רוב הבנות כאן לא התחתנו

אבל לא מה הכלה רוצה שייעשה, או מה בסופו של דבר התברר כמעשה נכון ומועיל ומה לא

א. הרבה פעמים רוצים להשקיע, להפתיע, לפנק וכדומה 
אבל צריך ללכת לפי הרצונות של הכלה ולא לפי הרצונות של החברות של הכלה

ב. צריך לדאוג להסיע את הכלה - זה אומר חברה עם רישיון ו/או רכב / שכור/ ההורים / כל דרך שתגיעו 

לקשט לה את הרכב

לדאוג לתיק כלה 

ג. לתאם איתה ציפיות מה היא רוצה ביום הזה- מתי להגיע? מתי לשחרר? צילומים?

יש כלות נניח שרוצות חברה אחת מהבוקר ואחרות רק לצילומים , לזרום איתה ולא להיפגע 

ד. עיקר המטרה הוא ללוות אותה ולהיות שם בשבילה 

ה. לדאוג למשפחה לארוחת צהרים קלה - ליוותי הרבה כלות וזה תמיד היה הצעד החכם ביותר 

ולנסות לשמור על מוראל ואווירה טובה 

ותכלס זה בעיקר שונה כי בנים לא תמיד מתארגנים בבית.. 

וגם ההתארגנות היא קצרה משמעותית 

אז נראלי יש פחות זמן משפחה וחשיפה לסירי הלחץ 

שולחת לך לפרטי רשימה מדהימה שחברה שלי שלחה לי פעם.

אם עוד מישהי צריכה מוזמנות לפנות אליי בשמחה(:

של מלווים ומלוות.

לא אמורים להיות עם המשפחה ביום של החתונה עד החתונה?

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". המעבר צריך להיות מההורים לאישה, לא מהחברים לאישה, לא? אודה להסברים מה העניין.

רק אוסיף שמעבר למימד הפרקטי (שבהחלט גם קצת יותר מורכב אצל הכלה)-

יש בנות שצריכות גם תמיכה רגשית ביום הזה, ושיעשו אווירה שמחה וכו' שתקל קצת על הלחץ והמתח.

בקטע הזה אין תחליף לחברות טובות(:

יש לציין שטרם התנסיתי ממש בפועל, אבל ככה נראה לי מהתבוננות מבחוץ.

כל כלה ומה שהיא מרגישה שנכון לה ביום הזה.

אבל אני מרגישה שהרבה בנות חוות את זה יותר בכיוון של איך שאני תיארתי את זה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בגלל זה כמעט ברור לי שאני לא הולכת לעשות שבת כלה עם חברות 😅

מניחה שארצה בשבת הזו להיות עם המשפחה ולא להתחיל לארח חברות חח

וגם לא נראלי שארצה שישנו איתי בלילה שלפני..

אבל 

מרגישה שבמובן מסוים זה אירוע מרגש גם למשפחה. ובטח הם גם יהיו קצת לחוצים ועמוסים ולא לגמרי פנויים רגשית.. 

אבל חברות באות ממקום יחסית נקי אז לגמרי הן יכולות לתמוך ולעזור ולשמח

וגם הרבה עושות אותו.. ממש לא חייב שזו תהיה השבת שממש לפני..

@מיונז יישר כוח, אני בהחלט מבין מאוד אותך ואת הגישה שלך... ככה גם אני רגיל (כשאחותי התחתנה היא הייתה כל היום בבית, התאפרה בבית ונסעה עם אמא שלי לאולם. באולם על כסא הכלה כבר היו יותר חברות וכו, אבל בבסיס? ממש ממש לא. גם עם אח שלי אני זוכר שהלכתי למנחה ביום חתונתו). לכן מעולם לא נתקלתי מקרוב ביישום אחר, רק שמעתי את כל הדיבורים האלו על מלוות וכו אבל אף פעם לא באמת הבנתי את העניין, מחוסר היכרות. @מדרשיסטית20 יישר כוח גדול על ההסבר. אני אישית יותר מזדהה עם מיונז בעניין הזה.

מבינה מה אתה אומר.. פשוט אישית מרגיש לי שלא יהיה להן מה לעשות ..

כי תכלס באים כדי לדבר ולתמוך או לשמח ולרקוד ואני רק רוצה להתכונן בשקט ובנחת שלי 

אבל זה כנראה קשור גם לאופי..

אני באופן כללי בחיים מעדיפה את השקט שלי עם עצמי ברגעים גדולים ולא את כל העולם איתי..

את כל העולם יש בחתונה אחר כך ואז זה כיף ממש 

ושוב, ברור לי שהכל אינדיודואלי.. פשוט רציתי להשמיע גם את הצד הזה..

שכל אחד יעשה מה שטוב לו.. העיקר שנתחתן כולנו במהרה ובשמחה !

צלם לא ההורים סוגרים מראש? כמו אולם, תזמורת, פרחים והכלללל?

כי בניסיוני האישי לא הכרתי מציאות אחרת...

אבל יתומה זו לא תופעה רחבה ב"ה, נכון? יתומה שמלוות אותה חברות שלה כל יום החתונה אני מבין. אבל במקרים רגילים, לא הכרתי.

אבל דווקא בגלל זה בראש שלי היה שזה אמור להיות יום שקט ורגוע (כלומר, כמה שיותר מצידנו כי מצד המציאות הוא הכי לא) אז מעבירים אותו בשקט בבית, מתאפרים ומסתרקים עד שנוסעים לאירוע עצמו. אבל מקבל את טענתך ומבין שיש גם הנוהגות ככה. העיקר שכל אחת תעשה מה שנוח ומתאים לה (בגבולות הלגיטימיים, כן?)

בד"כ צריך עזרה טכנית שהיא רגשית, ורגשית שהיא טכנית.

אני כותבת כאן מלא דברים, אבל זה ממש כל כלה והסיפור שלה ושל המלוות.. בנחת, מה שטוב לכולכן ומתוך תיאום ציפיות ושמחה

לקשט לה את החדר, לדאוג לאישורי הגעה, להכין לוח טרמפים, ארגון שבת כלה, הכנת מחברת כלה, הכנת ברכת כלה, להשיג סידור מיוחד ליום החתונה, ללכת עם הכלה למדידות, לקנות מטפחות, ללכת איתה לאוורור כשצריך, לסידורים, לקניות, להעיד ברבנות שהיא רווקה, להיות שם בשבילה בתקופה המיוחדת והרגישה הזו. לתווך בינה לבין החתן בשבוע שלא מדברים למי שנוהג, לארגן ספירה לאחור, לקשט רכב, לנהוג מאיפה שמתארגנים לצילומים ולאולם, לפעמים גם להסיע את הזוג לצימר/ למלון אחרי החתונה... לדאוג לשמור את הערכת טאצ'אפ ובכללי להיות אחראית על תיקונים של איפור ותסרוקת (המאפרת והמסרקת תסביר לך), להכין רשימה של שמות לתפילה, לשמור לה את התכשיטים בחופה, להיות בקשר עם המלווים, לדאוג שהיא תאכל/ תשתה אם היא לא צמה, לדאוג לאוכל בחדר יחוד/ בצימר, לדאוג לערכת עזרה ראשונה, שניה ושלישית ברמה של חוט לבן ומחט, מגבונים להסרת כתמים, תחבושת אלסטית, קשיות כדי שהיא תוכל לשתות בלי שהאודם ירד ועוד.. לסדר לה את ההינומה אם וכשצריך, לדאוג לפלייליסט ואווירה משוגעת ביום החתונה וכו'

חשוב לי להדגיש שזה לא תפקיד של מלווה אחת!! הרבה מכאן נהוג שהמשפחה עושה, תלוי אם יש אחיות שמלוות, איפה היא מתארגנת, כמה מלוות יש, מה הרצון שלה, של המשפחה, שלך, של שאר המלוות ושל הדינמיקה ביניכן. חשוב ממש לא לקחת על עצמך מעבר למה שאת רוצה/ מעבר למה שהכלה רוצה!! אתן רוצות להשאר חברות!!! זו תקופה רגישה לשני הצדדים, היא בתקופה עמוסה ורגישה, את מפחדת לאבד אותה ואולי מדחיקה קצת רגשות קנאה... גם ככה המצב נפיץ, אל תעמיסי על עצמך בבקשה בבקשה בבקשה, את לא רוצה שהחברות שלכן תפגע, זה לא שווה את זה! את רוצה לשמח ולשמוח, אבל גם את בנאדם. תקחי על עצמך אך ורק מה שבכוחותייך!! אני מבטיחה לך שהיא תאהב אותך גם אם לא תכיני חובקי מפיות עם תמונות של הזוג המאושר לשבת כלה, וגם אם לא תמצאי טוש בצבע כסף לכתוב איתו על האוטו, היא לא תשים לב... אבל למה היא כן תשים לב? אם את חווה את האירוע הזה כמעמסה ונטל ומתרחקת ממנה רגשית שזה הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו. היא צריכה את הלב שלך, את ההקשבה  וההכלה והשמחה שלך. בשביל הטכני יש משפחה ועוד חברות, לא להעמיס על עצמך, זה פשוט לא שווה את הסיכון בפגיעה בחברות. ואם יש לך מבחן גדול אז את לא יכולה לבוא איתה לנסיון של התסרוקת והאיפור אז תגידי! כלה היא בנאדם, אין לה נבואה ורוח הקודש, והיא גם רוצה שתהיי שמחה מאוד מאוד ושלא תגיעי לחתונה מותשת ולא יהיה לך כח לרקוד...

