רוב הבנות כאן לא התחתנו

אבל לא מה הכלה רוצה שייעשה, או מה בסופו של דבר התברר כמעשה נכון ומועיל ומה לא

א. הרבה פעמים רוצים להשקיע, להפתיע, לפנק וכדומה 
אבל צריך ללכת לפי הרצונות של הכלה ולא לפי הרצונות של החברות של הכלה

ב. צריך לדאוג להסיע את הכלה - זה אומר חברה עם רישיון ו/או רכב / שכור/ ההורים / כל דרך שתגיעו 

לקשט לה את הרכב

לדאוג לתיק כלה 

ג. לתאם איתה ציפיות מה היא רוצה ביום הזה- מתי להגיע? מתי לשחרר? צילומים?

יש כלות נניח שרוצות חברה אחת מהבוקר ואחרות רק לצילומים , לזרום איתה ולא להיפגע 

ד. עיקר המטרה הוא ללוות אותה ולהיות שם בשבילה 

ה. לדאוג למשפחה לארוחת צהרים קלה - ליוותי הרבה כלות וזה תמיד היה הצעד החכם ביותר 

ולנסות לשמור על מוראל ואווירה טובה 

ותכלס זה בעיקר שונה כי בנים לא תמיד מתארגנים בבית.. 

וגם ההתארגנות היא קצרה משמעותית 

אז נראלי יש פחות זמן משפחה וחשיפה לסירי הלחץ 

שולחת לך לפרטי רשימה מדהימה שחברה שלי שלחה לי פעם.

אם עוד מישהי צריכה מוזמנות לפנות אליי בשמחה(:

של מלווים ומלוות.

לא אמורים להיות עם המשפחה ביום של החתונה עד החתונה?

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". המעבר צריך להיות מההורים לאישה, לא מהחברים לאישה, לא? אודה להסברים מה העניין.

רק אוסיף שמעבר למימד הפרקטי (שבהחלט גם קצת יותר מורכב אצל הכלה)-

יש בנות שצריכות גם תמיכה רגשית ביום הזה, ושיעשו אווירה שמחה וכו' שתקל קצת על הלחץ והמתח.

בקטע הזה אין תחליף לחברות טובות(:

יש לציין שטרם התנסיתי ממש בפועל, אבל ככה נראה לי מהתבוננות מבחוץ.

כל כלה ומה שהיא מרגישה שנכון לה ביום הזה.

אבל אני מרגישה שהרבה בנות חוות את זה יותר בכיוון של איך שאני תיארתי את זה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בגלל זה כמעט ברור לי שאני לא הולכת לעשות שבת כלה עם חברות 😅

מניחה שארצה בשבת הזו להיות עם המשפחה ולא להתחיל לארח חברות חח

וגם לא נראלי שארצה שישנו איתי בלילה שלפני..

אבל 

מרגישה שבמובן מסוים זה אירוע מרגש גם למשפחה. ובטח הם גם יהיו קצת לחוצים ועמוסים ולא לגמרי פנויים רגשית.. 

אבל חברות באות ממקום יחסית נקי אז לגמרי הן יכולות לתמוך ולעזור ולשמח

וגם הרבה עושות אותו.. ממש לא חייב שזו תהיה השבת שממש לפני..

@מיונז יישר כוח, אני בהחלט מבין מאוד אותך ואת הגישה שלך... ככה גם אני רגיל (כשאחותי התחתנה היא הייתה כל היום בבית, התאפרה בבית ונסעה עם אמא שלי לאולם. באולם על כסא הכלה כבר היו יותר חברות וכו, אבל בבסיס? ממש ממש לא. גם עם אח שלי אני זוכר שהלכתי למנחה ביום חתונתו). לכן מעולם לא נתקלתי מקרוב ביישום אחר, רק שמעתי את כל הדיבורים האלו על מלוות וכו אבל אף פעם לא באמת הבנתי את העניין, מחוסר היכרות. @מדרשיסטית20 יישר כוח גדול על ההסבר. אני אישית יותר מזדהה עם מיונז בעניין הזה.

מבינה מה אתה אומר.. פשוט אישית מרגיש לי שלא יהיה להן מה לעשות ..

כי תכלס באים כדי לדבר ולתמוך או לשמח ולרקוד ואני רק רוצה להתכונן בשקט ובנחת שלי 

אבל זה כנראה קשור גם לאופי..

