לא יודעת כבר מה לעשות תעזרו לי בבקשה 😢😢😢אנונימית בהו"ל

כבר שנה וחצי בעלי בסוג של 'דאון' כזה, הולך לפסיכולוגית, לוקח גם כדורים ובמעקב פסיכיאטר מומחה, ועדיין הוא מרגיש יותר מדי זמן בדאון מבואס מהחיים, אין לו כוח לכלום. וביומיום עוד איכשהו פסדר אבל כשאני צריכה אותו וקשה לי הוא אמר לי אתמול 'אבל מה את רוצה אני לא יכול לעזור לך אני לא מסוגל' עזרה נפשית בעיקר תמיכה וכאלה (היה לי לילה לבן ורציתי חיבוק והתפרקתי בכיתי כ"כ אז הערתי אותו והוא התבאס כי לא ישן טוב גם בלילות בנוסף ויש לו בעיות שינה אבל אני מרגישה שמה כאילו אין לי למי לפרוק גם כשאני מתפרקת??? לא רוצה לפרוק לחברה כמו שאמר לי רוצה לך!!!!! אתה בעלי!!!! למה אתה לא יכול להיות כאן עבורי למה אתה מתוסכל הרבה מה עוד יש לעשות כזה הרבה תסכול וכסף נשפך על הטיפול ועדיין ככה (לא להציע להחליף מטפל כי הוא מרוצה ממנו ולא יסכים) והיום אומר לי אין לי כוח לכלום

ותץבינו זה לא היה ככה!!!! הוא היה הבעל הכי תומך בעולם וככה כבר תקופה ארוכה  דייי בנותתת אני אבודה מה אני עוד יכולה לעשות בבקשה תעזרו לי מתחננתת!!!!

מתייגת אבל בבקשה תענו לי כל מי שיודעת משהו שאולי פספסתי

@אמאשוני

@מיואשת******

@באר מרים

@בארץ אהבתי

@אין לי הסבר

@נגמרו לי השמות

@תיתי2

@קמה ש.

@מיקי מאוס

@בת 30

@אורוש3

@חלונות

 

וואו איזו התמודדות! חיבוק גדול יקרה!💗חצילוש
זה ממש לא פשוט שהאדם שאמור להיות החבר הכי טוב שלך לא מסוגל לתמוך ועוד יותר לא פשוט לראות את בן הזוג שאת אוהבת דועך ועצוב. אין לי ניסיון ועצות יקרה. המון המון כוחות, ושה' ישלח לך עצה טובה!
איזו התמודדות, את ממש גיבורה!מקווה לטוב מאוד


תודה,, לא רוצה להיות גיבורה רוצה שזה יעבור כבר 😢אנונימית בהו"ל


אוי זה השמע ממש ממש קשהההה ❤️❤️❤️מיואשת******
סליחה אני לא במצב שאני יכולה לענות עכשיו ארוך אבל לא יכולתי בכלל לא לומר כלום.
כרגע הדבר הראשון שעולה לי בראש זה שגם את צריכה ומגיע לך עזרה פסיכולוגית. את עוברת משהו קשה בטירוף!!! את חייבת תמיכה!
אמשיך לחשוב ואחזור לכתוב עוד בהמשך
חיבוק ענק איזו התמודדות! 💕💕💕
תודה שכתבתאנונימית בהו"ל
את חושבת שפסיכולוגית תעזור לי לקבל את זה שאין לי תמיכה מבעלי כשאני צריכה אותה?

מחכה להמשך כשתוכלי אני לומדת ממך הרבה
בהחלט פסיכולוגית תעזור לךמיואשת******

תעזור לך למצוא את הכוחות שלך, תעזור לך לעבד את הקושי הזה, תיתן לך דרכים להתמודד איתו, כתף לפרוק לה בינתיים. הרבה דברים שחשובים מאד.

במקביל אני חושבת שהייתי מבקשת לבוא לפגישה יחד עם הבעל אצל המטפל שלו, ולבקש מהמטפל עצות בשבילך מה הדרך המיטבית לתמול בבעלך בתהליך, מה את אמורה לצפות, איך אפשר לקדם ולעזור. זה חלק מהתפקיד של מטפל לתת לסביבה של המטופל עצות איך לעזור לו במקום הזה. ובשאיפה להוציא אותו מהר יותר ממנו.

בנוסף את חייבת דברים שיתנו לך כח. אז תמיכה נפשית הוא לא מסוגל כרגע אבל מה עם תמיכה פיזית? לשמור שעה על ילד, אפילו נגיד כשהם נרדמים? שאת תוכלי לצאת להליכה\קורס\הרצאה או משהו שמחזק אותך?

את חכמה וצודקת ככאנונימית בהו"ל
העלות של הטיפול שלו מכבידה אז להוסיף גם תמיכה מקצועית לי היה נשמע לא שייך, אבל את צודקת שיכול לעזור לי.... אני אברר לגבי פגישה עם המטפל, את צודקת ודיברנו על זה בעבר אמרתי בדיוק מה שכתבת והוא והמטפל הסכימו וזה התמסמס גם לא היה לי איך להגיע פיזית לשם ולא היה בייביסיטר לילדים אבל צריך לחשוב על זה בכל זאת.
הוא כן נותן תמיכה פיזית כשיכול. זה פשוט להרגיש שאני חייבת להיות חזקה ולהחזיק הכל בית ילדים עבודה הוא כל הזמן וכשאני מתפרקת אין לי למי, מה אני אתקשר באמצע הלילה לחברה?! הוא בעלי ולא להיות יכול לחזק ולתת חיבוק ותמיכה שובר אותי נפשית הרגשה שאין לי על מי להישען בעת מצוקה והכי הזוי שזה לא היה ככה אז עוד יותר קשה אני אוהבת אותו מאוד אבל קשה לי אני לא סופרמן....
את מרגישה שהטיפול שלו עוזר לו?מיקי מאוס
זה באמת באמת קשה!
ואת גדולה וגיבורה!

אבל אם הוא באמצע משבר אמיתי, הוא כנראה מגייס את כל הכוחות לעזור לעצמו. ובשבילך כבר לא נשאר
וזה מתסכל אבל אם באמת זה המצב כרגע את צריכה לתמוך בו בתהליך ולהיות שם בשבילו.
אבל מי יהיה שם בשבילך ויתן לך אנרגיות?

לדעתע חשוב ממש שגם את תתיעצי עם דמות טיפולית, יותר בהקשר של ייעוץ זוגי או אימון אישי. פשוט שיהיה מי שיתמוך בך/בכם כזוג. תחשבי מה יתאים לכם יותר

ואם את לא מרגישה שיפור בשנה וחצי האלה כדאי לחשוב מחדש אם זה באמת הטיפול המתאים.
טיפול תרופתי מכבה את הבנאדם.
אז אם זה מה שצריך- אין מה לעשות, אבל אם טועים- יש בזה הרבה נזק.
צריך להיזהר לא להרוס מה שיש אבל כן לחשוב טוב אם זה הטיפול הנכון ועם מי אפשר להתייעץ

ממש נסיון קשה. אבל בעז"ה תצליחו!!
הוא אומר שכן ואני גםאנונימית בהו"ל
אבל זה לא תמיד כזה ברור,, הוא והמטפל אומרים שזה תהליך וטבעי ככה אבל מתסכל לחכות בלי לדעת מתי זה יגמר.... אולי אני גם מפחדת שזה ישאר ככה תמיד כי מה עם טיפול הכי טוב וזמן כזה זה לא עבר אז מי מבטיח לי שכן תהיה לי תמיכה מבעלי אי פעם בעצם??? וזה מפחיד אותי לחשוב על זה בא לי לבכות שוב...
למה חשבת על יעוץ זוגי או אימון אישי? מה נגיד יוכלו לעזור לנו?
באמת טיפול תרופתי מכבה? לא ידעתי, הוא לקח בעבר פרוזק וקונצרטה ועכשיו הוריד פרוזק כבר 4 חודשים לוקח קונצרטה ורמוטיב והוא הלך להכין מומחים ןהוצאנו הון כדי שהטיפול יהיה מדויק וגם חוות דעת נוספת
אני רק חייבת להגיד שזה לא נכון הקביעה שטיפול תרופתי מכבהשקדיה.
הוא *יכול* לכבות אם זה לא הכדור/ המינון המתאים. אבל אני מכירה מקרוב מישהו שלוקח קונצרטה וזה לא מכבה אותו בכלל- להפך, עוזר לא להתמקד ולהצליח יותר. ומכירה עוד מקרים רבים עם כדורים אחרים.. בכל אופן נשמע קשה מאוד מאוד מאוד מה שאת עוברת! אין לי עצות, רק חיבוק גדול! ותתפללי על זה.. תבקשי מהקב"ה שבעלך יחזור לעצמו ולשמחת החיים שלו...
מסכימה. לא התכוונתי שבהכרח מכבהמיקי מאוס
מה שהוא גם מבואס ממנו זה בקטע המקצועיאנונימית בהו"ל
הוא החליף כמה תחומי עבודה ומרגיש כשלון בהכל ודפוק ואפס וחושב שהוא כלומניק ולא יצא ממנו כלום וכל מה שמנסה הוא אומר שגם לא מצליח בכלום כאילו לא מוצא את עצמו ואני מהצד בוכה כי אתה מוכשר כזה איך אתה לא רואה את זה???? כאילו הכל טוב מבחוץ אבל בפנים הוא ריק ועצוב ומרגיש אפס 😭
וואו. ההתמודדות שלך נשמעת לא פשוטה בכלל...אין לי הסבר
ויותר מזה, אני חייבת לציין שאת אישה תומכת ומהממת. בעלך זכה

אני בכוונה לא מתייסת לקושי של בעלך, זה עניין שלו. אני אשתדל להתייחס רק לאיפה שזה פוגש *בך*.

דבר ראשון, צריך לזכור- האדם היחיד שאת יכולה לשלוט על המעשים שלו והחיים שלו זו רק את!
מכיוון שאת אישה כ''כ אוהבת, את רוצה לדאוג לבעלך, אבל אל תשכחי שהכח לשמחה שלו וליציאה מהדיכאון תלוי אך ורק בו.
את יכולה לעשות הרבה דברים, אבל בסופו של דבר, תזכרי שזה לא בשליטתך ולא בתחום אחריותך...

דבר שני, אני חושבת שצריך לעשות כאן חלוקה ל2:
1. אם כבר דיברנו על תחום אחריות, אז כמו שאמרנו את לא יכולה לגרום לבעלך לעשות שום דבר.
את לא יכולה לגרום לו להיות יותר רגיש (כמו שהוא היה פעם), את לא יכולה לגרום לו לחבק ולתמוך.
כל עוד הוא לא יחליט, מרצונו האישי ובחירתו החופשית שהוא רוצה להיות כמו פעם- הוא גם לא יהיה.
אני יכולה להמשיך לחפור על זה, אבל במקום, פשוט תקראי את מספר 1 כמה פעמים.
זו ההנחה הראשונה.

2. את נמצאת בבעיה.
את חייבת תמיכה!!
כמו שאמרנו, את לא יכולה להכריח את בעלך לתת לך את התמיכה שאת זקוקה לה, אבל כאן הבעיה היא לא מול בעלך, כאן הבעיה היא מול עצמך!
את צריכה למצוא פתרון בעבורך.
הצעות לפתרונות-
חברה לפרוק לה
אחות לפרוק לה
לכתוב לעצמך את הדברים על דף
לצאת להתאוורר ולהתפנק כשאת צריכה
ללכת לאשת מקצוע
וכו' וכו'
זו ההנחה השנייה.

עכשיו, אחרי שיצאנו מ2 נקודות הנחה, יש 2 דרכים לעשות את הדברים.
1. להמשיך בכעס, בבכי, בבאסה.
זה לגיטימי, השאלה היא האם זה משתלם.
2. לזכור שזה לא בשליטתך, ולהחליט שאת עושה את הכל אבל בלי כעס, בלי באסה בלי אכזבה!
את יכולה להוציא אנרגיות על הכעס והבאסה, אבל זה פשוט לא יעזור, כי זה לא בשליטתך. זה לא שאם תיכנסי גם את לבאסנ בעלך יבין פתאום ו''יגלה את האור''
זה בד''כ לא קורה...


אני אגיד לך גם למה כתבתי את כל מה שכתבתי-
כתבת שאיבדת את זה,
כתבת שאת מתוסכלת,
כתבת שאת לא יכולה ככה.

עכשיו, התחושות הרעות האלו לא ישנו את המציאות.
זה שאת כאובה וכועסת, זה אנושי, אבל זה לא ישנה משהו!
ועכשיו הבחירה שלך היא האם להיטת כועסת ומרירה, או להבין שזו המציאות ולנסות למצוא את האור שבה

וכן, אני יודעת שבתאוריה הכל טוב נחמד ונכון, אבל במציאות הכל קשה פי מאה.
לא אמרתי שהעבודה הזאת באה בקלות. היא קשה!
אבל היא תרוויח לך איכות חיים, החזרה של שמחה לחיים וקבלת שליטה מחודשת על החיים שלך


אם יש לך שאלות,
תהיות,
התנגדות,
מוזמנת לפרט ולשאול!
אני תוך כדי נסיעה אז קשה לי להיות ממוקדת...

שולחת מלא חיבוקים🤗❤️🥰
ואאאנונימית בהו"ל
איך עושים את זה?
איך לא כועסים ולא באסה ואכזבה???

תודה מאוד שכתבת
זו ה-שאלהאין לי הסבר
איך עושים את זה?????

אני חושבת שכאן צריך לחשוב נטו בהגיון.
בחיים אנחנו מבזבזים המון אנרגיה על דברים שלא בשליטנו. בד''כ האנרגיה הזאת היא עצבים, תסכול וייאוש עצמי.
לדוג-
עצבים על ההוא שחתך אותי בכביש מימין
עצבים על ההיא במכולת שעקפה אותי בתור
תסכול מכך שחברותיי לא החמיאו שירדתי 5 קילו
תסכול מכך זבן הזוג לא מבין אותי
ייאוש עצמי כי הילדים לא שמים עליי
ייאוש עצמי כי הבוס לא מרוצה מהעבודה שלי.
כל אלו👆 הם הוצאת אנרגיה.
אבל את הרווחת משהו? נוצר כאן שינוי?
בעצם, את ''משלמת'' מלא אנרגיה, אבל בלי לקבל ''מוצר'', שהוא בעצם- שינוי!!

מה שקורה כאן זה שאת לוחצת על פול גז בניוטרל!
מוציאה טונות אנרגיה על דבר שאת לא יכולה לשנות. חבל על הכוחות שלך!!

כמובן שאת יכולה להחליט שאת ממשיכה להיות מתוסכלת, וזה טבעי ומובן❤️
השאלה היא האם ההשקעה שווה את התוצאה?
האם זה שאת כועסת, בוכה, מתעצבנת, מתבאסת, מתפשרת, משלימה, חוזרת בך, האם כל אלו שווים את התוצאה? כלומר, חוסר תוצאה...
(כי כאמור, התוצאה תגיע רק אם בעלך יחליט לשנות, וזה כבר לא בידיים שלך ולא בשליטתך..)

אבל(!!!) את יכולה לבחור שונה.
יכולה להחליט ש*את* משנה.
את משנה את היחס שלך לדברים,
את משנה את היחס שלך לבעלך,
את לוקחת אחריות על חייך,
את לא תלויה יותר באף אחד חוץ מבעצמך ומבקב''ה!

ואיך עושים את זה?
מתעלים את האנרגיה.
במקום להפנות אותה לבכי- מפנים אותה לעשייה
במקום לשקוע בבאסה- שוקעים בטיפוח עצמי
במקום להיכנס לייאוש- להיכנס לשמחה

שוב, זה לא בא בקלות. זו עבודה קשה, ארוכה ועמוקה. בעיניי, זו היא ה-עבודת המידות שלנו.
תודה,, נראה לי גדול עליי אנונימית בהו"ל
אין דבר כזה גדול עלייך!!אין לי הסבר
יכולה לשתף אותך שאני בהתמודדות מאוד גדולה מול אדם מסויים בחיים שלי, וזה פשוט מביא לי עצבים שלא מהעולם הזה!!!
ולמרות שאני יודעת את כל התיאוריה היפה הזו, ושהכעס לא מוביל לשום שינוי, אני עדיין תופסת עצבים...

זה עניין של תרגול.
המוווון תרגול.
הרבה חריקות שיניים.
מרגישה שלאט לאט אני מתאזנת יותר, אבל עדיין אני בתהליך. אין ספק...

המוח שלי לא מתפקד עכשיו, אז אנסה לכתוב לך עוד קצת מחר❤️
נשמע ממש ממש קשה ❤️דבורית
אני אגיד פה משהו לצערי לא מקובל
אולי זה רק המקרים שאני נתקלתי בהם, לא יודעת
לצערי לא נתקלתי במקרים שטיפול פסיכולוגי הביא להטבה
לרוב רק להיפך
לעניות דעתי, השיטות המקובלות היום בפסיכולוגיה, בעיקר הפסיכודינאמית, לוקות בחסר וגורמות לנזק.

תבכי לה' אהובה
הוא אוסף כל דמעה שלך
ובקרוב ממש תצאו מזה מחוזקים בעז"ה
לא מסכימה איתךשחרית*
ולא יודעת במה נתקלת או למה את קוראת טיפול פסיכולוגי.
בעלי טופל אצל פסיכולוג סביב נושא של חרדות.
עזר מאוד מאוד.
מזדהה מאוד עם פותחת השרשור היקרה, הכל הכל היה עלי. אני הייתי עמוד התווך והמשען שלו ושל כל הבית והיה לי מאוד קשה.
עזר לי לפרוק אצל אמא שלי וכשהיה מאוד קשה ביקשתי גם עזרה מההורים שלו. אבל באמת בגדול הכל היה עלי. כן יכולה להגיד שבסוף כשהגיע שיפור אז גם אני קיבלתי תמיכה ממנו כשהייתי צריכה.
אני חושבת שאם את מרגישה שאת לא יכולה להיות התומכת הבלעדית, כדאי שתלכי גם את לטיפול כמו שהמליצו מעלי.
שולחת לך המון המון כוחות!!
והוא יצא מזה? כמה זמן לקח? אם נוח לך לענותאנונימית בהו"ל
זקוקה לכל טיפת תקווה ומנסיון אישי זה מחזק
זה ממש אישי. בן משפחה שלי נכנס לדיכאון קליניציפיה.
סביב הקורונה. לקח לו המון זמן לצאת מזה, אבל גם היום אני לא חושבת שהוא איפה שהוא היה לפני זה.
זה ממש קל להגיד את זה מבחוץ, אבל בענייני הנפש צריך סבלנות והמון זמן.
אם הוא מטופל, אפשר להאמין שהוא ייצא מזה, אבל זה ייקח זמן. ואם הכל נופל עליך, את גם צריכה תמיכה. אם זה אומר טיפול עבורך -אז בהחלט ממליצה.
מה שכן, וזה ממש קשה חכתוב את זה, אי אפשר לצפות לתמיכה ממנו. בטח שלא הרבה ולא באופן קבוע. סביר להניח שבקושי כוחות עבורו יש לו, אז כוחות לאישה שהוא אוהב כל כך? כנראה שלא.
אבל איך אפשר לא לצפות לתמיכה? זה משהו בסיסיאנונימית בהו"ל
איך אני עושה את זה? הוא בעלי מי יתמוך בי כשאני נשברת אם לא הוא?
הוא עכשיו שבור. הוא לא יכול לתמוך.ציפיה.
בשביל זה יש משפחה וחברות.
את צודקת אבל אני מפחדת שזה לא יגמר אף פעם חואנונימית בהו"ל
אני ממש מבינה את החשש. אבל נסי, עד כמה שאפשרציפיה.
להיות בכאן ובעכשיו.
ושוב, לכי לטיפול גם עבורך. גם את צריכה תמיכה, שלא תתמוטטי.
כל מה שאת1234אנונימי
מתארת נשמע מאוד קשה, אז קודם כל חיבוק!
את גיבורה אמיתית

רק לגבי עניין התמיכה, את כותבת שזה משהו בסיסי מבעל.
אני לא בטוחה לגבי זה.
אני מבינה ממש ממש את הרצון שבעלך יהיה תומך וחזק, אבל לא לכל אחד מתאים להיות בתפקיד הזה. אני חושבת שאפשר להיות בעל ואישה, גם בלי להיות תלויים בתמיכה אחד של השני.
כלומר, זה משהו שיכול מאוד לעזור, אבל הקשר לא תלוי בזה, ויכולת ההתמודדות עם אתגרים לא תלויה בשאלה האם בעלי יכול לתמוך בי כרגע או לא.
לא משנה מאיזו סיבה, כרגע בעלך לא יכול לתמוך בך. זה לא הופך לפחות בעלך, זה רק אומר שיש לו קושי בזה. אז אולי יעזור לך לנסות מישהי אחרת שתוכלי להתייעץ איתה ולהיתמך בה.
אני מאוד סומכת על אמא שלי ומתייעצת איתה המון. לא חושבת שזה שיש דברים שאמא שלי תתמוך בי ובעלי פחות, ייפגע בקשר שלי ושל בעלי. זה פשוט סוג הקשר שלנו.

מה לדעתך התפקיד של הבעל?אנונימית בהו"ל
קשה לי לשחרר שזה הבסיס התמיכה ובלי זה הוא כאילו לא 'בעל' או בעל טוב ונורמלי... אולי תשני לי משהו שלא ראיתי?
זו שאלה1234אנונימי
טובה. אני לא כל כך מגדירה לבעלי תפקיד.
בעיקר מגדירה לעצמי מטרות, מגדירה לעצמי איזו בת זוג אני רוצה להיות לבעלי.
את בעלי אני אוהבת, אני גם לא יודעת להסביר למה. אבל האהבה שלי אליו לא קשורה למה שהוא עושה או לא עושה.
יש דברים שמשמחים אותי שהוא עושה, ויש דברים שחסרים לי, אבל שום דבר הוא לא חובה. ונגיד אם הוא תמך בי בתקופת מבחנים, אני ממש אודה לא ולא אקח את זה כמובן מאליו.

כשהוא תומך בי זה עוזר, אבל אני לא תלויה בתמיכה שלו ואם הוא לא יכול, זה לא שובר אותי.

אני ממש ממש לא באה לבטל את הקושי שלך, ואת מתמודדת עם משהו שהוא באמת קשה. אם אני הייתי מתמודדת עם זה גם לי היה קשה ואני בטוחה שלראות את בן הזוג שלך ככה ושהרבה על הכתפיים שלך זה קשה. אבל את הקושי שנובע מאכזבה ומתחושה שהוא לא עושה את התפקיד שלו הייתי מנסה לשחרר
תודה!! זאת הסתכלות ממש שונה ממה שהיתה ליאנונימית בהו"ל

והיא חכמה!!

תראי אנילא כל כך מבינה בדיכאונות, מעלה רעיון בזהירותמיואשת******

בזמן שהוא מרגיש טוב, ויש לכם זמן לדבר בצורה נעימה ופתוחה, אולי להעלות את זה שאת לפעמים פשוט צריכה חיבוק חזק ממנו.

תגידי לו, לפעמים קשה לי ואני בוכה, אני לא צריכה שתגיד לי שום דבר מיוחד, אבל אם תוכל פשוט לחבק אותי חזק ולומר לי שאתה אוהב אותי, זה יעזור לי כל כך. אתה כל כך חשוב לי, החיבוק שלך נותן לי כוחות, האהבה שלך מחזיקה אותי. אולי אתה בפנים עכשיו מרגיש בדאון, אולי אתה מרגיש לא מספיק שווה לאנשים אחרים, אבל חשוב לי שתדע ותזכור תמיד, בשבילי אתה הכי שווה בעולם, אין מישהו שמתקרב לקרסוליים שלך בחשיבות שלך, ובמה שאתה נותן לי בעצם היותך, בכמה שאני שמחה שאתה בעלי, בכמה שאתה חשוב לי ומיוחד בעיני, וכשאני עצובה רק חיבוק שלך, בלי הרבה מילים, עושה מה שאלף פסיכולוגים לא יוכלו לעשות בשבילי.

 

תרימי לו, תדגישי לו כמה הוא חשוב לך, ותני לו הוראות ברורות- חיבוק. אני אוהב אותך. זהו. 

לך זה יתן המון, נכון שזה לא שיחת עידוד ולא תמיכה של עמוד בטון, אבל זה עדיין מגע ותמיכה ואהבה שאת צריכה ויעשו לך טוב, ובשבילו הסבר ברור מה את צריכה ממנו יעזור לו מאד (לכל גבר אגב, גם אלו שלא עובר עליהם כלום, הם כאלו גרועים בלהבין מה אנחנו צריכות לפעמים... ;) ) 

אני מקווה שזה מתאים גם למצב של דיכאון 

והמון חיבוקים לך ממניחיבוק

 

 

הלוואי שזה יעזוראנונימית בהו"ל
רק ביקשתי חיבוק באותו בוקר ולא הבנתי איך הוא אומר לא יכול לעזור לך שרק ביקשתי תמיכה וחיבוק.... למה אתה לא יכול??
תנסי...מיואשת******

כי אולי הוא הבין באותו רגע שאת צריכה יותר, שחיבוק יוביל לדיבורים ואין לו כוחות וכו

ברגע שאת מגדירה לו רק חיבוק ומשפט אחד, ואני מבטיחה לא לבקש יותר ולא להתחיל לדבר איתו ולבכות לו אלא באמת באמת, רק חיבוק, אז יש לו משהו מוגדר ופחות מלחיץ עבורו

שוב, לא בטוחה כמובן שיעבוד אבל הייתי מנסה בזמן נוח לדבר איתו על זה

 

אני אנסה! תודה מיואשת!!אנונימית בהו"ל


כי כנראה שבאמת הוא לא היה יכולבת 30
הוא בתוך החוויה של עצמו, שהיא חוויה קשה של כבילות נפשית.
זאת לא יכולת טכנית לתת חיבוק, זאת יכולת נפשית.
מבטיחה לך שהוא עוד יתן לך הרבה חיבוקים טובים וחמים.
בדיוק כבילות נפשיתאנונימית בהו"ל

ככה הוא מרגיש בול.

