה לעצמו בור וכל עוד אנחנו נפתח את הכיס זה יביא עוד ההרבה אנשים לכרות בור לעצמם וליפול בו ולכן זה קצת דומה לאין פודים את השבויים ביתר מכדי דמיהם זה אומר שאני לא מרחם עליו או שאני לא מכיר בערך של לימוד תורה זה מגוחך

אני בהחלט בעד שאדם שלא מסתדר יצא לעבודיהודה224
אבל מי שלא עשה את זה אני אשתדל שלא ירעב גם במחיר (מחלוקת "אידאולוגית") שיהיו עוד כמותו.
מה שאתה אומר עכשיו זה בדיוק אמירת השמאלנים למתישבים מה אתם בוכים שהרגו לכם אתם הלכתם לגור שם אתם בחרתם בדרך הזו.
ואסיים שכדי שלא יהיו עוד מתיישבים אז אנחנו לא נשלח את צהל שיגן עליכם נשמע לך לגיטימי?? לי לא!
אני חושב אחרת.נחשון מהרחברון

אני אשתדל שלא ירעב. היו עושין קמפיין שאין להם כסף/צריכים לעבור טיפול רפואי - הייתי תורם. אבל לחתן בסטנדרט חרדי אני לא מוכן לתת שקל לתרבות הזאת

אני לא מבין מה אתה יודע על סטנדרט חרדי..יהודה224
לטעמי אתה ממש לא בענינים
רוב החרדים כולל החסידים ממש לא מתחתנים בסטנדרט שאתה חושב...
תראה. שעון לחתן כמה עולה? שס חתנים כמה?נחשון מהרחברון

מתנות לכלה כמה? נדוניא כמה? דירה/שנה שכירות/חצי דירה יש גם היום והרבה. וזה יקר. מנות לכל החברים של האהבא מהשטיבל או מהכולל כמה עולה? 

 

תראה. מי שלא מוכן ללכת לגור בפריפריה בשביל שהוא יוכל ללמוד תורה ולחתן את הילדים שלו - לגיטימי. אבל שלא יבוא ל בקש כסף לחתונה. חתונה מינימלית לא עולה כמעט כלום - הולכים לרבנות ומתחתנים. אני יודע שהגזמתי אבל עדיף ככה מאשר להצטרך לבריות ולהיות מסובך בחובות שאתה יודע שיש לך עוד 5 ילידים לחתן ואין לך שום סיכוי לשלם.

באמת אתה מגזיםיהודה224
זה לא אתה לבד בסיפור יש פה עוד משפחה יש חתן וכלה שצריכים להיות שמחים....
זה לא אתה האבא לבד יש את הבת שלך שלא רוצה להתבייש מול משפחת בעלה שלה אין מה לתת.
זה לא אתה לבד שחי בעוני מחפיר. זה משפחה עם 14 ילדיםנחשון מהרחברון

בעיני זה תשובה שמסכמת את הכל.

 

למה?

כי אם אתה מוכן שההשלכות של הבחירות שלך ישפיעו על האנשים הקרובים אליך ויקשו עליהם - תעשה הכי מצומצם שיש סגרת חתונה כמו ביד בנימין בכ20000 שח  (10.000 כל צד כמה שזכור לי אולי פחות) 

 

אם אתה לא רוצה שההחלטות שלך ישפיעו - אז תפרנס נורמלי ואל תהיה אברך. חשבון פשוט..

באמת שאני לא מבינה מה אתה בא לומר בתגובות שלךטרמפולינה
אני באה מהציבור החרדי ומשפחות האברכים חיים בצניעות מרובה, וגם החתונות צנועות ביותר
נראה לפי תגובותיך שאתה לא בדיוק מכיר את הציבור החרדי ואת אופן הנתנהלות שלו....
אני בא להגיד דבר פשוטנחשון מהרחברון

עשית בחירה מקסימה - להיות אברך ולגדל משפחה גדולה.

יישר כוח!!

 

עכשיו הבחירה הזאת שלך הביאה אותך לחובות, הביאה אותך למצב שאתה לא יכול לחתן את הילדים שלך. 

