לאחרונה מרגיש לי שיש כאן שיח לא נעים ולא מכבד~הללויה~
אנשים מרגישים שיודעי כל
ותוקפים כל אחד ששואל, שבודק, שמברר ושבפשטות לא יודע ומתעניין
או לחלופין אדם שמציג עמדה הנוגדת את עמדתו של האחר מתוך רצון לדיון ושיח מכבד ישר נתקף
(בכל הנוגע לחיסונים, טבע וכו.)

יצא לי לכתוב לא מעט תגובות על רפואה טבעית, ועל האמונה שלי בכך שזה אפשרי וטוב
ושבעיניי זה יהיה עולם מתוקן יותר אם כולנו ננהג כך. זו דעתי האישית ולא כפיתי על אף אחד להסכים איתי..

לא מתאים לכם לשמוע. בסדר. זכותכם.
אתם לא חייבים להגיב, אתם לא חייבים להוציא דברים מהקשרם
ובבקשה. אם אתם לא מכירים אל תדברו על כך.... זה נחמד שפעם שמעתם על זה משהו מאיזה מישהו בטרמפ. או ראיתם איזו כתבה..
אבל זה הרבה מעבר. זה עולם שלם! ממש כך.
ואל תלכלכו עליו אם אתם לא מכירים באמת. תפתחו ותשמעו על זה.. או אל תשמעו. אבל אל תתקפו ישר.

ובכל נושא החיסונים..
לומר שזו משימה לאומית ושאני פוגעת בכלל והורגת אנשים בסירוב שלי (הזמני.. שרוצה להגיע להבנה כלשהי לפני שהוא רץ כמו שאר העדר להתחסן) בעצם כך שיש לי התלבטות זה לא דרך.
אני לא רוצה לפגוע באף אחד, ואולי אף אתחסן בעצמי בבוא העת
אבל למה לתקוף?
איפה כל הלאומיות והדרך ארץ שאתם מדברים עליה כל הזמן? הכבוד וההדדיות? איפה?

כתבתי דברים שהפריעו לי.
שגרמו לי להמעיט כניסה לכאן בימים האחרונים על אף שאני אוהבת את המרחב הנל..
מקווה שכל אחד יקח לצומת ליבו. וישים לב שהוא לא פוגע באיש... אפשר וכדאי לקבל דעות אחרות. במיוחד אם הן נאמרות בנעם ובנחת...
זה כלכך קל מאחורי המקלדת לכתוב וללעוג. אבל זה לא יפה.. ולא נעים לאף אחד.
היום אנחנו צמים לזכר קריאתה של אסתר, "לך כנוס את כל היהודים"פשוט אני..

כל עם ישראל היה צריך להתאחד בשביל לבטל את הגזרה. אף אחד לא אמר "אבל מה אכפת לכם אם אני לא מתאחד", "אולי אני אתאחד ואצום בבוא העת", גם לא נשמעו קולות שאמרו "אני לא רוצה להתאחד ביחד עם העדר".

 

אסור להתבלבל: המחשבה כאילו לא להתחסן זו פעולה פסיבית, בבחינת "שב ואל תעשה", פשוט לא עומדת במבחן המציאות. עם המוצטיות החדשות וקצב ההתפשטות שלהן, ההחלטה לא להתחסן היא החלטה אקטיבית להידבק בווירוס במוקדם או במאוחר.

 

בסופו של דבר, כולנו על ספינה אחת כאן. מי שבוחר במודע להמשיך ולהיות כר פורה לאחסון, גידול והפצה של וירוס ששיבש לכולם פה את החיים - קודח חור בספינה של כולם.

 

מי שמתעלם מקריאותיהם קורעות הלב של תינוקות של בית רבן שהתייתמו בשבועות האחרונים בגלל הוירוס הזה, והם מתחננים מעם ישראל שיילך ויתאחד, בבחינת "כנוס את כל היהודים", וייקח את החיסון - פוגע באומה כולה.

 

הוא לא רשע (אלא אם כן הוא מטיף לאחרים לא להתחסן), לא טיפש, לא אדם שצריך לבוז לו - ובטח שלא לשנוא אותו. אבל אסור לוותר על ההסברה, על החשיפה למקורות מידע אמינים וכו' - בתקווה שבסוף ליבם של המתנגדים ייפתח והם יצטרפו למאמץ הלאומי.

לא נכון מכמה סיבות .יהודה224
1 כרגע המדינה במודע לא מחסנת בני 16 ומטה כך שלאו דווקא אני אפתח איזה מוטציה מתוחכמת בתוכי.
2 דווקא לפי דוח אמן היתה אמירה של לחץ אבולוציוני על הנגיף ושבגלל זה הוא עלול לפתח מוטציות אחרות....
מי שמפחד זכותו המלאה לסרב על אף היתומים אין מה לעשות.
הדרישה היחידה מהאדם היא לשמור על ההנחיות בכל תוקף ולא לוותר על קוצו של יוד בנושא הזה
אתה נוהג בזהירות, למרות שמישהו אחר יכול לעשות תאונה?פשוט אני..

כל אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו, אפילו אם יש ילדים שלא יכולים להשתדל כרגע.

אבל אי אפשר לתלות את כל יהבינו בחיסוניםיהודה224
זה לא נכון, אתה רואה כבר היום שהם מגמגמים ורועדים מכל מוטציה, זה לא עסק שכל 4 חודשים נלך להתחסן....
לא מגמגמים ולא רועדים, מפחיתים ב-99% את הסיכוי למותפשוט אני..

זה לא עסק ללכת להתחסן?

אז מה כן עסק, להישאר לנצח עם משק סגור, בידודים וסגרים?

 

ככל שיותר אנשים לא יתחסנו, כך הסיכוי למוטציות גדל.

כבר כתבתי לך בקשר למוטציות מה אומר דוח אמן.יהודה224
לגבי החיסונים והמוטציות תבדוק בבקשה את אחוזי היעילות של מודרנה ופייזה ותעדכן אותי אם סיפרו לנו בכמה זה פחות יעיל...
החיסונים היחידים שנבדקו קלינית נגד המוטציות זה של ג'ונסון אנד ג'ונסון ואסטרהזנקה שניהם הראו פיחות יעילות נגד הבריטית ודרא"פ והם כתבו בכמה וזה נתון לא מעודד בכלל
בעז"ה בלי נדר אני בחופשת דיונים על חיסונים עד לאחר החגפשוט אני..

כל המידע נמצא באינטרנט, במקומות מידע מוסמכים ואמינים. בהצלחה לכולם.

למה? מה הבעיה להתחסן כל ארבעה חודשים?ספק

עדיף להיות מחובר למכשיר הנשמה? 

 

כמו כן, עברה כבר שנה והחיסונים שפותחו עבור הוירוס המקורי עדיין יעילים נגד כל המוטציות הקיימות - וככל שיותר אנשים יתחסנו, הסיכון למוטציות יילך ויקטן. 

את צודקת מאה אחוז וחבל שזה כך.רויטל.


חושבת שזה קצת מוזר, בהודעה שקוראת לכולם להתנסח בכבודקופצת רגע
לכתוב:
"שרוצה להגיע להבנה כלשהי לפני שהוא רץ כמו שאר העדר להתחסן"

את שמה לב שאת בעצם קוראת לכל מי שהתחסן עד כה 'אדם טיפש שלא חושב ורק עושה מה שאומרים לו בלי מחשבה'?
די להיתפס לקטנות היא צודקת מלעשות??יהודה224
קשוט עצמך תחילה.סמיילי12
אחכ קשוט אחרים
זה לא להיתפס לקטנות, זה עקרוני.
היא צודקת שיש פה לפעמים התלהמויות.
אבל היא לא צודקת בזה שהיא כותבת 'עדר' שזה ביטוי מזלזל מאד!
אי אפשר לצפות שיכבדו אותך כשאתה לא מכבד את האחר.
אוי נו, זו דמגוגיה..חצילוש
זאת לא הייתה הכוונה שלה... תסתכלו על הכוונה
זה שנעלבתי זה דמגוגי? זה עובד בשני הכיוונים?קופצת רגע
או שאת לא מאמינה שנעלבתי בגלל שאמרו שאני מנהלת את חיי ללא שום חשיבה ורק בהתאם למה שעל ה'עדר' עושה?
תראי, אני לא רוצה להתווכחחצילוש
@הללויה~ לא באה לתקוף. היא באה להעביר בצורה נעימה את מה שהיא מרגישה... להיתפס על משפט ספציפי ולנפח כשברור שלא זו כוונתה, זה סתם חבל...
החלק של 'הצורה נעימה'סמיילי12
נהרס ברגע שכותבים משפט כזה
היה אפשר להתנסח בעדינות. והמסר היה מועבר בצורה מעולה.
אני חושבת שהיא צודקת,גם לי צורמות כל מיני מילים שנשלחות פה. אבל אם מבקשים משהו מהכלל צריך לעמוד בו גם בעצמך. ואני מדברת ספציפית על המשפט הזה

אני אישית לא נפגעת ממה שאנשים כותבים פה. אבל זה בהחלט מרגיז אותי שקוראים למתחסנים עדר. גם כינו אותי שאני הולכת צאן לטבח.
זה לא מכבד.
אני לא ראיתי שכתוב כצאן לטבח..חצילוש
ובאמת מסכימה שהמשפט על העדר לא נעים... אבל התגובות מוציאות את דבריה מהקשרם ומנפחות משהו שהיא לא שמה בפרונט..
לא כאן. דיברתי בכללי.סמיילי12
גם לא היא אמרה את זה.
התכוונתי לאמירות בסגנון.

ונכון.
לכן נדרשת שקילת מילים לפני שכותבים משהו.
מה שאנשים מפספסים פה, ובזה היא צודקת.
אבל זה צריך להיות הדדי.



החלק של ה'עדר' לא בהכרח דיבר עליךכוחה של מילה
לי נראה שהיא אומרת שהיא מבררת את הנושא ועוד לא מצאה סיבה מספקת לדעתה להתחסן,
ולכן עבורה להתחסן כרגע זה רק כי כולם הולכים וכולם דוחקים בה להתחסן.
אוקיסמיילי12
היה אפשר לכתוב ככה. כמו שכתבת.
וזה היה עובר חלק.
..הללויה~
בדיוק. תודה @כוחה של מילה.
נכון מאוד ישר כוחרויטל.


"אתם לא חייבים להגיב"ספק

את גם לא חייבת לכתוב. 

אם כתבת את דעתך, קחי בחשבון שאנשים יגיבו. 

לכן קוראים לזה "פורום". 

 

אף אחד לא כופה עלייך שום דבר - זה די בלתי אפשרי דרך הפורום... אבל כמו שאת כותבת את דעתך, אחרים כותבים את דעתם על דעתך. (במיוחד אם דעתך כוללת דיס-אינפורמציה). 

 

"וישים לב שהוא לא פוגע באיש" - יש אנשים שמרגישים שאת פוגעת בהם. 

שאת מוכנה להרוג אותם או את קרוביהם בלי שום סיבה. 

סתם כדי להרגיש מיוחדת ולא חלק מ... איך קראת לזה?... עדר?... 

 

הכל דו -כיווני. 

את לא יכולה לדרוש מאחרים מה שאת לא מקיימת בעצמך. 

ככה העולם עובד. 

אני מסכימה עם הרבה דברים שאתה כותבחצילוש
אתה יודע להתנסח מעולה ויכול לשכנע הרבה אנשים, הבעיה היא, שאתה כותב בסגנון פוגעני, ככה שזה רק מייצר אנטיגוניזם באופן אוטומטי בצד השני כלפי מה שאתה אומר, ורק מחזק אצל מתנגדים את המחשבה שמי שקורא להתחסן עושה זאת בצורה אגרסיבית ודורסנית. ויוצא שאנשים רק יפגעו, ולא ישתכנעו. אז סתם הפסדת בריבוע...

גילוי נאות- אני בהריון חודש תשיעי ואחרי שבועיים מחיסון שני.
שיהיה בשעה טובה!פשוט אני..
תודה!חצילוש
מסכים מאדיהודה224
^^^^100%rivki
לגמרי מסכימה. מזל טוב!כוחה של מילה
תודה יקרהחצילוש
תראי, נקודת המוצא שלי היא כזו:ספק

מי שהוא מתנגד חיסונים\"שואל שאלות" - לא יכול להשתכנע. 

מי שמאמין בפסאודו-מדע, הוא מקרה אבוד. 

 

את יכולה לשאול כל אחד שמאמין בזה שאלה פשוטה: "מה יגרום לך להשתכנע שאתה טועה?"

התשובה היא תמיד: "שום דבר". 

 

זה מגיע לרמות כ"כ מופרכות, שאפשר אפילו למצוא אפילו חב"דניקים שהם מתנגדי חיסונים למרות שזה נוגד לחלוטין את דעתו של הרבי מליובוויטש, למשל. 

 

אני לא כותב את זה כדי לשכנע את מי שאני עונה לו - ברור לי שזה לעולם לא יקרה. 

אני כותב את זה כדי שאם יש מי שקורא את זה, שיבין במה מדובר ואני מניח שמי שלוקח את הזמן לקרוא מהצד, יוכל לעשות את ההפרדה בין הסגנון שלי לבין התוכן שאני כותב. 

 

אני יודע, אני יכול לכתוב בצורה לא הכי נעימה - אני חושב שזו פשוט נגזרת מאותן טענות מופרכות אינסופיות שחוזרות כל הזמן בלולאות. זה מתיש. 

בעברי הרחוק, הייתי הרבה יותר סבלני לטיעוני פסאודו-מדע, סילוף של עובדות ודיס-אינפורמציה. 

הסבלנות נעלמת לאט-לאט. 

 

בכל מקרה, שיהיה בשעה טובה ובקלות. 

אני הצלחתי לשכנע כמה וכמה אנשים שחששו מאודחצילוש
כולם מחוץ לפורום, ולא כי הם מאמינים בקונספירציות, אלא כי הם חוששים מחוסר ידע והבנה... הרבה אנשים שאמרו לי "אבל הרב אשרוב אמר"- וממש לא כי הם מטומטמים, אלא כי הם פשוט לא יודעים, ותמימים, ולא מעורים כל כך בעניינים. ממש לא מאוטם לב...

ברגע שהסברתי ופירקתי- הצלחתי. סבתא שלי למשל, היא דימנטית. לא מאה אחוז... שוכחת מלא... בכל מקרה, היא לא יוצאת מהבית בכלל בכלל מרוב שהיא מפחדת מהקורונה. אף אחד מהילדים שלה, כולל אבא שלי שהוא הבן הבכור שהיא מקשיבה לו בדרך כלל, לא הצליח לשכנע אותה לצאת להתחסן.. נתקע לה על איזה משהו מפעם שבכלל לא קשור לקורונה שזה לא טוב.. והרי בכוח אי אפשר לגרור אותה.. התקשרתי אליה, היא חשבה שאני זו אחותי, אבל לא משנה. הסברתי לה את העניין, בנועם ולאט. עשר פעמים. וברגע שהיא אמרה שהיא מוכנה- התקשרתי לאבא שלי, תוך רבע שעה הוא היה אצלה ולקח אותה להתחסן. בשבת היא אמרה לבעלי- "אריאל, (זה לא השם שלו, משום מה היא קוראת לו ככה) אני מאוד כועסת על כל מי שלא מתחסן! זה מסוכן מאוד! אנשים מתים מקורונה!".. בעלי התאפק שלא לצחוק, כי בדיוק לפני כמה שבועות היא בכתה לאבא שלי שהיא מפחדת ושלא יקח אותה להתחסן כי יהפכו אותה לסיעודית כמו אחותה. מכאן אתה למד- שאם את סבתא שלי אפשר היה לשכנע- שהיא בן אדם מאוד מבוגר, דימנטית, לא מאה אחוז, שכל פעם שאני מגיעה היא מופתעת שאני בהריון ואומרת בשעה טובה- קל וחומר אפשר בודאי לשכנע ולהסביר לאנשים שאוחזים בכל מיני תפיסות מוטעות.. ברגע שעושים את זה בנועם- זה נכנס ללב.

ותודה רבה, אמן.
אני מסכים איתךספק

אבל אני לא מדבר על אלה ששואלים האם להתחסן או על אלה שבאמת הצליחו להפחיד אותם. הם לא האנשים אליהם התכוונתי כשכתבתי שהם מקרה אבוד. 

אני מדבר על אלה שעונים להם כל מיני תשובות חסרות אחריות שמלאות בסילופים ודיס-אינפורמציה. 

אני מדבר על אותם אנשים שהפחידו אותם. 

עם אלה, אין מה לדבר. 

 

(והרבה פעמים הם כותבים על עצמם ש"הם עצמם מתלבטים אם להתחסן או לא" - אבל זו סתם שיטה לנסות לרכוש אמון. בדומה לכך שהם תמיד טוענים שהם לא מתנגדי חיסונים אלא רק "שואלים שאלות" שלרוב מגובות בעירמות של עיוותים וסילופים).  

הבעיה שלאדם שאין לו שום ידע מקצועיrivki
בנושא פיזיולוגיה/רפואה/ מיקרוביולוגיה וכו- דעתך ודעתו של אשרוב הן על אותו משקל.
ומי שלא יודע - הרבה פעמים מניח ש"האמת נמצאת איפשהו באמצע" .

כמו שאותי אפשר לשכנע שיש לי כל מיני חלקים בתוך האוטו שלא היו ולא נבראו, או שמודל מסוים של רכב מסוים הוא מסוכן מאוד וכו

אז אין טעם לכעוס עליהם על "סילופים" ולקרוא להם "רוצחים" כי הם לא מתחסנים.
מסכימהחצילוש
ובדיוק בגלל זה אני לא בא לאדם שאותו מרמיםספק חדש

אלא לאדם שמרמה. 

האדם שיודע שכל העובדות וכל המחקרים בעולם סותרים את מה שהוא כותב - והוא עדיין מספר את אותם סיפורים. 

יש כאן אחת למשל, שמפיצה דיס-אינפורמציה ושקרים בוטים כשהיא יודעת שאין להם שום בסיס עובדתי וכשמעמתים אותה עם העובדה הזאת, אז זה תמיד חוזר ל "הממסד" שמרמה את כולם ומטייח הכל.

 

אדם שאין לו ידע מקצועי, בד"כ מקשיב לגורמי המקצוע. 

אני לא אומר לאף אחד להקשיב לי - אני משתדל תמיד לגבות את כל מה שאני כותב שמחקרים של אנשי מקצוע. 

 

האדם הנורמלי יילך למוסכניק שקיבל מדליה מ"יצאת צדיק" ושיש לו 20 שנות ניסיון ולא ל"מכונאי הוליסטי בשיטת טבעית". 

 

לכן, שוב, אני עושה את ההפרדה בין הנוכלים לבין הקורבנות שלהם. 

כמו בכל תחום אחר: הקורבנות מסכנים, הנוכלים רשעים. 

סבתא שלי כנל.. רק לא דמנטיתבסדר גמור
אני יודע שסבתא שלי החליטה לא להתחסןנחשון מהרחברון

אשה משכילה ופחדה. דיברנו קצת השתכנעה והתחסנה.

כנ"ל ההורים חששו והיום מחוסנים (אמא שלי כרגע רק 1 כי חלתה אח"כ

כנ"ל חמותי  (מחלימה ממזמן בלי נוגדנים. הבנתי שהיא כן הלכה לקבל חיסון)

 

בקיצור מר ספק, כמו שמופאסה אמר פעםדי שרוט

רק אם תהיה פחות חרא יותר ישמעו אותך

..הללויה~
דעתי כוללת דיס אינפורמציה?!
למה אתה אומר את זה? על סמך מה?
הדעה שלי מבוססת עד מאוד.
ואם היא לא באה יפה בעין אתה באמת לא חייב לפגוע ולומר שזו לא אמת ולא נכון.

ואני לא הורגת אף אחד.
יש לי גם כן קרובי משפחה בסיכון שהתחסנו ושלא פגשתי המון זמן, ואני דואגת להם ורוצה שהם יהיו בריאים.
ואני מקפידה על הנהלים, עוטה מסכה ואף חושבת להתחסן.

זה מראה רק אתה לא קורא את הדברים שאני כותבת. לא התנגדתי לחיסונים של הקורונה מעולם! רק הבאתי דעות שאומרות אחרת. לא של התנגדות.. של מקום מחפש ושרוצה לדעת.
אתה גם לא חייב לקרוא. אבל אתה לא יכול לתקוף סתם.. זה מוציא אותך מגוחח


את באמת רוצה שאתחיל לצטט כאן מהודעות שלך?ספק
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך י"ג באדר תשפ"א 15:58

כמה שהשיטה של אשרוב היא טובה ובריאה? איך שכל אחד יכול להחלים מכל דבר בצורה טבעית? אפשר לתקן את הראיה עם תרגילים? אשר להחלים מסרטן בצורה "טבעית"? דוד בן יוסף לא נפטר מסרטן? 

מספיק דיס-אינפורמציה? כי יש עוד... 

תודה רבה. 

 

אני בטוח שכל אחד יכול לקרוא את הדברים שכתבת ולהבין לבד. 

 

ומתנגדי חיסונים תמיד רק "שואלים שאלות" ו"מביאים דעות" אחרות כמו אלה של אריה אבני - שב"ה, שללו השבוע את הרישון לעסוק ברפואה השבוע לצמיתות. 

הם אף פעם לא מתנגדים - רק שואלים שאלות...  

 

נכון אל תתיחסי למה שכתבו פההיועץ למלך
וזהו
הללויה יקרה, בני אדם באשר הם, הם בעלי סטנדרט כפולדי שרוט

בני אדם ברובם המוחלט ואני בתוכם לא מיישמים על אחרים את מה שהם עצמם דורשים ליישם.

כך זה טבע האדם.

 

נדירים הם האנשים שמצליחים בצורה מלאה ליישם על עצמם את מה שהם רוצים ליישם על אחרים.

 

זה נכון בדת, מדע, חברה, אזרחות ובכל תחום אחר בחיים.

 

האנשים הכי גדולים בהיסטוריה האנושית שהטיפו יום וליל לאהוב ולכבד בני אדם עם ספר התנ"ך ביד ימין, הלכו ורצחו וטבחו בני אדם עם חרב ביד שמאל.

 

לנו נותר לנסות ככל שאפשר להפיץ אור ואהבה ללא תנאי ועם מקסימום כבוד.

הייתי מאו שמחה לקבל דוגמאות לאנשים שכתבתפתק ממו

אלה עם התנ"ך ביד ימין ,

פשוט להבין את הפשט

כל האבירים והאצילים בימי הבינייםדי שרוט

דיברו גבוהה גבוה על לא לרצוח, לא לבגוד, לרחם אפילו על האויבים שלהם, לא לעשוק חלשים בשם ישו. הם הילכו ברחובות ספרד וצרפת, מטיפים לאנשים לעשות מצוות ולתת צדקה ולא להיות אכזריים.

 

ואז היו יוצאים למסעות צלב וטובחים כל מי שנקרא בדרכם. כמובן שהם נשאו על עצמם את התנ"ך (גם הברית הישנה וגם הברית החדשה) כשהם טבחו בשם האל.

 

אביר מפורסם הוא גוטפריד דה בויון השליט הראשון של ירושלים הצלבנית.

יש ספרות עניפה על כל עולם האבירות והאצולה.

..הללויה~
איך זה סותר את דברי?
אמרתמ פשוט שצריך לעשות סאת בצורה מכבדת.
דוגמא מובהקת לסטנדרט כפולהסטורי
אוכל תעשייתי - "אוכלת בלי למצמץ".
חיסון שנבדק ואושר - "לא רוצה להכניס חומרים לגוף", גם במחיר של המשך הפצת המגיפה.
רפואה זה לא עניין של אמונהrivki
או שיש הוכחה שמשהו יעיל , או שלא. יש כאן ניקים עם ידע והבנה, כולל ידע מקצועי.

מעבר להבעת דעות סובייקטיביות, מדובר בויכוח עובדתי.
אז תשתדלי לקרוא את התגובות באופן ענייני ולא לקחת את זה אישית, למרות סגנון הכתיבה של חלק מהניקים.



בסוף, אני רק רוצה להזכיר ש*למות* זה הכי טבעי בעולם - בדיוק כמו לחיות
וואו הסיפא שלך. אני לא יודע אם זה אופטימי או פאסימידי שרוט
זה בקשר לשימוש במילה "טבעי" כמשהו חיוביrivki
כן אבל יכול להשתע לכאורה שזה חיובי למותדי שרוט

לא?

כל אחד והמסקנות שלו...rivki
..הללויה~
אני קוראת את התגובות (כשהן לא צעקניות ומכבדות)

אך זה לא סותר את זה שאני גם כן אומרת עובדות. של מיעוט קטן של אנשים.. אבל מיעוט קיים שחי כך וטוב לו, ובעיניי כך הכי נכון ומדוייק

ואין שום בעיה להאמין שזה מה שנכון, גם ברפואה צריך להאמין.. ועצם זה שאתה מאמין בסוג מסויים של רפואה זו אמונה.

__
ולא הבנתי מה הקשר למות כאן?
לא צריך " להאמין ברפואה"rivki
החיסון נגד אבעבועות שחורות עזר גם למי שלא האמין - עובדה, אין מחלה כזאת היום ולא מתים ממנה מיליונים כל שנה.

יש טיפולים רפואיים שהאמון בהחלט מחזק את האפקט שלהם, אבל הם פועלים גם ללא אמון, אחרת זאת לא רפואה.

מיעוט בני אדם יכול לחשוב שכדור הארץ שטוח ושהכוכבים מודבקים לשמים עם סלוטייפ - זאת לא "עובדה שלהם", אלא פשוט דמיון שלא קשור למציאות.

אם מדובר באמונה אישית שלא פוגעת באף אחד אחר - מילא. אבל מה לעשות, מאבק במגיפה זה תמיד עניין של "העדר" כמו שקראת לזה. או "ערבות הדדית " במילים אחרות. כי תמיד יש כאלה שאסור להם להתחסן, שום חיסון לא עובד ב100% וכו. ככה שלסלק מחלה כלשהי מהעולם אפשרי רק במאמץ משותף.

בכלל, 'להאמין ב-' משהו אחר מעבר למה שהתורה מחייבת - בעיניי זה כיוון לא טוב. אבל אני לא רוצה להיכנס לנושא צדדי.

ומה שכתבתי על "למות"- כמו שכבר הגבתי ל'די שרוט' היה קשור לשימוש נפוץ ולא נכון במילה 'טבעי'. כי ל"טבע" לא אכפת, אם אנחנו נמות.
ברוכה הבאה יקרה!!!בת 30
זה השיח פה סביב נושא החיסונים.
אני כבר כמה שנים מוכפשת פה באופן מכוער ולא ענייני בכלל.
משום מה, חיסונים הם הפרה הקדושה של עולם הרפואה המערבי. בטח יש כמה סיבות לכך, אבל הן פחות משנות עכשיו.
ועם פרה קדושה, מסוכן להתעסק, כנראה.
עכשין בנושא חיסון הקורונה, התקשורת הכללית וגם פה בפורומים, סוללים את הדרך לעולם שבו יש מעין ''בני האור ובני החושך'-. בני האור הם המתחסנים, הצודקים, ובני החושך הם אלה שלא רוצים להתחסן. הם טיפשים, או נוכלים, או שקרנים, ובעיקר- הם מסוכנים מאוד ואם הקורונה עוד פה, זה רק בגללם.

צר לי שזה השיח וזה המצב, בעיני זה מעוות, ובעייתי בכל קנה מידה אנושי, דמוקרטי וכו'.
אבל זה ככה.
אז אל תקחי את זה אישית.

ואם את לא רוצה להתחסן אז אל תתחסני. יש עוד לפחות מליון או שניים כמוך בארץ, והרבה יותר מזה במדינות אחרות.
חזקי ואמצי!!
..הללויה~
תודה על התגובה♡
איך שנבואות התורה מתגשמות אחת אחת, אה?Lia


איזה נבואות? חצילוש
תראי. בחלוקה בין אנשים המאמינים במים זוכריםנחשון מהרחברון

לאנשי מדע אני יודע איפה אני רוצה להיות

תראהבת 30
אם כ''כ קריטי לך לחלק את כל האנושות לשני חלקים דיכוטומיים כ''כ, שחור-לבן, נאור-סכל, מתקדם-פרימיטיבי, אז סבבה.
אצלי זה פשוט לא מתחלק ככה...
אפשר להיות גם וגם...
יש לי אחות מנהלת מעבדת ביוכימיה במקום נחשב, שמנהלת מחקרים מדעיים, והיא נעזרת גם בהומאופתיה בדברים מסוימים בחייה הפרטיים...
אז כנראה שהחלוקה שלך לא תמיד עובדת על כולם.
ואגב, היא התחסנה מתוך חוסר ברירה. אם היתה לה ברירה, היא לא היתה מתחסנת. והיא בנאדם מאוד מדעי, כאמור... דווקא בגלל זה היא לא רצתה להתחסן.
ומה גרם לה להתחסן?נחשון מהרחברון

מה זה אין ברירה? אני לא מכיר שבארץ מגיעים קלגסים ומחסנים בכוח כמו שמציגים את זה כאן.

 

אני לא מחלק. את טענת שאת מוכפשת בצורה לא עניינית. אני שאלתי (שאלה סמויה שלא הובנה כנראה) מה לא ענייני בלהגיד שלמים אין זיכרון. מה לא ענייני להגיד שהומואפתיה זה נטו מים?

 

תראי, את יכולה לחלוק על זה. אבל את לא יכולה להגיד שאין טיעון ענייני.

 

רנדי בזמנו הציע פרס (שמוצע עד היום) של מיליון דולר למי שיערוך מחקר מדעי הכולל קבוצת ביקורת, שלילה של סיבות אחרות להטית התוצאה וכו'. ובכללי זה מחקר שכל תרופה לשיכוך כאבים עוברת כמה וכמה פעמים לפני האישור שלה. לא משהו בלתי אפשרי בהתחשב בכמות התרופות המשווקות. אם מישהו יצליח לערוך מחקר אמין שבו יוכיח שהומופאתיה עובדת הוא יקבל מיליון דולר. הרבה באו לדרוש את הפרס אף אחד לא הצליח...

 

זו למשל טענה אמינה ועניינית ו"יש לי אחות מנהלת מעבדת ביוכימיה במקום נחשב, שמנהלת מחקרים מדעיים, והיא נעזרת גם בהומאופתיה בדברים מסוימים בחייה הפרטיים" פשוט לא מספיק חזק מולה. אם כבר זה הטיעון הלא ענייני.

 

עכשיו לגופם של דברים. לפני 3 ומשהוו שנים אשתי היתה בהריון ראשון. התינוקת שלנו היתה במצב עכוז. הלכנו לעשות היפוך וזה לא הצליח. אמרו לנו שיש אפשרות לעשות היפוך עם אפידורל שאם לא מצליחים ישר מנתחים סיכויי הצלחה - 20-30 אחוז.

 

אשתי שמעה על מישהו שעושה היפוך טבעי במים. עם איזה חרטה של גוף ונש. משהו יקר 1500 שח ללא התחייבות לתוצאה. דיברנו איתה הדיבור הי 80-90 אחוזי הצלחה. אשתי מאד רצתה אני התנגדתי אשתי חשבה שאני חוסך עליה אז וויתרתי והתקשרנו לקבוע תור.

אחרי שהיא ראתה את הצילומי אולטרסאונד היא אמרה שבזה היא לא יכולה לעזור. נשמתי לרווחה. ואז הבנתי את הפואנטה. היא (וכל מטפל טבעי אחר) יכולה לבחור את המטופלים. היא יכולהה לדחות אנשים שיהרסו לה את  הסטטיסטיקה. הרפואה הקובנציונאלית לא יכולה. ו(גם) לכן האחוזים שהיא מציגה גבוהים.

 

בהריון הזה היה גם דלקת בכיס מרה אנשי ההומופאתיה אמרו שאפשר לטפל אבל עם מאמץ מאד קשה וסיכויי הצלחה נמוכים. המליצו לשמוע לרופאים (ב"ה) ושוב. הם בוחרים את המטופלים ואת המצבים בהם הם מטפלים.

 

ועכשיו לעיקר דברי

 

אני לא וחשב שכל השמצה כלפייך מוצדקת ונעשית בצורה מכבדת אבל וזה אבל גדול. הם ענייניות להפליא. וכן מציגות מצג ריאלי שמי שעוסק בתחום ומאמין בוא הוא או טיפש או נוכל. 

עונהבת 30
א. הבהרה מצד העבודה שזה או לעבוד או לא. זה לא חוקי במיוחד אבל זה מה שקרה.
ב. אני ממש לא נכנסת פה לשאר הדיון. אין לי ענין בזה. התגובות אלי ממש לא תמיד ריאליות. הדיון על הומאופתיה- אין לי מה להגיד בנושא כי אני לא מתמצאת בזה ובקושי השתמשתי, אולי פעם אחת בתכשיר הומאופתי.
א למה לא חוקי? בואי נניח שהבוס טועה. זכותו להגיד אסור לעשן בנחשון מהרחברון

משרד? כן.. זכותו להגיד אסור להכנס בלי חיסון.

 

לגבי ב. רק אניח את זה כאן.

היי, זה לא יפה - וחמותה בערה בה

עונהבת 30
א. כי נכון לעכשיו זה מאוד בעייתי מבחינת החוק בישראל למנוע מעובד להגיע לעבודה אם הוא לא מחוסן.וזה לא משרד, זה גוף הרבה יותר גדול. ולא מדובר על עישון אלא על טיפול רפואי פולשני.
ב. מה שהבאת לא סותר את מה שכתבתי...כנראה שזו היתה הפעם שעליה דיברתי...
א אני מכיר הנחיה משפטית שאומרת ההיפךנחשון מהרחברון

אשמח שתפני אותי למקור (בלשון החוק או בפרשנות מקובלת שלו) שאוסרת על מעסיק לעשות זאת.

 

ב יכול להיות ולכן כתבתי המשך לתגובה בדיוק כיוון שהנחתי שזה מה שתעני.

 

אין לי מקור מסויםבת 30
אבל ממה שהבנתי מכל מיני מקומות , יש הבדל חוקי בין לאסור כניסה למקומות בילוי וכד' לבין לאסור כניסה למקום עבודה ובכך למנוע מעובד את פרנסתו.
בכ"מנחשון מהרחברון

ההומאופתיה אינה הנקודה אלא המדע.

מה שלא עובר מחקר מדעי לא מעניין (שימי לב בדוגמאות שהבאתי ההיפוך והשרלטנות סביבו לא באו מתחום ההומופתיה אלא ממקום אחר.)

 

אף אחד לא נכנס בך אישית לא מכירים אותך בכלל.

המחלוקת לגיטימית על דיעות. ודיעה שהרפואה האלטרנטיבית היא מחליפה/יותר טובה מרפואה קובנציונאלית היא התפיסה עליה יוצאים.

 

את לא חושבת ככה? אז אף אחד לא יצא עלייך.

 

 

בוניך ומהרסיך ממך יצאושירוש16
אין לי בעיה שלא תתחסני. בשמחה. תהני.
הבעיה שלי (של כולנו, בעצם) מתחיל בלשכנע אחרים לא להתחסן.
אם לך אין מספיק ידע או מידע ואת מעדיפה לחכות - בהצלחה. אבל ללכת ולהטיל ספק באחרים זה כבר סיפור אחר.

בעבודה שלי אישית נתקלתי בלא מעט הססניים. כן, גם רופאים, אחיות ומנהלי מחלקות.
אבל כולם - ללא יוצא מהכלל - לא הטילו ספק באמינות המחקרים והחיוניות של החיסון אלא פשוט הביעו פחד מהלא נודע. שזה בסדר גמור. כמעט כל אחד חושש ממשהו לא צפוי, חדש.
ויש אלפים כאלה. שפשוט חוששים. הם ניגשים לרופא אן אחות ומקבלים את כל המידע שהם צריכים. ואם זה לא מספיק- הם בעצמם פותחים את המאמרים שנכתבו על המחקר של פייזר.

הבעיה מתחילה כלאנשים אין מספיק ידע בתחום הספציפי, בונים קונספירציות והרים של מידע ללא בסיס ובטוחים בעצמם במליון אחוז עד שהם מוכנים ללכת רחוק להפיץ את השמועה.

המידע הזה מוטעה. והוא מטעה.
יש הבדל גדול בין חשש מהלא נודע לבין בניית תיאוריה ללא בסיס והפצתה ברבים.

למה אני לוקחת את זה אישית לפעמים?
כי זה כל כך אישי.
כי כל אחד שלא מתחסן וחולה ומדביק אחרים - מכניס עוד אחות לטנ"ק - טיפול נמרץ קורונה. לוקח עוד צוות רפואי וסיעודי - וגורם לי, העובדת במחלקה, לעבוד עוד יותר קשה. כי אין מספיק כוח אדם.
זה להתרוצץ יום שלם, 8 שעות, על הרגליים, בלי רגע אחד של מנוחה. מחשבת האם כדאי לי לטפל במונשם, במנת הדם שמחכה למטופל או להיכנע לצרכים האישים שלי וללכת לשירותים אחרי איפוק של שעתיים.
זה לסיים יום עבודה מוטשת ברמה לא נורמלית, אחרי שהייתי אחראית על כמות כפולה של מטופלים המומלצת לפי האירגון הבריאות העולמי.
זה להגיע הבייתה, ולראות את הסנדוויץ בתיק שלא הצלחתי להכניס לפי. מרוב עבודה.
זה לא נורמלי
ואנחנו, הצוות, רואים את זה וחווים את זה כל שעה כל משמרת.
גם ככה אין מספיק צוות במחלקות, והקורונה גרמה לאי ספיקה ממשית.
במוה עיני אני רואה אנשים שלא מקבלים את הטיפול הרפואי המגיע להם - כי אין מספיק צוות. אני אישית משחררת מטופלים שהיו מרוויחים מיומיים שלושה נוספים במחלקה אבל משחררים אותם בלית ברירה - יש מטופלים במצב יותר קריטי שמחכים במיון להתאשפז.
אין מספיק צוות, אין מספיק זמן.
אנחנו נקרעם תחת העול הזה...
לפני כמה חודשים הגיעה בשורה אדירה - הסוף הרחוק לכל השיגעון הזה.
אולי אני אזכה ללכת לפיפי יותר מפעם אחת במשמרת.. בלי נקיפות מצפון וקריאה ברמקול "אחות X לחדר 3.. החייאה.."

ואז, אני נכנסת לפורום הזה, ופוגשת באנשים, באמת עם לב תמים ורק רצון לעזור. אולי גם קצת מבולבלים וספקניים. במקום לשאול, להתעניין, להעמיק ולקבל -
פשוט קוברים את האור בקצה המנהרה...

את מבינה את המצב? את יודעת מה זה להיות בצום 8 שעות משמרת כל הרגליים להתרוצץ בין 12 מטופלים וצרכיהם השונים. לשכוח שגם לך יש גוף, אדם, נשמה עם צרכים.
אני בחרתי את המקצוע הזה מתוך רצון אמיתי פנימי לעזור לאנשים בעת הכי קשה שלהם. אבל כשמגיעה מגיפה והופכת את הקערה על פיה - אני מצפה לקצת הדדיות. קצת "ואהבת לרעך כמוך". קצת הבנה שאנשים עובדים קשה מאוד בשביל סבא שלך, סבתא, אחות או דודה, והם מבקשים לקצת עזרה בחזרה.

מי שלא מתחסן, נדבק ומדביק אחרים - גורם לנטל את מערכת הבריאות. פשוט כך.
הוא מכביד את אנשי הצוות וגורם לפגיעה אנושה באותם אנשים שגם ככה עומדים בתת תנאים כדי לעזור.
ומי יודע, אולי, בע"ה יום אחד תתאשפזי גם את, ותטפל בך אחות. ותפתחו שיחה ביניכן.. והיא תתאר לך מה היא עברה בשנה האחרונה.. מה זה ליילד אישה על אקמו.. או לראות משפחה שנפרדת מיקיריה דרך 'זום'.. או לעשות 3 החיאות ברצף...
ואת תתקווצי בתוך עצמך עם הידיעה שאת תרמת לכל הקושי הזה.

תאמיני לי, את לא רוצה להיות במקום הזה.
יישר כח, חשוב מאוד. אני חושב שנגעת בנקודה מהותית מאודק"ש
דיברת על אנשי צוות רפואי שהעלו ספקות, ביררו, קראו מאמרים וכד'. זה מאוד שונה משאר האנשים. לרוב האנשים - גם מי שהוא אינטלגנט ומשכיל, אין גישה למאמרים הללו. כלומר טכנית - הם יכולים לקרוא, אבל אין להם מספיק כלים, להבין כל מושג ובעיקר לקחת אותו בפרופורציה נכונה.

אני רואה את זה בתורה. בתור אחד שבמשך שנים יושב ולומד ובשנים האחרונות גם מלמד - צריך הרבה פרופורציה. לא פעם אני פוגש כל מיני אנשים/מאמרים שלמדו קצת, קראו פה ושם ומתיימרים לטעון כל מיני דברים, על בסיס הלימוד מהצד שלהם - הם כמעט תמיד טועים, לא במזיד חלילה, אלא כי חייבים היקף ועומק.
כל עוד שיהודי לומד לעצמו - זה חשוב וגם חייוב, אבל כשכל מיני משה פייגליןים וכאלו, שלא קראו ולא שנו ולא שימשו תלמידי חכמים, מתחילים להורות הוראות לציבור, על פי חצאי ציטוטים מרמב"ם זה, או פסוק אחר - זה חמור מאוד.

אותו דבר ברפואה - אני יכול לשאול, לאסוף מידע לנסות להבין, אפילו ללכת לחוות דעת שניה או שלישית. היה למישהו מבני משפחתי עניין מורכב, שבעידוד רופאת המשפחה שלנו, הלכנו לשמוע שלושה אנשי מקצוע שונים, לפני החלטה קריטית.

אבל, זה הגבול שאנחנו יכולים - מעבר לזה אני מוכרח לקבל, שאיני יכול לדעת הכל. גם אם אקרא עשרים מחקרים ואבקש את כל ההסברים - זו עזות מצח לחשוב שאני יכול להבין יותר מהקונסנזוס אצל אלו שלמדו שבע שנים, שלושה תארים ועוד חמש שנות סטאז', רק בשביל להתחיל.
בידיוקשירוש16
זו נקודה שהצלחת להסביר כל כך טוב.

אנשים רבים קמים ומתנגדים לחלקים ברפואה הקונוונציונלית מבלי להכיר אותה לעומק.
להפך, בואו תכירו את עולם הרפואה - תלמדו תואר במשך 4 שנים ואז עוד 4/3 שנים לימודי רפואה כולל סטאז, אחר כך 3-7 שנים לימודי התמחות. אגב.. הלימודים לא נגמרים שם. רופאים בדרך כלל בוחרים תת התמחות בתוך תחום ההתמחות שלהם, שזה תוספת של כ3-5 שנים ואפילו יותר.
ואחר כך, אחרי כל צבירת הידע הזו תוכלו לקבוע בעצמכם - מה מכריע את מה.

אי אפשר לפסוק הלכה מבלי להתמחות בתחום, כך ברפואה.
זו לא יהירות - אני יודעת הכל. אלא - אני פשוט למדתי יותר. זה הכל.

