מרגלא בפומיה דכל דרד(ס)[ק] דבר יומיה 'חג פורים חג פורים חג גדול לילדים, מסכות, רעשנים, שירים וריקודים וכולי' ויש לעיין היטב בהאי שתא היאך מתקיים שיר זה בנו.
אלא דבהאי שתא לכאו' חסרים אנן לדברים אלו, בשלמא שיר אפשר בדוחק למישר יחידי, אך יש לעיין האם יוצאים ריקוד ביחיד שם ריקוד עליו. וכן ברעשנים האם צעקה דלא מפריעה לאחריני שם הרעשה בה או לא.
עוד יש לעיין האם יוצאים יד'ח 'מסכות' החובשים להגנה מפני הקרונה.
ואמר לי אבוה דר' ישי דלעניין מסכה יש לחקור אם דין זה בחפצא או בגברא, אם בחפצא - יצא יד'ח הרי יש מסכה עליו ואם בגברא לא יצא דהרי אין שינוי באדם.
ואחר המחילה הרבה נראה לי דאף אם הוא בחפצא אכתי לא ברירה לי דיצא יד'ח, דהרי מסכה זו אית לה שם לווי דהרי מסכה זו נקראת 'מסכה כירוגית' או במסכות N95 וכולי, כעין מה דאמרינן באסא מצראה דלא יוצאים בו בארבעת המינים.
ובסייעתא דשמיא זכינו לכוון לסודות עמוקים בשיר זה אך ראשית יש לדקדק במילות השיר.
אמר מר 'חג גדול לילדים' לאפוקי מאי? אי אמרת בשלמא לאפוקי גדולים וכי גדולים לית להו שירים וריקודים? ואלא לאפוקי תינוקות בני יומן, ומי איכא אמא דלא מחפשא לתינוקא? ועוד תינוקות בכלל ילדים הם.
עוד צריך לבאר מה 'גדול' בפורים יותר משאר חגים.
אלא דהאי קושיא מתרצא חדא בחברתה. דמאי דאמרי לילדים אתי לאפוקי משאר חגים. שבכל החגים אנו דואגים רק למבוגרים. רק למבוגרים. הפורים הזה, הפורים הזה גם לילדים. שבכל החגים אנו מדקדקים במצוות וחומרות. מצוות וחומרות. הפורים הזה הפורים הזה עושים גם שטויות.
וזה בא הרב המחבר להדגיש בהאי שיר. דינים אלו של פורים אמנם גם למבוגרים הם, אבל לילדים הם הופכים את פורים לגדול. אך כל זה קצת דחוק דא'כ הווה ליה למימר 'חג פורים לילדים חג גדול'.
ומתוך העיון הרב, נתעוררתי לחקירה עמוקה נוספת בשיר זה. בסיפא אמרינן 'הבה נרעישה רש רש רש, הבה נרעישה רש רש רש, הבה נרעישה רש רש רש, ברעשנים'.
והוא תמוה טובא. אמאי אהדורי תלתא זימני האי דיקלומא? ועוד מדוע 'רש' ג' פעמים? ותו קשה מאי דמסיים 'ברעשנים' וכי במה נרעיש אם לא ברעשנים?
וביותר קשה מדוע פתח בארבעה וסיים באחד. פתח ב'מסכות, רעשנים, שירים וריקודים' וסיים רק בהרעשה ברעשנים.
אמנם חשבתי שאפשר קצת ליישב שאלה זו, שעצם הדיקלומא הוי שיר, ושיר ריקודו עימו, ממילא עצם השיר מוכיח את ה'שירים והריקודים', והסיום הוסיף את הרעשנים. וניכרים דברי אמת. אלא דאכתי בעינן לתירוצי מדוע לא נקט בסיפא 'מסכות'.
והשתא דאתינן להכי, נוכל ליישב שתי קושיות אלו כמין חומר. דשאלנו מדוע אמרינן 'חג גדול לילדים' ותרצנו בדוחק, אך השתא נוכל לומר דהאי ילדים מבוגרים נינהו דקמתחפשי לדרדקי, וזו הראיה למסכות דעבדי האי יומא ל'חג גדול'.
ומה שתיקנו לחזור ג' פעמים היינו כדאמרי אינשי 'פעם שלישית גלידה' וידוע שהוא שיבוש דבשפת לע'ז אמרינן היכי דאמרינן, ומשמעו 'אני אצעק' ואינשי דלא ידעי תרגמו בטעות גלידה. ולכן נהגו לצעוק ב'רש' השלישי טפי מה'רש רש' שלפניו, וכן ב'הבה' האחרון הוי בבחי' הצעקה שלוש, וב'רש' ד'הבה' בתרא, היינו בחי' צעקה שבצעקה שהיא בוקעת כל רקיעין ומעוררת ישנים.
ע'פ כל הנ''ל נוכל לחדש דהאי סייומא 'ברעשנים' אינו תיאור לכלי הרעש אלא לעושה הרעש. באותו שמשים עצמו כילד הוא עצמו חפצא של רעשן בצעקותיו ושיריו.
והשתא יובן איך מקיימים שיר זה גם בשנה זו. דהרי אמרינן דה'ילדים' היינו מבוגרים דמתחפשי, ובזה הכל מיושב שפיר. דהמסכות היינו שמשימין עצמם כילדים, וכל שיר וריקוד אצל ילדים הוא ביחיד כיון שאין הקטנים גדר ציבור או מניין, וכן הרעשנים עצמם הוי הילדים וכנ'ל. ודו'ק.
