אולי מישהי תדע לעשות לי סדר בענייני ברזל ושות'?הריון ולידה
אני לא בהריון עכשיו, ובהריונות כמעט תמיד יש לי המוגלובין נמוך
עכשיו ההמוגלובין שלי תקין לגמרי (בסביבות 14), אבל שאר הדברים לא.. הפריטין בטווח אבל ממש צמוד לקצה התחתון, הטרנספרין כנ"ל רק שצמוד לקצה העליון, האיירון יחסית הרבה מתחת לטווח (24), ובדקו לי עוד משהו שאין לי מושג מהו transferrin saturati, שיצא נמוך ממש (5)
יש לי חולשה ויש לי גם סחרחורות, וזה כנראה קשור
אבל איך זה יכול להיות שההמוגלובין תקין? (כבר במשך כמה בדיקות דם לאחרונה)
ומה בעצם גורם לשאר הדברים לרדת? הרי אני לא בהריון, שזה מוריד ברזל..
וגם מה זה הטרנספרין סאטורטי הזה? ניסיתי לגגל על זה ולא מצאתי תשובה..
אשמח לשמוע מהמבינות. @מק"ר אולי?
תודה!!
לי היה ממש ככהפשיטא
המוגלובין גבוה ופריטין ואיירון נמוכים..
בהחלט השפיע לי על ההרגשה! כשהקפדתי לקחת ברזל ובדקתי שהערכים עלו הרגשתי הרבה יותר טוב!
את לוקחת ברזל? אם את מקפידה לקחת והוא לא מעלה את המאגרים, תלכי להמטולוג...
אגב, גם לי זה היה כשלא הייתי בהריון.
עכשיו אתחיל סוף סוף לקחת.. אבל בינתיים סיקרן אותי לדעתהריון ולידה
איך זה הגיוני..
לה' הפתרונות אבל גם לי היה ממש ככה והסתדר ב"ה..פשיטא
זה הגיוני, כי המוגלובין הוא לא פקטור לשאר הדבריםמק"ר
מה שההמטולוג בזמנו ענה לי זה שמאגרי הברזל וההמוגלובין הם שני דברים נפרדים, ההמוגלובין יכול לצנוח בדרסטיות ובמהירות ברגע שמאגרי הברזל התרוקנו לגמרי, לכן חשוב לתחזק אותם ולשמור אותם ברמה סבירה.

לגבי למה זה קורה, אפשר לעשות ברור (בדיקת ציליאק ועוד כל מיני דברים)
המטולוג ידע לענות לך הכי נכון וגם להגיד האם יש צורך בבירור מקיף בהצלחה
אצליכיסופי לילה
זה הפוך. יש לי ברזל (פריטין) יותר מהטווח. אבל ההמוגלובין שלי נמוך מהטווח (11.4 שהמינימום הוא 12.5).
למישהי יש רעיון למה? או שגם לה זה קרה?
אני ככהכן אני
כרגע גם הפריטים נמוך.
אבל בכללי, ההמוגלובין שלי כמעט תמיד נמוך. גם כשהברזל גבוה.
אצלי זה מאובחן כ'אנמיה כרונית שלא קשורה לברזל'.
אני המעקב אצל המטולוג.
כרגע לא יודעים למה זה ככה.

והמוגלובין 11.4 זה מתחת לטווח, אבל לא מאוד נמוך.
תודה!כיסופי לילה
כשאני חושבת על זה יש מצב שזה בגלל שיש לי חוסר אנזים g6pd, אז יכול להיות שזה קשור, לא יודעת...
נכון, ב"ה זה לא כ"כ נמוך, אבל, עדיין יש לי קצת תסמינים של חולשה, סחרחורות, והתעייפות מהר, לא ברמה גבוהה, אבל קיים.
אין קשר ישיר בין הדבריםרעותוש10
בזמן רגיל,
מאגרי הברזל השונים הולכים ומתרוקנים
ורק אז זה מתחיל להוריד את ההמוגלובין (למעשה בדר"כ זה הפקטור האחרון שיורד כשיש אנמיה)

צריך לטפל במאגרי הברזל להעלות אותם וגם לבדוק למה זה ככה
את לוקחת ברזל ? אם לא אז תקחי
מתי ילדת לאחרונה ?

אצלי יש לי רופאת משפחה מעולה, היא תמיד התקשרה אליי או האחות ואמרה לי מה לקחת ומה לעשות
לכי לרופאת משפחה שלך ותתייעצי. היא תראה את כל התמונהציפיה.
והיא מבינה בזה יותר טוב מכולנו כאן.
לדעתי אם את באמת רוצה לדאוג לזה, הפורום הוא ממש לא הכתובת, למרות כל החוכמה שיש כאן.
לא לא... שתלך להמטולוגלפניו ברננה!
הוא יבין בזה יותר...
לצערי יש מקרים של רופאי משפחה שרואים שהמוגלובין תקין אז הם מתעלמים מכל השאר...
לקבוע תור להמטולוג וללכת כבר ביום ראשון לרופא משפחהרעותוש10
לשתף בהרגשה הכללית חולשה סחרחורות

רוב רופא המשפחה - כן מטפלים טוב

אם לא אז התור להמטולוג יחכה לה...

בכל מקרה לא לחכות דקה ולהתחיל לקחת ברזל ! זה הצלת נפשות מיידית (
אני חושבת שלהמטולוג צריך הפניה. כך או כך, הכוונהציפיה.אחרונה
שלי היתה שהיא צריכה ייעוץ מקצועי. ולא פה בפורום.
תודה כולןהריון ולידה
אני אלך לרופאת משפחה, אבל לא בטוחה שהיא תבין בזה מספיק
וגם בינתיים רציתי לשמוע הסברים מפורטים יותר (לרופאים לא תמיד יש זמן להסביר)
אולי באמת אם יהיה צורך אלך להמטולוג
(האמת שבעיקר סיקרן אותי לדעת מה זה הטרנספרין סאטורטי הזה)
הטראנספרין סטוריישן - זה אומר רמת ריוויון הברזל שנקשרחלונות
לטראנספרין.
הטראנספרין הוא בעצם "המסיע" את הברזל בכל הגוף. הוא רכב ההובלות של הברזל. מולקולת הברזל נקשרת אליו וכך "נוסעת" בכלי הדם.
הערך הזה אומר בעצם: כמה אחוזים מהטראנספרין מקושרים לברזל, וכמה נוסעים להם סתם ריקים. 5 זה ממש ממש נמוך.
אני לא רופאה, אבל ככה ממה שלמדתי - המוגלובין תקין וערכי ברזל וטראנספרין נמוכים - יכולים להצביע על אנמיה כרונית. (בשונה מאנמיה אקוטית שמתפתחת למשל בהריון באופן מהיר, ואז נראה המוגלובין שצונח). הגוף כביכול מתרגל לתפקד עם ערכים נמוכים של ברזל, אבל בגלל שזה כרוני ואיטי - הוא כן מצליח בינתיים בשורה התחתונה לשמור על המוגלובין תקין בדם. אפילו שכמעט ואין לו ברזל ב"מערך ההסעות"שלו.
הגוף שלנו מדהים! ויוצר מנגנוני הישרדות שמפצים יפה. אך לא לעולם. כדאי לטפל באמת בבעיה מן השורש.
מקווה שעזרתי קצת 🙂
ומוסיפה עוד, אם מענין אותך:חלונות
כתבת שהערך של הטראנספרין עצמו - צמוד לטווח העליון.
למה? - ניסיון פיצוי של הגוף.
הגוף מרגיש שחסר לו ברזל, בתגובה הוא מגביר את ייצור הטראנספרין - כדי להגביר את יעילות השינוע של הברזל.(לכן נפוץ לראות ברזל נמוך וטראנספרין גבוה - נסיון פיצוי של הגוף).
אממה, רק 5% מכל הטראנספרין שהגוף מייצר - משמש להובלת הברזל. השאר נוסעים סתם ריקים כי אין להם מספיק "נוסעים" = ברזל להסיע.
מעניין ממש!רגעים פשוטים
נכון. תודה🙂חלונות
עזרת המון, תודה!הריון ולידה
עכשיו אני באמת יותר מבינה מה זה אומר
אז למה באה פתאום אנמיה כרונית? יכול להיות שהאנמיה האקוטית (מה שהיה לי בהריונות) השפיעה? או שזה משהו אחר?
וגם, זה אומר שאצטרך לקחת ברזל כל החיים?.. (איך אני שונאת להיות תלויה בכדורים)
זהו, שאנמיה כרונית לא באה פתאום, היא כרונית.חלונות
מתפתחת לה לאט לאט. למה? יכול להיות הרבה סיבות - חוסר תזונתי, הריונות, לידות, וסתות...לא חסר.
מה פתאום כדורים כל החיים?! בעז"ה תטפלי בזה תקופה, תראי שיפור ותצאי לכבוש את העולם 😁
האמת כשאני חושבת על זההריון ולידה
הייתי ביום השלישי של הוסת כשעשיתי את הבדיקת דם, יכול להיות שזה קשור?
אבל כבר לא היה לי כמעט דימום אז וגם ביומיים לפני כן הוא בכלל לא היה מאסיבי..
(וגם בבדיקות דם הקודמות היו ערכים נמוכים חוץ מההמוגלובין.. אבל אולי פחות, ולא היה בכלל ערך של הטרנספרין סאטוריישן)
לא, זה לא קשור לווסת הנקודתית הזו.חלונות
כאמור זה משהו כרוני שנתפתח לאט, ממש לא מושפע מאיזה יום עשית את הבדיקות דם, או איך נראה המחזור אחרון שלך...
תודה! הרגעת אותי (כבר חשבתי שעשיתי לא בסדר)הריון ולידה
אם אני זוכרת נכוןאני זה א
הטרנספרין כשהוא גבוהה מראה על אנמיה ושהחוסר בברזל לא נובע ממחלה כרונית.אם אני לא טועה זה קשור לגודל של הכדוריות דם האדומות.אצלי הפריטין נמוך וההמוגלובין לא מאוד אבל אני יודעת שמה שחשוב זה המאגרים כי ברגע שאין מאגרים ההמוגלובין יכול לצנוח במהירות פתאומית וזה לא טוב.קרה לי אגב בהריון הקודם כשהייתי מאושפזת עם צירים וכאבי בטן ופתאום ההמוגלובין צנח לי מ11 ל9 ונורא נלחצו וחשבו שיש לי דימום םנימי חלילה אבל זה לא היה קשור זה קרה בגלל שהפריטין שלי היה על 0.
ממליצה להתחיל מרוםאת משפחה יש כאלו שדוקא מבינות ועושות ברור כמו שצריך ולקבוע במקביל תור להמטולוג אם תרגישי שאין מענה מרופאת המשפחה תתקדמי להמטולוג
ממש תודה! עזרת לי!הריון ולידה
חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

