מנסה לכתוב...
אמצע שבוע 39 מגיעה לביקורת (העוברית היתה קטנה אז אני בביקורת כל שבוע- שבועיים. כיף חיים🤦♀️)
מוניטור תקין נכנסת לאולטרוסאונד ובום העוברית לא גדלה כבר שבועיים הערכת משקל 2.400 נכנסת לאחוזון 3.
שולחים לזירוז דחוף. אני בדמעות מתקשרת לאמא שלי מקפיצה אותה מהעבודה
בעלי מנסה להרגיע אותי להגיד שהכל יהיה בסדר אני מפחדת מלידה מזורזת כי לא רציתי אפידורל וגם שמעתי סיפורים מלחצים על זירוזים אז כל הדרך אני עם דמעות
מגיעים לבית חולים שולחים אותי שוב לאולטרוסאונד וב"ה פה רואים שהיא גדלה לפחות 200 גרם בשבועיים. אני קצת נרגעת ומקללת את הציוד בקופת חולים
בודקים אותי עוד קצת ושולחים הביתה עם הוראה להיות במעקב זרימות ומוניטור כל יומיים.
חוזרים הביתה. אני מנסה להתאושש. יוצאת עם בעלי לאכול ונסים להרגע
בנתיים שום צירים ושום כלום
מנסה דיקור סיני, הליכות, תה פטל ושום דבר
מגיע לביקורות יומיים אחר כך ב"ה המוניטור תקין וגם הזרימות.
ממשיכים לעשות הליכות אבל בקושי יש צירים
עכשיו אני כבר ממש בסוף 39
שבת אצל ההורים. מבררים הלכות בקשר לנסיעה בשבת ומטעינים פלאפונים ממש לא רציתי ללדת בשבת אבל בשלב הזה אני פשוט רוצה ללדת
אבל שבת עברה בלי אפילו ציר אחד
אכלתי לכולם את הראש שאני כבר רוצה ללדת
אני כבר חושבת שהיא תשאר לי בבטן לנצח
מוצ"ש. הולכת לשירותים פתאום רואה דם בניגוב
מתחילה לרעוד.
קוראת לבעלי בפאניקה. הוא מזמין אמבולנס
עושים הבדלה בשתי דקות מהאמבולנס כאן
אני יורדת אליו ברגל. ממש לא בא לי שכל השכונה תנעץ בי עיניים
מתחילים לנסוע
אף אחד לא אמר לי איזה חוויה מרנינה זה לשכב על הגב כמעט על הרצפה בתוך אמבולנס דוהר בכביש מפותל הרגשתי שעוד רגע היא יוצאת ממני רק בגלל הטלטולים
כל הדרך מחזיקה את היד של בעלי ומתפללת שהכל יהיה בסדר
אה ובנתיים שום צירים🤦♀️
מגיעים לבית חולים. מגלגלים אותי למיון(שונאת את זה בעעע)
במיון לא מתלהבים ומחברים אותי בנחת למוניטור ב"ה יש דופק והכל בסדר
נכנסת לרופאה היא בודקת אותי פתיחה 1.5
היא מתלבטת אם לשחרר אותי או לאשפז מחליטה להשאיר אותי
עולה למחלקת נשים ומקבלת חדר ענק לבד יאייי
אני מתמקמת ואמא שלי חוזרת הביתה
מנסים להירגע
בעלי מתארגן לישון לידי בספה מדברים קצת והוא צונח ונרדם
אני לא מצליחה להרדם גם בגלל העירוי וגם בגלל המתח
אני חצי מנמנת כל הלילה
בבוקר מעירים אותי למוניטור ב"ה הכל תקין
הרופא מגיע אומר שלדעתו זה הפקק הרירי ואין לי מה לדאוג. בודק אותי, פתיחה 2
מחליט להשאיר אותי עד שתתפתח לידה
מנסים להעביר את היום ככה
(אני עם חלוק של בית חולים שיא היופי האנושי)
שוב אולטרסאונד הכל תקין לא עשו הערכת משקל אז לא יודעת אם היא עלתה
חוזרים לחדר בנתיים הכינסו עוד משהי איתי אוףףף
מגיע הערב אני כבר לא אלד בתאריך המשוער..
שוב מוניטור
ושום צירים!!! היא לא רוצה לצאת😩
מנסים ללכת לישון
קמה ב2:30 עם כאב לא ברור
משנה תנוחה. לא עובר
מתחילה לתזמן, רואה שיש איזהו מרווח מסודר בין כאב לכאב
ב3:00 הכאב נהיה טיפה יותר חזק וסדיר
מעירה את בעלי ויצאים לסיבוב במחלקה
כל פעם שיש ציר עושה תרגילים מהקורס ומנסה לנשום
עכשיו אני בטוחה שיש לי צירים
מתחיל ממש לכאוב נכנסת למקלחת ועושה תרגילים שם המים ממש עוזרים
4:30 אומרת לבעלי לקרוא לאחות שלי בא אותי ל מוניטור
היא רואה צירים לא סדירים ואומרת שיש לי עוד זמן...
אבל אני מרגישה שזה רק מתגבר ונהיה יותר חזק ומסודר
מתחיל ממש לכאוב לי
אני מעירה את אמא שלי אומרת לה לבוא לבית חולים
היא מגיעה באיזור 5:30
אני שוב במקלחת מרגיעה את הצירים
הם מתחילים להיות במרווח של 5 דקות וממש כואבים
אני מבקשת שוב מוניטור אבל האחות לא מסכימה. היא אומרת שיש לי עוד זמן
אני אומרת לה שאני מרגישה שמשהו יתקדם ורוצה שיבדקו אותי.
היא אומרת לי לחכות עד שהרופא יגיע ושלידות ראשונות לוקחות זמן אז הכל בסדר
בנתיים אני מתפתלת מכאבים
בעלי המסכן כבר לא יכל לראות אותי... הוא מנסה לעשות לי מסאז אבל לא עוזר
פתאום אני מרגישה שאני צריכה להקיא
מקיאה את נשמתי אל תוך הכובעים המוזרים האלה...
האחות הבינה שאני כנראה לקראת לידה...
סוף סוף מורדים אותי למיון
7:15 מגיעה למיון
מחברים למוניטור קשה לי לשכב הכאב הרבה יותר חמור ככה
מנסים לבדוק פתיחה לא מצליחים
מנסים שוב. פתיחה 4... מה??? כל זה רק בשביל פתיחה 4?? אני כבר אומרת שאני רוצה אפידורל למרות שכל ההריון לא רציתי...
7:30
מחליטים להכניס לחדר לידה. תופסת רגע אחד לבד עם בעלי לפני שנאסרים
מגיעים לחדר לידה. פתאום ציר של החיים
אני נשכבת על הרצפה מרוב כאבים
בעלי צורך שיביאו לי אפידורל עכשיו
בודקים פתיחה 6-7... תוך רבע שעה...
המרדים מגיע עד שהוא מתארגן ועד שמחברים ל מוניטור עוברים 10 דקות
פתאום אני מרגישה שאני צריכה ללחוץ!
אני צועקת שאני צריכה ללחוץ המיילדת רצה אלי
בודקת. פתיחה מלאה!!!
תוך חצי שעה מאז שנכנסתי לחדר...
היא מסתכלת אלי ואומרת יאלה עושים את זה בלי אפידורל..
אני מתפקסת ומתחילה ללחוץ
כאבים של החיים אני צורחת את נשמתי
בעלי מאחורה כמעט מתעלף...
אמא שלי האלופה עוזרת לי לנשום בין הלחיצות
חצי שעה של לחיצות וצרחות אימים והיא בחוץ!!
נולדה יפיפיה ושלוש קילו!!! איפה כל הרופאים שאמרו שהיא קטנה???!!!
השליה ב"ה יוצאת שלמה
בעלי מברך בדמעות שהחיינו
היא מדהימה ועירנית אני מניקה אותה וזה הדבר הכי מהמם בעולם
תוך שעה מאז הכניסה לחדר לידה המהממת שלי נולדה
בודקים אותי ונקרעתי דרגה 2
תופרים ותופרים ואני רק מחכה להחזיק אותה...
מעלים אותי למחלקה אני אפילו הולכת קצת ברגל
לא מאמינים לי שילדתי בלי אפידורל בלידה ראשונה...
אני רק לא מאמינה שב"ה זה מאחורי ואני מחזיקה אותה בידיים
