מותר לך להרגיש כל דבר.
הכל בסדר.
ופשוט עכשיו זה מתנגש עם רגשות של חמותך, חמיך ובעלך.
בראש סדר העדיפויות (של בעלך ושלך)- אתם במקום הראשון. את אצלו והוא אצלך.
בכל נושא, גם מול ההורים, גם אם לא נעים.
כמובן שיש כיבוד הורים והכל, אבל הזוגיות שלכם, השלום בית, שמזבח מוריד דמעות על פירוקו הוא בראש סדר העדיפויות! זה קודם כל הבסיס להכל.
כמובן שאנחנו לא עקשנים, ואנחנו אוהבים לעשות חסד, והכל אבל לא לשכוח קודם כל לעשות חסד עם בני הבית...
ולכן לדעתי, כאשר לאחד מבני הזוג זה לא נוח להכניס משהו לישון בחדר שינה או בבית בלי שאתם נמצאים, בייחוד שאתם זוג צעיר וטרי ואתם בונים את המקדש שלכם - הבן זוג גובר.
כמובן, תמיד אפשר "לוותר" כדי *לשמח* את הבן זוג - מתוך בחירה ,אהבה, ללא כפיה וכו'.
וגם אם לא - להגיד בצורה יפה להורים, וכהחלטה זוגית. "זה לא מתאים לנו" - כמובן רק בעלך מול ההורים שלו (ובכלל טיפ לחיים - את מול ההורים שלך, הוא מול ההורים שלו. אם משהו מהותי מפריע או דברים כאלה רק הוא אומר להורים שלו, לא את...)
אני אומרת בתור משהי שלא אכפת לה להביא את הדירה לחברים שמחפשים, ולבעלי מאד קשה, ולכן עם כל הבאסה שלי אני שמחה, ואני לא נותנת את הבית. כי בעלי יותר חשוב לי לפני שאני רצה לעשות חסד עם כל העולם.
(יש לציין שזה לא שחור לבן, ויש מקרים חריגים כמו נניח חיפשו דירה לשבת לזוג שבא מהדרום כשהיו אזעקות ובשמחה שנינו רצינו להביא...)
חוץ מזה, שאני מאמינה שאם היית מרגישה שחמותך מכבדת אותך ואת הפרטיות שלך, ולא תחטט, היית פשוט שמה את הדברים בקופסא אטומה סגורה ונותנת ובכלל לא שואלת כאן....
דרך אגב, לדעתי זה הבדלי מנטליות, ואין מה להשוות בין ההורים וביניכם
אני גדלתי שמקובל להביא בתים, ולכן אם נרצה לארח את ההורים שלי, לא יהיה אכפת להם לישון בדירה אחרת וההורים של בעלי לא גדלו על זה ואין מצב לארח אותם בגלל זה... וזה בסדר ומובן.
ועם כל זה, את מסוגלת בתנאים מסויימים לתת, מה טוב.
וראיתי שכתבו כאן זה ילדותי ופינוק - אז את ממש ממש ממש לא תינוקית, ילדותית או מפונקת. כל זוג וההתנהלות שלו. כל אחד עם מנטליות אחרת, והכל בסדר גמור.
ותהנו בירח הדבש 