הטיפול לקח כחצי שנה אני חושבתשחרית*
לא יכולה להגיד שיצא לגמרי, הוא קיבל כלים והוא משתמש בהם. המצב הרבה הרבה יותר טוב אבל ברור שכשיש טריגרים לחרדות (למשל קורונה) הם יוצרים שוב מצב בעייתי. מצד שני לא טופל תרופתית אז לא בטוחה שהמקרה דומה. אני מתחננת אליו לפעמים שיחזור לטיפול לתמיכה והוא לא רוצה כי אומר שמתסתדר לבד.
בעיקרון רוב הזמן הוא בסדר גמור ויש ביננו שיוויון מבחינת התמיכה.
הלוואי שזה לא נכון כי ממש השקענו בהכל והיה נראה נכוןאנונימית בהו"ל
השקעתם בכלים שיש לכם אז יצא מזה רק טוב בעז"הדבורית
אני בטוחה שתראו פירות
ובעז"ה בקרוב
❤️❤️❤️
הייעוגת שוקולד
דבר ראשון חיבוק ענק.
מישהי כתב כאן שטיפול פסיכיאטרי מכבה, אין לי מושג למה הכוונה אבל זה בהחלט לא נכון ולא קשור.
אני עצמי עם כדורים כבר 4 שנים בערך וערה להפליא...
הוא מוכר בביטוח לאומי? אם הוא במצב שלא מסוגל לעבוד והוא מטופל כבר תקופה ארוכה ללא שיפור משמעותי, אז מגיע לכם עזרה מביטוח לאומי.
אני עצמי מתמודדת כבר כמה שנים עם דיכאון קליני שכולל עליות וירידות, בנוסף יש לי גם הפרעת אישיות...
יש לי הרבה מידע בכל התחומים של בריאות הנפש וזכויות מול ביטוח לאומי.
אם את מעוניינת אני יכולה לתת לך את המספר שלי שנדבר בפרטי.
אם את לא רוצה את יכולה לשאול כאן ואשתדל לענות.
באהבה רבה❤
אני לא יודעת מי הפסיכיאטרעוגת שוקולד
אבל אם המצב הוא כמו שאת מתארת אז הטיפול התרופתי תמוהה מאוד.
קונצרטה זה תרופה שנותנים להפרעות קשב וריכוז.
רמוטיב זו תרופה לדיכאון קל עד בינוני.
לפי התאור שלך המצב נשמע קשה יותר.
אבל אם אתם באמת אצל פסיכיאטר מומחה אז אני מאמינה שהוא צודק כי בכל זאת הוא ישב ודיבר איתכם שזה הרבה יותר ממה שכתבת כאן...
המון כוח❤
זה נשמע באמת ממש קשה!בארץ אהבתי
את כל התחום של דיכאון אני באמת לא מכירה, אז אני לא יודעת אם יש לי איך באמת לעזור לך. אבל מנסה לכתוב בכל זאת, מתוך העולם שלי...

את נמצאת מציאות כל כך לא פשוטה. מצב שבו גם טכנית נופל עלייך עול גדול יותר בגלל הקושי של בעלך, גם קשה לראות איך בעלך נמצא במצב כזה, וגם את נשארת כל כך לבד, בלי מישהו שיתמוך בך. זה כל כך קשה, וכך כך סוחט.
ומצד שני, בעלך גם נמצא במצב כל כך רגיש, כל כך לא קל להיות נתמך, להיות בהרגשה של דאון כל כך הרבה זמן. ובתוך קושי כל כך גדול, הוא לא מסוגל להיות פנוי מספיק כדי להכיל את הקושי שלך ולתמוך בך במה שאת עוברת.

אני חושבת שבאמת שווה להשקיע במשהו בשבילך. כתבת שטיפול פסיכולוגי יהיה יקר מידי. אולי בכל זאת אפשר ללכת על משהו זול יותר? באופן אישי, יצא לי לעשות פעם אימון עם מישהי בסטאז' (ב-50 ש"ח למפגש), והיה לי ממש טוב, עם הזמן שמוקדש בשבילי, שהיא שומעת אותי ועוזרת לי להבין את עצמי, וגם קיבלתי משם הרבה כלים שעוזרים לי עדיין, הרבה אחרי האימון.
אני לא יודעת אם זה יתן מענה למה שאת צריכה. כי אני לא באתי מתוך קושי, וכל הרקע שונה לגמרי. אבל אני כן מציעה לשקול את האפשרות הזו.

ועוד משהו - אני חושבת שבתוך כל מציאות של קושי, זה יכול לעזור אם זוכרים שהקב"ה כיוון את הדברים כך, כי הוא יודע שזה מה שיהיה הכי נכון וטוב עבורנו. כי הוא יודע שאנחנו צריכים לעבור דווקא את המסלול הזה, ודווקא מתוך הניסיונות שאנחנו עוברים יצמחו לנו כלים שלא היו יכולים לצמוח בלי הקושי.
מציעה לך לנסות לפרוק חלק מהקושי גם בדיבור עם ה' (ולא חד פעמי, להכניס את זה לפחות כמה פעמים בשבוע). למצוא זמן שאת לבד, ופשוט לדבר איתו, על כל מה שקורה ומה שאת מרגישה, לבקש ממנו עזרה, וכשאת מסוגלת - גם להודות לו על כל מה שקורה (גם על הטוב שכן קורה, ותמיד יש על מה להודות, וגם על הקושי), ולהודות על הקושי גם בלי שאת יודעת למה זה טוב, פשוט כי את מאמינה בו שהכל לטובה.
אני חושבת שגם בלי לשמוע תשובות מילוליות, הרבה פעמים מרגישים איך הקב"ה נמצא איתנו, איך הוא שומע אותנו ולפעמים גם מכוון אותנו להגיע לכל מיני תובנות חדשות, וזה נותן המון כוח.

בהצלחה רבה, יקרה…
והלוואי שהמצב ישתפר לטובה בקרוב, ותוכלי להודות לה' בלב שלם על הכל - על מה שעברתם, ועל זה שעברתם את זה ויצאתם מזה...
נכוןאנונימית בהו"ל
דיברנו מקודם והוא אומר לי שהוא מרגיש שהדבר שהוא הכי מצטיין בו זה לא לעשות כלום שהוא לא עושה כלום כל החיים. איך אפשר לעודד אותו? הוא חושב על עצמו שלעולם לא יצליח לעשות כלום עם החיים ושיהיה מתאים לו להיות רווק אצל ההורים כל החיים וזהו כי גם ככה לא עושה כלום
אויבת 30
גם לפני כן היה לו כזה חוסר בטחון בעצמו?
אני לא יודעת בדיוק באילו מילים את יכולה להשתמש, אבל התגובה שלך צריכה להיות מצד אחד מתונה (לא להגיב ''איזה שטויות, תראה איזה מוכשר אתה, מה אתה מקשקש) ומצד שני תגובה שמציבה לו את האמת באופן ברור, שהוא בטח טוב בכמה דברים לפחות.
את יכולה להגיד לו שזה נורא קשה ומתסכל להרגיש ככה, להביע אמפתיה וכו' אבל לא להסכים איתו. להוכיח לו מהעבר איך הוא טוב בא' ובב'. להגיד לו שגם המוצלחים ביותר התחילו כמעט מכלום וההצלחה שלהם היא בזכות למידה ולא בזכות שככה נולדו. וגם הוא יכול, כמו כולם, אם לא יותר מכולם, דווקא בגלל שהוא מוכשר.
את יכולה להגיד לו שצר לך אבל הוא ממש לא משכנע אותך בענין הזה, ואת משוכנעת בדיוק ההפך, שהוא יכול להצליח בכמה תחומים, ושאת מוכנה לעזור לו כדי שיצליח.
כן גם לפני כןאנונימית בהו"ל

אני חושבת שבעיקר בגלל זה הוא הלך לטיפול מלכתחילה (פעם ראשונה מעצמו פעם השנייה כי אני אמרתי לו שיחזור כי הוא לא במצב טוב וכדאי לו) אבל שוב הבסיס הזה שהוא הלך - שהוא מרגיש שהוא כלומניק ושהוא לא עושה כלום ומה שהוא הכי טוב בו בחיים זה לא לעשות כלום ולא יצא ממנו כלום עדיים אותו דבר כאילו וזה מדאיג ודי שתעוף ממנו החומה הזאת!!! הוא כאילו יודע שצתריך לעשות ומה צריך הוא יודע הכל אבל אומר שמשהו פשוט חוסםםם אותו מלעשות!!! שהוא רק צורך ולא עושה. לא עושה לא עושה ואם כן מצליח לעשות אז אחרי קצת זמן נגמר לו והוא פורש ולא מחזיק בשום תחום ולא טוב בשום תחום ולא תורם בשום תחום והוא לא טוב בשום תחום

 

את כל מה שכתבת אני עושה בלי הפסקה גם לתת אמתפיה וגם לא להסכים איתו ולעודד ולהנוכיח לו בכל משו קטן שהוא טוב ולהראות לו את זה!! והוא יודע שכולם לא נולדו ככה אבל אומר שהם פשוט עושים והוא חסום ולא מצליח לעשות וגם כשכן לא נשאר בזה ומשהו בו דפוק ותמיד ישאר דפוק וזהו!!

וואובת 30
אני לא יודעת מי אתם ומה אתם, אבל נשמע לי שהוא צריך דחוף את העיצות של ר' נחמן!!!!!!!
תטיסי אותו לאומן ..
ואולי תתחילי לשים בבית, כאילו לעצמך שיעורים של ברסלב. יש לי המלצות...
זה פשוט בנאדם עם נפש שצריכה ר' נחמן...

אם את רוצה , יש לי עוד כמה דברים לומר לך הענין, בפרטי.
יש נפש בדור שלנו שלא צריכה אותו, גדול הפסיכולוגים?😅חלונות
לא...בת 30
כולם.
אבל יש כאלה שישרדו בלעדיו ויש כאלה שלא.
יש כאלה שבלעדיו באמת היו חיים באשפתות, מבחינה רוחנית ונפשית.
תודה אבל הוא לא בקטע בכלל זה רק יעצבן אותואנונימית בהו"ל
אם אציע משו כזה או אשמע אני....
חבלבת 30
לגביו- אין לי מה לומר.
לגבייך- אני רוצה להגיד לך שהדבר היחיד שמנחם אותי בצורה עמוקה ואמיתית, כשאני במצבים כאלה, זה התורות של ברסלב.
זה מנחם, זה עמוק,נותן כוח, נותן אמונה, נותן כיוון, נותן עיצה.
ר' נחמן- המנחם הגדול...
חיבוק ענק. איך הבדיקות דם? אולי חוסרים בוויטמינים למיניהם?אם ל2


בדיקות תקינותאנונימית בהו"ל
אפשר לשאול מה מצב הרוחני שלו?שעריו בתודה

אני חושבת שאם יקבע עיתים לתורה

הוא יהיה מאושר

חיבוק ענק! 

 

לא קובע, לא ירצה לשמוע על זה במצבואנונימית בהו"ל
ממש ממש קשהאורוש3
נראה שהוא באמת לא יכול. לא קראתי את כל התגובות רק רפרפתי. לדעתי את חייבת ליצור לעצמך מקומות להתמלא. את מחזיקה הכל ולא מקבלת תמיכה ושותפות.
אם זה טיפול לך כמו שהציעו, חברה טובה, רבנית חכמה, אחות. הייתי מתחילה עם לנסות מישהי לא רשמית ואם לא הולך אז ללכת בתשלום.
חוץ מזה לנסות איכשהו להשקיע בעצמך במה שעושה לך טוב מדי פעם, קוסמטיקאית, ים, קניות, שיעור, סדרה. להרגיש שאת נותנת לעצמך ולא רק לכל העולם ללא הכנסת אנרגיה.
הלוואי שיהיה שיפור מהר. חיבוקים גדולים!
אולי מה שהכי קשה לי זה לחשוב שהתמיכה מבעליאנונימית בהו"ל
היא משהו שהוא חובה ואם אין לי תמיכה ומשענת אז משהו לא בסדר, איך אפשר להתקדם מעל זה? הרי אין לי תמיכה כשאני צריכה דווקא ממנו אז איך אחות או חברה ימלאו את הצורך הזה שבעלי יהיה הגב והסלע שלי? זה אצלי בבסיס של מה זה בעל ואישה
את ממש ממש צודקתאורוש3
זה לא ימלא את הצורך. אבל זה ייתן משהו ולא ישאיר אותך בודדה כ''כ.
כמובן שזה לא נורמלי. אבל בעלך חולה. לא מחלה פיזית. אבל בהחלט מחלה. אז ברור שאין פה איזון ונורמליות.
בע''ה הוא יתאזן! אמן שבקרוב.
מנסהקמה ש.

ה' שפתי תפתח

 

 

יקרה ❤,

 

 

חיבוק גדול-גדול-גדול!!!

זאת התמודדות מטורפת!!!

 

לראות את בעלך משתנה לך ככה.

להתגעגע למה שהיה.

לדאוג לו - לחצי השני והאהוב שלך.

 

להרגיש פחד לגבי העתיד.

לתהות כמה זמן זה ייקח.

 

לגייס סבלנות אינסופית ולהיות לעזר.

להרגיש את כל עומס האחריות של כל מה שקשור לבית ולילידים עלייך.

 

לדעת שגם כשהוא נוכח ועוזר, זה דבר הפכפך שיכול להשתנות אם מצב הרוח שלו שוב יירד.

לפחד שהוא חלילה לא יחזור לעצמו.

 

לחשוב כל מיני מחשבות של מה זה אומר לגבי כל התכניות והחלומות שהיו לכם...

 

להרגיש שבאמת שנגמרו הכוחות כולם ואי אפשר יותר - אבל אין את הפריוולגיה לנוח.

כי ההחלמה שלו תלוייה גם בך, בצורה כזאת או אחרת. כי הבית תלוי בך. כי הילדים תלויים בך.

 

 

ובנוסף לכל זה (ואולי לעוד כמה דברים שלא ציינתי כאן) - יש את הבדידות.

 

הבדידות הזאת קשה ואכזרית.

הדיכאון מבודד מהסביבה (כי מורכב לשתף אחרים)

והוא גם הופך את בני הזוג לרחוקים אחד מהשנייה ולבודדים בתוך הנישואין.

 

זה כל-כך, כל-כך קשה...

 

 

 

 

ואת, את שכואבת ומבוהלת כל-כך,

את שגיבורה כל-כך בהתמודדות היומיומית הענקית הזאת,

את זקוקה לבעלך האהוב,

זה שידע כל-כך לתמוך בך בעבר.

את זקוקה כל-כך

לנוכחות שלו,

למילים המרגיעות שלו,

לזרועות הגבריות שלו...

 

והוא - הוא לא מסוגל להעניק לך את זה.

כמה זה שובר ומרסק לשמוע שבן הזוג לא מסוגל להיות כאן בשבילנו.

זאת כאילו הפרת חוזה כל-כך גדולה של כל מהות הנישואין!

ובמקרה שלכם, כשאת תומכת בו כל-כך הרבה, זאת גם סוג של סתירה בפנים.

איך את נותנת לו את כל כולך, וזה מה שיש לו לתת לך בחזרה...

כמה מאכזב, פוגע וכואב.

וכמה בדידות.

 

שולחת לך שוב חיבוק ענק-ענק!!!

מישהי במצבך בטח זקוקה לחיבוק...

 

 

 

 

מה את יכולה לעשות בתוך כל החושך הזה?

משתפת אותך בכיוונים שעלו לי...

 

 

 

1. להמשיך לנסות להבין. 

 

כי ההבנה קצת מרככת את תחושת הכאב... להבין שדיכאון באמת יכול לגרום לבן אדם לא להיות מסוגל לעשות את הדבר האלמנטרי הזה - לתמוך בבת הזוג כשהיא באה לבקש חיבוק, נחמה או הרגעה. אני הייתי בצד השני של המתרס, ואשתף אותך במבוכה רבה שהמשפט שבעלך אמר לך הוא משפט שאמרתי גם לבעלי היקר, ויותר מפעם אחת. דיכאון זה דבר נורא שמצליח לנכר אותנו גם מהאהובים שלנו ביותר. פעם כתבתי שהתחושה בדיכאון הזכירה לי את מה שכתוב על מכת החושך במצרים. שזה היה חושך סמיך, שלא נתן לאיש לזוז או לנוע. זה באמת ככה. בלב / בראש, אנחנו רוצים להיות אנשים טובים, אנשים אוהבים, אנשים אכפתיים. אנחנו משוועים להיות מסוגלים לפעול בצורה תקינה, לחיות, לאהוב. אבל יש איזה כוח רע, חשוך וסמיך, שמונע מאיתנו להרגיש את הרגשות הכי בסיסיים וקל וחומר להיות מסוגלים להגיב בצורה אנושית, משפחתית, זוגית. זה כאילו להיות בתוך כלא, כשאתה הכלא של עצמך. אתה כל-כך רוצה לצאת לחופשי, אבל אתה אסיר וסורגים עבים מפרידים בינך לבין החיים. בינך לבין בן זוגך.

 

 

 

2. להאמין שהוא ייצא מזה, שאתם תצאו מזה.

 

זאת אחת הנקודות הכי קשות אבל אני לא רואה אופציה אחרת. זה או להאמין או ליפול לייאוש. אז עדיף להאמין. בשבילו, בשבילך, בשביל הילדים שלכם... תאמיני קודם כל שזה לא סתם. הניסיון הענק שנחת עליכם לא נחת עליכם סתם או במקרה. הוא נבחר עבורכם בפינצטה א-לוקית. למה? אנחנו לא יודעים. אבל אפשר להאמין. אפשר להאמין שזה כי בצורה כזאת, דרך המסלול המיוחד הזה, גם את וגם בעלך תוכלו להגשים את ייעודכם בעולם הזה בצורה המדויקת והטובה ביותר. כדאי להאמין שיש לזה תכלית. אפשר להאמין בכוח הצמיחה מתוך קושי ומשברים. אפשר לקרוא על זה, לצפות בסרטונים מחזקים, לשמוע עדויות. גם של אנשים שעברו משבר נפשי וקמו מזה. ובאופן כללי של אנשים שהתמודדו עם ניסיונות וצמחו מהם מאד. אפשר להאמין שהיום אתם בחושך גדול, אבל מחר בעזרת ה' תהיו אלה שיעזרו לאחרים להתמודד עם דברים דומים. תאמיני, תאמיני, תאמיני. תבכי את כל מה שאת צריכה. מותר להישבר. זה נחוץ לפעמים. זה משחרר איכשהו. אבל במקביל, בתוך ומתוך השבר - תשמיכי להאמין. זה אחד הדברים הגדולים ביותר שאת יכולה לעשות בשביל עצמך, אבל גם בשביל האיש היקר שלך. כי כשאנחנו מאימינים באנשים, הם מגיבים לזה ומסוגלים פתאום קצת יותר להאמין בעצמם ובחיים.

 

 

 

3. להיעזר בעצמך.

 

כמו שכבר כתבו לך לפניי בחכמה גדולה.

 

- זה יכול להיות כתובת טיפולית לעצמך. מקום לפרוק את כל הקושי והמתח שאת חווה. לקבל זווית והדרכה מקצועית על הדברים. לדעת שמישהי מלווה אותך בכל התהליך הכל-כך לא פשוט הזה. זה יכול להיות בפגישות פרונטליות או בפגישות זום.

 

- זה יכול להיות קבוצת תמיכה. שמעתי לדוגמה דברים טובים על עמותת 'מילם', שמארגנת דברים כאלה.

 

- זה יכול להיות על-ידי שיתוף אנשים מהסביבה שלך / שלכם. קרובי משפחה, חברות... לנו היה הסכם כזה שכל אחד סומך על השני שהוא יכול לשתף אנשים אחרים בדברים שנוגעים בשנינו. התנאי היה שזה צריך להיות אדם שאנחנו מניחים שהוא מקובל על שנינו. סיכמנו שאנחנו לא מספרים לשני כשמשתפים מישהו אחר, למי סיפרנו ומה סיפרנו בדיוק, כדי למנוע תחושת מבוכה של בן הזוג מול אותם האנשים ששיתפנו. בכל אופן שיתוף של אנשים קרובים יכול להשיג שתי מטרות. (1) זה מאפשר להוציא מהלב וזאת יכולה להיות הקלה עצומה. (2) זה מאפשר לאחים לעזור לנו. אם אחותך / חברה שלך תדע מה את עוברת, סיכוי טוב שהיא תרצה לעשות דברים כדי להקל עלייך. לקחת את הילדים יום אחד כדי שתוכלי לקבל הפסקה. להוציא אותך לבית קפה כדי שתוכלי להתאוורר וכו'. אם ההורים שלך ידעו, אולי הם יוכלו לעזור עם מימון חלק מהטיפולים וכו'.

 

- זה יכול להיות על-ידי תחביבים ודברים שעושים לך טוב וממלאים אותך. על-ידי זה שאת לוקחת זמנים קבועים לעצמך.

 

- זה יכול להיות על-ידי מיקור חוץ של כל מיני דברים שמכבידים עלייך בתקופה שאת צריכה כמה שיותר כוחות ומשאבים. מנקה, אוכל קנוי וכו'.

 

 

 

 

4. לנסות להמשיך לשקף לבעלך את מצבך.

 

אני יודעת שעשית את זה כשהערת אותו ושזאת לא הייתה חוויה יותר מדי מוצלחת. אבל לפי דעתי פעלת נכון. היית אמתית. היית בתקשורת איתו. היית כנה. פנית אליו כאילו הוא כן מסוגל להכיל אותך ולהיות כאן בשבילך. כאילו הוא כן בריא ומסוגל לתפקד. הפעם זה לא עבד. אבל אולי בפעם אחרת זה כן יעבוד ואת תוכלי לקבל את מה שאת זקוקה לו. ולא רק זה - אולי לפגוש במה שעובר *עלייך* גם יעזור לו לצאת קצת מעצמו (בדיכאון אנחנו שרויים בתוך הכאב של עצמינו) ולפרוץ את חומת הניכור הנוראית הזאת. אולי כן ואולי לא. אבל בעיניי שווה להמשיך לנסות. בשבילך, כדי שלא תתרגלי לשתוק ולשמור את הכל בפנים. בשביל הזוגיות שלכם. כי קשר שבו צד אחד נמחק לחלוטין, זה קשר שלא ממש חי. ואולי גם בשבילו.

 

 

 

5. תפילות / צדקה / קבלה של משהו קטן אחד...

 

מאמינה בזה מאד מאד...

 

 

 

 

שולחת לך המון כוחות והמון מחשבות טובות!!! שה' ישלח לבעלך רפואה שלמה והחלמה מהירה ושתזכו לגלות בדיעבד כמה התחזקתם וגדלתם מההתמודדות הקשה הזאת. ושתזכו לבניין עדי עד עד 120, מתוך שמחה אמתית, בריאות וטוב גלוי!!! ❤

 

 

את מדהימה אני בוכה פהאנונימית בהו"ל
תודה הרגשתי שאת כותבת את הבפנים שלי ונותנת לו מקום.

האם זה דיכאון באמת? כרגע הכיוון של הטיפול היה יותר חרדות והפרעות קשב ועוד דברים מהילדות ואולי קצת דכדוך אבל לא אמר דיכאון, אבל מה שאת כותבת כן מתאר דברים כמו דכאון. או לא? אני מבולבלת. בעלי הכי קשה לו שהוא מרגיש שהוא לא עושה כלום, שכל החיים לא עושה כלום והוא כלומניק שרק צורך ולא עושה, בעיקר בקטע המקצועי (החליף כמה תחומים ועדיין לא עובד כרגע) הוא בטוח שהוא גם לא מסוגל לצאת מזה ויש כמו חומה שמונעת ממנו לעשות למרות שהוא רוצה

בסעיף 4 שלך הלב בוכה כי מרגישה שאם אמשיך כמו שכתבת הוא יהיה מתוסכל וגם אני כי זה לא עבד ולא יעבוד ככה בהרגשה שלי אבל לא רוצה להרגיש מצד שני שאני נמחקת בזוגיות ושזה קשר שלא חי ואני שומרת בפנים אז שוב חזרתי להתחלה מה אני יכולה לעשות ככה כי זה פלונטר
תודה מאוד שכתבת הכל את עוזרת לי
קמה המהממת כתבה לך את רוב מה שרציתי לכתוב לךבת 30
בצורה יותר יפה ממה שאני הייתי כותבת...
אני כן אכתוב לך בקצרה
1. את חייבת למצוא איזושהיא דמות אנושית ולא אלוקית שאת יכולה להרים אליה טלפון ואת יודעת שתצאי מחוזקת או שמחה יותר אחרי השיחה איתה, גם אם בכלל לא תדברי על הסיפור של בעלך. אולי אמא? דודה? חברה טובה? פשוט מישהי שמכירה אותך טוב ורואה בך את כל הטוב והחוזק.

2. את כל הקשיים שאת עוברת תשפכי לפני הקב''ה. כמה שאת רוצה. הוא יבין לליבך בצורה הכי עמוקה שאפשר.

3. כתבת שאת מסתכלת מהצד ורואה כמה הוא מוכשר. תגידי לו את זה ותשדרי לו את זה כל הזמן, כל הזמן תתפעלי גם מדברים כביכול קטנים, תראי לו כמה כל צעד קטן שלו לכיוון טוב משמח אותך. אל תראי לו אם את מאוכזבת ממנו, זה ממש יכול לשבור אותו.

4. אל תחשבי מחשבות כוללניות כמו ''הוא לא יכול להכיל אותי'' אלא תחשבי יותר בקטן ''עכשיו הוא עמוס והוא לא יכול להקשיב לי''. המחשבות הכוללניות מפילות חבל על הזמן. המחשבות הקטנות מתמקדות בהווה ונותנות פתח לעתיד טוב יותר.

5. אני הכי מבינה את הצורך בבעל שיהיה משענת. זה צורך טבעי ומובנה אצלינו. אבל אולי את יכולה לעשות איזה סוויץ' פנימי ולהגיד לעצמך שעכשיו את המשענת. לא רק לחכות ליום שבו הוא יחזור להיות המשענת אלא לקבל את המציאות עכשיו, ולנסות להתאזר בכוח ובתפילות ולהיות את המשענת

הלוואי שה' יתן לך המון כוח, תקווה ואהבה.
ואא מה שכתבת בסעיף 3 בסוף זה בולאנונימית בהו"ל
תודה שכתבת! הוא באמת משדר שמאותו בוקר שהערתי אותו והייתי מאוכזבת וכועסת עליו הוא נשבר וזה מה שיותר גרם לו למחשבות האלה שוב הן כל הזמן אבל זה הגדיל אותן ועשה את זה שוב חזק מאוד אצלו.... הוא אמר שהוא מאוד הופתע מאיך שהתנהגתי שגם הערתי אותו גם ציפיתי ממנו לתמיכה וגם כעסתי שלא קיבלתי אותה איך שרציתי
סעיף 4 שלך זה ואאא תודה! ו5 קשהה לי כי אני לא סופר ן ושקשה לי מאוד אני מתפרקת ורק אז זה קשה כמו שקרה כי ביוומיום אני כן חזקה אבל המחשבה שאי אפשר אף פעם להישבר בעצמי ושאף פעם לא תהיה לי תמיכה קשהה לי מדי
נכוןבת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך כ"ב בסיון תשפ"א 01:06
סעיף 5 הכי קשה.
אבל לפעמים חוסר הברירה עושה את שלו ואז מגלים יכולות חזקות יותר בנפש.
את יכולה להישבר. את לא תמיד יכולה להיעזר בו כשזה קורה .
⁦❣️⁩⁦❣️⁩⁦❣️⁩⁦❣️⁩

מוסיפה: מחשבות מחזקות-
''יש ה' בעולם, הוא מנהיג את הכל לפרטי פרטים וגם מה שעובר עלי הוא אחראי עליו והוא יודע מזה, זאת לא ''פשלה'' שלו''
''ה' אוהב אותי, אני אהובה. הוא דואג לי, הוא רוצה להיטיב לי גם אם מהמקום הקטן שלי עכשיו זה נראה ההפך מטוב''
''ה' שם אותי כאן ועכשיו ועם הבעל הזה. זה לא סתם. אני עכשיו כנראה שליחה של הקב''ה לעזור לבעלי. לא רבקה ולא יוספה, לא שולה ולא ציפורה. אך ורק בי ה' בחר להיות אשתו של בעלי ולהיות זו שתומכת בו. אז אם ככה, ה' כנראה יכול גם לתת לי כוח ותבונה למלא את השליחות שלי''
טאטע געוואלד...בהצלחה נשמה!!!
ממש דברים מחזקים!ברכה 1
סעיף 4 ממש נכון. מאמצת לידבורית
תודה 🙂💛קמה ש.
❤❤ מנסה לענות למה שכתבתקמה ש.

ה' שפתי תפתח

 

 

יקרה,

 

תודה שכתבת את הדברים, זה משמח מאד לדעת שהדברים עזרו, גם אם זה כמובן לא פותר הכל. ברוך ה'. הלוואי וכל התגובות שאת מקבלת כאן פועלות את פעולתן ואת מרגישה עם קצת יותר אופק וקצת יותר כוחות בזכות השרשור הזה ❤

 

 

לגבי השאלה - האם זה דיכאון באמת? זאת שאלה טובה ואני לא יודעת... ההודעות הראשונות שלך מאד הזכירו לי דיכאון אבל הדברים שכתבת אתמול בערב ציירו תמונה יותר מתונה. אולי זה דיכאון קל. אולי זה סתם איזשהו משבר נפשי. אנחנו בפורום לא נוכל לאבחן, גם כי אין לנו הכשרה מקצועית לזה (לרובנו לפחות) וגם כי אי אפשר לאבחן על פי הודעות בפורום. צריך להכיר את המקרה הרבה יותר לעומק.

 

מה גם שמורכבויות נפשיות זה לא בדיוק כמו מחלה גופנית, שהתסמינים שלה בדרך כלל ברורים. כשיש גידול חס ושלום, עושים ביופציה ויודעים בצורה ברורה אם יש כאן ממצא סרטני או לא. לגבי דכאונות, חרדות ושאר בעיות מהתחום הנפשי, זה הרבה יותר מורכב וחמקמק. כמובן שיש פעמים שהדיכאון ברור ומובהק ושאין שאלה בכלל. אבל יש גם כל מיני מצבי ביניים שנעים איפשהו בין משבר לבין דיכאון. 

 

אפשר שבעלך ישאל את המטפלת האם יכול להיות שיש כאן דיכאון. ואפשר גם להניח לשאלה הזאת ולהגיד לעצמיכם שאם המטפלת שלו לא קוראת לזה ככה ואתם בסך הכל סומכים ומרוצים מהטיפול הזה, אז אולי אפשר פשוט להישאר עם ההגדרה שאת כתבת של ''דאון''. (מסכימה עם כל מי שכתבה שטיפול יכול לקחת הרבה מאד זמן כי יש כאן תהליכים עדינים ומורכבים שהנפש צריכה לעבור, בקצב שלה. כל עוד בעלך מרוצה, לעניות דעתי זה סימן שהוא בידיים טובות).

 

יותר מזה, אני לא בטוחה עד כמה ההגדרה המדויקת של מה שעובר עליו (כן דיכאון, לא דיכאון) היא זאת שצריכה לקבוע. מצד אחד, זה נכון שלשמוע מגורם מוסמך שמדובר בדיכאון יכול להועיל בכך שזה ייתן איזושהי כותרת 'ברורה' לסיפור שלכם. הגדרה רפואית-מדעית כן יכולה לעזור להסתכל על הדברים עם יותר קבלה כי נותן איזושהי גושפנקה רשמית למצבו. אבל באמת-באמת, זה לא כזה משנה מה יש לו בדיוק. מה שמשנה זה שהוא נמצא בתוך קושי משמעותי, שמפריע לו לחיות בצורה טובה, להרגיש טוב עם עצמו וממלא גם להיות כאן בשבילך. זה הנתון. הוא נמצא בתוך קושי. הוא עובר איזשהו משבר. הוא חווה איזושהי מצוקה. הקושי הזה אמיתי ומוחשי, בין אם זה נכנס להגדרה של דיכאון ובין אם לא. אלה הקלפים שלכם כרגע, ועם הקלפים האלה אתם צריכים להמשיך במסע שלכם בצורה הכי טובה שאתם יכולים, עד שהדברים בעזרת ה' יתבהרו, ישתפרו ויתהפכו לטובה.

 

 

 

לגבי ההרגשות של בעלך על כמה הוא לא מוצלח וכו'. נשמע לא קל בכלל לחיות ככה. נשמע שיש לו עבודה שלמה לעשות עם עצמו כדי שהוא ילמד להאמין בכל הטוב שבו, ולהאמין שהוא ראוי, שהוא חשוב, שחייו משמעותיים ושהוא נמצא בעולם הזה כי יש לו מה לתרום כאן. התחושות שלו לא פשוטות. מאידך בעיניי הן מצביעות על איזשהו חיפוש אחרי האמת והייעוד שלו בעולם. נשמע לי מבין השורות שיש כאן איזושהי שאלה קיומית, שהוא מחפש את המקום הנכון בשבילו להגשים את עצמו, להשפיע את ההשפעה היחודית שלו בעולם הזה. אז זה מגיע בצורת משבר וזה כבד וכואב מאד. אבל אני מאמינה שבסופו של דבר הוא ימצא, ושייצא מכל זה המון אור וטוב לכם ולעולם. בינתיים צריך הרבה מאד סבלנות ואמונה. זה קצת כמו שלב הבחילות בהריון. זה לא נעים, זה משבית, זה קשה. אבל מכל זה יוצא אדם, עולם ומלואו ממש... 

 

 

 

לגבי לנסות להמשיך לשקף לבעלך את הצרכים שלך - אני ממש מבינה אותך ואת התהיות שאת מעלה. גם אני קצת התלבטתי כשכתבתי. אני חושבת שהתשובה קצת במה ש@בת 30 החכמה כתבה. להסתכל במיקרו. להסתכל על כל מקרה לגופו, בלי לצאת להכללות גורפות. עכשיו הוא לא מסוגל להיות כאן בשבילי. אבל שלשום הוא כן היה. אבל אולי מחר בבוקר הוא כן יהיה.

 

תזכרי גם שאין שום דבר שהוא בלתי הפיך. את לא צריכה לפחד מטעויות. 'מקסימום' שוב תחווי דחייה, קל לכתוב. בפועל לחוות דחייה זה דבר קשה מאד מאד!!! אבל אם אנחנו רוצים זוגיות חיה, אנחנו חייבים להסכים לקחת סיכונים. מה גם שלהבליג יותר מדי ולהמחק בסופו של דבר, זה סיכון לא פחות גדול. בעיניי זה אפילו סיכון יותר גדול. כי כשאת בוחרת להביא את עצמך, להתבטא, לשתף אותו, לחשוף גם את המקומות החלשים והפגיעים שלך, זה נכון שאת מסתכנת באי-העינות / בדחייה - אבל מאידך את גם מאפשרת אפשרות שכן תקבלי את מה שאת צריכה. כי אולי בפעם הבאה הוא כן יהיה מסוגל לראות אותך ולהעניק לך. ובנוסף את גם פותחת לו פתח לפגוש את המקומות הבריאים והחזקים שלו, המקומות שכן מסוגלים להעניק ולעזור. אז אולי זה לא יעבוד, אבל אם זה כן יעבוד יש *סיכוי* שתצאו מזה מורווחים מאד. בעוד שכשאת שותקת ושומרת לעצמך, *יש רק סיכון*, בלי אפשרות להרוויח. לא תהיה דחייה, זה נכון, אבל גם לא יהיה קשר אמיתי... 

 

עוד משהו - אפשר שוב לפנות אליו כשאת בשעת משבר. זה לגיטימי ממש ואולי בפעם הבאה זה כן יעבוד הרבה יותר טוב. ואפשר גם לא לשחזר בדיוק את הניסיון של שלשום בלילה. אפשר לנסות בדרכים אחרות. על-ידי מכתב. על-ידי שיחה בבית קפה. או יציאה לטיול שניכם, בטבע, לים, בכל מקום כזה שפותח קצת את הלב. אפשר לנסות על-ידי הודעה כתובה או קולית לפלאפון. אפשר לנסות לנתב דיבור כזה לזמן שהוא מרגיש קצת יותר חזק ומסוגל לנהל שיחה בצורה טובה יותר. אפשר לנסות לפנות אליו כשאת מרגישה אסופה יותר. לדבר מהלב, אבל כשאת נמצאת במקום קצת יותר חזק. יכול להיות שזה יעזור לו יותר לשתף פעולה. 

 

ויכול להיות שיעוץ או טיפול זוגי יוכל לעזור לכם במקומות האלה. בזמן שאני הייתי בדיכאון הרגשנו צורך לפנות גם לטיפול זוגי וזה עזר מאד-מאד. 

 

 

 

 

 

רציתי לכתוב לך עוד משהו, לגבי ההנחה שבעל ואשה צריכים לתמוך אחד בשני ושזה דבר בסיסי ביותר. באופן אישי אני חוויתי מציאות של חוסר תמיכה מצד בעלי מהצד השני. כשחליתי בדיכאון, בעלי תמך בי כמו שאין דברים כאלה. באמת שאין לי מילים לתאר את כל מה שהוא עשה בשבילי. עד ש... עד שבאיזשהו שלב, אחרי הרבה-הרבה מאד זמן, הוא הגיע לאיזושהי נקודה שהוא הרגיש שהוא לא מסוגל יותר. חוויתי את זה כבגידה איומה. בעל ואשה אמורים להיות ביחד באש ובמים, בבריאות כמו בעת מחלה! לא ככה? אז מה, עכשיו שיש ניסיון וקושי אתה כבר לא יכול להיות איתי? חשתי עלבון, פחד, בלבול וחוסר ביטחון, כעס - ורגשות יותר קשים מאלה אפילו.

 

בנקודה הזאת הטיפול הזוגי דווקא מאד עזר לי. באיזשהו שלב הבנתי שזה שבני זוג תוכמים אחד בשני, זה דבר מהמם באמת. אבל בסופו של דבר, בסוף-בסוף, כל אחד אחראי על עצמו. אפשר וראוי לבקש תמיכה. סיכוי טוב שגם נקבל אותה. אבל זה לא מובטח לנו. ואם בעלי לא יכול לתמוך בי, התפקיד שלי זה לתמוך בעצמי ו/או לחפש מקורות תמיכה במקומות אחרים. התקפיד שלי זה לדאוג שאקבל את התמיכה לה אני זקוקה (אצל המטפלת שלי, אצל המשפחה שלי, אצל החברות שלי, בקבוצת תמיכה, בפורום וכו'). בעלי יכול לתמוך בי אם הוא מסוגל וחפץ בזה, אבל בסופו של דבר, זה לא התפקיד שלו. 

 

כמו שבעצם, את יכולה לתמוך בבעלך, וזה ראוי וטוב ומבורך. אבל בסופו של דבר, הוא זה שאחראי על הנפש שלו, על הבריאות שלו, על ההחלמה שלו. לא את.

 

זה סוויץ' רציני והוא לא קל לעיכול. זה סותר את התמונה הרומנטית שיש לכולנו בראש של בני זוג שהם כאן אחד למען השני ויהיה מה. זה מנפץ איזשהו חלום יקר ממש. אבל אני מרגישה שלעשות את הסוויץ' הזה הוביל אותנו למקום הרבה יותר בריא ואמתי. זה שמר על בעלי מלהתרסק גם הוא (הוא היה מאד קרוב). וזה החזיר לי 'צלם אנוש' בסופו של דבר. כי זה הכריח אותי למצוא את המשאבים האלה בתוך תוכי. זה הכריח אותי לעבוד עוד קצת (כשכבר הרגשתי שאני במקסימום שלי) ולגלות שיש בי את הכוחות ואת היכולת לבנות את עצמי.

 

היום אנחנו תומכים הרבה אחד בשני. זה לגמרי חלק מהחיים. זה לגמרי חלק מהיופי המדהים של הנישואין, שיש לנו פרטנר, חבר אמת. אבל אנחנו מצליחים הרבה יותר להיות בקבלה כשמסיבה כזאת או אחרת אחד מאיתנו לא יכול לתמוך בשני. או כשהוא כן מנסה לעזור, אבל זה לא מספיק לנו ובפועל לא משיג את המטרה. אנחנו מבינים שהשני הגיע לגבולות של עצמו ושזה פשוט לא מתאפשר לו. אנחנו מבינים שאת העזרה שאנחנו זקוקים, עלינו לחפש בעוד מקומות, ואנחנו עושים את זה. אנחנו מבינים יותר שאנחנו חיים בעולם שהוא יותר גדול מרק התא הזוגי שלנו. שלא כל התשובות והעזרה נמצאים בתוך הזוגיות, ושלפעמים צריך לחפש גם מחוצה לה. ושזה בסדר. שזה לא אומר שום דבר על האהבה שיש בינינו, על הנאמנות שיש בינינו, על המחוייבות של כל אחד כלפי השני ועל כל העבודה הרבה והמדהימה שעשינו ביחד עד עכשיו. זה רק אומר שאנחנו בני אדם, ושבתור כאלה, אנחנו מוגבלים ולא יכולים לשמש מקור תמיכה בלעדי לשני, כמו שהוא לא יכול לשמש מקור תמיכה בלבעדי עבורנו. וברוך ה' שהעולם גדול באמת, ושיש משפחה, חברים, אנשי מקצוע, פורום ועוד כל מיני אפשרויות נוספות. ברוך ה' שגם כשבן הזוג לא הכתובת, אנחנו לא באמת לבד.

 

 

 

מקווה שזה עוזר 🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼

 

 

שולחת לך עוד מנה של כוחות, תמיכה ומחשבות טובות 💙

ואאאאנונימית בהו"ל

את עזרת לי תודה!!!!!!

זה כל-כך משמח! תודה שחזרת חעדכן! ברוך ה׳ 🙏🏻קמה ש.
בס״ד

כל הטוב יקרה 💜💜
וואו קמה, את משהו מיוחד!שקדיה.
לוקחת מה שכתבת למקומות שאני צריכה... תודה לך!
תודה יקרה, ממש ריגשת אותי ❤️קמה ש.
כל מילה זהב. ממש. תודה גם ממניברכה 1
תודה יקרה ❤️קמה ש.
בס״ד

ההודעה שלך ריגשה אותי.
אני אנסה לתמצת כי יש הרבה מה לומרתיתי2
א. את חייבת עזרה לעצמך.
כדי ללמוד איך להתמודד איתו
כדי שיהיה לך מקום לעצמך (זה לגיטימי גם בזוגיות שלא מתמודדת עם דכאון)
מותר לך: לכעוס, להאשים, להתאבל על מה שהיה, להרגיש בודדה, להרגיש שאת לא בטוחה שאת רוצה להמשיך להיות בזוגיות הזו!
יש מרכזי טיפול לבני משפחות של מתמודדים עם מחלה נפשית - הטיפול ניתן בחינם. לא צריך להוכיח מצב נפשי. אני לא יודעת איפה את גרה, אבל את יכולה לשאול במרפאה הפסיכיאטרית, או לבדוק בעזר מציון/מילם/גוגל מרכז משפחות בריאות הנפש.
במרכזים יש גם קבוצות תמיכה, ליווי של בני משפחה מנוסים וכו'.
ב. ליווי או הכרות עם נשים שמתמודדות עם מצבים דומים. יתן לך הרבה כוח והרגשת ביחד. בפייסבוק יש את אביטל ריבלין, את הרב בני וורצמן, יש בטוח עוד - תשאלי אותם. אולי יש קבוצות סגורות, אני לא מספיק יודעת.
ג. בעלך - האם עבר ועדה של ביטוח לאומי? האם זכאי לנכות? לשאול את הפסיכיאטר אם זה בכיוון. אם כן, לאחר הכרה באחוזי נכות הוא זכאי לעוד הרבה תמיכות של סל שיקום (תעשי גוגל). מרכזי משפחות יכולים לעזור בתהליך הבירוקרטי, וגם עובדת סוציאלית במרפאה/בקופח.
ד. דכאון הוא מחלה קשה. לא דבר שנרפאים ממנו בן רגע. או בשיטות בזק. כדי לחיות בשלום עם הדכאון, צריך לעשות שינויים עמוקים בחיים. לפעמים תנאי חיים מסויימים גורמים לעקה ומשם לדיכאון וצריך לפתור את אותם תנאי חיים (או תפיסות, או הרגלים, או טראומות) ולפעמים החיים היו טובים ובא דכאון ומעורר אותך לשינוי כדי שתהיה מדוייק יותר עם עצמך.
שינוי לוקח זמן.
קודם כל, בן אדם מתנגד לשינוי ולא רוצה בו. ויש נסיגה. והנסיגה לפעמים היא עד התהום, כי רק בתהום (כל אחד והתהום שלו...) בן אדם ממצה את החוויה הדכאונית ומוצא כוחות ומוטיבציה לצאת משם.
(יש אנשים שהסביבה דוחפת אותם לצאת, ומתוך לחץ חיצוני הם חוזרים לתפקוד מסויים אבל כל עוד לא יגיעו לתהום החיים יהיו "פרווה" וכך ההשלכות על הזוגיות וההורות והסיפוק בחיים. זה לא כזה חד מימדי, אני מנסה לתמצת)
טוב, יש לי הרבה מה לומר ואני קצת מתפזרת מרוב דברים. מנסה לומר ששנה וחצי של טיפול זה לא חריג או מעורר שאלות. ועדיין, כדאי להציף את התחושות שלך מול המטפלת שלו. כדי לקבל הבנה של מה עובר עליו, כדי להיות מחוברת. יהיה לך יותר קל להתמודד.
וגם, אחרי הכל, הוא עדיין בן זוג ואבא. וצריך לבנות איזה הסכמה על תפקוד מסויים שהוא נותן כדי שהזוגיות תוכל להמשיך. לא כי את דורשת ממנו לצאת כבר מהדכאון (זה לא יעזור, הדרישה רק תחמיר את המצב) אלא כי לשניכם חשובה הזוגיות וההורות.
אולי תוכלו לגבש הסכמות ביחד עם הפסיכולוגית שלו, אולי בטיפול זוגי ממוקד (כמובן שהכי אידיאלי טיפול זוגי ללא הגבלה כמה שתרגישו צורך, אבל מה שהמציאות מאפשרת...).
אפשר לפנות לעמותת "חיים של טובה" אולי יסייעו לכם בהכוונה וגם מבחינה כלכלית.
ה. משפחה מורחבת - האם יודעים? האם תומכים?
ו. רצית אופטימיות.
תראי. אף אחד לא מזמין דכאון ואף אחד לא נהנה ממנו. ועם זאת יש מתנות שמקבלים מההתמודדות.
הכרות עם עצמי, הכרות מעמיקה עם אחרים סביבי, רגישות, עומק, דיוק בחיים שלי, מערכות יחסים יכולות להחרב אבל יכולות גם להיבנות, סיפוק מהדרך שעשיתי, מציאת משמעות לחיים, מציאת מימוש עצמי שלא דמיינתי ולא הכרתי, זוגיות והורות טובים יותר. יש מתנות עוצמתיות בדרך.
שוב, אף אחד לא בוחר. אבל יש חיים עם דכאון ולצד דכאון, ויש עבודה כדי לחיות אותם בטוב, והעבודה היא קשה אבל משתלמת.
אני לא הייתי אני כפי שמכירים אותי כאן, בלי הנגיעה שלי בעולם בריאות הנפש באופן אינטנסיבי. הייתי מעדיפה להיות אדם פשוט יותר, אבל ה' סידר לי את הסיבוכים של החיים ואני חיה בטוב ובשמחה ושום דבר לא ברור לי מאליו. לא הטוב ולא השמחה. הדבר היחיד שבא לי בקלות זה הכרת הטוב על מה שיש - על הכוחות האישיים, על הצמיחה, על האופטימיות גם כשהיא מתחבאת מאוד, על האנשים סביבי. על היכולת לעזור מתוך הניסיון האישי.
גם את תגיעי למקום של השלמה, של בטחון עצמי, של הכרות עם עצמך ויכולת להתמודד. זה לוקח זמן, אל תעמדי עם סטופר. אלה החיים עצמם על כל עוצמתם ומורכבותם וזה מה שה' רוצה ממך כנראה.
בכל זאת אני מאחלת לך שכמו שזה בא, ככה זה ילך. יש אנשים שעוברים משברים קשים, ואחרי כמה שנים מתאוששים לגמרי. לוקחים טיפול תרופתי וזהו. וההתמודדות כבר לא יומיומית ויש שלווה.
מהשרשור הזה מרגיש שאת עומדת מול דכאון עמוק וסוער, אבל לא נתת הרבה פרטים (איך היום יום נראה, מה התחושות שלו ומה הרקע לדכאון...). אני כתבתי לפי התחושה, אבל יכול להיות שהכל יותר פשוט אצל בעלך, ועוד כמה חודשים הכל יראה טוב יותר. תבחרי ממה שכתבתי את מה שמתחבר אלייך...
תודה שכתבתאנונימית בהו"ל
אני כן רוצה את הזוגיות הזו מאוד
לא במקום לשתף מרכזי תמיכה ופייסבוק...
ועדה לביטוח לאומי לדעתי רק יוריד אותו עוד יותר כי זה כאילו יקבע את זה שהוא דפוק ויגמור אותו סופית....
אני אפילו לא יודעת אם זה דכאון באמת כמו שכתבתי בתגובות למעלה, זה נשמע שכן אבל גם שלא לא יודעת...
הוא כן מתפקד, הולך ללימודים ושומר על הילדים שאני לא יכולה יוצא עם חברים לפעמים צוחק נהנה אבל כל הזמן העננה הזו שהוא מרגיש שהוא לא עושה כלום וכלומניק ולא יצא ממנו כלום ומה שהוא טוב בו זה לא לעשות כלום וכל זה (בעיקר מקצועית אבל לא רק)

המשפחה לא יודעת אבל יש תמיכה כלכלית שזה עוזר
זה נשמע קצת אחרת ממה שהרגשתי מהדברים שלך קודםתיתי2
אז ברשותך אני עורכת את התגובה שלי כי היא לא רלוונטית...
תודה אני רוצה לשמוע מה חשבת ששונהאנונימית בהו"ל
זקוקה לכל עזרה של הסתכלות ואת הידע שלך ןהתבונה אני מאוד מעריכה
יכולה לומר שבמקרה של בן המשפחה אצלי שיתוףציפיה.
של בני המשפחה היחסית קרובים עזר להם מאוד.
אני ממש לא יודעת איך המשפחה שלך ושלו, ומה היחס שלהם לטיפול נפשי, אבל יכול להיות שזה שווה את זה.
חיבוק ענק על התקופה שאתם עובריםליאל 24
אמן והיא תעבור מהר ויגיעו ימים מאושרים ❤❤
שמחה לראות את התשובות החכמות של הנשים פה 🙏
כ"כ רוצה לנסות לענות. כותבת כדי לקבל התראות במהלך היום...חלונות
אשמח שתכתביאנונימית בהו"ל
יקרה גיבורה!אמאשוני
ממש קשה לשמוע מה שאת עוברת,
ניסיון לא פשוט בכלל בכלל!!
אוף בא לי לחבק אותך כזה חיבוק גדול גדול!!

לא קראתי תגובות קודמות,
מתלבטת אם לכתוב לך בכנות או כל מה שאת צריכה זה רק תמיכה כרגע?
כל מה שיש לךאנונימית בהו"ל
גם וגם
אין עלייך בעולם!אמאשוני
רק שתדעי..

קודם כל נשמע שאת מתמודדת עם זה ממש ממש בגבורה!
שאלת מה ניתן בכל זאת לעשות טיפה אחרת,
אז כותבת לך מהמקום הזה,
אבל כשאת קוראת בבקשה שזה לא יתפוס מקום יותר ממה שכל הטוב תופס כי הוא הרבה יותר גדול!

אז לדעתי יש שני דברים שאפשר קצת לשפר מהמקום שלך.
1. ללמוד לקבל עד הסוף את המחלה שלו. עם כל הכאב על אובדן התמיכה שלך והחלומות לעתיד שמתערערים, כרגע הוא חולה.
וכמו שלא הגיוני לצפות לחיבוק מבן זוג בלי ידיים ככה לא הגיוני לצפות מאדם חולה לצאת מהמחלה שלו כי לאשתו קשה עכשיו (זאת לא תחרות למי קשה יותר 😔)
זה מצד ההגיון.
אבל מותר לשים את ההגיון בצד ולרצות את מה שטבעי וטוב בחיים. הכי מותר! אז חיבוק גדול גדול!
אולי יום אחד החלום יתגשם

2. נשמע שצריך פה מהצד שלך לגבי עצמך שינוי תודעתי. אתם לא בריצה לטווח בינוני, אתם בריצת מרתון.
אם רצים המרתון באותו כח כמו בריצת קילומטר, לא מגיעים לקו הסיום.
ומה זה אומר בהקשר שלך? שכדאי להגדיל את מעגל התמיכה בך. לא להסתיר. לא להתבייש לבקש עזרה.
אולי טיפול פסיכולוגי ייעודי, אולי טיפול מתחום הרפואה המשלימה, משהו שימלא אותך כוחות ויתן לך פורקן גם להתמודדות מולו וגם פורקן לקשיים אחרים בחיים שאי אפשר לקבל תמיכה ממנו.
תמיכה מחברה/אחות/אמא זה לא רע. זה לעולם לא יהיה אותה קרבה כמו שאת חולמת עליה, אבל עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ..
תנסי לקחת ממה שיש, גם אם זה לא המתכון שאת הכי רוצה.
נשמע שאת אוגרת מדי בפנים ומנסה להתמודד יותר מדי לבד עד שבסוף זה מתפרץ. וזה תמיד יהיה בלילה כשהכי חשוך והכי איכסה.
אז תנסי לנקות ולא להעמיס מדי על הלב הקטן הענק שלך!
אפשר לנסות אם את מתחברת לחפש קבוצה בפייסבוק של קרובי משפחה דרגה ראשונה של חולים או בתחום הדיכאון ספציפי או חולים באופן כללי.
זה יכול לעזור לך לנרמל את הקשיים שאת מתמודדת איתם מקרוב.
לדוגמה, אישיות שמעניין לשמוע ממנה זה דובי ויינרוט (בעלה של חני ויינרוט)
היא בתקופת מחלתה כתבה המון.
עכשיו הוא מתחיל לכתוב איך זה מהצד שלו להתמודד עם האתגר הזה.

מחזיקה לך אצבעות ומתפללת שתשרדו הכי בטוב שאפשר את התקופה ואולי אפילו תצליחו לצמוח ממנה.

