מרגישות שיש לכן הריון יותר קל מאחרות?
בלי בחילות? כאבי ראש? לא זזות מהמיטה? רגישות לריחות? מפסידות מלא עבודה?
או שאתן פשוט סופרוומן?
בלי בחילות? כאבי ראש? לא זזות מהמיטה? רגישות לריחות? מפסידות מלא עבודה?
או שאתן פשוט סופרוומן?
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
נשים שיולדות כל שנה או בתדירות גבוהה -אנונימית בהו"ל
ואווווויעללללל
זו שאלה שאני שואלת את עצמי בדיוק
אני חודש אחרי חידה וכ"כ רוצה הריונות צפופים כעת אבל רועדת מאוד מההשלכות, והכם אצליח לעמד בזה.
זה באמת מטורף?
זה לא מידי קשה לגוף?
איך מצליחים לתפקד בהריון ועם תינוק קטנטן?
אני חודש אחרי חידה וכ"כ רוצה הריונות צפופים כעת אבל רועדת מאוד מההשלכות, והכם אצליח לעמד בזה.
זה באמת מטורף?
זה לא מידי קשה לגוף?
איך מצליחים לתפקד בהריון ועם תינוק קטנטן?
באמת לא מבינה איך הן עושות את זה...אנונימית בהו"ל
ממש לא סופרוומןאמא של שבת
סובלת בשקט וממשיכה לתפקד.
כשיש כמה ילדים צפופים וקטנים אין זמן להתפנק שלא מרגישים טוב. פשוט עושים מה שחייב
כשיש כמה ילדים צפופים וקטנים אין זמן להתפנק שלא מרגישים טוב. פשוט עושים מה שחייב
גם אני מרגישה ככהנירה22
שאין זמן להתפנק.
ולומדים להוריד סטנדרטים בכל התחומים האחרים בחיים...
ולומדים להוריד סטנדרטים בכל התחומים האחרים בחיים...
נכון.. במיוחד השינוי סדרי עדיפויותראשית גאולה
ולי אישית תחילת הריונות אצלי יותר קלים מאחרות נראה לי
אין לי בחילות והקאות.
אבל עייפות קשה כן.
ואצלי החגיגות מתחילות בהמשך דוגמת סימפליוזיס ממש כואב וצרבות קשות
ואז נגיד אני בעיקר משתדלת להרגיש מה הגבולות שלי ומורידה סטנדרטים עוד..
ובאמת מתפקדת מאין ברירה בימים קשים
הבית לא מסודר בכללל
הילדים לא מתקלחים כל יום + כי זה מה יש.
הכביסה בערימות
וכלים מצטברים יותר מהרגיל
ואני לומדת לשבת יותר, לספר לילדים יותר סיפורים
להיות יצירתית בלהעסיק אותם עם מינימום מאמץ
ו...סופרוומן יש רק בסיפורים
זה קשה אבל זה מעצים ובאמת מוציא ממני כוחות שלא ידעתי שקיימים
ויש גם תקופות שקל וזורם יותר. זה דינמי.
ובאמת כל אחת שתהיה קשובה לעצמה.
מה שנכון לה.
אין לי בחילות והקאות.
אבל עייפות קשה כן.
ואצלי החגיגות מתחילות בהמשך דוגמת סימפליוזיס ממש כואב וצרבות קשות
ואז נגיד אני בעיקר משתדלת להרגיש מה הגבולות שלי ומורידה סטנדרטים עוד..
ובאמת מתפקדת מאין ברירה בימים קשים
הבית לא מסודר בכללל
הילדים לא מתקלחים כל יום + כי זה מה יש.
הכביסה בערימות
וכלים מצטברים יותר מהרגיל
ואני לומדת לשבת יותר, לספר לילדים יותר סיפורים
להיות יצירתית בלהעסיק אותם עם מינימום מאמץ
ו...סופרוומן יש רק בסיפורים
זה קשה אבל זה מעצים ובאמת מוציא ממני כוחות שלא ידעתי שקיימים
ויש גם תקופות שקל וזורם יותר. זה דינמי.
ובאמת כל אחת שתהיה קשובה לעצמה.
מה שנכון לה.
אבל מה אם אי אפשר?אנונימית בהו"ל
הקאות כל הזמן, מקיאה כל דבר שאוכלת, כאבי ראש מטורפים. בקושי זזה והבית נראה בהתאם.
זה לא משהו שיש שליטה עליו
זה לא משהו שיש שליטה עליו
זה בדיוק להיות סופרוומןחולת שוקולד
זה מה שהפותחת התכוונה, אם ההריונות שלכן קלים או שאתן סופרוומן
ממש לא..באר מרים
פשוט מתרגלים לבית לא מתפקד, אמא שפחות סוחבת את עצמה, בלאגן ולכלוך..
והאמת שהרבה שנים לא עבדתי, וגם בשנים שעבדתי לא באמת החזקתי ראש בעבודה..
באמת מחיר שמשלמים, אבל הברכה במשפחה גדולה לדעתי שווה את זה..
והאמת שהרבה שנים לא עבדתי, וגם בשנים שעבדתי לא באמת החזקתי ראש בעבודה..
באמת מחיר שמשלמים, אבל הברכה במשפחה גדולה לדעתי שווה את זה..
ומה עם הילדים שרואים אמא מקיאה כל הזמןאנונימית בהו"ל
ומותשת? כאבי ראש וסחרחורות נוראיות?
ממש קשה וכואב לי, מרגישה ממש רע ותוהה אם זו רק אני שמפונקת?
ממש קשה וכואב לי, מרגישה ממש רע ותוהה אם זו רק אני שמפונקת?
את לא מפונקת.סמיילי12
אני מרגישה יותר טוב ממך בהיריונות ועדיין לא מסוגלת להביא צפוף.
ממש לא מפונקת.
מודעת ליכולות שלך.
אל תעשי השוואות.
ממש לא מפונקת.
מודעת ליכולות שלך.
אל תעשי השוואות.
...מותק 27
בהריון הראשון ממש סבלתי, בחילות, צרבות, הקאות.. בכלל כל מהלך ההריון היה קשה שלא הבנתי איך נקלטים מיד אחכ לעוד אחד... כאילו איך נשים עושות זאת, כפי שאת שואלת.. ובכלל הלידה הייתה השיא שבשיא...
אמרתי לעצמי אחרי הלידההראשןנה, מספר חודשים שאני לא רוצה בכלל לשמוע על הריון.. כשהתינוקת הייתה בת 9 חודשים ממש רציתי עוד הריון.. וברוך ה נקלטתי כשהייתה בת שנה וחצי, אמנם לא כזה צפוף אבל עדיין היא קטנה וצריכה טיפול..
נורא חששתי ממה יהיה בהריון.... בעקבות ההריון הראשון..
אממה,
ההריון השני היה לי הריון יותר קל.. בלי בחילות, צרבות והקאות. כמעט ולא הרגשתי שאני בהריון, ממש כך.. ולא האמנתי שיש דברים כאלה.. גם הלידה עברה ממש בקלות, התינוק פשוט החליק החוצה בלי להרגיש.. ברמה כזו שאמרתי מיד אחריהלידה שבאלי שוב להכנס להריון כי לא הרגשתי את הלידה..
אבל דווקא עכשיו לקח זמן להקלט כי התינוק הקטן ינק עד גיל שנתיים וחודש, ומנע את ההריון הבא. רק שהיה בן שנה ו10 חודשים נקלטתי...תוכדי ההנקה.
וברוך ה, הריון שלישי היה עם בחילות, צרבות ... וכנל עכשיו בהריון הנוכחי.. שנעבור אותו בקלות ובידיים מלאות.
ולגבי השילוב עם הארגון בבית, אני טיפוס מאודש מאורגן ונקי כך שהיה לי ממש קשה להוריד הילוך אבל אין ברירה... כמו שנאמר פה לפניי..
את הכלים לא יכולה לשטוף בערב, רק בבוקר, אז הם מחכים לבוקר.
כביסה מפעילה אחת ביום, לא יכולה יותר..
מקלחות לא מקלחת כל יום, לא עומדת בזה..
פשוט מותשת וחייבת את המנוחה שלי. יושבת יותר עם הילדים, בנחת, מקריאה סיפור משחקת איתם..
בעלי מבשל במקומי כרגע, לא מסוגלת עם הריחות....
אמרתי לעצמי אחרי הלידההראשןנה, מספר חודשים שאני לא רוצה בכלל לשמוע על הריון.. כשהתינוקת הייתה בת 9 חודשים ממש רציתי עוד הריון.. וברוך ה נקלטתי כשהייתה בת שנה וחצי, אמנם לא כזה צפוף אבל עדיין היא קטנה וצריכה טיפול..
נורא חששתי ממה יהיה בהריון.... בעקבות ההריון הראשון..
אממה,
ההריון השני היה לי הריון יותר קל.. בלי בחילות, צרבות והקאות. כמעט ולא הרגשתי שאני בהריון, ממש כך.. ולא האמנתי שיש דברים כאלה.. גם הלידה עברה ממש בקלות, התינוק פשוט החליק החוצה בלי להרגיש.. ברמה כזו שאמרתי מיד אחריהלידה שבאלי שוב להכנס להריון כי לא הרגשתי את הלידה..
אבל דווקא עכשיו לקח זמן להקלט כי התינוק הקטן ינק עד גיל שנתיים וחודש, ומנע את ההריון הבא. רק שהיה בן שנה ו10 חודשים נקלטתי...תוכדי ההנקה.
וברוך ה, הריון שלישי היה עם בחילות, צרבות ... וכנל עכשיו בהריון הנוכחי.. שנעבור אותו בקלות ובידיים מלאות.
ולגבי השילוב עם הארגון בבית, אני טיפוס מאודש מאורגן ונקי כך שהיה לי ממש קשה להוריד הילוך אבל אין ברירה... כמו שנאמר פה לפניי..
את הכלים לא יכולה לשטוף בערב, רק בבוקר, אז הם מחכים לבוקר.
כביסה מפעילה אחת ביום, לא יכולה יותר..
מקלחות לא מקלחת כל יום, לא עומדת בזה..
פשוט מותשת וחייבת את המנוחה שלי. יושבת יותר עם הילדים, בנחת, מקריאה סיפור משחקת איתם..
בעלי מבשל במקומי כרגע, לא מסוגלת עם הריחות....
את עובדת?אנונימית בהו"ל
אם לא נעשה כלים בערב אז לא נעשה בכלל...
לכן מאוכלים בחד פעמי..באר מרים
ומה עם לבשל? וסירים? וכביסות? ולטאטא?אנונימית בהו"ל
ולשטוף מדי פעם? ולנקות שירותים?
לא מצליחה לקום מהמיטהההההה
לא מצליחה לקום מהמיטהההההה
בשביל זה יש בעלבאר מרים
וילדים גדולים.
וגם נשאר מלוכלך...
וגם נשאר מלוכלך...
סליחה אם לא מתאים לך לענות, אבל מה עשית כשהילדיםאנונימית בהו"ל
היו קטנים ולא יכלו לעזור?
