בלי שפיטה
יש לי שני ילדים בהפרשים של 3 שנים (טבעיים)
ה"קטנה" שלי בת 4.
מתחיל להיות לי ממש ממש ממש קשה. נפשית.
היו לי שני הפלות בשנה האחרונה.
נפשית, אני מרגישה כאילו לא השלמתי עם האובדן.
אנחנו מנסים להיכנס להריון כמובן, אך הכל כ"כ מורט עצבים
כל פיפס בגוף (אולי ואולי) התחלתי להשתמש בערכות לזיהוי ביוץ- אני כבר משתגעת מזה!
הלחץ עושה את שלו
מרגישה שאני לא "משמשת" את תפקידי כאישה, בלהביא חיים לעולם
מה שנראה כ"כ מובן מאליו לכמעט רובם..
מרגישה אכזבה מגופי, לא מצליחה להאמין בו.
כמובן שבעלי לא משדר את זה בכלל ותמיד בעל אמונה אבל אי אפשר להסתיר את זה שהוא ממש ממש מצפה.....
לאחרונה כל אישה בהריון שאני רואה, אני מתחילה לבכות - אני שמחה בשבילה כמובן אבל כואב לי על עצמי...
מאיפה להתחיל? 
