זה שאתם נלחצים ומתחלחלים יגרום לו לא לקבל את המיניות שלו בעתיד ולפתח כל מיני אישוז עם עצמו

הפיתרון האמיתי לזה, יהיה לטפל בטראומה שלך ומה שזה מסמל אצל בעלך שגרם לו להתחלחל

בס''ד

אני מקווה ששבת וחג עברו עלייך בטוב ובנעימים, למרות כל ההצפה והדאגה שהרגשת ביום שישי!

קראתי אותך אז אבל לא היה מצב שאצליח להגיב והערב חיפשתי את ההודעה שלך כי רציתי לענות לך...

לפני הכל, רציתי להגיד לך שממש שומעים בין השורות את הכל העוצמות הגדולות שיש בך!!!

- זה שחזרת בתשובה!!

- זה שאת במקום שבו את נמצאת היום, נשואה!! ואמא לילדים!! למרות הדברים הקשים שעברת. הסיטואציות עם אבא שלך, שערערו אותך כל-כך. והפגיעה שעברת, ועוד מאדם קרוב כל-כך , אדם שאיתו היית אמורה להיות מוגנת.

- זה שאת כל-כך חפצה להצליח בשליחות שניתנה לך - גידול הילדים היקרים שהופקדו בידייך ובידי בעלך. איך את שוקלת את הדברים, נבהלת אבל לא נותנת לבהלה להשתלט עלייך, מודעת להשפעות שמשפיעות על איך את תופסת את הדברים -- ובאה לכאן, מבררת, שואלת איך להגיב נכון ומוכנה לעשות עבודה גדולה עם עצמך (כמו שכתבת ''איך לקבל את זה בהבנה''), העיקר לפעול נכון. 

- וכמובן את כל האהבה שאת רוכשת לילדים המתוקים שלך. וכל הרגישות שלך...

*

''יש לי נרווין נורא  בכל מה שקשור לעולם הרוחני שלי, ושל ילדיי

בלחץ שחלילה לא אחנך טוב, שילדיי חלילה יעזבו את הדרך''

אני כל-כך מבינה אותך!!! גם אותי זה מעסיק כל-כך. אני ממש מבקשת על זה הרבה. הדאגה הזאת היא כל-כך מובנת וטבעית, בעיקר שאת יותר ממודעת מה עלול לקרות לאנשים, מתוך כל הדברים שעברת וראית בעצמך.

אני אשתף אותך איך אני משתדלת להתייחס לנושא הזה:

(1) אני מתפללת ומבקשת על זה בקביעות.

(2) אני עושה את המקסימום שלי כדי לחנך בצורה טובה את ילדיי (שזה כולל דברים כמו: עבודת מידות גדולה שלי עם עצמי, שימת לב למערכת היחסים שלי עם ילדיי ולהשתדל כמה שניתן שהיא תהיה טובה - והכנסת שמחה וכיף לבית שלנו).

(3) קבלה... זה החלק הפחות טבעי אבל בעיניי הוא הכרחי. האמת הכואבת היא שאני יודעת שאין לי שום עירבון או תעודת ביטחון שילדיי יצאו ''בסדר''. זה מה שאני רוצה בכל מאודי, אבל אין מי שיכול להבטיח לי דבר כזה. זאת האמת... כמו שאף אחד לא יכול להבטיח לי שאזכה להזדקן עם בעלי או שילדיי יהיו בריאים... בתיאוריה, הכל יכול לקרות. גם דברים לא טובים חלילה. לכל אחד מאיתנו בעולם הזה יש הרי איזשהו מסלול שה' ייעד לו, ולפעמים זה עובר דרך דברים לא פשוטים. וגם זה לטובה. גם אם קשה מאד לקבל את זה. גם זה מדויק. עם כל הצער העצום שזה עלול להביא. גם לזה יש תכלית, עם כל מה שזה עלול לכאוב. וגם מזה עשוי לצאת אור גדול מאד, בסופו של דבר...

(4) לשנן לעצמי שלא משנה מה יקרה, התפקיד שלי ושל בעלי הוא להשאיר ערוץ פתוח ואוהב תמיד, שגם אם תהיה 'נפילה מהדרך' חלילה, יישאר לילדינו לאן יחזור. כי זה העיקר... וגם כי זה הדבר היחיד שבאמת בידיים שלי. איך, במקרה שחלילה הדברים יקרו לא כמו שאני מקווה, אני אשתדל להגיב...

*

''איך לקבל את זה בהבנה, שזה טבעי ושהוא ילד שרק מכיר את עצמו?''

נראה לי שעשית צעד חכם שפנית לפורום. אני חושבת שלקבל נירמול ותגובות ש''זה טבעי / הכל בסדר / אל תדאגי / גם שלי עשו את זה'' עוזר להשתכנע שזה באמת משהו רגיל ובסדר גמור.

בנוסף אפשר אולי ללמוד ממומחים שמסבירים איזו התהגות תקינה ומה עלול להדליק נורה אדומה חלילה - וגם איך מגיבים לסיטואציות שונות שקשורות לחינוך למיניות. אני יודעת שגליה סברסוב עוסקת בזה. אם את דוברת אנגלית יש את יוכבד דבו (יתכן שהדברים שלה קיימים גם בעברית, אני לא יודעת). יש גם אתר שבו שותפים כמה מחכנים (מתוכם הרב יוני לביא) ושעוסק בכל הנושאים האלה. פעם שמו קישור בפורום, אולי משהי אחרת תגיב ותעתיק אותו כאן... 

אני מאמינה שככל שתשמעי מאימהות אחרות ומאנשי בני סמכא שבנך היקר בסדר גמור, ככה גם יהיה לך קל יותר לקבל את זה בהבנה ובשלווה, כפי שאת מייחלת.

*

''כל-כך רוצה לעשות את זה נכון''

איזו אמא מהממת את וכמה הבן שלך ושאר ילדייך זכו!

אני חושבת שאת כבר עושה נכון!!!

למה?

כי את מבררת, את שואלת, את חוקרת, את מתלבטת, את לומדת, את פונה לאחרות...

כי את מודעת, ומשתדלת להפריד בין המטען הלא פשוט שלך לבין מה שקורה בהווה.

כי את עושה את המקסימום שלך! וזה ענק!! וזה, בעצם, כל מה שאת יכולה לעשות... ההשתדלות בידי האדם וההצלחה בידי הקב''ה.

אל תפחדי לטעות נשמה יקרה והאהובה. אנחנו כולנו טועים בהורות שלנו. זה חלק מזה. זה מובנה. גם לטעויות שלנו יש תכלית, זה לא סתם.

בכוונה ה' לא עשה אותנו הורים עם תגובות מושלמות ותמיד נכונות. יש לנו תהליכים שלמים לעבור עם הילדים שלנו, באינספור נושאים וחזיתות. ותמיד אפשר לתקן, לדייק, לחזור בנו, לשנות, להסביר בשנית, להודות בטעות, להתכוונן בחזרה... בע''ה יש לנו המון שנים לחנך את הילדים היקרים שלנו, המון שנים שהן אינספור שעות ודקות של ביחד והזדמנויות למילים ולמעשים כדי לאט לאט לחנך אותם בדרך הטובה...

בע''ה תמשיכי לעשות נכון. בע''ה תזכי בזכות כל הרגישות והרצון העמוק והטהור שלך לגדל אותם לטוב.

בע''ה הם יגדלו עם תחושת ביטחון ויקבלו את הכלים להתמודד עם העולם הגדול הזה.

בע''ה הם יגדלו בריאים בגופם ובנפשם, ועם שמחת חיים גדולה.

בע''ה הם יגדלו לתורה, חופה ומעשים טובים -- ואת ובעלך היקר תרוו המון נחת מהם.

אמן, אמן, אמן ואמן.

❤❤❤

אתחיל בתודה רבה לכל אחת מכן,

לך קמה, אין מילים תודה עצומה על עצם ההשקעה, פינוי זמן לכתיבה ומחשבה, רואים שאת אדם ממש ממש מיוחד שכל כך אכפתי לסביבה שלו- ה' ישלם שכרך!!

אני התחלתי טיפול , הפסקתי בגלל הקורונה, ובגלל שהרגשתי שבאמת השתחררתי..

אבל כמו שתיארתי פה, זה באמת צף לי , לא תדיר..מידי פעם, בעיקר בסיטואציות כאלו

אולי באמת אחשוב לחזור לטפל, למרות שכל כך מנסה להתחמק.. שנים!

עוד קטן לחצו עליי ולא רציתי להתעסק בזה, זה כל כך מביך אותי.

מזל שיש לי בעל פשוט מדהים שכל כך מכיל ומבין.. אני בטוחה שאם לא הוא , לא הייתי היום נשואה..

החג באמת עבר בשמחה, השתדלתי כל כך!

למרות שפלאש  של סיטואציות מהעבר שוב תפס אותי בזמן כל כך לא מתאים וגרם לי לבכות בחג..

הלוואי וה' לא כועס עליי ..

קשה לי כי ממש נפל עליי דיכאון בחג, הרגשתי רחוקה מאוד מבעלי אחרי הסיטואציה. ברמה שלא יכולתי שייגע בי או שיפגין אהבה.. פשוט נאטמתי!

אבל תודה לה' כמו שאמרתי הוא שוחח איתי שיחה רצינית.. ומשהו השתחרר

שוב באמת מודה לכל אחת מכן על זה שקראתן, הבנתן, תמכתם ,ובעיקר לא שפטתן

נרגעתי אני מודה

אוהבת אתכן..

בס''ד

את כזאת מתוקה! תודה ואמן על המילים! ובשמחה רבה!

נשמע שזכית בבעל מדהים וזה כל-כך כיף לקרוא!!! שמכיל ומבין אותך -- ולא פחות חשוב, שמצליח להוציא אותך ממקומות כמו המקום בו היית בחג. זה מראה על הרבה תכונות מעולות אצלו ועל קשר מיוחד ויקר ביניכם. ואשריכם, פשוט אשריכם, ושתזכו לכל הטוב שבעולם בע''ה!!!

אם זה כזה הציף אותך בשבת, עד כדי פלאשבק, בכי, תחושת דיכאון בחג והרגשת ריחוק גדולה מבעלך כמו שתיארת [בעיניי זאת תגובה מאד הגיונית ומובנת!], נשמע שכדאי שיהיה לך מקום טוב איפה לעבד את כל הדברים שעברת. זה עשוי להביא לריפוי גדול בע''ה.

אני מבינה את הרגשת המבוכה. זה באמת לא קל לפתוח דברים כאלה. אבל באמת שמטפלים פוגשים נושאים כאלה כל הזמן לצערינו... חשוב מאד מאד מאד למצוא משהי שתרגישי שנעים לך לעבוד איתה. משהי שתגרום לך להרגיש ביטחון. עם משהי כזאת - עדינה, קשובה, מכבדת, נעימה... - ממלא תרגישי שאת יכולה לפתוח את הנושאים האלה, ואפילו שאת מעוניינת סוף סוף להעלות את הדברים ולעשות להם עיבוד.

איך הקב''ה יכעס עלייך על כך שנעצבת בחג? את לא עשית כלום! את רק חשת הצפה גדולה, שהיא עצמה פרי של האירועים שהוא החליט שהם יהיו חלקים ממסלול החיים שלך... הדברים שקרו לך בילדותך / נערותך ומה שהיה עם הילד המתוק שלך לפני כמה ימים - כל זה קרה כי ככה ה' רצה. את האירועים האלה ה' הרי זימן לך, מסיבות שנשגבות מהבנתנו, והגיוני וטבעי ביותר שהגבת כמו שהגבת. ולא רק זה, הוא גם יודע שהצטערת על זה שנעצבת בזמן של חג! הוא, שחוקר לב וכליות, יודע הכל-הכל!

את כל המטען הגדול שאת שומרת בתוך הלב

את הפלשבקים, את המראות, את הזכרונות, את הפחדים

את החששות ואת הדאגות לגבי הילדים שלך ועד כמה הם ומצבם הרוחני (והפיזי מן הסתם) יקרים לך

את הכל המאמצים שלך להיות אמא טובה ורעייה טובה

את כל ההשקעה האדירה שעשית בכל שלב ושלב של החזרה בתשובה שלך

את כל מה שהשארת ועודך משאירה מאחורייך

את כל הדברים עליהם וויתרת

הוא יודע שכתבת כאן לפני שבת כי רצית להירגע ולחזור לשמוח...

הוא מודע לכל צעד של השתדלות שעשית... 

אז איך, כשכל הדברים האלה שוקלים את משקלם על המאזניים, איך הוא יכעס עלייך - בתו המתוקה, האהובה, הגיבורה והמשתדלת כל-כך?!! אני מאמינה שכשזה קרה לך, הוא הביט בך באהבה גדולה ועזר לך לעבור את הרגעים הקשים האלה. לדוגמה בזה שהוא שלח את המילים הנכונות לבעלך היקר, שבסופו של דבר הצליח להרגיע אותך. הוא בטח כאב איתך את כאבך ובמקביל הביט בך באמון, יודע שהמסלול המדויק שנבחר לך נועד לאפשר לך למלא את ייעודך בעולם הזה בצורה הכי טובה והכי מושלמת שאפשר ❤

בהצלחה בכל יקרה!!! מועדים לשמחה ושתזכי לגידול נעים ומלא נחת בע''ה!!!

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

רופאת הנשים התקשרה אלי באותו ערב להגיד לי שאני צריכה לקחת זריקות B12.

היו פעמים שאני הייתי צריכה לפנות לרופא

הרופאה התקשרה אלי בקשר לברזל נמוך.

ולילדים, יצא כמה פעמים שרופאת ילדים התקשרה לגבי תוצאות של בדיקות.

לא יודעת אם קופצת להם התראה כשיש תוצאה חריגה, או שהם מקבלים עדכון שהגיעו תוצאות שנכנסים לבדוק אם תקין.

יכול להיות גם מצב שהרופא ראה את התוצאות, אבל לא לחוץ לו להתקשר, או שהוא רואה רק בזמנים שהוא עובד, וזה יכול לקחת כמה ימים.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

יצא לי לפחות פעם אחת שעשיתי בדיקות דם ואחה"צ הרופא התקשר אלי ששולח לי הפניה למיון.

גם רופא נשים וגם רופא משפחה/ילדים ולפעמים שתיהם התקשרו.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

ואני כבר קראתי את השרשור ההוא בזמן אמת, אז כבר בזבזתי את השעה הזאת 😅

התיישבתי בספה ולא זזתי

אפשר לעשות עוד אחד כזה. !!!!!!!!!!!!