יצירה למבינים בלבד...אומרת שירה
בס"ד
 
האם כאשר יוצר משתמש במילה/ביטוי אשר מוכר לקוראים ע"פ רוב במשמעות שלילית, אך אין כוונתו אלא לפירוש אחר של המילה, מוכרח בהכרח להמנע מפרסום היצירה?
את יכולה לתת דוגמא?אוהב אמת
הייתי שמחה לתתאומרת שירה
בס"ד
 
אך אין לי דוגמא הולמת (למעט מה שאני כתבתי, אך אין ראוי להביא דוגמא זאת. כלומר, אינני בטוחה שזה מתאים. המילה אליה אני מכוונת אמנם אינה גסה, אך אם אצטרך להביא אותה, ממילא תתפרש על ידי שני פירושיה, כולל הפירוש הפחות נאה... כלומר: עצם העלאת הנושא ודאי תביא אנשים לחשוב על שני הפירושים, ואינני בטוחה עד כמה זה שייך. לפחות לא עד שאברר השאלה...)
תשובהאוהב אמת
לעניות דעתי, אפילו אם כוונת הכותב טהורה, כדאי להישמר משימוש במלים אשר עלולות להתפרש לא נכון בדרך העלולה להשחית את הלשון ללצון. אפשר למצוא ביטויים מוצלחים אחרים. אם הכותב מאד מוכשר, אולי ימצא דרכים להשיב למלה את הוראתה המקורית מבלי שהדבר יתפרש לא נכון, זה יהיה חידוש גדול.
 
 
מילה זו גם כך לא יכולה להתפרשאומרת שירה
בס"ד
 
על פירושה ה"לא-נכון", וניכר בזאת מן תוכן היצירה (כמו כן מקריאת אותו מושג בכלל הלכתי, אשר מצוי באופן מובהק וברור לכל שאין הכוונה לפירוש השני...) מה שכן, ראיתי כי תמהו כמה מן הקוראים במקום אחר על השימוש במילה זו. אמנם תמיהה זו יכולה להוכיח לי, לכאורה, את הפסול שבפרסום היצירה עם אותה מילה, אך מאידך - הרי זו מילה אשר כל כך שגורה על פירושה השני.
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולםאוהב אמת
פעם השמיע רבי יעקב דוד מוורקי דרוש ארוך בתורה. רבי מנדל שתק. מפני מה אינך משמיע דברי תורה? שאלו האח. השיב: נאמר אין אומר ואין דברים בלי יצא קולם - בכל הארץ יצא קוום.
 
|חסר אונים|אומרת שירה
בס"ד
 
לא חשוב...
אולי פשוט עצם התעוררות השאלה מצביעה על בעיתיות, ואם כך התשובה צריכה להיות לא. אחרי הכל, כחלק מהיות היוצר מפרסם, צריך להתחשב הוא בקהל יעדו.
איפושהו דווקא נראלי שאם הפירוש ברור לגמרי זה בסדר135
בדיוק יצא לי להפגש במילה משו בסגנון, בכולופן הזכירה לי את השאלה שלך..והיה ברור לפי ההקשר הפירוש. לא רואה בזה בעיה..
למרות שכשנזכרים בזה היו כאלה איתי שכן לקחו את זה לפירוש השני.. כאילו בצחוק...
אז אולי בעצם לא.
לסיכום - לא פתרתי את בעיותייך
לא הייתי קובע כלליםאוהב אמת
כל כותב צריך לבחור לעצמו את מלותיו. הנביאים בחלק מנבואותיהם אמרו משפטים גסים למדי כי נאמרו בתוכחה לוהטת שנועדה לזעזע. בגמרא ובהלכה משתמשים בשיוויון-נפש במלים שבלשון היומיומית לעתים מתביישים לומר. סופר או משורר, ככל ששואף לכתיבה נאצלת יותר כן צריך להיזהר מלשון זולה. או במלים אחרות: תפקיד המשורר להביא את הרחוב אליו ולא את עצמו אל הרחוב.
 