נניח בילד השלישי או הרביעי שזה פשוט לדאוג גם להם וגם לבית ותוך כדי להקיא ולשמור על שפיות?
נניח בילד השלישי או הרביעי שזה פשוט לדאוג גם להם וגם לבית ותוך כדי להקיא ולשמור על שפיות?
לי יש רק קטנים עדייןראשית גאולה
ובאמת בתקופות מאתגרות צריך יצירתיות
והן באמת לא קלות
גם באמת סטנדרטים נמוכים יחסית( לא לדאוג אף אחד לא מוזנח ..אבל מוותרים על מה שלא ממש הכרחי)
הבעל כן מתגייס יותר לעזרה נגיד בערב אפילו או מה שיכל
ולפעמים אם מתאפשר גם נערה בתשלום -אני פחות עושה את זה אבל זאת אופציה ממש לגיטימית
ובעיקר לומדים לתמרן בבית
אני חושבת כל יום לפני שהם חוזרים מהגנים(אי פעם בעבר כשהיה עוד דבר כזה😅)
מה אני יכולה להעסיק אותם היום שהכי פחות ידרוש ממני מאמץ
לפעמים הותכת להכל בדולר וקונה מדבקות או פלסטלינה או צבעים חדשים-דברים שהם עושים בלעדי
או קרקרים ופריכיות ופירות שינשנשו -במיוחד הקטן התורן
מכינה פינות משחק
או כל רעיון שעוזר להם לשחק עם עצמם ופחות לבקש מליון בקשות
מה אגיד לפעמים עובד ולפעמים פחות
אבל באמת א י אישית חווה את הקושי בעיקר אלרי הלידה בחודשיים הראשונים שהפיצי רק בידיים על הזמן ובוכה..וזה שלפניו עוד תינוק בעצמו.
ואז התימרון לא קל
עוזר לי לזכור מהנסיון שזה זמני ועובר
ובאמת לנסות להקל מה שאפשר
הגידול יותר קשה לי מההריון עצמו
אבל זה מתאזן אח''כ
וגםם
בכל בחירה בחיים בכל נושא מה שמותן לנו כח להתאמץ עבור הבחירה זה הערך והמשמעות שלה עבורנו
כשאנו מחוברות לערך הזה יש כח להתאמץ.
עבורי משפחה גדולה זה חלום חיי. זה משמעותי עבורי ממש. ומאחר והתחתנתי כמעט בת 30 זהלא היה מתאפשר עם רווחים גדולים.
ושוב חושבת שהסוד זה הקשבה אישית.
וקבלה של עצמינו עם מה שיש ומה שאין
והן באמת לא קלות
גם באמת סטנדרטים נמוכים יחסית( לא לדאוג אף אחד לא מוזנח ..אבל מוותרים על מה שלא ממש הכרחי)
הבעל כן מתגייס יותר לעזרה נגיד בערב אפילו או מה שיכל
ולפעמים אם מתאפשר גם נערה בתשלום -אני פחות עושה את זה אבל זאת אופציה ממש לגיטימית
ובעיקר לומדים לתמרן בבית
אני חושבת כל יום לפני שהם חוזרים מהגנים(אי פעם בעבר כשהיה עוד דבר כזה😅)
מה אני יכולה להעסיק אותם היום שהכי פחות ידרוש ממני מאמץ
לפעמים הותכת להכל בדולר וקונה מדבקות או פלסטלינה או צבעים חדשים-דברים שהם עושים בלעדי
או קרקרים ופריכיות ופירות שינשנשו -במיוחד הקטן התורן
מכינה פינות משחק
או כל רעיון שעוזר להם לשחק עם עצמם ופחות לבקש מליון בקשות
מה אגיד לפעמים עובד ולפעמים פחות
אבל באמת א י אישית חווה את הקושי בעיקר אלרי הלידה בחודשיים הראשונים שהפיצי רק בידיים על הזמן ובוכה..וזה שלפניו עוד תינוק בעצמו.
ואז התימרון לא קל
עוזר לי לזכור מהנסיון שזה זמני ועובר
ובאמת לנסות להקל מה שאפשר
הגידול יותר קשה לי מההריון עצמו
אבל זה מתאזן אח''כ
וגםם
בכל בחירה בחיים בכל נושא מה שמותן לנו כח להתאמץ עבור הבחירה זה הערך והמשמעות שלה עבורנו
כשאנו מחוברות לערך הזה יש כח להתאמץ.
עבורי משפחה גדולה זה חלום חיי. זה משמעותי עבורי ממש. ומאחר והתחתנתי כמעט בת 30 זהלא היה מתאפשר עם רווחים גדולים.
ושוב חושבת שהסוד זה הקשבה אישית.
וקבלה של עצמינו עם מה שיש ומה שאין
בעלי עזר המוןבאר מרים
ואכן היה מבולגן..
ובשנים האלה לא עבדתי..
באמת מילד חמישי או שישי נהיה הרבה יותר קל..
ובשנים האלה לא עבדתי..
באמת מילד חמישי או שישי נהיה הרבה יותר קל..
לשאלתך, כן, עובדת.מותק 27
מחנכת בחט"ב.
אלופה! באמת, כל הכבוד לךאנונימית בהו"ל
אני פשוט לא מסוגלת לקום מהמיטה, מקיאה כל הזמן, כל דבר
ממה שאני רואה-האור שבלב
עבר עריכה על ידי האור שבלב בתאריך ט"ז באדר תשפ"א 07:33
כן יש איזה איזשהו הריון קצת יותר קל- אני חושבת שמי שיש לה הריון -ממש- קשה(הקאות בלתי פוסקות+ מיון, חוסר תפקוד מינימלי) באופן טבעי ונכון לא תביא כל שנה ילד... חייבת להתאושש בין לבין ולהיות מוכנה נפשית. כל הבית בעצם. או אם היו ח"ו לידות קשות, או ח"ו קושי עצום להרות(הפלות ל"ע, קשיים בעצם הכניסה להריון) באופן טבעי אין הריון כל שנה(בהגזמה כן)ומי שבורכה ספציפית בעניין הזה, (כל אחת והשק שלה..) אני מאמינה שמביאה יותר ילדים, בלי שהיא סופר וומן, פשוט זה מתאפשר יותר.
יש עייפות החומר, בהחלט, בחילות ושאר מתנות ההריון.. אבל יחסית למה שאני שומעת על קשיים מטורפים של נשים אחרות, בקושי להרות, ובמהלך ההריון- אני יודעת שעליי לסתום ולהודות לקב"ה. כי יחסית המצב תקין ולכן מתאפשרים הריונות יותר צפופים.
בעה בקלות לכולן כולן כולן כל אחת עם מה שהיא מתמודדת.
💗
חברה שלי, למשל, לקח לה 4 שנים עד שהיא קולטת שהיא חייבת להזיז את עצמה, לפתוח תיק ולהתחיל בהליך של כניסה להריון- מעקב זקיקים שדורש נסיעה כשעה כל פעם הלוך וחזור, הורמונים, הזרעות, תקווה שיצליח, לחץ, חיובי להריון- ואז הפלה. ואז שוב בלאגן,עד הכניסה להריון המיוחלת. אז אני, שנכנסת להריון ברגע שאני מפסיקה מניעה(בעה)- מרגישה קצת כפויית טובה לקב"ה אם אני מונעת הרבה זמן, כאילו- ה' נתן לך את היכולת, הכח- למה את מונעת (נגיד יותר מ3 שנים)? כאילו "מי נתן לך רשות"..? כמובן שזה בא עם רצון וכמיהה לילד נוסף, אבל זה גם עוד מחשבה שיש לי.
נכון מסכימה שכשיש הריונות ממש קשים זה אכן אחרתראשית גאולה
ולכן חושבת גם שאסור להכנס להשוואות
כל אחת מה שמדוייק לה
כל אחת מה שמדוייק לה
מניחה שיש נשים שנכנסות יחסית מהר ועדיין לא מתפקדותאנונימית בהו"ל
בהריון - לא?
מאמינה שהשיקולים בהתאם.האור שבלב
אצלי 2 ההריונות הראשונים היו קלים, ב"ה.מאוהבת בילדי
(בהפרש של פחות משנה)
וב-2 הבאים סבלתי מסימפוליוזיס... (עדיין סובלת!!!)
אבל חוץ מזה- באמת עסוקים אז אין זמן להתפנק.
רק העייפות מחמירה.
יש סביבי כמה נשים ולדניות(שיולדות כל שנה שנתיים)באורות
ההריונות שלהן ממש לא קלים בהכרח. לאחת מהן יש סימפליוזיס שמאוד משבית אותה לקראת סוף ההריונות. לאחרת מההריון ה7 התחילה לה סוכרת הריון אז כל הריון שלה הוא הריון בסיכון+ הריון שנגמר ברעלת וזירוז.(היא עדיין ילדה עוד 3).
תכלס אלו שאני מכירה או לא עובדות או עבדו בעבודות כמו סייעת בגן, אחת מהן מורה... לא יודעת איך מסתדרים עם חיסורים וכו. יש גם כאלה שיש להן הריונות קלילים כמובן....
תכלס אלו שאני מכירה או לא עובדות או עבדו בעבודות כמו סייעת בגן, אחת מהן מורה... לא יודעת איך מסתדרים עם חיסורים וכו. יש גם כאלה שיש להן הריונות קלילים כמובן....
תיראי אני יענה תשובה קצת אחרת( מוזמנות לזרוק עגבניות אחכ)אני זה א
לפני ההריון הנוכחי חשבתי שזה כן אפשרי ללדת וללדת בצפיפות..
מודה אין לי ילדים ממש צפופים אבל שנתיים הפרש מבחינתי זה צפוף( לי לפחות)
ברור לי שהרבה נשים סובלות בהריונות כל אחד בשלב אחר אבל כן אני חושבת ולפחות ממה שרואה סביבי חברות שהביאו ילדים צפופים והרבה היו להם הריונות כן קלים יותר מאשר שלי..
עכשיו אי אפשר להשוות בין קושי אבל אני חושבת שיש הבדלים אפילו בכוח הסבל של נשים שונות ולכן לחלק זה מתאפשר..
היום אני מבינה שעם הריונות כמו שלי בסיכון גבוה עם שמירה ועוד הפתעות רבות אי אפשר לחשוב רק על הרצון למשפחה גדולה צריך גם לחשוב עלי כאמא שתישאר אחכ ( גם אם נניח מסתדרים בהריון עם בית פחות מתפקד) אחכ אמא צריכה להיות מסוגלת לגדל את החבורה המתוקה ולכן בלב כבד החלטתי שאני לא מסתכלת מה אחרות יכולות אני מסתכלת מה נכון לי בלבד
ואני צריכה לשמור על הגוף שלי ולחזק אותו ובעזרת ה נקווה שאחכ אזכה לחדת עוד אבל עכשיו חייבת לעצור רגע וללמוד להנות ממה שיש..
אגב יש לי חברה טובה עם 12 ילדים שאמרה לי מפורשות שאם היה לה רבע ממה שלי יש בהריון כנראה שלא היו לה 12 היום.
מודה אין לי ילדים ממש צפופים אבל שנתיים הפרש מבחינתי זה צפוף( לי לפחות)
ברור לי שהרבה נשים סובלות בהריונות כל אחד בשלב אחר אבל כן אני חושבת ולפחות ממה שרואה סביבי חברות שהביאו ילדים צפופים והרבה היו להם הריונות כן קלים יותר מאשר שלי..
עכשיו אי אפשר להשוות בין קושי אבל אני חושבת שיש הבדלים אפילו בכוח הסבל של נשים שונות ולכן לחלק זה מתאפשר..
היום אני מבינה שעם הריונות כמו שלי בסיכון גבוה עם שמירה ועוד הפתעות רבות אי אפשר לחשוב רק על הרצון למשפחה גדולה צריך גם לחשוב עלי כאמא שתישאר אחכ ( גם אם נניח מסתדרים בהריון עם בית פחות מתפקד) אחכ אמא צריכה להיות מסוגלת לגדל את החבורה המתוקה ולכן בלב כבד החלטתי שאני לא מסתכלת מה אחרות יכולות אני מסתכלת מה נכון לי בלבד
ואני צריכה לשמור על הגוף שלי ולחזק אותו ובעזרת ה נקווה שאחכ אזכה לחדת עוד אבל עכשיו חייבת לעצור רגע וללמוד להנות ממה שיש..
אגב יש לי חברה טובה עם 12 ילדים שאמרה לי מפורשות שאם היה לה רבע ממה שלי יש בהריון כנראה שלא היו לה 12 היום.
עגבניות?! להפך, פרחים!!באורות
כל הכבוד שאת חושבת בצורה רציונלית ושקולה ושומרת על עצמך. אין לי ספק אישית בכלל שההחלטה שלך ככ נכונה!
תודה יקרה פשוט היה נשמעאני זה א
משאר התגובות שמביאים צפופים וסובלים בשקט.
לי אישית אין את כוח הסבל הזה
3 חודשים ראשונים אני בגדר מתה אחכ שמירות ועניינים והילדים משלמים מחיר שבעיני כבד עליהם..
אני יודעת שאם יהיה לי עכשיו בן יהיה לי יותר קשה לשחרר מאוד הריון כי מאוד רוצה בת אבל אם זו תהיה בת אהיה באמת שלמה עם ההחלטה הזו לעצור ולהפסיק במרדף
ואולי עוד תקופה ה יתן לי כוחות חדשים להיות שוב בהריון ולהביא חיים
לי אישית אין את כוח הסבל הזה
3 חודשים ראשונים אני בגדר מתה אחכ שמירות ועניינים והילדים משלמים מחיר שבעיני כבד עליהם..
אני יודעת שאם יהיה לי עכשיו בן יהיה לי יותר קשה לשחרר מאוד הריון כי מאוד רוצה בת אבל אם זו תהיה בת אהיה באמת שלמה עם ההחלטה הזו לעצור ולהפסיק במרדף
ואולי עוד תקופה ה יתן לי כוחות חדשים להיות שוב בהריון ולהביא חיים
השאלה הייתה על הריונות צפופיםאמאשוני
השאלה רק אם סובלים בשקט או לא סובלים.
ברור שיש כאלו שבוחרות לא להביא צפופים.
הכל בסדר 🙂
את מתמודדת עם דברים אחרים ועושה מה שהכי טוב למשפחה שלך.
שיעבור לך הפעם בקלות ותהיי הכי שלמה וגאה בהחלטות שקיבלת לטובת כל המשפחה! 😘
ברור שיש כאלו שבוחרות לא להביא צפופים.
הכל בסדר 🙂
את מתמודדת עם דברים אחרים ועושה מה שהכי טוב למשפחה שלך.
שיעבור לך הפעם בקלות ותהיי הכי שלמה וגאה בהחלטות שקיבלת לטובת כל המשפחה! 😘
מסכימה ממש!!האור שבלב
ומעריכה מאוד על הראיה הבריאה!
💗💗💗
💗💗💗
למה עגבניות? כתבת נכון ממש.ואני כן אמא לצפופיםראשית גאולה
ואני לא סופרוומן או גיבורה או סובלת בשקט
ממש לא
אצלי ההריון באמת יחסית סביר וזה אף פעם לא המניעה מללדת עוד.
ואם זה היה אחרת ברור וברור שהיתי חושבת ושוקלת פעמיים
כל אחת בעיני גיבורה בכל מצב ובכל התמודדות.
ממש לא
אצלי ההריון באמת יחסית סביר וזה אף פעם לא המניעה מללדת עוד.
ואם זה היה אחרת ברור וברור שהיתי חושבת ושוקלת פעמיים
כל אחת בעיני גיבורה בכל מצב ובכל התמודדות.
כל מילה! 🌹🌹תותית ואגסית
אני ממש איתךסמיילי12
בן הגדול לקטן יש הפרש של שנתיים ו3 חודשים.
עכשיו הקטן בן שנה ו5 חודשים ומתחיל לדגדג לי בתחתית הבטן עוד (מתוך הכמיהה לבת בעיקר)..אבל אני חוששת.
ההיריונות שלי הם עם סכרת. היריונות בסיכון.לידה בזירוז.
נולדים לי ילדים יותר ממתוקים אבל לא קלים בכלל. הלידה של השני ערבבה אותנו כמשפחה. הפכתי לחצי בן אדם. תינוק שכמעט לא ישן,לא בלילה לא ביום. היו צוחקים עלי שכבר בבית חולים הוא עם עיניים פקוחות הרבה זמן. יש לו עניינים רפואיים שדורשים מעקב. ויש גם את הגדול. שפתאום אמא לא רק שלו. אז דרמה ובכי וקושי.
אם כשהתחתנתי חשבתי שיהיו לי 6 בע"ה היום אני לא בטוחה בזה וזה בסדר גמור.
זו היכולת שלי.
עכשיו הקטן בן שנה ו5 חודשים ומתחיל לדגדג לי בתחתית הבטן עוד (מתוך הכמיהה לבת בעיקר)..אבל אני חוששת.
ההיריונות שלי הם עם סכרת. היריונות בסיכון.לידה בזירוז.
נולדים לי ילדים יותר ממתוקים אבל לא קלים בכלל. הלידה של השני ערבבה אותנו כמשפחה. הפכתי לחצי בן אדם. תינוק שכמעט לא ישן,לא בלילה לא ביום. היו צוחקים עלי שכבר בבית חולים הוא עם עיניים פקוחות הרבה זמן. יש לו עניינים רפואיים שדורשים מעקב. ויש גם את הגדול. שפתאום אמא לא רק שלו. אז דרמה ובכי וקושי.
אם כשהתחתנתי חשבתי שיהיו לי 6 בע"ה היום אני לא בטוחה בזה וזה בסדר גמור.
זו היכולת שלי.
צודקת לחלוטיןאנונימי????
חשיבה בריאה לגמרי
ילדים צריכים אמא בריאה בגוף ונפש
וקודם כל את צריכה לחשוב על עצמך ועל המסוגלות שלך
❤
ילדים צריכים אמא בריאה בגוף ונפש
וקודם כל את צריכה לחשוב על עצמך ועל המסוגלות שלך
❤
כל הכבוד שאת קשובה לעצמךאנונימית בהו"ל
את כל כך צודקת! אם אני אתחיל להשוות לאחרותחדשה ישנה
אני אהיה בתסכול עצום.
אי אפשר אף פעם להשוות! כל אחת יש לה חבילה משלה, אפילו בין ההריונות שלי אני לא יכולה להשוות, למשל בנריון השלישי הרגשתי יחסית בסדר בהתחלה- היה לי בחילות אבל איכשהו אפשר להסתדר, הייתי מקיאה פעם בשבוע נניח, בהריון הנוכחי אני פשוט הרגשתי גופה מהלכת, מקיאה 3 פעמים ביום ובמשך כל היום בחילות מטורפות שאי אפשר בקושי לדבר, שלא לדבר על לשטוף כלים וכו'. המזל אצלי שהבחילות הקשות בעיקר אחר הצהריים-ערב וכך יכולתי לעבוד.
אני הרבה פעמים רואה נשים שיולדות ממש צפוף (שנה-שנה וחצי) בהריון ורואה שזה ממש לא כמו אצלי, הן יכולות לעמוד בתשיעי בגן שעשועים ולפטפט עם חברה 10 דק' על הרגליים כשאני בשמיני לא יכולה לעמוד 2 דק' ברצף...
גם רואה את אחותי למשל, שבעלה לא עוזר ה-מון, הוא משתדל מאוד אבל אין לו את זה, אין מה לעשות, הוא יותר איטי... בעלי לעומת זאת יכןל לתקתק בערב מקלחות ושטיפת כלים בחצי שעה, אחותי מזמינה נערה בתשלום לא מעט, אני בחיים לא עשיתי את זה, גם יש לי בעיה, אני ממש מתביישת.. קיצור, כל אחת והחבילה שלה!!
ואין מה להשוות בעל שחוזר הביתה ב17:30 לבעל שחוזר ב22:00!!
צריך להשוות את הכוחות שלנו שיש לנו לעומת כוחות שיוצאים מאיתנו...
אין ספק שאני בתחילת הריון הבית לפעמים נראה מזעזע שאני מתביישת שאפילו כשבעלי נכנס הביתה ורואה את המצב.
אי אפשר אף פעם להשוות! כל אחת יש לה חבילה משלה, אפילו בין ההריונות שלי אני לא יכולה להשוות, למשל בנריון השלישי הרגשתי יחסית בסדר בהתחלה- היה לי בחילות אבל איכשהו אפשר להסתדר, הייתי מקיאה פעם בשבוע נניח, בהריון הנוכחי אני פשוט הרגשתי גופה מהלכת, מקיאה 3 פעמים ביום ובמשך כל היום בחילות מטורפות שאי אפשר בקושי לדבר, שלא לדבר על לשטוף כלים וכו'. המזל אצלי שהבחילות הקשות בעיקר אחר הצהריים-ערב וכך יכולתי לעבוד.
אני הרבה פעמים רואה נשים שיולדות ממש צפוף (שנה-שנה וחצי) בהריון ורואה שזה ממש לא כמו אצלי, הן יכולות לעמוד בתשיעי בגן שעשועים ולפטפט עם חברה 10 דק' על הרגליים כשאני בשמיני לא יכולה לעמוד 2 דק' ברצף...
גם רואה את אחותי למשל, שבעלה לא עוזר ה-מון, הוא משתדל מאוד אבל אין לו את זה, אין מה לעשות, הוא יותר איטי... בעלי לעומת זאת יכןל לתקתק בערב מקלחות ושטיפת כלים בחצי שעה, אחותי מזמינה נערה בתשלום לא מעט, אני בחיים לא עשיתי את זה, גם יש לי בעיה, אני ממש מתביישת.. קיצור, כל אחת והחבילה שלה!!
ואין מה להשוות בעל שחוזר הביתה ב17:30 לבעל שחוזר ב22:00!!
צריך להשוות את הכוחות שלנו שיש לנו לעומת כוחות שיוצאים מאיתנו...
אין ספק שאני בתחילת הריון הבית לפעמים נראה מזעזע שאני מתביישת שאפילו כשבעלי נכנס הביתה ורואה את המצב.
אני חושבת שזה גם וגםמייפל1
כמובן שיש נשים שפיזית לא יכולות לצופף הריונות כי זה בלתי אפשרי. אבל בסופו של דבר, הריונות ולידות צפופים זה דבר קשה לכל אחת, ולכל מי שתעשה כזה דבר יהיה מאוד מאוד קשה, גם אם ההריונות עצמם יהיו יחסית קלים.
יכולה להגיד לך על עצמי שחוויתי הריון קל ברוך ה', ועדיין - אני אפילו לא חושבת על עוד הריון בשנתיים הקרובות ואפילו יותר. אני בנאדם שקשה לו מאוד עם בלגן והמולה, ולא מצליחה לדמיין את עצמי מגדלת ילדים צפופים. אני מפחדת גם מהפגיעה בזוגיות. כנראה יש כאלו שפשוט בורכו בתעצומות נפש ומוכנות לשאת את הקושי. לא חושבת שיש מישהי שעושה את זה פשוט כי לא קשה לה.
יכולה להגיד לך על עצמי שחוויתי הריון קל ברוך ה', ועדיין - אני אפילו לא חושבת על עוד הריון בשנתיים הקרובות ואפילו יותר. אני בנאדם שקשה לו מאוד עם בלגן והמולה, ולא מצליחה לדמיין את עצמי מגדלת ילדים צפופים. אני מפחדת גם מהפגיעה בזוגיות. כנראה יש כאלו שפשוט בורכו בתעצומות נפש ומוכנות לשאת את הקושי. לא חושבת שיש מישהי שעושה את זה פשוט כי לא קשה לה.
לא אמרתי שלא קשה, אבל יש רמות שונות של קושי.אנונימית בהו"ל
יש הבדל בין להיות מנוטרלת לגמרי לבין עייפות
נכוןהאור שבלב
כל אחת ומסלול החיים שלהאמאשוני
נכון שיש השפעה של כח הרצון אבל בשאלה כזאת אני חושבת שהנתונים האובייקטיבים משקפים הרבה יותר
גם מי שיש לה הריונות קלים וגם מי שהיא סוםרוומן זה מתנה משמיים.
שתהנה מהברכה שלה.
אין לזה קשר לאחרות.
כל ילד הוא עולם שלם וכל משפחה היא עולמות שלמים.
אני בעד מודעות לכוחות שלך ולמה שאת מסוגלת ולמה שאת לא אבל לא מתוך הסתכלות על השכנה ולבדוק למה היא מסוגלת ואיך את לעולם לא תדעי את המכלול השלם של המורכבות וההתמודדות אז חבל על האפיק הזה.
גם מי שיש לה הריונות קלים וגם מי שהיא סוםרוומן זה מתנה משמיים.
שתהנה מהברכה שלה.
אין לזה קשר לאחרות.
כל ילד הוא עולם שלם וכל משפחה היא עולמות שלמים.
אני בעד מודעות לכוחות שלך ולמה שאת מסוגלת ולמה שאת לא אבל לא מתוך הסתכלות על השכנה ולבדוק למה היא מסוגלת ואיך את לעולם לא תדעי את המכלול השלם של המורכבות וההתמודדות אז חבל על האפיק הזה.
יפה כתבת.האור שבלב
מסכימה.
לי יש שלושה צפופים. ואני ממש לא סופרוומןפלא הבריאה
מה שכן יכול להיות שעכשיו נתחיל לרווח טיפה. לא נראה לי משהו יותר משנתיים וחצי.
תשמעי לכל דבר יש מחיר בחיים. וכל משפחה צריכה לחשוב מה המחיר והרווח שהיא מסוגלת לעמוד בו.
לי היו 2 הריונות קשים מאוד פיזית ונפשית (דיכאון קל) והריון אחד קל מבחינת כל התופעות.
אז בוחרים מה חשוב לנו לדוגמא: שהבעל יעבוד יותר ואני יפחית משרה, עזבתי לימודים לתואר שני, ובחרתי מלכתחילה לעבוד במשרה לא קבועה אלא בעבודות זמניות מהצד שמאפשרות לי להיות יותר פנויה לבית וגידול ילדים. (בתקווה שעוד כמה שנים אשלים למודים ואתחיל לעבוד במקצוע שלי.) מבחירה, חיים בפשטות יותר או מנסים לעשות דברים לא קונבנציונאלים שמצד אחד מכניסים הרבה אבל לא דורשים שעות עבודה קבועות מ8-16.
הרבה עזרה של הבעל היא קריטית, עם הילדים בעבודות הבית וכו' (מהמשפחה יש פחות עזרה).
אז לא בהכרח שההריונות יותר קלים פיזית פשוט הבחירות בכל מערך החיים מסביב שונות כדי להתמסר לרצון למשפחה גדולה.
אגב מכירה גם נשים עם 8-10 ילדים שהם פסיכולוגיות, מורות עורכות דין. נראה לי זה בעיקר כוחות נפש ולא כוחות גוף (לא מדברת על מקרים מאוד קיצוניים כמו היפרמיאזיס קשה או הריונות רק עם שמירה וכו')...
תשמעי לכל דבר יש מחיר בחיים. וכל משפחה צריכה לחשוב מה המחיר והרווח שהיא מסוגלת לעמוד בו.
לי היו 2 הריונות קשים מאוד פיזית ונפשית (דיכאון קל) והריון אחד קל מבחינת כל התופעות.
אז בוחרים מה חשוב לנו לדוגמא: שהבעל יעבוד יותר ואני יפחית משרה, עזבתי לימודים לתואר שני, ובחרתי מלכתחילה לעבוד במשרה לא קבועה אלא בעבודות זמניות מהצד שמאפשרות לי להיות יותר פנויה לבית וגידול ילדים. (בתקווה שעוד כמה שנים אשלים למודים ואתחיל לעבוד במקצוע שלי.) מבחירה, חיים בפשטות יותר או מנסים לעשות דברים לא קונבנציונאלים שמצד אחד מכניסים הרבה אבל לא דורשים שעות עבודה קבועות מ8-16.
הרבה עזרה של הבעל היא קריטית, עם הילדים בעבודות הבית וכו' (מהמשפחה יש פחות עזרה).
אז לא בהכרח שההריונות יותר קלים פיזית פשוט הבחירות בכל מערך החיים מסביב שונות כדי להתמסר לרצון למשפחה גדולה.
אגב מכירה גם נשים עם 8-10 ילדים שהם פסיכולוגיות, מורות עורכות דין. נראה לי זה בעיקר כוחות נפש ולא כוחות גוף (לא מדברת על מקרים מאוד קיצוניים כמו היפרמיאזיס קשה או הריונות רק עם שמירה וכו')...
הן בטח סופרוומןחולת שוקולד
עבר עריכה על ידי חולת שוקולד בתאריך ט"ז באדר תשפ"א 12:58
מי שמגדלת הרבה צפופים היא בטוח סופרוומן גם אם ההריונות שלה עוברים חלק, לדעתי ההריון זה החלק השולי, אאכ הוא קשה ברמות קיצוניותחבל שא"א להתחלק, אני הייתי לוקחת את ההריון ואתן את הילד כי אצלי זה הפוך- הריונות קלים אבל בלי קשר לא רוצה מיליון ילדים צפופים
שאפו לכל הסופרוומניות
ענו לך הרבה על ההריון אבל בעיני ההחלטות האלה כל כך יותר מורכאורוש3
וודאי שהריון קשה הוא פקטור משמעותי. אמא שהיא חצי בן אדם כל פעם לתשעה חודשים בהחלט לא יודעת איך אפשר לחשוב על זה בתדירות גבוהה.
אבל התייחסת רק לפרק הזה בחיים. וילד הוא כל כך הרבה מעבר לכך. למשל אני אישית מרווחת לא בגלל ההריון ואפילו לא בגלל הקיסריים שלי (אם כי זה כן משנה כי לא אעבור עשרה ניתוחים וגם לא שבעה). אני מרווחת כי אני לא מוכנה לחנך לשינה על ידי צרחות, אז לא ישנים עד גיל שנתיים פלוס מינוס, כי אני רוצה להניק לטווח רחוק בכיף, כי אני מתחרפנת מעייפות ושיעבוד בשנה הראשונה, כי אני לא משחררת לבייביסיטר לפני גיל שנתיים פלוס פלוס, כי אני לא מרגישה שהבית מתאפס לזרימה טובה לתקופה ארוכה מאוד אחרי כל לידה, כי אני מרגישה שהמענה הרגשי שלי לילדים הקיימים שונה משמעותית מאוד מאוד כשאין תינוק או פעוט צעיר, כי אני מרגישה שהסבלנות שלי, יכולתי להתגבר על הכעס, יכולתי להכיל רגשית ולתת מענה לצרכים היא מוגבלת, כי אני מרגישה שלוקח לי המון זמן להתאושש פיזית, שהחודשים הראשונים של התינוק הם תמיד סוג של טראומה (קסומה ומהממת ושנדע רק קשיים כאלה. אמן. ועדיין), שכל ילד מאתגר אותי ופוגש אותי במקומות חדשים ושהכל גדול עלי. בעיקר רווחתם הנפשית והרגשית. שהעומס בחיים מאתגר אותי. ושאני לא יכולה להביא ילד נוסף עד שאני לא חשה ירידה בעומס שמתבטאת במעט זמן לעצמי ובתחושה שהתמלאתי טיפה ומוכנה לאתגר הבא, שמתבטאת בתחושה שאנחנו משקיעים מעט בזוגיות ולא רק שורדים על מינימום. אז אני מרווחת גם אם זה לא מסתדר עם הרווחים שנראים לי טובים, או עם ציפיות הסביבה (שהם כ''כ לא פקטור). מרווחת עד שאני מרגישה מרץ, אהבה עצמית, כוחות פיזיים, רגשיים, נפשיים. שהבית באיזון ושהזוגיות במצב טוב ויש רצון אמיתי ויוקד להוריד עוד נשמה.
ההריון והלידה עם כל משמעותם העצומה באמת הם כל כך רק חלק קטן מכל הדבר הענק הזה.
וכמו שכתבו, כל אחת עם החבילה שלה. לכן זה סופר סופר אנדבידואלי. מי שחווה גיהנום 9 חודשים או מי שקשה לה בשנה הראשונה או מי שיש ל. לידות שמפרקות את הגוף לשלוש שנים או מי שבוחנת את מכלול הכוחות בבית. השיקולים הם כאלה מורכבים. תתרגלי להסתכל אך ורק פנימה בנושא הזה. יש. נשים עם יותר פניות נפשית. יש עם יותר יכולת כלכלית (ואז נגיד לא עובדות. משמעותי) יש עם גוף יותר חזק. לא הייתי אומרת סופרוומן. יש לה נתונים אחרים וקשיים אחרים וזה החיים שלה והבחירות שלה. תיהי קשובה לעצמך ולצרכי הבעל הילדים והבית. החלטות טובות.
אבל התייחסת רק לפרק הזה בחיים. וילד הוא כל כך הרבה מעבר לכך. למשל אני אישית מרווחת לא בגלל ההריון ואפילו לא בגלל הקיסריים שלי (אם כי זה כן משנה כי לא אעבור עשרה ניתוחים וגם לא שבעה). אני מרווחת כי אני לא מוכנה לחנך לשינה על ידי צרחות, אז לא ישנים עד גיל שנתיים פלוס מינוס, כי אני רוצה להניק לטווח רחוק בכיף, כי אני מתחרפנת מעייפות ושיעבוד בשנה הראשונה, כי אני לא משחררת לבייביסיטר לפני גיל שנתיים פלוס פלוס, כי אני לא מרגישה שהבית מתאפס לזרימה טובה לתקופה ארוכה מאוד אחרי כל לידה, כי אני מרגישה שהמענה הרגשי שלי לילדים הקיימים שונה משמעותית מאוד מאוד כשאין תינוק או פעוט צעיר, כי אני מרגישה שהסבלנות שלי, יכולתי להתגבר על הכעס, יכולתי להכיל רגשית ולתת מענה לצרכים היא מוגבלת, כי אני מרגישה שלוקח לי המון זמן להתאושש פיזית, שהחודשים הראשונים של התינוק הם תמיד סוג של טראומה (קסומה ומהממת ושנדע רק קשיים כאלה. אמן. ועדיין), שכל ילד מאתגר אותי ופוגש אותי במקומות חדשים ושהכל גדול עלי. בעיקר רווחתם הנפשית והרגשית. שהעומס בחיים מאתגר אותי. ושאני לא יכולה להביא ילד נוסף עד שאני לא חשה ירידה בעומס שמתבטאת במעט זמן לעצמי ובתחושה שהתמלאתי טיפה ומוכנה לאתגר הבא, שמתבטאת בתחושה שאנחנו משקיעים מעט בזוגיות ולא רק שורדים על מינימום. אז אני מרווחת גם אם זה לא מסתדר עם הרווחים שנראים לי טובים, או עם ציפיות הסביבה (שהם כ''כ לא פקטור). מרווחת עד שאני מרגישה מרץ, אהבה עצמית, כוחות פיזיים, רגשיים, נפשיים. שהבית באיזון ושהזוגיות במצב טוב ויש רצון אמיתי ויוקד להוריד עוד נשמה.
ההריון והלידה עם כל משמעותם העצומה באמת הם כל כך רק חלק קטן מכל הדבר הענק הזה.
וכמו שכתבו, כל אחת עם החבילה שלה. לכן זה סופר סופר אנדבידואלי. מי שחווה גיהנום 9 חודשים או מי שקשה לה בשנה הראשונה או מי שיש ל. לידות שמפרקות את הגוף לשלוש שנים או מי שבוחנת את מכלול הכוחות בבית. השיקולים הם כאלה מורכבים. תתרגלי להסתכל אך ורק פנימה בנושא הזה. יש. נשים עם יותר פניות נפשית. יש עם יותר יכולת כלכלית (ואז נגיד לא עובדות. משמעותי) יש עם גוף יותר חזק. לא הייתי אומרת סופרוומן. יש לה נתונים אחרים וקשיים אחרים וזה החיים שלה והבחירות שלה. תיהי קשובה לעצמך ולצרכי הבעל הילדים והבית. החלטות טובות.
לייק, כתבת מדהים!! ואני כ"כ מזדההחולת שוקולד
במיוחד עם העניין של הרצון היוקד ועם העניין של הילדים הקיימים, אני משתדלת לעבוד על כל מיני דברים באימהות מעבר לגידול תכלס ויש לי כללים שקבעתי לעצמי כמו להקפיד שכל ילד יקבל לפחות פעם ביום חיבוק ולהשתמש הרבה במילים "חמוד" "מתוק" "אהוב שלי" וכל מיני דברים שלצערי לא באים לי בטבעיות (לא גדלתי בבית שופע אהבה ובתור ילדה לא שמעתי מילים כאלה בתדירות גבוהה וגם לא בתדירות נמוכה, אולי פעם פעמיים בכל ילדותי)
(כמובן שזה לא אומר שמי שמביאה הרבה לא עובדת על האימהות שלה, פשוט לי זה קשה מדי לעשות את זה עם הרבה וגם בלי קשר אני פשוט לא בעניין של משפחה ענקית)
(כמובן שזה לא אומר שמי שמביאה הרבה לא עובדת על האימהות שלה, פשוט לי זה קשה מדי לעשות את זה עם הרבה וגם בלי קשר אני פשוט לא בעניין של משפחה ענקית)
הקדמת אותי, ומוסיפה שזה תלוי גם בילדנועה נועה
יש לי חברה שילדה 4 ילדים ב5 שנים. ואלו לא היו הילדים הראשונים שלה, היו כמה לפניהם, גם הם יחסית צפופים. יצא לי מתישהו לדבר איתה על הילד האחרון והיא אמרה שהוא תינוק תובעני מכל מיני בחינות, לדבריה "אף אחד מהילדים שלי לא היה ככה". כרגע הוא בן קצת יותר משנתיים ואין ילד אחריו (יכול להיות שהיא בהריון, מזמן לא נפגשנו, אבל זה עדיין פער גדול יותר). אנחנו לא מדברות אחת עם השניה על מניעה, אבל אני מניחה שזה מאוד קשור לזה.
וואו, איזה יופי כתבתמייפל1
מאוד מזדהה עם מה שסיפרת על עצמך
תודה חמודות. נועה לגמרי מרגישה שזה גם תלוי בילדים עצמםאורוש3
כתבת מדהים!רא"י.
יש לי כמה ילדים בהפרשים של סביבות שנתייםאורי8
לא יודעת אם זה נחשב צפוף, ב"ה ילדתי 7 ילדים כשההפרשים בין ילד לילד הם- שנה ועשרה חודשים , שנה ו11, שנה ותשע, שנתיים וחודש.
2 הקטנים נולדו בבפרשים של שנתיים וחצי ושלוש( זה הרגיש לי ממש מרווח).
עד אחרי הילדה השביעית המניעה היחידה שלי היתה הנקה.
ותמיד עבדתי, לרוב משרה מלאה.
איך עשיתי את זה?
ההריון שלי קשה למשך חודשיים, משבוע 6-7, עד שבוע 14-15 בערך. קשה זה אומר- בחילות, בחלק מההריונות גם הקאות. ברוב ההריונות גם עייפות קשה.
בשליש השני והשלישי, אני ממש בסדר( קצת עייפות ובסוף כבדות של תשיעי)
החודשיים הקשים זה כמו לצלול למנהרה של קושי שרק מחכים שתגמר, בחודשיים האלה, בעלי עושה הכל בבית. אני הולכת לעבודה, שורדת אותה איכשהו, ובאה הביתה לנוח על הספה.
ב"ה אחרי לידות, אני מתאוששת די מהר, חודשיים ראשונים ישנה בבקרים עם התינוק. ואז מתחילה להנות מהחופשת לידה. אני גם מניקה בשכיבה עם מתחברת ובזכות זה ישנה בלילות.
בעלי מורה, כך ששעות העבודה שלו איפשרו את זה.
בהריונות האחרונים תכננתי אותם כך שהחודשיים הקשים יצאו על החופש הגדול, ולא הייתי צריכה כמעט לעבוד. וב"ה, התכנונים שלי הצליחו .
אני חושבת שעשיתי את זה כי- היה לי רצון עצום למשפחה גדולה, וגם ממש רציתי עוד ילד כל הזמן, אז הייצי ממש מגוייסת לזה. וגם בעלי יודע להסתדר עם הילדים , לפעמים יותר טוב ממני, וגם יכל טכנית לקחת על עצמו המון כשלא הרגשתי טוב.
וברור שאם הייתי מרגישה ככה 9 חודשים, היו לי פחות ילדים היום. וגם לא הגעתי למצבים של מיון, פשוט חולשה, עייפות ובחילות נוראיות.
וגם אם היה לי בעל שעובד עד מאוחר, או לא יודע להסתדר עם הילדים, היו לי פחות ילדים היום. זה לגמרי בזכותו.
ברור שהיו תקופות קשות, עמוסות, שהבית היה זוועה, והחודשיים הקשים של ההריון, לא פשוטים לי, ולבעלי.
לא חושבת שנשארו לילדים טראומות מהתקופות האלה, הם כל הזמן מבקשים עוד תינוק, ואני מזכירה לגדולות מה זה כולל מבחינת העסרה שלהן, והן מוכנות בשביל תינוק. רק שהגיל שלי כבר פחות מאפשר.
2 הקטנים נולדו בבפרשים של שנתיים וחצי ושלוש( זה הרגיש לי ממש מרווח).
עד אחרי הילדה השביעית המניעה היחידה שלי היתה הנקה.
ותמיד עבדתי, לרוב משרה מלאה.
איך עשיתי את זה?
ההריון שלי קשה למשך חודשיים, משבוע 6-7, עד שבוע 14-15 בערך. קשה זה אומר- בחילות, בחלק מההריונות גם הקאות. ברוב ההריונות גם עייפות קשה.
בשליש השני והשלישי, אני ממש בסדר( קצת עייפות ובסוף כבדות של תשיעי)
החודשיים הקשים זה כמו לצלול למנהרה של קושי שרק מחכים שתגמר, בחודשיים האלה, בעלי עושה הכל בבית. אני הולכת לעבודה, שורדת אותה איכשהו, ובאה הביתה לנוח על הספה.
ב"ה אחרי לידות, אני מתאוששת די מהר, חודשיים ראשונים ישנה בבקרים עם התינוק. ואז מתחילה להנות מהחופשת לידה. אני גם מניקה בשכיבה עם מתחברת ובזכות זה ישנה בלילות.
בעלי מורה, כך ששעות העבודה שלו איפשרו את זה.
בהריונות האחרונים תכננתי אותם כך שהחודשיים הקשים יצאו על החופש הגדול, ולא הייתי צריכה כמעט לעבוד. וב"ה, התכנונים שלי הצליחו .
אני חושבת שעשיתי את זה כי- היה לי רצון עצום למשפחה גדולה, וגם ממש רציתי עוד ילד כל הזמן, אז הייצי ממש מגוייסת לזה. וגם בעלי יודע להסתדר עם הילדים , לפעמים יותר טוב ממני, וגם יכל טכנית לקחת על עצמו המון כשלא הרגשתי טוב.
וברור שאם הייתי מרגישה ככה 9 חודשים, היו לי פחות ילדים היום. וגם לא הגעתי למצבים של מיון, פשוט חולשה, עייפות ובחילות נוראיות.
וגם אם היה לי בעל שעובד עד מאוחר, או לא יודע להסתדר עם הילדים, היו לי פחות ילדים היום. זה לגמרי בזכותו.
ברור שהיו תקופות קשות, עמוסות, שהבית היה זוועה, והחודשיים הקשים של ההריון, לא פשוטים לי, ולבעלי.
לא חושבת שנשארו לילדים טראומות מהתקופות האלה, הם כל הזמן מבקשים עוד תינוק, ואני מזכירה לגדולות מה זה כולל מבחינת העסרה שלהן, והן מוכנות בשביל תינוק. רק שהגיל שלי כבר פחות מאפשר.
איזה יופימותק 27
גם אצלי המניעה היא ההנקה.. 😆
ומעולה שיש עזרה מהבעל, ויש שילוב בין שניכם זה בהחלט עוזר
ומעולה שיש עזרה מהבעל, ויש שילוב בין שניכם זה בהחלט עוזר
לא קראתי את התגובותאברכית בשמחה
זה שאלה שאני גם התלבטתי לגביה.
לדעתי האישית, בגדול כן.
נשים שממש יולדות כמה ילדים ברצף שנה אחרי שנה, הן נשים שבהריון שלהן יחסית יותר קל. (לא אומרת שהכל דבש)
לא נראלי שיש אישה נגיד עם סימפיוליזיס, או עם היפראמזיס, שתלד שנה אחרי שנה, אחרי שנה, אחרי שנה. ככה נגיד 4 ילדים.. אולי 2 כן, אבל אח''כ היא תרצה קצת יותר רווח.
אבל זו דעתי (בתור אישה שיש לה הריונות קלים יחסית ב''ה. כאילו יש בחילות, יש עייפות, אבל אני לא סובלת ולא לא מסוגלת לתפקד במשך חודשים)
לדעתי האישית, בגדול כן.
נשים שממש יולדות כמה ילדים ברצף שנה אחרי שנה, הן נשים שבהריון שלהן יחסית יותר קל. (לא אומרת שהכל דבש)
לא נראלי שיש אישה נגיד עם סימפיוליזיס, או עם היפראמזיס, שתלד שנה אחרי שנה, אחרי שנה, אחרי שנה. ככה נגיד 4 ילדים.. אולי 2 כן, אבל אח''כ היא תרצה קצת יותר רווח.
אבל זו דעתי (בתור אישה שיש לה הריונות קלים יחסית ב''ה. כאילו יש בחילות, יש עייפות, אבל אני לא סובלת ולא לא מסוגלת לתפקד במשך חודשים)
מעניין...מותק 27
יש לי חברה שסובלת מסימפיוליזיס.. גילתה זאת בהריון השני.. מיד אחכ נקלטה להריון שלישי,למרות שמנעה, הכוונה שאחרי 4 חודשים כבר נקלטה.
לאחר מכן, עברה שנה מהלידה ושוב נקלטה.. אני יודעת ממנה שהיה לה לא פשוט ועכשיו היא מנסה מניעה אחרת, אבל כמו שנאמר גם לפני, אני יודעת ממנה שהיא רוצה משפחה גדולה.. כמובן שלא הכל בחיים זה מה שאנחנו רוצים, ברור, וכל אחת והחבילה שלה..
לכן כתבתי בכותרת של התגובה- מעניין.. האם באמת זה כך, מי שקשה לה יותר כמו למשל סימפיוליזיס וכו תכנס להריונות לא צפופים
לאחר מכן, עברה שנה מהלידה ושוב נקלטה.. אני יודעת ממנה שהיה לה לא פשוט ועכשיו היא מנסה מניעה אחרת, אבל כמו שנאמר גם לפני, אני יודעת ממנה שהיא רוצה משפחה גדולה.. כמובן שלא הכל בחיים זה מה שאנחנו רוצים, ברור, וכל אחת והחבילה שלה..
לכן כתבתי בכותרת של התגובה- מעניין.. האם באמת זה כך, מי שקשה לה יותר כמו למשל סימפיוליזיס וכו תכנס להריונות לא צפופים
אבל דווקא את מראה דוגמה למה שאמרתיאברכית בשמחה
היא רצתה למנוע, לא הצליח לה, אבל מלכתחילה היא הייתה רוצה מרווח גדול יותר.
ועל ילדים צפופים אני התכוונתי לילד כל שנה, לא להריון שנה אחרי הלידה (שזה כבר אומר ילד אחרי שנה ו9 חודש)
ועל ילדים צפופים אני התכוונתי לילד כל שנה, לא להריון שנה אחרי הלידה (שזה כבר אומר ילד אחרי שנה ו9 חודש)
היא מבחינתה הייתה רוצה יותר צפוף,מותק 27
פשוט מבחינת בעלה קצת היה לו קשה עם כל העומס והנטל.. לכן קיבלו את ההחלטה הזו של המניעה..
בין ההריון השני לשלישי 4 חודשים... שכל ה9 חודשים היא בבית בשמירה.. בין השלישי לרביעי, כן כמו שציינת, שנה ללידה..
בין ההריון השני לשלישי 4 חודשים... שכל ה9 חודשים היא בבית בשמירה.. בין השלישי לרביעי, כן כמו שציינת, שנה ללידה..
טוב, אז היא גיבורה וסופרוומן לדעתי (;אברכית בשמחה
או שהיא כ"כ רוצה עוד ילדים שזה משתלם להחולת שוקולד
זה נובע יותר משיקולי עלות מול תועלת מאשר מגבורה, בסה"כ היא עושה את זה בשביל עצמה (זה לא סותר את זה שהיא גיבורה)
אקדים ואומררגעים פשוטים
שההודעה הזאת עשתה לי קצת קווץ (יודעת שלא התכוונת, אבל זה מה שזה עשה לי..)
אני עם הריונות ולידות די קלים. מאחלת לכולן ככה.. אבל האחרי.... ה' יעזור
דיכאונות, חרדות, קשיים של אחרי לידה ויש לי גם ילדה עם מוגבלות כלשהי שגם משפיעה על הכוחות..
אז.. חשבתי שאלד צפוף אבל יש עוד פרמטרים חוץ מהריון..
ודווקא הריון זה תחום. אחרי זה לא.. ולפעמים יותר קשה.
אני עם הריונות ולידות די קלים. מאחלת לכולן ככה.. אבל האחרי.... ה' יעזור
דיכאונות, חרדות, קשיים של אחרי לידה ויש לי גם ילדה עם מוגבלות כלשהי שגם משפיעה על הכוחות..
אז.. חשבתי שאלד צפוף אבל יש עוד פרמטרים חוץ מהריון..
ודווקא הריון זה תחום. אחרי זה לא.. ולפעמים יותר קשה.
מצטערת יקרה, באמת באמת שלא התכוונתי לזהאנונימית בהו"ל
מקווה שתסלחי לי!
אני יודעתרגעים פשוטים
לכן אמרתי שברור לי שזה לא הכוונה שלך.
אבל רק אומרת שילודה לא צפופה לא מחייב הריונות קשים..
ומאחלת לכולם הריונות קלים תקינים משעממים (וגם התאוששות אחרי..)
ובלי קשר אני באידיאל חושבת שנכון לתת לילד שנה שלמה של אמא שהיא שלו. זמינה אליו מבחינת הנקה, עייפות וכו. בלי הריון..
אבל זה באופן אישי השקפת עולמי.
אבל רק אומרת שילודה לא צפופה לא מחייב הריונות קשים..
ומאחלת לכולם הריונות קלים תקינים משעממים (וגם התאוששות אחרי..)
ובלי קשר אני באידיאל חושבת שנכון לתת לילד שנה שלמה של אמא שהיא שלו. זמינה אליו מבחינת הנקה, עייפות וכו. בלי הריון..
אבל זה באופן אישי השקפת עולמי.
ברור שהריון הוא לא בהכרח החלק הקשה!באורות
אצלי האחרי הרבה יותר מאתגר וזה מה שגורם למרווחים הגדולים...
וחיבוק לך על האתגר וההתמודדות❤
וחיבוק לך על האתגר וההתמודדות❤
ברור!אברכית בשמחה
יש כאלה שהריונות קשים, ויש כאלה שיש להם קושי בגידול ובהתמודדות עם הילדים (אני אגב יותר דומה לך, גם עם כמעט דיכאונות וכו').
הפותחת שאלה האם הריונות קשים הם גורם שמשפיע על צפיפות הילדים, אבל ברור שיש עוד הרבה גורמים וכל אחת וסיפור חייה!
הפותחת שאלה האם הריונות קשים הם גורם שמשפיע על צפיפות הילדים, אבל ברור שיש עוד הרבה גורמים וכל אחת וסיפור חייה!
בנתייםשירוש16
רק אחד.
אבל חושבת שילודה גבוה וצפופה קשורה לכמה פרמטרים.
בניהם: העבודה של הבעל והאישה. האם האישה היא עקרת הבית או עובדת, האם העבודה תובענית וקשה פיזית, רחוקה מהבית או ישיבה במשרד במרחק 10 דקות נסיעה מהבית עם רכב. האם הבעל עובד, מה גובה ההכנסה. האם ההכנסה מאפשרת לוקסוסים שונים כמו דולה, תכשירים מיוחדים להריון להקלה על תסמינים וכו. אפילו דיקלקטין לא כולן יכולות להרשות לעצמן לרכוש. מבחינה כלכלית.
שנית, בריאות האם לפני ההריון. אישה בריאה לחלוטין ללא רקע רפואי לא דומה לאישה עם סכרת, עבר של ניתוחים קיסריים ועוד.
שלישית, ההריונות עצמם. יש נשים עם הריונות קלילים. פוגשים את הרופא בתחילת, אמצע וסוף ההריון.
ויש נשים שמסתובבות במיון על בסיס שבועי, מחוברות לעירוי או לחלופין - תרופות שונות כדי להקל על היפרמאזיס, מעקב צמוד..
אני אישית עברתי הריון לא קל.
התחיל עם היפרמאזיס קשה מאוד שגרם לי לתופעה הפוכה מהרגיל - לא הפסקתי לאכול ולנשנש כי זה הדבר היחיד שהפסיק את הבחילות. לפחות באופן זמני. עליתי 10 קילו בחודשיים!!
אחר כך סיימתי עם זה והתחיל דלקות חוזרות של שתן וסינוסים.
אחר כך התחיל פריחה ואנגיואדמה של הריון. תופעה יחסית נדירה בה הגוף תוקף את ההורמונים של ההריון. חייתי על סטרואידים שמשבשים את היום-לילה, אנטיהיסטמינים, קרמים ומשחות סטרואידליות. מקלחות פושרות. היו לילות שלא הצלחתי להרדם מרוב גרד.
והנפיחות ברגליים גרמה לכאבים בלתי נסבלים, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים יותר מ10 דקות ברציפות.
נאלצתי לרכוש נעליים חדשות ופתוחות מאחורה... לא הצלחתי להכניס את הרגל לנעל סגורה. גדולה ככל שתיהיה..