אם זה נשמע יהיר, אז כל אדם עם התמחות כלשהי שעוסק בתפקידו ובכך מורה לאחרים מה לעשות- הוא יהיר. גם מתכנת, מורה, גננת...
קריאת מאמרים באינטרנט לא הופך אדם למומחה. פשוט לא.
אחרת, מוסדות ללימודי תואר מזמן היו פורשים מעבודתם ומחפשים להם מאמר טוב באינטרנט כדי להפוך למומחה ולהתעסק בתחום המבוקש...
שכוייח עצוםפשוט אני..
..הללויה~
ואוו.
מה יש לך? למה את מאחלת לי להתאשפז? את נורמלית?!?!
אמלה אנשים פה יורדים מהפסים לגמריי... איפה האנושיות הבסיסית?

ועוד בלי בכלל לשים לב שלא אמרתי מילה אחת נגד החיסונים.
אני לא מתנגדת, למרות שזה שלא התחסנתי בנתיים מעט מטעה. אני באמת שואלת ומבררת. ויכול להיות שגם אתחסן בשלב כלשהו

ומעולם לא הטפתי נגד החיסונים!!
וגם לא אטיף.
כל אחד שיעשה מה ששכלו אומר. כן כן.
זה לא אומר שאני מתנגדת....

את צודקת בכל הנוגע לאנשי הרפואה. אבל למה לרדת לפסים אישים ולאחל לי רע?
להתאפז זה לא משהו רע בהכרח.סמיילי12
גם אחרי לידה מתאשפזים.
לא הבנתי אותה ככהבת 30
היא לא איחלה לך שיהיה לך רע.
היא תיארה את הקושי העצום שבו היא נמצאת בתור אחת מצוות רפואי.
גם מותר לך לומר שאת מתנגדת ומטיפה!Lia

מה את שמה פה על אנשים בכלל?

 

למה את צריכה להצטדק?

 

הרבה חושבים כמוך.

 

ובאמת השיח פה הפך למגעיל. זה כבר לא דיונים. לדעתי פשוט אל תגיבי... הם נהנים... אל תלכי לאף מקום.

למה רע? לידה זה דבר רע?שירוש16
לא איחלתי לך רע. איחלתי לך שתראי את הקושי בו אנחנו כצוות רפואי נתונים. וזה לא דבר רע - להזדהות עם האחר.

מעוניין שמכל הפוסט בחרת דווקא להתמקד בך - עצמך.
למרות שכל הפוסט שלך היה מכוון לראות את האחר ואת מקומו ולכבד אותו.
מעניין.
רוצה לומר לך תודה מכל הלב על המסירות שלך בטיפול ועזרה לחוליםנגמרו לי השמות

כל הזמן, ובפרט עכשיו בקורונה.

וואו, קראתי והצטמררתי... ואת חיה את זה יום יום שעה שעה... תודה!!! תודה לך ולכל צוותי הרפואה שעושים ימים כלילות ומוסרים נפשם כדי שיהיה לכולנו טוב יותר 🙏🙏🙏

סיון רהב מאיר סיכמה יפהפשוט אני..
לאחיי מתנגדי החיסונים

1. אני רוצה להפנות זרקור לציבור גדל והולך, שלא זוכה להוקרה. אלה שהתחסנו השבוע. יש רבים כאלה, כ־150 אלף ביום. אפשר להניח שאדם שמתחסן כעת הוא אדם שחיכה. שהתלבט. שנרתע. והנה בסוף, בענווה ובהכנעה, הוא מקבל את הדין. בכל שבוע, יותר מחצי מיליון ישראלים כאלה מבינים שזה מה שצריך לעשות. לא קל להם, אבל הם עושים זאת למען כולנו. צריך להצדיע להם לא פחות מלאלה שעמדו שלוש שעות בתור לפני כחודש, והעלו סטורי של הכתף שלהם. תודה.

2. אבל יש עוד רבים־רבים. יש ימים שאני מקבלת ממתנגדי החיסונים ברשתות החברתיות קרוב לאלף תגובות ביום. לא הגבתי עד עתה, אבל אולי זה חשוב. "חשבתי שדווקא יש לך אומץ ללכת נגד התקשורת", כתבה אחת, "מתברר שאת כבשה בעדר כמו כולם". היא גם הודיעה חגיגית שהיא מפסיקה לעקוב אחריי. "את תמיד אומרת שצריך אחדות בין חלקי העם", כתבה אחרת, "אז למה פה את כל כך קיצונית ומשתיקה צד אחד?". "נו, נהנית מהלייקים שקיבלת על התמונה שלך מתחסנת? הרי מה אכפת לך לקדם ניסוי מסוכן בבני אדם", כתב שלישי.

3. אני רוצה להתחיל בעובדות: עולם המדע והרפואה קורא להתחסן. נקודה. השפעות החיסון זניחות ביחס להשפעות הקורונה, שאותן אפשר לראות ביותר מ־5,500 מצבות בבתי הקברות בישראל, ובמאות מיטות במחלקות שבהן אנשים נאבקים גם ברגע זה על נשימתם. אז כמה פעמים אפשר לשלוח לי סרטונים של רופא אנונימי מאיטליה ש"מסביר את האמת שכולם מסתירים, שתפו־שתפו"? מאיפה החשדנות הזאת כלפי העולם כולו? המאבק העולמי בקורונה הוא סיפור של סולידריות אנושית, של מאבק משותף. כמה אפשר להתפלפל בתתי־ז'אנרים של קונספירציות?

4. אבל לרוב העובדות אינן הסיפור. יש כאלה שמפחדים, וצריכים קצת הרגעה. יש כאלה ששואלים שאלות, וצריך לענות להם. אבל יש כאלה שאצלם זה משהו נפשי. ההוכחות השכליות לא יועילו למי שיגיד תמיד הפוך ממה שה"ממסד" יגיד. מי שחושב שהוא אברהם אבינו (ולא מבין שהוא כולה משה פייגלין) – לא ישתכנע משום עובדה. יש פה אנשים שבחרו לא להאמין לאף אחד, אף פעם. וכשהנימוקים לא רציונליים, גם השפה איבדה את זה לגמרי. מאיפה הלקסיקון הזה? באיזו קלות נשלפות מילים כמו אפרטהייד, שואה, סלקציה, מנגלה? למה אדם שלא מורשה להיכנס לחדר כושר שמקפיד על כניסה למחוסנים בלבד, מרגיש קשר למחנות ריכוז?

רבים מהמתנגדים כתבו לי על אורח חיים צמחוני או טבעוני. על חיבור לטבע. אשריכם. הביקורת שלכם על העולם התעשייתי והמהונדס נכונה, אבל גישה כזו צריכה להשלים את הקיים, ולא להחליף אותו לגמרי. רפואה משלימה, לא אלטרנטיבית.

ואם בחרתם בתפיסת עולם הוליסטית ומכילה ומחבקת, מאיפה מגיע האגואיזם הזה, אצל אנשים כל כך טובים? איך אתם מסכנים את החיים של סביבתכם? הרופאים במחלקות הקורונה קורסים ומתחננים שתרוצו להתחסן, ואתם נגדם? מה קרה לערכים כמו עין טובה, אמונה, אופטימיות? פעם אחר פעם אנשים כותבים לי "זו זכותי". אבל העולם לא מתקיים על מגיע לי. יש בו לא רק זכויות אלא גם חובות, וזו החובה שלנו כעת.

