היו לי כמה בחורות שפניתי אליהם באתר שידוכים ידוע והם אפילו לא טרחו להחזיר לי תשובה. בהתחלה לא הבנתי איפה טעיתי. אולי פניתי באגרסיביות, אולי הצקתי, אולי חפרתי?
אבל אז שאלתי והתעניינתי וקיבלתי תגובות מחברים שלי שגם הם עברו חוויה דומה. בחורות שלא מגיבות כשבחורים פונים אליהן.
לפני כמה שנים החלטתי להשקיע במיוחד בתמונה. הלכתי לצלם מקצועי והוא צילם אותי באופן מחמיא במיוחד. אבל מה? היו לי משקפיים. כנראה שזה מה שהפריע להם. ואם אני לא בדיוק בא להם טוב אז בשביל מה בכלל לשרוף עליי זמן ולהשחית את הרגעים היקרים שלהם? יותר טוב פשוט לא לענות וזהו. כי הם נורא עמוסות...
לא יודע אם הרגשת את זה אבל החוויה הזו נצרבה בי ופגעה בי באופן מאוד קשה.
התגובה הזו של הבנות הללו שאומרת לי בעצם: אנחנו עד כדי כך לא סופרות אותך עד שגדול עלינו לנסח תשובה מנומסת וקצרה: מצטערות, אבל אנחנו מחפשות משהו אחר. תגובה שגם אם היא לא נעימה לי לאוזן היא לפחות מכבדת.
אז עשיתי ניתוח לייזר ונפגשתי לפני שנה לערך עם כמה בנות במסגרת גוף מסויים אני לא אעשה לו עכשיו פרסומת לטיול משותף של רווקים ורווקות ופתאום אני קולט שמה בחורה אחת שנחרטה בזכרוני וישר הבנתי לפי המראה שלה שזו היא מה עוד שאחת מבנות הקבוצה קראה לה בשמה אז בכלל הייתי בטוח שזו היא...ראיתי אותה והתלבטתי אם לפנות אליה או לא...מצד אחד ממש בא לי להגיד לה שהמנהג הנלוז הזה הוא סמל האנטיפטיות בעיניי והוא כל כך לא מכובד ונכון כי עם כל הכבוד שפונים אלייך מיליון בנים (ובואי. את לא באמת עד כדי כך מוצפת...למרות שממש בא לך לעוף על עצמך) עדיין את יכולה לכבד באופן מינימלי את המאמץ שהשקיע הבן שכתב לך.
אבל מצד שני אמרתי לעצמי: מה אני עכשיו אחנך אותה? יאללה שלה, היא לא יודעת איך להתנהג אז זו בעיה שלה. אז וויתרתי.
אלא שאז לתדהמתי הבחורה הזו ראתה אותי וכנראה שבלי המשקפיים אחרי הלייזר מצאתי חן בעיניה ופתאום היא פנתה אליי...ואני? יודע מה עשיתי?
לא עניתי לה.
היא הייתה בהלם. ראיתי על הפנים שלה שהיא לא יודעת איך להגיב. ואז היא אמרה לי בשיא הטבעיות: "אתה יודע, זה ממש גס רוח לא לענות לבחורה שמתעניינת בך".
וואלה? עניתי לה. ואז לקחתי את הסמרטפון שלי והראיתי לה את ההודעה ששלחתי לה ונשארה ללא מענה. פעמיים.
מכירה את הבחורה הזו? שאלתי אותה...
ראיתי עליה שהיא לא יודעה איפה להחביא את עצמה. ואז אמרתי לה:
שתדעי לך שלקבל דחייה בצורה כזו זה לא פחות כואב מאשר מה שהרגשת עכשיו...
היא ענתה לי: "אתה יודע מה? אתה צודק. קיבלתי מכאן ולהבא...".
עכשיו באמת שלא באתי להביך אותה. זה לא העניין שלי בחיים. אבל בחייאת, איך בחורות יכולות לכתוב לי מגילת העצמאות על הבחורים השווים שהם רוצים כאשר הם לא מצליחות לקיים את המינימום:
תהיי אנושית. אל תעליבי את הבחור שאזר אומץ ופנה אלייך. ולכל הפחות גם אם את לא מעוניינת בו, תסרבי בנימוס.
בגלל שאני עדיין פעיל בכמה אתרים ולא רוצה שבחורות יסמנו אותי...אבקש שאם אתה מפרסם את המכתב שלי תעשה זאת לא בשמי המלא ומקווה שכולנו נוכל להתייחס בכבוד הדדי לחברנו
בארי"
אבינועם הרוש
