זה לא הגיל לצפות ממנה לעמוד ביצר הסקרנות, וזה גם לא נכון. זה גיל שהכי טוב לתת להם לחקור את העולם.
הבית צריך להיות מותאם לילדים. רהיטים פשוטים, ללא פינות, ללא זכוכיות, ללא חפצים יקרים בהישג יד וכמובן לא דברים מסוכנים.
מה כן? פלסטיקים וסירי מתכת, כפות עץ וכד'
בובות פרווה, פלסטיק, סרוגות וכו'. מרחה משחה- לתמלל לה את מה שעשתה, תחשבי זה ניסוי מדעי ואת צריכה עכשיו לכתוב פרוטוקול לניסוי.
היא לא תבין כלום אבל זה כן יעזור לשקף בנפש שלה ושלך מה היה הצורך ומה למדנו מזה. מגיל יום הרי היא חוקרת את העולם, אם לא נכעס ולא נפסול לחלוטין את המעשה, נוכל לנתב אותו למקומות נכונים.
למשל אם חבל לך על המשחה היקרה, אפשר לתת לה משחה זולה יותר ביד ולמרוח איתה.
אם קשה לנקות את הקיר, אפשר למרוח על הקרמיקה של המקלחת, זה יורד בשניה וחצי.
אם המשחה במרקם שמאוד קשה להתמודד איתו אח"כ אפשר להחליף את המשחה בקצף גילוח או משהו בסגנון
אם קשה לך השעה, אפשר להסביר שעכשיו זה לא הזמן לניסוי כולל אלא רק לטעימה מהניסוי ונמשיך מחר (ולאפשר לה להמשיך מחר)
וכו' וכו'
לפעמים גם מגלים שההתנגדות הראשונית בעצם לא היתה מוצדקת והאמת שאין בעיה לאפשר את התעלול שעשו.
לגבי האיבוד עשתונות, זה נושא בפני עצמו.
שימי לב לתפוס בזמן מתי את מתחילה "לאבד" את זה ומה אפשר לעשות כדי להימנע מכך. (לאכול יותר מוקדם? לנוח? לקחת בייביסיטר להפסקה עוד קודם? להרדים אותה עוד קודם? לתת לה תעסוקה שתוכלי לשתות קפה 10 דקות בשקט?)
אם מדובר ביום לא שגרתי שהיה לך עמוס במיוחד, אולי לתכנן מראש מה אפשר להוריד בסדר יום הרגיל על מנת שיהיה לך כוחות לבלתמים?
כשאת מתחילה להרגיש שהנה זה עומד להגיע- תדברי לעצמך אפילו בקול- אני עומדת להתעצבן כי זה כבר מחרפן אבל אני לא אתעצבן ננה בננה!
אני שומעת שהיא מפזרת את כל הלגו סתם ללא מטרה אבל כשאראה את זה בעיניים אתעלם מזה כי מה זה לסדר לגו לא נורא לא נורא העיקר לא להגיב כשאני עייפה
ואם את מרגישה שהשלב הזה כבר עבר והאיבוד עשתונות כבר פה ממש, לוחץ לצאת, תנסי להוציא אותו במקום בצעקות ישירות נגיד, אז בצעקות עקיפות, למשל במנגינה של שיר.
תנסי לקרוא את השורות הבאות במנגינת "רד אלינו אווירון":
הנה, הנה חירפנת אותי, הנה הנה, מתוקה שלי, התעייפתי אין לי כח, בא לי עכשיו רק לנוח!!
עכשיו תקראי את זה עם כל העצבים שאת יכולה לגייס, אפילו עם הרמת קול, אז מקסימום כל השכונה תשמע את האמא המשוגעת שצועקת שירים במקום צעקות.
(עכשיו שמתי לב שיצא לי חרוזים, זה ממש לא בכוונה, לא משנה מה יוצא העיקר שיצא וישתחרר)
ואם גם זה לא עובד, ודברים אחרים לא עובדים (להתרחק מהסיטואציה ועוד) או שלא הצלחנו ליישם, אז קרה.
אנחנו בני אדם ולא תמיד קל לנו להתמודד בכל זמן עם כל דבר. אנחנו חייבים להשתדל, לא תמיד להצליח. השאיפה והרצון חשובים לא פחות מההצלחה.
בהצלחה ♥️
