הוא עדיין פצפון להיכנס להגדרות.
זה כמו שיגידו על תיניק שרוצה ידיים שיש לו קושי רגשי.
הייתי משנה את הטרימינולגיה לצורך רגשי.
זה כבר מרגיש אחרת.
עכשיו לשאלה שלך, בין שני קצוות יש הרבה נקודות בדרך.
הייתי מתחילה מלוודא אקטיבית שבאמת טוב לו במעון ולא חלילה קורה שם משהו..גם אם ברגיל לא היית חושדת, כשרוצים להגיע לאיתור בעיה, צריך לשלול אקטיבית גורמים מסביב.
כמו שעושים בדיקות דם כדי לשלול כל מיני דברים.
אחרי שווידאת היטב שטוב לו,
תחשבי מה המינון שמתאים לך.
את יכולה להאריך חלד ולהישאר עם התינוק ולאסוך אותו ב13:00 נגיד.
או לחזור לחצי משרה ולאסוף את שניהם ב13:00
במקביל או במקום, אפשר לעבוד איתו על פרידות. תחפשי הדרכה ממוקדת לזה, יתנו לך כלים.
הוא ילמד מה הוא מרגיש, יחוש אמפטיה למצבו (ולא רחמים או מצפון)
נראה לי זה יעשה לשניכם טוב להבין ולדבר על זה שזה נורמלי לחוות קושי להיפרד מאמא (בטח על רקע הולדת אח קטן)
לגבי הדיבור בפני זרים, הייתי שוללת בעיות שמיעה
(לפעמים בבית לא שמים לב לבעיות שמיעה כי יש מימיקות והבנה טובה גם בלי שמיעה ודיבור טובים)
ואם זה לא בעיית שמיעה ממש הייתי משחררת, הוא פיצי והכי טבעי שלא ירגיש בנוח בחברת זרים.
אם אצל סבא וסבתא הוא משתחרר אחרי כמה שעות ממש לא הייתי דואגת.
גם בגיל 3 זה נשמע לי ממש תואם גיל.
באופן כללי אני חושבת שהדרכת הורים החל מגיל שנתיים היא ממש מתנה להורות.
זה כבר גיל שמתחילים לשאול שאלות אחרות ונחמד שיש הכנה להמשך וזה עושה סדר.
לא חייב הדרכה פרטנית,
כל ספר/ קורס/ פודקאסט בנושא שמעביר הדרכה מובנית יכול לסייע להבין איך להבין את הילד ואיך לעזור ולקדם אותו.
שרשור פתיחה של רבנית השנה
