כך שיהיה לך אישור "הלכתי" לדברים

ואת יכולה לבחור רב שמתאים לך. את לא צריכה ללכת לרב הכי מחמיר שיש.

אחרי שיהיה לך אישור הלכתי, ואולי טיפ או שניים גם לך וגם לו, תהיו במקום ברור יותר

אני מניח שברגע שתדעי מה ההלכה אומרת ומה רגש פנימי שלך, יהיה לך קל יותר למצוא מקום לצרכים הרגשיים שלך ושלו.

כרגע, בגלל שהצניעות המחויבת מצד ההלכה מתערבבת בביישנות טבעית ובהרגלים שנכונים מצד ההלכה בהקשר לא-זוגי, את לא יכולה להיות איתנה בדעתך בתחום ההלכתי וגמישה במה שנובע מהרגל - כי אין אצלך חלוקה.

ברגע שתקבלי ייעוץ של רב, הוא יוכל להגיד לך על מה לא לוותר בשום אופן, במה ללכת לפי ההרגשה הפנימית שלך, ובמה אפילו לוותר קצת או ללמוד איך להיות משוחררת יותר.

טוב לך?
למה לחכות?
אפילו אם תדברו שעדיין לא מתחתנים, אבל כדאי לדבר על זה, 

לגבי השא-לה שלך, אכן כדאי לשאול רב שעוסק בנושא,
אשרייך ממש על הקדושה!
בעזהי"ת שתתחתנו בקרוב! {סליחה}

אולי , למרות הבושה, שווה לנסות לדבר על זה {משמע שכבר דיברתם}, להיות מוכוונים.
ו אפילו לפני השלב של הבעת רגשות, תגידי שטוב לך, שאת נהנית, שאת מרגישה עומק, הוא רוצה לשמוע את זה וזה כבר יתן לו הרבה,
אפילו אם לא להגיד בצורה של הבעת רגשות עמוקה, להגיד, וואלה, היה כיף היום, תודה!
בקלילות, זה גם המון

ומצטרפת לעיצה של להתייעץ עם רב שאת סומכת עליו,

רק עוד משהו קטן בעניין הזה, הוא חייב חייב לכבד את המקום שלך ואת הגבולות שלך.

עם כל הקושי. עם כל זה שמבחינתו זה "להמר" ולא להיות בטוח שאחרי החתונה תצליחי להשתחרר יותר וכו',

זו אינדיקציה טובה בשבילך גם ליכולת האיפוק שלו, לכמה הוא מסוגל להכיל את הקצב שלך ואת הצרכים שלך, גם אם הם לא עונים לגמרי על הצורך שלו כרגע.

לא יודעת אם זה כך, אבל אם יש מצדו לחץ וחוסר כבוד למקום שלך כרגע, זה מעורר נורה לא קטנה שצריך לבדוק אותה טוב טוב.

בהצלחה.

אני יכול להבין את חבר שלך. ואני גם מבין אותך.

איך את עם חברות? את יודעת להביע חיבה בכללי לאנשים שאת אוהבת? אם כן אין סיבה שזה לא יקרה גם מולו אחרי החתונה...

וגם אם את בכללי לא אחת שמראה הרבה חיבה. את יכולה לומר לו שתעבדי על זה. את יודעת שזה חשוב לו, לכן לאט לאט תתקדמי בזה לאחר שתתחתנו.

בנוסף יש דרכים יותר צנועות להביע חיבה, גם אם זה קשה לך בדיבור. את יכולה לכתוב לו מכתב עם הרבה הערכה וחיבה שיש לך אליו. את יכולה לקנות לו מתנה, להכין לו עוגיות, ולתת את זה עם חיוך. את יכולה אפילו רק להביט בו עם חיוך, עם מבט אוהב, זה כבר נותן הרגשה טובה.

אולי כן לנסות לשתף מה את מרגישה אליו בשיחה, באופן צנוע. גם אם זה קשה, וגם אם זה יצא לא הכי טוב בפעם הראשונה, ככה מתקדמים... 

אתם צריכים לדבר על זה, ולפתור את זה ביניכם. 

תבררי על מה זה יושב אצלו. 

האם זה פחד שאת לא באמת אוהבת אותו? כמו שכתבת בהערה, אולי כל הסיפורים האלה גורמים לו לפחד. במקרה כזה, צריך בעיקר לפתח אמון ביניכם. שהוא ירגיש שהוא יכול לסמוך עלייך, ואת לא מוכרת לו חתול בשק. 

או שאולי זה צורך שלו להרגיש אהוב באופן מוחשי? כלומר האם למרות שהוא יודע שאת אוהבת אותו, יש לו צורך להרגיש חום. במקרה כזה תראי מה שכתבתי לך כאן - ... - לקראת נישואין וזוגיות

כנראה שזה יושב אצלו על שניהם...

בנוסף תסבירי לו את המשמעות של המחוות העדינות שלך. אולי במבט שלו, שהוא רגיל לדבר באופן ישיר, כל הביטויים המרומזים והעדינים מתפרשים אצלו כאילו את לא מאוד אוהבת אותו. כי הוא רגיל מעצמו שאם אוהבים באמת, אז אומרים את זה באופן ישיר. לכן תסבירי לו שאצלך הביטויים העדינים זה המון, וככה את רגילה להביע חיבה. 

ועדיין אני חושב שהעיקר זה איך את מביטה בו בדייטים, האם את מחייכת מידי פעם, מביטה במבט אוהב, מאירה פנים כלפיו, העיניים שלך מחייכות אליו, או שאת עם פרצוף קפוא (לפעמים הביישנות גורמת לזה...). לפחות אני תמיד שם לב לזה, וזה ממש משקף לי מה הבחורה מרגישה אלי הרבה יותר מכל מילה שהיא תאמר...

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!