איסור נגיעה מדאורייתא.

האופן היחיד שאולי אין איסור מדאורייתא - הוא בפנויה טהורה, דבר שלא מצוי כמעט היום (חוץ מאלו הרווקות עולות להר הבית, שטובלות, ובעצם טבילתן עוברות עבירה בפני עצמה), וגם שם - זה לא אומר שזה מותר, אלא רק שזה לא דאוריייתא.

אמנם יש מפוסקי דורינו שביקשו לחדש שכל זאת רק בנגיעת חיבה ולא בנגיעה סתם, אבל זה לא אומר ש"אין מקור" אלא הפוך, החידוש הוא שלהם.

וגם לדבריהם - שאין איסור גמור בדבר, זה נכלל בתוך "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" וכדו'.

הם מפרשים את הלימוד הנ"ל - כמתייחס רק לנגיעת חיבה.

(והם לא רבים, בכל מקרה. ועל כגון דא שנינו "לאוו משנת חסידים היא")

ובכל אחת אחרת שעומדת בגדר "שאין ליבו נוקפו"

שהגבול בינהם ממש לא ברור...

וגם כל אחד יכול להגיד אחרת מה זה בשבילו "סתם"... אותה נגיעה יכולה להיות ככה ויכולה להיות מעבר

וכל נגיעה יכולה לעורר את התאווה רק תחשבי על זה לוגית אם זה באמת נראה לך סתם זה אף פעם לא תשובה חד משמעית

וזה פתח עצום להדרדר כשאין גבול מוגדר

ואגב בעיניי זה באמת בולט מדי ההבדל בין המינים שקשה להתעלם מזה גם בנגיעה סתמית. אם בתור בת אני יכולה לחשוב את זה אז מה בתור בן.

(דוגמא: איך מתחילות התאהבויות בסרטים? יש לה איזה משהו בשיער והוא מוציא לה אותו כולה... נכון? חחח נגיעה עניינית לגמרי) 

מה השאלה?

כלומר, אם התחלת לדבר שטויות אז עד הסוף?

גמרת להסית באקו"ח אז הגעת לכאן? 

מה לאתאיסט בפורום בית המדרש וממתי הוא ממנה את עצמו לפסוק הלכות?

לך תענה על שאלות בברית החדשה, במקום להטריל כאן

לדעתך המלומדת אתאיסטים מאמינים בברית החדשה ?

או שיש לך מכסה יומית של שטויות שאתה חייב לעמוד בה, אחרת ינתקו לך את האינטרנט ברמב״ש?

לא, אבל לא אכפת לי שאתאיסטים יטרילו נוצרים.

שכל שוטה ונבער ממנה את עצמו ל"דעת תורה" וכל בטלן מעורער קובע שהוא "היהדות הנאמנה". ככה נהוג אצלכם בחורים , אבל במקומות הגונים זה אחרת.

כאן כל אחד מייצג את עצמו ואני אמרתי לך , לא מיניתי אותך לדובר ואין לך שום זכות להצהיר הצהרות בשמי.

לכבוד נטו אפשר להחוות קידה קטנה (או גדולה) עם הראש.. או משהו כזה.

אני אישית נניח לא לוחץ יד לכל אדם שאני מכבד... את כן?

להפך, לאלה שאני ממש מכבד (כמו אדם מבוגר) אני מרגיש פחות בנוח עם לחיצת יד כאילו אנחנו חברים.

לחיצת יד למנהלת במסיבת סיום, עוד דוגמאות? 😅

מה עשית, עכשיו המנהלת בטוחה שאת אוהבת אותה ותשמור איתך על קשר 

אני חושב שזה אכן עניין של כבוד,

אבל לדעתי זה בדיוק הכבוד - שאני בחברות עם האדם מולי.  ככה אני מרגיש לפחות

כך שאם היא לא ידעה שאני א סובלת אותה- עכשיו היא יכולה להיות בטוחה בכך...

זאת אומרת, זה אכן לא ברצוני - אבל זה בכוונה

כי כמה פעמים ניסיתי להוריד את היד ושקלים נפלו. 

אז זה נחשב אונס בעצם?

אם זה מותר אני מוותר על הפלת שקלים והנאות שכאלה 

יש אנשים ראויים שכן טענו כך.

אני לא אומר לסמוך על כך ולנהוג כך למעיישה, אבל צריך לכבד.

וכן, הם ברי-הכי להורות, גם כנגד ר' משה.

תנשום רגע. זה בדיוק מה שאמרתי - שאני לא אומר לפסוק כך להלכה, אבל זכותו היתה להורות, זה לא "הבל". 

חידדתי קצת, כדי לאזן את תגובתך. 

תנשום, זה הכל

אין לי בעיה לומר טעיתי, אבל באמת לא חשבתי שאני מצטט

הפריע לי הקונטקסט הקצת מזלזל. ודו"ק וכו.

נראה לי שמצב שמישהו יפגע באמת, לא קיים כמעט. נדיר שאדם לא מבין מה זה דתי ששומר על ההלכה.

צריך להיזהר שה"שלא ייפגע" לא יהפוך לפתרון לאי נעימות שלנו.

לא כדאי לפרוץ פרצה, בכל מקרה..

יש כאן שתי שאלות - בית המדרש

כמו שכתבתי שם בתגובה בהמשך, ייתכן שזה היה היתר מיוחד בגלל הסיטואציה כך שאי אפשר ללמוד ממנו הלכה אבל זה כן מראה שאין איסור מוחלט וגורף.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום