לי אישית אין בעיה ללכת לים עם בגד ים אבל מפריע לי מאוד להיות ערומה לגמרי ליד אישה זרה שבוחנת אותי. איך אתה יכול להשוות ביקיני לעירום מלא? אולי בעיניך זה נחשב כמו עירום אבל זה ממש לא ויחי ההבדל הקטן.

מי שאומרת איכס על מקווה כנראה לא יודעת שזה נקי מאוד. אני חושבת שרוב הבעיות שיש לנשים עם מקווה זה בעיקר חוסר הפרטיות. גבר לעולם לא יוכל להבין עד כמה אישה יכולה להרגיש פגיעה בזמן חשיפת הגוף שלה שלא מרצון.

ובוא. אף אחת לא עושה את זה מרצון. עושים כי חייב. גבר שמגעיל אותו מקווה לא חייב ללכת. אישה לצערינו כן.

שיש מצווה שמעמידה את הנשים במצב הזוי ולא טבעי. מילא טקס הטבילה ומילא עירום מלא. אבל כשאישה זרה (והן כל פעם מתחלפות.. מילא אחת שתיים שכבר מכירות אותך ומרגיש יותר נוח.. לא.. כל פעם מישהי אחרת ואין לזה סוף!!!) חייבת להיות לידך ולראות?... 

דווקא הקב"ה שמכיר ויודע את נפש האישה, למה הוא עושה לנו את זה?? זו שאלה רטורית אל תענה.. 

וגם לא כל אחת יודעת את ההלכה של הבלניות ומה התפקיד שלהן, והן לתומן מבינות שכביכול ככה צריך לעשות.

אצלינו קרציות. 

מתי עשית הפסק? בדקת כל יום פעמיים? הסתרקת? בדקת אוזניים? תראי לי את הציפורניים שלך. עכשיו את הרגליים. 

יוצאת מהמקווה והיא מחכה לי עם המגבת ומתחילה לדבר איתי ולברך וללחוץ לי את היד

אמאלה סיוט.

לנסוע חצי שעה בשביל לטבול כשיש לי 5 דקות מהבית. 

לצערי אני כבר "רגילה" ואפילו נהייתי סוג של אדישה.. כל פעם כשאני יוצאת מהמקווה אני מתפללת שהבושה תהיה כפרת עוונות.. 

אבל בזכות השרשור הזה הבנתי שגם אני סתומה שלא דרשתי שלא ישאלו אותי כלום ושתכנס אחרי שאני כבר במים. שווה לנסות.

ואתה לא מצליח להבין איך יכול להיות שמצווה דאורייתא יכולה להיות לא נעימה ואף טראומתית. אז לצערי זו המציאות. העובדה שזו מצווה לא שייכת לעובדה שיהיו כאלה עם בעיות אמיתיות לקיים אותה. עצם זה שהיא מנסה בכל דרך אפשרית איכשהו כן לקיים את המצווה מאשר לוותר עליה לגמרי זו לדעתי גבורה ומסירות נפש שהקב"ה מתפאר בה. 

אני בטוחה שפותחת השרשור יודעת ומכירה את ההלכה על בוריה ועם כל זאת מסיבותיה שלה היא זקוקה למשהו אחר. נכון שצריך לשאול רב ואולי היא שאלה ויש לה היתר.

ובכל מקרה לא יעזור שתגיד למישהו כמה אתה לא מבין למה הוא מרגיש מה שהוא מרגיש.. 

היא פסקה הלכה למישהו?

היא שאלה בשביל עצמה כי כרגע זה מה שהיא יכולה לעשות. והמשהו הזה זה המון. 

עם מישהי שהיא לא הבלנית, יהיה יותר קל לכוון ככה.

זה משפט הזוי להגיד

החשיפה היא מעל ומעבר לכל דמיון.

אם אתה משווה חיילים בצבא לנשים במקווה, אז אני באמת מסיקה מזה שאתה לא מבין כלום.

גם אין סיבה שתבין, אתה גבר. ואני לא אומרת את זה בהאשמה כמו אתה אוהב לפרש...אתה גבר, אתה אחר, גם אני לא יכולה להעלות על דעתי איך יכול להיות שבמקוואות גברים הבור משותף וכולם מסתובבים ככה, זה לא סיטואציה שהיתה עולה אצל נשים נורמליות.

ובכלל אתה לא מפסיק להשוות בנושא הזה בין גברים לנשים כאילו יש קשר. כאילו אתה לא יודע שיש הבדלים בצניעות בין איש לאישה, וזה לא הלכתי זה באמת פנימי.

הרי היינו סופסוף כמו גברים

זה לא אכלו לי שתו לי, אתה באמת לא מסוגל להבין את המקום הזה. אתה מתווכח על משהו שאין לך מושג בו כאילו אפשר לגזור מגברים על נשים.

אתה לא מסוגל להבין את המקום הנשי שאישה חשופה עומדת בו. לא מסוגל.

זה לא להתבכיין, זה לא אכלו לי שתו לי, זו מציאות.

לך תתלונן לה' שברא אותנו ככה.

תגיד לי אתה אמיתי? אתה באמת חושב שזה רק עניין של חינוך?

אתה שם לב להבדלים ביחס של התורה וההלכה לצניעות של נשים?

בין הגבר לאישה

ולכן אתה לא יכול להגיד - חיילים מתקלחים ביחד אז מה אתן עושות סיפור. או כל השוואה אחרת.

יש בלניות מצויינות ועדינות ורגישות וצנועות, ובכל זאת, מה לעשות, זאת סיטואציה מורכבת מאד.

ואתה יכול לחוות דעה, ובאמת אמרת אותה, שצריך לקיים את ההלכה לפי מה שהיא ואת המצוות לפי מה שהן, ולכולם קשה לפעמים ועדיין צריך לקיים.

אבל

1. לא תמיד זה אמירה מול ההלכה או מול התורה, זאת פשוט סיטואציה מורכבת מאד, כמו דברים אחרים בהלכה שהם קשים ומורכבים ועושים אותם. ולכן למרות שאני מסכימה עם הדעה שלך באופן כללי, לגבי המקווה זה הבנה חלקית לדעתי.

2. מה שכתבת שאתה מדבר רק על נטו מה שההלכה דורשת - אוקיי, גם מה שנטו ההלכה דורשת מורכב מאד לכל אישה, וקשה מנשוא לחלק מהנשים.

יש המון הלכות כאלה (ברית מילה, הרחקות תוך כדי הלידה, ועוד ועוד), לגבי המקווה יש צדיקות שיצליחו להתגבר ולנסות להתחבר ולשמוח בעצם המצווה, ויש צדיקות שימצאו כל הקלה אפשרית בהלכה כדי לקיים את המצווה הזאת בשפיות ובמסירות נפש מדהימה.

3. אתה לא מדבר רק נטו על מה שההלכה דורשת, ולא רק מחווה דעה, אתה גם כל הזמן משווה, וקובע קביעות שמעידות על זה שברור שאתה באמת לא מבין את הסיטואציה.

שוב, זה לא האשמה, ולא ציניות, אבל אתה מעולם לא עמדת שם וגם לעולם לא תוכל, כי אתה גבר ברוך השם.

למשל - אתה לא מפסיק להשוות בין מקווה לבריכה וים, אבל אין קשר.

אמנם מבחינה הלכתית שניהם צנועים להלכות צניעות, ומי שהורה שנשים לא חייבות בהלכות צניעות ליד נשים אחרות בבריכה הוא אותו אחד שאמר שהן לא חייבות במקווה מול הבלנית.

אוקיי.

אז מה? זה נקודת הדמיון היחידה והלא משמעותית בכלל.

הסיטואציה שונה לחלוטין, מכל כך הרבה סיבות, עד שממש אין קשר ביניהן.

אני לא אפרט פה כי זה נראה לי מוגזם, אבל אם מעניין אותך יכולה לנסות לפרט באישי.

4. דבר אחרון לגבי ה"טררם".

יכול להיות שבעולם היום נתפסים על מקווה ונידה וכל זה כמצווה פרימיטיבית ושובינסטית ועוד מלא דברים.

יכול להיות וסביר שחלק מהנשים מתמודדות גם עם מחשבות מושפעות תרבות כאלה מול המצווה הזאת.

אבל לפי מה שאני קוראת אצלך אתה צובע את כל הנשים שקשה להן עם המצווה כאילו ההתמודדות היא שכלית/תרבותית מול המצווה, ומתעלם מה"טררם" המובנה במצווה הזאת, כי זאת המצווה ונשים מצוות בה והיא מורכבת להן מאד בהגדרה.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.