בגדול זה יום כיפי ושמח, את מחתנת חברה כ"כ טובה! זו שמחה גדולה! רוקדים מלא, עושים אווירה משוגעת, את מתלבשת יפה, אם באלך גם איפור ותסרוקת, מצטלמים, מחייכים, נוסעים ברכב כלה וכולם צופרים לכם, עושים מלא שטויות וכיף כיף כיף

בהצלחה ובשמחות!! 

פשוט לעזור לה בכל דבר ולהרגיע אותה שתגיע לחתונה שמחה

יום החתונה הוא יום מלחיץ

ולפעמים הכלה/החתן מתחרטים או חושבים להתחרט (לא קרה לי , אבל הגיוני שיקרה)

לפעמים יש פשלה עם הזמנים - האיפור/צלם /וכו' מאחרים ומפקששים את זמן החופה

לפעמים אורח מסוים מהמשפחה "עושה בעיות" ומשגע את הכלה 

לפעמים היא מפחדת שהאיפור או השמלה לא מספיק יפים

לפעמים היא מפחדת לאחר לחופה

לפעמים היא רעבה וצמאה, אם היא צמה 

לפעמים היא בגעגוע לבית הקודם - בית הוריה - שכעת היא עוזבת אותו מלגור בו כביתה

ומלא הכנות

ושהשמלה לא תתלכלך וכו'

את - התפקיד שלך - לעזור לכלה , להיות יד ימינה

פשוט לזרום איתה

אם את רואה למשל שהיא רוצה לבכות - אז אם בא לה לבכות עליך, סבבה, 

אם בא לה לשים אותך ב"צד" ולבכות על אמא שלה או חברה אחרת - אל תיעלבי, תחשבי רק על מה שטוב לה

אם הצלם רוצה לצלם אותה במקומות שהיא עלולה ליפול או להסתכן - את צריכה לבקש מהצלם שעדיף שלא, לשמור עליה, היא קצת מעופפת ביום הזה

לבוא עם המוןןן מצב רוח טוב

ולהביא לעצמך אוכל ושתיה, כי זה יום מתיש (נשמע שזה קצר, אבל זה ארוך! ומתעייפים ונהיים רעבים)

אם היא רוצה שקט, לתת לה את השקט - ולא לחפור ולהתעקש איתה על משהו מסוים

אם היא לחוצה מ-כמה אנשים הגיעו או לא , השמלה או האיפור או כל דאגה אחרת - התפקיד שלך לעשות שהיא תהיה שמחה, נניח להרגיע אותה שהיא ממש יפה ומהממת, ולא נורא וכו' ומי שם לב, וכו' , פשוט לשמח

להיות יעילה, ולפתוח את העינים ולשים לב -  אם את רואה שהיא הולכת להתעלף  , להציע כוס מים,

יעילה, נניח להחזיק לה את השמלה שלא תתלכלך , אם הולכים במקום שלא הכי נקי

זה קצת דומה ל.... "לסעוד מישהו בבית חולים" להבדיל כמובן....

אבל באמת - לעשות הכל עבורה, כי יום קצת קשה ולחוץ ..... צריך לעמוד בזמנים וכו' 

בהצלחה,

ותזכרי שאם היא בחרה בך כמלווה - זו מחמאה גדולה!

שהיא רואה בך

א) חברה קרובה מאד

ב) שאת אדם נעים ומרגיע ועם טקט וכו' לזמנים ה"קשים" כיום חתונה לתמוך ולעזור 

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

רגישות זה לא בהכרח לכבד את מי שסביבי. זה אומר שהמנגנון שלי מוצף יותר. ואדם שהמנגנון שלו מוצף יותר לא יכול להיות רגיש לאנשים סביבו (או לרגשות שלהם שמשוקפים אצלו בגוף).

לא כי הוא אדם רע, כי הוא בהצפה.

ואדם בהצפה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לצאת ממנה. זה סבל נוראי וסיוט.

יש הרבה מה לעשות עם הצפה. ובכלל עם אתגרים רגשיים.

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי ובאיזה גיל התחתנת.

כשההמתנה מתארכת והגילאים עולים זה עלול להביא למקומות מאוד לא טובים. וד"ל.

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת