אלא שבסוף ברווקות ההשלכות של ההחלטות הן רק עליך, אין עוד מישהו שנושא את זה איתך. בסוף אם מישהו מחליט להמשיך לעבוד במקום מסוים או ללמוד משהו מסוים או לעזוב עבודה - זה עסק שלו בלבד, ולא משנה כמה החברים או ההורים או המשפחה שלו איתו בלב.

וזה לא בהכרח ממקום רע, אלא פשוט כי החיים עמוסים ולא מספיקים להתייחס לכל מה שהייתי רוצה בצורה ובכמות שהייתי רוצה... 

תחשבי לדוגמא שאת חווה תקופה מורכבת ואת משתפת חברה במה עובר עלייך...

אז מעולה, דיברתן יום אחד אבל בפועל היא לא כל הזמן איתך מלווה.

לעומת זאת, בן זוג - חוזר הביתה בסוף יום.. הקשר איתו יותר תמידי.. יותר חווים איתו את הדברים..

לגבי מה שכתבת בתגובה פה - אבל מה ההגיון - לקראת נישואין וזוגיות

אני לא חושבת שהוא התכוון להשלכת אחריות...

זה נכון שלוקחים אחריות על עצמך והבן זוג לא אמור לבחור בשבילך מה תעשה, ממש לא,

חושבת שהנקודה היא שיש מישהו שאיתך בתהליך ובאמת אכפת לו אם את/ה שמח/ה ואיך את/ה מרגיש/ה.

את הדבר שהכי מעניין אותו בחיים..

@צהרים תגיד לי אם כיוונתי לדעתך

כמו כן, מסכימה איתך שיש חיסרון גם בזה שהדברים משפיעים על הצד השני.. אבל נראה לי שככה זה

אח שלי הגדול עוזר לי מלא וזה ממש משמעותי עבורי...

עוד דבר - ההתייעצות נועדת יותר בשבילך מאשר בשביל הקשר.

אם רוצים עצה טובה אז כבר פונים לגורם מקצועי, אם רוצים לפרוק הולכים לאדם קרוב.

ואח"כ - אתה שוקל בעצמף את הדברים שאמר, בדיוק מהסיבה שציינת, שבסופו של דבר זה עסק שלך.

ואם אתה שומע דעה של מישהו פחות שקול/מנוסה/איכפתי - אז גם את הנתונים הללו תכניס במסגרת המשקל שתיתן לדעתו.

ובכללי, אכן בענין זה אין לגלגל את האחריות אל אחרים, על אף שבוודאי עצות יכולות לסייע או לתת כיווני חשיבה. בסופו של דבר ההכרעה היא של הבחור והבחורה עצמם. 

למרות שלא לגמרי מזדהה עם התחושה

חושבת שזה גם מלחיץ קצת הנקודה הזו שמה שאני בוחרת לעשות משפיע על הצד השני.. 

אבל יכולה להבין שיש אנשים שזה דווקא עושה להם טוב.. אפילו ממש טוב... מעין תחושת שותפות.. (כנראה אתה)

כמו שכתבתי פה - זה אבאמת קצת עצוב אבל הרבה פעמים זה כך. - לקראת נישואין וזוגיות

אבל מניחה שזה גם קשור לאופי..

יש אנשים שיותר 'מתכנסים' אוטומטית לבית ומוכנים לוותר על דברים בקלות בשביל זה, ויש כאלה שצריכים יותר את החופש שלהם וזה יותר עבודה בשבילם להיכנס לעולם הזה של 'שותפות' ושהם פתאום תלויים בעוד מישהו.

אם בחור ממשיך בקבע - זה משפיע על אשתו..

אם בחורה מחליטה ללמוד אחיות - זה משפיע על המשפחה שלה שהיא תצא לפעמים בערבי שבתות למשמרת..

הם יותר גדולות בגלל שהם עשירים..

סליחה על הביאוס אבל את מחרפנת אותי עם האמירות האלה חחח

תצטרכי להתמודד עם הפחד הזה.

את מצפה שהפחד ינווט לך את כל שארית החיים?

כנראה שגם מצאת מישהו עם קצת סבלנות..

את ממש לא היחידה שמתמודדת עם זה.

אני יותר מרגישה את זה לגבי "הטיפול" בעצמי. אני צריכה לקבוע תור לרופא/להכין לי אוכל/לא לשכוח קניות/להתעסק עם הבנק. לא שאני רוצה שבן הזוג יטפל בי חלילה, פשוט אז, נדמה לי, העול מתחלק בשניים. אמא שלי למשל תמיד מספרת בגאווה לכולם שהיא לא יודעת את הקוד שלה לחשבון בנק, פשוט כי אבא שלי מתעסק בזה. אחיות שלי ואני למדנו הטפל בזה בעצמנו, פשוט כי לא היה מישהו אחר. 

לעניין ההתייעצות, זה מאוד מורגש אצלי בחיים כרגע לגבי תכנון של עבודה/לימודים. ההחלטות שלי משפיעות רק על עצמי, ולא רלוונטיות לגבי אף אחד אחר. לכן גם ההתייעצות עם מישהו אחר אף פעם לא תהיה במאה אחוז, פשוט כי זה לא משנה לזולת כמו שזה חשוב לי. יש בזה משהו קצת עצוב, עוד סמן של בדידות. 

מצד שני, לפעמים אני שמחה על זה. החופש להחליט לעצמי בלי להיות תלויה באיש שלומד במקום רחוק או תינוק יונק הוא חשוב מאוד בעיני ולפעמים נדמה לי שאני לא אהיה מסוגלת לוותר עליו, אבל זו כבר בעיה אחרת

בכל אופן, בהצלחה בכל ההחלטות החשובות וגם השוליות. עם השנים נעשים חזקים יותר.

זה ממש מלחיץ שאתה מרגיש בתפקיד ה'משלים חסכים'

וזה גם לא בריא לצפות שהיא תשלים לך חסכים.. וכנל כמובן ההפך - לבוא לבחור ולצפות שהוא ישלים לך חסכים רגשיים..

אמת שיש השלמת חסכים בזוגיות, אבל לא בריא שעל זה הזוגיות תתבסס ושבגלל זה נכנסים אליה.

אמת שיש אנשים ש"בורחים" לזוגיות ונכנסים אליה בגלל זה, גם זה קורה, אבל באיזשהו שלב הם חייבים לעבור שלב מהמקום הזה בנפש.

מה בדיוק ולמה זה לא בריא?

בעיני, אדרבא, כשהבחור מגיע עם בדידות פנימית ומצפה שהקשר והאהבה לאשתו ימלאו את המקום החסר והבודד שבו, זה הממריץ והמדרבן הכי גדול בשבילו להשקיע בקשר, להתמסר לאשתו ולהקריב מעצמו למען הזוגיות. וכך זה יכול להביא את הקשר והזוגיות שלהם למקום מדהים.

@היום הוא היום אשמח להסבר נוסף גם ממך

לטעון שיש בדידות גם לנשואים ולכן רווקים לא צריכים להרגיש שחסר להם משהו או שהם בודדים, והבדידות היא משהו פנימי שצריך לפתור לבד, זאת טענה מוכרת אבל ממש מוזרה.

כמו לטעון שלא צריך לפחד למות, כי גם כשאתה חי אתה לפעמים ישן.

נשוי חי בתודעה של יש, תודעה שיש אדם שבחר בו ובוחר בו, והם יחד, גם כשהם רבים הם רבים יחד, כי יש חיבור ביניהם.

לרווק אין את כל זה.

להתייחס לבדידות של הרווק כאילו זה צורך בתשומת לב קבועה על בסיס שעתי, זה להתייחס לתוצאה במקום למהות.

אני מסכים עם העקרון שאתה רוצה לומר, והוא - לפי הבנתי - שגם לרווק יש עצמאות ושלמות שהוא יכול להגיע אליהם וחשוב שיגיע אליהם בלי תלות בנישואים.

אבל כל השאר - 

ברור שרווק יכול, במאמץ, לחיות בתודעה של יש, שלא מרגיש את החלל העמוק והענק של המחסור בזוגיות. אבל זה במאמץ, ולא תמידי, וזה דורש כוחות נפש מיוחדים. לעומת נשוי - שזה פשוט נמצא. בלי התחכמויות, בלי כוחות נפש, בלי "תחשוב טוב". פשוט יש. האם אין לו אתגרים? ודאי שיש. כמו שלאדם שיש פרנסה מסודרת יש התמודדות כלכלית, אבל זה לא דומה למובטל.

ההבטחה שזה יזרז את הדרך לחתונה - בבקשה בלי שקרים. זה לא יזרז את הדרך, זה לכל היותר פותר עוד אחד מהדברים שמפריעים. אז מי שזה מה שהפריע לו, אכן יוכל להתחתן אחרי שיפתור את זה. אבל לא לכולם.

וכן, מוסכם שכדאי להיות שלם, ולהיות כמה שיותר שלם ועצמאי גם ברווקות, ובכל זאת, ההבדל הוא מציאותי, מהותי, ממשי, ומורגש בכל רמ"ח ושס"ה.

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

בשורות טובות במהרה ב"ה!

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

בדיוק פספסתי אותך במרכזית