שמעו..אני באמת כבר לא יכולה לתאר את גודל הכאב שנמצא בתוך הלב שלי! אני מנסה לשאול את עצמי את זה כבר כמה ימים ולא מצליחה..למה אני מושכת לחיים שלי בשידוכים רק בחורים אהבלים כאלה, משעממים וגם לא ניראים משהו בכלל???? אני באמת מנסה כל שידוך לתת לזה צ'אנס אבל אני כבר לא מסוגלת.
אשמח אם מישהו יאיר לי אולי ואז הכל ייפתח בעזרת ה' ואני אזכה להכיר את החתן האמיתי שלי!
אני מישהי שניראת מאוד טוב, חכמה, אני מעריכה את עצמי מאוד (כמובן בלי להתגאות יותר מדי, כן?) , יודעת למה אני ראויה ( לבחור הכי מדהים וצדיק שיש!!!) וגם ככה בקושי יש הצעות אז עד שיש איזה הצעת שידוך שנשמעת נחמדה אני באה לפגישה מזה אופטימית ושמחה ואיך שאני רואה את הבחור..הכל יורד לי בשנייה.. רובם בכלל לא הטעם שלי אבל אני אומרת לעצמי אולי בשיחה משהו יתפוס אותי ואז הם פשוט נופלים בשניות..אחד ניראה כולו חסר ביטחון ואם אני לא פותחת את השיחה הבנאדם שותק, אחד מסתכל כל הזמן לצדדים ובקושי יוצר קשר עין, היה אחד שהלך קדימה מדי ואני מאחוריו באיזה 2 מטר במקום שילך איתי באותו קצת הליכה (כאילו מה אתה טמבל..?? קצת רגישות לבחורה!!!) וכולם כאלה משעממים וגורמים לי לפהק...והמצחיק הוא שכמעט כולם רוצים להמשיך איתי...לא הזוי?!!!??
לא מבינה את זה..אין גברים בעלי תשובה שיודעים להיות גברים ויודעים איך לדבר נורמלי ולצחוק עם בחורה? אני ממש לא נושכת וממש זורמת וכיף איתי מאוד!
אשמח אם תגידו למה בכל זאת ניראה שאני מושכת דווקא בחורים "פצועים" כאלה בשידוכים?
ומה שניראה לכם ב2 דברים:
מה אני צריכה לעשות כדי שיבוא בחור שמתאים לי באמת? ומצד שני מה אני צריכה להפסיק לעשות או לתקן כדי שיבוא מישהו שיהיה לי כיף איתו באמת ואני אוכל לראות בו בעל?

