סיפרתן לילדים שלכן את מה שהיה במירון?קמה ש.
בס״ד

גילאי גן עד כיתה ג׳.

הילד בכיתה ג׳ בוודאי ישמע ביום א׳ מהחברים (מניסיון של חדשות אחרות שהיו בעבר והגיעו לאוזניו). לכאורה עדיף שאנחנו אלה שנתווך לו אם כן.

ברגע שהוא יידע גם אחותו בגן תדע כי הם כל הזמן מפטפטים ביחד על הכל.

מדובר בילדים רגישים באופיים...

מה עושים? מספרים? איך? מה?

😢
קמה ש. נראה שלא כדאי לספר בגיל הזה הכי הרבה ישמע יום ראשוןרויטל.

כי חבל שבשבת יהיה לו צער.

תודה! חוששת שמוצאי שבת יהיה קצת מאוחר כדי שזה ייעשה בצורהקמה ש.
טובה...
קמה ש. יקרתנו דבר כזה מומלץ לדחות לילד, כמובן זאת רק דעתי.רויטל.


תודה יקרה. מעדיפה שישמעו מאיתנו מאשר מבחוץ. אבל תודה!!!קמה ש.
לא יודעת אם ועד כמה עוזראהבת ישראל!!
נתקלתי בקישור הזה. אולי יעזור. של מנוחה פוקס על איך להסביר לילדים על מה שקרה.

https://www.kikar.co.il/390840.html


שיהיו בשורות טובות!
וואו, תודה רבה!קמה ש.
בהצלחה...אהבת ישראל!!
סיוון רהב מאיר פרסמה על זה בפייסבוק.הריוניסטית
את יכולה להעתיק לי במקרה?קמה ש.
..הריוניסטית
מכל השידורים הבוקר אני מביאה כאן את דבריה של ד"ר שירי דניאלס מעמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית). כך אמרה בריאיון איתי:

• "קודם כל זה בסדר להרגיש לא בסדר. אנחנו במצב לא נורמלי. ראשית יש לדאוג למעגלי תמיכה עבורנו - חברים, משפחה, ייעוץ מקצועי אם צריך".

• "אנחנו העוגן של הילדים שלנו. אם אנחנו פחות מבוהלים, גם הם פחות מבוהלים. רק אחרי שהצלחנו להשקיט קצת את עצמנו, נפנה אליהם".

• "כדאי לשתף לשתף בעצמנו את הילדים, כדי שלא ישמעו זאת בדרך אחרת ומפחידה יותר. לתווך את המידע בהתאם לגיל ובעיקר לתת להם להתבטא ולשאול. לא לדבר אלא לתת להם מקום. אולי הפחדים שלהם שונים מהפחדים שלנו. תנו מקום לתחושותיהם".

• "אין טעם לשקר ולהגיד 'אין מה לפחד, כלום לא קרה'. יש מה לפחד, קרה פה משהו קשה. לא לטשטש ולהדחיק ולבטל".

• "אפשר להציע לילד לעשות משהו מועיל. לעזור להכין את הבית לשבת, לשחק עם האחים. זה לא צריך להיות נושא השיחה הבלעדי היום ואפשר לשלוט במינון החדשות והמידע".

• "התגובות יכולות להיות פיזיות (קשיי נשימה למשל) או רגשיות (חרדה, רגשות אשם של מי שניצל), וגם אדישות היא נורמלית. לפעמים האדם ימשיך כרגיל, גם זו תגובה. אם דברים מטרידים לא חולפים תוך זמן מה, כדאי להתייעץ. לא להזניח את הנפש".
תודה רבה רבה!!קמה ש.
אני כן סיפרתי בפרטים יבשיםאחתפלוס
הם לא נראה לי קלטו באמת מה קרה.
הבאתי להם כמה שמות לתפילה ואמרתי להם שיגידו כמה פרקי תהילים.
יש לך אפשרות לפרט?קמה ש.
בס״ד

אני מרגישה שאיך שלא נסובב את זה המילים נוראיות...
האמת שאין לי כ''כ מה לפרטאחתפלוס
ניסיתי לספר את זה באדישות -לא יודעת בכלל אם כך נכון לעשות.
אז הם לא קלטו את גודל השבר.
תודה לך!קמה ש.
אני אמרתי להם שקרה אסון לא נתפס במירון,ברכה 1
שהייתה בלילה מעין תאונה ונהרגו הרבה מאד יהודים. ושקשה מאד להבין את זה.

הם רואים שאנחנו בהלם.
לגדול שרצה ליסוע השנה אמרתי שב"ה שלא הסתדר לנו!
הלכו כולם עם בעלי לתפילה שארגנו בבי"כ.
והם שואלים פה בלי סוף שאלות עכשיו, מנסה לתמרן ולענות לפי הגיל וההבנה. וכמה שפחות לתת מקום לשאלות על תיאורים מפורטים (הם מנסים לסחוט כל מידע).

לנו היה ברור שישמעו במהלך השבת, אז העדפנו לספר בעצמנו היום.
אם את בטוחה שלא ישמע במהלך השבת, לדעתי את יכולה לדחות למוצ"ש.
תודה רבה רבה... עזרת.קמה ש.
וגם אמרתי להם שמאז הבוקר מתנגןברכה 1
לי בראש השיר-
"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך"
😔 תודה!קמה ש.
יכולה לספר מה סיפרתי בבית (לגילאי 4-10)שייק פירות
הזכרתי שזה ל"ג בעומר, אמרתי שהרבה אנשים נוסעים למירון לרשב"י. סיפרתי שהלילה הגיעו הרבה הרבה אנשים והיה צפוף מאוד, יותר מצפוף רגיל ולצערנו הייתה תאונה וכמה אנשים נהרגו וכמה נפצעו וזה עצוב מאוד. אמרתי שמטפלים בכל הפצועים ואנחנו עצובים ומתפללים לרפואה שלימה.
לא נכנסתי לפרטים, מה ואיך וגם לא מספרים. "כמה" זה מספיק לדעתי כדי לא לזעזע אותם יותר מידי.
עכשיו, מכיוון שבעלי היה שם, הדגשתי לילדים בהתחלה שקרתה תאונה *לפני* שאבא היה שם. כדי להרחיק את העניין מהם.

בעיני יש חשיבות גדולה לדבר עם הילדים, אחרת הם יישמעו במקום אחר עם פרטים שגויים או גרפיים מידי והנזק עלול להיות גדול. שהקב"ה יישלח רפו"ש לכל החולים בגוף ובנפש וישלח גאולה שלימה בקרוב ממש!
תודה רבה!!!קמה ש.
מנסיון הפוךזוית חדשה
שלי לא סיפרו על דברים שקרו - תמיד שמעתי של זה אח''כ מחברות...
אז אני הייתי מספרת להם. כמובן בצורה מתאימה, שעל זה חכמות ממנו ידעו לומר לך
חיזקת אותי,תודה רבה. בשורות טובות!קמה ש.
אין לי בגיל הזה ולא יודעת מה להציעפה לקצת
רק לחזק אותך על ההחלטה לספר להם, לדעתי זה חכם מאוד.
אם הגדול הולך לבית הכנסת בשבת הוא בטוח ישמע שמדברים על זה אז עדיף שישמע ממך ולא יאסוף פרטים משמועות ולפעמים המצאות מוגזמות של אנשים.
בהצלחה!
שה' יתן לך את המילים הנכונות!
ושנבשר תמיד רק טוב!
אמן! תודה יקרה. באמת שיש גם את ביה״כ...קמה ש.
בס״ד

כמו שעוד משהי הזכירה. תודה.
ספרתי בקצרה ממש לילד בכיתה ד'. במילים כלליות. אחרי שעההשם בשימוש כבר
בערך התקשר חבר רגיש שלו "שמעת על האסון במירון?" לא המתין לתשובה והתחיל לדבר ולשתף ברגשותיו.. אז שמחתי (שמחתי זו לא המילה הנכונה, אולי - חשבתי לעצמי שטוב עשיתי) שספרתי לו בעצמי, כי התלבטתי במשך שעתיים בערך אם כן או לא.
וואו! תודה השם בשימוש.קמה ש.
בס״ד

את וכל מי שאמרה שהיא סיפרה באופן כללי - הסברתן שזה היה קשור לאנשים שנמחצו? 😔 כי הילדים שלי בטוח ישאלו... וכאמור מן הסתם ישמעו מתישהו גם מבחוץ.
בעיני המילה "נמחצו" לא צריכה להיאמר לילדים,שייק פירות
זה גרפי מידי.
לצערי בתוקף המקצוע שעסקתי בו בעברי ובתוקף היותי אמא ביו"ש יצא לי לספר לילדים על אירועים נוראיים. כמה שפחות מילים מתארות יותר טוב. אנשים נפטרו/מתו. אין צורך לומר נחנקו, נמחצו, ובאירועים אחרים ל"ע נורו/התפוצצו. זה פותח את הדמיון שלהם יותר מידי. להשאר בפשטות.

ועוד דבר, מציעה ביום ראשון, אחרי שהילדים חוזרים מהלימודים, לפתח שיחה חצי אגבית (ורגועה)להתעניין האם דיברו בביה"ס, מה המורה אמרה. כדי שתוכלו לתווך לילדים דברים ששמעו ולענות על תהיות שעולות. כמה שיותר סדר במחשבות הילדים כך הם רגועים ובטוחים יותר.
תודה רבה!!! זה עוזר! (חושבת איך ליישם בפועל)קמה ש.
בס״ד

הורה: היתה תאונה גדולה בל״ג בעומר ויש יהודים שנפטרו.
ילד: מה, תאונת דרכים?
הורה: לא, תאונה אחרת.
ילד: מה קרה?
הורה: ?

אשמח לעוד הכוונה, למי שיש 🙏🏻
אני חושבת שהייתי אומרת שקרסו מדרגות מעומסמיואשת******
מרב שהמון אנשים הלכו עליהם בבת אחת, וחלק נפלו.

תראי, אם הילד בבית הספר אין לדעת עם איזה תיאורים גרפיים הוא יגיע משם. כדאי לנסות לתווך התורה הכי פשוטה אבל להיות מוכנים שהוא ישמע פירוט. אני לא יודעת מה לומר כל כך.
מרגיש לי עדיין גרפי, השאלה תלויית גיל.שייק פירות
הייתי אומרת שהייתה תאונה, ואם הילד יישאל איזו תאונה- לדעתי אין שום בעיה לומר שאני לא יודעת בדיוק איך זה קרה. משנים מפני השלום- למען שלומו הנפשי של הילד. אם הילד יישמע בהמשך פרטים נוספים נתווך נסביר ונפרש אבל נראה לי שלומר פרטים שכאלה מלכתחילה זה קשה מידי (האמת שגם לנו המבוגרים זה קשה). חלק מהילדים לא ייחשפו לפרטים וחבל לחשוף רק מהחשש. מכיתה ג אולי כן הייתי מסבירה, אבל לא קודם לכן.
אנחנו היינו שם...רעותוש10
לא יכולתי לברוח מהסברים...

לילדים בגיל בית ספר ששאלו אמרתי שהיה מאוד מאוד צפוף שאנשים לא הצליחו לנשום

לא נמחצו, נחנקו, נדרסו וכל התיאורים האלה

אחת הבנות שמעה שאנשים נפלו, היא ממש דרשה לדעת איך אנשים נופלים הם מתים ?
היא אגב נופלת כל הזמן שובבה...
ראיתי צורך לנתק את המילה נופלים מהאסואציה של מוות,
לא הייתי מספרת מיוזמתי, אבל אמרתי לה שהרבה אנשים נפלו והיה צפוף אז הם לא הצליחו לנשום

הם מאוד רגישים אצלי לסירנה של אמבולנס כי אנחנו תושבי הדרום,
הסברתי שהאמבולנס עושה את הרעש הזה כדי שכולם יזוזו ויפנו מקום כדי שהוא יעזור לאנשים
והנהגים שמדליקים את הסירנה הם ממש צדיקים

הרגשתי שיצאנו כואבים אך לא בטראומה קשה

לצערי הרב ילדות בבית הספר שלא היו באירוע- שמעו שהיינו שם, שאלו אותה שאלות נוראיות האם ראתה אנשים מתים ? אם היא ראתה איך שמים את מי שמת בשקית לבנה ? ואיך בדיוק האנשים מתו ?
והכי מחריד ילדה שאלה למה היא לא לקחה את הכובע הזה המיוחד של האנשים (כאילו כדי שיהיה לה)

נחרדתי קשות !!!
ומדובר בבית ספר סופר תורני חרדי שהבנות לא אמורות להיחשף למדיה
זה רק מראה שהילדות נחשפו לא דרך ההורים שלהםמיואשת******

אלא מכל מיני שמועות ולא ידעו איך להכיל, להבין, לדבר ולקלוט

ממש עצוב

זוועה

לדעתי כדאי שתדברי עם הצוות שיעשו איזה שיחה נורמלית

מצטרפתאמאשוני
מזעזע. ממש.
רעותוש, הבת שלך לא הייתה אמורה להיות מוקד לשאלות האלו.
איפה המורה? יועצת?
איך הבת שלך אחרי כל השאלות הללו?
⁦❤️⁩
קשה מאודרעותוש10
הייתה שיחה קצרה בכיתה על מה שקרה, בתחילת היום
אחרי זה השאר קרה בהפסקה

הבת שלי ממש לא בטוב, מוצפת מאוד

זה ממש שובר אותי, כי מרגע שקלטתי שאנחנו באירוע קשה שמרתי כ"כ על הילדים שלא יחוו מראות קשים ודיבורים קשים, לשדר רוגע, לתווך מה שאפשר

לא ישנתי לילה שלם

הילדה הזאת כנראה ראתה תמונות שהיא לא צריכה לראות, אין לי הסבר אחר
אוף.בת 30
תמיד יהיו בסביבה ילדים שראו ויודעים מה שלא היו צריכים.
וואו חיבוק!אמאשוני
מתפללת עליה שתתאושש במהרה ולא תסחוב טראומות
וגם לך אמא מדהימה עשית את הכי הרבה שתלוי בך..
אמרתי שנפטרו הרבה אנשים במירון בל"ג בעומר ובוא נגידהשם בשימוש כבר
תהילים, שאל איך-אמרתי לו שהיה ממש ממש צפוף כי באו המון אנשים ואז אנשים נפלו אחד על השני. "ומזה הם מתו?" - הסברתי שכן, מהמשקל והעומס. אמרתי את האמת רק בלי להכביר תאורים. בקצרה. לא נחשף בכלל לתמונות/אינטרנט/עיתונים, כולי תקווה גם שלא יחשף.
תודה 🙏🏻🙏🏻🙏🏻קמה ש.
הגדול שלי בן 6...לא חשבתי לספר לו כלוםיעל מהדרום
לק"י

מירון זה לא מושג קרוב אליו.
אבל באמת יכול להיות שהוא ישמע על זה בגן ביום ראשון.... אם זה יבוא מהגננת- אני סומכת עליב ב100% שזה יעבור בצורה מתאימה לילדים.
אם מהחברים זו באמת שאלה טובה.

נחשוב על זה באמת. תודה שהעלית את זה.
לא יודעת אם יעזור אבל אצלי כל עוד היה בגןקמה ש.
בס״ד

בגדול החדשות לא הגיעו אליו.
זה התחיל סביב כיתה ב׳ (אולי גם קצת א׳).
אם הוא בכור נראה לי פחות סביר שישמע. הגננת של הילדה (גן חובה) המליצה לא לספר. אבל זה באמת תלוי כמה הילד עלול להיחשף גם מעוד מקומות כמו בית הכנסת וכו׳.

החלטות טובות!!
תודה על השירשור!! בדיוק מתלבטת בזה...M-P-4
לא חשבתי על זהnorya
הגדול שלי בן 4. לא חשבתי בכלל לספר לו. את חושבת שיש למה לספר? יכול להיות שיגיע מחברים?...
אני לא חושבת שיש צורךקמה ש.
בס״ד

הוא מאד קטן, בכללי בגילאים האלה הם ממש לא מודעים למה שקורה בחוץ. בעיקר אם היא הגדול אצלכם. כך שהסיכויים שמשהו יגיע אליו נראים לי ממש קטנים.

אז לנוכח סיכוי מאד קטן כזה שהוא ישמע מחברים, נראה לי שממש מיותר להעמיס על נפשו הרכה ידיעה כזאת כשב״ה אין לו קשר אישי למה שהיה.

לעניות דעתי...

בשורות טובות!! 🙏🏻
זה עדיין יכול לקרות שיגיע מחברים. כדאי לדבק עם הגננתמיואשת******
שתהיה עירנית ביום ראשון לשים לב אם ילדים מדברים על זה בינהם ולתווך במקרה הצורך
תודה לשתיכןnorya
ותודה על העלאת המודעות לכך
משהו שקיבלתי בדיוק על זה - איך לספר לילדיםבארץ אהבתי

משום מה לא עובד אצלי. לא יודעת איך להעלותבארץ אהבתי
בקצרה, מה שאומרים שם -
כשמספרים לילדים צריך לכלול שלושה חלקים:
אינפורמציה - לספר מה קרה. לדבר על זה שיש דברים שעושים ברוב עם, וזה מאוד מרגש וטוב. והנה כמו כל שנה הרבה יהודים נסעו לרשב"י לחגוג, אבל היה יותר מידי צפיפות והרבה אנשים נפגעו, חלק נפטרו וחלק נפצעו. האירוע במירון כבר נגמר וכל האנשים חוזרים הביתה, וכבר אין סכנה נוספת.
אוורור רגשות - לשאול את הילד מה הוא מרגיש. להגיד לו שזה בסדר איך שהוא מרגיש והרבה אנשים מרגישים ככה. להגיד לו שאנשים שונים מרגישים רגשות שונים ויכול להיות שגם הוא ירגיש אחרת בהמשך. כל הרגשות הם חשובים, יש בלב מקום לכל הרגשות וחשוב לבטא את הרגשות ולהביע אותם.
ארגון מחדש - לחשוב עם הילדים מה אפשר לעשות. להתפלל, להגיד תהלים, לעשות מעשה טוב, לצייר ציור לפצועים, או דברים שלא קשורים - לעזור בהכנות לשבת וכו'. לעבור לשלב של עשייה.
מקווה שדייקתי. כתבתי את עיקרי הדברים.
בדיוק זהבארץ אהבתי
קיבלתי בקובץ שמע, אבל התוכן זהה
בדיוק כתבתי בשרשור אחרבת 30
שאצלי רק הגדולה יודעת. לשאר- לא רלוונטי לדעת.
טעות ממשמיואשת******
ממש ממש ממש
סליחה על החריפות
אין מצב שילד שלך שהולך לגן חובה/ ביס לא ישמע.
פשוט אין מצב
ממליצה לך דחוף לדבר איתם לפני שישמעו מאחרים
❤️
מסכימה איתךיערת דבש


כנראה שאספר לפני שילכו לבי''סבת 30
נראה לי שאני בעצמי הייתי צריכה להרגע קצת לפני שאני מעבירה להם מידע
חיבוק יקרהמיואשת******

מאד מובן. מאד קשה. היתה לנו שבת קשה מאד.

לא הולכים אצלך מחר לביס?

הולכים..אבל מתחילים קצת יותר מאוחרנבת 30
אז יש מעט זמן בבוקר
ביקשו מאיתנו אפילו מהבי''ס לספר. יום א' יום אבל לאומיאורוש3
וודאי שלפחות מגיל חמש ומעלה לספר. אצלי הסתפקו בתיאור של הרבה אנשים שחלקם נפלו. לא חושבת שצריך לפרט מעבר.
לא מבינה למה לא לספר...גם אם לא ישמעו בשום מקום..שקדיה.
הילדים שלי בגילאי 3-11, סיפרנו לכולם ביום שישי בבוקר.
דבר ראשון- מהסיבה הפשוטה שבעלי ואני כואבים, ועצובים ואין טעם לנסות להסתיר את זה.
דבר שני- הם, כולנו חלק מעם ישראל. בדיוק כמו שמספרים להם על ניסים שקורים, על השגחה פרטית בחיי היומיום, על יונתן פולארד שהשתחרר ועלה לארץ, ועוד שמחות רבות שקורות לנו כעם כך גם נספר להם על אסונות, על יום הזיכרון לשואה, לחיילים ולנפגעי פעולות האיבה... כי כולנו חלק מהדבר הזה ובעיניי זה לימוד לחיים על ערבות הדדית, על הבנה שכולנו בניו של הקב"ה.
דבר שלישי- יש פה, בעיניי, לימוד עצום על אמונה, מה זה אומר אמונה בקב"ה? האם אני מאמינה ומודה לו רק כשהכל טוב? רק כששמח לי? הרי כשקורה לנו משהו משמח ומרגש אני אומרת להם: ב"ה איזה כיף! בואו נגיד תודה לקב"ה! אז עכשיו עם האסון הזה ועם עוד כמה פיגועים שיצא לי לספר להם, אני בוכה איתם, אנחנו אומרים יחד פרקי תהילים, ומדברים על כך שאנחנו לא מבינים חשבונות שמים, וזה קשה וכואב לנו מאוד אבל הקב"ה הוא טוב והוא מנהל את העולם בחסד, שאולי לעתיד לבוא נזכה לראות... וזה לימוד לחיים, כי כשהם יגדלו הם יפתחו לעולם הגדול, ויחשפו לדברים עצובים/ לעוולות/ לטרגדיות ואז איך הם יוכלו להכיל את הכל אם בתור ילדים הם שמעו רק על דברים טובים?! איך הם ידעו להיאחז באמונה?
ברור שהכל צריך להיות תואם גיל, וכל ילד עם סף הרגישות שלו. אני באופן אישי לא מספרת פרטים רבים, לא מדברת בכלל על מחדלים כאלו ואחרים, רק מספרת שהיה אסון גדול, דווקא ביום כ"כ שמח כמו לג בעומר, ונהרגו ונפצעו הרבה יהודים, ואנחנו לא מבינים למה הקב"ה עשה את זה, ונתפלל לרפואת הפצועים ולעילוי נשמת ההרוגים..

זה מה שאני חושבת.. בשורות טובות בע"ה לכולנו..
התחברתי לדברייך!בימבה אדומה
כתבת ממש יפה.מיואשת******
יש עניין של בשלות רגשית ויכולת התמודדותסופי123
לא בטוחה שילד בן 3 צריך להתמודד עם המידע על מוות שואה מלחמות וכו'. אני חושבת שהמידע צריך לבוא בהלימה ליכולת הקוגניטיבית להבין וליכולת הרגשית להתמודד, לא לפתח חרדה או דאגה. לרוב בני ה3 שאני מכירה אין את היכולת הקוגניטיבית ובקשר ליכולת הרגשית - כשחייבים לספר משהו עצוב רצוי להדגיש את המרחק דווקא ולא את הקרבה שלנו למקרה. כך בעיני.
מסכימה בהחלט לגבי הגיל הצעיריעל מהדרום
סיפרנו אבל בלי לתאר פרטים ואיך בדיוקזהר מרים
אמרנו לה שהיה אסון והיה מקום אחד שהיה בו נורא. צפוף והרבה אנשים נפלו דם במדרגות(היא ממש חקרה ושאלה איך בדיוק הם נפטרו) וקבלו מכה ונפטרו.

היא הבינה
והאמת בעיקר היתה מוטרדת מטיול שנדחה להם בגלל זה..
חוזרת להודותקמה ש.
בס״ד

שבוע טוב יקרות ואהובות,

בכללי הגישה שלנו היא לענות לילדים את האמת כשהם שואלים דברים, ולספר בעצמינו כשיש צורך. (נכון גם לגבי דברים קשים חלילה וגם להבדיל לגבי נושאים שהצניעות יפה להם).

כאן התלבטנו כמה הם ייחשפו לזה. (אנחנו היינו עצובים מאד, אבל לא התפרקנו ולכן לא נראה לי שהם ראו את זה עלינו. היו המון מצבים שהם ראו אותי בוכה בגלל כל מיני ידיעות בעבר, אבל הפעם משום מה הגבתי בצורה אחרת).

אחרי שהגענו למסקנה שאנחנו מתכוונים לספר להם, עדיין התלבטתי מאד איך לספר וכאן השיח בשרשור מאד עזר לי. אז תודה רבה לכל מי שהגיבה ולא הספקתי להגיב לפני שבת:

@מיואשת******
@שייק פירות
@בארץ אהבתי
@פה לקצת
@בת 30
@אורוש3
@שקדיה.
@זהר מרים


בשורות טובות, ישועות ונחמות 🙏🏻🙏🏻🙏🏻
אני סיפרתי כי לצערי אני בטוחה שזה מדובר במסגרותסופי123
ורציתי לתווך ולתמוך רגשית. יש לי גם ילדיי גן ולצערי נאלצנו לספר גם להם, הלוואי שיכולנו שלא. לחלוטין מיותר עבורם.
סיפרתי לילדים אבל בלי הרבה פרטים גרפייםאני זה א
הגדולה כן שאלה קצת שאלות ועניתי לה לפי הרמה שלה.ידעתי שבכיתה חברות ידברו וגם המורות אז העדפתי שתשמע קודם כל ממני ..
הבן השני גם שמע ממני אבל לא גילה המון התעניינות בנושא ושני הקטנים בכלל בכלל לא עניין אותם ..
הבת סיפרה לי אחכ מה ביפרו להם בבית ספר ואמרה שזה קצת מפחיד אותה לשמוע את כל הסיפורים לצערי לא יודעת למה אבל סיפרו להם על אחד הילדים שילדים העליבו אותו והם לא הספיקו לבקש ממנו סליחה אז הם הלכו ובכו בקבר שלו( לדעתי לא סיפור שמתאים לכיתה ד) והבן בכיתה א אמר לי היום כששאלתי אותו מה עשו בכיתה( בלי קשר לארוע) שהמורה סיפרה דברים מפחידים על מירון.והוא אמר שהוא לא רוצה לטוס בגלל זה לאומן כי מפחד שגם שם יהיה כזה אסון אז הרגעתי אותו שאיפה שהוא הולך באומן בעזרת ה לא יהיה הרבה אנשים ו-ה' ישמור עליו ואבא יהיה איתו רק איפה שבטוח..
אצל הבן בגן הגננת לא דיברה עם הילדים אבל כן התקשרה בשישי לכל ההורים לשמוע מה עם הילדים.וגם אחרי אתמול שראתה שאין איזה ילד שבטראומה מהנושא החליטה לא לדבר איתם על העניין אבל ביקשה ממנו ההורים לעדכן אותה אם יש צורך לדבר או כמובן גם לעזרה מעבר..
וואי באמת קצת יותר מדי אינפורמציה לגילמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"א באייר תשפ"א 16:43

מה המורים חשבו לעצמם? למה לשים עליהם כאלו משאות כבדים? נשמע כמו מורים שלא עברו הכשרה מתאימה בחינוך.

 

לגבי אומן, סליחה על החריפות, האסון הזה בהחלט יכול לקרות שם  וכדאי לשקול את הנושא שוב.

באומן זו סיטואציה אחרת לגמרי בעלי בכלל לא מתקרבאני זה א
לאיפה שדחוס ותתפלאי שם השכילו כבר לפני כמה שנים לעשות סדר יותר טוב מפה.
בציון יש שוטרים אוקראינים שנותנים כל פעם לבןאדם אחד לעבור ליד הציון לתת נשיקה ולהמשיך אסור לעמוד,שם יותר משניה ומי שרוצה עומד שוב בתור..
וברור שאם יהיה חשש הכי קטן לדוחק נשקול לא לשלוח
תשמעי אני לא באה לקבוע מי אשםמיואשת******

אבל בסופו של דבר במקום קטן שיש בו כל כך הרבה אנשים יש סכנה לאסון כזה.

גם פה אמרו שנים הכל בסדר, עד ש...

וגם כשיש סדר ויש שוטרים ויש... בסוף אם משהו נחסם פתאום יכול להגיע מצב כזה

אנחנו לא המקום הראשון בעולם שזה קרה

זה כבר כבר באצטדיונים ומקומות דומים בכל העולם

מקום שיש בו כמות ענקית של אנשים שכולם רוצים לעמוד באותו מטר רבוע, זה מקום מסוכן. וזהו.

כמה מסוכן וכמה להסתכן - זה כל אחד יחשוב לעצמו וכל אחד יעשה את השיקול שלו. להעמיד פנים שזה לא מסוכן, זה לא נכון לדעתי.

אני לא אומרת שלא מסוכן את צודקת אבל בעלי לא נמצאאני זה א
בהמון הוא נמצא באזור פתוח ומראש לא מתקרב לאיפה שיש אנשים.. התפילות שלהם שם וכל הסעודות זה במתחם סגור של מספר אנשים מצומצם מאוד כך שחא נחשף בכלל לכל ההמון.. והוא הולך לציון רק כשיש את השוטרים וכשעוד אין כמויות של אנשים.
בקטע הזה אני באמת סומכת עליו שהוא זהיר ומראש לא מסתמך על אנשים אחרים ופשוט דואג לבטיחות קודם כל של עצמו ועוד יותר כשהוא עם ילד.
אגב זו הסיבה שכבר כמה שנים לא נסענו בהילולה למירון הוא נוסע כשיש אופציה לנסוע ביום אחרי ( לא כמו השנה שיצא יום שישי)
סתם תדעי שלילדים הסיכון במקומות כאלהיערת דבש
הוא הרבה יותר גבוה
וזה ברור למה

ככה לשלוח ילד למקומות כאלה זה בכלל מיוצר והזוי בעייני.
נקודה למחשבה
בעינייךבת 30
אבל מי שלוקח את הילד שלו, כנראה שזה לא הזוי ומיותר בעיניו.
טוב כנראה שוטרים אוקראיינים זה לא כמו השוטרים שלנו...שמעונה
לטוב ולרע כן חחחאני זה א
אומן זה לא אותו דברבת 30
לא מבחינת השטח (המתחם שבו מסתובבים) - הרבה יותר גדול
ולא מבחינת מספר האנשים (במירון יש מאה אלף בליל ל''ג בעומר בעשור האחרון, באומן יש 30-50 אלף רוב השנים).
גם אין ארוע אחד שכולם רוצים להיות בו.
כלומר, כולם רוצים להגיע לציון במהלך החג, אבל השהות, התפילות , הארוחות והלינה - הכל מתפרש על פני שטח גדול. אז זה צפוף, אבל אין מה להשוות.
בציון יש סדר שמאוד מקפידים עליו. עוברים אחד אחד ולכל אחד יש כמה שניות...
בעלי בדר''כ הולך לציון כשכולם הולכים לאכול את סעודת החג ואז רגוע ואין הרבה אנשים, כך שיש זמנים רגועים יותר.

כל הנתונים האלה עושים את ר''ה באומן שונה מאוד מל''ג בעומר במירון.

ספרתי להם בגובה העיניים שלהםאמ פי 5

לפי הגיל כמובן כי בין כה וכה הם חזרו עם מידע מהכיתה

תודה שוב לכל העונות! בשורות טובות!!קמה ש.אחרונה
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך