לכבוד פסח שני היום
הפינה נכתבה ע"י @אילת השחר
---
בימינו מבקשי ההזדמנות השנייה והאפשרות להתקרב, הם בעיקר הולכי הדרכים.
כולנו בבחינת הולכי דרכים הן מי שצועד בדרך, והן מי שמבקש לצעוד לצידנו במקטע דרך זה.
כולנו ראויים להזדמנות שנייה.
זה נכון ביחס לעצמנו, ביחס להצעות שמגיעות אלינו וביחס לאדם שאנחנו נמצאים איתו במערכת יחסים מסוימת, גם אם לאו דווקא זוגית.
אפשר לומר שכל התהליך של לתת הזדמנות שנייה מתחיל בעצם בתוכנו פנימה.
בהסכמה שלנו ללמוד לתת לעצמנו הזדמנות נוספת ללמידה,
גם אם ניסיתי ולא עבד לי עד היום, להסכים להכיל ולקבל שאני בתהליך של למידה.
אני בדרך. וכמוני גם מי שצועד לידי בדרך.
אנשים הם הרבה הרבה יותר מהכותרות, מהסטטוסים, מהתארים, ומהתפיסה הרווחת על אנשים במצב כזה או אחר.
כולנו בדרך, וגם אם יש מי שעבר דרך קצת יותר ארוכה ומפותלת, זה לא אומר שהוא לא ראוי ללכת בה. אדרבה, יתכן ויש לו הרבה יותר מיומנויות שפיתח במהלך הדרך, ולנו הרבה מה ללמוד ממנו.
לתת הזדמנות שנייה, להסכים להעיף מבט שני במשהו שמלכתחילה חשבנו ש'לא' ילמד אותנו הרבה על עצמנו, ויאפשר לנו לפתח גמישות לצד בחירה, לדעת מתי זמן הליכה ומתי זמן עצירה ויקדם אותנו במה שאני קוראת לו יציבות בתנועה.
ולזכור "מ-ה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ"