כל מה ששאלת- אלו שאלות שנכון לשאול את עצמכם. זה אישי לכל זוג.
יכולה לתת לך קצת מניסיוני...
השאלה הראשונה היא- האם יש רצון לגדל עוד ילד, וכוחות.
עבור הבכור- זו מתנה של ממש. אח או אחות קרובים בגיל.
הכל מפחיד עם הקורונה, אבל חוסר הוודאות נראה לי הכי. ומה אם זה ימשך עוד שנתיים? בכוונה אני מקצינה... פשוט נראה לי פחות שיקול, כי לא נתון לידיעתנו וממילא לא לתכנון.
זוגיות- יש. צריך לעבוד על זה, לפנות זמנים קבועים. יש שינויים בזוגיות כל החיים, לדבר על הכל ולמצוא לזה מקום בסדר העדיפויות, וממילא- בלו"ז.
אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה, עם גוף תשוש וישנה בלי הפסקה, ולא מבינה איך אפשר ללדת שוב, ומי יהיה עם הגדול כשאני אתאושש לי? וענו לי, ואני ראיתי בהמשך שזה אכן כך, שפעם ראשונה זה סוג של טראומה לגוף, וההתאוששות קשה יותר. אח"כ, הגוף מכיר את העבודה ויודע איך להסתדר ולחזור לעצמו. זה לא סותר שצריך לשמור על עצמך אחרי, אבל מסביר את היכולת לחזור לזה שוב ושוב.
בטן עגולה- זה ענין של אהבה. אני אוהבת את זה, ושזה מבשר על שאני עמלה כל הזמן... חוץ מזה, שבשביל כזו מתנה- שווה כמה חודשים של בטן הריונית, לא?
כלכלית- אני מאמינה, שמי שנותן את הילד נותן את היכולת לגדל אותו. זה נכון כלכלית ונכון נפשית ופיזית.
חוץ מזה, יש הרבה דברים שכבר יש מהגדול, לא הכל קונים חדש.
בהצלחה רבה בכל ההחלטות! בשורות טובות!