אחר כך התחילו כאבים באגן. לא חשבתי שזה בעייתי וחריג. רק לקראת הלידה רצו להניח מתמר בדיקה של US על האגן וכמעט קפצתי בכיסא מרוב כאבים, הרופאה הסתובבה אלי ואמרה שכנראה יש לי סימפוליוזיס. לא שהשם של התופעה עזרה לי עם הכאבים או ההתמודדות איתם.
הלידה התחילה למעשה בשבוע 37.. צירים מספר פעמים בשבוע למשך 10 שעות ויותר שנפסקים ספונטנית.
לידה בשבוע 41 אחרי זירוז וקיסרי חירום. שכמובן גם הסתבך..
בקיצור, הריון ולידה מעניינים.
אחרי 6 חודשים הסתכלתי לבעלי עם עיניים יפות ועגולות בתחנונים לתינוק נוסף. הוא כמובן סירב בתוקף...
תכלס, אין לנו שליטה על כל הפרמטרים. אבל לדעתי אפשר להכין קרקע הכי טובה כדי להתחיל בצורה חיובית. אם זה מבחינה כלכלית, התאמת ציפיות למציאות, פניות פיזית ונפשית לאתגר...
אבל חושבת שילודה גבוה וצפופה קשורה לכמה פרמטרים.
בניהם: העבודה של הבעל והאישה. האם האישה היא עקרת הבית או עובדת, האם העבודה תובענית וקשה פיזית, רחוקה מהבית או ישיבה במשרד במרחק 10 דקות נסיעה מהבית עם רכב. האם הבעל עובד, מה גובה ההכנסה. האם ההכנסה מאפשרת לוקסוסים שונים כמו דולה, תכשירים מיוחדים להריון להקלה על תסמינים וכו. אפילו דיקלקטין לא כולן יכולות להרשות לעצמן לרכוש. מבחינה כלכלית.
שנית, בריאות האם לפני ההריון. אישה בריאה לחלוטין ללא רקע רפואי לא דומה לאישה עם סכרת, עבר של ניתוחים קיסריים ועוד.
שלישית, ההריונות עצמם. יש נשים עם הריונות קלילים. פוגשים את הרופא בתחילת, אמצע וסוף ההריון.
ויש נשים שמסתובבות במיון על בסיס שבועי, מחוברות לעירוי או לחלופין - תרופות שונות כדי להקל על היפרמאזיס, מעקב צמוד..
אני אישית עברתי הריון לא קל.
התחיל עם היפרמאזיס קשה מאוד שגרם לי לתופעה הפוכה מהרגיל - לא הפסקתי לאכול ולנשנש כי זה הדבר היחיד שהפסיק את הבחילות. לפחות באופן זמני. עליתי 10 קילו בחודשיים!!
אחר כך סיימתי עם זה והתחיל דלקות חוזרות של שתן וסינוסים.
אחר כך התחיל פריחה ואנגיואדמה של הריון. תופעה יחסית נדירה בה הגוף תוקף את ההורמונים של ההריון. חייתי על סטרואידים שמשבשים את היום-לילה, אנטיהיסטמינים, קרמים ומשחות סטרואידליות. מקלחות פושרות. היו לילות שלא הצלחתי להרדם מרוב גרד.
והנפיחות ברגליים גרמה לכאבים בלתי נסבלים, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים יותר מ10 דקות ברציפות.
נאלצתי לרכוש נעליים חדשות ופתוחות מאחורה... לא הצלחתי להכניס את הרגל לנעל סגורה. גדולה ככל שתיהיה..
אחר כך התחילו כאבים באגן. לא חשבתי שזה בעייתי וחריג. רק לקראת הלידה רצו להניח מתמר בדיקה של US על האגן וכמעט קפצתי בכיסא מרוב כאבים, הרופאה הסתובבה אלי ואמרה שכנראה יש לי סימפוליוזיס. לא שהשם של התופעה עזרה לי עם הכאבים או ההתמודדות איתם.
הלידה התחילה למעשה בשבוע 37.. צירים מספר פעמים בשבוע למשך 10 שעות ויותר שנפסקים ספונטנית.
לידה בשבוע 41 אחרי זירוז וקיסרי חירום. שכמובן גם הסתבך..
בקיצור, הריון ולידה מעניינים.
אחרי 6 חודשים הסתכלתי לבעלי עם עיניים יפות ועגולות בתחנונים לתינוק נוסף. הוא כמובן סירב בתוקף...
תכלס, אין לנו שליטה על כל הפרמטרים. אבל לדעתי אפשר להכין קרקע הכי טובה כדי להתחיל בצורה חיובית. אם זה מבחינה כלכלית, התאמת ציפיות למציאות, פניות פיזית ונפשית לאתגר...
פעם ראשונה שאני אהיה עם צפופיםפעםשלישית????
שנה אחרי שנה לא בגלל שההריונות שלי קלים כמו שאני פשוט שוכחת כמה זה קשה..בעיקר השליש הראשון.
אבל מה שהוביל אותי זה רצון לאחים קרובים לעומת רווחים אחרים שעשיתי.
לעומת זאת אני לא יוריד סטנדרט בבית כמו שתיארו פה מצטערת..אולי ברמה אחת פחות אבל לא יותר.
אין חיה כזאת לא לקלח ילד בערב מבחינתי, לא עולים על מיטה מלוכלכים אחרי יום בחוץ. (מחריגה ניו בורן קטנים שיכול אולי לקרות וגם לעיתים רחוקות..).
לא ישארו כלים בערב.
אני לא אשטוף את הרצפה כל יום אבל תמיד יעביר רובוט או מטאטא באזורים הפעילים..
בקיצור עושים למרות העייפות, כי אני רוצה אווירה מסוימת בבית.
אני רוצה שיהיה נעים לכולם וכמובן שהבעל מתגייס יותר מהרגיל.
ומסכימה שהלידה וההריון זה החלק הקל בעיניי, התפעול והמענה הרגשי לילדים זה החלק הקשה וכשיש המון קטנטנים קשה לי לתת לכל אחד מה שאני מרגישה שצריך.
לכן לפני כל הריון אנחנו ממש בודקים בינינו לעצמנו איפה אנחנו בחיים,מה הזמינות שלנו, מה היכולת הכלכלית ובעיקר איך זה מרים את המשפחה למעלה ולא מוריד למטה.
אבל מה שהוביל אותי זה רצון לאחים קרובים לעומת רווחים אחרים שעשיתי.
לעומת זאת אני לא יוריד סטנדרט בבית כמו שתיארו פה מצטערת..אולי ברמה אחת פחות אבל לא יותר.
אין חיה כזאת לא לקלח ילד בערב מבחינתי, לא עולים על מיטה מלוכלכים אחרי יום בחוץ. (מחריגה ניו בורן קטנים שיכול אולי לקרות וגם לעיתים רחוקות..).
לא ישארו כלים בערב.
אני לא אשטוף את הרצפה כל יום אבל תמיד יעביר רובוט או מטאטא באזורים הפעילים..
בקיצור עושים למרות העייפות, כי אני רוצה אווירה מסוימת בבית.
אני רוצה שיהיה נעים לכולם וכמובן שהבעל מתגייס יותר מהרגיל.
ומסכימה שהלידה וההריון זה החלק הקל בעיניי, התפעול והמענה הרגשי לילדים זה החלק הקשה וכשיש המון קטנטנים קשה לי לתת לכל אחד מה שאני מרגישה שצריך.
לכן לפני כל הריון אנחנו ממש בודקים בינינו לעצמנו איפה אנחנו בחיים,מה הזמינות שלנו, מה היכולת הכלכלית ובעיקר איך זה מרים את המשפחה למעלה ולא מוריד למטה.
אני רק חייבת לומר משהו מהלבראשית גאולה
אני מבינה שיש סדרי עדיפויות שונים לכל אחת ויש מי שסדר ונקיון מאוד מאוד חשובים לה
וזה בסדר גמור!!!
והגיוני שאת שם תורידי פחות מאחרות כי הזה משמעותי לך
אבל בכל את
מאחר ואני גם רואה שאת עוד לפני..
מהלב
אל תצהירי הצהרות
אל תעמידי לך רף נוקשה של סטנדרטים
כי לכל דבר יש מחיר
ולפעמים הקפדה על נקיון באדיקות
המחיר שלה
יהיה
את
הכוחות הסבלנות השמחה
או
הילדים שלך- שירגישו אימא משימתית מעל הראש לחוצה ועמוסה
או
הזוגיות שתדחק לקרן זווית כי כל רגע פנוי בערב יוקדש לנקיון
אל תצהירי מראש מה בטוח לא תעשי
כי זה מתכון להתרסקות או לדבקות כזאת במטרה שפוגעת בסביבה ובעצמך
תגידי
הייתי רוצה להמשיך לקלח לשטוף ולנקות ככה וככה
זה מעולה
ומצוין שתשתדלי אפילו קצת יותר עבור זה כי זה חשןב לך
אבל אל תהפכי את עצמך לאסירה של עקרונות
כי זה שמורידים סטנדרטים כמו שכתבו פה
זה לא מאידאל
הזה מאילוץ- שמוביל לבחירה מחודשת של סדרי עדיפויות.
מהבנה שאי אפשר הכל
אני בכנות לא אעמוד בלקלח 5 קטנטנים כל ערב לבד. זה לוקח כשעה וחצי ,לפעמים התינוק בוכה בזמן הזה. אז או שאקפיד על זה באדיקות ומן הסתם מה שיצא ממני זה אמא חדרת סבלנות ,עצבנית ולחוצה. שמסיימת כל ערב מותשת עד דמעות
לי נגיד זה לא שווה את זה.
לך כן?
מצויין
אבל תהיי קשובה לעצמך
לא בכל מחיר
לא תמיד המחיר שווה
ולכן בעיני בחיים לא פועלים לפי עקרונות
אלא לפי הכוחות
זה לא פשרה
זה בחירה במה להשקיע יותר או פחות כרגע
וזה דינמי
תעשי מה שטוב לך
אבל תבואי פתוחה
בטח אם זה פעם ראשונה שיש לך צפופים.
מנסיון זה ממממש לא דומה הפרש של שנה להפרש של שנתיים. זה גידול אחר בהתחלה.
לא באה להפחיד
רק להמליץ ...
וזה בסדר גמור!!!
והגיוני שאת שם תורידי פחות מאחרות כי הזה משמעותי לך
אבל בכל את
מאחר ואני גם רואה שאת עוד לפני..
מהלב
אל תצהירי הצהרות
אל תעמידי לך רף נוקשה של סטנדרטים
כי לכל דבר יש מחיר
ולפעמים הקפדה על נקיון באדיקות
המחיר שלה
יהיה
את
הכוחות הסבלנות השמחה
או
הילדים שלך- שירגישו אימא משימתית מעל הראש לחוצה ועמוסה
או
הזוגיות שתדחק לקרן זווית כי כל רגע פנוי בערב יוקדש לנקיון
אל תצהירי מראש מה בטוח לא תעשי
כי זה מתכון להתרסקות או לדבקות כזאת במטרה שפוגעת בסביבה ובעצמך
תגידי
הייתי רוצה להמשיך לקלח לשטוף ולנקות ככה וככה
זה מעולה
ומצוין שתשתדלי אפילו קצת יותר עבור זה כי זה חשןב לך
אבל אל תהפכי את עצמך לאסירה של עקרונות
כי זה שמורידים סטנדרטים כמו שכתבו פה
זה לא מאידאל
הזה מאילוץ- שמוביל לבחירה מחודשת של סדרי עדיפויות.
מהבנה שאי אפשר הכל
אני בכנות לא אעמוד בלקלח 5 קטנטנים כל ערב לבד. זה לוקח כשעה וחצי ,לפעמים התינוק בוכה בזמן הזה. אז או שאקפיד על זה באדיקות ומן הסתם מה שיצא ממני זה אמא חדרת סבלנות ,עצבנית ולחוצה. שמסיימת כל ערב מותשת עד דמעות
לי נגיד זה לא שווה את זה.
לך כן?
מצויין
אבל תהיי קשובה לעצמך
לא בכל מחיר
לא תמיד המחיר שווה
ולכן בעיני בחיים לא פועלים לפי עקרונות
אלא לפי הכוחות
זה לא פשרה
זה בחירה במה להשקיע יותר או פחות כרגע
וזה דינמי
תעשי מה שטוב לך
אבל תבואי פתוחה
בטח אם זה פעם ראשונה שיש לך צפופים.
מנסיון זה ממממש לא דומה הפרש של שנה להפרש של שנתיים. זה גידול אחר בהתחלה.
לא באה להפחיד
רק להמליץ ...
ברור לי שמדובר באילוץפעםשלישית????
אבל זה בדיוק חלק מהפרמטרים שאנחנו כזוג באופן אישי מדברים עליהם לפני ילד נוסף..
אם כל ערב הייתי לבד כנראה שלא הייתי חושבת על צפופים וכח הכבוד אין לי מושג איך עושים את זה עם חמישה וואו!
אבל אנחנו גרים במושב..בגן שלנו יש חול...ואין גינות פלסטיק אחר הצהריים.
אם אני אצלם לך איך הילד שלי נראה בשש בערב תאמיני לי..אין אופציה לא לקלח! זה לא כי אני חולת ניקיון..
זאת פשוט לא אופציה.
אני גם באמת מאמינה שצריך "לשטוף את היום" מאיתנו בכל ערב..
להגיע נקיים להשכבה לא מרגיש לי מותרות זה נראה לי משהו ממש בסיסי באמת.
אפשר להשאיר כביסה, לאכול בחד פעמי, לא לבשל כל יום..אבל מקלחת? לא יודעת לא יכולה לדמיין בלי.
אם כל ערב הייתי לבד כנראה שלא הייתי חושבת על צפופים וכח הכבוד אין לי מושג איך עושים את זה עם חמישה וואו!
אבל אנחנו גרים במושב..בגן שלנו יש חול...ואין גינות פלסטיק אחר הצהריים.
אם אני אצלם לך איך הילד שלי נראה בשש בערב תאמיני לי..אין אופציה לא לקלח! זה לא כי אני חולת ניקיון..
זאת פשוט לא אופציה.
אני גם באמת מאמינה שצריך "לשטוף את היום" מאיתנו בכל ערב..
להגיע נקיים להשכבה לא מרגיש לי מותרות זה נראה לי משהו ממש בסיסי באמת.
אפשר להשאיר כביסה, לאכול בחד פעמי, לא לבשל כל יום..אבל מקלחת? לא יודעת לא יכולה לדמיין בלי.
גם אני אמרתי שלא אוריד סטנדרט, בפועל אני לא מסוגלתאנונימית בהו"לאחרונה
לא מפסיקה להקיא והראש ממש כואב
לא מצליחה שיפתחו מקרר לידי מרוב שאני נגעלת מריח של אוכל
אז אם את מסוגלת, אשרייך...
לא מצליחה שיפתחו מקרר לידי מרוב שאני נגעלת מריח של אוכל
אז אם את מסוגלת, אשרייך...
אנחנו פשוט סופרוומן 😅ליהי12
ממני שיש לה בני 6,5,4 ואז שנתיים וחצי ושנה וחצי😅
כמובן נכתב בחיוךליהי12
ובהרבה הערצה לכל האימהות הגיבורות. בלי קשר למס ההריונות שלהן והצפיפות ביניהם
לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
אמן!רק רגע קט
נגעת ללבי.
תודה.
חלומות בהיריוןאהבה.
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
אני יודעת שזאת תןפעה מוכרתאוזן הפיל
אני חושבת שהיו פה פעם עצות לזה
וואי הלוואי שיכתבו ליאהבה.
אני באמת מפחדת ללכת לישון, הלילה קמתי כל שעתיים בערך ופחדתי לחזור לישון
מנסה..אפרסקה
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
כן כןןשירה_11
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אני חושבת שאפרסקה
@אמא לאוצר❤ פתחה פעם שרשור על חלומות משונים, לא יודעת אם זה היה בהיריון או לא, את יכולה לנסות לחפש לה בכרטיס
חחחח יש מצב יפה לך על הזכרון😅אמא לאוצר❤
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אני גם לא מוצאתאהבה.
את זוכרת משהו שעזר לך?
לא עזר לי כלום בגדול, זה היה סיוטאמא לאוצר❤
אצלי היו חלומות מפחידים לגבי ההריוןזמינה
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
לי זה קרהההההתייעצות הריון
באופן כללי לגבי חלומותאוזן הפיל
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
וואי אני אנסהאהבה.
חופשי היו חלומות הזויים בהריון.מוריה
תופעה ממש מוכרת, כל תחילת הריון אני ככהמסע של החיים
כן. פעם קראתי על זהבאתי מפעם
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
אולי זה קשור לשינה לא עמוקהנעמי28
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
כן אבל גם חלומות ממש טראומטייםאהבה.
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
אולי ההריון מביא איתו חרדות ❤️נעמי28
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
יכול להיותאהבה.
וואי, קרה לי גםעוד מעט פסח
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
תקראי על חלום צלולכל היופי
בגדול יש טכניקות שעוזרות להבין תוך כדי חלום שזה חלום, ואז זה מרגיע (כי זה לא אמיתי) או לפעמים אפשר לשלוט בו או לסיים אותו
גם לי היה את זה בהיריון הראשון...והרי החדשה
נוראי.
העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה
תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..
את לוקחת בונגסטה ? אצלי יש קשר לכדורהרמה
לא ידעתי שזו תופעה נפוצה בהריון...קוראת פהממתקיתאחרונה
בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...
מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).
אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
מצוייןבשורות משמחות
אם את בכיוון של קושי בעיכול המציאות שהיא חוותה אז כדאי לטפל בטיפול רגשי
אבל במקביל אנשים שנוטים לכך המערכת הפיזית שלהם מקבילה את הנושא הרגשי בקושי עיכול המזונות וכדאי לתמוך אולי רק בהפרדת מזונות, רווחים בין הארוחות, להוסיף לתזונה יותר אוכל שקרוב לטבע ופחות מעובד ולא לגעת בתזונה עד עכשיו -זה קריטי עבורם כדי שהגוף יוכל לפלוט את הרעלים שהצטברו עד עכשיו ובהמשך באופן יעיל שמערכת העיכול ושאר איברים נוספים חשובים יעבדו כמו שצריך בלי לנצל עליהם המון אנרגיה
ורוב האנרגיה תנוצל על ריפוי האטופיק
התקנים...1375422
אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה
אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף
אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)
אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים
ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב
יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?
ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?
עוקבתרקאני
קכמצברוח
את רוצה גם למנוע הריון?
כןרקאני
ומתלבטת על התקן לא הורמונלי
ממליצה על דוקטור שאול ברוך (פרטי)סטודנטית אלופה
הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).
כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.
ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.
לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.
בהצלחה❤️
בדיוק בימים האחרונים קראתישלומית.
במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.
אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר
עונהרק לרגע 1אחרונה
ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים
דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.
ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן
בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
אני גם כתבתי, שאנחנו מקפידים שיהיה רשוםטארקו
חלק/מהדרין
אבל לא כשרות מעבר לזה בהכרח...
אופ מה עושים עם קילקול קיבה בהריון?…חמדמדה
אתמול בערב אכלתי משו בחוץ כנראה היה מקולקל מאז כל דבר שאני אוכלת אני בשירותים או מקיאה או שילשול😭🥴
ומהבוקר זה באמת אני לא יכולה לשתות אני תוך חמש דק בשירותים
ואני חלשה
ולא כיף לי
ואני צמאה ורעבה
בה התינוקי זז בבטן
אבל אני במיטה חסרת כוח
והבית הפוך😭😭😭😭😭😭
חיבוק.. מצב מעצבןשמיכת פוך
תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.
ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.
כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.
אורז טוב גם לשלשולים.
בע''ה יעבור לך מהר...
תרגישי טוב!!!
כשיש קלקול קיבהאמאשוני
וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.
אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.
לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,
הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,
(לפני שידענו על הקלקול קיבה)
כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.
וואי זה היה קשוח!!
אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.
יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.
וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,
אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.
הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.
תרגישי טוב. שבת שלום!
בעצם לא בטוחה מרק עם עוףאמאשוני
אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט
רפואה שלמה
אמאלה אני גם!!מחכה עד מאודאחרונה
המלצות למטפלת- עו"ס קלינית או פסיכולוגיתאנונימית בהו"ל
בירושלים/ הסביבה
אשמח להמלצות מניסיון בלבד .
תודה רבה
מטפלת למי ולמה?...❤️מתואמת
לעצמיאנונימית בהו"ל
ענייני חרדות, מחשבות ועוד
בהצלחה! (לא מכירה...)מתואמת
יש לי המלצה לשתיים מדהימות ממשאמא טובה---דיה!אחרונה
תפני אליי בפרטי
דימום אחרי גרידהכמהה ליותר
ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.
אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.
זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)
חיבוק🫂כחל
שה' ימלא חסרונכם..
לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה
אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים
תודה! ואמן ❤️כמהה ליותר
אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.
לא בטוחה לגמרי, אבל חושבת שהרעיוןכחל
זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת
מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון
פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן
עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד
אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻♀️
חיבוק יקרה! לגבי הדימוםshiran30005
עונה לא מבחינת ההלכה- ככה זה ביום יומיים הראשונים נראה שאין דימום ואז הדימום חוזר שוב לכמה ימים, אז מציעה לך לחכות עוד טיפה
תודה על המידעכמהה ליותר
הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉
תודה על החיבוק!
צריך לטבול אחרי שבועייםהשקט הזה
מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..
אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.
זה נראה שנגמר ואז חוזר דימום
והרי החדשה
השם ישלח נחמה עברתי את זה לא מזמןלב המעייןאחרונה
שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!
אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!
אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!
תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!
חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!
אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,
ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום
כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....
לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...