מה יש להתנפל כאן ב"ברכות".

אלה דברים שמצריכים מחשבה.

כמובן - יש להביא בחשבון עם זה, את התרומה בכך שיש הרבה לומדי תורה, וזה בוודאי מחזיק את עם ישראל ואת המשך מורשתו.

חישוב סך ההשקעה הממשלתית בעשירום מסויים פחות כמות  המיסים שהוא משלם, כלומר אם משפחה משלמת 10,000 שח בחודש והמדינה משקיעה בה 5,000 התוצאה היא מינוס 5000.

ניתן לראות שמבגזר הכללי חמשת העשירונים העליונים בחישוב כללי תורמים כספית למדינה יותר משלוקחים ממנה, כאשר העשירון העליון תורם כ18,000 שח לחודש, ואילו ארבעת העשירונים הנמוכים עולים למדינה אלפי שקלים מדי חודש.

לעומת זאת במגזר החרדי, העשירון היחיד שתורם כספית למדינה הינו העשירון העליון, וגם הוא תורם מעט מאוד - 1500 שח לחודש, ואילו כל שאר האוכלוסייה חיה על חשבון משלם המיסים.

שתי נקודות:
1. אני לא יודע מיה בדיוק הכלל בתשלומי העברה ואיך בדיוק בוצע החישוב, אבל פורופ קהלת הוא גוף רציני עם תשתית אידיאולוגית ימנית ומסורתית.

2. ברור שהשאיפה לא צריכה להיות בקיזוז אפס אלא בתרומה למדינה, המדינה צריכה גם תקציבים לכבישים, בטחון ועוד שכמובן לא מחושבים כאן ואחריותינו כאזרחים (בטח אם אנו גם ציוניים, אבל גם אם לא יש רמת מחוייבות כבני אדם שנהנים מכל הטוב הקיים כאן) לקחת שותפות גם בבניין הכלכלי.

לדעתי, תעזוב את המדינה ככה ממש לא תיפול לה למעמסה.

לא יעזור לך כלום, תרצה או לא תרצה ואף גדול בישראל באשר הוא (אלא אם כן אתה קורא גדול לכל מיני רבנים שמורים לעשות ההפך מהתורה העיקר למצוא חן בעיני כל מיני גורמים) בחיים לא יסכים עם טענה כמו שהבאת.

ואין כאן ויכוח כי מי שמאמין בזה חי את זה ושום דבר לא יזיז אותו מזה....

שבה כתוב יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, אהוב את המלאכה ושנה את הרבנות, כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה

כאילו בואי הבנאדם אומר כרגע מצליחים איכשהו להחזיק ציבור חרדי שלומדים תורה ועובדים הרבה פחות ולא משלמים מיסים כמעט בכלל.

ברגע שיהיו באחוזים יותר חרדים אף אחד לא יוכל לעמוד בזה ולחזיק אותם ולא את שאר המדינה.

אין מה 'לא להסכים' עם כז טענה יש עובדות. יש מציאות...

הם מכניסים פי מיליון ממך בחודש, הם לא עובדים על הכסף הקטן, זה לא מעניין אותם ממטר.

אתה יודע כמה קבלנים יש לנו במשפחה? איזה מחזור כל שנה?

ואני מכירה המון כאלה, מחוג החברים מחוג השכנים, מהמשפחה של בעלי, מנהלי חנויות, מוסדות, רשתות ועוד.

המון המון מהציבור החרדי שיוצא לעבוד הולך על עבודה ובגדול אולי לא בשנים הראשונות, אבל המשכורת שהם מכניסים לא מסתכמת ב10, בלי השוואה.

רוב השירותים הציבור החרדי צורך מנותני שירותים חרדיים והוא צורך המון.

הנקודה היא שכציבור הציבור החרדי לוקח מתקציב המדינה יותר ממה שהוא מכניס.

כי למשל טיפולי שיניים חינם לילדים - המדינה משלמת. חינוך (חלק הארי ממנו) המדינה משלמת. בריאות בואי נדבר רק על בריאות את יודעת כמה עולה למדינה כל בנאדם שמבוטח בקופח? המון. כמה עולה לנו? 0 למה,. כי יש מס שנקרא ביטוח בריאות וממנו מממנים קופ"ח ומשפחה עם 7 ילדים שמרוויחה 10,000 שח לא מממנת את זה. זה נופל על הציבור

אני משלמת כ-400 שקל כל חוד לקופה, אולי הולכת לרופא משפחה פעם חודש לחדש מרשמים, הילד טפו טפו לא צריך לבקר וגם מה שצריך לוקחת פרטי לא מחכה לתורים שלהם (לדוגמא קלינאית תקשורת  משלמת 400 שקל למפגש כי בקופה יש תור לעוד 8 חודשים).

גם לא לגבי טיפולי שיניים בחיים לא אקח למרפאה הציבורית של הקופ"ח שיש שם רופאים בקושי עם ניסיון ואמא שלי בחיים גם לא לקחה.

לגבי החינוך, המדינה גם משלמת לציבור הכללי, רוב הילדים (הבנים) בציבור החרדי לומד פרטי שאינו מתוקצב, ניתן לעשות השוואות מפה עד מחר.

הכי קשה ששנאת החרדים זועקת כאילו היה לכם פיסת לחם אחרונה וגנבנו לכם אותה.

אין לי כוח לפתוח ואולי אני לא האדם הנכון לפתוח את תרומת החרדים למדינה.

(אני חושב ששנינו יודעים את התשובה) אז את לא מעניינת

מדברים על ממוצע, על ציבור לא עלייך או על שירוש16.

ותפלאי לשמוע שגם הפרטי מתוקצב. נכון לא כל שעות הקודש מתוקצבות אבל יש תקצוב.

ולא, אין שנאת חרדים. תפסיקי להכניס לנו בכוח מילים לפה.

יש כאן בעיה כלכלית שכרגע היא לא נוראית אבל כשמתעלמים ממנה היא מחריפה ומחריפה

כי התקצוב הוא פר ילד - בעצם לוקחים כסף מהורה אחד שהרוויח את הכסף, ומעבירים לאחר. 

ואין כאן שנאת חרדים - יש כעס. 

וזה לא משנה אם זו פרוסת הלחם האחרונה אם הסלמון המעושן שנמצא מעל גבינת השמנת שמרוחה על פרוסת הלחם - זה לא שלך לקחת. 

ולא מעניין אותי מהי התרומה של המגזר שכופה אותי לממן אותו. 

רוצה שזה יעניין אותי? שיפסיקו לכפות עליי לממן אותו ושיבקשו - ואז אני אקשיב לתרומה של הציבור החרדי למדינה ואעשה את השיקולים שלי אם לתרום להם או לא. 

באמת כ"כ אכפת לך?

את חושבת  שמעניין אותי לאן הולכים כספי המיסים שלי?

בחיים לא חשבתי על זה.

מה אכפת לי?

זה החוק וזה המחויבות ולא אכפת לי לאן זה הולך.

כמה שנאה אתם עטופים

בואי נטמון את הראש בחול ונעמיד פנים של"מדינה" יש עץ דולרים ושלא לוקחים אוכל מהפה של ילדים אחרים כדי לתת לילדים שלך. 

"זה החוק"? 

זו ההצדקה שלך? 

כי ביבי צריך את ליצמן בקואליציה אז הוא משחד אותו? 

אז הוא גונב מאחרים כדי לתת לציבור החרדי? 

איזו מחשבה ילדותית. 

תתבגרי. 

משלם מיסים.

אני אשב ואעשה חושבים דחוף, שיכעס קצת יותר

כספי המיסים שלך הולכים למימון  אירועי תרבות, שכר עתק לעובדי  אוניברסיטות, שכר להורים יחידנים (רובם לא מהמגזר החרדי), בתי כלא (רובם לא מהמגזר החרדי) תוכניות שיקום שונות (רובם לא למגזר החרדי) בתי מקלט לנשים (רובם לא מהמגזר החרדי) ועוד ועוד.

ומה שאני באה לומר הציבור החרדי באורח חייו לא צורך תקצוב בכל מיני דברים שונים אבל כן צורך תקצוב שמתאים לו 

למעשה כמו כל מגזר בישראל.. 

אחד השיקולים שלי לעזוב את האקדמיה היה שאם אעשה דוקטורט (סיפור של 4 בתיאוריה אבל 5 לפחות בפועל) ואז שני פוסטים (ככה זה בד"כ) - אז יהיה לי 50% לקבל משרה באוניברסיטה בה ארוויח הרבה פחות ממה שאני מרוויח עם תואר שני בהייטק. 

אני לא חושב שמרצים מן החוץ נחשבים לעובדי אוניברסיטה והם מגיעים ל-1000 שקלים להרצאה נטו רק אחרי כמה שנות ניסיון טובות וחשוב לציין שמספר השעות שלהם מוגבל מאוד. 

בכל מקרה, אנשי סגל באוניברסיטה - לפחות בתחומי המדעים וההייטק - מפסידים הון תועפות במהלך חייהם על הבחירה שעשו. 

הם לא יכולים לעבוד בחוץ כמה שהם רוצים. 

המדינה מממנת אותו על זה שהוא רק לומד. וגם צריכה לעזור לו עם הילדים כי אין לו מספיק כסף.

וזה לא כמו סטודנט שלומד מקצוע ואחר כך עובד ומחזיר למדינה ולציבור. 

אני מדבר על אחד מגדולי הדור, ואת אוטומאטית אומרת שאם הוא לא חושב כמוך אז דעתו לא חשובה , תמיהני מהיכן למדת מהו כבוד תורה.

בכל מקרה, פשפשתי בדברי ולא ראיתי שכתבתי שהתורה היא לא תמצית קיומינו.

הטענה המרכזית שלי הינה שגם אדם שומר תורה ומצוות צריך לפרנס את עצמו בכוחות עצמו ולא להפיל את פרנסתו על חשבון הציבור.

אני מכיר לא מעט גדולי תורה שיסכימו עם הטענה הזו.

למשל רבי עקיבא שאמר עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות. 

אני בעלי אברך.

אני עובדת במשרה בכירה, שקל אבל שקל לא קיבלנו מהמדינה.

הנחה בארנונה, לא זכאים.

הנחה במעון, אין אצלנו בכלל מספיק מעונות בשכונה, שמה בגן פרטי משלמת 1800 בחודש.

רפואה, משלמת ביטוחים משלמים כמו כולם, וגם אז עם הפרוצדורה שקל המדינה הזו, שנזקקת לרופא מחוץ לקופה לוקחת רופא פרטי אפילו בלי טיפת מימון של הקופה.

בע"ה הילד שלי ילמד במקום פרטי שלא מממן מתקציב המדינה לא יודעת למה, אבל גם כל חודש 1500 שקל נצטרך לשלם.

לגבי הדתות, אכן בעלי מקבל דתות בין 650 ל700 שקל בחודש וימותו הקנאים אם עינם צרה בזה.

והיא עובדת עם קבלות..

1.8*8 הכנסה יפה.

את מקבלת את ה700 שקלים האלה מאותם "קנאים". אם הם ימותו לא יהיה לך.

וכן, אני מעדיפה שה700 ש"ח האלו ילכו לממן צהרון למשפחות לא חרדיות שמשלמות מחיר מלא של כמה מאות שקלים בחודש בעוד משפחות חרדיות שמשלמות בקושי 100 ש"ח כי יש להם סבסוד מהעירייה החרדית שלהם שיש לה קשרים עם חברי כנסת חרדיים שמסדרים להם הטבות והנחות.

למה שאממן בן אדם בריא בגופו ובנפשו שיושב ולומד תורה? למה?? הכסף יכול ללכת לדברים הרבה יותר חשובים. אני לא נגד לימוד תורה בכלל. אם ככה אדם רוצה לחיות אין לי בעיה - תורתו אומנותו, הכל טוב ויפה. אבל אל תצפה לקבל שקל על זה.

יותר גדול.

זה ברור.

ימותו הנאים. תמשיכי לקנא.

ימותו הגזלנים. 

בגלל הגזל שלכם עוד לא באה גאולה לעולם.

בינתיים אנחנו מממנים אתכם.. 

ואני יכולה לממן עוד 10 כמוכם, אין לי במה לקנא.. וזה גם לא פוגע לי בכיס.. אתם פוגעים באלה שגם ככה בקושי יש להם וצריכים לממן אתכם..

מחילה - עיינתי כעת קצת בכמה הודעות (אחרי שראיתי את ההודעה שאני מגיב עליה, קצת התפלאתי, אז הסתכלתי על מה זה וכו'),

אני חושב שהגעתם - אולי חלקכם - להגזמה פראית בסגנון ובאופן הבעת הדעה.

הרי ברור ששני הצדדים בויכוח העקרוני מתכוונים לשם שמיים: לשם הגדלת התורה, לשם היושר, הצדק וכו' - כל אחד מנקודת מבטו.

מגיעות האשמות חמורות (משני הכיוונים. או בהעלאת חשד וזלזול כלפי ת"ח שאינם "בכיוון", או בהעלאת טענת עושק מהצד השני). הדברים לא נשארים בגדר ויכוח ענייני, אלא הופכים לסגנון שיש בו כבר כמעט שנאה.

זה דבר שהוא לא אפשרי. הוא יצר הרע נטו.

הרי ברור לכל צד, שהוא לא ישכנע הלכה למעשה את השני.

אז הויכוח עצמו - לגיטימי. מעורר מחשבה והעמקה בערכים השונים. זה בסדר גמור.

אבל אם מגיעים לנסיונות השפלת הזולת - ולפעמים סתם סגנונות בוטים שאינם דווקא נחלת הנושא הזה "תופסים טרמפ" גם על זה, "בשם הצדק" כמובן - אז מה זה שווה.

לקב"ה טוב שמתווכחים כך "בשביל התורה" או "בשביל הצדק החברתי"? לא נראה לי.

גם מי שחושב שיש לו כאן מצוות תוכחה - הרי רבי חים מוולוז'ין כותב ש"מי שטבעו שלא לדבר רכות - פטור מלהוכיח". זה חלק מגדר המצוה.

מה יוצא? מביישים אחד את השני. גורמים צער ועגמת נפש. בחלק מהמקרים זה לנשים שעושות מאמץ גדול שבעליהן ילמדו תורה. וגם ההיפך, זלזול. זה יפה? 

אני חושב שצריך לעשות "ריסרט".

יש כאן הרבה אנשים ונשים יקרים. הדיונים ערכיים. הלוואי בכל מקום דיונים בגלל סיבות וערכים כאלה.

אז מי שמרגיש שיכול לדון על כך עניינית, תוך כיבוד הצד השני וערכיו כמו שהוא תופס אותם - ועם זה להתווכח איתו על אופן היישום, מה טוב.

מי שלא - או שעם מהלך הויכוח כבר לא - "פטור הוא מלהוכיח"....

מחילה מכולכם.

ערב טוב.

אני מקווה שזה ליברמן במשרד האוצר... 

תבדקי בנתונים שהצפתי ותראי כמה משתכר גבר חרדי כאשר הוא יוצא לעבוד.

אם יש לך נתונים שסותרים את מה שאני אומר אשמח להתבדות.

לקח לי הרבה זמן להתנסח, לבינתיים חלק מהדברים נכתבו על ידי קופצת לרגע..

ברור לי שלהיות אברך זה מאוד מורכב ודורש המון השקעה, אני הייתי אברך וחצי מהמשפחה שלי עדיין כזו.

אני לא מתעצבן על כלום, אני רק מסביר איך אני רואה את המציאות ומציע להסתכל על הכל בפרספקטיבה יותר רחבה.

ברור לי שלא מחלקים דירות לאף אחד, לא כתבתי שום דבר שקרוב לזה.

מה שהראיתי במספרים, ולא בהנחות תלושות זה שהתמיכה של המדינה היא לא זניחה אלא מאוד משמעותית.

את מסתכלת על התמיכה שמגיעה למשפחה הנזקקת בשקלים שניתן לראות אותם - קצבאות ילדים, הנחות במעון, הנחות בארנונה ועוד. מה שהראיתי בנתונים שהצגתי זה שהתמיכה המשמעותית היא לא שם, אלא בשירותים אותם המדינה נותנת בחינם (כמעט) כגון שירותי בריאות וחינוך.

כתבת שחרדי קונה בסופר ומשלם מיסים, שכוייח, עדיין כאשר הוא בוחר לחיות חיי הסתפקות במועט הוא בוחר להיפטר מתשלום של אלפי שקלים בחודש כמס ולהעמיס את התשלום הזה על גבי אחרים.
 
אני יודע שיש הבדל בין חסידים לליטאים, אבל גם חסידים לרוב לא נמצאים בעשירונים העליונים ובסופו של דבר המשמעות של זה היא שהם לא ממנים את החיים של עצמם.

מה שכתבת על כך שהחרדי לא נהנה מהתקציבים של החילוני זהכמעט שלא נכון, אצרף לכאן גרף עם פילוח תקציב המדינה, ותראי שהסעיפים שבהם את טוענת שיש בהם קיפוח הם מאוד שוליים וגם עליהם יש על מה להתווכח.

והכי חשוב זה המשפט הראשון שכתבת, שמי שבוחר להסתפק במועט לא עושה זאת כי אין לו את האפשרות להרוויח, אם יש לך את האפשרות להרוויח ולהשתכר בעצמך ואתה בוחר זאת לעבוד במשרה שלא ממצה את כושר ההשתכרות שלך (אם אמצא בקלות אוסיף נתונים אודות פערי ההשתכרות בין המגזר החרדי למגזר הכללי למרות שברור שהציבור החרדי לא פחות מוכשר ובעל יכולות) אז אתה ממש לא מוסרי. לעומת זאת אם עשית ככל יכולתך ומטעמי חוסר ביכולות או חוסר בסייעתא דשמיא נפלת, אז מוצדק שמערכת הרווחה של המדינה תתמוך בך ואני בטוח שעוד הרבה יהודים טובים ישמחו לעזור.

אני חושב שגם מדינת הרווחה יכולה להתקיים עם כמה אנשים פרטיים שמעדיפים חיים שלא תואמים את הרצון של הכלל לחיים מערביים הדורשים ביסוס כלכלי.

אבל כאשר יש ציבור שדוגל בכך - ואיך שלא תהפכי את זה אחד מהדגלים של הציבור החרדי זה קיום 'חברת הלומדים' שדורשת התמסרות של אחוזים גבוהים מאוד ללימוד תורה ללא עבודה כלל או בעבודה נחותה במשרה חלקית - זו כבר מציאות אחרת.

לא קראתי את כל השרשור

1. מכיון שהמשפחה החרדית גדולה באופן יחסי היא אכן נהנית מתקציבים שונים (בריאות, מעונות, שיניים וכו') אך מנגד

 מגזרים שונים נהנים מתקציבים שונים  (גם אם לא בצורת קצבאות ) שלאדם החרדי אין יד ורגל שם.

לדוג' אירועי תרבות, אבטחת מקומות כמו יו"ש הר הבית וכו' 

בנוסף הזכירו חינוך - רוב הציבור החרדי (בנים ולא בנות ) לומדים במוסדות פטור. שמתוקצבים הרבה פחות מכל ילד אחר במדינה.

2. אכן אברך מקבל  כ 800 ש"ח קצבת דתות, אך בד"כ המלגה גבוהה יותר  כ 2000 ש"ח . הכסף מגיע מתרומות נדיבי עם וכן

הרבה הרבה כסף שמגיע מחו"ל . כך שאולי אפשר להתנגד לתרבות השנור אבל בסופו של דבר החרדים מכניסים הרבה כסף מחו"ל .

3 . בזמן החפץ חיים ארגנו מגבית להקמת בית חולים יהודי. במגבית כל גביר בעירה ציין כמה מיטות הוא תורם.

אחד אמר שתי מיטות, שני אמר ארבע מיטות ווהגדיל לעשות גביר העירה שתרם 20 מיטות.

באותו זמן קבל הח"ח בחביבות את אחד האברכים שבא לשאול שאלה מיד קפץ הגביר ושאל וכמה מיטות הוא תרם , ענה הח"ח שהוא תרם 100 מיטות. והסביר אתם תרמתם מיטות לחולים

והוא בלימוד תורתו תרם 100 מיטות כדי שלא יהיו חולים.

אז כן אפשר להאמין ואפשר שלא, אבל עדיין ישנם אנשים שמאמינים  (ולא רק חרדים, התורה היא של כולם ) שהם בלימוד התורה תורמים לא פחות מכל אחד אחר. (ואני מתכוונת גם לפן הכלכלי...) 

תקציב אירועי התרבות הוא זניח ביחס לשאר התקציב שבו מקבלים החרדים - אענה בפירוט - נשואים טריים

שליש מהיהודים ביו"ש הם חרדים.

הר הבית??

אני די בטוח שהיחס בין התוספת שמשלמים במוסדות פטור לבין מה שהמדינה מממנת הוא די נמוך.

מי שתורם מיטות רוחנית שיקבל כסף רוחני... לגיטימי לומר שמי שלומד תורה לא ישלם מיסים כאלו ואחרים (כפי שכתוב בגמרא על "חומת העיר") אך שיתנו לו כסף - לא מצינו (וזה גם ההבדל בין דברי הח"ח לבין הדיון פה)

כפי שכתבו במקום אחר השאלה כמה יש"ע עולה לנו מתקציב הביטחון יש לבדוק באמצעות ההוצאות (וההכנסות) מחבל עזה לפני ואחרי הגירוש.

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.