אז אחות של בעלי קובעת את החתונה שלה בערך יום אחרי המשוער שלי..
האמת ? נפגעתי חשבתי אנחנו קרובות ושהיא תרצה שאהיה בחתונה שלה.
התאריכים קצת לחוצים כי היא ממהרת להתחתן (תוך חודשיים) ואי אפשר כביכול לחכות יותר משבועיים אחרי הלידה כי אז האח טס לחודשיים ( וכמובן שאותו היא רוצה בחתונה שלה ולכן לא תקבע על התאריכים של הטיסה)
זה רק אני שהורמונאלית? או שזה *באמת* מעליב?
אין לי הסברכי בחודשיים שהוא בחול היא לא תתחתן בתאריך הזה בשום מצב .. אבל אם אני לא אוכל לבוא.. לא נורא
זה כאילו נכון.. אבל היא לא היתה רוצה לעשות שבועיים לפני המשוער שלי כי זה קרוב לה מידיי . הכי נוח זה בשבוע של המשוער חח
לא יודעת כשאני חושבת על החתונה שלי היה לי חשוב שאנשים שקרובים לי יהיו וואלה חושבת שהייתי דוחה את החתונה עד שהאח יחזור מחול או מבקשת שיקדימו את הטיסה ..במיוחד כשהיא קוראת לי אחותי ולא בסלנג..
- כלומר, גם להיות בחתונה וגם ללדת בתאריך אחר...במקסימום שהיה יכול להיות הגיוני שלא תלד לפני , למרות שהיה לחוץ ועדיין טרחתי להתקשר ולשאול אותה באותו רגע שהיה לי תאריך אם מבחינתה זה בסדר .. הכל עניין של כמה זה חשוב לכלה לדעתי.
יכול להיות שאני יותר מידיי נחמדה אבל היה מאוד חשוב לי שהיא תיהיה והייתי עושה הרבה כדי שזה יקרה
הבעיה היא שהחשבתי אותה אחות וכמו שאמרו פה גיסה זה לא אחות מסתבר.. מפנימה את זה ואנהג בהתאם
כי להתאכזב ולהתבאס ולהתעצב זה הכי מובן בעולם! באמת. ברור נראה לי שכולנו היינו מרגישות ככה.
רק לזכור שזה לא אישי. ולא מגיע ממקום שלא רוצים אותך אלא מאילוצים אמיתיים, וזה קורה
ב"ה שזה הכל מסיבות שמחות
ומאד מבינה את הבאסה
הייתה לפני שנה בעיצומה של הקורונהשלימדה אותנו כמה קטעים בעניין
אני אישית בשלב כלשהו הייתי צמריכה לחשוב מי עדיף חלק מהאחים שלי/ סבא וסבתא שלי
בסוף שתיהם היו ב"ה אבל דודים וחברות רק דוגמיות
נכון זה קשה וב"ה שהמצב נגמר
אבל חושבת שכדאי ללמוד מזה משהו
לפי התגובה שלך אני מבינה עוד יותר שהיא פחות בסדר.. חח היא לרגע אחד לא אמרה לי חסר לך שלא תיהי בחתונה שלי או משוה כזה..
מה שיוצא בפועל אין ברירה כל כך.. אבל להראות שהיא חשובה לך זה כל ההבדל מבחינתי
מה היא תעדיף? אז לי נמאס להיפגע. אם לאנשים אין אותו סטנדרט כמו שלי אז לא חייב הכל בסדר. לא אוהבת לתת את כל הלב על מגש ואז מישהו זורק עליו משהו .. אחות של בעלי ושם זה יגמר
אני הרגשתי מאוד לא נעים לקרוא את זה... אז תלוי איך את מפרשת...
וגם אני מבינה שהכותבת אמרה בקטע שהיולדת חשובה לה אבל חבל שככה את מפרשת לעצמך
אבל מעבר למה שכתבו לך כאן ואני מסכימה שיש כל כך הרבה שיקולים בקביעת תאריך ואי אפשר להתחשב בכולם וכו'
בסוף בסוף
זה חתונה... 5 שעות וזהו.
וגם תכלס בחתונה את בקושי מכירה את הגיסה (במידה והם לא היו חברים הרבה לפני)
והחיים אח"כ זה החיים עצמם, שם נבחן הקשר.. ואז תכירי את גיסתך, ואז זה הרבה יותר משמעותי...
(לדוגמא חבר הכי טוב של בעלי היה בחו"ל למשך שבוע בדיוק בשבוע של החתונה. אנחנו בקשר מאד חזק (אשתו מהממת אז התחברתי בקלות) ועושים איתם שבתות ואירועים וכו' ותכלס הוא לא היה בחתונה... אז באסה ממש, אבל ב"ה יש עוד חיים שלמים אח"כ...)
חיבוקים על הבאסה שאולי לא תהיי בחתונה ו...לידה קלה
וכמו שהבנתי חייב לצום אז.. חח אם לא אלד עד אז זה יהיה בול בחתונה (ואז גם אח שלה בעלי לא יוכל להגיע)
רק אחרי ששמעה שנעלבתי שלחה לי הודעה
'וואי מה התאריך המשוער שלך ?' ואימוגי כלשהו
אחרת לא היו אנשים שתאריך הלידה שלהם הוא יא'/יב'/יג' תשרי או כמה ימים אחרי ט' באב🤷
זה באסה כי באח שלה שהיה נראה לי שהקשר שלה איתו זוועות עולם היא הטילה ווטו על החודשיים שהוא בחול, אבל השבוע של התלמ שלי היא אפילו לא הראתה עניין לוודא איתי מה דעתי.. לשאול.. להתעניין .. או אחרי שקבעה לרשום לי משהו ..
אבל בסדר לומדים מטעויות
וכל הזמן בעלי וההורים שלו ואחותו וכולם אומרים לי להרגיש בבית אצלם. רואים שאני מאופקת.
אחרי הדבר הזה אמרתי לו איך אני ארגיש בבית אם זה לא התחושה שנותנים לי?
אז סבבה אם כולן חושבות שהיא לא צריכה לקחת אותי כשיקול ושגיסה זה לא אחות.. אז שיניתי פאזה בראש
וגיסה נכנסה למשפחה אחרי כמה שנים.
לוקח זמן להיות חלק ממשפחה, וגם אז יש נקודות שלנצח ישארו רק במשפחה הגרעינית.
יש קשר שונה בין אח לגיסה, וטוב שכך.
השאיפה כמובן שיהיה קשר קרוב חם ואוהב, אבל לרוב זה דברים שלוקחים זמן...
ושוב, תל"מ הוא כפשוטו - משוער. אפשר גם ללדת בחודש שביעי, אז זהו לא מתחתנים שיש גיסה או אחות בהריון?
מצטערת, זה ילדותי בעיני.
החיים ממשיכים ב"ה יש שמחות ודברים צריכים לזרום אחד עם השני. וההבנה מה חשוב בחיים (חתונה, לידת תינוק) וכל השאר זה בונוס...
ברגע שמבינים שלהתחתן זה נס מטורף וגם ללדת תינוק זה נס מטורף - מנסים לקבל הכל באהבה, גם אם מבאס (וזה מבאס אין ספק), אבל ב"ה דברים טובים, ובחיים יהיו עוד ועוד שמחות בעז"ה ואי אפשר לעצור את העולם.
ברור שבהריון ההורמונים מעצימים דברים ומוציאים מפרופורציה ולכן ספציפית לפותחת השרשור רק חיבוקים אבל מהצד השכלי - אין שום סיבה לדחות חתונה בגלל תל"מ (כמובן שאם הדבר אפשרי אז למה לא? אבל אם זה זוג שרוצה כבר להתחתן ויש עוד אלף שיקולים צריך להבין... )
(דרך אגב, אצלינו במשפחה המורחבת 2 אחיות קרובות אחת התחתנה ואחת היתה צריכה ללדת בשבוע של החתונה... ולא היה ספק שהיא לא דוחה את החתונה ולדעתי היא אפילו לא אמרה לה מה התל"מ כדי שלא יכנס לה בשיקולים ובסוף היא ילדה אחרי החתונה... כולנו הבנו שזה החיים - חתונות, לידות, ב"ה רק ברכה !)
ואני לא חושבת כך.
יש הרבה שיקולים בארגון חתונה.
ולפעמים רק הזוג יודע אותם, וההורים והאחים ממש לא יודעים.
אז נכון להם להתחשב באח שטס לחודשים *בתאריך ידוע*, ולא להתחשב בתאריך *משוער* ולא ידוע.
ואולי השיקולים שלהם בכלל לא נוגעים לזה, ואנחנו לא יודעים את כולם... (והתירוץ הוא האח)
זה מפלה בעיניך, כדאי לשנות זווית מבט כדי שהקשר אח"כ בהמשך החיים שהרבה הרבה יותר משמעותי מערב אחד של 5 שעות יהיה טוב.
ולגבי ילדותיות התכוונתי שלחשוב שצריך להתחשב בתל"מ ואם לא זה סוף העולם זה ילדותי בעיני, העולם לא סובב סביבנו ויש לאנשים הרבה שיקולים שאנחנו לא תמיד מודעים לזה. . זה לא התעלמות.
נכון, אולי ראוי להתנצל (או שהכלה חושבת שזה ברור מאליו גם להריונית שזה לא שיקול שאפשר להתחשב בו ולכן מתמימות היא לא מתנצלת), אבל לא חובה לדרוש את זה...
וכמובן מותר להתבאסס זה ממש מבאס, אבל איך אומרים? סה לה וי. אלו החיים. שמחות מתערבבות בשמחות, דברים מתנגשים וצריכים לקבל החלטות... ב"ה שהפעם זה מנסיבות משמחות
ושגיסתי האחרת ילדה 2 לידות בדיוק במשוער חח
דומה..
גיסתי הייתה ממש בסוף הריון בחתונה שלנו, אין לי מושג מתי היה התל''מ שלה, בכלל לא ידעתי את זה וזה לא היה במודעות, היא התלבטה אם להגיע לשבת שבע ברכות שלנו, בסוף הם הגיעו והיא ילדה רק אחר כך...
מעניין איך היא הרגישה אף פעם לא יצא לי לחשוב על זה...
אולי היא בוגרת ומבינה שיש עוד אלפי שיקולים הרבה יותר קריטיים מהתל"מ?
אולי כי חתונה זה אירוע שצריכים לארגן 2 זוגות הורים וזוג חדש שרק לומד להחליט החלטות משותפות?
אז יש הרבה רגישויות גם בבחירת תאריך והזוג לפעמים הולך על ביצים כדי לא לפגוע?
מצטערת, קשה לי לקרוא זלזול ברווקות שמתחתנות שהן מעופפות, מאוהבות ולא מתייחסות לסביבה...
ואולי משהי בהריון או נשואה לא תמיד מבינה שהעולם לא סובב סביבה?
בקיצור, זה ענין של אופי ולא של מצב בחיים... לדעתי כמובן
התיחסתי למה שבאר מרים כתבה " לא תמיד מבינה באמת מה המשמעות של סוף הריון ותל"מ וזה לא נראה ממש משמעותי."
לא, רווקה יכולה להבין טוב מאד מה המשמעות של סוף הריון ותל"מ, ועדיין להבין גם מה המשמעות של לארגן חתונה בין 2 צדדים שבדר"כ שונים אחד מהשני וכל מה שכתבתי.
ואולי, בשביל הקשר הטוב עם ההורים וההורים של הבעל והקשר בין בני הזוג בהמשך, לא נכון להתחשב בתל"מ, והרווקה מבינה את זה וההריונית לא. (קורה, לא כל מי שנשואה בהכרח יותר בוגרת)
(ואני כמאורסת ממש לא הייתי בלחץ. ידעתי שזה ערב אחד ואח"כ מחכים לנו חיים שלמים ביחד- ולשם כיוונתי הכל. וידעתי לא להפגע מדברים או לא לעשות רעש מדברים בדיוק מהסיבה הזאת. אין שום סיבה אידיאולוגית ושום תירוץ להיות מעופפת ולפגוע באחרים... אז מה אם את כלה זה לא תירוץ לכלום. אולי לשכחה קטנה )
נשמח לשמוע מה האפשרויות ואיך זה הולך...
