ספר השל"ה הקדוש - מסכת מגילה - פרק נר מצוה:
ואף אותן המשתכרין יהיה כוונתם לשם שמים. כדי לזכור הנס שבא במשתה היין.
ולא כאותם המשתכרין כדי למלאות גרונם, כאשר ראיתי רבים בני אדם אשר המה ביין שגו פקו פליליה, ומרבים בימי *הפורים* האלה לעשות שחוק וקלות ראש ואינם חוששים *להתפלל* בימים האלה, ואדרבה מרימים קולות בשעת התפלה וקריאת מגילה ומערבבים החזן עד כי קולו לא ישמע.
גם באכלם, לבם ועיניהם שם על מעדניהם, ולא נשאו את ראשם, לא הביטו העולם העליון אשר ה' אלהי ישראל בא בו, ולא יחושו לא על נטילת ידים, ולא על ברכת המוציא, ולא על ברכת המזון, עד כי נדמה לרוב המון שבשני הימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול תורה ומצות מעליו, וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח.
וכל זה הוא בלי ספק רע ומר והוא עון פלילי. כי לא הותר לנו רק שמחה לא שחוק וקלות ראש.
*וכל המבטל תפלה ואינו שומע מקרא מגילה מלה במלה, הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו.* ואי אפשר לכל אשר בשם ישראל יכונה לפרוק מעליו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת.
ולא מצינו לראשונים שהיו מתעסקים בקלות ראש בפורים חס ושלום, אבל בדברי מצוה היו מתעסקין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין (יב, ב) מכדי מפוריא עד פסחא תלתין יומין ובפורים דרשינן בהלכות פסח כו', הרי שביום הפורים היו דורשין בהלכות פסח.
והנה ביום ט"ו נצטוו לישב בכל עיר להזכיר לכל אדם לתת מחצית השקל. גם מהרי"ל היה כותב תשובה על שאלה בפורים. ולא היו ח"ו מבטלים שמחת פורים.
אבל זה דרכם, *היו מתפללים תפלתם בבית הכנסת ככל דיני תפלה. ובכוונה הראויה כבכל שאר הימים,* והיו שומעים קריאת מגילה מלה במלה מפי החזן ולא משיחים אפילו שיחה קלה, והיו מחלקין צדקה איש כפי מסת ידו בשמחה ובטוב לב.
והיו הולכים לבתיהם והיו אוכלים ושותין ומדקדקים בנטילת ידים ובברכת המוציא ובברכת המזון, שמחים בזכרם את כל הנסים אשר עשה ה' לאבותינו, ומשבחים לשמו הגדול אשר בכל דור ודור מפליא חסדו עמנו. ושמחים בתלמוד תורה כמו שנאמר, פקודי ה' ישרים משמחי לב,
וקודם כל השמחה, מטיילים בשמחת לימוד תורה, כדדרשינן (מגילה טז, ב) ף ליהודים היתה אורה זו תורה, ושמחה, כלומר אחר כך שמחה.
*וחוזרין ומתפללין בכונה ובשמחה,* וכי יחזרו לקרות המגילה ישמעו בכונה ובלי הפסק שום שיחת חולין חס ושלום, והכל בעבודת ה' וביראתו, כמו שאמר (תהלים ב, יא), עבדו את ה' ביראה וגילה ברעדה.
*וכל היוצא בעקבי הרועים לעשות את כל המעשים האלה על פי דרכם כמוהם, יהיו צאצאי מעיו וכל אשר חפץ ה' בידו יצליח,* וה' הוא האומר אליך לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך:
ואף אותן המשתכרין יהיה כוונתם לשם שמים. כדי לזכור הנס שבא במשתה היין.
ולא כאותם המשתכרין כדי למלאות גרונם, כאשר ראיתי רבים בני אדם אשר המה ביין שגו פקו פליליה, ומרבים בימי *הפורים* האלה לעשות שחוק וקלות ראש ואינם חוששים *להתפלל* בימים האלה, ואדרבה מרימים קולות בשעת התפלה וקריאת מגילה ומערבבים החזן עד כי קולו לא ישמע.
גם באכלם, לבם ועיניהם שם על מעדניהם, ולא נשאו את ראשם, לא הביטו העולם העליון אשר ה' אלהי ישראל בא בו, ולא יחושו לא על נטילת ידים, ולא על ברכת המוציא, ולא על ברכת המזון, עד כי נדמה לרוב המון שבשני הימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול תורה ומצות מעליו, וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח.
וכל זה הוא בלי ספק רע ומר והוא עון פלילי. כי לא הותר לנו רק שמחה לא שחוק וקלות ראש.
*וכל המבטל תפלה ואינו שומע מקרא מגילה מלה במלה, הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו.* ואי אפשר לכל אשר בשם ישראל יכונה לפרוק מעליו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת.
ולא מצינו לראשונים שהיו מתעסקים בקלות ראש בפורים חס ושלום, אבל בדברי מצוה היו מתעסקין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין (יב, ב) מכדי מפוריא עד פסחא תלתין יומין ובפורים דרשינן בהלכות פסח כו', הרי שביום הפורים היו דורשין בהלכות פסח.
והנה ביום ט"ו נצטוו לישב בכל עיר להזכיר לכל אדם לתת מחצית השקל. גם מהרי"ל היה כותב תשובה על שאלה בפורים. ולא היו ח"ו מבטלים שמחת פורים.
אבל זה דרכם, *היו מתפללים תפלתם בבית הכנסת ככל דיני תפלה. ובכוונה הראויה כבכל שאר הימים,* והיו שומעים קריאת מגילה מלה במלה מפי החזן ולא משיחים אפילו שיחה קלה, והיו מחלקין צדקה איש כפי מסת ידו בשמחה ובטוב לב.
והיו הולכים לבתיהם והיו אוכלים ושותין ומדקדקים בנטילת ידים ובברכת המוציא ובברכת המזון, שמחים בזכרם את כל הנסים אשר עשה ה' לאבותינו, ומשבחים לשמו הגדול אשר בכל דור ודור מפליא חסדו עמנו. ושמחים בתלמוד תורה כמו שנאמר, פקודי ה' ישרים משמחי לב,
וקודם כל השמחה, מטיילים בשמחת לימוד תורה, כדדרשינן (מגילה טז, ב) ף ליהודים היתה אורה זו תורה, ושמחה, כלומר אחר כך שמחה.
*וחוזרין ומתפללין בכונה ובשמחה,* וכי יחזרו לקרות המגילה ישמעו בכונה ובלי הפסק שום שיחת חולין חס ושלום, והכל בעבודת ה' וביראתו, כמו שאמר (תהלים ב, יא), עבדו את ה' ביראה וגילה ברעדה.
*וכל היוצא בעקבי הרועים לעשות את כל המעשים האלה על פי דרכם כמוהם, יהיו צאצאי מעיו וכל אשר חפץ ה' בידו יצליח,* וה' הוא האומר אליך לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך:
.