הדבר ראשון שאישה תעשה זה לחטט ולראות מה מצב הניקיון בבית..

במיוחד שמדובר בחמות שרוצה לדעת עם מי בדיוק הבן שלה התחתן.

במיוחד בשירותים ובמטבח. 

אם הייתי החמות, בטוח הייתי מחטטת מעבר כדי לראות מי זאת האישה.. חחח מודה...

ובטוח שיש כאלה שלא יעשו זאת. אבל לא נראה לי שהן הרוב. בכלל.

המצב הכי טוב, גם בשבילך וגם בשביל חמותך, הוא שתהיו קרובות אחת לשנייה.

לא תמיד זה מצליח (גם חמותי ואני זה לא בדיוק סיפור אהבה...).

אם זה לא מצליח, אז בוודאי שאת לא צריכה להכניס אותה נגד רצונך לביתך ולמיטתך, והתחושה שלך שהבית שייך *לכם* והוא חלקת אלוקים הקטנה *שלכם*, במיוחד בתחילת הקשר, בעייני חשובה יותר מאשר לאפשר לחמותך חופשה בחינם.

למרות שהיא הסבירה לך בצורה הכי יפה ועדינה שאפשר?

להגיד לאשה שהיא תינוקת, שהרגשות שלה הם סתם פינוק ושום דבר מעבר.

לזלזל ברגשות של אנשים זה לא פתרון טוב.

אני לא חוששת מהסדר והארגון - נשואים טריים

הלוואי שזה היה כך, בוודאי שיש לשאוף לכך וכו', אבל ברור שבקרים רבים המצב רחוק מכך - ולדעתי בדרך כלל זה באשמת החמות...

גם אני לא הייתי מוכנה שחמותי תישן במיטה שלנו.

אישית, אין לי בעיה שיהיו לי בבית, כי אין לי מה להסתיר, ואם היה לי, הייתי מחביאה או לוקחת איתי. אבל במיטה שלנו???? אין מצב ..

ב"ה

אבל אני באמת לא מבין מדוע להתנגד?

האם אתם מתארחים בבית שלהם? האם היא לא עשתה בשבילכם פי 10 ממה שאתם עשיתם עבורה?

בגדול הייתי אומר כן ובשמחה. מסדר היטב את הבית מכל מה שלא רוצים בארון סגור וכו. מוודא שלא יהיה משהו שאני לא רוצה שיראו. גם אם זה אומר לסיים תרופה/לשים אצל חברה שמכירה את הסיפור ומוכנה וכו'.

באופן כללי לא כזה משנה לי שאנשים יראו/יחשבו וכו. בעיה שלהם אם הם דוחפים את האף למקום פרטי, לא בעיה שלי. לא מעסיק את הראש בספיקולציות מה יחשבו עלי..

אנחנו נותנים את הדירה לשבתות לשכנים או מכרים כשצריך, כולל את חדר השינה, אחרי שמסדרים היטב לקראת האורחים (לרוב מקובל אצלנו שהאורחים מביאים מצעים, אבל אנחנו מציעים תמיד. לחמי וחמותי אנחנו תמיד שמים מצעים, ולמרות שיש חדרי אורחים אנחנו נותנים את חדר השינה שלנו כי הוא הכי נוח. (מקווה שלא מחטטים במגירות, אבל תכל'ס, לא מעניין אותי)

אנחנו מאוד אוהבים אותם, (אני. אשתי ברור שמסתדרת עם ההורים שלה. אבל הרבה פעמים כשקצת קשה לה איתם אני מרגיע אותה ומסביר איך זה יכול להיראות מהצד שלהם, איך הכוונה שלהם לטובה וכו כדי להרגיע את העניינים לטובה) מסתדרים מצוין. כמובן שיש דברים שונים ומעט מורכבים, אבל הם באמת עזרו לנו כל כך הרבה ויש לי הכרת הטוב גדולה מאוד אליהם. אם הם צריכים משהו ממני, נקודת המוצא שאני מאוד אשתדל לעזור.. 

אם חמיך וחמותך היו רוצים לבוא אליכם וכיוון שאין מקום בבית אז "לישון בחד השינה שלכם", כשאתם נמצאים בו. היית נותן?

גיוואלדדד! לגיטימציה לאנטי-כיבוד-הורים!! שומו שמיים והזדעזעי ארץ!

אז יופי, יש אנשים שמרגישים כך גם כשהם לא נוכחים שם בעצמם.

א קיצר, שום לגיטימציה ושום כיבוד הורים. הכי נורמלי בעולם שאשה לא תרצה שחמותה תסתובב לה בחדר שינה ובמיטה.

