מה עושים??
אני שלשה חודשים אחרי לידה.
שני ילדים, ב"ה הגדולה חזרה למעון והקטן איתי בבית.
אבל שבועיים אחרי הלידה התחיל הסגר הארוך הזה. כל תקופת מבחנים כמעט הייתי עם שניהם בבית כי בעלי חיוני. עוד לא סיימתי את המבחנים, וכבר התחיל הסמסטר הבא. אני סטודנטית לתואר סופר קשה, באמת. ואני לא מסתדרת. אין לי מושג איך גם לטפל בקטן, גם לדאוג לאוכל, לסדר, לכביסה וגם ללמוד. בימים האחרונים הקטן רוצה לינוק כל שעתיים ואני מתחרפנתתת. מרגישה שאין לי סבלנות, לאף אחד. לא לגדולה (שכואב לי הלב עליה כי היא כל כך מחפשת צומי), לא לשמוע עוד הפעם את הקטן בוכה. יש לי מיליון מטלות של התואר
ואם זה לא מספיק, הרחם עוד לא התנקתה אחרי הלידה, אז הצלחתי לטבול ואחרי כמה ימים שוב דימום. ועכשיו זה סיפור, היסטרוסקופיה ועוד כל מיני דברים טובים.
בקיצור, הצילו! איך למען ה' אני אמורה להצליח הכל? לא מצליחה לחשוב לרגע מה לעשות ואיך. קמה ב5:30- 6:00, הולכת לישון בשתים עשרה.
בא לי לבכות, בא לי להיעלם, בא לי שיהיה לי כוח.
טיפים? עידודים? מישהי? משהו?
אני שלשה חודשים אחרי לידה.
שני ילדים, ב"ה הגדולה חזרה למעון והקטן איתי בבית.
אבל שבועיים אחרי הלידה התחיל הסגר הארוך הזה. כל תקופת מבחנים כמעט הייתי עם שניהם בבית כי בעלי חיוני. עוד לא סיימתי את המבחנים, וכבר התחיל הסמסטר הבא. אני סטודנטית לתואר סופר קשה, באמת. ואני לא מסתדרת. אין לי מושג איך גם לטפל בקטן, גם לדאוג לאוכל, לסדר, לכביסה וגם ללמוד. בימים האחרונים הקטן רוצה לינוק כל שעתיים ואני מתחרפנתתת. מרגישה שאין לי סבלנות, לאף אחד. לא לגדולה (שכואב לי הלב עליה כי היא כל כך מחפשת צומי), לא לשמוע עוד הפעם את הקטן בוכה. יש לי מיליון מטלות של התואר
ואם זה לא מספיק, הרחם עוד לא התנקתה אחרי הלידה, אז הצלחתי לטבול ואחרי כמה ימים שוב דימום. ועכשיו זה סיפור, היסטרוסקופיה ועוד כל מיני דברים טובים.
בקיצור, הצילו! איך למען ה' אני אמורה להצליח הכל? לא מצליחה לחשוב לרגע מה לעשות ואיך. קמה ב5:30- 6:00, הולכת לישון בשתים עשרה.
בא לי לבכות, בא לי להיעלם, בא לי שיהיה לי כוח.
טיפים? עידודים? מישהי? משהו?