אני באופן כללי בחיים מעדיפה את השקט שלי עם עצמי ברגעים גדולים ולא את כל העולם איתי..

את כל העולם יש בחתונה אחר כך ואז זה כיף ממש 

ושוב, ברור לי שהכל אינדיודואלי.. פשוט רציתי להשמיע גם את הצד הזה..

שכל אחד יעשה מה שטוב לו.. העיקר שנתחתן כולנו במהרה ובשמחה !

צלם לא ההורים סוגרים מראש? כמו אולם, תזמורת, פרחים והכלללל?

כי בניסיוני האישי לא הכרתי מציאות אחרת...

אבל יתומה זו לא תופעה רחבה ב"ה, נכון? יתומה שמלוות אותה חברות שלה כל יום החתונה אני מבין. אבל במקרים רגילים, לא הכרתי.

אבל דווקא בגלל זה בראש שלי היה שזה אמור להיות יום שקט ורגוע (כלומר, כמה שיותר מצידנו כי מצד המציאות הוא הכי לא) אז מעבירים אותו בשקט בבית, מתאפרים ומסתרקים עד שנוסעים לאירוע עצמו. אבל מקבל את טענתך ומבין שיש גם הנוהגות ככה. העיקר שכל אחת תעשה מה שנוח ומתאים לה (בגבולות הלגיטימיים, כן?)

בד"כ צריך עזרה טכנית שהיא רגשית, ורגשית שהיא טכנית.

אני כותבת כאן מלא דברים, אבל זה ממש כל כלה והסיפור שלה ושל המלוות.. בנחת, מה שטוב לכולכן ומתוך תיאום ציפיות ושמחה

לקשט לה את החדר, לדאוג לאישורי הגעה, להכין לוח טרמפים, ארגון שבת כלה, הכנת מחברת כלה, הכנת ברכת כלה, להשיג סידור מיוחד ליום החתונה, ללכת עם הכלה למדידות, לקנות מטפחות, ללכת איתה לאוורור כשצריך, לסידורים, לקניות, להעיד ברבנות שהיא רווקה, להיות שם בשבילה בתקופה המיוחדת והרגישה הזו. לתווך בינה לבין החתן בשבוע שלא מדברים למי שנוהג, לארגן ספירה לאחור, לקשט רכב, לנהוג מאיפה שמתארגנים לצילומים ולאולם, לפעמים גם להסיע את הזוג לצימר/ למלון אחרי החתונה... לדאוג לשמור את הערכת טאצ'אפ ובכללי להיות אחראית על תיקונים של איפור ותסרוקת (המאפרת והמסרקת תסביר לך), להכין רשימה של שמות לתפילה, לשמור לה את התכשיטים בחופה, להיות בקשר עם המלווים, לדאוג שהיא תאכל/ תשתה אם היא לא צמה, לדאוג לאוכל בחדר יחוד/ בצימר, לדאוג לערכת עזרה ראשונה, שניה ושלישית ברמה של חוט לבן ומחט, מגבונים להסרת כתמים, תחבושת אלסטית, קשיות כדי שהיא תוכל לשתות בלי שהאודם ירד ועוד.. לסדר לה את ההינומה אם וכשצריך, לדאוג לפלייליסט ואווירה משוגעת ביום החתונה וכו'

חשוב לי להדגיש שזה לא תפקיד של מלווה אחת!! הרבה מכאן נהוג שהמשפחה עושה, תלוי אם יש אחיות שמלוות, איפה היא מתארגנת, כמה מלוות יש, מה הרצון שלה, של המשפחה, שלך, של שאר המלוות ושל הדינמיקה ביניכן. חשוב ממש לא לקחת על עצמך מעבר למה שאת רוצה/ מעבר למה שהכלה רוצה!! אתן רוצות להשאר חברות!!! זו תקופה רגישה לשני הצדדים, היא בתקופה עמוסה ורגישה, את מפחדת לאבד אותה ואולי מדחיקה קצת רגשות קנאה... גם ככה המצב נפיץ, אל תעמיסי על עצמך בבקשה בבקשה בבקשה, את לא רוצה שהחברות שלכן תפגע, זה לא שווה את זה! את רוצה לשמח ולשמוח, אבל גם את בנאדם. תקחי על עצמך אך ורק מה שבכוחותייך!! אני מבטיחה לך שהיא תאהב אותך גם אם לא תכיני חובקי מפיות עם תמונות של הזוג המאושר לשבת כלה, וגם אם לא תמצאי טוש בצבע כסף לכתוב איתו על האוטו, היא לא תשים לב... אבל למה היא כן תשים לב? אם את חווה את האירוע הזה כמעמסה ונטל ומתרחקת ממנה רגשית שזה הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו. היא צריכה את הלב שלך, את ההקשבה  וההכלה והשמחה שלך. בשביל הטכני יש משפחה ועוד חברות, לא להעמיס על עצמך, זה פשוט לא שווה את הסיכון בפגיעה בחברות. ואם יש לך מבחן גדול אז את לא יכולה לבוא איתה לנסיון של התסרוקת והאיפור אז תגידי! כלה היא בנאדם, אין לה נבואה ורוח הקודש, והיא גם רוצה שתהיי שמחה מאוד מאוד ושלא תגיעי לחתונה מותשת ולא יהיה לך כח לרקוד...

בגדול זה יום כיפי ושמח, את מחתנת חברה כ"כ טובה! זו שמחה גדולה! רוקדים מלא, עושים אווירה משוגעת, את מתלבשת יפה, אם באלך גם איפור ותסרוקת, מצטלמים, מחייכים, נוסעים ברכב כלה וכולם צופרים לכם, עושים מלא שטויות וכיף כיף כיף

בהצלחה ובשמחות!! 

פשוט לעזור לה בכל דבר ולהרגיע אותה שתגיע לחתונה שמחה

יום החתונה הוא יום מלחיץ

ולפעמים הכלה/החתן מתחרטים או חושבים להתחרט (לא קרה לי , אבל הגיוני שיקרה)

לפעמים יש פשלה עם הזמנים - האיפור/צלם /וכו' מאחרים ומפקששים את זמן החופה

לפעמים אורח מסוים מהמשפחה "עושה בעיות" ומשגע את הכלה 

לפעמים היא מפחדת שהאיפור או השמלה לא מספיק יפים

לפעמים היא מפחדת לאחר לחופה

לפעמים היא רעבה וצמאה, אם היא צמה 

לפעמים היא בגעגוע לבית הקודם - בית הוריה - שכעת היא עוזבת אותו מלגור בו כביתה

ומלא הכנות

ושהשמלה לא תתלכלך וכו'

את - התפקיד שלך - לעזור לכלה , להיות יד ימינה

פשוט לזרום איתה

אם את רואה למשל שהיא רוצה לבכות - אז אם בא לה לבכות עליך, סבבה, 

אם בא לה לשים אותך ב"צד" ולבכות על אמא שלה או חברה אחרת - אל תיעלבי, תחשבי רק על מה שטוב לה

אם הצלם רוצה לצלם אותה במקומות שהיא עלולה ליפול או להסתכן - את צריכה לבקש מהצלם שעדיף שלא, לשמור עליה, היא קצת מעופפת ביום הזה

לבוא עם המוןןן מצב רוח טוב

ולהביא לעצמך אוכל ושתיה, כי זה יום מתיש (נשמע שזה קצר, אבל זה ארוך! ומתעייפים ונהיים רעבים)

אם היא רוצה שקט, לתת לה את השקט - ולא לחפור ולהתעקש איתה על משהו מסוים

אם היא לחוצה מ-כמה אנשים הגיעו או לא , השמלה או האיפור או כל דאגה אחרת - התפקיד שלך לעשות שהיא תהיה שמחה, נניח להרגיע אותה שהיא ממש יפה ומהממת, ולא נורא וכו' ומי שם לב, וכו' , פשוט לשמח

להיות יעילה, ולפתוח את העינים ולשים לב -  אם את רואה שהיא הולכת להתעלף  , להציע כוס מים,

יעילה, נניח להחזיק לה את השמלה שלא תתלכלך , אם הולכים במקום שלא הכי נקי

זה קצת דומה ל.... "לסעוד מישהו בבית חולים" להבדיל כמובן....

אבל באמת - לעשות הכל עבורה, כי יום קצת קשה ולחוץ ..... צריך לעמוד בזמנים וכו' 

בהצלחה,

ותזכרי שאם היא בחרה בך כמלווה - זו מחמאה גדולה!

שהיא רואה בך

א) חברה קרובה מאד

ב) שאת אדם נעים ומרגיע ועם טקט וכו' לזמנים ה"קשים" כיום חתונה לתמוך ולעזור 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.