 
חייבים לקבוע כלליםאומרת שירה
בס"ד
 
אם לא נקבע שום כלל - איך יהיו יוצאים מן הכלל?
 
ובחזרה לדיון:
 
"יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת.
הקדושה הבונה - טובה גלוי; והמחרבת - טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי.
המשיג את סוד הקדושה המחרבת, יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה, ששבר את הלוחות.

מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם.
אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.
לפעמים הרעיון עולה למעלה, מתאותו בענינים רבי הכללות והטוהר, אז מתחלשים ביותר הענינים השפלים, היותר פרטים, האחוזים במסעדי הדמיון, והמשפטים הרגילים, וכל חלקי הטוב והקודש, שהיו אחוזים בהם, מתרופפים, והאדם נשאר משתומם, עד שיוברק לו אור יותר בהיר, שיבנה את הריסתו הרוחנית, בנין יותר נעלה, ויקח גם כן את כל מעמקי הטוב והקודש, שהיו נתונים בתוך אותם הענינים השפלים והשטחיים, ויבנה מהם עולם חדש, עולם מלא אור גדול." (אוה"ק ח"ב עמ' שי"ד)
 
צריך לבדוק טוב-טוב האם אנו יוצרים כדי להרבות אור וקודש בעולם, ואם כן - האם אותו אור קודש בונה או מחריב...
כללים קובעים רק אם וכאשר הם דרושיםאוהב אמת
כללים של באיזה מלים משתמשים ואיזה לא זרים לחלוטין ללשון הקודש. יש לכך סיבות טובות:
 
א. כל המלים בלשון הקודש הם שמותיו של הקב"ה.
ב. המלה חלק ממשפט והעיקר הכוונה בה הדברים נכתבים.
ג. קלקולים בשפה אי-אפשר לתקן באמצעים חיצוניים. מי שמשתמש במלים בקדושה ממילא משיב להן את הוראתן המקורית שאבדה להן, גם אם לא כל הקוראים יבינו זאת.
ד. לשון הקודש לשון הנצח. ענווה לקבל את הלשון כפי שדיברו אותה בכל הדורות, ולא להסתכל על הדברים רק מצד צורכי השעה.
ה. צנזורות מעולם לא הועילו ליצירה.
 
הלוחות הראשונים של משה רבינו היו בקדושה גבוהה יותר מהלוחות השניים. משה רבינו שבר את לוחותיו הראשונים רק בגלל חטא העגל ועשה זאת ללמד סנגוריה על ישראל. בכל אופן, הדברים שכתבת עמוקים.
 
 
 
בדבר הכללים:אומרת שירה
בס"ד

היה זה בבחינת "מילי דבדיחותא", וכמובן שלא התכוונתי לכך ברצינות (סליחה על אי-הוספת המחוות למיניהן).

בדבר סיבותיך לכללי שימוש המילים:
א. נכון, ובכל זאת ישנן מילים שלא ראויות להאמר, ואם כן - אז לא על ידי כל אדם.
ב. לפעמים, כדי לפרסם דברים - צריך קצת יותר מכוונות טובות.
ג. נכון, על כן לא ייתכן ונגיד על אברהם שמידת החסד שלו היתה שגויה, היות ולוט למדהּ ממנו ויישם אותה בצורה כזו שהחסד הפך לפשע ממש, ובבחינה זו היה כ"חסיד שוטה" בפני אברהם. אולם, ישנם מקרים וכן צריך להזהר ביותר, כי "חסידים שוטים" עלולים לצוץ בהם ביותר.
ד. לעיתים דווקא כן צריך להסתכל על צרכי השעה
ה. מסכימה. כאשר היצירה אינה ראויה - גם אם נוציא ממנה איזה חלק, הרי שתשאר כזו, היות ונעשתה בכוונות לא טהורות ובמחשבות לא ראויות. וכפי שאדם לא יאכל מנתו, אשר (במחילה) ירק לתוכה אדם, וזאת על אף שיוציאו החלק ה"נגוע" ברוק, כך גם כאן.
אך ביצירות שתוכנן ראוי וכוונותיהן ראויות, אם "נצנזר" חלקים על מנת לפרסם ברבים - אשר אינם מסוגלים להכיל בתוכם חלקים אלו, ודאי עדיף. ודומני שחלק מספרי הראי"ה צונזרו מעט (ואולי אני מתבלבלת?)
תשובותאוהב אמת
א. ישנן מלים שלא ראויות להיאמר? הלשון ביסודה תמימה. ויאמר משה את דברי השירה הזאת עד תומם.
למה נאמר עד תומם ולא עד תומה? פירש היהודי מפרסישחא: עד שכל ישראל יהיו תמימים.
 
ב. לא הבנתי את כוונתך.
 
ג. אינני חושש מחסידים שוטים כי נזקם מועט. לעומת זאת חושש אני גם חושש מצדיקים שוטים כי נזקם גדול.
לוט לא היה חסיד ולא היה שוטה, אלא רשע שהתגורר בסדום ואחז בדרכיהם.
 
ד. לא אמרתי שלא צריך להסתכל על צורכי השעה, אבל תורה היא תורה רק כאשר היא אמת לאמתה לכל המקומות ולכל הדורות. לכן חכמים היו מאז ומעולם זהירים בתקנותיהם ומרחיקי לכת בראותם את תוצאות תקנותיהם.
 
ה. יש דרגות רבות בקודש. מיראת רוממותו העליונה, לא ראוי בכלל לכתוב יצירות בלשון הקודש. היו אנשים קדושים בישראל שמסיבה זו לא פירסמו דבר. השאלה מתחילה מה לעשות כאשר עקב ירידת הדורות לרוב הכותבים יראת שמים קטנה. יש לכך שתי תשובות. האחת, להמתין בסבלנות עד שהדורות יתעלו והלשון תשוב לקדושתה. השניה, לצנזר. השלישית, להשתדל לתקן. בפועל מנגון ביקורת שאיננו בא מפנימיותו של היוצר איננו טוב. לכל המצנזרים לדורותיהם היתה אג'נדה או פניות או נקודת מבט חלקית, והתוצאה היתה שפגמו יותר מאשר הועילו. חכמה קטנה לצנזר. חכמה גדולה לדעת איך לשפר יצירה.
 
.
כרגע אענה רק על ס"באומרת שירה
בס"ד

כתבת: "המלה חלק ממשפט והעיקר הכוונה בה הדברים נכתבים" - אז נכון שיש משמעות גדולה לכוונה, ומאחורי הדברים הנאמרים יש הרבה כוונות טובות, אך האם זה מספיק? לא. לפחות, לא בשביל לפרסם ברבים, שאז כל הכוונות הטובות שבעולם לא יעזרו.
עדיין לא מבין מה את אומרתאוהב אמת
יש רק כוונה טובה אחת: לעשות דברים מיראה ואהבה לקב"ה. כמה כותבים באמת ובתמים מצליחים להגיע לכוונה כזאת, בדורות האחרונים מעטים. אז מה את מציעה, שנפסיק לפרסם יצירות?
 
יהיו פעמים וכן...אומרת שירה
בס"ד

וכבר נאמר על ידי הרב קוק (כמדומני) : לא כל מה שחושבים אומרים, לא כל מה שאומרים כותבים, ולא כל מה שכותבים מפרסמים.

צריך לראות כל מקרה לגופו, אך ייתכן ורבים מן המקרים באמת ידרשו באי-חשיפה ובהמנעות מפרסום.
זה נכון מאדאוהב אמת
אבל צריכים לזכור שיש נקודות מבט שונות. נחלקו חכמים ורבי מאיר. מה שחכמים אומרים טהור, רבי מאיר אומר טמא. מה שחכמים אומרים טמא, רבי מאיר אומר טהור. ולא יכלו חכמים לרדת לסוף דעתו, כל שכן לתחלת דעתו, ובכל זאת לא צינזרו את דבריו. זה באשר לדברי תורה, באשר חכמים יודעים לקבל גם דעות
החלוקות עליהם.
 