בעיה.

 

עכשיו מה הפתרון ההלכתי, המוסרי ההגיוני ביותר? צא לעבוד. תממן את החתונות של הילדים שלך. צכסה את החובות שלך (או יותר נכון מראש אל תכנס לחובות כדי להיות אברך) או שתוריד עוד יותר את רמת החיים שלך בין אם זה במעבר דירה לפריפריה ובין אם זה בחתונה ברבנות.

 

אבל הבחירה שלו היא להשאר בבני ברק. להמשיך להיות אברך ולבקש מהציבור צדקה כדי לשמור על הסטנדרט שלו (גם אם הוא נמוך יחסית. אפשר לסגור חתונה כולל הכל ב15000 שח. או אפילו ברבנות. כ"כ חשוב לך להמשיך ללמוד בבני ברק? תחתן ברבנות את הילדים שלך)

 

וזה גם לא נכון תורנית (פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות)

גם לא מוסרי (לברוח מאחריות

וגם מחרפן (רבאק, ראית לאן זה הביא אותך. יש לך עוד 5 ילדים נוספים לחתן תשנה משהו בהתנהלות ואז תבקש עזרה. למה אתה ממשיך כאילו כלום?)

 

ואת כל זה אני אומר ממקום של אברך שיושב ולומד ורואה את עצמו עוד שנים לומד. אבל ברור לי שאני לא אכנס לחובות כדי להיות אברך או שאם לא אוכל לפרנס אאלץ להצטמצם ואם זה לא יעזור אז אעזוב את הכולל.

התחייבתי בכתובה ואזון ואפרנס ואכלכל

רבים מתחתנים באולמות הפשוטים של בני ברק. זה המנותארלט

הכי זולות בארץ.

דיברתי בעיקר על המסביבנחשון מהרחברון

מתנות להורי החתן /כלה ולחתן כלה עצמם. ודיור. 

לגבי מה ששאלת,ד.

אם יש רב שמדריך לא למנוע הריון "גם אם זה אומר לבקש צדקה" - בלי להגדיר כ"כ בחריפות, ראיתי בזמנו שהרב אבינר שליט"א אומר ששיקול כלכלי אינו שיקול למניעת הריון (אין כמובן ענין להיכנס כאן כעת לדיון הלכתי, גם לא נראה לי שכאן נמצאי דווקא בעלי הסמכא בענין. רק התייחסות נקודתית למה ששאלת).

 

לגבי "הצד הרוחני", העיר נכון מי שהעיר שבזה אין "להסתפק במועט", ההיפך. רק בצד הגשמי יש ההדרכה הזו, באופן כללי.

האם יש "חובה הלכתית" להיות אברך - זו שאלה קצת "באויר".. יש חובה ללמוד תורה לפי היכולת, יש גם חובה לפרנס את המשפחה. איך עושים את זה, זה כבר משתנה מאדם לאדם, ממקום למקום, ממשפחה למשפחה.

ויש גם צורות חיים ומושגים משתנים ממקום למקום.

 

לגבי עצם הדיון - לא רואה תועלת להיכנס.

אני די בטוחה שהרב אבינרחולת שוקולד
מתכוון שזה לא שיקול מבחינת נוחות- להצטמצם יותר ולעבוד יותר בשביל להביא עוד ילדים, אבל אם זה לא רק נוחות אלא חוסר יכולת בסיסית לפרנס אותם מניחה שהוא יפסוק אחרת (ובטח הוא לא אומר להישאר באברכות תוך כדי כל זה)
אי אפשר "להניח" על פסיקה,ד.

כמו שאי אפשר "להניח" בענייני רפואה.

 

פשוט צריך לשאול (יתכן שפשוט היה אומר לצאת ולהשתדל לפרנס).

 

את יכולה לשאול לדעתו - ולעדכננו...

קצת מסכימה איתך... לא הייתי כותבת את זה בפורום הזה🤫binbin
כנ"ל המקרים האלה פשוט מכעיסים אותי 😐אור123456
אבא שלי מורה מפרנס יחיד חיתן 9 מתוך 10 ילדים ...כמעט כלום לא דרשנו לחתונה!!
ההורים נתנו מה שיכלו והסתדרנו ב"ה מצויין!!
לא מבינה את הבקשות לתרומות האלה 🙁
אבל קשה לשפוט אנשים שזאת דרך החיים שלהם....
צודקת לגמרי.ספק

המיוחד לאור כל דברי חז"ל בנושא. 

 

 

לא חייבים לתרום, אבל להגיד שהם לא מסתפקים במועט? בבני ברקארלט

הכי מסתפקים במועט- גרים בדירות קטנטנות, ילדים ישנים בצפיפות במיטות קומות והרבה בחדר, כמובן בתים בלי מעלית עם עגלות ותינוקות, רבים מאוד בלי רכב- דברים שמשפחתי והמשפחות שאני מכירה, רחוקים מאוד מהם, למרות שאנו רחוקים מלהיות עשירים. בגדים עוברים מדור לדור בכל החמולה המשפחתית ועוד ועוד- והם לא מתלוננים על כך אלא רואים זכות בגידול משפחה ברוכת ילדים ומוכנים לשלם את המחיר של חיים ברמה כלכלית נמוכה.

הפוסט הזה מוכיח שאין לך שום ערך ללמוד תורההחוש השישי⭐????⭐
את ליברמן ורודפי הדת אפשר להבין כי הם פועלים אך ורק מתוך אינטרס. ולצערי אנשים רבים מאמינים להם מבלי *לדעת עובדות*. באיזה מסירות נפש משפחות האברכים חיים ומאושרים רק מעצם זה שהאבא יושב ולומד תורה, והראיה שהילדים בעצמם הולכים בדרך האבא ומקימים בתים של תורה.
מי אנחנו שנשפוט את הדרך חיים שבחרו מתוך שמחה ורצון עז לדבוק בתורה תוך כדי וויתור על כל מנעמי החיים.


החוש השישי ישר כוח יקרה שמחת אותי.רויטל.


כ''כ לא מסכים איתךנחשון מהרחברון
אני אברך. יש לי הרבה ערך לתורה ועדיין. יש עניין של להתפרנס ולא מצדקה. אם אתה יכול להתפרנס מצויין. אם לא תחיה בצמצום. הם בצמצום אבל מההיכרות שלי עם המגזר החרדי הדבר התמים שהוא כתב 'דברים יפים שקונים לחתן וכלה' זה באלפי שקלים. האירוע הוא. בעשרות אלפי שקלים. אתם לא יכולים? תעשו עם פיתות ופסטרמה. בכנות. אין דבר רע בזה. לחיות לפי מה אתה יכול.
די מחסורו אשר יחסר לו', אפי' עבד אפי' סוספתק ממו

1אני חושבת שאיבדנו את הטבע הפנימי היהודי

לא נכנסת עכשיו אם אני פורטת את חייהם לפרוטות מה מתיישב עם העקרונות שלי 

ומה לא,

אני חושבת שהלב היהודי צריך להיות ער לצרות עמו 

מהו הוא רחום אף אתה רחום ,

אתה לא רוצה שהקב"ה ימדוד לך מה את עושה בדיוק לפי מה שצריך כדי לקבל את כל טובותיו שמעניק לך יום יום!

 

א- חשוב לדעת שאם לאבא יש שם לדוגמא כולל ולאמא משרה טובה, והילדים מסודרים במוסדות מתאימים, לעזוב מקום בשביל 1,000 או 2,000 ש"ח לא יעלה ומה שבטוח כנראה כן יוריד, מה  עוד שאתה לא יודע אם יש להם משפחה קרובה באזור שעוזרת להם ולהתרחק לפעמים מצריך יותר ממה שאתה מקבל קרוב, ועוד אלף תובנות ונקודות למה אדם נשאר לגור במקום X

 

ב- יש נתונים בציבור החרדי, יש התנהלות של מינימום , שם בונים שידוך פחות הכרות של אם אתה אוהב אותי אז תתחתן איתי אפילו ברבנות , לא, שם זה הרבה בנוי על נתוני בסיס והתאמה ובנייה זוגית אחרי הנישואים בפועל 

אתה יכול להסכים עם זה, ויוכל שלא

ואם הם לא יתחתנו אפילו במינימום המקובל (ואגב זה יכול להיות גם מנה ב35 ש"ח שזה ממש זול!)

זה יכול פשוט להוריד את המסך על כל היכולת של הזוג להתחתן או של בני המשפחה הזו לרקום קשרי שידוכין בהמשך

ולא יכול להתכחש, שזה:"כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר "

כל אדם צריך לתת לו כפי מחסרו ,

אם היה רגיל לעבד שירוץ לפניו וכו'...

אז כאן אולי אין הקבלה , אבל מהות שהתורה רצתה ללמדנו עולה גם במקרה זה 

והעיקרון פשוט, אל תבחן נתינת צדקה לפי אמות המידה של מה שאת רגיל או הבחירות שלך 

אלא לפי הצורך של השני 

 

סופו של דבר 

רוצה תתן , לא רוצה לא תתן

אבל יש רבבות חרדים שחיים בינם לבין עצמם , ורבים מהם חיים בצמצום מכספם הם בלי תמיכות וכו'...

ורבים כאן קוראים תגר על אורחות החיים החרדים ,

לא חושבת שאתם צריכים להסכים עם כל העקורונות והדברים הנהוגים

אבל הזלזול והזילות והיריקה לערכים של השני בפרצוף אפילו בלב פנימה 

זה מעשה שאמור לעורר כל אחד לשאול, איפה נקודת המבט הפנימית שלו מתחילה להתערער, נקודת המבט היהודי!

נענה ראשון ראשוןנחשון מהרחברון

א די מחסורו אשר יחסר לו - הילד מעולם לא התחתן ולכן אין מה לדבר עליו בדי מחסורו לגבי הוצאות חתונה.

 

1 אני ער לצרות. אבל כמו שנרקומן שמבקש כסף לסמין לא יקבל כי הוא לא יוציא את זה על מה שהוא באמת צריך וטוב לו אז גם מי שרוצה לחתן ילד בסטנדרט יותר ממינימלי ביותר לא יקבל כל עוד ההנהגות שלו בשוטף לא תקינה. זה כמו שהוא ילך לקנות עם זה סמים. משמח אותו עכשיו ודופק אותו בהמשך.

 

א לא דיברתי לעזוב עכשיו. דיברתי מראש לא לגור בבני ברק. מהחתונה. לא כשכבר מתבססים וקשה. וכשמתחילים מראש במקום אחר מוצאים את הדרך להיעזר כשצריך בקקהילה שם

 

ב נכון שהם לא עובדים על "רומנטיקה" אבל הם כן מחנכים למסירות לתורה. ואם כן לגיטימי לגמרי לההגיד אני מוותר על הרבה דברים כדי ללמוד. ולגבי כדי מחסורו והצרכים שלו - כבר עניתי קודם.

 

לגבי קריאת התיגר. אסביר שוב למרות שזה מעייף. אני אחד האנשים לדעתי בפורום שהכי בעד אברכות. הצטמצמות הסתפקות במועט כדי ללמוד תורה. ואני גם עושה זאת בעצמי (בואי נגיד שאני חי כמה רמות חיים מתחת היכולת שלי כדי שאוכל לממן חתונות לילדי בלי חובות ובלי צדקה ואוכל לפרנס גם משפחה גדולה בהמשך) אין זלזול במסירות לתורה. אין זלזול באברכות או בערכים. יש זלזול בתרבות ה'סמוך' לא לחשוב לא לתכנן ואם יהיה קשה נכנס לחובות וניקח הלוואות וכשלא נעמוד בהם נבקש צדקה מהציבור.

