נו מה אתם אומרים נתחיל לאמץ את הביטוי כאן בפורום ובכללי? 
מקווה שזה באמת יצחיק אתכם ולא בינטטי אתכם ![]()
נו מה אתם אומרים נתחיל לאמץ את הביטוי כאן בפורום ובכללי? 
מקווה שזה באמת יצחיק אתכם ולא בינטטי אתכם ![]()
מה נסגררר ווואי זה היה גאוני
אל תקרי שקרן אלא בנטןמושיקו_משהכל העסק הזה דיי מביש..
וזה עוד יותר חמור שחרדים הם אלו שהתחילו עם זה.. ללעוג ככה על יהודי קבל עם ועדה ע"י אנשים שאמורים לייצג את היהדות
אני חושב שיש פה מימד מסוים של חילול השם.
זה מעט מזכיר את ההקנטות של אביה מלך יהודה על ירבעם בן נבט ועם ישראל, על כך שהם עובדי עבודה זרה.
והוא בא "בשם ה' צבאות". בתכלס הוא צודק. והוא גם באמת ניצח בע"ה.
אבל בד בבד הוא גם נענש על כך שהלבין את פניהם באצטלה של קדושה
צריך להיזהר בעיניינים האלה
מהרצי"ה (ומהשכל הישר) למדנו שמה שעשה כאן הנוכל העונה לשם בנט הוא החילול ה' הגדול ביותר שיש.
ללעוג למחלל ה' זהו קידוש ה' ומצווה רבה, לא חילול ה'.
ותכלס בנט עשה ועושה המון נזק לעם ישראל.. אבל לא יודע
כל הקטעים האלה לא מתאימים.. מרגיש לי מלוכלך מדיי
מילא אם זה תוך כדי ויכוח איתו או בזמן שהוא גם כן מתחיל ללכלך אז נראה לי סבבה
אבל לעשות את זה מאחורי הגב שלו כביכול ולהתפרץ בצחוק ביודעין שכל עם ישראל רואה את זה..
אני חושב שזה לא תקין
כדאי ללמוד את השיחה שלו
הרב זצל הסביר שהפסוק נאמר רק על אלו שאיבדו גם את הסגולה הפנימית. ושבדורנו אפילו המינים והכופרים לא בכלל זה.
ואילו הרציה הסביר שאין הכוונה בפסוק לשנאה ממש, אלא לחוסר אהדה או תרעומת מסויימת. ולכן יש מצווה לעזור דווקא לשונא, כדי שלא ייווצר מעגל שנאה אמיתית חלילה
אני בהחלט לא שונא את בנט, זה היה כדי להביע רעיון.
הנקודה מבחינתי היא שכל הנושא של המחשבה עליהם וכו' לא משפיע על הנק' של הצורך בהגחכת דרכיהם. וד"ל.
נניח שהיה מקרה שבו אדם קבל עם ועדה הבטיח לעשרות אלפים לבצע דבר X, והוא שלוחם (כמותם). אך ברגע האמת הוא ביצע הפרה ובמילים אחרות בעצם מכר את כל העקרונות שהאם אמרו לו להלחם עבורו רק תמורת שררה וכבוד. עבור חלק מסויים מתוך אותו קהל רב(יש כאלה שהוא עדיין מייצג אבל זה לא הכל).
ולא רק שהוא "קצת" שיקר הוא עשה מעשה בנט, שמכר הכל תמורת שררה.
האם עדיף שנתשוק ולא נזכור לו פשע עוולה זה על מעשה בנט זה!? תצילנה שתי אוזניים וארכבתינו דא לדא נקשן .
מאדם ואישיות זו. זה לא שהוא "סתם" עשה משהו לא בסדר. הוא הולך ומכשיר את מבקשי רעתינו ברוחניות ובגשמיות ונותן להם כמות נכבדת מתאוותיהם בידיהם. ולחשושתי עוד עלול להתקלקל שמרבית תאוותיהם יגיעו לידיהם. הכל בגלל שיקול דעת של "רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"
אם על מעשה עוולה זה לא נצעק, על מה נצעק? על מעשי פילגש בגבעה?