אנחנו גרים בבניין (שיש בו מקלט, כנראה לשאר הדיירים פחות יהיה דחוף לבנות ממ"ד), ויש לנו חמישה חדרים (אחד מהם סלון ואחד מהם קטן, בערך מטר וחצי על שלושה מטרים).
יש כזה דבר להפוך את המטבח לממ"ד? (המטבח אצלנו הוא חדר בפני עצמו, והוא די גדול)
הבן הבכור שלהם בן 22 עם צרכים מיוחדים
הבנתי שהם קיבלו בזמנו ברכה מהרב חיים קנייבסקי שיהיה להם מלא ילדים
בשבת צחקנו על זה מלא
דמיינו כמה בגדים צריך לכבס
כמה ליטר חלב קונים ביום
איך הולכים לישון
ואיך האמא זוכרת מה צריך כל ילד
חשבנו אולי היא מעסיקה איזה מזכירה כדי לטפל בכל הדברים שקשורים לביורוקרטיה
בקיצור.. מטורף
והבנתי שהיא עוד צעירה אז כנראה שזה לא הסוף 🤣
אני לא יודעת/זוכרת איזה רב מדובר
רק יודעת את הזווית שלה שזה הרב שלהם והיא מבחינתה לא יכולה לשאול רב אחר ומצד שני מרגישה שכבר לא יכולה .. עצוב
היה לנו אירוע שממש השקעתי בשבילו
סוף סוף אהבתי את איך שהייתי נראית וזה באמת נדיר
נכנסת הביתה
והוא מסתכל עלי ואומר: זה לא יפה, את פשוט נראית לא יפה.
אוקי, נושמת עמוק
מנסה להבין מה מפריע לו
והוא מדגיש לי שאין לו בעיה ושאני אלך איך שבא לי אבל תמיד חשוב לו להגיד לי את האמת ואת כולה.
בסוף החלטתי שאני הולכת ככה כי באמת אהבתי.
באיזשהו שלב בערב הוא אמר לי שאני נראית מהמם
לא קניתי את זה אבל האמת הרגשתי מיליון דולר😅
ואז חזרנו הביתה ועברנו על התמונות והוא כזה
זה פשוט עושה לך פרצוף ענק ורחב ומבליט לך את האוזניים
וגם את השמלה לא אהבתי ככ
את רואה איך אני אומר לך את האמת? את תמיד יכולה לסמוך עלי
פפפפפ אתה לא אמיתי
לא אמיתי
כאילו אני מבינה מאיזה מקום נובע
וזה באמת חמוד
אבל אתה רואה שאהבתי
למה צריך ככה לפנצ'ר?
זהו. פרקתי
לא תמיד גברים מבינים בטעם של נשים חחחח
אז לא כדאי לקחת קשה
רק הייתי מציעה
לשבת בנחת ובפניות
ולהסביר לו
מה זה בשבילך בגד (להתחדש/ להתייפות/ להרגיש נשית ומכובדת/ מה שעולה בדעתך)
מה זה גורם בנפש
כמה זה מרים לתחושה הטובה
ומטפח
ומחמיא
ועל טעם וריח- אין להתווכח
וגם אם הוא נניח גדל בסביבה נשית וקצת קלט את הגוונים וכו- תראי איך את מסבירה לו באיזה מינון את היית שמחה לשמוע ממנו.
לפעמים העין החיצונית קולטת מה שאנחנו לא שמנו לב, אז ההערה לא מכוונה רעה!
פשוט שגבר- במהותו משפיע- לפעמים ההשפעה מתבטאת בעיצות או מילים או כשהוא מחווה דיעה כי הוא רוצה לגונן עלייך ו"להוציא אותך מוצלחת"
לא בגלל שאת עצמך לא בסדר!
זה הטבע הגברי- להגן, לסדר, לשמור, לתת.
תסבירי מהצד שלך ותשתמשי במילים שמביעות אותך, כי ככה הוא יראה את העולם שלך ויוכל להתאניין בך בלי תחושה שאת תוקפת אותו או משהו כזה כי השיח הוא ההרגשות שלך (ואז כל המילים ברוח "אני" למשל- אני רוצה....אני שמחה כש.... ישמח אותי כש.... הבגד גורם לי ל..... כשאני לובשת...אני מרגישה.... וכולי)
וככה אפשר בשיח נעים להגיע למסקנות/ החלטות/ אפילו סתם להתגבש בלי מטרה מסויימת אלא רק שיבין אותך.
בכל מקרה
את יפה תמיד
מעצם הנשמה האלוקית שבך !
תצליחי
את יפה תמיד!
את ההדרכה הבסיסית לגבר נשוי שאומרת - בכל מצב אשתך הכי יפה בעולם, ושלא יהיה על כך עוררין בכלל וזה הדבר היחיד שמותר לך להגיד🤭
האמת גמני הייתי מתבאסת אבל חושבת שצריך להגיד לו שזה קצת ילדותי להתעקש על ה"אמת שלו" ולהיות מבקר אופנה פתאום מול אישה שהרצון הכי פנימי שלה הוא באמת להרגיש הכי הכי מול בעלה,בטח כבר אחרי שהתארגנת והכל, ובדיוק בזה את הכי רוצה להיות בטוחה בעולם
וכל הכבוד לך שנשארת בשלך והחלטת לא לשנות
חיבוק♥️
מצד שני, לפעמים כשדברים באמת לא החמיאו לי והוא אמר לי את האמת שמחתי לשמוע ושיניתי וזה היה טוב, כאילו לא רוצה תמיד לשמוע שאני מהממת גם כשאני נראית זוועות, מבינה?
אבל כנראה שיש גבול שזה כבר מוגזם...
