אז הילד יבין שזה בסדר להרביץ. 
ואז אל תתפלאו אם הוא ירביץ לכם.. כן כן ....

אולי בגיל גדול שאת מבינה לא תתני מכה
בגיל שנתיים ועוד איך

ינסה פעם להרביץ להורה

הם עוד לא מבינים בגיל הזה

אפילו עם סטירה. מתכוונת ברצינות לחנך ככה את הילדים שלי. עם המון המון אהבה והכלה וכשצריך - אפשר לתת מכות. לא מכעס אלא בשביל חינוך. ובעלי ב"ה מסכים איתי מאוד. 

גדלתי בבית שמכות היו מחוץ לתחום ואני לא כ:"כ מסכימה עם הגישה הזו של ההורים שלי.

איזה טראומה יש לי שאחד מההורים שאוהב אותי הכי בעולם ויתן לי את הירח אם צריך הביא לי בתור חינוך מכה עם הנעל על הרגל . איזה טראומה זה השאיר אצלי. אני קוראת את מה שאת כותבת וחבל שאין לי איך להעביר לך את מה שאת הולכת לעשות לילד שלך אם תתני סטירה

זה ליגה אחרת ה' ישמור ובחיים לא הייתי חושבת על זה אפילו.

אבל כן, גם אני קיבלתי סטירות, ואני חושבת שזה גרם לי להבין שעשיתי משהו חמור, באמת הגזמתי...

*וזה לא היה כשעשיתי משהו מסוכן, אלא כשדיברתי לא יפה, בחוצפה, הכאבתי...

ובחיים לא החזרתי סטירה או חשבתי על זה אפילו.

ילד קטן שמחזיר זה בגלל שהוא עדיין באמת קטן ו/או שהסמכות ההורית לא מספיק סמכותית.

כן זה דווקא מאוד אפקטיבי ואני ממש לא בטראומה מהסטירות שקיבלתי ב''ה.

אבל העלית נקודה מאוד חשובה! בהחלט צריך לדעת להזהר ולא לתת לכעס לשלוט עלינו.

שנזכה לחנך באמת מתוך אהבה! אבל ילדים צריכים שתהיה להם גם יראת כבוד מההורים, ביחד עם האהבה הגדולה!

(אם אפשר לקרוא לזה ככה).

קיצור, כל אחת תחנך את הילדים שלה איך שהיא רוצה וה' יתן לנו סייעתא דשמיא שזה יהיה מה שהכי טוב לילדים האלו.

לילד.
האם היית רוצה שבעלך/מבוגר יתן לך סטירה בשביל חינוך ? 
סורי על הקיצוניות. 

בעיני, בסיטואציות מסוימות יש לזה מקום

לא מדברת כמובן על מכה אכזרית שמטרתה להכאיב. יותר על "טפיחה" כזו. בסיטואציה באמת מסוכנת בגיל קטן אני לא רואה בזה אסון גדול, אלא להפך, דרך שיותר קל ללמוד ממנה.

כמה שתנאמי לה למה זה מסוכן היא לא מבינה בגיל הזה.

כמובן שמשתדלים כמה שיותר בדיבור, בנחת , במילים , 

אבל כשילד כמעט הורג את אח שלו זה נראה לי הכרחי להרתיע עם איזה מכת חינוך  מדגישה חינוך, שלרגע לא תבוא מכעס.(וכמובן לא חזקה )

לא חושבת שיש מישהו שהיה מגיב אחרת..

ברגע שאת עושה פרצוף קשוח בדרך כלל זה מספיק,

כמובן במקרה חריג או מסוכן אז זה שונה.

הסיפור הוא חינוך, וצריך לדעת באמת לחנך. לגדל ילדים שהם עובדי ה', ילדים שמחים ומאושרים. 

ולהתפלל על זה מכל הלב. 

ולמה אני אומרת לך את זה?

כי מכה פיזית היא קלה לעומת מכות נפשיות.

יכול להיות הורה שלא נותן בחיים מכה, וגומר את הילד שלו בלב. 

ויכול גם להיות הפוך. 

ולכן השאלה הגדולה היא איך מחנכים. 

אדם שיודע את המפתח לזה השאלה על המכות כבר מקבלת את התשובה הנכונה שלה.

מכה לכאורה נועדה להיות עונש. 

ענישה היא סוגיה גדולה: 

מה זה עונש?

מתי נותנים עונש?

איך גורמים לעונש להיות אפקטיבי?

איך נותנים את העונש?

וכן, גם, איזה עונש מותר ואפשר לתת...

מה עושים בזמן שהילד שובר את כל הכלים? שעושה דבר חמור? מה העונש?

לפעמים אין ברירה וכן הילד צריך לקבל מכה שלהבין שעד כאן, נקודה ואני גם מסבירה לו שלאמא מותר לתת כדי לחנך את הילד וזה מותר ודוד המלך וכו'...

ברור שבחיים לא ליד אנשים כי זה באמת משפיל.

אבל באמת אשמח לשמוע ממנוסות ממני מה עושים?

כי הוא מתנגד, והא גם לא מתייאש, זה יכול לקחת שעה (פעם עשיתי את זה כשהרביץ לי זה לקח מעל שעה, לא חוזרת על זה שוב)

ולנעול את הדלת בחיים לא, זה יעש לו סתם חרדות

מעניין לשמוע איך את עושה את זה.

לפעמים אני חייבת ללבוש על עצמי את הכעס, כן ולהראות לו שאני כועסת וצועקת לוגמא שיכנס למיטה, כי הוא בא ויודע איך לקנות אותי ואני רק רוצה לחבק אותו, אבל אם אני לא אשים לזה סוף הוא יישן  עוד שלוש שעות (לדוגמא, הוא בא לי, אמא התגעגעתי אליך.../ אמא אני רוצה להרגיש אותך)

להתחיל להיכנס לדיון לא בא לי. זה סוג הדיונים שלא נגמרים בחיים.

האם אני חושבת זה סוף העולם? בגדול מכות בעיני זה סוף העולם, אולי מה שאת מתארת לא, אבל גם מאד מאד לא רצוי. 

האם אני חושבת שאפשר אחרת? כן. עובדה. גדלתי בבית עם פליקים והוכחתי שאפשר אחרת.

האם בא לי להתווכח ולהסביר למה ואיך? לא ממש. מי שבאמת רוצה, יש דרכים והיא תמצא אותם. מי שבעיניה זה לא נורא, כנראה לא תשתכנע (מנסיון רב שנים בפורומים) ורק תיעלב.

אז בשביל מה.

באופן כללי בחינוך אני חושבת שצריך תמיד להיות פתוחים לגישות שאולי טובות יותר מהגישה שלי,וזה משה ושאני משתדלת לעשות, לקרוא ללמוד ולהשתפר. ולא, אני לא מושלמת וגם לא אהיה. ללא ספק יש טעויות אחרות שאני עושה.

@זה תמיד דחוף תקראי.

אני מאמינה שלתת מכה ביד זה דבר נכון, בתנאים הבאים.

1.זה שמור רק למקרי קצה,

שבהם הילד צריך להבין שמה שהוא עשה עכשו-

אסור לו לעשות יותר לעולם.

(חשמל, תנור רותח, לסכן ילד אחר בצורה שהוא מבין שהיא מסוכנת..) 

2. זה נעשה אחרי הסבר קצר וברור.
"אמא לא מרשה לגעת בזה! מסוכן!!"

3. לא נעשה מתוך כעס. בחיים.

כן כעס הפנים, לא כעס הלב.
אם אני כועסת, אסתפק בלצעוק.

בסוף, בגילאים קטנים,

(הבת שלי בת שנה וחצי)

הרבה ממה שאנחנו אומרים לא מובן בכלל,

ורק הסבר חד וחוויתי יסביר את חומרת הדבר.

באופן מקביל-

גם שבחים אני מקפידה לתת לבת שלי בצורה מאד חוויתית.

כשהיא "מגזימה" במעשה טוב- 

אני מודיעה לה שבגלל שהיא עשתה X

ומאד שימחה את אבא ואמא, אנחנו נעשה את "הריקוד".

היא כבר ממש בעננים כשאני אומרת את זה,

ואז אני מרימה אותה באוויר ומסתובבת איתה בחגיגיות,

כשאנחנו שרות "כל הכבוד לנושנוש, כל הכבוד לנושנוש!"

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

לא נשמע לי פתרון יעיל

הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.

שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.

איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..

ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?

אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

מחובר

+ תיקון אוטומטי

חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך

והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד

תלוי

מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️

אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.

מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.

אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.

בהצלחה ומזל טוב!!

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..

אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה

אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה

חיבוק♥️