ואיזה חילול ה' יש פה? לא מזמן דיברתי עם חילונייה מבוגרת ששאלה אותי כיצד אתה מסביר עניין זה...
אולי דווקא מה שהוא עשה בעבר עושה בהווה וגורם שיקרה ח"ו בעתיד זה זה הוא חילול ה' ותפקידנו להקיע זאת בכל אופן?!
קודם כל יושרה. אחרי זה נדבר על השאר.
אבל בוא נדבר תכלס
במה זה מועיל הקטע הזה שהם עשו..
אתה מרוויח משכורת נאה מאוד אתה שליח ציבור אתה אמור לקדם דברים אתה בא עולה לדוכן לתת איזה נאום ובמקום זה אתה מעביר דחקה (מצחיקה מאוד אמנם) אבל זה לא המקום..
ואני יודע שאני סתם נשמע פלצן יפה נפש עכשיו יכול להיות שבאמת אתם צודקים.. אבל לא יודע אני הייתי מעדיף שלא היו עושים את זה שם.
שבנט עשה. ברגע שזה יהיה ביטוי זה לא ישכח כל כך מהר.
וזה לא שאני לא מבין את בנט ואת הבעייתיות אצל ביבי, אבל עדיין, נראלי הוא עשה שני בעיות עיקריות,
א. אני לא חושב שמה שהוא עשה שווה את המחיר ויש לו נגיעות בעניין, ואני לא סומך על השיקול דעת שלו.
ב. הוא פשוט רימה בצורה שהיא לא סבירה אפילו במסגרת מקום שרגילים לרמאיות. זה היה מעבר לגבול.
לכן אני בעז"ה אאמץ בחום את הבינטוטיה.
דווקא כלפי הנואם בדוכן, בעקבות כך שהוא שליח ציבור לבוחריו ורוצה להשמיע את קולם. דווקא חלק מהכלי עבודה שלו והעיקרי שבהם בפרט בתור אופזציה זה כלי הרטוריקה. זה חלק חשוב בעבודותו ומטרתו. להאיר בפרוזקטור על אותם נק' בעייתיות.
דווקא כלפי החלק הזה אני חושב שהוא עמד היטב במסגרת המשכורת שלו ע"י כך. ובמקום עבודה אולי היה ראוי לתת לו "בונוס" על זה 
בנט דתי לפי דעתי..... אין לו אפילו מינימום של בושה. הוא לא קשור אפילו ב (כיפת...) גרוש לתורה ומצוות.
מקבל על עצמי להשתמש בביטוי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה...
יש חשש רציני שלקרוא למישהו "בנט" זה כינוי שם מהסוג הגרוע ביותר. זה ממש הלבנת פנים.
אני איתך.
הזה.
ד"א סתם נזכרתי במקרה אחר שממש ממש לא הכי קשור לדיון אבל מה דעתך על מקרה מוזר שבו יש אומרים שמפיבעל אולי נהיה מפיבושת?
" תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי "....
זה שזה נעשה ע"י רוח הקודש או משהו לא אומר שזה נעשה שרירותית. ובדברי הימים מסתמא מוזכר מישהו עם בעל (לא מזיכרון אלא אני מניח).
זה לא שיש לנו גישמאק לראות את הנוכל נעלב. זה מתוך מטרה לבוז לעובר עבירה ולהרתיע.
הצידוק הוא לא שזה לא שקר.
אם כבר להשוות - זה כמו לשון הרע לתועלת.
"כל ליצנותא אסירא לבר מליצנותא דעבודה זרה דשריא",
יש אפילו מצווה ללעוג לעבודה זרה - "היו קורין אותה בית גליא קורין אותה בית כריא".
הוא חילול ה' ברמה החמורה ביותר שיש. אני רואה מעלה גדולה בללעוג לזה, על אותו מישור של עבודה זרה.
זה לא נותן לנו גושפנקא ללעוג עליהם.
ואי אפשר להשוות יהודי שומר מצוות (אפילו כמו בנט) לאדם שעובד ע"ז..
חוץ מזה יש דוגמאות למכביר
בנ"ך לצדיקים שעושים כבוד גדול למלכים שהם באמת היו עובדי ע"ז!
למשל תראה את התשובה שכתבתי תגובה לנפש חיה (עכשיו זה אחד למטה).
אם זו מלוכה או דמוקרטיה
ראה ערך בר כוכבא שלא היה מלך אלא מנהיג
איזה כבוד רבי עקיבא וחכמי דורו עשו לו.
להזכירך חלק ניכר ממלכי ישראל לקחו את המלוכה בכוח הזרוע (רצח), נכון המהלך של בנט היה בזוי ושפל והוא גם הזיק לישראל רבות על הדרך (וכנראה שהוא גם יזיק בעתיד) אבל אי אפשר להשוות זאת למעשה זמרי וכדומיו.
יש לכבד כל מנהיג באשר הוא לא משנה איזה טעיות הוא עשה או כמה רשע הוא.
אישית אני נוטה לחשוב (לא נראלי זה סברא הלכתית או לא יודע בכלל אם זה תופס מבחינה ההלכה) שהיחס לפולטקאי יכול להיות שונה.
הוא לא אדם פרטי במסגרת הלשה"ר של אדם לחברו כמוצג בח"ח וכו'. אלא מראש הוא דמות שעומדת לביקורת ציבורית. וזה חלק מן הביקורת עבור מעשים קשים מבחינתו. זה לא אומר שמותר לשקר חופשי על הבר רק בגלל שהוא פולטקאי.
אבל דברי אמת מותר להציג ואף בצורה רטורית כו'.
אבל לא באמת יודע מבחינה הלכתית בכלל. לכן אני רציתי לשאול רב.
ההלכה בכלל יש שיקול כזה) חושב שיש הבדל גדול בין אדם פולטקאי ציבורי לבין אדם פרטי. ובפרט ככל שהוא יותר ציבורי ככה ניתן יותר לבקר את מעשיו.
אחלה מלכיאלי!
נאומים כאלה חשובים מאוד ולו כדי לזכור שבנט מכר הכל בשביל הכיסא.. גם את היהדות. אסור לשכוח את זה, אחרת נגיע למצב כזה עוד פעם בבחירות הבאות. לא, אני לא מדמיין, אני מקווה מאוד שיהיה לנציגי הציבור שלנו מספיק כח ושכל כדי לא לשכוח לו את זה ולא לצרף אותו בכלל בבחירות הבאות
ובכל זאת זה עדיין חסר תועלת
הוא יודע שהוא עשה מעשה נבזי... אבל ככה זה לאנשים כאלה לא באמת אכפת ממעשים רעים שהם עושים
אכפת להם רק כבוד ושררה
ככה שלחשוב שככה נפגע בהם זה די פתטי
אלא לחסידיו..
מחפשים שידוך לבחורה (48), ישרה, טובת לב, שמורה ודתיה,
עם איזו בעיה נפשית. (לא דיכאון. מתפקדת).
תימניה.
מחפשת כיפה סרוגה.
האם מישהו מכיר מקום שעוסק בכאלה זוגות?
בחורה טובה מאוד. תהיה אמא טובה!
תודה רבה.
על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.
גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...
ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.
מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל
כך חשוף וגלוי לעין השמש....
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
בת"א, ברח' בן יהודה:
משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא
יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם
בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'
אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪
ל המשוגע היחידיאח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר
😢ל המשוגע היחידיאני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,
עצוב 
העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.
בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך
שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתאני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה
להגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)