תכיני לך מדליה כח הכי מגיע לך
רפואה שלמה!!
אולי זאת באמת בעיה שאני לא רואה אותו בתור חולהאנונימית בהו"ל
כי כמו שכתבתי בתגובות למעלה אני אפילו לא בטוחה שזה דכאון,, הוא הלך בהתחלה ואמרו לו בכלל קשב וריכוז וחרדות בעיקר ועל זה היה הטיפול
אבל מה שחוזר על עצמו זה שהוא מרגיש שהוא כלומניק שלא עושה כלום והוא כן מבואס מזה אז זה כן מזכיר דכאון אז לא יודעת בכלל מה לחשוב....
תודה שכתבת אמא שוני
אני מצרפת משהו שבדיוק קיבלתי שאולי יעניין אותךברכה 1
לראות, ולהרגיש קצת יותר את מה שבעלך מרגיש

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://m.youtube.com/watch%3Fv%3DX7Kcem8hvW4&ved=2ahUKEwiqsq-4wvjwAhVM6uAKHaD5B90QFjAAegQIAxAC&usg=AOvVaw0pL0ZBDrFv1BKUsWQwzNXk

בעייני, הצורך שלך להרגיש נתמכת, דווקא מבעלך, הוא הכי מובן וטבעי בעולם.
ולא קל בכלל לוותר (גם אם באמונה שלא לעולם) על הצורך הזה.

קודם שולחת לך חיבוק. באמת מגיע לך!

אני לא יודעת אם אני צודקת במקרה שלך, אבל אולי כן. את אומרת שהרבה מאד סובב סביב הערכה עצמית נמוכה, הרגשה של כישלון ולא יוצלח.. (זאת הרגשה מאד נוכחת במצב של דיכאון).
אז בהקשר הזה- מציעה שתנסי לא להישאב גם לאיך שהוא מתייחס לעצמו ו"לתפוס אותו על חם" בהצלחות שלו ולהעריך אותו עליהן בלב וגם באוזניו. אני מאמינה שתחושה של הצלחה נותנת מוטיבציה להצליח עוד.
אבל העיקר הוא להתאמן שאת לא תשתכנעי ממנו שהוא לא מוצלח ותזכרי שהוא כישרוני כי זה באמת חשוב מאד בשביל עצמך. בשביל הכוחות שלך.

אני מאד מבינה את התחושה שלך ש-לא רואים את הסוף, והכאב שנלווה אליה ש- מה? ככה יראו כל חיי?? מצטרפת לכל האומרות שאת צריכה לקבל תמיכה משלך. לא תמיכה שתחליף את התמיכה מבעלך, אלא תמיכה לזה שאת לא מקבלת ביינתים תמיכה מבעלך...

הייתי רוצה להצליח לעזור לך יותר ומרגישה שלא ממש מצליחה...

רק חוזרת שוב על הנקודה שאמרו לך, שקושי ומשבר הם מפתח לגדילה.. הטלטלה חייבת להוציא מאיתנו כוחות חדשים.
נכון!! תודה!אנונימית בהו"ל


אישה יקרה יקרה שאת!נגמרו לי השמות

אני קוראת אותך ועולה לי דמות של אישה כ"כ עוצמתית,

כ"כ חזקה

כ"כ אוהבת את בעלה,

גם בתוך כל המצוקה שתיארת - את זוכרת לכתוב עד כמה את אוהבת את בעלך,

עד כמה את לא מוכנה לוותר על הזוגיות הזו

עד כמה את רק רוצה שיהיה לו טוב, שיהיה לכם טוב.

 

יש ביניכם משהו כה חזק ועוצמתי,

ונכון שבעבר בתוך הקשר זכית גם לחוות תמיכה שלמה מבעלך,

אך כעת הוא כבר תקופה ארוכה במצב שהוא לא מסוגל להעניק לך את אותה התמיכה.

ואת, מנסה בכל כוחך לקבל את המציאות החדשה

אבל קשה

קשה כל כך

ומכאיב

ומכעיס

ומבלבל

 

לקחת את המשענת החזקה שהייתה עבורך, ואת כל מה שזה סימל עבורך זה כואב וקשה מדי!

 

ולא סתם כתבת שבשעה ש*את* עצמך היית במצוקה והתפרקת - אז היה הקושי הכי גדול אל מול המצב הכואב הזה.

 

בעצם נוצר כאן מצב שבו גם לך וגם לבעלך היה קשה בו זמנית.

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*

הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר

מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת.

 

דבר נוסף שעלה לי מהודעתך היא שאתם כרגע *בדרך עצמה*

אומנם לא סיימתם את "המסלול" הזה ששמו "ההתמודדות החדשה הזו עם המצב של בעלך"

אבל אתם בדרך!

ואת יודעת מה יקרה?

נשמע ***שגם בדרך עצמה יש לכם כל כך הרבה חוזקות ועוצמות יחד!!!***

תראי יקרה את כל מה שכתבת

כתבת שאת אוהבת את בעלך *מאוד* (גם עכשיו!)

כתבת שאת לא רוצה זוגיות אחרת (למרות הכל!)

כתבת שדיברתם ואתם מדברים על הדברים ובעלך *משתף* אותך בכאבים הכי עמוקים שלו - יש כאן חיבור מדהים! שיתוף מדהים"! מדהים!

כתבת שאת והוא בכנות שלמה

מנסים כל הזמן

גם אם נולפים, קמים, מנסים, מבררים, שואלים.

כל האוצרות הללו

ובעיקר האהבה הגדולה שלכם אחד לשנייה - הם מתנות יקרות ערך עבורכם גם בדרך עצמה!

 

כתבו לך דברי חוכמה נשים חכמות ומדהימות, ואני מצרפת לכל מילה ומילה ממה שכולן כתבו מעליי,

בהחלט במצבים כאלה אפשר וצריך למצוא *עוד מעגלי תמיכה*

זה לא גורע מכל הטוב שיש לכם חלילה, זה בנוסף! לא במקום!

לפרוק לחברה, לאמא, לפסיכולוגית, לאחות, כאן בפורום, בקבוצות תמיכה מיועדות - כל אלו יכולים להעניק לך הקלה שאת כה זקוקה לה. אל תהיי עם זה לבד!

את אף פעם לא לבד!

גם כאשר בעלך לא מסוגל לתת לך את התמיכה או החיבוק שביקשת - הוא איתך! הוא רוצה שיהיה לך טוב גם אם המחלה כרגע מונעת ממנו להצליח להעניק לך מה שאת זקוקה לו (לא כי הוא לא רוצה כאמור, אלא כי הוא לא יכול!)

אבל הוא כן איתך בזה!

כתבת גם שהוא שומר על הילדים כשצריך למשל,

אני בטוחה שאם תנסי רגע לחשוב - מה הוא *כן* מעניק לך, אפילו במציאות הקשה שעוברת עליו עכשיו?

מה את כן מקבלת ממנו?

מה את עוד אוהבת בו?

תתחזקי יקרה בדברים הללו,

ובכל העוצמות שכן יש לך, יש לכם, יש לו

וב"ה אתם תצעדו כמו גדולים ותעברו גם את הדרך הזו!!!

בטח שזה יעבור יקרה!

אני מבינה כ"כ את הפחד ש"אולי זה לעולם לא יגמר", אבל זה רק הפחד שמדבר, 

הקב"ה גדול וכל יכול!

בעלך ב"ה בטיפול אצל מומחים

יש לו אותך

יש לכם אחד את השנייה -

הדברים ישתנו!

גם אם יקח עוד קצת זמן, הוא יצא מזה ב"ה!

אל תפסיקי להאמין!

 

גם בעצמך - שאת אלופת עולם

שאת תצליחי

שמה שיש ביניכם גדול הרבה יותר 

שאתם תצליחו להתמודד עם הכל

 

וכמובן - להיעזר להיעזר להיעזר. בכל דבר ובכל תחום שאפשר.

אם זה בשמירה על הילדים,

בקניית אוכל מוכן,

במנקה,

בפינוקים,

יציאות התאווררות,

פריקה ועזרה

תמיכה מקצועית

עזרה כלכלית

כל דבר שיכול להקל מעלייך - תקחי אותו בשתי ידיים בלי "לא נעים", זה הכי נעים שיש!

 

ומצטרפת בחום גם להמלצה להגיע יחד איתו למטפל ולשאול מה התפקיד שלך בתוך כך,

מה את יכולה לעשות או לעזור,

ומה את לא יכולה ולא כדאי

ממש לבדוק יחד עם הגורם המוסמך המקצועי את גבולות הגזרה של בת הזוג במצב כזה.

זה יכול להקל על שניכם מאוד

 

חיבוק ענק יקרה!

הכל יסתדר לטובה ב"ה

אתם תצאו מזה מחוזקים 

תמשיכו לאהוב אחד את השנייה כ"כ

לשתף ולנסות יחד

גם אם ליפול לפעמים יחד -

גם לדעת לקום יחד.

אתם מדהימים!

את מדהימה!

ב"הצלחה רבה רבה יקרה ❤

 

 

ואא את ריגשת אותי במה שכתבת!! תודה!!אנונימית בהו"ל

זה עוזר לי!!!!

באהבה יקרה, שימחת אותי מאודנגמרו לי השמות


לא קראתי פה את כל השרשור (אם כי בטוח הוא מרתק ומלמד המון,חלונות
שומרת לי אותו בעז"ה כשאתפנה לקריאה..) אז עונה לך ומקווה שלא חוזרת על קודמותי, אם כן - תמיד טוב לשמוע פעמיים דברים מחזקים 🙂
קודם כל - נשמע שיש לכם בסיס מעולה של זוגיות וחומר אנושי מקסים שלך ושלו.
צורת ההתמודדות שלך והתמיכה בו - וואו. את ממש בדרך הנכונה!

כמו שזה נשמע מדברייך, לא מדובר בדכאון ממש, אלא "בשטח אפור" כזה...תקופה קשה, או איתות שצריך פה חיזוק עצמי בשבילו...
זה כביכול "אבחנה" שהיא קלה יותר, אבל גם משאירה אותך במין מצב ביניים תלוי כזה..לא ברור...בלי תאריך יעד וסוף.
וקשה אחותי, הלב שלי איתך❤️

לגבי חוסר התמיכה מהבעל - אין חבוש מתיר עצמו. הלואי שידעתי לעזור לך ולי בענין הזה. הנטיה הטבעית שלנו כנשים, וזה בסדר, ככה נבראנו - היא להתמלא מהבעל, להיות צריכה את התמיכה שלו דווקא. אבל לא תמיד זה מתאפשר (גם במצב בריאותי תקין) ופה נדרשת עבודה שלנו למצוא אפיקי התמלאות עצמאיים. איך? - מחפשת בעצמי. אז בינתיים יכולה רק להזדהות איתך עם הקושי. זה כ"כ כ"כ קשה!!!!!!

אני לא יודעת בת כמה את וכמה זמן נשואה. אבל את יכולה להסתכל אחורה על אירועים או תקופות קשות בחיים ולראות אותם עכשיו באור אחר? יש לך דוגמא כזו בראש?
את נמצאת עכשיו בתוך חושך גדול, כאב, חשש, חוסר ידיעה. זה נראה כמו מנהרה אפלה ללא מוצא. אבל עוד כמה שנים, בעז"ה, תסתכלי אחורה בראייה רחבה יותר ותוכלי להצביע ממש - מה המקום הקשה הזה תרם לך, לו ולכם כזוג. כמה זה הצמיח אתכם, חיבר, גידל והזניק את הזוגיות שלכם קדימה!

יקרה, את משקיעה עכשיו ב"תיק ההשקעות" הכי הכי שווה! יותר מילדים, כסף או קריירה. את משקיעה עכשיו בזוגיות שלך!!! ואת יודעת, ככל שאת משקיעה יותר - את מרוויחה יותר. את נמצאת עכשיו בתקופת השקעות מאסיבית. מעבירה כל יום סכומי עתק של אהבה, הכלה, סבלנות, אמון, כאב ודמעות - אל הקופה שלכם. תגידי לי את - יכול להיות שמכזו השקעה גדולה לא תיהיה תשואה יפה?? יש מצב שמכזה כאב לא תצמח לכם חברות שהיא נצח?!
את זורעת עכשיו בדמעות - כדי לקצור בעז"ה אח''כ ביחד - ברינה!

תראי, אני לא כ"כ זקנה. אבל מרוב כמות הפעמים שראיתי בחוש כמה כל קושי מצמיח אותנו. היום, גם כשאני נמצאת בתוך הקושי עצמו, למשל מול בן הזוג, אנחנו יודעים להגיד: "לא יודעים איך, עכשיו הכל מסובך ושחור, אבל מחכה לנו כנראה כזו קפיצת גדילה אח''כ..." ממש מזכירים את זה אחד לשני. אז עכשיו אני מנסה להזכיר לך, ואם יש לך דוגמא כזו מהחיים שלך - שימי לך אותה בראש, זה הרבה יותר קל.

כמו שאני מבינה את המצב, אולי אני טועה. יש פה עבודה של בעלך עם עצמו. זה עבודה פנימית ארוכה ומסובכת. מה התפקיד שלך? - לדעתי להיות. פשוט להיות לצידו. הרבה הרבה אמון שהוא יכול, שהוא טוב, שהוא הגבר שלך (אפילו שהוא לא מפרנס למשל..). ולחכות. לנפש - קצב משלה. והוא פתלתל ואיטי. אבל שערי בנפשך איך יגיב, יעריך, יעריץ ויאהב אותך בעלך כשיתחזק בעז"ה ויעמוד על שתי רגליו. הרי את עמדת שם תמיד לידו - מאמינה בו, סומכת עליו, מכירה בטוב שלו. ומחכה לו.. האמון הזה שלך בו, האהבה הזו ללא תנאי - היא מכרה זהב לזוגיות שלכם! היא לבנים מבטון שנערמים אחד על השני באיטיות ויציבות שאין דומה לה!!!


מרשה לי לשתף קצת מעצמי?:
גם אצלנו היה ככה בשנים הראשונות אחרי החתונה. ממש ממש דומה. אבל בלי מודעות כזו יפה כמו שיש לכם. לא אני קראתי את הסיטואציה ולא בעלי הגדיר אותה ככה. בפועל? אני עבדתי בעבודה די קשה, משרה מלאה + הריונות וגידול ילדים. והוא - רוב הזמן במיטה...
אני לא התמודדתי עם קושי. כי לא קראתי בכלל את המציאות, לא חשבתי שהיא לא תקינה והשלמתי איתה במין נאיביות תמוהה. מבחינתי בעלי היה גבר מושלם לכל דבר. (תמיכה נפשית ב"ה היתה. לכן לא משווה בין המקרים). מה שאני באה לספר לך כאן - שהחיים מפתיעים והכל הפיך! היום הוא אימפריה של בנ"א!!!!!!! אישית, זוגית ומקצועית. אף אחד בעולם (!) לא יאמין לי אם אספר לו שזה מה שהיה!
הלואי שתצליחי להסתכל, עכשיו כשאת בתוך החושך עצמו, על התקופה הזו - כתקופה שתעבור. כחבלי גדילה, כתהליך עוצמתי שתצאו ממנו בעז"ה שונים, גדולים יותר וחזקים יותר.

שולחת לך כוחות וחיבוקים❤️
ואא תודה חלונות!!אנונימית בהו"ל

כשכתבת שהוא יזכור לי שהייתי לצידו זה עשה לי בכי כי הוא אמר לי באותו בוקר שהערתי אותו שזה הפתיע אותו והוא לא מבין איך ציפיתי ממנו וגם כעסתי עליו שלא מילא בדיוק את הציפייה והוא היה מופתע ומבולבול אז אולי הוא לא יחשוב עליי את זה למרות כל הפעמים שכן הייתי? אולי הוא יפחד ממני ויחשוב שאני רעה בעצם כי עובדה ככה הגבתי לו והוא יפחד מהתגובה שלי וגם לא יחשוב שאני מאמינה בו וכל מה שכתבת?

אני ממש ממש לא חושבת! הכי משנהחלונות
זה ההרגשה הכללית, מה שאת משדרת. לכולנו יש נפילות ומעידות. לכולם.
אבל אם הוא מרגיש שבסך הכללי את איתו, לצידו. אז ככה הוא יזכור אותך בסופו של המסע.
תודה לכל מי שכתבה לי אתן ריגשתן אותי ועוזרות לי אני רוצהאנונימית בהו"ל

לשמוע כל מה שיש לכן להגיד כי אתן חכמות ועוזרות לי ואני צריכה את זה כ"כ

כל מילה שתכתבו תעזור לי אני לומדת וקוראת והלוואי שזה יעזור לנו

יקרה איזו התמודדות קשה.. קודם כל חיבוקוהרי החדשה
לא קראתי את כל התגובות אז אולי אני חוזרת אבל כמה דברים חשובים:
1. את צריכה לתת לעצמך להרגיש את הרגשות הקשים שאת מרגישה. בעל בדכאון זה חתיכת תיק שמשפיע מאוד על המצב הנפשי של הבתזוג וגם של הילדים. מותר לך לכאוב ולכעוס ולהרגיש שאין לך פרטנר- מאוד כדאי ללכת למישהי/ו מקצועי שם תוכלי לעבד את כל הכעס והכאב,.לקבל תמיכה ולראות איך מתקדמים.

2. טיפול סי בי טי - טיפול שיעיל מאוד בהפרעות דכאון וחרדה. מציעה לו ללכת גם עם הוא בטיפול דינמי. לפעמים זה פותר בעיות ששנים של פסיכולוגיה דינמית לא פותרות. רק צריך למצוא מטפל טוב. ושלא אובן לא נכון- אני בעד טיפול פסיכולוגי מעמיק. פשוט לפעמים אפשר גם לעשות דברים אחרים שמסייעים לא פחות ולפעמים יותר.
3. פעילות גופנית הוא עושה? תנסי להציע לו לרוץ, לעשות ספורט - זה כל כך יעיל. נשמע לא קשור אבל באמת שזה ממש עוזר. רר צריך להיות מסוגל להביא את עצמו לעשייה הזאת

4. מציעה לך לדבר עם הרב בני וורצמן ממעון. יש לו עמותה לדעתי שהקים לבני זוג של מתמודדים.

מחבקת אותך, את עוברת מסע לא פשוט ובעז"ה שיהיה זמני. ושתראי הרבה טוב. את גיבורה אמיתית!!
מוזמנת גם לכתוב לי באישיוהרי החדשה
(הפותחת) דיי דיי די די די מה אני אמורה לעשות מה??אנונימית בהו"ל
אוףףף בנות אני מיואשת זה רק מחמיר זה כאילו בעלי כאן אבל לא כאן!!! שבת קשהה אין לו מצב רוח אין לו חשק לכלום בקושי ישב איתנו לאכול הוא מבואס מעצמו ברמות זה מייאש כבר אני כבר לא יודעת מה לעשות זה כאילו להילחם ברוח שלוקחת לי את בעלי וילדים את אבא חסססס ושלוםםםםם אני בוכה אני רוצהההה השםםם שתושיעעע אותנוווו מתחננתתתתתתת 😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭
חיבוק ענק וחזק אהובה מקפיצה לך!ליאל 24
הלוואי והיה לי איך לעזור לך אבל פחות מבינה אז שולחת חיבוק ותפילות לימים טובים יותר 🙏

מתייגת נשים שאולי תוכלנה לעזור
@חלונות
@נגמרו לי השמות
@מק"ר
@אמאשוני
תודה על התיוג יקרה 🙏נגמרו לי השמות

לפותחת היקרה,

אני קוראת אותך ושומעת את הכאב העצום שאת נמצאית בו,

את חוסר האונים,

את הפחד,

את הקושי העצום.

 

שולחת לך עוד חיבוק גדול גדול וחזק חזק.

 

כמו שכתבו לך בחוכמה, זה אכן תהליך ודרושה בו סבלנות רבה, כמה שזה קשה.

 

הלוואי שתמצאי עוד מקורות תמיכה שיחזקו אותך ברגעי קושי,

לפתוח זאת מול המטפל שלו, אולי להגיע יחד לכמה פגישות?

למצוא עוד כתובת עבורך, בין אם מקצועית, בין אם חברית, בין אם גם וגם,

לנסות בכל זאת לפנות שוב למטפל שלו ולומר לו את המצב, אם הוא נמצא במקום שהוא מרוצה ממנו - לפתוח זאת מול הגורם המקצועי יכול לעזור מאוד, הם יכולים לעבוד בדיוק על הדברים הללו שמפריעים,

וכתבת שהוא גם לוקח כדורים - אולי שווה שוב להתייעץ עם הפיסיכאטר ולברר שאכן המינון והכדורים מתאימים למצב? לספר לו על כל מה שהוא מרגיש...

ב"ה שבעלך כן נמצא בליווי, וכתבת שהוא מרוצה ממנו, אז יש את הגב והעטיפה המקצועית ב"ה! זה הרבה מאוד! ולאט לאט הדברים יסתדרו ויתבהרו ב"ה!

תמשיכי להאמין

תמשיכי לרצות

הקב"ה רואה ושומע הכל הכל!

 

וקראתי עכשיו מה שכתבה לך @קמה ש. המדהימה - מצטרפת לכל מילת חוכמה שלה!

 

המון המון בהצלחה יקרה!

נסו לעבור כל יום בפני עצמו

להתמלא ממה שכן אפשר

לזנוח כרגע את כל מה שלא דחוף

לבקש מהקב"ה 

לפרוק עוד כאן אם זה עוזר לך

ולזכור שאת אישה מדהימה ומעוררת השראה שמתמודדת כרגע עם קושי גדול, אבל גם עם המון אהבה, המון כוחות והמון תקווה ואמונה

 

בשורות טובות במהרה,

ישועה שלמה שלמה בגלוי ובחסד ❤🙏❤

תודה יקרה ❤️!קמה ש.אחרונה
זה ממש קשה!!!קמה ש.

בס''ד

 

חיבוק גדול...

כן, זה ממש כמו שאת כותבת. ממש ממש קשה.

זה כאילו משהו אחר שמשתלט עליו...

 

זה חוסר אונים כל-כך גדול!!! לו ולך!

אויש 😔 , כואב לקרוא אותך.

 

צריך לנסות לגייס כמה שיותר סבלנות.

זה תהליך שלם שהוא צריך לעבור.

וכמו כל תהליך, זה לא קו ישר, אלא זה רצף של עליות וירידות.

יום אחד הוא מתקדם וכביכול חוזר לעצמו, ולמחרת הוא שוב שם, בלי מצב רוח בכלל.

כמ תינוק שצועד שני צעדים קדימה, ואז נופל. ואז קם שוב, ושוב נופל וכו'. עד שבסוף הוא מצליח!

זה יקרה בסוף! בסוף הוא יצליח לצאת מזה, ובעזרת ה' תגלו שיצאתם ברכוש גדול ממש!

 

צריך לנסות לגייס אמונה שמהמסלול הזה תצאו גדולים יותר בע''ה.

שזה לא קורה סתם, שיש תכלית לכל הניסיון הזה, והתכלית הזאת טובה!

שהקב''ה אוהב אתכם, כי אתם הילדים שלו.

שהוא אוהב את בעלך ומאמין בו, ואוהב אותך ומאמין בך.

שאמנם נסתרות דרכיו ועכשיו כואב וחשוך ומייאש, אבל ה' לא עזב אתכם.

 

צריך לנסות לגייס כמה שיותר אמון.

בבעלך. בעצמך. בחוזקות שלכם.

בזוגיות שלכם. בכל מה שאתם בונים.

ביכולות שלכם לעבור את זה בסופו של דבר.

 

ובינתיים, תמשיכי להקיף את עצמך באנשים שיוכלו לתמוך בך.

זה כל-כך חשוב ונצרך! את עוברת ניסיון ממש לא פשוט, את צריכה עזרה ותמיכה ממי שיכול להעניק לך.

תמשיכי לכתוב כאן אם זה עושה לך טוב, ותחפשי גם בעולם האמתי דמויות שיכולות להיות כאן בשבילך. זה ממש חשוב.

בעלך זקוק לך בריאה וחזקה כמה שניתן. ילדייך זקוקים לך. ואת זקוקה לעצמך...

 

אני בטוחה שהתחנונים שלך לא חוזרים ריקם מלפני ריבונו של עולם!

אני בטוחה שהוא אוסף את כולם, כל דמעה, כל אנחה, כל תפילה!

אני בטוחה שהם משפיעים ומקרבים את הגאולה הפרטית שלכם!

אני ממש מאמינה שמכל זה יכול לצאת הרבה מאד טוב בסופו של דבר.

אני מעודדת ומחזקת אותך, הטוב עוד יחזור, גדול ומאיר לאין שיעור בע''ה 🙏🏼

 

💕💕💕💕💕

קמה ש תודה את עוזרת לי הרבהאנונימית בהו"ל
תודה שענית לי גם היום,, קצת אור בחושך הגדול הזה
💗💗💗קמה ש.
שאלהבת 30
במצב כמו שאת מתארת שהיה בשבת.
אם נניח תנקטי בדרך אחרת, פחות נעימה , נניח להגיד לו ''תקשיב, אני לא מסוגלת לשבת ככה לשולחן שבת. לא מסוגלת כבר להעביר ככה שבת. אז או שתמצא את הכוח, אפילו לעשות כאילו, בשביל הילדים, או שתצא מהבית לחברים או לבית כנסת כדי שלפחות אני אנסה לתת להם אווירה כיפית של שבת''.
מה יקרה, איך הוא יגיב?
זה ישבור אותו והוא יגיב רעאנונימית בהו"ל
גם ככה הוא מרגיש כלומניק ובעל ואבא גרוע ושעדיף שהיה רווק לפחות לא היה פוגע בנו כמו שכתבת בהודעה הקודמת שלך שהוא מרגיש שהוא פוגע בנו בי זה הכי שובר אותו אבל לא מסוגל אחרת לא היה מסוגל לעשות כלום בשבת לשבת לאכול אפילו
אוףבת 30
אין איזו דרך לנער אותו? ממה שאת מכירה אותו.
זה הקטע אין איך 'לנער' הוא פשוט לא מסוגל באמתאנונימית בהו"ל
כמו דיבוק נורא שמשתלט עליו והוא לא מסוגל לעשות כלום
צריך למצוא הזדמנויות קטנות שכן עושה ולהעצים אותןדבורית
ואני מאמינה באילוץ . בהדרגה.
האילוץ מוציא מאיתנו כוחות שלא ידענו שקיימים בנו.
ואת צריכה הדרכה וליווי לדעתי
כדי לעשות את זה בצורה בונה
המצב הזה רק מקבע אותו במה שהוא באמת מאמין וזה מעגל שלילי
יכולה להוסיף בפרטי אם תרצי
מכירה מישהו שהיה במצב ממש דומההכל טוב..
אם תרצי אשמח לדבר איתך בפרטי. לא רוצה לחשוף פה יותר מדי
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

מסכימההמקורית

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמוןאחרונה

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^אחרונה

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדשאחרונה

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגוןאחרונה

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..