*פריקה קלה* זקוקה לעידוד..ליאניי
אני כבר תקופה שנלחמת בעצמי, בפחדים ובחרדות שלא מפסיקים להשתלט עליי.
היריון מבורך ויקר שחיכיתי לו ככ ועם זאת לא מצליחה להרשות לעצמע עדיין להנות ממנו.
שבוע הבא מגיעה הבדיקה שאני כרגע הכי מפחדת ממנה מכל, השקיפות.
אותה בדיקה ארורה שבהיריון הקודם הכל הסתבך משם..
אני יודעת שעד שלא אעבור את השקיפות סקירה ראשונה ושניה- אני לא מסוגלת להאמין עדיין בהיריון הזה.
עברתי טראומה ככ קשה שאני לא מצליחה להרפןת ולהאמין שגם לי יכול להיות טוב.
שיש דבר כזה היריון תקין, שיש היריונות שמסתיימים בידיים מלאןת.
לא הייתי מאחלת לאף אחת לחוות את הסיוטים שאני חווה.. לא מפסיקה להיזכר במה שקרה כמו סרט נע.
אני מתפללת המון ובאמת מודה לבורא עןלם שנתן לי את ההיריון הזה אחרי הגיהינום שעברתי ושהפעם יהיה אחרת, חייב להיות.

אבל עדיין, השבוע ראיתי בעבודה מישהי בהיריון מתקדם שרק לפני שניה היא ילדה את הילד נראשון ונצבט לי הלב- האם גם אני אגיע לרגע שאוכל להנות מהיריון? שתהיה לי בטן גדולה ויפה אן ששןב זה יסתיים רע?
האם אני הולכת להיות אמא או ששוב החלום יקטע?

קשה לי. אני באמת נאבקת במחשבות ובעצמי
אני יודעת שאין לזה תשובה, התשובה היחידה זה אמונה מלאה בבורא עולם שהכל יהיה בסדר להתקדם בזמן ולעבור את הבדיקות.
ב״ה אני במעקבים כמעט כל שבוע שבועיים והכל באמת בסדר אבל.. הלב לא שקט.
אני ככ מפחדת להתרסק.
אני כותבת והעיניים שוב מתמלאןת בכאב.

אני רק רוצה היריון תקין וללטף בטן עגולה וגדולה.
😢
מאמינה שכח של תפילה ואמונה בבורא יעזרו לך.נפש חיה.




נשמע שב"ה הכל תקין
ובע"ה ימשיך ככה.



תאמרי את תפילת רבי מאיר מאפטא ( נדמה לי שככה הוא נקרא)
"ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר"

https://youtu.be/LYtBfTpGcQ8








https://youtu.be/LYtBfTpGcQ8

זהו.

את משליכה אל הבורא כל מה שאת רוצה/חוששת/מתפללת.






היום היום של יהודה בן יעקב.
תדליקי נר ותתפללי לה' במילים שלך.


הרבה טוב!
גרמת לי לדמועאניחדשהכאן
זה כלכך קשה מה שאת עוברת
את גיבורה שאת בעצמך לא מבינה כמה!
תנסי לפרוק את כל התחושות שלך אצל בעלך ותחזקו אחד את השניה.. זה תקופה שאת חייבת המון חיזוקים וכוחות
מתפללת בשבילך שהכל יהיה תקין בע״ה ושתראו בשקיפות עובר בריא ושלם ומתוק
והלוואי ותשתפי אותנו שבוע הבא בשקיפות שהכל בסדר
ושימשיך להיות בסדר
לדעתי זה בסדר עדיין לא לשמוח מההריון, אבל אין צורך להאבק במחשבות אלא לקבל אותם ולהחליף אותם במחשבות חיוביות עם אמונה ותקווה ודמיון של העובר בריא ושלם
מתפללת בשבילך
ובטוחה שכולן פה מתפללות בשבילך ומחכות לשמוע בשורות טובות❤️
שולחת כוחות ומחזקת! התמודדות באמת לא פשוטהשירהקולה
אני אמנם לא מגיעה מהמקום שלך, אבל יודעת על עצמי שכשיש לי התמודדות שקשורה באמונה (בעצמי, בקב"ה, בגוף שלי וכו'...) אני מנסה לקבל על עצמי משהו, אפילו הכי קטן.
נגיד לצערי לפני ההיריון הזה לא הצלחתי הכי להקפיד על ברכות השחר. תמיד נורא רציתי, אבל בסוף עם הלחץ של הבוקר וההתארגנות והכל- זה פשוט היה בורח. אז קיבלתי על עצמי לפני שנכנסתי להיריון- להגיד ברכות השחר ואמרתי לקב"ה שהוא יודע כמה זה קשה לי להקפיד על זה ואני עושה את זה בשבילו- אז שבע"ה יביא לי היריון בריא ותקין וישמור לי עליו- ומכאן זה בידיים שלו, אני מהצד שלי של ההיריון עושה כל מה שאני יכולה- בדיקות, לוקחת ויטמנים, מקפידה על תזונה ויותר מזה אין לי מה לעשות, זה הכל הוא.
חיבוק גדולאמא6
התחושות שלך כ"כ מובנות. המלחמה כל רגע מחדש בחרדות ובמחשבות...זה מתיש כ"כ.
אם זה מעודד אותך, מכירה אישית מישהי שבהריון ראשון היתה צריכה לעבור לידה שקטה בחודש שישי עקב מומים מרובים בעובר. מאז היא ילדה עוד 6 ילדים בריאים...
את כ"כ ראויה לטוב. מתפללת עלייך
אהובה שלי❤אנונימית(:
כל החששות שלך מובנים וטבעיים!! איך אפשר שלא בעצם??
אבל, וזה אבל גדול!
הקב"ה נתן לך את המתנה הזו שוב. ואני בטוחה ללא ספק שאחרי כל מה שעברת הפעם יהיה בסדר!!
הקב"ה טוב ורחמן. וברוך השם שהכל תקין כרגע. וזה ימשיך להיות תקין!!
תאמיני! בע"ה אקח על עצמי להתפלל עלייך ולהזכיר אותך יותר בתפילות שלי,
הכל-יהיה-בסדר! כל מחשבה רעה שיש לך תגרשי אותה ישר, ותכניסי במקומה מחשבה חיובית, על איך שיגידו לך בבדיקה שבוע הבא שהכל תקין ומצויין, על איך שכל הבדיקות הבאות שתעשי את תצאי מחוייכת ורגועה, הכל יהיה בסדר.
אני באמת מאמינה בזה,
אוהבת אותך❤
מזדהה עם כל מילה שכתבתבעלת תשובה

הרגשתי ככה בהמלך כל ההריון אפילו בימים שלפני הלידה, ראיתי חברות שילדו מעט לפני וממש קינאתי בהן שזה כבר מאחוריהן והן מחזיקות את האוצר שלהן בידיים.
אין לי כל כך עצה לתת רק חיבוק של הזדהות והבנה, וגם אולי לחזק כי הייתי בדיוק במקום הזה-לא הצלחתי להאמין שהפעם יכול להיות טוב (אפילו להורים סיפרנו על ההריון לקראת חודש שישי..) כי כל הזמן פחדתי שמשהו ישתבש. ובחסדי השם המתוקים אני כבר כמעט חודש אחרי לידה תקינה עם תינוק בריא ומתוק (ד"א התפללתי עליך בזמן הלידה להריון תקין ולידה קלה בידיים מלאות)

 

אם בא לך לקרוא מצרפת לך מילים של שיר של ביני לנדאו שחיזק אותי מאוד (ממליצה על כל השירים שלו לחיזוק באמונה). הוא מדבר לשכינה הקדושה שכל הצער והכאב שכל יהודי חווה הוא חלק מהצער שלה. אז תדעי שכשאת חווה את חוסר הודאות הפחד האובדן את בעצם משתתפת בצער של השכינה שהיא כלל נשמות ישראל ומתחברת לכל עם ישראל ולקדוש ברוך הוא. 
יש בשיר משפט שאמרתי לעצמי הרבה- " גם הים הגדול הזה יכול הוא להיבקע אם רק נאמין" 

 

שוב מאחלת לך הריון קל לידה קלה בידיים מלאות תינוק בריא ושלם וגם שתצמחי מהניסיון הזה ותתקרבי לבורא עולם

 

משכן אבנה לך בליבי למען תוכלי
לנוח מנדודייך
משכן אבנה לך בליבי למען תוכלי
לאסוף שוב כוחותייך

את צערך אני חש
הן גם עלי רוחות הסערה נשבו
את שביקשת אף אני ביקשתי בכל מאודי
למצוא את מקומי ואין

את שביקשת אף אני ביקשתי בכל מאודי למצוא את מקומי ואין

חכי צפי תייחלי
תקווה אל תאבדי
שאי את קולך
ובקשי גם על נפשי
אך אל נא תקווה אל תאבדי
כל הדרכים החסומות
יפתחו לפנינו
עוד יפלו מסכי הברזל
הסוגרים על ליבנו
גם הים הגדול הזה יכול הוא להיבקע
אם רק נאמין

תודה לכן יקרות- לא מגיבה אחת אחת בכדי לא להעמיסליאניי
אבל קראתי את כל התגובות, נגעת לי בלב.
תמיד אתן יודעות לרומם ולעזור זה לא יאומן עד כמה.

אז תודה לכן, אני מאמינה שעם הזמן והבדיקות שבע״ה יהיו תקינות אני אצבור ביטחון יותר בהיריון.
בינתיים אמשיך להתפלל חזק לבורא עולם, וכן למי שכתבה גם אני בהיריון הזה לקחתי על עצמי הרבה דברים ואני מקפידה יום ביומו.
מודה שהניסיונות והקשיים שעברתי קירבו אותי יותר לבורא עולם ומי יתן- אזכה לספר לכן בחודש הקרוב שהכל עבר בשלום ושאני סוף סוף זוכה להנות מהיריון (משעמם? ) הלוואי.

תודה לכן אהובות.
אוהבת אתכן המון אחת אחת.
💗
ליאני אהובהמאמינה ומתאמנת
כיף לראות שברוך ה ההריון שלך מתקדם וכבר הגעת לשלב של השקיפות🤗
כל כך מזדהה עם ההרגשות שלך על ההריון, האם הוא יתקדם כמו שצריך והאם ואיך אגיע ללידה..
לפני ההריון הזה עברתי הפלה טראומטית וכל ההתחלה של ההריון דאגתי ונלחצתי וחששתי.
לאט לאט עם ההתקדמות והבדיקות התקינות התחלתי להאמין בעצמי ובמסוגלות של הגוף שלי לגדל עובר וללדת אותו בריא ושלם.
נכון, עדיין יש לי חששות ופחדים מידי פעם אבל ברוך ה' הרבה פחות מפעם.

את אישה גיבורה, באמת.
תמשיכי לעודד את עצמך ולהאמין שההריון הזה יסתיים בנסיך או נסיכה בריאים בידיים שלך, לדמיין את עצמך עם בטן עגולה לקראת לידה תקינה. ומותר מידי פעם לחשוש, להתפרק קצת ולבקש תמיכה. זה הכי הגיוני שיש.
המשך הריון תקין וקל❤
תודה רבה יקרה!ליאניי
אני אנסה לדמיין את הרגעים הטובים ובאמת להאמין בלב שלם שהכל יהיה בסדר הפעם
ממש תודה חיממת לי את הלב!!!
ומאחלת גם לך באןתה נשימה (מהבנתי את בהיריון כבר מתקדם?) שימשיך כהיריון קל ומשעמם ושהכל יעבור חלק כמו שצריך ונזכה לראות פוסט מרגש ממך.
💗
אמן! תודה❤מאמינה ומתאמנת
וברוך ה אני כבר באמצע שביעי. מתקדמת
אהובה מאודאזמרה לך
קודם כל זה טבעי מאוד.
טבעי שאת מפחדת, חוששת ודואגת כל כך.
טבעי אם את מכחישה את ההריון, לא מסוגלת להאמין בטוב.
טבעי שלפני כל בדיקה הלב מפרפר כבר מהרגע שקבעת אותה.
אני אחרי אובדן של 3 הריונות לפני כל בדיקה היה לי לחץ עצום. ברמה שאמרתי לעצמי למה עשית את זה לעצמך?? (כמובן שלא באמת התכוונתי..)
שלא נדבר על הכחשת ההריון.
בעלי היה אומר לי מה יש לך בבטן? כדי לעזור לי להאמין בהריון.
לא הסכמתי לענות, התחמקתי כל פעם.
אהובה, קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול
תני לעצמך את החיבוק הזה. אל תהיי קשה עם עצמך.
זה טבעי ונורמאלי לגמרי.
אני הייתי אומרת לה'-
אתה נתת לי את ההריון הזה
ואתה העברת אותי דרך שגרמה לי לפחד כ'כ בהריון הנוכחי.
אז רק אתה היחיד שיכול לעזור לי.
תעזור לי כי אני לא יודעת איך.

שנית אהובה,
מציעה לך בחום (!!!) להסתכל על כל יום בנפרד.
איזה יום היום? רביעי.
יופי. אז אני רוצה לעבור בשלום רק את יום רביעי הזה.
לא חושבת על הבדיקה עוד שבוע אפילו לא על מחר.
רק היום הזה. לעבור רק אותו בשלום.
רק היום שההריון ימשיך להיות תקין.

אני לפני הבדיקות, ממש כמה דקות לפני אמרתי עם בעלי את הפסוק "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך".
כמובן שמילמלתי אותו גם בכניסה לרופא, גם כשהתיישבתי, כשנגשתי לאולטרסאונד וכו..
אותי הפסוק הזה חיזק.

ואחרון חביב,
את בטוח מכירה את עצמך נהדר.
מה עושה לך טוב ונותן לך אנרגיות טובות?
בלי קשר כמובן למצב..
מה עוזר לך לא לחשוב, לתת מנוחה למחשבה...
אפיה? בישול? הליכה? כתיבה? ספר? שיחה עם חברה?
לתפור? לשמוע שיעור?
את עכשיו נטו לעצמך.
בשביל עצמך.
תעשי כל מה שאת אוהבת, כל מה שישמח אותך.

באתי לעודד,
אני שותפה איתך בתחושות לגמרי.
מבינה כל כך. החזרתי אותי ללפני שנה בדיוק כשהייתי במצב שלך.
וב"ה תוך כדי שאני כותבת לך אני מניקה אוצר קטן.
וזה יגיע גם לך. אני בטוחה. בעז"ה ובחסדו הטוב עלייך.

חיבוק גדול.
אהובה שאת- ריגשת אותי.ליאניי
התרגשתי לקרוא את כל התגובה ולבסוף לראות שרשמת שאת מניקה אוצר.
זה בדיוק הדברים שנותנים תקווה ואמוננ שכן דברים טובים קורים אחרי מכשולים וקשיים ואסור להתייאש אף פעם (לא שאני מיואשת עכשיו ח״ו).

את ממש צודקת ומאמצת את מה שכתבת מכל הלב- השם נתן לי את ההיריון הזה ורק הוא יכול לעזור לי לסיים אותו בידיים מלאות.
ממש עזרת לי באמת. תודה לך.

בע״ה אבשר בקרוב אחרי הבדיקות החשובות שהכל עבר בהצלחה ושזה הנס הפרטי שלי. 💗
את מדהימהאזמרה לךאחרונה
מחכה לקרוא בשורות משמחות!!!
אגב, הכי טוב זה סיפורים מעודדים
ה' איתך.
שוב חיבוק אהובה
אני רק --- אמן!עדינה אבל בשטח
יכולה רק להתפלל בשבילך, ולייחל, לא יכולה לדמיין מה את עוברת ,מתארת לעצמי שזה כל כך כל כך קשה.. הלוואי ובעז"ה תבשרי לנו בשורות טובות!!
ואת יודעת להמתין, את אלופה בלהמתין , אין לי איך להרגיע, אין לי איך להרחיק לך מחשבות, מניסיון, זה כל כך קשה.. רק יכולה להתפלל עליך שתהיי עסוקה בדברים טובים, שיעבור הזמן מהר, ושתשמעי רק בשורות טובות תוכלי להתחיל להנות מההריון..
בע״ה הלוןאי שאבשר בקרוב בשורות טובות.ליאניי
ואת צודקת- אני אמתין בסבלנות כמו שלמדתי כל התקןפה הארוכה ובינתיים אתחזק בתפילות.
איך תמיד את פה וזוכרת את כל הסיפור שלי...
מדהימה ותודה לך!! 💗
וואו מטלטל ממשאמאשוני
בע"ה שהכל יהיה בסדר, מחכות איתך ליום שתהיי אמא,
כל יום מקרב אותך לרגע הזה ⁦❤️⁩⁦❤️⁩
תודה רבה אהובה יקרה!!! ❤️ליאניי
מתוקה ריגשת אותי כל כך.מצטרפת לתפילות שלך ובעזרת האני זה א
מחכה יחד איתך לעבור את כל השלבים האלו ושבעזרת ה תלדי הפעם בידיים מלאות ובריאות
תודה רבה אהובה בע״ה מבטיחה לעדכן 💗ליאניי
חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

יופי שהוא עושה את הבסיס!!אוהבת את השבת

מה עם לעשות לילדים סדר יום?

ואז יהיו פחות מחורפנים..?


נגיד 8.30 קמים

יש טבלת ארגונים על השולחן (כתוב נטילת יידים, צחצוח ישנים, להתלבש, נעליים ומסמנים וי מה שעשית), מי שמסיים את הטבלה יכול לקחת קורנפלקס עם חלב או שוקו ,מה שטוב לך..

או לבחור סרטון שהוא רוצה, בתורות..


ואז 9:30 זמן יצירה או חוברות עבודה, להזמין כמובן משהו תואם גיל שיעניין אותם..


10:00 בעלך מגיש ארוחת בוקר , תוך כדי שומעים פודקאסט,  יש המוןןן מעניינים.. למשל אלה של "משפחה- סיפורי סבתא /בו דובון/סנאי וארנב. או על הדרך/ ילדין/ סוכן סודי/ תעלומות במדעטק...


10:30 זמן מסך


12:00 יציאה עם בעלך לחצי שעה לפרוק אנרגיות

12:30 חוזרים. זמן משחק- להזמין לכל אחד משחק לפי גילו. חניון מכןניות/בית בובות/פלסטלינה וכו..


13:30 בעלך מגיש ארוחת צהריים. אוכל קפוא שרק צריך לחמם.


14:00 עוד זמן משחק

15:00 זמן מסך- משחקי חשבון

16:00 עוד יציאה עם בעלך של חצי שעה.

16:30 זמן סיפור איתך כשאת שוכבת על הספה

17:30 מקלחות בתורות

18:30 ארוחת ערב

19:15 במיטות.


תשני לפי מה שנראלך

וחשוב לקרוא להם ל"ישיבה " עם שוקו ועוגיה או שוקולד ולהסביר להם שבשבועיים הקרובים אמא תצטרך לנוח הרבה כי חודש וחצי אחרי לידה עדיין הגוף חלש מאוד. ואת תצטרכי את העזרה שלהם וגם תשמחי לתת להם על זה פרס...

ואת רוצה לתכנן איתם סדר יום ולרשום יחד איתם את הסדר של השעות ואז הם מרגישים שותפים ויש להם גם תחושת שליטה במצב והבנה מה הסדר...


אגב את החבילות מחמותך תשמרי למעלה ותעניקי כפרסים. גם אם זה לא תואם גיל זה עדיין כיף.לקבל משהו חדש רק לך


ואת יכולה להגיד לה שאיקס ביקשה פלסטלינה או חול קינטי או שחשבת שפליימוביל יהיה להם טוב או וואטאבר...

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
יואו לגמרי!!! חיבוקקק ומזל טובבבבאוהבת את השבת
באמת שתהיה הרבה נחת!
אשמח לכל טיפ לניקוי תנורצלולה

מתביישת לחשוף כמה זמן לא עשינו ניקוי רציני לתנור🤭 אז המצב שלו די גרוע.

איך אתן מנקות את התנור? איזה חומרים צריך לקנות?

אשמח לשמוע מנסיונכן🤗

לא. בליהמקורית
החומר הוורוד זה אם בקיטורית לא תועיל
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

ברורררר גם אני!שוקולד פרה.
הייתן שוכרות דירה עם ממ"ק לתקופהאנונימית בהו"ל

קצרה,

רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?

אין שם מקרר וגם לא מזרון.

אין לנו משפחה שם.


היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.

מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.

לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.


משתגעת מרוב התלבטות.........

נמאס לי מהמצב הזה

מה האפשרות כרגע? יש מקלט?אחת כמוני
מה זה ממ"ק? זה כמו ממ"ד?מתואמת
אפשר להתייחס לזה כמו קמפינג... להביא כירת גז ניידת, אולי צידנית ובכל פעם לקנות קרחומים, שקי שינה ומזרני שטח או אפילו שמיכות פוך...
ממק זה מרחב מוגן קומתיהמקורית
אם ככה, אז זה באמת תלוי מה המצב עכשיומתואמת
אם אין בכלל-בכלל אפשרות להתמגן בבית הנוכחי, אז כן כדאי לשקול את המעבר הזה, לפחות לזמן קצר. אבל אם יש אפשרות כלשהי, אז זו יותר מדי טרחה בשביל משהו לא מספק עד הסוף...
בדיוק בגלל זה כתבתי שהייתי מחפשת משוהמקורית

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

כן? גם בתקופה זו קל למצוא סבלט עם ממ"ד?מתואמת
אשמח שתמצאי לי אנונימית בהו"ל

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

תרשמי אזור, בשמחה אנסה לעזור לךהמקורית
מרכז או שרון, תודה!אנונימית בהו"ל
תסתכלי פההמקוריתאחרונה
סאבלטים - אזור רמת גן גבעתיים תל אביב ראשון ובת ים והמרכז | Facebook

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

לאהמקורית

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

אני לא הייתי עושה את זה.ממתקית

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

כנראה שאין להם מקלט זמין...ככה אני מבינהיעל מהדרום
הילדים לא יורדים למקלט ואני לא יכולה להרים את כולםאנונימית בהו"ל
לא...שם פשוט
בע"ה תמצאו משהו טוב יותר❤️
לא חושבת. זה להחליף צרה בצרהאמאשוני

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.


שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

הילדים לא מוכנים לרדת למקלטאנונימית בהו"ל
אני לאשלומית.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

כן, יש פה הרבה אזעקותאנונימית בהו"ל
הפיתרון האחר הוא לישון באופן קבוע במקלט ציבורי וזה כבר לא אפשרי
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

אצלי אם ישנים ב17:30, לרוב מתעוררים אחרי כמה שעותיעל מהדרום

לק"י


והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.

אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.

בנות שנמעמנות מחלבי הנקה. ממה עוד אתן נמנעות?אוהבת את השבת

כי זה עוזר

אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..

באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..

אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?


סליחה יצא לי מבולגן..

אני מקפידה על קטניות ולא על חלבי, ניובורןחצי שני
לא נותן לערוךחצי שני

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

אני בדיוק עכשיו מנסה גם.אנונימית בהו"ל
נמנעת מחלבי כמעט הרמטי, וראיתי באופן ישיר שקטניות עושות מיד כאבי בטן (עדשים, פלאפל,  דברים שלא חשבתי..(
אני חושבת שקטניות כן משפיעמישהי מאיפשהו

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

לא נמנעת אבלאפונה

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

מה את. מנביטה? ואיך?אוהבת את השבת
אני מנביטה רק עדשיםאפונה

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.


איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

כנסה.. תודה על ההסבר!אוהבת את השבת
תמיד מתעפש לי כי לא עשיתי במסננת.. אנסה במסננת באמת

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..


ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?


אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

בטחאפונהאחרונה
כל תינוק זה שונהשיפור
אצל אחד הילדים שלי קטניות עשו כאבי בטן. אז נמנעתי בערך חצי שנה.

מבואסתמולהבולה

מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה

יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל

בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש

אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן

כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם

השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם

הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל

ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....

לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...

זה מבאס אותי ברמות

זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות

מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש

הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו


אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות

והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש

זה מוריד לי את כל החשק למשהו

בא לי רק לישון ...

וואי...איזה מבעס שזה ככהיעל מהדרום

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אבל אני תמיד תוהה לעצמימולהבולה

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

מה זה "הוקלט"?יעל מהדרום
לק"י

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

הוא לאלפניו ברננה!

מחובר

+ תיקון אוטומטי


חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

אהה🤦‍♀️ יפה שהבנתיעל מהדרום
וואו ממש עבודת בילושאפרסקה
יפה לך 😅
בתור מישהי שאצלה לא חגגו כל דברבאתי מפעם

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

אפשר לומר משהופה משתמש/ת

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך


והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד


תלוי


מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

וואיתקומה

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️


אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.


מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.


אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

כן כן לגמרי שחררתימולהבולה

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

בזמנים לחוציםאמאשוני

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.


בהצלחה ומזל טוב!!

אני חושבתהמקוריתאחרונה

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..


אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה


אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה


חיבוק♥️


אולי יעניין אותך