ביצירה הדברים הרבה יותר מורכבים. יש דרכים שונות של כתיבה, ודרכים שונות של קריאה. כתיבה היא כתיבה אמיתית, רק כאשר היצירה נכתבת בכותב, וכאשר בכתיבתו הכותב מסוגל להיות רחוק מהיצירה על מנת להביאה אל שלמותה. אחרת, הכתיבה נובעת מהאגו, ותהיה הכוונה טהורה ככל שתהיה, היא בעיקר סובייקטיבית. זו הבעיה הגדולה של היצירה המודרנית, רוב האנשים כותבים על עצמם, ורוב הקוראים מחפשים את עצמם או את הכותב בקריאה (הסופר אליאס קנטי תיאר את הבעיה הזאת כבר לפני כשמונים שנה, ואמר באירוניה שמשהתחילו אנשים לגלות שאין נושא מעניין יותר בעולם מאשר עצמם, החלו לכתוב רק על עצמם). אמנם יש חשיבות להשתפכות הנפש, באשר היא מביאה לידי ביטוי בעיות שלא דיברו עליהם במהלך הדורות, אבל כתיבה מתוך הרוח או הנשמה, זו כבר מעלה שכמעט לא מצויה בדורות האחרונים. יותר משאיננו יודעים איך לכתוב, איננו יודעים איך לקרוא. והעיקר לשמוע ולהאזין.
 
 
 
 
 
 
 
 
אין להביא ראיה מן המחלוקתאומרת שירה
בס"ד

של חכמים ורבי מאיר, היות ואין מחלוקתם משפיעה על הרהורי עבירה וכד' אצל אדם. הלכות צריכות לבירורים, וכשנעשות הן בקדושה ובענווה של אנשים קדושים וענווים כאלו, אין חשש. בדבר סובייקטיביות ביצירה - איני רואה כיצד היא קשורה לדיון, ואם כך - אשמח אם תפקח עיני, כי קטונתי מלהבין זאת.
הסבראוהב אמת
יש דרגות רבות בקודש, והקודש איננו תלוי רק בענוותנותם וקדושתם של חכמים, אלא גם בענווה והקדושה הכללית של הדור.  בתקופת התנאים היו בדרגה כזאת של קודש שהכניסו למשנה מטעמיהם הם מחלוקות שונות, אפילו שכבר הסכימו ביניהם מהי ההלכה. בתקופת הראשונים, הרמב"ם קבע הלכה אחת ולא השאיר מקום לדעות שונות.  
 
באופן עקרוני, גם יצירה צריכה להיכתב מקדושה ולהיקרא בקדושה. כך היה בדורם של דוד ושלמה.
לכן, לדוגמא, בגלל ענוותנותו של דוד, מזמורי תהלים אומרים טהרה וקדושה לכל הדורות. ואילו, מחכמתו של שלמה, שיר השירים אומר קודש קודשים לאנשים יראים, ואילו אנשים נקלים מוצאים בו דברי זימה.
באותו אופן, סיפורי ר' נחמן מברסלב הם קודש קודשים למי שמבין אותם, אבל למי שאיננו מבין אותם הם
נשמעים כסיפורי ילדים.
 
בכל יצירה, ובפרט בספרות, יש דרכים שונות לפרשה. ככל שאדם מתקדש , כן מחשבתו קדושה בכתיבתו
וכל מה שהוא כותב מטהר. ככל שאדם מיטהר, כן מחשבתו טהורה בקריאתו והוא מוצא קודש בכל מה שהוא קורא. ולהבדיל, כשהאנושות רחוקה מטהרה וקדושה, יש בלבול גדול בין טוב לרע. לדוגמא, לפני כמאה חמישים שנה, סופרת צרפתיה כתבה את המשפט הבא: "אני סבורה, כי את האהבה, שרגשותיה ורעיונותיה היפים מרוממים ומחזקים אותנו, ראוי להגדיר בשם תשוקה נעלה, אולם את האהבה העושה אותנו אנוכיים ופחדניים ומפקירה אותנו לשפלותם של כל היצרים האפלים - תשוקה רעה. כל תשוקה מותרת ורצויה או אסורה ונפשעת אך ורק לפי התוצאה שהיא גוררת אחריה, ואין ליחס חשיבות לכך שהחברה הרשמית, שאינה לאמיתו של דבר בית הדין העליון לאנושות, נותנה לפרקים גושפנקא של היתר לתשוקה הרעה ופוסלת את התשוקה הטובה". גם אם הדברים שכתבה אינם שלמים בטהרתם, אני מוצא בהם כמיהה אמיתית אל הקודש, דבר שאיננו קיים בהרבה יצירות החפצות באמת בקודש אבל מדברות עליו באופן צדקני.
 
ובחזרה לדיון, כאשר מלים התרחקו מהוראתן המקורית, או כאשר השפה התרחקה מקדושתה, יש בעיתיות איך ליצור יצירה טובה. עקרונית, כתיבה טובה צריכה להיות ללא פניות, וכך גם קריאה טובה. בפועל יש פניות, ואילו הרהורי עבירה, אם של היחיד, אם של הרבים, ואם הרהורים שהצטברו במהלך הדורות. לפיכך, מכולנו נדרש יותר אורך-רוח וסבלנות אם בכתיבה ואם בקריאה. העיקר איננו כמה כותבים או כמה מפרסמים, אלא איכות היצירה.
 
 
 
 
 
מסכימהאומרת שירה
בס"ד
 
ובכל זאת, כאשר נכתבת יצירה ובה מילה המשתמעת לשתי פנים - אף על פי שמצד תוכנה ראויה להובן בצד אחד, מ"מ על היוצר להתחשב בקוראיו ובמדרגתם, על מנת שלא יבואו להבנה מסוימת. לא-טהורה.
 
*עתה אענה על הסעיפים שלא עניתי קודם ("תשובות") :
 
א. בהחלט ישנן מילים שלא ראויות להיאמר, לא שאינן ראויות בכלל - אלא אינן ראויות להיאמר ע"י אנשים מסוימים, לציבור מסוים ובשעה מסוימת. עת לדבר ועת לשתוק...
 
ג. "חסידים שוטים"= כוונתי היתה לחסידים=תלמידים. לאו דווקא במובן היותר-טהור ונאצל של המושג, אלא לכל אדם באשר הוא אדם, ולומד ומושפע מדברים מסוימים הרואה בסביבתו. לגבי צדיקים שוטים: לא הבנתי.
 
ד. ישנו הבדל בין יצירה של אדם פשוט, לתורה אשר היא יצירת א-לוקים.
 
ה. מסכימה, אך עם הסתייגות על עניין הצנזור.
בהמשך לתגובותיךאוהב אמת
הבעיה יותר מורכבת. אם יש מלה שמשתמשים בה לשתי פנים: אחת טובה ואחת לא טובה. אזי אם יפסיקו להשתמש במשמעות הטובה רק בגלל שחוששים מהמשמעות הרעה, אזי בהדרגה תישאר למלה רק משמעותה הרעה והלשון תתרחק מקדושתה.
להלן התיחסות לדבריך:
 
א. תני בבקשה דוגמאות (אם את לא רוצה לכתוב מלים, תני הפניות ליצירות). כמובן שלא כל דבר צריך לומר לכולם. אבל באופן עקרוני, כל כתיבה שהיא רק לציבור מסוים עדיין איננה טובה ושלמה.  לכן, לדוגמא, החומש קדוש כי הוא מדבר הן לצדיקים והם לאנשים פשוטים.
 
ג. זו בעיה כללית של השפה כאשר היא רחוקה מקדושתה. לכן תמיד יש למורה אחריות יותר גדולה מאשר לתלמיד.
 
ד. כאמור, גם יצירה יכולה להיכתב ברוח הקודש. כמובן שאין זו אותה דרגה כתורה שניתנה מפי הגבורה. אבל צריך לזכור שפשטות היא חותמו של הקב"ה.
 
ה. צריך לזכור שיש דרגות שונות של טהרה, ובדורות האחרונים כל הסכרים נפרצו. האם זה גרוע יותר
מדורות בהם צנזורות לא השתמשו בכוחן לטובה, אינני יודע. ודאי שהמצב רחוק מאידאלי, אבל הבעיה
נמצאת בשני הצדדים.
 
 
 
 
 
 
א. כבר אמרתי בקשר לדוגמאות...אומרת שירה
בס"ד
 
לא אוכל להביא, משום שגם אם תבין הכוונה האמיתית של המלה, הרי שעצם העיסוק בסוגיא זו בהכרח יביא אותך (ואת שאר קוראי השרשור) למחשבה ע"ד הפירוש השני, וזה משהו שאיני רוצה בו. אך אנסה למצוא/להמציא דוגמא, ב"נ.
 
ג. נכון - זו בדיוק הסיבה שאני חושבת שעל היוצר מוטלת האחריות, ועל כן עליו לחשוב פעמיים לפני הפרסום.
 
ד+ה.
יפה כתבתאוהב אמת
א. זו סוגיה שאי אפשר להבין אותה באופן מופשט. תשלחי לי דוגמא, אם מצאת, במסר אישי.
 
ג. יש שתי דרכים טובות לכתיבת יצירה. האחת, בנשימה אחת וזו דרגה מאד גבוהה. כך הרמח"ל
והראי"ה קוק היו כותבים, במשיכת קולמוס ללא הגהות. השניה, לעשות הרבה הגהות עד שמרוצים מהכתיבה. רש"י לדוגמא היה עושה מאה הגהות על כל מה שכתב, עד שצמצם את כתיבתו לצורה נאותה. בכל אופן, נראה לי שאם יוצר רוצה לפרסם את יצירתו, משסיים את כתיבתו עליו לעבור עליה שוב לפחות שמונה פעמים בטרם יפרסמה. באשר לפרסום יצירה, רנ"ק היה אומר שאם יוצר כתב ספר, יגנוז אותו במגירה לעשר שנים, ואם כעבור עשר שנים הוא חושב שעדיין יש טעם להוציאו לאור, יפרסמו. כמובן, בדורותינו קצת התרחקנו מצניעות כזו
 
 
 
אין צורך להכניס לי מלים לפהאומרת שירה
בס"ד
 
לבד מזאת, זו כלל לא המילה אשר התכוונתי אליה.
 
וכהארה כללית: נשמע מדבריך שהם תקיפים ו"עצבניים" משהו... יוטב אם נדבר בנחת, בצורה נינוחה ושלווה האחד לשני, ולא נקום אחד על רעהו בציניות ובחוסר סבלנות וסובלנות וכיוצ"ב. ואם טעיתי באופן פירוש והבנת דבריך, הרי אני לבקש סליחה ומחילה. אך אם לאו - עומדת אני מאחורי דברי הנ"ל.
 
אך אור וטוב
שנדע לאהוב זה את זה, ולכבד זה את זה.
לקוראי תגובה זו:אומרת שירה
בס"ד
 
אל לכם להרהר אחר "אוהב אמת" בדבר עבירה כלשהי. דברי אלו נכתבו אחר דברים שנכתבו על ידי אדם אחר, ואשר המנהלים מצאו לנכון למוחקם.
 
הרבה שמחה בעבודת ה' ושפע קדושה.
דעו וראו אך אור וטוב
חויכתי אוהב אמת
תהרהרו מה שאתם רוצים ובלבד שיהיו דברי תורה
 
ישנן מספר דוגמאות בולטות:shapira
הבולטת שבהן היא השימוש הלא פרופורמיונלי (ולא נכון) במילה "לסיים" במקום במילה "לגמור", שקיבלה קונוטציה מינית.
גם מילים כמו "מיוחד" החלו להתפרש כ"מפגר".
יש עוד הרבה דוגמאות.
ומה זה פרופרמיונלי וקונוטציה?אוהב אמת
 
 
*פרופורציונלי - סורי, טעות הקלדה..shapiraאחרונה
פרופורציונלי - מידתי.
 
קונוטציה - הקשר.
נשמע שהיה שווה פה פעםאני הנני כאינני

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

אולי יעניין אותך