אז הילד יבין שזה בסדר להרביץ. 
ואז אל תתפלאו אם הוא ירביץ לכם.. כן כן ....

אולי בגיל גדול שאת מבינה לא תתני מכה
בגיל שנתיים ועוד איך

ינסה פעם להרביץ להורה

הם עוד לא מבינים בגיל הזה

אפילו עם סטירה. מתכוונת ברצינות לחנך ככה את הילדים שלי. עם המון המון אהבה והכלה וכשצריך - אפשר לתת מכות. לא מכעס אלא בשביל חינוך. ובעלי ב"ה מסכים איתי מאוד. 

גדלתי בבית שמכות היו מחוץ לתחום ואני לא כ:"כ מסכימה עם הגישה הזו של ההורים שלי.

איזה טראומה יש לי שאחד מההורים שאוהב אותי הכי בעולם ויתן לי את הירח אם צריך הביא לי בתור חינוך מכה עם הנעל על הרגל . איזה טראומה זה השאיר אצלי. אני קוראת את מה שאת כותבת וחבל שאין לי איך להעביר לך את מה שאת הולכת לעשות לילד שלך אם תתני סטירה

זה ליגה אחרת ה' ישמור ובחיים לא הייתי חושבת על זה אפילו.

אבל כן, גם אני קיבלתי סטירות, ואני חושבת שזה גרם לי להבין שעשיתי משהו חמור, באמת הגזמתי...

*וזה לא היה כשעשיתי משהו מסוכן, אלא כשדיברתי לא יפה, בחוצפה, הכאבתי...

ובחיים לא החזרתי סטירה או חשבתי על זה אפילו.

ילד קטן שמחזיר זה בגלל שהוא עדיין באמת קטן ו/או שהסמכות ההורית לא מספיק סמכותית.

כן זה דווקא מאוד אפקטיבי ואני ממש לא בטראומה מהסטירות שקיבלתי ב''ה.

אבל העלית נקודה מאוד חשובה! בהחלט צריך לדעת להזהר ולא לתת לכעס לשלוט עלינו.

שנזכה לחנך באמת מתוך אהבה! אבל ילדים צריכים שתהיה להם גם יראת כבוד מההורים, ביחד עם האהבה הגדולה!

(אם אפשר לקרוא לזה ככה).

קיצור, כל אחת תחנך את הילדים שלה איך שהיא רוצה וה' יתן לנו סייעתא דשמיא שזה יהיה מה שהכי טוב לילדים האלו.

לילד.
האם היית רוצה שבעלך/מבוגר יתן לך סטירה בשביל חינוך ? 
סורי על הקיצוניות. 

בעיני, בסיטואציות מסוימות יש לזה מקום

לא מדברת כמובן על מכה אכזרית שמטרתה להכאיב. יותר על "טפיחה" כזו. בסיטואציה באמת מסוכנת בגיל קטן אני לא רואה בזה אסון גדול, אלא להפך, דרך שיותר קל ללמוד ממנה.

כמה שתנאמי לה למה זה מסוכן היא לא מבינה בגיל הזה.

כמובן שמשתדלים כמה שיותר בדיבור, בנחת , במילים , 

אבל כשילד כמעט הורג את אח שלו זה נראה לי הכרחי להרתיע עם איזה מכת חינוך  מדגישה חינוך, שלרגע לא תבוא מכעס.(וכמובן לא חזקה )

לא חושבת שיש מישהו שהיה מגיב אחרת..

ברגע שאת עושה פרצוף קשוח בדרך כלל זה מספיק,

כמובן במקרה חריג או מסוכן אז זה שונה.

הסיפור הוא חינוך, וצריך לדעת באמת לחנך. לגדל ילדים שהם עובדי ה', ילדים שמחים ומאושרים. 

ולהתפלל על זה מכל הלב. 

ולמה אני אומרת לך את זה?

כי מכה פיזית היא קלה לעומת מכות נפשיות.

יכול להיות הורה שלא נותן בחיים מכה, וגומר את הילד שלו בלב. 

ויכול גם להיות הפוך. 

ולכן השאלה הגדולה היא איך מחנכים. 

אדם שיודע את המפתח לזה השאלה על המכות כבר מקבלת את התשובה הנכונה שלה.

מכה לכאורה נועדה להיות עונש. 

ענישה היא סוגיה גדולה: 

מה זה עונש?

מתי נותנים עונש?

איך גורמים לעונש להיות אפקטיבי?

איך נותנים את העונש?

וכן, גם, איזה עונש מותר ואפשר לתת...

מה עושים בזמן שהילד שובר את כל הכלים? שעושה דבר חמור? מה העונש?

לפעמים אין ברירה וכן הילד צריך לקבל מכה שלהבין שעד כאן, נקודה ואני גם מסבירה לו שלאמא מותר לתת כדי לחנך את הילד וזה מותר ודוד המלך וכו'...

ברור שבחיים לא ליד אנשים כי זה באמת משפיל.

אבל באמת אשמח לשמוע ממנוסות ממני מה עושים?

כי הוא מתנגד, והא גם לא מתייאש, זה יכול לקחת שעה (פעם עשיתי את זה כשהרביץ לי זה לקח מעל שעה, לא חוזרת על זה שוב)

ולנעול את הדלת בחיים לא, זה יעש לו סתם חרדות

מעניין לשמוע איך את עושה את זה.

לפעמים אני חייבת ללבוש על עצמי את הכעס, כן ולהראות לו שאני כועסת וצועקת לוגמא שיכנס למיטה, כי הוא בא ויודע איך לקנות אותי ואני רק רוצה לחבק אותו, אבל אם אני לא אשים לזה סוף הוא יישן  עוד שלוש שעות (לדוגמא, הוא בא לי, אמא התגעגעתי אליך.../ אמא אני רוצה להרגיש אותך)

להתחיל להיכנס לדיון לא בא לי. זה סוג הדיונים שלא נגמרים בחיים.

האם אני חושבת זה סוף העולם? בגדול מכות בעיני זה סוף העולם, אולי מה שאת מתארת לא, אבל גם מאד מאד לא רצוי. 

האם אני חושבת שאפשר אחרת? כן. עובדה. גדלתי בבית עם פליקים והוכחתי שאפשר אחרת.

האם בא לי להתווכח ולהסביר למה ואיך? לא ממש. מי שבאמת רוצה, יש דרכים והיא תמצא אותם. מי שבעיניה זה לא נורא, כנראה לא תשתכנע (מנסיון רב שנים בפורומים) ורק תיעלב.

אז בשביל מה.

באופן כללי בחינוך אני חושבת שצריך תמיד להיות פתוחים לגישות שאולי טובות יותר מהגישה שלי,וזה משה ושאני משתדלת לעשות, לקרוא ללמוד ולהשתפר. ולא, אני לא מושלמת וגם לא אהיה. ללא ספק יש טעויות אחרות שאני עושה.

@זה תמיד דחוף תקראי.

אני מאמינה שלתת מכה ביד זה דבר נכון, בתנאים הבאים.

1.זה שמור רק למקרי קצה,

שבהם הילד צריך להבין שמה שהוא עשה עכשו-

אסור לו לעשות יותר לעולם.

(חשמל, תנור רותח, לסכן ילד אחר בצורה שהוא מבין שהיא מסוכנת..) 

2. זה נעשה אחרי הסבר קצר וברור.
"אמא לא מרשה לגעת בזה! מסוכן!!"

3. לא נעשה מתוך כעס. בחיים.

כן כעס הפנים, לא כעס הלב.
אם אני כועסת, אסתפק בלצעוק.

בסוף, בגילאים קטנים,

(הבת שלי בת שנה וחצי)

הרבה ממה שאנחנו אומרים לא מובן בכלל,

ורק הסבר חד וחוויתי יסביר את חומרת הדבר.

באופן מקביל-

גם שבחים אני מקפידה לתת לבת שלי בצורה מאד חוויתית.

כשהיא "מגזימה" במעשה טוב- 

אני מודיעה לה שבגלל שהיא עשתה X

ומאד שימחה את אבא ואמא, אנחנו נעשה את "הריקוד".

היא כבר ממש בעננים כשאני אומרת את זה,

ואז אני מרימה אותה באוויר ומסתובבת איתה בחגיגיות,

כשאנחנו שרות "כל הכבוד לנושנוש, כל הכבוד לנושנוש!"

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..