התחלתי החודש איקקלומין אבל זה לא עזר..כמובן אמרו לי לנסות עוד שתי מחזורי טיפול

בעיקרון אני מאוד לא רוצה להגיע לivf רק  אם לא תהיה ברירה...

בכל זאת אני רק בת 24

נשאר לחכות בסבלנות ולהאמין שיהיה רק טוב

בדיוק דיברנו על זה אני ובעלי היום..

ואמרנו שנתן לזה סיכוי לעוד כמה חודשים טובים

ואם לא נעבור הלאה אולי לivf והלוואי ולא נזדקק

אני חושבת שאחת שכבר יש לה ילדים ופתאום נתקע זה אפילו דרמטי יותר עבורה ..כי היא רגילה להיקלט והכל טוב , ופתאום נתקע ולא ברור!

אני עליתי איזה 5 קילו מההורמונים והיד עוד נטויה כי כנראה שהכמות הבאה שאקבל תהיה גדולה הרבה יותר

מנחמת, שבסוף הטוב מגיע, ואנחנו נעריך אותו פי כמה וכמה!

לא דומה מה שבא בקלות למה שבא בצער וייסורים

תנצלי את הזמן להתקרבות לה', ולתפילות, כי אין קרבת אלוקים גדולה יותר מהתקופה הזו

והלוואי ותראי בקרוב את הישועה , עם כמה שפחות התערבות רפואית, והכי טבעי שיש

את ממש מזדהה איתי אני מרגישה בדיוק כמוך

שהכל נתקע פתאום

גם אני עליתי 5 קילו בערך ואני מקווה שפה זה יסתיים

ישלי בטן עגולה

תודה רבה על כל העצות שאזכה ליישם בעזרת השם

מאחלת לך ולי בקרוב ממש בעזרת השם

תודה רבה רבה

אמן ואמן אהובה

7 שנים זה חתיכת אתגר.. אני ב3 ומרגישה שכבר נופלת..........

כן- יש לגיטימציה לעצב! זה כואב לא פחות

בעלי מדמה את זה לאביון... שתפילתו נשמעת לפני העני, כי הוא נפל ממדרגתו

וזה כואב!

זה כואב שהכל הולך כמו שצריך, ופוף פתאום ה' שם אותך בפאוז על החיים , ואת אפילו לא מבינה למה! מה קרה??

עד עכשיו הכל היה בסדר.. 

זה לא דומה למישהי שמעולם לא חוותה הריון ולידה והורות, שוודאי שזה כאב נוראי ועצום ומי בכלל יכול להיות במקומה

אבל- ואבל גדול, כשאת כבר חווה את האושר הזה ופתאום ה' עוצר אז זה כואב פי שמונים! כי את יודעת מה את מפסידה!!

ואז החוסר הוא פי שמונים...

זה לפחות מה שאני מרגישה 

תוסיפי לזה את זה שאין לך באמת את מי לשתף, כי אף אחד לא יבין. כי תמיד קל "לרחם" על אחת שאין לה.. זאת שיש לה מה היא מתלוננת בכלל שתגיד תודה. וזה המשפטים שאני שומעת ..שכבר מסתגרת ולא בא לי לשתף אף אחד, למרות שכל חודש רוצה לצעוק לעולם שדייי נמאס , נמאס לראות דם, נמאס לטבול במקווה, נמאס להפריד מיטות, ולחבר, ולהפריד, נמאס להיות ביחד ולחשוב " אולי הפעם??" נמאס!!

אז קודם כל - את בסדר גמור! הרבה יותר מבסדר! והגיוני מאוד הכאב שלך והלוואי והיינו קרובות ויכולנו לפחות לפרוק אחת לשניה ברגעי כאב.

דבר שני, זה לא סותר שכן צריך להגיד תודה, שה' ידע שלא נעמוד בניסיון העיכוב ללא ילדים בכלל, ונתן לנו נחמה בדרך..

ויותר מזה אגיד לך - ייסורים זה מוקצב, לכל אחד את שלו, ולפעמים אדם זועק שדייי יבטל את הייסורים, אבל אנחנו לא יודעים שאם יבטל, יבואו ייסורים אחרים... מכירה אחת כזאת באופן אישי, שזעקה המון שנים לחבוק ילד, ילדה ב"ה בניסי ניסים, והיום חווה קושי עצום אחר. קיבלתי מזה המון המון מוסר. 

מהמקום שלי, שבמסע הלא פשוט הזה כבר לא יודעת איפה להשים את הראש, שולחת לך חיבוק ענק, חיבוק של הזדהות, הכלה, ובעיקר תקווה.

המסע הזה עוד קצת מאחורייך, כי לכל מסע יש סוף

בינתיים נסי באמת להנות ממה שיש, שהעצבות לא תהיה מנת חלקך, שילדייך לא יספגו את זה ואז שכרך בהפסדך ( אומרת את זה גם לעצמי) שלפחות מה שכרגע יש נשקיע את המיטב, 

אני בעיקר דבר אחד הבנתי, אחרי שהתנפץ לי החלום של משפחה ברוכה..

שזה לא הכמות- זה האיכות! 

ולמענה אתן את כולי..

מקווה שהועלתי

כתבת כלכך נוגע ללב

אין לך מושג..מזדהה איתך

שהקב"ה ישלח לך הריון בריא ותקין בקרוב

זה ממש ממש לא היתה הכוונה שלי.

בתור אחת שבכתה המון עם חברה שסבלה תופת עד שזכתה להביא בת ( כמה שנים טובות)

אני ממש ממש לא מפחיתה לרגע בצער הזה שהוא לגמרי בלתי נתפס

והדגשתי את זה גם בתגובה.. "זה לא דומה למישהי שמעולם לא חוותה הריון ולידה והורות, שוודאי שזה כאב נוראי ועצום ומי בכלל יכול להיות במקומה"

אני אישית  יודעת שה' ריחם עליי , לכן שלח לי את העיכוב רק לאחר שזכיתי בילדים.. למרות שיודעת שוודאי נגזר עליי ההמתנה עוד קודם. פשוט יודעת שוודאי לא הייתי עומדת בניסיון הזה

פשוט רציתי לחזק את אלו שכן יש להם וחוות את העיכוב, כמוני.

כי אותנו אף אחד לא יבין, אף אחד לא יחזק ואף אחד לא יתמוך

הכאב שלך הוא כאב נוראי וליבי איתך מבטיחה!

אבל איתי אף אחד לא נמצא.. אף אחד לא תומך, כי כבר יש לי.

את יודעת מה זה לשמוע מאמא אחרי שאת יוצאת מניתוח רחמי בוכה את החיים " תפסיקי להיות בסרטים ולהיות בלחץ"

שאת רק רוצה חיבוק?

בטוחה שלא..

אותך בטוח מחבקים מסביב , גם בלי מילים, 

אני לפעמים כל כך צריכה את זה, ואין לי את זה.. כי אף אחד סביבי לא מבין. וב"ה אני מוקפת ..

זה הכוונה היחידה שהיתה לי, להועיל למי שחווה את הניסיון

מחילה ענקית אם הכאבתי לך, או לכל אחת בניסיון שלך

חיבוק ענק

בתור מאותגרת פוריות ראשונית, חשבתי ולא רציתי לכתוב.

אגב, זו גישה שאני שומעת אותה הרבה בציבור,

כולל כאלה שטורחים להגיד את דעתם לזוגות המצפים.

חיבוק גדול לכולכן

ה' ישמור. אני בחיים לא שמעתי את זה האמת. 

מישהו ממש אמר לך דברים כאלו בפרצוף? בא לי לבכות 

אני קרועה ומדממת מהתגובות האיומות האלה

אין לי מילים אחרות להגיד עליהן.

היתה לי הרבה אמפטיה כלפי פותחת השרשור,

ובאמת שכל כאב הוא לגיטימי, ואני לא חושבת שאם כבר נולדו ילדים אז ההמתנה לא כואבת.

אני בטוחה שהיא כואבת כל פעם מחדש.

אבל אז לשמוע שלי כואב רק אחד חלקי שמונים.

ושלהן פתאם נעצרו התוכניות.

ומה אני מבינה בכלל. ואני בכלל לא יודעת מה אין לי, אז להן כואב יותר.

מענין למה מתלווה לזה תחושה שה' ידע שהן לא תעמודנה בניסיון ללא ילדים בכלל, אז הוא נתן להן ילדים לפני ההמתנה.

הרי אם לא היה להן ילדים בכלל - היה להן קל פי שמונים.

מה מה מה מה

לי לא נעצרו התוכניות?

לי לא נשברו החלומות?

אני לא התחתנתי לפני X שנים וחלמתי על משפחה גדולה?

ועכשיו לא יודעת אם יהיה לי אפילו אחד.

לי לא נמאס לטבול כל חודש כל חודש כל חודש? בלי שהיתה לנו אפילו פעם אחת הפוגה ארוכה? 

אפילו פעם אחת לא להנות מתקופה ארוכה של מותרים?

לי אף אחד לא מתסכל על הבטן

ושואל שאלות

ומעיר הערות

ונותן עיצות

וחודר לענינים הכי אישיים שלנו

והמחשבות על העתיד,

הפחד האיום הזה,

על זוג זקנים ערירי וגלמוד שהאחינים צריכים לבקר אותם, כי אין מישהו אחר.

והשקט הזה,

שצורח.

והימים הריקים.

תודה באמת,

אכן כואב להן פי 80, אולי אפילו פי מליון.

לא מבינה למה כדי לתת לעצמך לגיטימציה לכאוב אתה צריך לדרוך בצורה כ"כ איומה על כאב של אחרים.

אולי פשוט תבין שמותר לך לכאוב, וזהו.

ושאולי אולי אולי, ממש אולי, יש אנשים שכואב להם טיפונת יותר.

(בטוחה שאני כותבת לא רק בשם עצמי, ולכן היה לי חשוב לכתוב)

שדבריה מצוטטים בהודעה שלי מספר פעמים, וכתבה ברוח דומה בשתי הודעות.

ההודעות שלך ממש לא היו ברוח הזאת.

אחרי ההודעות שלה - גן היו לי קשות לקריאה, כי הן הרגישו כמו הסכמה איתה,

אבל בקריאה נוספת - הן מובנות ועדינות ואוהבות ואמפטיות.

וכן, מותר לך לכאוב.

אני הכי חושבת שמותר לך.

ואת לא צריכה להתנצל על זה שכואב לך.

למה לקחת מהמילים שלי רק את הרע?!

ולגרום לי לבכות עכשיו זה בסדר??

סך הכל ניסיתי לחזק את מי שחווה את הניסיון הזה

לא המעטתי לרגע במי שלא זכתה

לרגע! וחבל שבחרתן כולכן להסתכל על משפט אחד ויחיד ולהבין ממנו הפןך

את מוזמנת להסתכל בתגובה למעלה להבין את הכוונות שלי.

תתבישי אין לי מה להגיד 

שפטת בדם קר פשוט תגובה תמימה לחלוטין 

אף אחד לא מנסה להתמסכן יותר מאדם אחר, המטרה פה לתמוך אחת בשניה ולא להפך

תסתכלי בתגובות שלי בפורום לבנות המצפות, 

אני בוכה עם כל אחת יום יום! יודעת היטטטטטטטב מה זה ההמתנה השורפת הזו , בכל זאת, ניסיתי לחזק את המצפה שכבר יש לה ולהראות לה שהיא לא לבד

מפה ועד לעשות אותי מרשעת?!

חיבוק אהובה

שתבשרי לנו בשורות טובות בקרוב

מאחלת לך מכל הלב הריון בריא ותקין עוד החודש בעזרת השם

הייתי עצובה קצת היום וזה ממש הרים אותי כל מה שרשמת

גרם לי לחשוב כמה טוב יש לי בחיים וכמה  אני צריכה להעריך

מאחלת לך ולי הריון בריא ותקין בקרוב מאוד

תודה רבה לך אין לך מושג מה עשית לי בלב

את כלכך צודקת

אסור להרים ידיים זה יקרה! בטוח!

הקב"ה שומע אותנו תמיד

חיבוק ענק גם לך! על ההתמודדות שאת עוברת ! בכלל לא פשוט!
מאחלת לך רק טוב והריון בריא ותקין בקרוב

מתוק פשוט וקליל (בלי הדגן, באמת נשמע של בנים)

התחברתי גם לשחרי ממש שם יפה
ושחרי פאר- נשמע כבד מידי
אולי רק שחרי או רק פאר?

התלבטתי על זה, אם להשאיר רק הללי לבד

אבל אנחנו אוהבים שיש ערך מוסף לשם

הייתי אומרת את השמות האחרים שלנו שתבינו את הסגנון אבל זה מדי אאוטינג

או שגם להללי יש מספיק ערך בפני עצמו?

או שזה כבר אמור להיות רק 'הלל'?

אבל קצת קשה לי לתת את השמות ציון, גאולה כי מרגיש לי קצת כבד

מחפשת שמות עם אותה משמעות אבל יותר 'מודרניים'..? בעצם לא יודעת אם ההגדרה הנכונה זה מודרני

אולי יותר קליל

צור זה אבן חזקה, עם תוספת שם ה'.

הללי רננה

שחרי אורה

אולי נשארתי כבדה חחח

הללי ציון אני מכירה כמה

הללי פאר והללי טוהר חשבתי בגלל השמות שהצעת, נראלי ממש יפה.

לא כ"כ מתאים כיון שהשם פאר לבדו הוא שם של בן ואני אישית אוהבת שכל שם בנפרד גם עומד בפני עצמו, אבל זה באמת אישי שלי ועוד סיבה ממש שולית כנראה:

יש שחקנית טניס בשם שחר פאר ואז זה מעלה אסוציאציות לאדם אחר.

לי אישית יש בעיה עם זה אני מתארת לעצמי שלאחרים זה לא מפריע.

זאת אומרת תמיד שם מזכיר משהו אחר, איש אחרת וכל אבל פה באמת מדובר במישהי מפורסמת מאוד.

בכל מקרה הללי זה שם יפיפיה בעיניי.

הוא יפה בפני עצמו וגם משתלב עם הללי ציון.

בהצלחה בבחירה 

טוב שאמרת, כן זה באמת מפריע אם יש דמות מפורסמת ממש עם שם כמעט זהה

האמת שאחד הבנים שלי עם שם שני ואחרי הברית כולם אמרו שזה בטח על שם אדם מפורסם אחר עם שם כמעט זהה

לא הכרתי אותו לפני חחח

אבל לפחות זה אדם חיובי

מבחינת המשמעות שאתם מחפשים - כרמי, נטע... אבל לא יודעת אם מספיק מיוחד מבחינתכם

או הללי חן?

נראה לי יתאים יותר שם שני קצר

אני יודעת שרצית שם עם משמעות של עוצמה וכו', אבל אז זה אכן נשמע יותר כבד

המשמעות שאתם מחפשים די כבדה אז רוב השמות יחסית כבדים…

לדעתי הללי / הללי ציון ממש יפה וקליל, אני גם פחות מתחברת לכבדות.

או צורית.

כתבו לך למעלה ש'צור' זה חוזק, אבל כשהופכים לנקבה זה נשמע בעיני יותר קליל.

חשבתי גם על שילת (=שיוויתי ה' לנגדי תמיד). זה מתחבר גם עם 'ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה'. זה גם משמעות עמוקה לשם קליל.

ואפשר גם שם של דמות משקפת בעינייך את מה שאת רוצה לומר, כמו אסתר, נעמי או מרים. אפשר גם כשם שני (נגיד שחרי אסתר נשמע ממש יפה בעיניי).

יותר בהקשר של נורמה ואיך אני רואה את עצמי ודברים חברתיים וכו'.

אולי בהמשך אכתוב יותר.

אני לא רואה בילודה אידיאל אבל אני כן רוצה ילדים כי אני מרגישה שזה מכניס משמעות ואושר לחיים שלי.

יש לי יחסית מעט ילדים ורווחים גדולים ביניהם (גדולים יותר ממה שרציתי מלכתחילה למען האמת) ואני מציעה לך להכנס להריון רק אם וכאשר באמת תרגישי רצון וחשק. במיוחד אם השניים שלך עדיין קטנים (אני מבינה שאת גם יחסית צעירה).

את לא חייבת עכשיו להחליט אם למנוע להרבה זמן או קצת. פשוט תמנעי עד שתרגישי שאת רוצה להפסיק…

לגבי עצם הרעיון של להביא ילדים- בגלל שאני רואה בחיים שלי אושר ומשמעות ואני אוהבת את החיים שלי, אני בהחלט רואה משמעות בלהביא ילדים שיחיו את החיים היפים האלו גם.

זאת אומרת לתת לילדים שלי את המתנה של לחיות ואת המתנה של הרבה אחים (אני ממשפחה גדולה.)

הקונפליקט המשמעותי שלי היה מבחינת הכוחות שלי- דיכאון אחרי לידה וקושי מאוד גדול עם ההורות, שכשפתרתי את זה עם עצמי וגם הגעתי למקום טוב בתור אמא הגעתי לאיזושהי הבנה של הרעיון של ללדת הרבה ילדים, וגם רצון לזה.

לא יודעת אם עזרתי כי זה לא נשמע הכיוון שלך כל כך😅 

כל דבר.

אפשר ואולי אפילו כדאי לקחת הנחות יסוד שאנחנו מכירים מילדות ולשים בקצה סימן שאלה.

לבחון, אני מסכימה עם זה? אני רוצה את זה? אני מתחברת לנושא?

לדעתי, זה מרים בכמה רמות את האמונה שלנו, את החיבור שלנו, את העשייה ממקום פנימי יותר ועשיר יותר.

הוא לגיטימי לגיטימי.

אני אנסה להסביר את הגישה שלי שגם קשורה לחוויה האישית שלי.

הרצון ללדת ילדים ולהביא חיים לעולם, מחובר לדעתי מאד לאיך שאני חווה את העולם. לכמה אני בעצמי אוהבת את החיים. אני לא חושבת שבזמן שאשה רוצה הפסקה ומנוחה לא טוב לה בחיים חלילה. אלא יותר בצד החיובי של העניין. החיות (שורוק ב-ו) מביאה איתה רצון לתוספת חיים. בפנים בפנים זה הטבע שלנו, אם כל חי.

אני יכולה להעיד על עצמי על תקופה שהסתובבתי בתחושה כזאת שאני לא מבינה למה בכלל ללדת ילדים, והייתי בתקופה שבאמת לא היה לי טוב מכמה וכמה בחינות בחיים. וכששיתפתי את בעלי הוא אמר לי (בעדינות ולא זוכרת בדיוק את המילים אבל רוח הדברים) כשתרגישי שהחיים משמחים אותך כנראה גם המבט על זה ישתנה. והוא אכן צדק.

אלה תהיות שמעסיקות את כולם בשלב מסוים

ובהחלט העסיקו אותי בעבר

אם את לא רוצה הריון תמנעי כרגע, אין לדעת מה תרצי בעוד שנה

לא תמיד צריך לשמח אחרים בהחלטות שלנו

האידיאל הזה גרם לי לצאת מהחברה החרדית ולעשות שינוי דתי גדול (ברגע שהוא קרס הכל קרס איתו)

החוויה שלי היתה

קודם כל על הגוף והנפש שלי

על הציפייה שכל שנה/ שנתיים/ שלוש/ ארבע

אני אעבור 9 חודשי גיהנום (גופני- נפשי) שבסופם אצטרך לטפל ולגדל תינוק/ ילד במשך שנים ארוכות

עם שנים ראשונות קשות במיוחד

(כן אני יודעת שיש גם צדדים חיוביים)

אחרי זה עלו מחשבות נוספות על משמעות המעגליות של חיים

של הבאת ילדים

על הטעם/ חוסר הטעם בזה

כל זה עלה אצלי בתחילת הריון שני (שהיה צפוף לראשון)

אח"כ מנעתי כמה שנים

(למרות שבעלי רצה אחרת)

אחרי ילד שלישי מנעתי יותר שנים במחשבה לא ללדת יותר

(בסוף הבאתי ילד נוסף בהפרש גדול)

במה שנכון לך ומשפחה שלך. וזהו.

את רוצה שני ילדים , שכנה שלך רוצה עשרים. שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה

האידיאל בהבאת ילדים הוא בקיום העולם. פשוט ככה העולם ממשיך להתקיים, כי נולדים עוד ילדים.

האם זה מחייב?

מה ההשלכות של זה על הפרש וכמות?

זה דיון נפרד בעיניי

הוא מערב השקפה דתית, חברתית, זוגית.

אבל מבחינת חוסר התוחלת שהעלית - בעיניי זה לא חסר תוחלת. כי ככה העולם מתקיים

אז מה המשמעות בקיום העולם? בשביל מה להמשיך לקיים אותו? 

אני באמת לא רואה סיבה לחיות

כל המהות זה היהדות

לא רואה דרך להסתכל על זה בנפרד

צריך ללדת 2

מכיוון שהתפיסה הדתית אינה 2 ילדים

אז ברור שזה לא המניע שלה

מדויק.

אני יודעת שבתפיסה שלך את מאוד נגד קישור בין השקפה דתית לבין ילודה

אבל ברור שגם בתורה וביהדות יש מדרגות ודיון לגבי העניין הזה

והמדרגה הבסיסית של "פרו ורבו" היא שניים (יש שיגידו בן ובן)

ועל זה יש הרחבות נוספות

יש שיגידו 4 (שני בנים ושתי בנות)

יש שיגידו "לערב" - שזה אומר להוסיף ולהרבות בילדים

וגם בתוך זה, יד בוודאי התייחסות לכוח המסוגלות.

אבל להגיד שזה לא קשור לקיום העולם, זה ממש חוסר הבנה בעיניי

שפרשנות על פרו ורבו

לא נועדה לקיים את העולם

אלא לפרש ציווי מהתורה

על זה בצורה מאוד ספציפית, אולי את צודקת.

אבל ברור שכתפיסה רחבה יש לתורה מה להגיד על תפקידו של האדם בעולם, על תפקידו של עם ישראל ועל התפקיד של בני האדם באשר הם. להגיד שפרשנות לדבר מסויים נועדה רק לצורך הפרשנות, זו הסתכלות מאוד צרה בעיניי.

בתפיסה שלי אנחנו מפרשים על מנת לעשות, וכל העשייה והלימוד מצטרפים יחד להבנה מה התפקיד שלנו בעולם ומה ה' רוצה מאיתנו. פירוש כזה אחר לא נועד כדי להתפלפל בלימוד, אלא כדי לברר ולהבין איך נכון לנהוג.

אני עניתי ספציפית לעניין האידיאל של ילודה, שבעיניי עוד לפני הדת או החברה יש לו בסיס קיומי של אנושות.

אפשר להוסיף לזה רבדים נוספים, ובוודאי שלי כאישה יהודיה יש עוד רבדים.

אני לא באתי לתת כאן אמירה שמכיוון שיש אידיאל דתי אז צריך לעשות א,ב וג. אלא לתת את ההסתכלות שלי ביחס לשאלה שנשאלה.

האם מה שאמרתי מחייב? האם אני אומרת שאם יש אידיאל זה אומר שחייבים לפעול בצורה מסויימת? לא. להיפך. בכוונה סייגתי את הדברים שלי, הוספתי שמבחינה פרקטית יש שיקולים נוספים, ואם ניכנס לדיון מעשי, בוודאי שהם משפיעים.

אבל אם נשארים ברמת השאלה התיאורטית - האם יש אידיאל בילודה (כלשהי, מבלי להיכנס לכמות)? התשובה שלי היא כן. באופן גורף לכלל בני האדם

ילודה זה צורך בעולם המערבי להתפתחות

(בניגוד למדינות עולם שלישי)

בישראל זה לא רק צורך אלא בעיקר אידאל (גם מחוץ למגזר בדתי אבל בעיקר בו)

אבל האישו במגזר הדתי

וקצת בשאלה של הפותחת  

זו הכמות

(כי כבר יש לה 2 ילדים

ואם היא היתה חילונית

היא היתה מחפשת תעסוקות אחרות בחיים ולא מתעניינת בילודה נוספת)

זה צורך להתפתחות

פשוט במדינות עולם שלישי אין את המודעות גם למחירים של זה.

ילד זה עוד ידיים עובדות, אז נביא כמה שיותר.

בעולם המערבי (ב"ה), יש הרבה יותר התייחסות ליכולת של ההורים, וממש לא רק ילדים ככלי טכני לפיתוח ויכולת עבודה.

אני אישית לא חושבת שצריך להביא כמה שיותר ילדים

אני חושבת שהכי חשוב זה שילד יגיע מתוך רצון של ההורים, ומתוך יכולת לגדל אותו ואת אחיו ולהעניק להם מה שהם צריכים

אבל, אני לא מכחישה את העובדה שלתורה יש מה להגיד על זה. ויש ביהדות ערך בהבאת ילדים. הוא לא ערך אבסולוטי, והוא לא אמור להגיע בעיניי על חשבון כל מיני דברים. אבל כן יש כאן קריאת כיוון.

אז אם מישהי בכלל לא מסוגלת לראות את עצמה מביאה עוד ילדים

ואם מישהי גם ככה אחרי שני צפופים

ממש הגיוני בעיניי לעשות הפסקה

כל זה לא סותר את זה שלתורה יש מה להגיד את זה

וכאדם דתי כאשר יש לי התלבטויות או תהיות איך לנהוג, אני פונה לראות מה התורה אומרת.

מכיוון שיש ערך אך לא אמירה חד משמעית בעיניי של הבאת ילדים על חשבון כל דרך אחר, אני רואה את הציווי הזה כקריאת כיוון ומצפן משמעותית, אבל שמאפשרת גם התחשבות במצב הפרטי של כל זוג זוג.

עולם שלישי זה גם עוד פה שאוכל ושותה

ולא תמיד יש מספיק

וזה קורה בעיקר בגלל פרימיטיביות וחוסר במודעות/ אמצעי מניעה

אם מישהי לא מסוגלת/ רוצה (לא משנה אם יש לה ואם הם צפופים או לא)

לא רק הגיוני 'הפסקה' אלא לעשות חושבים אם היא רוצה בכלל או שלא וזהו 

לענות על השאלה הזו, כי אני כן אדם דתי. וברור השקפת העולם שלי קשורה באופן מהותי ויונקת מהתורה. וזה לא משהו להתבייש בו, אלא להיפך.

האם גם בתפיסות לא דתיות, יש עניין לקיום והמשכיות? מניחה שכן, אבל אני לא יכולה לענות בשמם. רק בשם עצמי ועל פי התפיסה שלי.

בו, אלא להפך.

היא פשוט כתבה שהיא לא מתחברת או לא מקבלת את התועלת הדתית שבהבאת ילדים לעולם,

והסיבה שאת נתת היא סיבה דתית. ברור שזה לא דבר רע פשוט לא הרגשתי שזה עונה לשאלה של הפותחת. זה בסדר אם בעינייך זה כן עונה נישאר חלוקות 

את זה ככה.

היא דיברה על הצורך בהבאת נשמות לעולם

אולי אני מפרשת נשמות טיפה אחרת

כשעוברים לדיבור על נשמה, זה משהו קצת יותר רוחני ועליון.

אני מדברת במובן הכי בסיסי וקיומי, של המשך העולם, אם תרצי לתרגם את זה למונחים טכניים - כושר עבודה, קיום חברה, כלכלה. אלו בעיות שמדינות מתמודדות איתן, ממש בלי קשר לדת. אנשים במדינה זה משאב חשוב.

זו פשוט לא סיבה מספיק טובה בעיני להביא ילדים.

כאילו, זה נכון שעדיף לכל המדינה שייוולדו מספיק ילדים, אבל אני לא חושבת שזו סיבה להביא ילדים ברמה האישית. 

אלו שתי שאלות שונות

אבל לא הייתי אומרת שהילודה זה האידיאל

אלא שמתוך כל האידיאלים של התורה והמצוות

יש גם הבאת נשמות יהודיות לעולם

זה מקדם את הגאולה

זה חלק מתהליך

אנחנו כולנו פה בתהליך אחד גדול

ויש מספר מסויים של נשמות שצריכות לרדת לעולם לעשות את התיקון שלהן

וכשכולן ירדו אז תבוא הגאולה השלמה ויהיה תיקון לחטא אדם הראשון

ובשביל זה אנחנו פה

כי אחרת זה באמת לבוא לפה כדי למות ומה עשינו בזה

אבל כל נשמה שירדה לפה עברה איזה תיקון בדרך לשלמות

לא סתם אנחנו פה

אומרת מראש - לא בטוחה שזה קולע אלייך.

אם לא מתאים לך הכיוון שלי - תזרקי לפח.

מנסיוני, אני רואה שכשאשה בחברה שלנו רוצה למנוע, בעיקר לתקופה, פתאום צריך כל מיני "תירוצים" ו"סיבות" בשביל עצמך, בעלך, בשביל הסביבה וכו'..

פתאום צריך לחשוב על כל מיני סיבות נעלמות למה בכלל צריך ילדים וכו'..

הרצון לילדים שאמור להיות טבעי, הופך לחוסר רצון, ואת מרגישה פתאום כאילו את מסורסת.

שתמיד אומרים שנשים תמיד רוצות וגברים הם אלה שלא רוצים, אז איך אצלי קורה אחרת?!

איך זה שכולם מסביבי רוצות ויכולות ואני לא?!

אז בוא נחשוב על סיבות להצדיק את המצפון, להשתיק את הבעל והסביבה.

אז אני פה כדי לנרמל.

קשוח מאד עם 2 צמודים!!!

הגיוני וטבעי מאד שתרצי הפוגה והפסקה!! גם אם היא תהיה ארוכה.

זה לא אומר שהרצון שלך נעלם לגמרי.

זה לא אומר שבעוד X זמן, אולי תרצי עוד ילד..

הבעל רוצה? אחלה שיביא פונדקאית ואופר. את לא מסוגלת לעבור את זה כרגע!!

במצב שאחד מבני הזוג לא רוצה, לא משנה אם זה הבעל או האישה, אין ברירה לצד השני אלא לקבל את חוסר הרצון של הצד שלא רוצה. כי הרי לא תביאי בכח או בלי רצון..

אין בעיה שעולות לך שאלות, רק תשימי לב מאיזה מקום הם מגיעות, ולמי את צריכה "תשובות".

תמיד טוב לעצור באמצע החיים וחשוב על מהות החיים בכלל. 

אישית, יש לי ילד אחד, בן 6 ואני מונעת..

יכול להיות שיהיה לי רצון בעתיד ויכול להיות שלא.

בעלי בשלב שרוצה, ואין לו מה לעשות אם אני לא רוצה.

פשוט לומדים לחיות עם חוסר ההסכמה הזו.

מעודדת אותך להקשיב לעצמך. 

יש המון נשים שלא. ולא צריך תירוץ בהכרח. לפעמים זה באמת כי אין רצון. כי מה שיש לי מספיק וטוב לי

ולפעמים זה באמת כי מסתתר מתחת קושי

צריך להיות בקשב לעצמנו בשורה התחתונה

אני שומרת תורה ומצוות, אבל זה לא אידאל אצלי

לא אצל כולן האידאל הזה מתכתב עם ההקשר הדתי.

במסגרת המסוגלות שלי, זכיתי להביא לעולם 2 נשמות יקרות.

ייתכן, יותר נכון כנראה, שהשליחות שלי בעולם היא אחרת וזה בסדר

עבודת השם שלנו לא באה לידי ביטוי רק בהולדה

כל אחת ומה ששלה

למצב של קושי

אולי קשה לך האינטסביות שיש לך כרגע במיוחד אחרי 2 לידות צפופות וילדים קטנטנים

אצלי זה היה בשלב של 4 ילדים קטנטנים ושובבים ודורשים מאוד. ובאמת עצרתי בלי לתכנן כמה אני עוצרת. חשבתי שאולי אפילו 10 שנים יקח לי להתאושש.

אחרי כמה שנים בודדות הבית התאזן, נכנסנו למסלול הילדים גדלו וגם אני התחזקתי ואז הרצון שלי לעוד ילדים הגיע בגדול.

הרצון לילדים שמשהו שטבוע בנשים, וזה המצב הטבעי.

(כמו למשל הרצון של קרבה בין בעל לאישה)

זה לדעתי פשוט לא דבר רציונלי.

אין דבר הגיוני כל כך בלהרות, ללדת, לגדל ילדים, במשך

כל כך הרבה שנים במאמצים מטורפים, לילות לבנים,

ואחר כך בכל שלב את האתגרים שלו מילדות התבגרות והלאה. זה פשוט לא דבר הגיוני.

ועדיין עושים את זה בין אם ערך להגדיל את עם ישראל ואת השליחות שלנו,

בין אם בשביל שיהיה דור המשך, ובעיקר זה קטע לא מוסבר בעיקר של נשים. שכמה שהן לא סובלות

בדרך כלל הן רוצות ילדים, כל אחת והמספר שלה... בהקשר של המקום שבאה או חיה בו ועוד סיבות שגורמות לזה.

ואת זה אני כותבת בתור מישהי שמממש ממש רוצה עוד כמה ילדים. למרות שיש לי כבר ילדים די גדולים, עם צרות של גדולים ווהווו. בלי עין הרע.

לגדל תינוק בקטנה יחסית....... אין פה שום דבר הגיוני.

כמובן הם מתוקים מהממים יפים וחמודים ומוסיפים אור לחיים שמחה ונחת בין האתגרים...

אבל היחס בין ההשקעה המטורפת, כלכלית, ואנרגיות של כל כך הרבה כוחות של שנינו במשך עשרות שנים, לא בטוח שפרופורציונלית. אלא שמאמינים גם בדברים גדולים יותר כמו השליחות שלנו ושלהם... 

רלפוקס? 

ואיפה באמת בודקים ?

ואם יש מה עושים ?

והאמת זה  גם לא נראה ככה

הוא לא פולט בקושי

מוציא אויר מאוד יפה אחרי אוכל מיד

הוא יונק או על תמ"ל?

צואה רירית למשל זה סימן מובהק לרגישות לחלב (שיכולה לבוא גם עם רגישות לסויה)

שיבדוק אותו. משם להמשיך.

צריך קודם כל לשלול סיבות רפואיות

ואם עלייך הוא רגוע, אז תשימי כמה שיותר במנשא.

את יכולה לתת גם לילדים הגדולים להיות איתי במנשא.

הייתה לי תינוקת כזו שבכתה בלי סוף, זה קשוח ברמות.

האם טיול בעגלה יכול לעזור לפעמים?

אצלי לא מצאתי סיבה, בסוף בסוף זה עבר. בערך בגיל שנתיים וחצי, והיום היא בת 9 ולידה רגישה ברמות.

אני חושבת שכתינוקת הרגישות שלה התבטאה בבכי, כילדה היא פשוט ילדה אמפטית לסביבתה כזו שאפשר לתת לה לשמור על האחים שלה והיא תהיה מדהימה, מקווה שזה מעודד.

אני עוד פעם פורקת

מרגישה שזה נותן לי אויר

סליחה על הטרחנות....

לא עוזר טיול בעגלה

יותר נכון עוזר לכמה דקות וזהו

האמת קראתי אותך ונבהלתי

בגיל שנתיים וחצי רק זה עבר ???

אני לא מסוגלת לחשוב קדימה יותר מיום אחד...אז לחשוב על עוד שנתיים וחצי...

אני רק עוד יותר בוכה...

עבר בגיל שנתיים וחצי.

לכן ממליצה לטפל כבר עכשיו, ולא לצפות שעוד חודש יהיה יותר טוב.

בדיעבד מצטערת שלא עשינו יותר אז.

היום הוא ילד מהמם!!! אבל עדיין בבית יכול להיות ממש עקשן על שטויות ולהעלב בקלות. 

הוא היה פולט המון!! הרופא לא רצה לבדוק ריפלוקס כי הוא עולה יפה במשקל...

ביררתי על אסטואותופיה (איך שלא כותבים את זה.. ) בסופו של דבר לא הלכנו...

מנשא לא הסכים כמעט בכלל עד גיל די גדול אולי שנה/שנה וחצי.

היתה ביננו חלוקת עבודה- אחד מההורים איתו, ואחד עם ה3 האחרים...

סליחה שאין לי עצות ועידודים❤️ אנחהו לא מצאנו שום פתרון (וחיפשנו הרבה). כן בדיעבד כנראה מצאנו סיבה... (אבל אני מעדיפה לא לכתוב אותה פה)

רק שולחת לך חיבוק גדול בהתמודדות הקשה הזו

לכל מי שרוצה להקשיב

לי זה עזר...

סליחה אם הלחצתי, בגיל שנתיים וחצי היא כבר הייתה רגועה, אבל החל מגיל שנה בערך היה יותר שיפור בנושא.

ואני כן ניסית לחקור מה עוזר, והיו דברים שכן קצת עזרו, אחים שהיו יותר רגועים והצליחו יותר להרגיע.

אצלנו זה גם היה נושא

אגב, שהיא קצת גדלה אמרתי לבעלי שאין מצב שאני מסיימת את הילודה עם כזו חוויה נוראית ונולד תינוק מהמם (שכמובן עשה חשק לעוד...)

לא יכולה לחשוב על עוד 1 אחרי מה שעברתי איתה והילד לפניה ממש מושלם נהנהתי כל שניה בחופשת לידה אצלה אפשר להגיד "סבלתי" ממש ככה

היום היא ה-ילדה של הבית

עבר בגיל שנה

אבלעבר כשהבנו שהוא מאד רגיש ולכן

השתדלנו להמנע מחשיפה לרעש

החלפנו לתאורה רכה

בגדים רק 100 כותנה רכים ולפרום תויות

המנעות מחשיפה לריחות

זה עזר..

בשביל תינוקוץת רגישים מאד העולם הוא מקום מאיים ומציף חושית.

צריך לעזור להם לווסת.

וחיבוק. זה היה קשוח ברמות.

במיוחד אמא עייפה אחרי לידה.

אז קודם כל את נורמלית לגמרי שקשה לך!

ממליצה לנסות למצוא סיבות או דרכים להקל עליו. משהו מפריע לו כנראה.

ריפלוקס, כאבי בטן, גזים, רגישות למזון שאת אוכלת, לידה ארוכה וקשה בשבילו. בטח יש עוד סיבות שלא עולות לי כרגע.

אולי גימיני יוכל לכוון אותך. ואם לא, לכי לרופא ותתעקשי שיחשבו על כל הכיוונים מה יכול להפריע לתינוק כזה קטן.

וגם רפואה אלטרנטיבית.

ובאופן כללי, תדעי שיש סוגי בכי שונים לצרכים שונים. כדאי לקרוא על זה או לנסות לבדוק בצאט. ואולי זה יכוון אותך להבין מה מפריע לו. 

ולפעמים אני מזהה אם הוא עייף או רעב

אבל גם זה הלא עוזר לי

כי קשה לו להרדם (בלי מוצץ)

ואז נרדם סוף סוף

ומתעורר אחרי כמה דקות

כנל באוכל

אוכל (לא אוכל מנה שלמה ) נרגע לכמה דקות ושוב בוכה ורעב

ההסתובבות הזו סביבו כל הזמן כל הזמן

פשוט מתישה אותי עד הסוף.

לא מצליחה לדאוג לעצמי

אין לי זמן לכלום

אין לי חשק לכלום

לא בא לי ללכת לקניון או לטיול

כי הוא רק יבכה 

ולא יהיה לי כיף להסתובב בין אנשים עם צרחות 

מזמינים אותי לשבת ואני לא הולכת

לא יכולה לחשוב על אופציה של להסתובב שבתות שלמות איתו על הילדים כשהוא בוכה וצורח כולם מסביב מסתכלים נותנים עצות.

בקיצור מתוסכלת מזה שאני בבית כל היום

ומתוסכלת מזה שאם אני מעיזה יוצאת אני חוזרת מעבואסת מסתובבות איתו תוך כדי בכי.

אם היתה לי אפשרות הייתי חוזרת לעבודה הרגע !!!

רק שם הייתי נחה באמת...

לא התנסיתי בילד כל כך בכיין

אבל שמעתי סביבי מקרים

חברה שלי הבת שלה בכתה המון המון המון

הלכה לאוסטאופט בגיל 4 חוד' בערך ועזר ממש משמעותי

אוסתאופת בגיל חודשיים וחצי בערך הציל את הילדה ואותנו.

ועוד לפני כן

להשתדל כמה שאפשר לרווח ארוחות.

אצלי כן עזר מנשא וזו היתה ממש הצלה.

להימנע ממוצרי חלב
יש תינוקות שזה עושה להם לא טוב.

ומבינה היו לי שני תינוקות כאלה, לא פשוט.
טוב שיש לך עוד ידיים עכשיו לעזרה, אין לי עצות סליחה.

אולי לישון עטוף בשיטה הזו שהידיים והרגליים תקועות יעזור לו לישון קצת יותר זמן?

או לישון על הבטן, לא מאפשר מנוחה ממש שלך כי מצריך השגחה, א בל לפעמים זה עוזר לתינוק לישון יותר טוב, זה מרווח את הארוחות ועושה קצת סדר, ולך פניות להתעסק במשהו אחר לידו.

ואם הוא כן ישן עליך שעה, אז לגמרי להרבות בזה. להתארגן שתהיי פנויה לשבת עכשיו שעה ולנוח ככה את בעצמך ביחד איתו. אם זה טוב לו זה טוב לך. אולי אחרי שיתרגל למנוחות כאלה באמצע היום יעשה סדר בשאר היום?

וואי רחמים נשמע ממש קשוח.

אולי אפשר שבעלך יישאר איתו בבית בזמן שאת יוצאת להתאוורר לבד או לקניון לשעה- שעתיים? פעם בכמה ימים?

ואני שמעתי ממקור ראשון על תינוק כזה שכל היום בכה וגם נשים מנוסות לא הצליחו להרגיע. כשהיתה צריכה לחזור לעבודה הלכה לבית של מטפלת אחת, היתה סבתאלה אישה טובה צדיקה רכה חייכנית ונעימה (הכרתי אותה,אמא של חברה, מעולם לא הרימה קול על הילדים שלה בבית) ואיך שהחזיקה אותו בפעם הראשונה הפסיק לבכות וככה ידעה שמצאה מטפלת טובה. ומאז שהיה אצלה הפסיק להיות בכיין גם בשאר היום היה יותר רגוע. תעלומה.

בהצלחה וחיבוק

תינוק שבוכה הרבה זה קשה! זה סוחט אנרגיה נפשית!

את אומרת שיונק הרבה ארוחות קטנות, אולי הוא מתעייף ולא אוכל מספיק? אולי הוא רעב? איך העליה שלו במשקל?

עוד כיוון שכדאי לחשוב זה אולי באמת לנסות שינוי תזונה שלך.

וגם למרות שקשה גם לאחים שהוא בוכה אצלם, באמת תנסי לנצל את העזרה שלהם להפוגות מנוחה בשבילך.

בע"ה ככל שיגדל ויהיה תקשורתי יותר זה יהיה גם יותר קל. 

הבכי של התינוקות מפעיל אותנו, זה בלתי אפשרי להיות רגועה כשהתינוק שלך בוכה.. ככה השם ברא את זה כדי שאימהות יטפלו בתינוקות שלהן.

אזז את הכי נורמלית בעולם על התחושות שלך

והייתי מנסה לבדוק רפואית שהכל בסדר

אוזניים- אולי יש לו נוזלים

לבדוק ריפלוקס

ואולי עוד כמה דברים אצל רופא ילדים

ואם לא מוצאים כלום אז לבדוק את התחום החושי

אולי הוא רגיש מאוד למגע של בגדים או טמפרטורה אולי חושך או אור..

יש זמנים או אירועים שהוא רגוע?

למשל ברכב, או בנדנוד בעגלה?

תינוק בן כמעט חמישה חודשים שמוכן להיות רק בידיים

אם לא,צרחות אימים..כמעט לא ישן ולראשונה מכל ילדיי-לא לוקח מוצץ!!!!!!!!

אני המוצץ.

והילדים שכאן באמת עוזרים לי שמחזיקים אותו לכמה דקות כל פעם

אחרת לא אוכל לעשות כלום 

קודם כל ממש מבינה לליבך💗

בכי יכול להוציא מהדעת לפעמים ..

יכול להיות באמת כמו שכבר כתבו-רגישות למזון, הייתי לוקחת לרופא ילדים ומבקשת הפניה לכל מיני רגישויות לשלול.

ואולי מנסה להחליף לתמל צמחוני?

מנשא גם יכול לעזור אם את יכולה ..

לגזים יש כל מיני דברים בשוק היום שיכולים לעבוד טוב אם מדובר בזה.

הרבה הרבה כוח !!!

נשמע קשוח ממש

אני יודעת שלא ממליצים אז אולי ביום בהשגחה אבל אצלי התינוק סירב לישון על הגב ( גם עכשיו בגיל 4 חודשים) ומוכן לישון רק על הבטן ( זה הגיע למצב שכמעט נפל לי מהידיים מרב עיפות והבנתי שפשוט אין לי ברירה )

אולי שווה להביא גם פרוביוטיקה של ביוגאיה אני ראיתי שזה עזר לכאבי בטן 

הקטן שלי בן שנה וחצי, עדיין צורח מאז שנולד...

ניסינו שינוי תזונה, אוסטיאופטיה, ריפלוקס - כלום לא עזר.

מקווה שאצלכם זה יעבור יותר מהר

ועוקבת כמובן אחרי כל ההמלצות כאן ❤️

חייבת להוסיף שתינוק בוכה זה פשוט מוציא מהדעת

אז כשהכנסתי אותו למעון - משהו בי קצת נרגע.

עכשיו במלחמה הוא כל היום בבית אז אני מנסה לשמור על רגעי שפיות בדרך אחרת - לצאת קצת לבד לסיבוב, כשבעי לוקח אותו לכמה דקות אני מנסה לנוח או סתם לקרוא / סרט. מה שעושה לי טוב...

באמת שלפעמים אני כבר לא ממש שומעת אותו בוכה מרוב שהתרגלתי לבכיות 🙈

הקושי העיקרי הוא בלילה, שחדוך כל הבית ישן ואת מתמודדת עם תינוק שבוכה בלי סוף, בא לך לישון ושמשהו יציל אותך, הייתי בוכה יחד איתה מתסכול

אצלי היא אכלה תמל, עברנו לתמל מפורק כי גילינו רגישות לחלב , זה עזר לתקופה קצרה וחזר שוב, אבל אז התחילו ההקאות והפליטות אז אמרנו אולי רפלוקס עושה אותה באי שקט קיבלה אומפרזול שהרגיע מעט אבל הילדה עדיין בכתה

לקראת גיל שנה +- זה התחיל להתאזן.

היום היא בת שנתיים ועד היום בוכה המון, הם ילדים מאוד מאוד רגישים שכל דבר קטן מפריע להם

אני למדתי לחיות לצד הבכי, אם כי היום בזמן שהיא בבית בגלל המלחמה קשה לי יותר. אבל זאת הבת שלי ואני מחבקת אותה המון חזק חזק עוזר לה לווסת את עצמה

שוב חיבוק ומלאא כוחות 🙏

הצבעוניות.

יש גם שקופות עם דוגמא

את יודעת באיזה עובי?

אני יודעת שלשקופות יש עוביים שונים.

פחות מעדיפה שקוף, אבל אולי זה יהיה פתרון.

זה ממש מבאס, המצב שהמפה מגיעה אליו אחרי פחות מחודשיים! אבל אף אחד לא הבטיח לי שזה לא יקרה במפה איכותית יותר...

האמת הייתה לנו תקופה שעוונית שקופה שמתחתיה שמתי מפה יפה, והיא נשמרה טוב יותר (פחות חורים). אבל כבר לא זוכרת איפה קניתי אותה...

(ועכשיו התאפקתי בערך חודשיים לא לקנות מפה חדשה כדי לקנות רק לפני פסח, ועכשיו אני לא יודעת אם נוכל לקנות, כי אנחנו לא כל כך מסתובבים בחנויות... ואני מכירה את השעווניות האלה רק מחנויות סטוק)

שעולה זול יותר פר מטר.

ולהחליף כשמעצבן. 🫣

אני שמתי לב שלשים מעל שעוונית מפה שקופה מחזיק מעמד יותר. 

לק"י

כי לא יכולתי להשאיר את הישנות עד פסח, כי הן היו במצב גרוע.

מקווה שישרדו.

זה כמובן תלוי בציפיות שלך מעצמך ומהילדים:

אם חשוב לך שהמפה תישאר שלמה- פשוט תאסרי על הילדים לחתוך אותה. נקודה.

רוצים לגזור? סבבה אבל דברים אחרים. השעוונית צריכה להישאר שלמה. וזהו.

בדיוק כמו היחס לקשקוש על הקירות, זריקת לכלוכים בבית וכד'. (ולא- הבית שלי רחוק רחוק מלהיראות מוזיאון. השאלה מה הגבולות שלך).

אם זה מפריע לך. תעשי לתופעה סוף. ואם זה חלק מהחיות אצלכן בבית - אז גם סבבה.

(מה שכן- אם הם גוזרים את המפה בהחלט חבל להשקיע במפה איכותית)

וסליחה שאני אומרת את זה בצורה בוטה כזו

וכן, אצלנו גם מקשקשים על הקירות וגם זורקים לכלוכים על הרצפה. יש ילדים שהרעיונות היפים של הצבת גבולות פשוט לא עובדים עליהם🤷‍♀️ (וכן, אני מעדיפה שהטושים והמספריים יהיו נגישים כדי שהילדים יוכלו ליצור ולהיות עסוקים בפיתוח היצירתיות שלהם, ואני מעדיפה את הגבולות להציב בדברים חמורים באמת, ולא לגדל ילדים בצל ה"לא" - ששוב, לא על כולם הוא עובד...)

בצל הלא

אפשר לגדל ילדים בדגש על ה- מה כן, ועדיין שיהיו גבולות

ברור שיש לילדים ניסוי ותהייה.

אבל -כנראה שהוא הבין היטב שלא שייך שהוא יעשה את זה שוב.

כמו שכתבתי- הבית שלי רחוק מאד מאד מלהיות מוזיאון וגם הילדים שלי- עדיין משאירים עטיפות חטיפים ברחבי הבית.

וגם הגדולים שלי קשקשו על הקירות בילדותם.

אבל כשמקרה כזה קורה כמה פעמים ו-זה מפריע לאמא- יש פה בעיה.

כתבתי בהודעה למעלה- הגבולות הם בחירה של כל הורה בהתאם לסדרי הבית שלו.

אבל אני אולי בטעות זיהיתי פה איזה חולשה שסוברת שאי אפשר להגביל את הילדים ואני חולקת עליה מכל וכל.

מתחברת למה שכותבת 'מקורית'- אפשר להציב המון גבולות דרך מה *כן* מותר לעשות ואיפה כן אפשר לגזור ולשחק (כולל שימוש בשעווניות ישנות ואפילו לקנות שעווניות מאוירות למטרות יצירה) אבל שזה יהיה מתוך שליטה ולא מתוך חוסר אונים.

עוד דבר- כשמפה נחתכת פעם אחת מסכין לחם - ברור שזה יכול לקרות  אבל אם זו תופעה שחוזרת על עצמה אז חבל שלא מפיקים  לקחים ובוחרים איך לחתוך בצורה שלא תקלקל. מה יותר מזה חינוכי לילדים?

באמת שואלת

לא כל ילד מסוגל להבין את זה, לפחות לא בצורה מיידית.

כותבת את זה כאם לילדים על הרצף האוטיסטי - אחת מהם מקשקשת לא רק על הקירות אלא גם על עצמה ועל אחותה התינוקת, והשני עד גיל גדול היה מצייר וכותב על הקירות, בהיסח הדעת מוחלט.

אז גבולות אצל ילדים כאלה נעשים בצורה אחרת (וכרגע הגבול שאני מנסה להציב לילדונת שלי הוא לא להרוג את אחותה התינוקת. אז מי מדבר בכלל על קשקושים וכדומה...)

אני יוצאת מנק' הנחה שאני מדברת על ילדים נורמטיביים.

את שואלת איך הילד שלי למד לא להמשיך לגזור מטענים למחשבים? אולי כי התגובה שלי הייתה מאד נחרצת וברורה שהוא גרם לנו פה נזק.

אני גם בהחלט מאמינה בזה שאפשר לצפות מהילדים לא להשחית דברים:

אפשר ליצור, לבנות לתקן- וגם לפרק מכשירים מקולקלים- כרגע אני יושבת מול מיקסר מקולקל שפורק לחלקים ברגע שהוצאנו אותו מהמטבח.

אבל יש גבול מאד ברור בין יצירתיות לבין השחתה ופגיעה בסביבה על מנצ ליצור.

במישור אחר: אם יש למישהו בדיחה ממש ממש מצחיקה, קורעת מצחוק- על מישהו אחר.

יש חברות שבהן זה לגיטימי. "כי מה, זה רק בצחוק!"

אני מודה שאצלי יש רגישות יתר לדבר הזה- לא יכול להיות שתתכבד על חשבון מישהו אחר.

אותו המשקל פה- יצירתיות זה נהדר- כל זמן שזה לא מוביל להשחתה.

ובכיף - אפשר בטקס החלפת השעוונית המדוברת לתת לילדים ליצור מהמפה הישנה עולמות ומלואם אבל לא להשחית את מה שאמור להישאר שלך.

מספיק שחתכו עם סכין לחם על השולחן וזה יכול לגרום לחתך.

או משכו משהו וזה גרר את המפה ועשה חור.

על קרש חיתוך כדי לשמור על המפה

אבל כמו שהשאלה נכתבה היה נראה שזו התנהלות קבועה. ולזה הגבתי.

אן כמה פעמים קורה שהמפה נחתכת מסכים הלחם- ובכן- יש פה בעיה. הייתי מצפה להפקת לקחים. 

כשהיתי קונה את הדקות היה קורה הרבה שנקרע או שהיו גוזרים את זה

עם היותר איכותיות הן מחזיקות פה חודשים 

קודם כל, טוב לדעת שאני לא יחידה. וגם בבתים אחרים ילדים הורסים מפות.

נראה לי שהמסקנה היא שהכי טוב לשים שתי שכבות- שעוונית צבעונית ומעליה מפה שקופה.

ננסה ונראה אם יהיה לנו נח.

לגבי גבולות לילדים,

הם יודעים שאסור לגזור את המפה, אבל לא תמיד זה עוזר.

זה יכול להיות גם קרע שנוצר בטעות, או על ידי ילד קטן שעוד לא מבין.

יש מקרים שהם כן חותכים בכוונה, אני חושבת שזה בעיקר כצורך תחושתי.

הרבה פעמים אני מגלה את זה רק אחרי מעשה, ולא תמיד אני יודעת איזה ילד עשה את זה. ואני גם לא יכולה לתת תחליף באותו הרגע.

סך הכל, זה לא משהו שקורה באופן יום יומי.

אבל מספיק שמידי פעם ילד עושה חור או קרע קטן במפה, ואז בטעות ילד אחר מגדיל אותו, והמפה כבר לא ראויה לשימוש.

יכולים לעבור כמה חודשים עד הפעם הבאה, ויכול להיות שהם יהרסו גם מפה חדשה.

עלייה/ירידה גדולה במשקל

סטרס

הפסקת הנקה

כל אלה יכולים לעשות שיבושים.

יכול להיות שיעבור עם הזמן. כמה זמן כבר את מקבלת מחזור כל חודש?

זה כבר ככה כמה חודשים

4-5 בערך לא זוכרת מדוייק

בהתחלה ניסיתי להתעלם ולהתייחס לזה כתמים

אבל לאט לאט אני מבינה שזה לא כתמים

זה ממש ממלא פדים (משתמשת בפדים שחורים רב פעמיים)

אוף.. מבאס ממש

שאמרה שבאיזה שהוא שלב נגמר הפרוגסטרון (אם אני לא טועה) בהתקן ואז הוא עדיין מונע אבל מקבלים וסת . ואפשר פשוט להחליף להתקן חדש.

היא אמרה שזה בדכ קורה אחרי 4 5 שנים. אבל אולי ... 

שאלתי קצת את הבינה המלאכותית והיא טוענת שזה יכול להיות סימן שההתקן ירד.

שמתי לב שכשאני מכניסה אצבע לנרתיק עד הסוף אבל בלי דחיפה אני מרגישה את החוט

ולא זכור לי ככה מתקנים אחרים שלי

קרה לי כן בעבר הרחוק שהתקן נחושת חצי נפלט, כבר היה ממש בקצה של הרחם 

לא נרשמו נזקים.

ילד הבן שנה שמקבל מטרנה זה ממילא לא התזונה שלו, אני גם לא מקפידה על יחס מים /מטרנה, אם יוצא קר/חם מידי מתקנת בלי להוסיף אבקה.

(הוא בן שנתיים ומקבל שלב 2 ומקנאתו על אחותו הקטנה מבקש מהמטרנה שלה אז אני שמה לו קצת שלב 1 בכל בקבוק)

נותנת לה רק בתחילת הלילה כדי שתירדם... ובדרך כלל באמצע הלילה שוב 60

אז נראלכם אפשר באמת לערבב באותו בקבוק?

ואחר כך חזרתי לשלב 2

לא נרשמו תלונות מצד הבחורונת

בגיל הזה

מידי פעם כן מרתיחה את הבקבוקים אבל רק מידי פעם 

קטניות אם זה בסדר מבחינתכם

כריכים שאוכלים בחוץ, קוסקוס משקית בחוץ

אנחנו מכשירים פלטה ברגע האחרון וככה מחממים אוכל כמעט עד הסוף

זה בקשר לפחמימות. חלבון מכינים כשל"פ, מעבירים לחד"פ ואוכלים עם הלחם/קוסקוס/מה שהכנת

חוץ מדברים מתפזרים כמו קוסקוס, קרונלפקס, פתיתים, שניצל תירס שהציפוי עושה פירורים וכד'

זה לא

אבל כל השאר אוכלים רגיל.

הכשרת כיריים עושים ביום האחרון. וגם שטיפה יסודית.

אז עושים הפסקה, מבשלים, אוכלים, מנקים את איזור האוכל וממשיכים לעבוד.

בערב בדיקת חמץ יוצאים לאכול פלאפל בחוץ אחרי שהקטנים ישנים.

אפשר לאכול קטניות:

מרק אפונה

מרק עדשים

אורז

עם בשרי ליד.

טוסטים מכינים חופשי במרפסת ואז ברגע האחרון מנקים אותו (לא יסודי) ומצניעים אותו.

בבוקר של ערב חג:

פרכיות אורז

חביתה

ירקות

גבינה

בצהריים כבר מבשלים בכלי פסח:

סיר גדול של קציצות עם תפו"א כבר בפנים בתוך הרוטב עגבניות. מגישים על אורז.

חביתות וירקות

סטייקים

חזה עוף במחבת

וקונים בחוץ

לי זה שווה בשביל היומיים אוויר האלה

ומוסיפה שאצלינו ביום של בדיקץ חמץ אוכלים בחוץ צהריים\ערב, תלוי בהספק הניקיונות. הילדים ממש מחכים לזה וזו חויה.

אציין שתמיד ביום הזה הכשרתי מטבח. השנה כנראה נשארים פסח בבית, אז נכשיר מטבח יום קודם אם נצליח, נראה..

אם הכוונה רק להכשיר מטבח וניקיון כללי של כל הבית כמו לשבת

אז אפשרי אבל צריך לעבוד במרץ רב 

אבל למה לעשות את זה?

עדיף כל יום לעשות קצת, ארון אחד אפילו, לוקח חצי שעה נגיד.

או מוצ"שים, אם כל אחד נותן יד אחרי שנ"צ של שבת אפשר להתקדם מלא.

במיוחד כשיש גדולים גם אם הם לא ממש מנקים,

אחד עומד על סולם מפנה ארון, השני מעביר את הדברים לשולחן נגיד.

אפשר לתת להם לייבש כלים לפני ההחלפה של חמץ/ כשר

אם יש בנים גדולים לתת להם להזיז מיטות (אם סומכים על ביטול חמץ אז לא חובה להזיז מיטות)

שיעברו על הכיסים של המעילים.

כמה ימים לפני לעשות מקרר יסודי

תנור אם מכשירים זה עוד עבודה.

רכבים גם הילדים לא עוזרים?

אצלנו הם רבים מי מנקה, הם אוהבים לשאוב.

בעיקרון יומיים ששני אנשים עובדים נון סטופ זה ממש מספיק. אבל אם אין סיבה טובה חבל להעמיס על הגב את הכל ביומיים.

בעיקרון כשהיו לי קטנטנים ועבדנו ממש עד ערב חג, הייתה שנה אחת שהתחלנו בערב בדיקת חמץ אחרי שהקטן נרדם. עבדנו בערך מ20:00 עד 4 לפנות בוקר וסיימנו.

לנקות את המקרר כמה ימים לפני - יסבך אותנו עם האוכל… לא בא לי לאכול כשל"פ שבועיים.

רכבים נעשה בתשלום.

לגבי המקרר אם מנקים אותו אחרי שבת הגדול אין שום סיבה לאכול כשלפ שבועיים.

(וגם לא יומיים)

אפשר לנקות יסודי, להכניס את סירי החמץ בשקיות במדף ספציפי (כבר אין צורך בחמץ במקפיא)

וביום של בדיקת חמץ להעביר ניגוב רק על המדף.

זה הבדל גדול לנקות מקרר יסודי או רק להעביר ניגוב.

כנל תנור

אפשר לנקות, להמשיך להשתמש בכלי חמץ, וביום האחרון להעביר ניקוי (עם סמרטוט ספוג בסבון כלים בלבד בלי חומרים חזקים) ואז להכשיר.

זה שני דברים שיכולים להיות הבדל בין שעות של עבודה שאפשר לפרוס לבין לעשות הכל ברגע האחרון.

פלטה לשבת אם אין לכם של פסח אפשר לנקות ולהכשיר במוצש הגדול.

והיינו נשואים רק חודשים ספורים (אז לא הספיק להצטבר הרבה דברים)...

הילדים מסתובבים בבית עם חמץ? אם לא, אז כנראה שזה אפשר, אם עובדים בלי הפסקה. יום אחד על כל הבית (כמו ביום שישי לפני שבת, אולי קצת יותר להזיז דברים) ויום אחד על המטבח.

ולסגור ארונות שלא מספיקים לנקות, ולהוציא מהם את מה שצריך למשך שבוע.

מהניסיון שלי לגמרי אפשרי

עם דגש על רק מה שצריך ולא מעבר.
(ועם הרבה בוגרים יש מצב שתספיקי לעשות גם מעבר)
צריך לעבוד חכם ומדויק עם חלוקת תפקידים נכונה 

קשה לי לשמור על הילדים בבית שלא יכניסו חמץ לחורים

אז ביומיים משתלטים על כל הבית ומאז לא אוכלים חמץ בכלל.

עובדים קשה מאד יחד, סיפוק מטורף

כי אצלי יש כזית חמץ בהרבה מקומות

ורק המטבח לוקח לי שבוע לסייםץועם ילדים אז בכלל

בחיים לא הצלחתי להבין איך מספיקיםץאבל יש כאלה שעושים את זה אז כנראה זה אפשרי