ואגב, מספיק פוסקים גם פסקו את זה להלכה, הם ראו ברגש הטבעי והאנושי הזה בסיסיות של צניעות.. (זה קשור גם לתמיהת פשוט אני כאן: מה הקשר לרבנים, וממתי הם מתנגדים לכיבוד הורים? - נשואים טריים). 

אם כאדם לא נשוי אני מבין את הרתיעה מכך שישתמשו במיטה של זוג, כאדם נשוי אני מן הסתם אבין זאת בכפליים.

חוצמזה, טיפה פחות היבריס לא יזיק לך, אני אולי צעיר, אבל יש כאן בשרשור (ובעולם, בכלל) יותר מידי אנשים שטיפה יותר מבוגרים גם ממך כנראה, וכתבו שזה מפריע להם. משומה אתה חושב שרק מה שאתה מרגיש לגיטימי, ורגשות של אחרים הם הבל ותינוקיות. אתה יודע, זה לא מעיד על בעיה בהם, אלא בך....

וכמדומני שלא הבנת את השאלה: שאלתי אם תסכים שההורים שלך יישנו בחדר שינה בשעה שאתם שם. תחשוב שוב..

גם אדם לא נשוי מסוגל להבין שמיטות של זוג זה אינטימי, לא?

אני אולי רווק, אבל לא אינפנטיל.

ושוב: כל כך הרבה אנשים נשואים ומבוגרים פה ובעולם בכלל חושבים כך, אתה לא חושב שאתה טוען טענה דבילית כאשר אתה מאשים את זה שאני סובר כך - בהיותי צעיר ורווק? 

בתור אברך חרדי (...) אתה אמור לדעת את הכלל הבסיסי: "לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, וחזר הדין, מה להצד השווה שבהן", למדנות בסיסית כוללת הבנה שאי אפשר לתלות מחצית אירוע בסיבה שלא מיישבת את מחציתו השניה, ובוחרים רק בסיבה המתאימה להיות מושלכת על הסיטואציה כולה. 

והכי הצחקת אותי כשכתבת שאתה מכבד את דעתם... כתבת כאן שזה תינוקי, דימיוני, התבכיינות. לזה אתה קורא כבוד? אני מתאפק לא לחשוב למה אתה קורא "זלזול"...

ולגבי הצניעות וההלכה:

משהו מנותק אצלך. ההלכה היא דבר שמחייב את הצניעות הטבעית ומעגנת אותה. לולי ההלכה היית גם רוקד סטפס בעירום בכיכר העיר?

כשההלכה אומרת שמשהו לא צנוע, היא לא מתכוונת שתכווצ'ץ' עיניים בריכוז עמוק ותאמר בצדקנות כקדוש מעונה "הריני מקבל עלי את ההלכה למרות שאני לא מבין אותה, באמת אני סבור שזה צנוע לגמרי, אבל מה אעשה והתורה גזרה עלי"... היא פשוט מתכוונת שתבין שזה באמת לא צנוע, עובדתית, מציאותית. כמה פשוט.

ובנוסף, כפי שציינתי, ההימנעות משינה במיטת זוג נשוי מעוגנת בדברי הפוסקים. אתה מפלה בין הלכות?

יש כמה מהפוסקים שכתבו שלא לישון במיטת זוג נשוי שמוכרים לישן. קל וחומר היכרות כמו של הורים...

לא דיברתי על זה שענית, אלא על זה שלעגת, זילזלת, השפלת. (פינוק... זה לא שום דבר מעבר... - נשואים טריים מוכר לך מאנ'שהוא?)

מזל שאתה לא חרדי. נחסך מהם פאדיחה. אה?

זה שרבים חולקים עליך למרות שהם מבוגרים ונשואים, מלמד אותנו שכנראה זו אינה עמדה הנובעת מחוסר הבנה של צעירים רווקים. לא כן?

ואם אינך מבין את מה שההלכה מלמדת אותך, וסבור שמצוות צניעות הינה כמצוות פרה אדומה. אתה בבעיה קשה. סלח לי באמת.

זה נכון שרוב הפוסקים לא קיבלו זאת, אבל לא מצינו הכרעה מקובלת (כגון במשנ"ב, או אפילו שו"ע)

אבל הוד מעלתו יהודה החליט שזה לא התקבל, ושלא צריך להתייחס, ושזה גם פינוק בכייני ותינוקי.

חשיבה בוגרת מאוד. מה יש לומר.

(שלא לדבר על כך שגם דבר שלא מחייב הלכתית, שהרי ודאי שניתן לסמוך על הדעות האחרות, וק"ו כאן שזה עיקר הדעות. עדיין לא הופך לדבר בכייני ותינוקי.

ואם כן, אז אני גאה להיות בגנון של רב פפא, בעל המימרא האוסרת. ושל הראשית חכמה לדוגמה, שקיבל זאת. אחלה פעוטון יש לי.)

לא לעגת?? לא לעגת?? 🤦‍♂️😅

לא, אתה לא מבין. אם מבחינתך אתה מקיים דיני צניעות רק כי "ככה כתוב", אבל אל התפתח לך בנפש שום יחס צנוע לנושאים שבצנעה. ואתה מקיים את ההלכה רק כדי לא לקבל גהינם, אז לא, לא הבנת את הנקודה..

"לדעתך" או שזו עובדה? פתח בכד וסיים בחבית...

מכל מקום, אין כאן שום סברת כרס שלי, אני לא אמרתי שאסור, אלא שהסברא הזו כבר קיימת, כלומר שאינה שטות, כלומר שנורמלי שאנשים מרגישים כך. כלומר שאתה לועג לאנשים סתם כי אתה אנטיפת.

תודה. שמחתי לעזור.

הסברתי לך טוב - אני לא אומר שכך צריך לנהוג להלכה. אלא שהסברא הזו מצויה

סברא שקיימת בגמרא, גם אם לא נפסקה להלכה, אינה "תינוקית", לא כן? איך חרדי לתפארת לא מבין את זה, לעזאזל?

את המאירי סתם דחפת לפה בלי שום קשר, אם כי אם אני חושש שיש היום מישהו שמרביץ לאשתו, עם או בלי קמל, זה אנטיפת כמוך שלועג לנשים על רגשותיהן.

הסיוג ממש עוזר, אתה אומר שאתה אנטיפת גם כלפי גברים ולא רק כלפי נשים? וואו, ממש מרגיע.

סברא שאומרת שדבר כזה הוא לא צנוע - פירושו שנורמלי להרגיש שזה חשוף. אבל מובן שלא תבין את זה, כי כאמור - יש לך נתק בין הקיום לבין ההבנה, וכמו שכבר הודית בעצמך - שהלכה לא גורמת לך להפנים מה זה "צניעות" אלא רק לקיים אותה כמי שכפאו שד. לא פלא שתגיד "זה סברא הלכתית אבל רגשית זה תינוקיות".

חתיכת בושה לאנושות.

אין לי שום עניין להמשיך בפרטי, הוא לעג לרגשות של אנשים בפומבי אז אני אתן לו על הראש בפומבי.

גם אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו.

בנתיים אין כאן שום קשר לפרוטוקול, אלא רק לאנטיפטיות המגעילה שלך, שמכוחה לעגת לאינספור ניקיות (וניקים) שהעיזו רחמנא ליצן לומר כאן שלא נעים להם שיכנסו אליהם למיטה, שומו שמיים.

נוטה להתחיל להלוות בריבית לילדים שלי.

זה ידוע שהיום זה כבר לא רלוונטי, פשוט לרבנים אין אומץ להתיר...

ההלכה היא לא אוסף חוקים מנותק מהמציאות. כשהלכה אומרת שמשהו לא צנוע - פירושו שבמובן המילולי של המילה - יש כאן חשיפה, חדירה לפרטיות, ביטול אינטימיות. זה המהות של ההלכה.

קשה לך להפנים? אין דבר. תגדל תבין. ובנתיים אל תלעג לאנשים.

זה לא רגשות התנאים, אבל השכל המדובר הוא שכל שקובע מה נקרא "צנוע", זה הכל.

ואם יש סברא שמשהו נקרא לא צנוע, אז ממש לא פלא שבמקרה גם אשה תרגיש שזה חדירה לפרטיות שלה.

כאמור, בנתיים יורת מידי אנשים שגדלו והקימו בית מרגישים עםז ה לא נעים, אבל אתה בוחר לומר (כמו מי שמעולם לא פתח קצות...) שהסיבה שאני אומר ככה היא כי לא התחתנתי.

כן, כי נורא מסתבר שאחרי שאתחתן ארצה שהמיטה שלי תהיה נחלת הכלל. כל כך הגיוני, עד כדי שממש פלא מדוע הציבור הנשוי כאן לא עבר גם כן את התהליך המדהים הזה.

