וכן, נתקלתי. הייתה מישהי שמבחינה גופנית לא הרגשתי משיכה אליה בהתחלה בכלל אבל מבחינה נפשית כן הרגשתי משיכה, אפילו די מהר.
ואז אחרי כמה זמן, התחילה גם משיכה גופנית.
כשאתה אוהב מישהי (וזו יכולה להיות גם מישהי שבהתחלה נמשכת אליה בלי קשר לחיבור נפשי), האהבה רוצה להתבטא במגע. המגע הוא לא מטרה אלא אמצעי.
זה לא סותר שבהמשך, אחרי החתונה ובניית הקשר, יהיה מקום גם למשיכה בפני עצמה (ואז זה כמובן מעולה).
בעקרון, להבנתי, ככל שהקשר הנפשי מעמיק וגדל יותר, אז גם המשיכה הגופנית אמורה לגדול. אחדות גדולה יותר בנפש אמורה ממילא להוביל להרגשה של אחדות גדולה יותר בגוף וממילא יותר משיכה.
הבעיה היא כמובן היצר שמתפתח ככח עצמאי (ממה שהבנתי אצל בנות העניין הרבה יותר מתוקן ובאופן טבעי קרוב יותר למתואר לעיל). כל אחד לפי טבעו, סביבתו וכו'.
מה שאני עשיתי עם העניין אחרי שכבר היה נמאס לי ממלחמות ואולי יועיל למי שבאותו ראש- השורש של היצר הזה לפי מה שהבנתי הוא (בין היתר) ברצון לאהבה ולמגע של אהבה. כמו שרואים אצל ילדים שרוצים חיבוק וליטוף. בהמשך זה מתפתח גם למיניות, סוג נוסף של מגע, אבל בתכלס השורש זהה, הרצון למגע אוהב מנשים. ה"בעיה" היא שלא מתחתנים בגיל שזה מתחיל. ואז זה מתפתח למשיכה שלא ממש מורגש בה הרצון לאהבה וגם אם כן בצורה קטנה (אני לא נכנס עכשיו גם למרכיב של הגבריות שמתפתח אז ורוצה לבוא לידי ביטוי ומשפיע מאוד).
אם מסכימים לניתוח הזה ועובדים על להפנים אותו, המשיכה הזו מקבלת פנים אחרות- מרגישים בה עצמה את הרצון לאהבה, ואז ממילא יש לה פחות צורך להתבטא בצורה לא קשורה והיא רק גורמת ליותר רצון למצוא אהבה.
כמובן שזה לא פשוט ושיש גבול שאפשר להגיע אליו כי זה כח שנמצא עמוק מאוד בנפש. אבל זה כן מאוד עוזר.
ואז גם אם אתה רואה מישהי מושכת וכו- אתה מרגיש אוטומטית במידה מסויימת שזה כבר לא קשור כי אין פה משהו נפשי.
כמובן שאם מתחתנים, דרך המציאות והחוויה הבעיה כבר נפתרת. ואולי גם בקלות, כי בסופו של דבר רווקים דתיים שלא יודעים מה זה בכלל סתם מסתבכים עם בניינים של דמיון.
הרחבתי אולי במשהו לא הכי קשור אבל זה גם עלה לי ואולי יעזור..