אלא שבסוף ברווקות ההשלכות של ההחלטות הן רק עליך, אין עוד מישהו שנושא את זה איתך. בסוף אם מישהו מחליט להמשיך לעבוד במקום מסוים או ללמוד משהו מסוים או לעזוב עבודה - זה עסק שלו בלבד, ולא משנה כמה החברים או ההורים או המשפחה שלו איתו בלב.

וזה לא בהכרח ממקום רע, אלא פשוט כי החיים עמוסים ולא מספיקים להתייחס לכל מה שהייתי רוצה בצורה ובכמות שהייתי רוצה... 

תחשבי לדוגמא שאת חווה תקופה מורכבת ואת משתפת חברה במה עובר עלייך...

אז מעולה, דיברתן יום אחד אבל בפועל היא לא כל הזמן איתך מלווה.

לעומת זאת, בן זוג - חוזר הביתה בסוף יום.. הקשר איתו יותר תמידי.. יותר חווים איתו את הדברים..

לגבי מה שכתבת בתגובה פה - אבל מה ההגיון - לקראת נישואין וזוגיות

אני לא חושבת שהוא התכוון להשלכת אחריות...

זה נכון שלוקחים אחריות על עצמך והבן זוג לא אמור לבחור בשבילך מה תעשה, ממש לא,

חושבת שהנקודה היא שיש מישהו שאיתך בתהליך ובאמת אכפת לו אם את/ה שמח/ה ואיך את/ה מרגיש/ה.

את הדבר שהכי מעניין אותו בחיים..

@צהרים תגיד לי אם כיוונתי לדעתך

כמו כן, מסכימה איתך שיש חיסרון גם בזה שהדברים משפיעים על הצד השני.. אבל נראה לי שככה זה

אח שלי הגדול עוזר לי מלא וזה ממש משמעותי עבורי...

עוד דבר - ההתייעצות נועדת יותר בשבילך מאשר בשביל הקשר.

אם רוצים עצה טובה אז כבר פונים לגורם מקצועי, אם רוצים לפרוק הולכים לאדם קרוב.

ואח"כ - אתה שוקל בעצמף את הדברים שאמר, בדיוק מהסיבה שציינת, שבסופו של דבר זה עסק שלך.

ואם אתה שומע דעה של מישהו פחות שקול/מנוסה/איכפתי - אז גם את הנתונים הללו תכניס במסגרת המשקל שתיתן לדעתו.

ובכללי, אכן בענין זה אין לגלגל את האחריות אל אחרים, על אף שבוודאי עצות יכולות לסייע או לתת כיווני חשיבה. בסופו של דבר ההכרעה היא של הבחור והבחורה עצמם. 

למרות שלא לגמרי מזדהה עם התחושה

חושבת שזה גם מלחיץ קצת הנקודה הזו שמה שאני בוחרת לעשות משפיע על הצד השני.. 

אבל יכולה להבין שיש אנשים שזה דווקא עושה להם טוב.. אפילו ממש טוב... מעין תחושת שותפות.. (כנראה אתה)

כמו שכתבתי פה - זה אבאמת קצת עצוב אבל הרבה פעמים זה כך. - לקראת נישואין וזוגיות

אבל מניחה שזה גם קשור לאופי..

יש אנשים שיותר 'מתכנסים' אוטומטית לבית ומוכנים לוותר על דברים בקלות בשביל זה, ויש כאלה שצריכים יותר את החופש שלהם וזה יותר עבודה בשבילם להיכנס לעולם הזה של 'שותפות' ושהם פתאום תלויים בעוד מישהו.

אם בחור ממשיך בקבע - זה משפיע על אשתו..

אם בחורה מחליטה ללמוד אחיות - זה משפיע על המשפחה שלה שהיא תצא לפעמים בערבי שבתות למשמרת..

הם יותר גדולות בגלל שהם עשירים..

סליחה על הביאוס אבל את מחרפנת אותי עם האמירות האלה חחח

תצטרכי להתמודד עם הפחד הזה.

את מצפה שהפחד ינווט לך את כל שארית החיים?

כנראה שגם מצאת מישהו עם קצת סבלנות..

את ממש לא היחידה שמתמודדת עם זה.

אני יותר מרגישה את זה לגבי "הטיפול" בעצמי. אני צריכה לקבוע תור לרופא/להכין לי אוכל/לא לשכוח קניות/להתעסק עם הבנק. לא שאני רוצה שבן הזוג יטפל בי חלילה, פשוט אז, נדמה לי, העול מתחלק בשניים. אמא שלי למשל תמיד מספרת בגאווה לכולם שהיא לא יודעת את הקוד שלה לחשבון בנק, פשוט כי אבא שלי מתעסק בזה. אחיות שלי ואני למדנו הטפל בזה בעצמנו, פשוט כי לא היה מישהו אחר. 

לעניין ההתייעצות, זה מאוד מורגש אצלי בחיים כרגע לגבי תכנון של עבודה/לימודים. ההחלטות שלי משפיעות רק על עצמי, ולא רלוונטיות לגבי אף אחד אחר. לכן גם ההתייעצות עם מישהו אחר אף פעם לא תהיה במאה אחוז, פשוט כי זה לא משנה לזולת כמו שזה חשוב לי. יש בזה משהו קצת עצוב, עוד סמן של בדידות. 

מצד שני, לפעמים אני שמחה על זה. החופש להחליט לעצמי בלי להיות תלויה באיש שלומד במקום רחוק או תינוק יונק הוא חשוב מאוד בעיני ולפעמים נדמה לי שאני לא אהיה מסוגלת לוותר עליו, אבל זו כבר בעיה אחרת

בכל אופן, בהצלחה בכל ההחלטות החשובות וגם השוליות. עם השנים נעשים חזקים יותר.

זה ממש מלחיץ שאתה מרגיש בתפקיד ה'משלים חסכים'

וזה גם לא בריא לצפות שהיא תשלים לך חסכים.. וכנל כמובן ההפך - לבוא לבחור ולצפות שהוא ישלים לך חסכים רגשיים..

אמת שיש השלמת חסכים בזוגיות, אבל לא בריא שעל זה הזוגיות תתבסס ושבגלל זה נכנסים אליה.

אמת שיש אנשים ש"בורחים" לזוגיות ונכנסים אליה בגלל זה, גם זה קורה, אבל באיזשהו שלב הם חייבים לעבור שלב מהמקום הזה בנפש.

מה בדיוק ולמה זה לא בריא?

בעיני, אדרבא, כשהבחור מגיע עם בדידות פנימית ומצפה שהקשר והאהבה לאשתו ימלאו את המקום החסר והבודד שבו, זה הממריץ והמדרבן הכי גדול בשבילו להשקיע בקשר, להתמסר לאשתו ולהקריב מעצמו למען הזוגיות. וכך זה יכול להביא את הקשר והזוגיות שלהם למקום מדהים.

@היום הוא היום אשמח להסבר נוסף גם ממך

לטעון שיש בדידות גם לנשואים ולכן רווקים לא צריכים להרגיש שחסר להם משהו או שהם בודדים, והבדידות היא משהו פנימי שצריך לפתור לבד, זאת טענה מוכרת אבל ממש מוזרה.

כמו לטעון שלא צריך לפחד למות, כי גם כשאתה חי אתה לפעמים ישן.

נשוי חי בתודעה של יש, תודעה שיש אדם שבחר בו ובוחר בו, והם יחד, גם כשהם רבים הם רבים יחד, כי יש חיבור ביניהם.

לרווק אין את כל זה.

להתייחס לבדידות של הרווק כאילו זה צורך בתשומת לב קבועה על בסיס שעתי, זה להתייחס לתוצאה במקום למהות.

אני מסכים עם העקרון שאתה רוצה לומר, והוא - לפי הבנתי - שגם לרווק יש עצמאות ושלמות שהוא יכול להגיע אליהם וחשוב שיגיע אליהם בלי תלות בנישואים.

אבל כל השאר - 

ברור שרווק יכול, במאמץ, לחיות בתודעה של יש, שלא מרגיש את החלל העמוק והענק של המחסור בזוגיות. אבל זה במאמץ, ולא תמידי, וזה דורש כוחות נפש מיוחדים. לעומת נשוי - שזה פשוט נמצא. בלי התחכמויות, בלי כוחות נפש, בלי "תחשוב טוב". פשוט יש. האם אין לו אתגרים? ודאי שיש. כמו שלאדם שיש פרנסה מסודרת יש התמודדות כלכלית, אבל זה לא דומה למובטל.

ההבטחה שזה יזרז את הדרך לחתונה - בבקשה בלי שקרים. זה לא יזרז את הדרך, זה לכל היותר פותר עוד אחד מהדברים שמפריעים. אז מי שזה מה שהפריע לו, אכן יוכל להתחתן אחרי שיפתור את זה. אבל לא לכולם.

וכן, מוסכם שכדאי להיות שלם, ולהיות כמה שיותר שלם ועצמאי גם ברווקות, ובכל זאת, ההבדל הוא מציאותי, מהותי, ממשי, ומורגש בכל רמ"ח ושס"ה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?