מעדיפה יותר שמישהו שאני מכירה ישדך.. כי ככה הבן אדם קצת יותר מכיר אותי כאישיות ולא ככותרות בכרטיס שלא תמיד מצליחות להעביר הכל

אבל ברור לי שלפעמים דווקא מישהו שלא כזה מכיר אותי, מכיר מישהו שנשמע מתאים ואז זה באמת יתאים
באופן כללי, מאמינה בגישה שלא צריך להתקבע על דרך אחת כי לקב"ה יש המון דרכים להביא לנו את מה שנכון לנו

מעדיפה את ההצעה כתובה, אם זאת חברה שמציעה ככל הנראה אעדיף גם לדבר איתה כדי לשמוע קצת יותר בצורה חיה

לגבי "שגר ושכח", לדעתי זה ממש הגיוני ונחמד שהשדכנ/ית יתעניין אחרי זמן שהגיוני שהייתה כבר פגישה או 2 כדי לשמוע אם זה בכלל הכיוון, ולומר שהוא ישמח לשמוע איך מתקדם ושאם יש שאלות אז אפשר בשמחה ואז לשחרר..

אישית, חושבת שחשוב לעדכן את השדכנ/ית אם הולך טוב או חלילה נגמר... גם כדי לא להשאיר בחוסר ידיעה וגם להודות!! הבן אדם השקיע מחשבה ומאמצים

ברור שכיף לקבל הצעה מחבר - גם כי זה פרגון, כיף לי שמפרגנים לי.

גם כי הוא מכיר אותי ויש אמינות.

אבל אם אני אחכה רק להצעות מאנשים שמכירים אותי רציני... אני אהיה בברוך רציני.

אבל חוץ מזה - כבר שמתחילים לברר על ההצעה בצורה רצינית - זה לא משנה אם זה מחבר או משדכנית. הבירורים עמם הם אותם בירורים והמפגש עצמו הוא אותו מפגש.

כל עוד אפשר לברר בצורה רצינית - לא אכפת לי באמת מאיפה תבוא ההצעה

הצעה טובה היא יכולה להיות גם דרך כרטסייה מושקעת שכתוב שם הרבה דברים שמעניינים אותי והם ייחודיים להצעה.

לא כזה קריטי אם זה הקלטה או כתוב. רגיל להודעה כתובה.

במהלך השידוך -

תלוי מי. לשדכנית שפניתי אליה הכי הרבה יש כלל שאחרי פגישה ראשונה אני אומר לה אם אנחנו ממשיכים לעוד פגישה.

אם זה בנאדם שאני מרגיש בנוכח זה יהיה כיף להתעניינות אבל אם אני לא מרגיש בנוח זה יהיה מעיק במקרה הרע ולא קשור במקרה הטוב.. אם זה בעדינות פעם ב.. ובצורה קצרה נראה לי בסדר.

דרך השידוך - 

ברור שאני אעדיף שמי שמציע יכיר את שני הצדדים, לצערי אצלי זה כמעט ולא שייך, ולכן מתפשרים על כרטיסיות וכו'.

מה שכן, ההתייחסות שלי היא שונה כמובן בהתאם למציע.

אני אוהב שהכרטיס כתוב ע"י הבעלים...הכתיבה בעיני מלמדת לא מעט (בלי להגזים כמובן), מעבר לזה אז עדיף הקלטה או כתיבה מאשר שיחה בה אם לא רשמתי, אפשר לשכוח וזה מעצבן.(גם לא תמיד אני הכי קשוב בשיחה עצמה, ויכול לפספס)

במהלך השידוך- 

אין לי בעיה עם שגר ושכח, וגם אין בעיה עם התעניינויות - כל זמן שלא מנסים להכנס לאיפה שלא צריך...

שמכיר את שני הצדדים באופן אישי , אך בשל התדירות הפחותה עד מאוד ששולחים הצעות

מעדיפה שידוכי וואאצפ קבוצתיות, עם תמונה וכרטיס.

הרבה יותר חשוף, וגם אני יכולה לשמור על צניעות והשדכנית של הקבוצה מקבלת בשבילי את הפניות.

וגם יכולה להציע לאחרים שידוכים משם, אז זה כלי מעולה.

ובמהלך השידוך בהחלט אוהבת שיש קצת ליווי, שהשדכן מתעניין איך היה וכאלה, או

שבמקרה שהיה לי לא מזמן שהבחור דחה ללא כל סיבה נראית לעין, שמחתי לפחות שהיה

לי את מי לשאול.  בקיצור צד שלישי רק עוזר.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!