ותודה על התגובה❤️
אם את שואלת לדעתו על בגד - ניחא
אני בכל אופן לא אוהבת לשמוע ביקורת "אמיתית" כזו כשלא התבקשו אליה, בטח כבר אחרי שהתארגנת לאירוע ואת כבר נכנסת הביתה מוכנה ליציאה
וגם - איך אומרים
אם בעלי היה אומר לי שאני נראית לא יפה אחרי שהתארגנתי, זה היה מעצבן אותי והייתי אומרת לו שישמור את דעתו לעצמו כי זה חוסר טקט רציני ואיפה הרגישות שלו
לא תמיד נכון לומר את "כל האמת" לדעתי
ולפעמים יוצא שהגזרה באמת פחות מחמיאה
או שהצבע קצת "זקן" והם לא יודעים לומר את זה בצורה שתתיישב על הלב ותתקבל
ככה שזה בכלל לא כוונה רעה!!
הם זורקים את המילים לפעמים בלי לחשוב וזה גורם את הפגיעות לצד השני.
הסברתי איך אני הייתי רואה את זה, בעיניי זה עדיין חוסר טקט🤷 והייתי מבהירה שאני לא מעוניינת לשמוע אמת כזו גם אם אני דנה לכף זכות כי לא מתאים לי עכשיו 20 שנה קדימה לשמוע את ה"אמת" שלו בשם האמת. זה בסהכ לדייק אותו לא ליצור פה מהומה כמובן
בלהגיד לאישה - "זה לא יפה. פשוט לא יפה לך"
יש להיטיב ויש להוציא רעל, גם אם לא במתכוון.
אפשר לא להתחבר זה בסדר
אני חושבת שאם אישה השקיעה מחשבה בלהתארגן להתאפר ולקנות בגדים - היא די יודעת ובטוחה שהיא אוהבת את זה ומצפה לפידבק חיובי ושירימו לה ולא הפוך בטח אם זה שעה לפני יציאה ולא בשלב התכנון
חוצמיזה שבעיניי בשם האהבה אין מה להוריד לבן הזוג
ושוב, הכל תלוי בקונוטציה
אם שאלתי מה דעתו אחלה
אם לא מבחינתי שישתוק ויגיד שאני יפה גם אם הוא חושב אחרת.
כווץ בלב
בול כמו בעלי-רק בעלי עם פרצופים.
לא יודעת מה יותר גרוע שעושים פרצוף או שאומרים
זה אירוע בקירבה משפחתית ממש.
אחרי שהיא הלכה בעלי אמר שאני נראית כמו דראג (באלו המילים!! 😆)
טישטשתי במאמצים רבים חלק המאיפור שעלה לי הון וכשהגעתי לאירוע כל הנשים שאלו אותי למה התאפרתי כ"כ מעט.
בקיצור מה שאני מנסה לומר זה שבטוח נראית מהמם.
בעלך לא מבין את מה שבעלי לא מבין- אני מתאפרת בשבילי ובשביל החברות שלי, אתה לא צד בעניין בכלל.
בכל מקרה, לא הייתי עושה עניין גדול מזה.
זה גבר, בתחום הזה מה שהוא אומר אני מוציאה מהאוזן השניה, זה בקושי עובר אצלי עיבוד מוח.
ממליצה לך בחום- זה הכי בריא והכי שלום בית.
מבינה אותך ממש
פעם הייתי מלווה בחתונה של חברה
ובעלי לא אהב את הלוק בכלל
לזכותו יאמר שהוא התאפק לאחרי הארוע (הוא פגש אותי רק שם)
אבל עד היום אני לא מסוגלת לראות תמונות מהארוע הזה
(נראה לי אני פשוט מסכימה איתו שלא הייתי נראית טוב אבל אז כן אהבתי)
ותמונות שאני לא יכולה להסתכל עליהם יש לי לרוב לצערי חח
הבעיה שהפעם באמת אהבתי וזה נדיר, אז עוד יותר מבאס...
תגידי לו שילמד את הסוגיה על כלה נאה וחסודה...
לפעמים אישה צריכה לדעת שהיא יכולה לסמוך על בעלה שיתן לה תחושה טובה על דברים שכבר נעשו, נקנו או נלבשו, יותר מאשר לסמוך על האמת שלו.
את האמת שישמור להתייעצויות על בגדים לפני שקונים אותם (זו גם ההלכה אגב)
שבת 4 תוכל להשתלב
עדיף בלי מליון חלקים כדי שישרוד כאן קצת...
יש לנו בנתיים משחקי הרכבה יותר ודמיון
מרגישה שצריכים משהו מעבר..
אפשר משחק זיכרון
משחקים של דגמים
כי גם אם אובדים חלק מהקלפים אפשר עדיין לשחק בו. ובת הארבע שלי נהנית לשחק בו, גם אם לא ממש לפי הכללים.
אפשר גם משחק כלשהו של סולמות וחבלים (יש גם כאלה בחנויות של השקל לפעמים) - יש רק לוח משחק, חיילים וקובייה. וזה משחק מבוסס על מזל, אז לא צריך רמת משכל מיוחדת... אבל כן צריך לדעת לספור עד שש.
חנוקהפקאלך
מי תופס מצווה
מיץ ענבים
זה משחקים חרדים.. מצוינים לגילאים שכתבת
אצלינו ממש אוהבים
מירוץ הגבינה
לוטי קרוטי
משחק הקופים
ערימת ליצנים
פאזלים
בצק
הוראות פשוטות. בלי שום צורך בקריאה.
סט- משחק חשיבה. בהתחלה לוקח זמן עד שמצליחים. אבל ילדים יכולים להיות מעולים בזה הרבה יותר ממבוגרים אם הם משחקים בזה הרבה.
דמקה
נחשים וסולמות
טאקי
פאזלים
מנקלה
תפוס תדרקון
דאבל
טאקי(בעיני קוקו טאקי יותר כיף ומתאים לטווח גילאים גדול יותר)
רייס
חתחתול
קלאק קלאק מתאים לבת 4 אבל הגדולים עדיין יהנו
חתולים מתפוצצים מתאים לגדולים לקטנה לא בטוח
אל תפיל את הקרוקודיל
מאצ מאדנס
שלוף-רק אם יש להם תפיסה חזותית ומוטוריקה סבבה
האי הנעלם יכול להתאים לגדולים, לקטנה פחות ותלוי סגנון
רמיקוב לגדולים
סט
תפוס ת'כוס חמוד ממש(יש גרסה הרבה יותר זולה בעליאקספרס)
אם בא לך פירוט על המשחקים, בשמחה.
אנחנו משפחה קטנה, כולם נשואים
עם 3-4 ילדים.
ויוצא שליל הסדר אף אחד לא נוסע להורים.
כל אחד הולך לצד השני משיקולים שונים וההורים שלי נשארים לבד.
אז עד ששכנענו אותם להתפנק והם סגרו פסח בחו"ל ביטלו להם בגלל המצב.
האמת שפחות כיף אצלם אין מה לעשות.
ובכלל ליל הסדר זה כיף כשיש הרבה בני משפחה ואקשן.
אף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו ותכלס לא נעים בכלל.
כואב לי על ההורים, אני יודעת שזה לא יפה. אבל זה להרוס לבעלי את החג.
מה עושים?
יש זוגות שנחמד להם השקט שלהם, הזמן שלהם.. אם הם כאלה אז הכל טוב.
אם זה מפריע להם אז לדעתי האישית אחריותכם כילדים לעשות תורנות וכל פעם מישהו אחר "יקריב"
יעני ההורים של בעלך מזמינים אתכם ואת ההורים שלך. אולי כשזה מצריך שינה זה פחות נפוץ אבל עדיין אפשרי.
בשלב מסויים הילדים יותר ויותר מזימינים את ההורים ואז אפשר להזמין את שני הצדדים.
יש להם חברים במצבם?
אם לא שאחד מהאחים יוותר השנה, ובשנה הבאה שיסעו לחול ואז שנה אח"כ מתחלפים.
בעיני להשאיר הורים ליל סדר לבד כשזה לא מרצונם זה קו אדום.
אם זה יעלה לך בזוגיות אז אולי אין ברירה, אבל אם זה רק עניין של באסה, גם אם באסה גדולה ממש, אז אולי נכון להתגבר.
לא יודעת מה זה אומר להרוס לבעלך את החג, שלא יהיה קריאת הגדה כמו שהוא אוהב או מנהגים שהוא רגיל אליהם?
או לא אוהב הכוונה שלא יוכל לעשות סדר פסח מינימלי אפילו מסיבה כלשהי. זה שני דברים שונים.
דבר ראשון - להתחלק בין האחים- חצי השנה אצלכם וחלק בצד- השני.ואז תמיד יהיה איתם מישהו
וגם...ובעיקר
אנחנו שנים לא רצינו לעושת פורים עם ההורים שלי כי כמו שאמרת..משעמם אצלהם וזה לא מרגיש חג..
גם להזמין פחות רצינו כי עישנו אם חברים והרגיש לנו לא זורם
כנ''ל אחותי
ויצא שהרבה שנים הם היו לבד לבד בפורים
והיום כשהם מבוגרים
אני כמעט בוכה מלחשוב על זה שכל שנה הם היו לבד
ועכשיו הם לבד כי לא יכולים לארח ולא להתארח
וכמה היתי רוצה לתקן ולהחזיר את הזמן לאחור ולהיות ברגישות כלפיהם ולא לחשוב רק על החג שלי
לא חייב כל שנה.אבל כ ן לחשוב עליהם..אולי להזמין אלינו
כשהם מזדקנים פתאם רואים דברים אחרת
פתאם מצטערים למה לא היינו עבורם מספיק
לדעתי כדאי לתכנן את זה ככה שבאף שנה ההורים לא יהיו לבד...
זו לא אופציה מבחינתי.
אין מצב בעולםםםםם להשאיר הורים ליל הסדר לבד!
עם כל הכבוד לנוחות ולכיף גם הם מסרו את עצמם בשבילכם.
תורנות חובה
ואפילו לא נעים בכלל שהם מודעים לסיטואציה.
אחרכך כשהם יזקנו זה עוד יותר יכאב לכם
וכל הכבוד לך שאת על זה 🩷🩷🩷
אין מצב להשאיר הורים לבד בליל הסדר.
הכי הגיוני שתעשו האחים תורנות.
לא יודעת כמה אחים אתם, אבל בהנחה ש-3 פלוס
זה יוצא שפעם בשלוש שנים כל אחד צריך להיות אצל ההורים.
אפשר אגב גם להזמין אותם אליכם.
ואם זה מקובל אצלכם, אז שחמיך וחמותך יזמינו אותם אליהם יחד אתכם.
אבל להשאיר הורים לבד... לי זה ממש ממש צורם.
וגם אנחנו משפחה קטנה וההורים שלי לא אוהבים את הלבד
אנחנו מקריבים למען ההורים את הנוחות שלנו. כל השנה אגב מוודאים שהם לא לבד בשבתות ובמיוחד בחגים! אין אופציה להשאיר לבד.
היה לי ממש קשה לקרוא אותך( הפותחת )מתנצלת אם אני לא רגישה אבל בעלך יכול להתגבר על הנוחות שלו.
לא כתבת כמה אחים אתם, אבל אם אתם 4 או יותר אפשר להתחלק לזוגות ואז אתם אף פעם לא "לבד" אצל ההורים.
אצלנו במשפחה יש קבוצה רק של האחים בלי ההורים ולפני כל חג אנחנו מוודאים שהם לא לבד. לפעמים בראש השנה הם בוחרים להשאר בבית ולא לבוא אלינו אבל בגלל שזה יותר חג של תפילות ופחות משפחתי זה קצת פחות נורא. אם הייתי יודעת שהם לבד בפסח ממש היה נשבר לי הלב…
אלא אם הם רוצים את זה...
במיוחד לא בליל הסדר זה נורא עצוב
כתבת שלהיות אצלם זה להרוס לבעלך את החג... בעיני בדיוק הפוך.
לחגוג במקום כשאתם תהיו בטוב וההורים שלך לבד, זה לא חג.. ככה כותב הרמבם...
אנחנו הפסדנו הרבה פעמים ליל ח הסדר או ראש השנה עם במשפחה שלי שאצלם כיף ומשפחתי, כדי שחמי וחמותי לא יהיו לבד. אפילו שאצלם שקט וצפוף...
תעשו בינכם סבב.
כתבת שאפף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו. וזה מובן.
אבל נראה לי שאחת המילים שמתארות הורות זה הקרבה. וזה הזדמנות להשיב טוב להורים על כל מה שהקריבו עבורכם
אף אחד לא רוצה לעשות את החג עם ההורים.
הייתי יכולה להבין אם אלו היו הורים מתעללים,
אבל אני מבינה שזה לא המצב.
איך ההורים שלכם עשו את החגים?
מה היה עם סבא וסבתא שלך?
זה יוצא פעם בארבע שנים.
אי אפשר פעם בארבע שנים ל"סבול" עם ההורים שילדו אתכם?
ההורים שלי הם חילונים ולעשות איתם חגים ואפילו שבתות זה לא נעים בכלל בכלל.
לא ברמה הרוחנית מבחינת עבודה רוחנית ותפילות ושאר רוח, ולא מבינה דתית ארצית פשוטה.
פתאום כיבו את האורות,
פתאום מישהו הוריד את המרק מהפלטה,
זה לא פשוט בכלל אבל עושים את זה במאמצים מרובים מאוד מתוך הכרת הטוב ומתוך כיבוד הורים.
בסה"כ הזמן שלהם איתנו הוא קצר וכל עוד היו הורים סבירים- לא מכים, לא מתעללים, מפרנסים, מלבישים, משחקים קצת עם הנכדים- אני לא רואה סיבה שלא לחגוג איתם חג אחד פעם בארבע שנים.
אם אין הרבה אנשים ואקשן תעשו אתם את האקשן.
תבואו כמה אחים, תזמינו שכנים, אנשים בודדים, חיילים אולי.
אם הילדים שלי לא היו רוצים לחגוג איתי, אני חושבת שהייתי ממש ממש מצטערת.
אני מדברת רגע רק על עצמי.
הייתי חושבת שאו שהייתי הורה רע,
או שהייתי הורה טוב מדי וכנוע ולא לימדתי אותך איך להעריך ולכבד אותי, או שבמחילה הילדים שלי לא כ"כ טובים.
מקווה שהסברתי ברור ובכבוד.
יכול להיות שהיא בת יחידה למרות שנשמע שיש לפחות 2, לפעמים משנים מעט מפאת אאוטינג.
בכל מקרה צריך להיזהר לא להיות שיפוטיים מדי.
לצורך הדוגמה יכול להיות שיש לה אח אחד בחו"ל,
או שיש לה אח שהוא במילואים ואשתו עושה חג לבד אצל ההורים שלה, אולי כבר שנה שלישית ולמעשה רוב הדאגה להורים נופלת עליה והיא רוצה להרגיש צעירה ולהתפנק קצת..
סתם דוגמה, אז מה שכתבת נכון, רק לשים את זה בסוגריים שלא מכירים מספיק את התמונה המלאה.
כל המספרים התבלבלו לי לגמרי
ומקבלת גם את שאר הדברים שכתבת
סליחה - אפשר שיימחק.
פשוט לא אישי כלפי סיטואציה ספציפית.
מעורר השראה הגישה שלכם.
השנה ממש רצינו לעשות חג בבית, אבל ההורים שלי באופן מפתיע יהיו לבד (2 אחים שלי מתארחים אצלם קבוע כל שנה לחג ראשון ולכן לנו אין מקום גם אם נרצה. השנה אח אחד הולך לצד של אשתו והשני אהחליט שהוא עושה פעם ראשונה בבית)
ובזכות שקראתי אותך שאלתי את אמא שלי אם היא רוצה שנבוא ואפילו עשיתי את זה בצורה שהיא תרגיש שאנחנו רוצים לבוא וזו הזדמנות בשבילנו...
והיא ממש ממש שמחה! אבל היא כבר הציעה לאחותי הגדולה (שכבר 10 שנים עושה בבית לבד) לבוא והיא מחכה לתשובה ממנה...
זהו. הלוואי ויסתדר. ויעמוד לך לזכות.
אז אני אכתוב פה את נקודת המבט הלא צדיקה שלי, רק כדי שתדעי שאתם לא לבד...
אצלנו להורים של בעלי יש שלושה ילדים. שניים נשואים ואחת לא. רק לנו יש כמה וכמה ילדים (לאח השני הנשוי יש בת אחת שנולדה אחרי הרבה שנים).
לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו עושים ליל הסדר בבית (למרות שאצל ההורים שלי, משפחה ברוכה, דווקא כיף).
עשינו את זה שנה אחת כשהגיע התור אצל ההורים שלי, ובשנה אח"כ בעלי שאל אם אולי בכ"ז נעשה אצל ההורים שלו כדי שלא יהיו לבד (אחיו היה אמור ללכת לצד של אשתי). אני ממש ממש התלבטתי, כי ליל הסדר הפרטי שלנו היה כ"כ מוצלח והיה לי קשה לוותר על זה (וגם בעלי הודה שאצל ההורים שלו לא נוכל לתת לילדים את מלוא תשומת הלב, כי הם רק רוצים כבר להגיע לשולחן עורך ופחות מעניין אותם דברי תורה וכאלה).
ואז הייתה הקורונה, וזה פשוט פתר לנו את הבעיה🤭
ומאז המשכנו לעשות לבד בבית וזהו, וההורים שלו לפעמים היו עם האח השני ולפעמים רק עם הבת הרווקה.
מציינת שתי נקודות חשובות:
1- ההורים שלו דווקא אנשים שאוהבים שקט, וקשה להם לארח אותנו לאורך זמן. גם לסתם שבת אנחנו כבר לא מתארחים אצלם כי זה פרויקט גדול מדי בשבילם. פוגשים אותם באמצע שבוע, כמעט כל שבוע.
2- אחותו של בעלי עם קשיים נפשיים, כשאנחנו באים לשם היא לא מסוגלת להיות שם (נשארת סגורה בחדר שלה). מה שאומר שאם נהיה שם בליל הסדר - היא לא תהיה שם... (ובגלל הקשיים שלה גם עם חברות וכד' היא לא תחגוג) אגב, נודע לנו על הקשיים האלה רק בשנים האחרונות... לפני כן לא הבנו למה היא תמיד מתחמקת מנוכחתנו. (בתחילת שנות נישואינו היא עדיין הייתה בסדר והייתה איתנו כשבאנו לבקר)
זהו, רק כתבתי את הסיפור שלנו (באנונימי גם בגלל הבושה וגם בגלל הפרטים החסויים על גיסתי). לא יודעת אם אפשר להסיק ממנו לסיפור שלכם...
גם הצד של בעלי אוהב שקט לכן הולכים פחות.
מדברים על משפחה שכן רוצה אורחים..
את לא היחידה
וכשיש מקרים יוצאי דופן זה הגיוני ומתקבל
מדובר פה על מקרה קלאסי
אנחנו עוד לא יודעים מה לעשות השנה
אבל גם אצלנו יש סיפור מורכב יותר
את לא צריכה להרגיש רגשות אשמה על זה
תמיד יש יוצאי דופן ופרטים שונים
מתייחסים כמובן למקרה רגיל
אז אם זה שיקול משמעותי (אין ממד, נסיעה ארוכה וכדו') קחו את זה בחשבון.
וברור שיש תורנות
או שההורים מתארחים או שמארחים את הילדים התורן, כל שנה לפי הסידור שהכי מסתדר להורים מול האח התורן
מבינה שהמצב אצלנו עצוב יותר ממה שחשבתי
לאף אחד לא באמת אכפת מההורים ברמה של הקרבה
הם אנשים לא קלים ואין לצערי הערכה
אין לי כוח להכנס לזה מול בעלי כי החג אצל ההורים שלו זה חתיכת אירוע ואנחנו שם מאז החתונה
אני לא רוצה לדמיין את ההרגשה שתהיה לי לדעת שהוא בטוח מבואס ברמות אבל אין לו ברירה
ולא, ההורים ממש לא שמחים להיות לבד
שנים קודמות היה להם סידור שכבר לא רלוונטי
בכל אופן אחים שלי לא יזרמו על תורנות
כל אחד מציג את תירוציו ואני לא במקום של להטיף להם
מבינה אותך ממש ממש
🫂🫂🫂
זה לא פשוט
סיטואציה לא פשוט. בכלל
הלוואי שימצאו איזה רעיון שירגיע אותך
תתפללי 🩷
יכולה לומר שאנחנו 6 שנים חוגגים סדר בבית וחמתי מארחת כל שנה. השנה ייתכן ולא תארח בגלל המצב, ואני לא יודעת מה מבחינת אחים שלו. כרגע אחות רווקה כל שנה מגיעה, ועוד אחת נשואה לא יודעים
אני מבחינתי אם אדע שהם לבד כלומר רק האחות הרחוקה מגיעה - מעצמי אציע לבעלי ללכת וממש בלב שלם
אבל ודגש חשוב - לא סובלים שם חלילה, בכלל, פשוט מעדיפים את החג אצלנו בבית עם פחות המוניות
אז אני אומרת - אם ההורים בלתי נסבלים, מעירים, כועסים, מתפרצים, והאווירה עכורה - לא רואה סיבה ללכת לסבול. יש להם אחריות להנעים ולהתאים את עצמם לאורחים, כמו שהפוך. זה מערכת דו צדדית
אם זה רק "לא כיף כמו אצל חמתך" - חד משמעית הייתי הולכת.
לא יכולה לדמיין מצב שהיינו משאירים את ההורים לבד בליל הסדר..
שנה שעברה נסענו לבד להורים של בעלי למרות שזה ממש לא פשוט אבל היה לנו ברור שכיבוד הורים מעל הכל.
אז הוא יהיה מבואס
קורה
הוא אדם בוגר שמסוגל להבין את הסיטואציה ולהתגבר
צריכה לתת לו מים ואני רגילה לתינוקות שלוקחים תמ"ל אז מביאה בבקבוק תינוק מים.
הפעם התינוק יונק והאחות המליצה לתת בכוס ולא בבקבוק.
אז בגלל שאף פעם לא השתמשתי בכוס כזאת אשמח להמלצןת שלכן מניסיון
את הבת שלי עם כוס רגילה
קניתי לה כוס של תינוקות והיא לא אהבה
בבית זה מרגיש לי הכי נח.
לחלקם נתתי מים בבקבוק תינוק כשנכנסו למסגרת. לא הפריע להנקה
קשיחה, לא חד פעמית. נוח יותר אם היא שקופה
ואת מחזיקה לו שישתה מעט מעט.
כשקצת גדלים ומצליחים להבין לבד איך לשתות, נוח להשתמש בכוס אימון.
יש הרבה סוגים של כוסות אימון, ודווקא התנסיתי בהרבה ויש את מה שיותר אהבתי, אבל אני לא חושבת שההבדלים קריטיים ואמהות אחרות אוהבות סוגים אחרים, אז לדעתי לקנות את מה שתמצאו בסופר, ואח"כ אם לא תאהבי תנסי לדייק לסוג שיותר מתאים לך.
-כוס אימון עם פיית סיליקון, אנחנו אהבנו את של נוק-יחסית קלה לניקוי וממש נוחה לשימוש והמחיר סביר
-בקבוק תינוקות למרות שהאחות לא המליצה, ממליצה להוסיף לו ידיות. אם החשש שזה יבלבל עם הנקה, בגלל שזה רק למים זה פחות סביר..
-כוס אימון 360° שלא נוזלת. קצת קשה יותר לניקוי אבל הייתה ממש ממש נוחה לבת שלי כשהיא גילתה שהכי כיף לטפטף את הבקבוק על המגש/על השמיכה במיטה במקום לשתות🤣 גם אותה היא גילתה איך לשפוך אבל זה לקח יותר זמן. אנחנו קנינו בעליאקספרס, יש גם בארץ לכל מיני חברות.
היי עצמי
תזכורת חשובה:
אל תשכחי שזה כאילו.
זה רק כאילו זמנך בידך
זה רק כאילו אם את בבית כל היום אז את צריכה או חייבת או אמורה להספיק עוד ועוד ועוד
תזכרי רגע שיש מלחמה. (בתוך מלחמה בתוך מלחמה)
נכון את רוצה להספיק, להתקדם
אבל יש לך זללני אנרגיה בלתי פוסקים בדמות התרעות, אזעקות, שינה קטועה, מלחמה בחוץ, חדשות על העם היקר שלך, דאגות, חששות, חוסר ריכוז, בלבול ועוד ועוד.
האנרגיה שלך היא לא פנויה.
למעשה היא נזללת בכל רגע נתון.
אם בעבר ה100% שהיית צריכה לשאוף אליו היה X
אז עכשיו אפילו 50% או 20% הם הם ה100% החדש במצב הנתון הנוכחי!
תזכרי רגע עצמי ⏰
בדיוק כמו שאמרו הרבה פסיכולוגים ואנשי בריאות הנפש בזמן האחרון - התפקיד שלך במלחמה הזו הוא לשמור על החיים של הילדים שלך. ועל החיים שלך.
נכון שזו מטרה ראויה? נכון.
ונכון שבעת מלחמה זו מטרה שהיא אף מספיקה? נכון. מספיקה והותר.
אז זו המטרה שלך.
כל השאר בונוס.
אם תצליחימעבר - יופי. אם לא - לא.
ומה הכי חשוב? - לא להיות עם הלקאה עצמית.
אל תאשימי את עצמך, אל תתבאסי על עצמך, אל תשפטי את עצמך, אל תבקרי את עצמך
את עצמך שלא הייתה מספיק פנויה לילדים
את עצמך שלא הספיקה כל מה שרצתה להספיק
את עצמך שלא התקדמה כמו שהיא רוצה להתקדם
את עצמך שבמרדף סביב מטרות בעת טירלול המלחמה.
את עושה מה שאת יכולה ומסוגלת.
גם אם זה נראה לך כלום ושום דבר - זה המון.
את שומרת על החיים שלך ושל ילדייך, את שורדת, את חיה.
באמת שזה המון.
ובבקשה לפחות אל תאשימי ותבקרי את עצמך
כי זה זללן אנרגיה כ"כ עצום, ואין לך יקרה שום אנרגיה פנויה בתוך הטירלול הזה
אז לפחות בלי זה.
טוב?
זוכרת?
שימי שעון מעורר ⏰
ותעוררי חמלה, אהבה וקבלה שלך את עצמך, בטח ובמיוחד שעכשיו.
את אלופה ❤
זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?
אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.
גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.
ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.
כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.
והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.
לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,
ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.
ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו
באת לי בזמן
ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤
פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.
כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.
אז שנייה יקרה.
קחי אוויר
ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,
ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.
אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.
את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.
אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.
כל אחת ואיפה שהיא יכולה.
ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...
כי האני הזו בתוך מלחמה.
והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.
וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.
לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.
ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.
נסי לראות את כל ה"מה כן" את.
לא ה"מלא לא".
כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.
את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.
את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.
ואז?
מה, ככה כאילו כלום?
ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?
והגוף שרועד מה איתו?
והילד שבוכה מה איתו?
והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?
והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?
והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?
והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?
אז אי אפשר אותו דבר.
ואפילו לא קרוב.
אפשר לחיות.
להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.
ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.
אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!
אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!
כי אני א-ל-ו-פ-ה!
את אלופה!!!
וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ
ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!
ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.
אז לאהוב את עצמך גם ככה.
לקבל כוחות
לקבל אוויר
להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך
ולזרוח, מבפנים
כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑
באת לגמרי בזמן
גם הראשון וגם השני
ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..
רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏
ובטח שעברה המכסה של ה100%
ואפילו בהצטיינות יתרה!
אפילו רק תינוק
ועוד חולה
ועוד מלחמה
וארוחת צהריים חמה
וסדר באמצע היום
אלופת עולם 👑
תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️
שומרת על החיים שלךנגמרו לי השמותזה גם מספיק והותר ❤
שם אחד, לא שניים.
תודה!
חוזרת לניק שלי למעקב
אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.
אבל זה לא מהתנ"ך.
בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:
איתי, עידו.
שזאב איננו שם של יהודי במקורות.
ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.
בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.
ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.
ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.
נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...
אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).
אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.
בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.
אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.
לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.
אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.
נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא יעל ודבורה אבוחצירא
גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).
(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).
זה דבר נדיר ביותר באמת.
למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע
אבל עדות המזרח
וגם הרצל יש להם🤭
המקוריתוהוא לא האריה היחיד הספרדי.
הרצל ספרדים באמת לרוב נקראו על שם בנימין זאב הרצל (שאגב הסיבה לקרוא זאב אריה וכו היתה הרבה פעמים ממש לא קשורה למגפות אלא לברכות של השבטים כמו פה - בנימין זאב, יהודה אריה, נפתלי הירש (צבי))
"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)
תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...
(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)
שאני חשבתי שלגמרי חדש. אבל נמצא בתיעוד ארכיאולוגי מסוף בית ראשון או משהו כזה.
כך שגם אם לא מופיע בתנ"ך מאוד יכול להיות שהיה בשימוש בתקופת התנ"ך
ועידו היה הסבא של זכריה הנביא שגם כן היה נביא בעצמו....
והשפה העיברית היא עדין השפה העיברית של אלפי שנים, גם אם איבדנו חלק מאוצר המילים בעקבות הגלות... כך שאולי גם בתקופת התנ"ך היה אגם, ים וכו
אני מרשה לעצמי להגיד את זה, כי מניחה שאין פה מישהי שקראה ככה לבן שלה.
לק"י
אם בכלל.
ובדקתי באתר שבודק שמות, והסתבר שיש כמה מאות כאלה....
חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך
איתמר
אלקנה
דביר
ישי
מלאכי
עוזיה
עמיחי
אליאב
אימרי
אביה
רואי
אחיה
אלחי
אלרואי
בניה
מתניה
שניהם מהממים בעיניי, ושניהם מהתנך.
בסוף בחרנו אלנתן.