5. עכשיו לדתיים שביניכם. בואו נדבר על הרבנים. "עשה לך רב". אתם חלק מעולם התורה, נכון? אז יש פה קונצנזוס הלכתי עצום של העולם התורני. אין מחלוקת בסוגיית החיסונים. הליטאים והחסידים, האשכנזים והספרדים, הציונות הדתית והחרדים, החב"דניקים וראשי ישיבת פוניבז', גדולי התורה בארץ ובחו"ל - כולם קוראים להתחסן, ובהקדם. לא כי הם מבינים בזה, אלא כי התורה אומרת לשאול את מי שמבין. אז למה לחפש בכוח גורמי שוליים? למה להיסחף למחוזות משונים, במקום לצעוד בדרך הישר? האם אנחנו עובדים את אלוקים או את עצמנו? הרי בכל שאלה קטנה שנוגעת לכשרות או לשבת, כשלא יודעים - הולכים לשאול. אז מה נשתנה כאן, כשמדובר על חיים ומוות והתשובה כה ברורה?

6. "יש לך אלוקים חדש - החיסון!", כתבה לי מישהי. אכן, צריך להיזהר מ"כוחי ועוצם ידי". אני לא מתפללת שלוש פעמים ביום למנכ"ל פייזר. החיסון אינו אלוקים, והאדם אינו אלוקים. אם יש משהו שהקורונה מלמדת אותנו זה דווקא צניעות וענווה אנושית. למדנו כמה אנחנו מוגבלים ופגיעים. שנה אחרי, אנחנו פחות סוגדים לעצמנו ולעולם הגלובלי שבנינו. חטפנו מכה כואבת, שמצריכה חשבון נפש. אבל אלוקים הוא־הוא שקורא לנו לפתח, לרפא ולשפר את עולמו. הוא ברא אותנו בצלם אלוקים, אותו צלם שמאפשר לנו להתאמץ ולפתח חיסון כזה. הרי הפרשות שקוראים כעת בתורה, "תרומה" ו"תצווה", ארוכות פי כמה מסיפור בריאת העולם. הן מתארכות באריכות את בניית המשכן, על כל פרטיו המדוקדקים ביותר. התורה לא מאריכה כשמדובר על יצירת הקוסמוס כולו, אבל מאריכה כשמדובר בבניית המשכן, במה שהאדם עושה ופועל ומתקן בעולם הזה. כי זה העיקר.

7. ומילה לאחיי החוזרים בתשובה: נכון, חשבתם מחדש על הרבה הנחות יסוד שגדלנו עליהן. אני מתביישת לספר מה חשבתי על החרדים, הדתיים והתורה אחרי שנים שהעברתי בילדותי ובנעוריי מול ערוץ 2. אבל העובדה שמתחילים לשאול שאלות נוקבות לא אומרת שצריך להתחיל לשאול גם אם 1 ועוד 1 עדיין שווה 2, ואם נסיעה באור אדום עדיין אסורה. דרך ארץ קדמה לתורה. שפיות קדמה לתורה.

"התקשורת ניסתה לחנך אותנו מחדש בהסכמי אוסלו, עבדה עלינו בהתנתקות, מקשקשת כל היום על 'הדתה', ועכשיו עושה קמפיין חיסונים. הכל אותו דבר", הטיח בי עוד מגיב. הוא די צודק בשלושת המקרים הראשונים, אבל טועה ברביעי. לפעמים באולפנים מקשקשים, ולפעמים אומרים שם דברים חשובים. אי־אפשר לחיות כמו רובוט, על אוטומט. לא כל מה שבא מ"שם" הוא פסול. צריך בהחלט להיות ביקורתיים, אבל מי שתמיד ביקורתי - ביקורתי גם מול אמת פשוטה, אמת ושמה "ובחרת בחיים".

(הטור ב"ידיעות אחרונות")
א. לא פחותד.

מאשר "הרפואה הטבעית" הרי שהרפואה הקונוונציונאלית, שיש בה המוני מחקרים כל הזמן, מהמוני אנשי מקצוע ובבקרה מחמירה, היא "עולם מלא". אשר על כן, לדבר בשם "הרפואה הטבעית" כנגד רפואה מקובלת, בפרט בעניינים של פיקוח נפש ובנושאים בהם אין הרפואה המקובלת מסכימה עם "הטבעית", זו בעיה גדולה בהרבה.

 

ב. דבר טבעי שמי שכותב כאן משהו, גם מגיבים על כך. כמובן, תגובה צריכה להיות בדרך ארץ, אבל אין לצפות שלא יגיבו. בפרט, כפי שציינתי, שזה לא שמישהי כותבת על תחום שהוא פרווה. לא מתנגש בשום אופן בתחום המקובל והנחקר. כשזה כך - אין בעיה. אבל כאשר יש סתירה לרפואה הקונוונציונאלית - אז לומר אל תדבר כי אינכם מכירים וזה עולם מלא... קודם כל הכותבת צריכה להכיר את "העולם המלא" שהרבה יותר קשה להכירו ולהיות מומחים בו, של הרפואה ה"רגילה".

 

בנוגע לחיסונים. אכן זו משימה לאומית. ובהחלט זה עלול לפגוע באחרים כשלא מתחסנים. אני לא חושב שמישהו אומר (גם לא קראתי מה אומרים על דברייך דווקא.. משער שכך), שאת "רוצה" במכוון לפגוע באחרים. אומרים שאי התחסנות פוגעת או עלולה לפגוע.

אני גם לא חושב שיש בעיה לנסות "להבין" לפני כן. אדם עושה דברים מבחירה ומהבנה - כולל הבנה שאינו מבין בתחום מסוים ואז קורא מה אומרים מומחים אמיתיים. אבל בוודאי שזה לא נושא "פרווה" - יש לו השלכות גם לאחרים.

 

כאשר אדם מפרסם ברבים דברים שמחלישים אחרים מלהתחסן (לא מישהו ש"שואל" "לא יודע ומתענין"), אז צריך להביא בחשבון שיקבל תגובות חד משמעיות. כי הוא מסכן נפשות. כמובן, גם תגובות חד משמעיות אינן צריכות להיות מלוות בפגיעה אישית. זה בדרך כלל ענין של סגנון/מידות של המשיב.  אם כי אפשר להבין שאנשים מזועזעים מקלות ראש בחיי אדם שיש לא פעם בכל מיני העלאות של דברים מופרכים.

 

ג. אין כל קשר ל"לאומיות".

 

ד. בוודאי שלא "כדאי לקבל דעות אחרות" כשמדובר בפיקוח נפש. גם לא "דעות אחרות" בנוגע לשמירת שבת ושאר עבירות חמורות.

אבל אין כל הקבלה בין לא לקבל ל"ללעוג". אין כל צורך ותועלת בכך. גם לא ברור ההיתר. בפרט שברור שמי שכותב כנגד, כנראה משוכנע בדעתו, גם אם היא באה משטיפה של קונספירציות הבל. בלגלוג לא משכנעים איש.

אבל כמו שאמרתי, בלתי אפשרי שאנשים יציפו את הרשת ב"ידיעות" שמסכנות חיים. אז אנשים נלחמים בכך (לא מדבר דווקא כנגד מה שאת כתבת. לא יודע מה כתבת). בצדק.

לא קראתי הכל אפילואני123אחרונה
אבל את או אתה טוענים שיש כאן שיח לא נעים.
אבל קורא לאנשים שמתחסנים עדר????
את או אתה לא חושבים שזה לא יפה להקניט ככה?

אני יודעת שקוראים לזה חיסון עדר.

אבל מכיון שאת או אתה משתמשים בזה לגנאי זה לא יפה
איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמותאחרונה

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון