נוניש
קטני ומתוק
)
איך בא לי ארוחת אירוע טעימה!יעל מהדרוםבטח היא יושבת ובוכה לעצמה איך הבן שלה ירגיש כשהבן של אהבת חינם יקבל הפקה גרנדיוזית והבן שלה לא... ממש באסה. או שלזה התכוונת?
נועה נועהאצל ספרדים גם בבר מצווה יש
פשוט קוראים לזה שבת בר מצוה ולא שבת חתן.
תודה על ההסבר
פשוט כתבתי מהרנועה נועה בצורה הכי נכונה וטובה אם את לחוצה על הברית תהיי בטוחה שזה לא יצא על ראש השנה הבן שלי היה עם צהבת, היה לו בילירובין מאוד גבוהה ולא חשבנו שנוכל לעשות לו ברית. ביום השמיני אחרי הלידה הבילירובין שלו התחיל לרדת ושיחררו אותנו די בהפתעה מהבית חולים.
הגענו הביתה מהבית חולים ב-14:30 ואז נזכרנו שלא אמרו לנו בבית החולים אם אפשר למול אותו ושתכלס אנחנו ביום שאמור להיות ברית.
התקשרנו לרב שלנו שהפנה אותנו למוהל מומחה מאוד - והוא אמר שהוא יכול להגיע אלינו הביתה ולראות את הבן שלי (הוא הסביר שיש שני סוגי צהבת ושיש סוג מסוים שפחות מחליש את התינוק - פחות מבינה בזה אבל הוא ממש מומחה בנושא)
הוא הגיע אלינו באיזור 16:00 בדק אותו הוציא אותו לשמש וכו, ואמר שאפשר למול אותו. אני התחלתי לבכות... הוא אמר זאת החלטה בלעדית שלי כי יש רבנים שאומרים לדחות את המילה כך שיש על מי לסמוך אם אנחנו רוצים לדחות.
אחרי קצת מחשבה החלטנו לעשות באותו יום, אבל לא היה לנו כ-ל-ו-ם, השניה הגענו מהבית חולים, ילדתי גם חודש לפני הזמן כך שהבית לא היה מוכן בכלל לתינוק חדש , לא היה לי כלום עבורו.
המוהל אמר שהוא יוכל למול אותו והוא גם יביא את כל מה שצריך... לקחנו אולם של בית כנסת, הודעתי מהר להורים שלי - כי הם גרים מרחק שעה וחצי מאיפה שאנחנו גרים.
שכנה שלי הלוותה לי שמלה, וזהו....
ההורים שלי הגיעו 5 דקות לפני השקיעה, חיכינו רק להם ומייד התחלנו את הברית.
ברוך הרווחנו את המיצווה של ברית דווקא ביום שהשמיני
אז לסיכום - שעתיים של התארגנות לברית (השקיעה היתה ב-18:05) 
הוא היה מאושפז בבית חולים עם אמו/חמותי והיתה לו צהבת.
חצי שעה לפני השקיעה (ביום השמיני) בדקו אותו ואמרו שאפשר למול.
חמי רץ למאפיה ליד הבי"ח, קנה עוגות, רוגעלכים, בורקסים
ואז רץ לבית כנסת של הבית חולים, ארגנו מנין של גברים ומלו אותו.
לאחיו התאום של בעלי עשו ברית במועד מאוחר יותר, באולם.
כי לא היה אפשרי לעשות לו ברית באותו זמן. היה קטן.
לא יודעת מה יש לי, וגם לרוב יולדת מוקדם, אבל אולי הפעם אתקרב לתאריך בעז"ה.
נולד בערב פסח שנה שעברה, בעיצומו של הסגר
היה להם בן חולה קורונה בבית ואז המתח מכל חולה היה נוראי...
הברית הייתה בחול המועד, עשו אותה בחנייה וכל הרחוב היה שותף
כל הקרובים שלא גרים באותה סביבה לא השתתפו, כולל הסבא והסבתא משני הצדדים,
שאר ילדי הבית והשכנים השתתפו מהמרפסות,
ההורים שמרו מרחק עצום מכולם (הם בבידוד, לא?!)
היו עוד כמה אטרקציות אבל נשאיר לדמיון 
כתר הרימוןברית בחול המועד סוכות.
היה צריך למצוא מקום עם סוכה גדולה.
אבל נערכנו לאפשרות שיהיה בראש השנה/ יום כיפור/ סוכות/ שמחת תורה/ שבתות בין לבין/ חול המועד/ ערב חג/ סתם יום חול.
הוא נולד בין יום כיפור לסוכות, ככה שבר מצווה יהיה בזמן די תקוע.
היה תשעה באב שנדחה, אז הרב אמר לי ולבעלי שנאכל באותו יום.. וגם להיות עם בגדי שבת בברית.
היה מוזר.
מכירה מישהו שהיתה ברית בתשעה באב. עשו בצהריים ואת הסעודה במוצאי הצום אם אני זוכרת נכון.
וגם מקרה שהיה ברית ביום של החתונה של אחות של היולדת. בבוקר נפגשו כולם בברית ובערב בחתונה😅
3 בנים שנולדים בשבת ומה יהיה עם הברית??
יש לבעלי משפחה גדולה שלא גרה באיזור וצריכים לארגן לכולם מקומות...
והראשון בכלל.. נולד שבוע לפני חג ושבת רצוף! אז לארח את כולם ליומיים?
בסופו של דבר-
הגדול נולד בקיסרי אז הברית נדחתה לראשון
השני- עשינו ברית בשבת והזמנו את כולם... היה מטורף! זה כמו לארגן שבת חתן אבל בפחות משבוע!!
והשלישי- היתה ברית דחויה...
ועוד אחד בינהם- היה צריך להיוולד שבוע לפני תשעה באב והייתי בלחץ גם על זה..
בסוף הוא נולד במוצאי תשעה באב וחגגנו לו ברית בשמחה ביום חול.
אבלל ללכת ללדת בשבת כשאת יודעת שיש לך בן- זה מלחיץ...
בעלי מאוד רצה שכל המשפחה שלו תבוא והוא לקח על עצמו את כל הארגון של השבת (נעזר בחברים וקרובי משפחה).
גיסות שלי דווקא ניסו לומר שזה לא מתאים ואולי רק ההורים יבואו אבל סמכתי על בעלי שאם הוא לוקח את זה על עצמו- בכייף.
היה ממש נחמד. שבת משפחתית, 3 סעודות יחד.
גיסים שלי עזרו עם ההגשה של האוכל וגיס אלוף אחד הכין גם סיר חמין גדול לבוקר.
בקיצור היה מעולה
היתה ברית קורונה וילדתי בשבת.
וכשנסעתי ללדת אמרו שנזמין אולי רק את ההורים שלו ואח אחד עם 2 ילדים.
אבל יותר מכל חששתי מברית קורונה בשבת.
כי בעלי מאוד מוכר באיזור אצלנו בכמה בתי כנסת וידעתי שאם ישמעו שנולד ברית בשבת כולם יבואו לברית ופחדתי בגלל הקורונה...
בסופו של דבר הברית נדחתה ליום שני
ולמרות זאת, היו אנשים שבאו בשבת לבית כנסת ליד הבית שלנו כי חשבו שיש לנו ברית ורצו להשתתף אבל אמרו להם שהברית נדחתה..
לא זוכרת כלום
היתי בת 4.5
אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.
אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.
אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם
עוד לא בת 60.
אני יכולה להבין אותה בגלל פסח וכו.
סתם נפגעתי קלות
אבל לא מצליחה
לא מצליחה!!!
מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות
ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!
עכשיו באמת,
אני חיונית,
בעלי במילואים,
הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת
והגדולה אצל אחותי
אתם כבר מבינות את הלופ!
לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.
ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו
שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"
"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"
היה באמת כמה בודדים
אבל עדיין! עדיין!
ואוווו
קשה לי השיח הזה
וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית
אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים
או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת
אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.
למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?
הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים
וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם
מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?
יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????
בדיקה שניה ,עשיתי גם אתמול שיצא פחות או יותר אותו קו
מה אתן אומרות.
אני כבר תקופה ארוכה בודקת , אחרי גלולות,ללא מחזורים. היתה כבר עליה אבל כנראה שהיתה קרובה לביוץ ממש אך לא, מאז עברו 4 שבועות עדין בלי מחזור ושוב נראה שיש עליה
נראה חיובי?
תודה לכן על העזרה
אבל די חזק.
אז יכול להיות שזה חיובי, אבל לא בטוח.
הבקרה ואז חלש יותר.
מזה?
ולפעמים היה מחזור
יום יום ביוץ ויצא שלילי חוץ מלפני 6 שבועות וחוץ מהשבוע.
מחזור אמור להגיע אחרי בערך שבןעים ואז היה שלילי אצלי בבדיקת ביוץ
2. במקרה קניתי בדיקה של savvytest - משהו כזה היה השם - והיא דרשה דברים שהיו חדשים לי, בשביל רמת הדיוק. נניח לא לשתות שעתיים צפני הבדיקה, לא לעשות פיפי 4 שעות לפני... 47 שח לשבע בדיקות אז לא זול, אבל שווה לשקול.
קצרה,
רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?
אין שם מקרר וגם לא מזרון.
אין לנו משפחה שם.
היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.
מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.
לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.
משתגעת מרוב התלבטות.........
נמאס לי מהמצב הזה
אחר
יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'
חבל ללכת על האופציה הראשונה
עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?
אנונימית בהו"ללא מוצאת כבר מעל שבוע.
המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע
כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר
תחפשי משו אחר
יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק
חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר
עדיך לרדת למקלט בכל פעם
לא נשמע לי פתרון יעיל
הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.
זה בלי סוף בלתמים.
עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)
במקום יחסית שקט בארץ.
לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.
שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך
ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.
וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.
אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.
נשמע לי טירוף
בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.
היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.
זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.
ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.
מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.
עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת.
לק"י
והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.
אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.
כי זה עוזר
אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..
באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..
אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?
סליחה יצא לי מבולגן..
חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי
וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).
מהדברים האלה נמנעתי
שווה לנסות קטניות מונבטות
זה ממש פשוט וכיף להנביט.
כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)
ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.
איך מנביטים -
משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)
מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.
מכסים ומחכים בסבלנות.
בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).
עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.
מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..
ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?
אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..
