א. גיסי אמר לי: בכלל לא חשבתי על עצמי. זאת משימה לאומית, לתרום לחסינות הכללית, ואני מתגייס אליה. פשוט.
ב. מעבר למשימה הלאומית יש כאן אחריות אישית. אולי אתם לא תסבלו מההדבקה. אבל אתם עלולים להדביק. יש ראיות לא מעטות שחיסון לא רק מגן מסימפטומים אלא גם מוריד משמעותית את הסיכוי להדבקה של אחרים. אתם לא רוצים לקחת על עצמכם את האחריות הזאת, שבכך שלא התחסנתם הדבקתם אחרים.
ג. אי אפשר לאחוז את המקל (נ"א חבל) בשני קצותיו. אם אתם חוששים לתופעות נורא נורא נדירות של החיסון (אחרי שמיליונים רבים התחסנו בלי שום תופעת לוואי מדידה חריגה), אתם צריכים לחשוש עוד יותר מתופעות פחות נדירות של הקורונה בגיל שלכם. כן, אתם ש"לא בקבוצת סיכון", תתפלאו לשמוע שרבים מאוד מחבריכם לגיל (בני ארבעים פלוס, שלושים פלוס, עשרים פלוס וגם בני עשרה) ספגו את המחלה באופן חמור. אנשים שבעבר היו בכושר שיא והיום בקושי מצליחים לרוץ 500 מטר. אנשים שחווים תופעות פוסט קורונה קשות, חודשים רבים אחר כך. אנשים שבילו בבית חולים תקופה ממושכת והיו גם אנשים שנפטרו. לא אחד, לא עשרה ולא מאה (הנתונים מהארץ הם -בני 40-49: 93. בני 30-39: 40. בני 20-29: 30. תחשבו איזה רעש היו עושים אם אלה, או עשירית מזה, היו הנתונים מתמותה כתוצאה מהחיסון!). ומה שגרוע, זה שחסינות מחלימים דועכת כנראה, ויש גם וריאנטים שעלולים לעקוף אותה גם ככה. אז מה, תרצו בוסטר של קורונה כל חצי שנה או שנה? איך זה הולך?
ד. מה תאמרו, "שב ואל תעשה עדיף"? אין פה שב ואל תעשה. הקורונה מתפשטת במהירות אצל הלא מחוסנים. אם לא התחסנתם, היא תתפוס אתכם במוקדם או במאוחר. למה לכם להסתכן סתם?
ה. זהו, חיכיתם מספיק זמן. ישבתם על הגדר. ראיתם מיליונים מתחסנים, הכול עובר אצלם בשלום. לא הגיע הזמן כבר לרדת מהגדר?
הלל גרשוני


