טלטלתי את הבן שלי עכשיו מרוב עצבים ובמטרה שאולי ירגע קצת 😭😭😭
הוא בן שנה וחצי, וכל פעם שהולך לישון עושה לנו סצנה של צרחות, מאז שגמלתי אותו מהרדמה בהנקה לפני שבועיים שלושה.. בימים הראשונים היה קשה, ואז הוא קלט את העניין והתחיל להירדם.. אבל עכשיו הוא מבין טוב מאוד מה קורה ולא רוצה להשלים עם זה
אני פשוט נואשת.
לא יכולה להניק אותו 40 דקות כל פעם שמתעורר, מצד אחד ומצד שני כבר לא יכולה לסבול את הצרחות האלו.
אם אני מנסה לנתק מעט אחרי שנרדם הוא ישר מתעורר ומתחיל לצרוח.
אתמול בערב חזרנו משבת ממש מאוחר והייתי גמורה, והאדון התעורר.. ניסינו להשכיב בלי הנקה, הוא לא נרדם, אז הנקתי במטרה להרגיע ואז להחזיר למיטה ולהרדים, והוא לא פחות צרח אחרי ההנקה..
לקח לנו שעה וחצי להרדים אותו, (בסוף זה היה במיטה שלנו כשהוא שוכב עלי) כול מלא מלא בכי וצעקות מצידו.
ואז באמצע הלילה הוא התעורר שוב.. וצרח וצרח וצרח, ואני התייאשתי מזה, ופשוט הנקתי אותו.
אני יודעת שחייבים עקביות, אבל אני לא עומדת בזה שהוא צורח. אני סובלת מזה ואני באמת חושבת שזה לא צריך להיות ככה אלא באווירה טובה.
בכל מקרה, הערב אני גמורה מעייפות בגלל שעת השינה של אתמול ובזמן שלקח באמצע הלילה, אז הייתי על הקצה והתעצבנתי עליו ככה 😭😭😭 כי הוא צורח במיטה ולא במיטה, בחיבוק ובליטופים וטפיחות... לא יודעת מה כבר עוד אפשר לעשות.
אבל האמת היא שאחרי הטלטולים הוא נרדם.. התרפק עלי כזה נעלב קצת, מבוהל מזה שצעקתי... ותוך כדי שאני כותבת את ההודעה אני מזמזמת לו שיר.. אני לא יודעת אם זה היה מסוכן 😭😭😭 (וגם ככה מלא פעמים אם הוא נרדם עלי ואני מניחה אותו הוא מתעורר בוכה..)
)

