הדרכת הורים זה מעולה. הלכתי בעבר לקבוצה ובדרך לפרטני בע''ה.
וגם יקרה, טיפול קלינאית תקשורת. כשהיא תדבר היא קצת תרגע.
ובכללי זה גיל קשה. בעיקר עם בכורים.

אני חושבת שבאמת ההסדר הזה אם כבר לא עובד מבחינה שפיותית אז הוא צריך שינוי. לטובת כל המשפחה.
הילדה כבר גדולה יהיה לה כיף והוצאת מרץ(יעזור לשינה המוקדמת בערב) וכו' כשתהיה במסגרת. ולכם יתן זמן נשימה. כי אין בן אדם שלא זקוק לזה. אין.
בזמן הסגר אני הייתי בבקרים בבית עם הילדים ובעלי בעבודה ואז בצהריים עשינו החלפה. זה היה לי קשה!! מאוד!
וגם לזוגיות זה לא תרם לדעתי.. בלשון המעטה. לא היינו נפגשים. בערב הייתי חוזרת מאוחר ממוטטת לחלוטין מכל היום ואז למחרת וחוזר חלילה.
כל עוד זה עובד אז נפלא.
אבל נראה שאצלכם(לפי דברייך) זה כבר פחות עובד.
לדעתי במצב הזה הייתי מנסה למצוא לה מסגרת. אפילו כבר עכשיו לנסות לחפש איזה משפחתון פרטי או משו אחר שאפשר להכניס. אפילו שעוד מעט נגמרת השנה.

ולגבי החשש מעוד ילד, אתם פשוט עכשיו במערבולת הזו של העומס ואפס זמן אישי.
לאחר שזה יחזור אליכם הזמן הזה של הרענון יכוליות שהחשש יתגמד. ויכוליות שלא. לא צריך להכנס ללחץ. תזרמו לפי מה שטוב לבית שלכם.
אבל העיקר עכשיו לדעתי זה להחזיר לכם שפיות ..

זה ייתן לכם ביטחון בהורות שלכם וכלים להתמודדות.
לא רק בנושא הזה אלא לעוד הרבה נושאים.


אני חושבת שזה לא מפתיע שהיא ככ שובבה.
ילדה בגיל הזה צריכה חברה, שיהיה לה עם מי לשחק...
אולי כדאי לשקול זאת?
(לפחות לשנה הבאה)
נשמע שהיא פשוט משועממת

במיוחד לפי מה שנשמע אתם הורים חדשים. וקצת מערבבים בין התנהגות נורמלית של ילדה בגיל שנתיים לבין ילדה ללא גבולות.
לגעת בכל דבר, לקפוץ על הספה, לזרוק אוכל על הרצפה זה דברים נורמטיביים ורגילים שכל ילד עושה בגיל הזה. ברוך ה' זה חלק מהתפתחות שלהם, מבדיקת העולם, ומבדיקת הגבולות שלכם.
הנחיית הורים תדריך אותכם למה לצפות מילדה בגיל הזה. תחשוב ביחד איתכם למה הילדה זקוקה, ותלמד אתכם איך מעמידים גבולות לילד על ידי אמירה ברורה ואז מעשה של הרחקה.
וכמו שהמליצו מעלי יתכן שמסגרת בשבילה תביא לרגיעה. נשמע שאתם מאוד מאוד מותשים. וזה ממש יתן לכם קצת מרחק ונחת לאסוף את עצמכם וחשוב אליה עם כוחות מחודשים.
בנוסף אכן ילדה בגילאים האלה שנשמעת פעלתנית וסקרנית זקוקה להרבה יציאות וגירויים. לטיפוס בגן שעשועים, מפגש עם הרבה מרקמים שיגרו את החושים כמו: צבעי ידיים, בר בצק/בצק, חול ואדמה, לטיוף פרווה של חיות, דבק, מדבקות, טרמפולינה ועוד. כנראה הבית קטן לה ולא מספק את הצורך שלא הסקרני והאינטלקטואלי לחוות את העולם. דרך הידיים, הרגליים והפה. גם חברה של גן או מסגרת קטנה היא מאתגרת ומעניית דיה.
ייתכן שכאשר היא תבוא על סיפוקה מבחינה חברתית, גופנית ואינטלקטואלית (בגיל הזה זה סיפור, אינטראקציה עם ילד, מפגש עם חומר, חיה או משחק חדש וכו'). היא תרגע יותר בבית ולא תחפש כל הזמן איפה לאתגר אותכם בתוך גבולות הבית.
ובקשר לעוד ילדים. לכל זוג יש את הכוחות שלו ואת חוכמת החיים שלו שמאפשרת לו להביא ילדים בזמן ובקצב הנכונים לו.
אבל מאוד יתכן שכאשר תלכו להדרכת הורים, ו/או תשלחו למסגרת תוכלו לקבל נורמליזציה בבית וגם מרחב ואוויר שיביאו אותכם לחשוב על עוד ילד.
בהצלחה גדולה. הרבה כוחות!

הבן שלי היה ממש שובב ואחרי הניתוח כפתורים משהו בו נרגע

שובב זה לאו דווקא עצבני
אולי לא הבנתי נכון...

אבל האמת רואה קשר..

שהיא מתארת הזכיר לי את הבן שלי. היה שופך ,מעיף, זורק דברים סתם.. סליחה שלא הייתי ברורה. אז זה גם גיל ואופי, ברור. אבל כן ראיתי יותר רוגע אחרי שטיפלנו בבעיה. וזה מצטרף להודעות קודמות של הפותחת לגבי הדיבור

לפנות להתפתחות הילד
גם להדרכת הורים
וגם שיעריכו ממה נובעת ההתנהגות

לדעתי דבר ראשון הכנסה למסגרת גם לצפות ולשמוע ילדים אחרים..ליצור קשרים..להיות במסגרת כלשהי קבועה..
אפשר עד הצהריים לא חייבים עד 4.

דבר שני קלינאית תקשורת- מכל הסיפורים הקודמים (תתחילי בבקשה זה תהליך ארוך ארוך).

והדרכת הורים..את מתארת התנהגות של הבת שלי..אבל היא עוד לא שנה וחצי.
בגיל שנתיים וחצי יש שובבות ומרד עצמאות אבל זה נשמע משהו אחר.
לזרוק אוכל או מוצצים לאסלה זה לא תואם גיל.

ואין שום רע בלילה אצל הסבים..אנחנו עושים את זה בכיף ולא מתול ייאוש.

בהצלחה וחיבוק

וגם לכם
הבת שלי גם בגיל הזה והיא ממש אוהבת ללכת למעון
בימי הסגר היו ימים קשים ממש
ועכשיו בימים החופשיים אני נושמת

כל הדברים שכתבת תואמים גיל לדעתי.
חוץ מ..השינה! בזה כן הייתי משקיעה מאמצים כדי שהשינה שלה תהיה טובה.
אולי אתם מרדימים אותה מאוחר מדי?
אני יודעת שאצל הבת שלי הרבה פעמים התנהגות מעצבנת נובעת גם מחוסר שינה.
אני יודעת שכם ילד ראשון גיל שנתיים מרגיש אסון וסוף העולם, אבל תאמיני לי שאחרי שהגיל הזה יעבור את עוד תזכרי ותצחקי.
מה שכן, אני חושבת שקשה מאוד לשלב גם עבודה וגם אח״כ לחזור ולסבול את כל התעלולים.
אני עם 2 הבנות שלי בגיל הזה הייתי בבית. זה שונה לגמרי.את קמה עם כוחות ולצד רגעים שהילד עודה בלאגן יש גם רגעים טובים ואז הכל מתאזן. גם עזר לי שיש ליילדים צפופים שהעסיקו אחת את השניה.
לפעמים עם ילד אחד בלי אחים זה הכי קשה.
מקווה שהובנתי. ובהצלחה ממש!!

לא מזמן פרסמו כאן קישור לסוגרים לארונות(אשמח גם לקבל)
להרחיק דברים שבירים
ככה אפשר למנוע הרבה עוגמת נפש;)

מנעול בטיחות לתינוק 10 יחידות


מתכננת לקנות גם (אחרי שראיתי כאן את הקישור) אז אין לי חוויה אישית עדיין

והבן שלי בן שנה הצליח לפתוח את זה

ומתסכל...
מאמינה שיש חזקים יותר וחזקים פחות. לי אין ניסיון אישי עם זה אבל נשמע לי שווה מבחינת ההוצאה, לנסות. זה יוצא אחד בשלוש וכבר נתקלתי ב2 ב30 או הכי זול אחד בחמש,..
ננסה ונראה

הוא קלט איך פותחים..
לא ששבר את זה או משהו

מתוק!! וחכם!!

זה עובד מצוין!

הבת שלי, שנה וחצי, מאד אוהבת להתעסק בזה ועדיין לא הצליחה להפריד אותם..

א.הדרכת הורים בהחלט מומלצת! זה רווח גם לילדים הבאים

ב. נראה לי שאתם( כמו רוב ההורים של ילד ראשון..כולל אני בעצמי בזמנו) קצת מצפים ממנה למה'הו לא תואם גיל
וקצת פחות מושעים למה נורמלי לחלוטין בגיל הזה

נגיד מהרשימה שציינת-
לקפוץ על הספה,לשרוק אוכל לרצפה ובכללי לזרוק לרצפה כל מה שיש ביד, לפתוח דלתות וארונות ולגעת בכל מה שאפשרי,
וכן גם לזרוק מוצצים לשרותים- שם נגיד כן הייתי מגבילה ואומרת שאסור ואוי עכשיו לא יהיה מוצץ איזה עצוב זה..וצבירה לה שלא עושים את זה.
אבל הגיונית- זה לגמרי נורמלי זה מעניין לזרוק משהו לתוך מים ולראות מה קורה ואיזה קול זה משמיע

זה גיל סופר סקרן ועצמאי הם רוצים לגלות את העולם
לפתח את העצמאיות שלהם
והכח רצון שלהם והיצירתיות חזקים מאוד

נכון יש ילדים פחות שובבים וסקרנום
ויש יותר
אבל זה מממממש חשוב לקלוט
זה נורמלי זה תקין
זה 'לב בדרך
וזה יעבור
גם בלי שתתאמצו כל כך הרבה

מה כן?
להביט על זה בעין טובה, בעיניים של ילד...להבין יותר לליבה..לסקרנות שלה
ולשנן שזה נורמלי לחלוטין לגילה

זה משקיט הרבה מהתסכול

ותראו שדוקא בילדים הבאים יותר קל כי אז יש יותר פרופורציה
כשהגדולה שלי היתה בגילאי שנה+ נאבקת ומשתוללת בזמן החלפת טיטול..הייתי ממש מתוסכלת וגם מתעצבנת עליה ולא מבינה למה היא עושה לי את זה..
כשראיתי ח''כ את שאר הילדים וכולם עשו כנוה בסביבות אותו הגיל
תכלס רק צחקתי
כי הבנתי שזה שלב
וזה עובר
אז מצאתי טריקים אחרים להתמודד גם בלי להתעצבן
יש לנו שירים קבועים עם קולות של חיות וכל מיני משחקי קוקו ועשר אצבעות ולדוד משה היתה חווה
ולפעמים גם פשוט מחזיקה חזק יותר וקצר ולעניין מסיימת מהר.
זהו רגשית זה לא מפעיל אותי

וככה אפשר להתייחס לרוב מה שציינת
ואז נשאר רק לפתור טכנית את הבעיה אם יש
בלי הלחץ והמעורבות הרגשית.

לגבי לזרוק על הרצפה- שחררי לגמריייי
את יכולה מקסימום להגיד ששמים בפח.
אבל בלי ציפיה שזה באמת יקרה
ילדים מבלגנים
גם בגיל יותר גדול הם בכיף יתעצלו ויזרקו על הרצפה לפעמים. נכון לא ברמה של גיל שנתיים אבל גם זה קורה
מה עושים?
כלום
לדעתי
אומרים יפה
מבינים שזאת דרכו של עולם
את יכולה לאסוף יחד איתה
וגם אם לא- בערב כשנרדמת לטאטא.
ברוב הבתים שאני מכירה עםצקטנים הרצפה לא ריקה ומבריקה במהלך העום. רק אחרי שמסדרים

מוצצים- הרחיקי מהישג ידה
ובכללי מה שחשוב לך שלא תיגע- תעבירי למדפים עליונים
אל תשאירי גלוי משהו לא שייך עבורה
לנסות שהבית יהיה מותאם כמה 'יותר

ולהגדיר לעצמך מה הגבולות שלך
מה עקרוני לך ממש
מה יש בו סכנה ממש
ועל זה מותר לגמרי לומר לא באופן החלטי וברור
אבל על מה שלא באמת עקרוני לא להתעקש סתם

לא להבהל היא תצא מחונכת
זה פשוט גיל כה
כבר אחרי גיל 3 הכל מתאזן
ההבנה מתרחבת גם וזה מקל
וגם הרגש מתאזן

ולגבי השינה-
בכנות
אני לא מאמינה בילדים שלא זקוקים לישון 10-11 שעות בגילאים האלה
נכון לא כולם זוכים לישון רצוף- וזה כבר נושא אחר
אבל מצד לוז

אם אתם תחליטו על סדר קבוע
הוא יקרה לאט לאט ובהתמדה
מנסיון של כמה ילדים ברור לי שאחן מצב בעולם שילד ינהל אותי שם.
זה תלוי בהחלטה שלי בעיקר ובנכונות ללשלם גם מחיר של כמה לילות מאתגרים עד שההרגל מותמע

מה הסדר יום שלה?
לדעתי סדר יום נורמלי בגדול (כמובן לא חייב להיות בדיוק זהה )
לקום בסביבות 7 בבוקר (שוב לפני-אחרי זה גם סבבה אבל לא אחרי 8)
לישון שנת יום שעה אחת בלבד בגיל הזה- רצוי בסוף הבוקר- נגיד 12-13:00 או משהו בסגנון
ולא אחרי 2 בצהרים אף פעם

ארוחת ערב מקלחת והתארגנות- מ6 בערב
וב7 בערך במיטה (שוב זה לא שעון שוויצרי)
אם ילדי חי בסדר יום כזה ולא נרדם ב7-8 בערב גג.כמובן כ'זה הסדר לאורך תקופה מסוימת וכשלא מפתים על השינה המאוחרת בשנת בוקר.
בעיני יש אולי צורך לבדוק בעיה פיזיולוגית אולי חוסר בויטמנים שמקשה על ההרדמות?
אולי משהו אחר?

הם מוציאים מרץ, משחקים מתקשרים
וגם לומדים גבולות
זה יוצר סדר יום והבנה של המציאות

מממש ממש קשה להעסיק בבית יום שלם
ואז ודאי שמנסה מעשי שובבות כי אין לה מספיק גרוי התפתחותי ותעסוקה וחברה

אנחנו הפסקנו להשכיב לשנת צהריים סביב שנתיים וחודשיים ובא לציון גואל- נרדמו בשעה נורמלית והתחילו לישון כמעט 12 שעות.
הילדה נשמעת אנרגטית מאד ואולי היא באמת לא זקוקה לזה. יש גם כאלה...
כמו שכתבת הם צריכים להקפיד להעיר בבוקר בשעה נורמלית ולהשכיב בערב גם ככה.

אצלי מגיל שנה לא ישנים צהרים
אחרת סיוטטטט עד שנרדמים בערב
מנסיוני שנת בוקר לא ארוכה מדי לא מםריעה
אבל כל אחד שינסה מה נכון לילד שלו

קופץ על הספה בכיף יחד עם האחים שלו (אני רק מבקשת מהם לחלוץ נעליים קודם).
זורק צעצועים - סבבה, משתדלת לבקש ממנו לאסוף בסוף, לפעמים יש לו מצב רוח טוב והוא עושה את זה.
פותח ארונות - חופשי. משתדלת לא לאחסן דברים רגישים בארונות התחתונים, אבל הוא בהחלט משחק בכלי מטבח, ויכול גם לפתוח סתם מגירת בגדים מסודרת שלו ולרוקן את תכולתה.
פותח דלתות - בוודאי! למה לא?!

מצטרפת להמלצה על הנחיית הורים ובדיקת שמיעה, וכן על מפגשים קבועים עם ילדים אחרים.

אמא שלי אומרת שהרבה פעמים קושי בהירדמות אצל ילדים נובע מחוסר שינה ועייפות יתר.
בגיל הקטן שינה גוררת שינה.
נשמע לי שאתם בתוך לופ של עייפות וחוסר שינה שגורם לה להשתולל ולא להצליח להירדם וחוזר חלילה. אתם ההורים, צריכים איכשהו לשבור את זה.
להשכיב בשעה 7 וחצי, ולשבת איתה שם, עד שתרדם. בלילה הראשון יקח הרבה זמן, לאט לאט היא תבין שזה סדר היום.
וגם, לא לדלג על שנצ בגיל הזה, אלא אם היא לא נרדמת בצהריים ואז אחרי זמן מה אפשר לתת לה לקום.

הדרכת הורים תמיד יכולה להיות טובה! אם אתם מרגישים צורך בעזרה, למה לא? זה מבורך שזה קיים. ועדיין ללמוד ביחד הראשון לכל הילדים מאשר רק בילד הלא יודעת כמה..

אצלינו זה ממש הורס להם את כל הלילה.
ולדעתי היא ישנה מאוחר אולי כי היא לא מספיק מועסקת במשך היום או שקמה מאוחר. יכולה להגיד על הילדים שלי שימים שהם בבית שלנו אין מספיק זמן/כוח להעסיק אותם הם משתעממים והרבה במשך היום נמרחים ואז לא מספיק עייפים חלוקי להם הרבה יותר זמן להירדם

לדעתי אם היא מתארת שגם כשהיא מדלגת על שנצ הילדה לא נרדמת כדאי מאוד שהיא תבדוק אם זה נובע מחוסר שינה..

את מתארת התנהלות קלאסית של הורים לילד ראשון,
ניסינו להציג לך זוויות שונות על מנת שתוכלי ללמוד מנסיון של אחרים ולא תצטרכי לעבור בעצמך את כל מדורי ההורות,
השאלה אם את באמת פתוחה לקבל או שאת רוצה לפרוק (שזה בסדר גמור רק שנדע)
כי מנסים לעזור לך לראות מה קורה אצל אחרים שתוכלי לקחת מזה משהו רק חבל אם זה לחינם...
הדרכת הורים בהחלט יכולה לעשות סדר בבלאגן ולרכז את כל העצות למשנה סדורה.
חוץ מהנושאים שמעבר למומחיות שלהם כמו בדיקת שמיעה ודיבור.
בנוסף על מה שיגידו לך בהדרכה,
לגבי ילד שני, הרבה פעמים עם ילד אחד הפוקוס אוטומטית על כל מה שהוא עושה וזה די חונק גם את ההורה וגם את הילד
דווקא עם כמה ילדים אי אפשר להתמקד בכל פיפס שכל אחד עושה ויש בזה משהו מאוד חיובי לדינמיקה המשפחתית.

הילדה צריכה חברה!! משעמם לה!!
זה גיל שהם פורחים בחברת ילדים אחרים. משחקים משחקי דמיון, בונים דברים ביחד, ולומדים הרבה מאוד כישורים חברתיים.
אם יש לכם אפשרות לשלוח אותה לגן או למעון- תעשו את זה...
אם לא, תנסו למצוא לה איזו מסגרת כלשהיא שתספק לה חברה. אפילו לצאת איתה לגינה שיש בה עוד 2-3 ילדים בשעות הבוקר, או ללכת איתה לקרובי משפחה או חברים שיש להם ילדים בגיל דומה.
נשמע שהיא פשוט חייבת חברה. דווקא בגלל שהיא בכורה. כשילד הוא שלישי או שישי או שמיני במשפחה אז יש לו חברה בבית. וזה הרבה יותר קל . אבל ילדה אחת לבד- זה ברור שיהיה מורכב.

מעבר לזה- גיל שנתיים הוא גיל מאוד מאתגר, וכשהיא אתכם כל הזמן זה פי שתיים מאתגר.

לגבי שאר הדברים- יש פה ענין של הצבת גבולות. אם לא מתאים לכם שתקפוץ על הספה אז פשוט אל תאפשרו את זה, ובמקביל- קנו לה טרמפולינה קטנה, שיהיה לה איפה להוציא את המרץ שלה.
עוד דבר- יש לכם בבית משחקים וחומרי יצירה תואמי גיל בשבילה? גם כן חשוב. לשבת איתה ולעשות איתה דברים. ציור, התחלה של שימוש במספריים, פלסטלינה, דבק, צבעי ידיים, טושטושים, מדבקות.
משחקים- משחקי דמיון בובות, כלים לבובות, מטבח, עגלה, בגדי בובות.

יש כאן כל כך הרבה עצות טובות וחשובות.
שמרית, קראת אותן? את חושבת ליישם חלק מהן?
פשוט כל כך הרבה נשים טורחות לכתוב לך הרבה עצות טובות, חלקן ממש משקיעות בתשובות ארוכות, אבל יש לי הרגשה שלא קוראים אותן בכלל ולא מיישמים.
אם את כן קוראת אז אני ממש מתנצלת. תני לנו אות חיים אין צורך להגיב אישית לכל אחת, אבל אולי לכתוב משהו קצר אחרי כל התגובות אם קראת או לא, אם משהו מהתגובות התאים לך ואת חושבת ליישם עם הבת החמודה שלך...
בהצלחה יקרה! גיל שנתיים זה באמת שלב לא קל

אני מתנצלת שלא הספקתי להגיב,
אבל קראתי כל תגובה,
ואני מעריכה מאוד את מי שהשקיעה מזמנה וענתה.

בעקבות התגובות אנחנו מנסים לבדוק אם קיימת עדיין אפשרות להכניס אותה למעון בשנה הבאה למרות שהרישום הסתיים. לכן, לא הספקתי עדיין להגיב.

תודה לכל אחת ואחת מכן, אתן מקסימות 💜🌸

בעקבות מה שנכתב כאן שאם תהיה לה מסגרת אז שעות השינה שלה יסתדרו.

אתמול היא הלכה לישון ב-23:00 בלילה (מבלי שישנה צהריים).
נאבקה והשתוללה בכל ניסיון לשים אותה לישון.

בסוף בעלי מנע ממנה פיזית לצאת מהמיטה (כי כבר 23:00 בלילה) ורק אז אחרי הרבה בכי והשתוללות היא נרדמה

שוב תודה לכולן על העצות המועילות ❤️💜

כבר מההתחלה.
שתדע שברגע שנכנסים למיטה לא יוצאים ממנה...
בלילות הראשונים זה יהיה לא קל, היא תכעס ותמחה, אבל אתם בעקביות, בענייניות ובנחת תעזרו לה לחזור לשכב, עד שהיא תבין את זה, שכשאבא ואמא אומרים שהגיע הזמן ללכת לישון זה מה שעושים.
אנחנו יושבים עם הילדים ושרים להם עד שהם נרדמים. הם יודעים שזה זמן להיום עם אבא ואמא בנחת לקראת השינה, יודעים מה מצופה מהם לעשות בזמן הזה..

אצלנו גם היה הכי קשה בהשכבות של הבכורה. ברגע שיש כמה ילדים אז יותר ברור שעכשיו הולכים לישון, אבל כשיש רק ילדה שההורים שלה רוצים להשכיב אותה ולהמשיך בעיסוקיהם, אז היא מרגישה את זה ורוצה להישאר ערה איתם.
היתה תקופה שהדרך היחידה שהצלחנו להשכיב אותה היתה שגם אנחנו 'הלכנו לישון' - כיבינו את האורות בבית ושכבנו במיטות. ואז די מהר היא היתה מצטרפת וגם נרדמת.
אחרי שהיא כבר התרגלה לשעת השינה היה אפשר להשכיב אותה יותר בקלות בלי כל ההצגה (אלא אם כן היא נרדמה בצהריים ואז היה שוב קשה להשכיב אותה...).
אולי שווה לנסות את הדרך הזו? זה פחות מאבק ובדרך כלל ילד לא יישאר ער יותר מידי כשההורים הולכים לישון.

אני משכיבה אותה עלי,

על הספה בחדר שלה, חשוך, שקט..

ואני שרה לה שירים.

 

אחרי המון מאבקים ושיטות השכבה שונות,

זה פשוט עובד כמו פלא מהפעם הראשונה.

היא ממש מחכה לזה.

 

אני שואלת אותה, אחרי מקלחת וא. ערב:

"רוצה לבוא איתי לישון ונעשה ניי ניי?" 

(ניי ניי = שירים בשפה שלה)

היא מגיבה בהתלהבות,

וממש מקבלת את זה שמיד אח"כ נכנסים למיטה.

 

שירים שקטים, מה בא לי,

בד"כ 2-3 שירים

(בהתחלה היה יותר ארוך)

והיא שומעת אותם דרך הגוף שלי,

במגע מחבק ונוכח.

 

מה שגורם לי לחשוב 

שאולי מההתחלה הקושי שלה ללכת לישון

נבע מתחושת נטישה,

פתאום אמא נעלמת,

היא לבד בלול, יש חושך,

אמא ואבא מדברים מעבר לדלת. באסה.

 

בקיצור, ממש ממליצה.

 

 

את בודקת בצהריים?

היום בצהרים וגם בערב - פחות או יותר אותו פס.

לפעמים כן גיליתי הריון-בבדיקות הריון יצא בהתחלה שלילי ותוך כמה ימים חיובי

ולפעמים היה מחזור

אפשר להתייחס לזה כמו קמפינג... להביא כירת גז ניידת, אולי צידנית ובכל פעם לקנות קרחומים, שקי שינה ומזרני שטח או אפילו שמיכות פוך...

אם אין בכלל-בכלל אפשרות להתמגן בבית הנוכחי, אז כן כדאי לשקול את המעבר הזה, לפחות לזמן קצר. אבל אם יש אפשרות כלשהי, אז זו יותר מדי טרחה בשביל משהו לא מספק עד הסוף...

בע"ה תמצאו משהו טוב יותר❤️

הפיתרון האחר הוא לישון באופן קבוע במקלט ציבורי וזה כבר לא אפשרי

נמנעת מחלבי כמעט הרמטי, וראיתי באופן ישיר שקטניות עושות מיד כאבי בטן (עדשים, פלאפל,  דברים שלא חשבתי..(

תמיד מתעפש לי כי לא עשיתי במסננת.. אנסה במסננת באמת

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..

ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?

אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

אצל אחד הילדים שלי קטניות עשו כאבי בטן. אז נמנעתי בערך חצי שנה.