ועוד משהו.. זה משכב לידה אז צריך לשכבאוהבת את השבת

אבל בשכיבה אפשר גם להיות על הספה בסלון

לספר סיפורים

להניק תוך כדי..


חשוב ישהיה לך הרבה זמני מנוחה ושינה

אבל כשלא

הילדים מאוד רעבים לנוכחות שלנו

ולכן לספר סיפור בשכיבה או לשחק איתם קצת טוקיו וכזה בשכיבה גם שומר עלינו וגם נותן להם הרבה..

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
מחשש לזיהוי - בארגון ציבורי מלמעלהשושנושי
אשמח לכל טיפ לניקוי תנורצלולה

מתביישת לחשוף כמה זמן לא עשינו ניקוי רציני לתנור🤭 אז המצב שלו די גרוע.

איך אתן מנקות את התנור? איזה חומרים צריך לקנות?

אשמח לשמוע מנסיונכן🤗

לא. בליהמקורית
החומר הוורוד זה אם בקיטורית לא תועיל
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

ברורררר גם אני!שוקולד פרה.
הייתן שוכרות דירה עם ממ"ק לתקופהאנונימית בהו"ל

קצרה,

רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?

אין שם מקרר וגם לא מזרון.

אין לנו משפחה שם.


היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.

מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.

לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.


משתגעת מרוב התלבטות.........

נמאס לי מהמצב הזה

מה האפשרות כרגע? יש מקלט?אחת כמוני
מה זה ממ"ק? זה כמו ממ"ד?מתואמת
אפשר להתייחס לזה כמו קמפינג... להביא כירת גז ניידת, אולי צידנית ובכל פעם לקנות קרחומים, שקי שינה ומזרני שטח או אפילו שמיכות פוך...
ממק זה מרחב מוגן קומתיהמקורית
אם ככה, אז זה באמת תלוי מה המצב עכשיומתואמת
אם אין בכלל-בכלל אפשרות להתמגן בבית הנוכחי, אז כן כדאי לשקול את המעבר הזה, לפחות לזמן קצר. אבל אם יש אפשרות כלשהי, אז זו יותר מדי טרחה בשביל משהו לא מספק עד הסוף...
בדיוק בגלל זה כתבתי שהייתי מחפשת משוהמקורית

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

כן? גם בתקופה זו קל למצוא סבלט עם ממ"ד?מתואמת
אשמח שתמצאי לי אנונימית בהו"ל

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

תרשמי אזור, בשמחה אנסה לעזור לךהמקורית
מרכז או שרון, תודה!אנונימית בהו"ל
תסתכלי פההמקורית
סאבלטים - אזור רמת גן גבעתיים תל אביב ראשון ובת ים והמרכז | Facebook

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

לאהמקורית

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

אני לא הייתי עושה את זה.ממתקית

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

כנראה שאין להם מקלט זמין...ככה אני מבינהיעל מהדרום
הילדים לא יורדים למקלט ואני לא יכולה להרים את כולםאנונימית בהו"ל
גם לממק תצטרכי לסחוב אותם..טארקואחרונה

לא נשמע לי פתרון יעיל

הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.

לא...שם פשוט
בע"ה תמצאו משהו טוב יותר❤️
לא חושבת. זה להחליף צרה בצרהאמאשוני

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.


שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

הילדים לא מוכנים לרדת למקלטאנונימית בהו"ל
אני לאשלומית.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

כן, יש פה הרבה אזעקותאנונימית בהו"ל
הפיתרון האחר הוא לישון באופן קבוע במקלט ציבורי וזה כבר לא אפשרי
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

אצלי אם ישנים ב17:30, לרוב מתעוררים אחרי כמה שעותיעל מהדרום

לק"י


והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.

אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.

בנות שנמעמנות מחלבי הנקה. ממה עוד אתן נמנעות?אוהבת את השבת

כי זה עוזר

אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..

באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..

אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?


סליחה יצא לי מבולגן..

אני מקפידה על קטניות ולא על חלבי, ניובורןחצי שני
לא נותן לערוךחצי שני

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

אני בדיוק עכשיו מנסה גם.אנונימית בהו"ל
נמנעת מחלבי כמעט הרמטי, וראיתי באופן ישיר שקטניות עושות מיד כאבי בטן (עדשים, פלאפל,  דברים שלא חשבתי..(
אני חושבת שקטניות כן משפיעמישהי מאיפשהו

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

לא נמנעת אבלאפונה

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

מה את. מנביטה? ואיך?אוהבת את השבת
אני מנביטה רק עדשיםאפונה

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.


איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

כנסה.. תודה על ההסבר!אוהבת את השבת
תמיד מתעפש לי כי לא עשיתי במסננת.. אנסה במסננת באמת

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..


ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?


אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

בטחאפונהאחרונה
כל תינוק זה שונהשיפור
אצל אחד הילדים שלי קטניות עשו כאבי בטן. אז נמנעתי בערך חצי שנה.

מבואסתמולהבולה

מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה

יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל

בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש

אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן

כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם

השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם

הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל

ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....

לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...

זה מבאס אותי ברמות

זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות

מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש

הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו


אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות

והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש

זה מוריד לי את כל החשק למשהו

בא לי רק לישון ...

וואי...איזה מבעס שזה ככהיעל מהדרום

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אבל אני תמיד תוהה לעצמימולהבולה

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

מה זה "הוקלט"?יעל מהדרום
לק"י

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

הוא לאלפניו ברננה!

מחובר

+ תיקון אוטומטי


חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

אהה🤦‍♀️ יפה שהבנתיעל מהדרום
וואו ממש עבודת בילושאפרסקה
יפה לך 😅
בתור מישהי שאצלה לא חגגו כל דברבאתי מפעם

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

אפשר לומר משהופה משתמש/ת

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך


והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד


תלוי


מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

וואיתקומה

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️


אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.


מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.


אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

כן כן לגמרי שחררתימולהבולה

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

בזמנים לחוציםאמאשוני

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.


בהצלחה ומזל טוב!!

אני חושבתהמקוריתאחרונה

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..


אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה


אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה


חיבוק♥️


אולי יעניין אותך