כל הפלפול שלך בטעות יסודו, שכן הגמ' כידוע דורשת ממקרא דכתיב "ונשי עמי תגרשון מבית תענוגיה"  - כלומר, במוצהר, ההלכה בנושא היא פועל יוצא של רגש, כיוון שלזוג לא נח במצבים כאלו - יש איסור לגרום לו את אי הנוחות.

איזה מזל שהגמ', והנביא, לא היו כאן בפורום לשמעו שמדובר ברגשות תינוקיים שלא צריך להתחשב בהם.

ואשתי כנ''ל להורים שלי!!

וכשגרנו בדירת חדר, זה באמת מה שהצענו בשביל לארח אותם (בסוף השכנים נסעו, ונתנו לנו את חדר השינה שלהם).

נכון שיש פרטיות ויש סודות וכו וכו'

אבל להורים צריך לתת הכל כולל הכל, נכון שעל פי ההלכה מחוייבים להשתמש רק בכסף שלהם, אבל מה שזה לא כסף או אם הם משלמים, חובה לתת להם.

הם גידלו את בעלך עשרים ומשהו שנה, נתנו לו את החיים, היו ערים עשרות לילות בשבילו, השקיעו בו מאות אלפי שקלים, טרחו בשבילו אישית עשרות אלפי שעות, ניגבו לו את הטוסיק. אז לא לתת להם את החדר כשאתם לא בבית??? בעיני זה הזוי!! וכמו שאמרו אפשר למצוא פיתרון יצירתי לדברים שלא רוצים שההורים יראו.

מותר לך להרגיש כל דבר.

הכל בסדר.

ופשוט עכשיו זה מתנגש עם רגשות של חמותך, חמיך ובעלך.

בראש סדר העדיפויות (של בעלך ושלך)- אתם במקום הראשון. את אצלו והוא אצלך.

בכל נושא, גם מול ההורים, גם אם לא נעים.

כמובן שיש כיבוד הורים והכל, אבל הזוגיות שלכם, השלום בית, שמזבח מוריד דמעות על פירוקו הוא בראש סדר העדיפויות! זה קודם כל הבסיס להכל.

כמובן שאנחנו לא עקשנים, ואנחנו אוהבים לעשות חסד, והכל אבל לא לשכוח קודם כל לעשות חסד עם בני הבית...

ולכן לדעתי, כאשר לאחד מבני הזוג זה לא נוח להכניס משהו לישון בחדר שינה או בבית בלי שאתם נמצאים, בייחוד שאתם זוג צעיר וטרי ואתם בונים את המקדש שלכם - הבן זוג גובר.

כמובן, תמיד אפשר "לוותר" כדי *לשמח* את הבן זוג - מתוך בחירה ,אהבה, ללא כפיה וכו'.

וגם אם לא - להגיד בצורה יפה להורים, וכהחלטה זוגית.  "זה לא מתאים לנו" - כמובן רק בעלך מול ההורים שלו (ובכלל טיפ לחיים - את מול ההורים שלך, הוא מול ההורים שלו. אם משהו  מהותי מפריע או דברים כאלה רק הוא אומר להורים שלו, לא את...)

אני אומרת בתור משהי שלא אכפת לה להביא את הדירה לחברים שמחפשים, ולבעלי מאד קשה, ולכן עם כל הבאסה שלי אני שמחה, ואני לא נותנת את הבית. כי בעלי יותר חשוב לי לפני שאני רצה לעשות חסד עם כל העולם.
(יש לציין שזה לא שחור לבן, ויש מקרים חריגים כמו נניח חיפשו דירה לשבת לזוג שבא מהדרום כשהיו אזעקות ובשמחה שנינו רצינו להביא...)

חוץ מזה, שאני מאמינה שאם היית מרגישה שחמותך מכבדת אותך ואת הפרטיות שלך, ולא תחטט, היית פשוט שמה את הדברים בקופסא אטומה סגורה ונותנת ובכלל לא שואלת כאן.... 

דרך אגב, לדעתי זה הבדלי מנטליות, ואין מה להשוות בין ההורים וביניכם
אני גדלתי שמקובל להביא בתים, ולכן אם נרצה לארח את ההורים שלי, לא יהיה אכפת להם לישון בדירה אחרת וההורים של בעלי לא גדלו על זה ואין מצב לארח אותם בגלל זה... וזה בסדר ומובן.

ועם כל זה, את מסוגלת בתנאים מסויימים לתת, מה טוב. 

וראיתי שכתבו כאן זה ילדותי ופינוק - אז את ממש ממש ממש לא תינוקית, ילדותית או מפונקת. כל זוג וההתנהלות שלו. כל אחד עם מנטליות אחרת, והכל בסדר גמור.

ותהנו בירח הדבש

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.