 

 

אם אתה משווה את זה לנרקומן קטונתיפתק ממו

יש כאן גדולי דור

יש כאן ערבות הדדית

יש כאן שיטה שונה משלך, אבל עדין יסודתה בהררי קודש

יש כאן שיטה כמו שכתבתי יכול להסכים יכול שלו

אבל לבוא לאדם חרדי עם הנתונים שלו

ולהחיל את דרכי ההתמודדות  לפי העקרונות שלך

זה באמת גישה מאוד אדיבה 

אבל לא יהודית 

במיוחד לא ההשוואה לנרקומן 

ותאמין לי שאני כחרדית 

יכולה לומר שפוטרתי בעלי יצא לעבוד (ולא הסכים לקחת תמיכה עד שאתקבל לעבודה חדשה אפילו  לבינתיים באופן עקרוני!) ולאחר כמה חודשים חזר לכולל לאחר שמצאתי והשתלבתי בעבודה

 

ועדין שדפקו לי בדלת ממרכז הרב או מכל מני קבוצות של כיפות סרוגות אפילו בשביל ממתקים בשביל השבט דברים שלא בדיוק עולים בקנה מידה אחד עם אורחותי , נתתי בחפץ לב כי אחים אנחנו.

 

(וחוצמזה 14 ילדים זה אומר שגרו בבני ברק כנראה לפני 30 שנה , אתה לא יודע כמה זול זה עלה שם אז באזורים מסוימיים , תפסיקו לשפוט)

 

באה להגיד גם אם אני כאברכית חיה לפי עקרונות אחרים מהשיטה הזו 

ואם הם היו שואלים אותי אולי לא הייתי מסכימה עם חלקים ממנה

עדין השלילה של הערכים של השני

וההבנה שאנשים מתחילים להכניס לטבלאות צרכים וקושי של השני

זה לדעתי ההפך מחסד ובני רחמנים , זה הכל חבל לקלקל תכונה יהודית יפה כל כך , בגלל הבדלי גישות..

בואי אסביר מה שאולי לא הבנתנחשון מהרחברון

אני לא חושב שזה כמו סמים.

 

אני כן חושב שאם מישהו יקח את הכסף שהוא זקוק לו ויעשה איתו משהו שרק יחמיר את מצבו אני לא אתן לו אותו (בדיוק כמו שהילדים שנכנסו לנו הביתה בשבת בשירת מיש מיש ציפו לקבל ממני ממתק כמו משאר השכנים אבל הם לא קיבלו)

 

מצטער להגיד אין יסודתה בהררי קודש לגבי לבנות על להזדקק לצדקה. אין גדול דור אחד שחושב ככה.

(כולם חתמו על כתובה ואזון ואפרנס ואכלכל. נכון, בדוחק זה גם נחשב אבל להגיע לפת לחם? לחובות? לצדקה וקמפיינים כאלו. אין שיטה תורנית שאומרת שזה לכתחילה.)

 

תראי. החברה החרדית עוברת שינויים הן ביציאת נשים לעבודה והן ביציאת גברים. השינוי הזה הוא בתמיכת גדולי הדור. פעם כשהיה קצבת ילדים של אלפי שקלים בחודש והוצאות קטנות לא היה צריך את זה כמו היום. עכשיו אין ברירה.

 אני חושב שביטוח רפואי לתרופות מחוץ לסל הוא חובה והוא עולה גרושים ועדיין אתרום למי שלא עשה ביטוח ונזקק לתרופה. אבל לקחת כסף ולזרוק אותו על חתונה כשהמשפםחה בחובות? כשיש עוד 5 ילדים לחתן ככה?

 

(ונכון שאז היה יותר זול אבל אז היה הרבה יותר זול בפריפריה. אתה לא עובד? תחיה בזול. או לפחות ברווחה. במחיר דירת 4 חדרים שלהם בבני ברק הם יכלו לגור ב5-6 חדרים בפריפריה אז והיום)

 

הסיבה שאני לא תורם איננה "הם לא בסדר" אלא "ההוצאה הזאת שבשבילה מבקשים כסף היא לא לגיטימית בעיני

אם זה בגלל מטרה לא לגיטמית בעינך העקרון,אפילו עבד לרוץ לפניופתק ממו

כל אחד וצורכיו

אבל הסברת את עצמך

גם אם לא מסכימה עם הכל 

נסכים לא להסכים 

מכבדת את דרכך , למרות שקצת כואב  על כמה נקודות יהודית שנעקדו עבורן

כך לפי מחשבתי בכל אופן...

הרמב"ם פסק:ספק

"לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם."

 

אז לא, זו מטרה לא לגיטימית. 

ספק יקריהודה224
אומר לך את האמת אתה הלגיטימי היחיד בעיניך.
אתה אדם יקר מאד עם הרבה נכונות לעזור(באופן אישי אם אתה זוכר) אבל כל מי שלא מסתדר עם הלך המחשבה שלך הוא אינו לגיטימי וזה חבל.
במקום לכתוב לגופו של אדם, יהיה מועיל יותרספק
לכתוב לגופו של ענין.

יש לך השגות על פסיקת הרנב"ם?
שתף אותנו.
בואי נסביר שוב את עבד לרוץ לפניונחשון מהרחברון

זה על מה שהתרגל לא מה השאיפות שלו. הילד שרוצה להתחתן הוא העני והוא מעולם לא התחתן ככה אין דין כזה.

 

בספרו של הרב משה שטרנבוך (סגן ראב"ד של העדה החרדית) שו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי’ תקס אות יז), הכותב:

"שמעתי מפי זקני… שרבינו הגר"א זצ"ל אמר, שהמצוה המובחרת בצדקה היא להשיא עני או עניה… אבל היינו הצרכים ההכרחיים בלבד, אבל כשדורשים דירה וצרכים יותר מההכרח וכפי הנהוג, אף שגם בזה מצות צדקה, אין להעדיף הכנסת כלה או חתן על שאר צדקה".

 

ולא אומר בזה די מחסורו וכו'

תוסיפי את המאירי ובשטמק שסוברים שזה רק אם יחלה/ימות אם לא יהיה לו את זה. ואת הששיטות שזה רק בהתחלה שלא יודעים שירד מנכסיו (שטמק בשם גאונים) ואת זה שזה רק לעניי עירך ולא עיר אחרת ורק מקופת הציבור ולא כל יחד (ערוה"ש)

נחמד לצטט די מחסורו בלי להבין את ההלכה ומה עומד מאחוריה

הנה ציטוט מהשטמק על כתובתנחשון מהרחברון

גאונים

הני מעשיות בעני בן טובים, בעני שאינו מפורסם בעניות, שעושים לו כבוד כדי שלא יתפרסם. אבל עני שנתפרסם, אין לו כי אם כעניי ישראל.

 

רבינו יונה, 

ודוקא בעשיר שירד מנכסיו, שהוא מורגל בתענוגים גדולים. אבל בשאר עניים שלא הורגלו בכך, לא מחייב כולי האי (=לא חייבים בכל זה).

ועוד פסק של בי"ד ארץ חמדהנחשון מהרחברון

למרות שהגיוני שתבטלי את דעתם כי הם מיזרוחניקים

 

Eretz Hemdah - Institute for Advanced Jewish Studies, Jerusalem

 

שאלה:
מהו השיעור מבחינת צרכי המקבל, במצוות הצדקה? ומה הם גדרי "די מחסורו"?
מה דינו של אדם שאיננו רוצה לעבוד ומבקש להתפרנס מן הצדקה?

תשובה:
במצוות הצדקה נאמר (דברים טו, ח) "פתח תפתח את-ידך… די מחסרו אשר יחסר לו". מכאן למדו חכמים שיש שצריך לתת לעני אפילו דברים שהם בגדר מותרות, והוא כשהוא צריך להם. מדברי הפוסקים עולה שהתנאי לנתינת דברים כאלה הוא, שהעני הורגל בהם בעת שהיה עשיר, ולכן חסרונם עתה גורם לו מצוקה ממשית. ויש מן הפוסקים שהגבילו מתן צדקה שכזה לדברים שיש בהם הנאת הגוף דווקא[i].
עני חסר כל שנזקק לעזרה בעקבות מאורעות מיוחדים כמו נישואין או בעיות בריאות, זכאי לקבל צדקה לצורך דברים אלה, וגם דבר זה נלמד לדעת חכמים מ"די מחסורו"[ii].
עני שאינו רוצה לעבוד אין חובה לתת לו מעבר לצרכים החיוניים לקיומו[iii].

 

 

שימו לב לשורה האחרונה. הוא לא רוצה לעבוד? יקבל מינימום. יש הרבה עניים ואי אפשר להעדיף אותו בדי מחסורו על אחרים.

 

נמאס לי מהציטוט הזה שמוצא מהקשרו כל פעם מחדש

אבל זה לא העניין-נועה.

אני גם מעריכה אברכים שלומדים תורה. אבל יש הבדל בין אנשים שמסתפקים במועט, לבין אנשים שהם ממש חסרי כל, והגיעו למצב של צדקה. (פותחת השרשור דיברה בהקשר של הקמפיינים של הצדקה שרצים פה בתק' האחרונה..)

 

העניין הוא המצב הכלכלי. אם יש בעל שלומד תורה, ואשתו מפרנסת, ומצליחים לחיות ככה- מעולה, ב"ה.

אבל אם משפחה מגיעה למצב קשה, אז כן בהחלט הגבר צריך לצאת ולעבוד, אפילו בצורה חלקית. (לדעתי..)

ללמוד תורה בזמן שאין לך כסף לדברים בסיסים? אין לך איך לחתן את הילדים? זה לא חוכמה העיקר להביא הרבה ילדים, ולא לדעת איך לחתן אותם...

ולצורך העניין, אני חושבת שכל זוג שמתחתן צריך לקחת אחריות כלכלית, לא קשור דווקא לאברכות. 

 

 

 

 

 

 

אפשר ללמוד תורה ועדיין לעבודנפשי תערוג
אתה יכול לעבוד בתור ר"מ בישיבה. להיות מלמד של ילדים.
או אפילו אפילו חס וחלילה לצאת לעבוד בעבודות אמתיות כמו התנאים והאמוראים.
גם בדורנו, רוב גדולי הדור עבדו כל חייהם.
לדוגמה הרב עובדיה יוסף זצ"ל על חייב עבד ולא התפרנס רגע אחד מהצדקה.
כנ"ל הרב אליהו זצ"ל.

אני אשת אברך ולא מסכימה איתך בכללבוקר אור
להיות אברך אין משמעותו להתפרנס מצדקה
מה זה שווה ללמוד בלי שום כוונה לקיים?ספק

"לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם."

יש בזה אמתבת 30
אבל אם הם מוכנים לוותר על מנעמי החיים, אז גם בענייני חתונה אפשר לוותר.
לא חייבים לקנות דירה לזוג.
לא חייבים חתונה גדולה
ועוד הרבה לא חייבים.
בתור אברך. אני מסכים איתך לגמרינחשון מהרחברון
..הללויה~
ואוו. נשמה. כמה שיפוטיות אמלה.
את לא רוצה לתרום אל תתרמי... אבל ללכלך בצורה כזו, ועוד לנסות להכנס למקום שלעולם לא תביני ומקווה שלא תהיי בו, זה נורא בעיניי.

יכולה לומר לך שאנחנו מעט אחים במשפחה, ההורים עובדים והיה קושי לממן את החתונה שלי.
לא יצאו בכרזות ובאלגנים וגם לא עשינו אירוע ענק..
אבל כן נעזרנו בחברים ובחברים של חברים שתרמו ועזרו להרים אירוע מכובד ושמח.
ואת רוב מי שתרם ועזר לא הכרתי כלל.

את לעולם לא תביני מה גרם להם להגיע למצב שהם צריכים עזרה.
ואסור פשוט אסור לשפוט אדם אחר, כי לעולם אי אפשר באמת להיות במקומו. וגם לא צריך.

אם הם מבקשים סימן שהם צריכים. זהו.
ולא משנה מה הסיפור.
עוד תשובה מעניינת ישר כוח.רויטל.


"את לעולם לא תביני מה גרם להם להגיע למצב שהם צריכים עזרה"?ספק

אבא אברך ו-14 ילדים. 

זה די מסכם את הענין. 

..הללויה~
למה?
מכירה משפחות עם אבא אברך ויותר מעשרה ילדים שחיים טוב. אפילו טוב מאוד
ממש לא קשור...

וכן. לעולם אתה לא יכול לדעת מה גרם לכך שהבן אדם צריך עזרה..
לפעמים אדם משקיע ועושה הכל בשביל להביא כסף ולהסתדר וה' רוצה אחרת.
אומרת מנסיון.
אולי אם אחד מהם ירש מיליונים.ספק

רוב מוחלט האנשים במצב הזה, חיים לא כ"כ טוב מבחינה כלכלית, שקועים בחובות ומקבצים נדבות. 

..הללויה~
לא. אם האישה עובדת והבעל (האברך) עובד מהצד זה אפשרי לגמרי...
מכירה כמה וכמה כאלו.

וגם אין שום משוואה שעבודה מביאה כסף בכמות מספקת.
זה באמת לפי מה שה' יתברך נותן
במה היא עובדת שהיא יכולה לפרנס לבדה 14 ילדים ולחתן את כולם?ספק
עבר עריכה על ידי ספק בתאריך ט' באדר תשפ"א 21:21

תוך כדי שהיא גרה בבני ברק. 

 

ובדיוק בגלל דברים כאלה: "וגם אין שום משוואה שעבודה מביאה כסף בכמות מספקת" הם עכשיו מחפשים נדבות. 

אין שום משוואה שעובד הייטק מרוויח יותר ממורהחולת שוקולד
ומורה יותר מקופאי וקופאי יותר מאברך?
אולי אפשר לומר שאין שום משוואה בהוצאות, זה גם שנוי מאוד במחלוקת
..הללויה~
@חולת שוקולד
מסכימה איתך. אין משוואות בכך כי כל אחד ומה שה' יתברך מביא לו
אבל אמרתי שיש משוואה, לפחות בהכנסותחולת שוקולד
מממ קריאה סלקטיבית...נחשון מהרחברון

רואים מה שנוח.

בלי קשר למה את כתבת או התכוונת

שוב את מנסה להנחיל את העקרונות שלך מול העקרונות של השניפתק ממו

2 קירות שמדברים זה עם זה 

אין לזה שום תועלת 

רק אם יהיה כבוד אחד לשני למרות ועל אף ניתן יהיה להבין

כמובן רק אם רוצים להבין...

מי אמר שהאבא לא מנקה רחובות בלילה?שומעים?
והאמא לא עושה תיקונים לבגדים של השכנות ביום?

מבינה את המחשבות שלך אבל במקומך הייתי שומרת אותם לעצמי ונזהרת מלשפוט בציבור בלי להכיר
האמת, אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני דווקא מצדד באברכדי שרוט
במקרה הזה.
זה שאלה של ביקוש והיצע אין מה לעשות.

גם אם היו מאות אלפי אנשים שמאמינים שכ 20% מתוכם צריכים להביא 14 ילדים ולהקדיש את חייהם להליכה עם סומבררוים על הראש תוך כדי זעקות "קוקוריקו תרנגול" ולא לצאת לפרנס משפחות שלהם כי הליכה עם סומררו וקוקוריקו יביא תיקון לעולם וישלח אותם לגן עדן, והם היו מוכנים לממן את אותם 20% אז זה בהחלט סביר והגיוני.
אני לא הייתי תורם להם, אבל מי שמאמין שצריך לתרום כי זה מה שהוא מאמין, אבין אותו ולא אשפוט.

עם אמונות אי אפשר להתווכח.
יופי שרןטי!משמעת עצמית
😎
הא! העבירו לי את תגובה למקום הנכון! איזה גברים!די שרוט
צודקת בהחלטאושפיזין מהירחאחרונה
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגולאחרונה

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך