סדנת כתיבה א' - פרוזה.שומרוני
עבר עריכה על ידי שומרוני בתאריך א' אב תשס"ו 00:55

בס"ד

 

בשעה טובה ומוצלחת, אנו פותחים את סדנת הפרוזה הראשונה.

 

תאיריכי הסדנה:

א. העלאת הסיפורים לפורום. עד תשעה באב.

ב. תגובות וביקורות. עד יום חמישי, שבוע אחרי תשעה באב.

ג. סיום הסדנה. בחירת הסיפור המוצלח ביותר והעלאת הסיפורים לאתר.

 

שימו לב: אין להעלות את הסיפורים לאתר לפני תום הסדנה.

 

כל סיפור יש לשרשר כתגובה להודעה הראשית ואת ההערות עליו כתגובה עליו.

שאלות יש לשרשר בתגובה להודעה "שאלות הבהרה".

 

ועכשיו - לנושא:

 

הנושא הוא שזירת עלילה.

 

כל אחד כותב סיפור המתרחש בשניים עד שלושה מוקדים שונים במקביל.
הם יכולים להיפגש בסוף הסיפור, אך אין חובה.

 

בהצלחה!

 

באהבת העם והארץ,

עוזיה.

 

דוגמה:

חלק מפרק ב' של במרוצה. נכתב על ידי היוצרת המוכשרת שירת-הים.

מוקד א'.

 

ושוב הוא מצלצל אליה. התלבטה אם לענות. לא היו לה את הכוחות להתמודד פעם נוספת עם השיחה הזו. אבל היא ענתה.

בטון מסוייג דיברה אליו, בעיקר שמעה מה שהיה לו לומר לה.

כמובן שהוא המשיך במסכת ההטפות שלו על טיפולה הכושל בילדתה, והרשה לעצמו להתרברב, ולהשוות את ילדתה לעומת ילדיו שלו.

והיא כבר לא יכלה לסבול זאת.

'מנחם!' סיננה לעברו.

'אני לא אתן לילדה הזו להרוס לנו את החיים!!'

'כבר הסברתי לך את גישתי לעניין. מצידי שתלך לחפש את עצמה, באמת הגיע הזמן שבחורה בת 17 תדע מי היא ותדע שהחיים לא תמיד הולכים לפי מה שרוצים'.

'בזאת אני חותמת את השיחה, הנושא הזה נסגר, ואנחנו ממשיכים בשלנו, יהיה מה שיהיה'.

 

*  *  *

מוקד ב'

 

'אותך בדיוק חיפשתי!' שחר התקרב לעברה, תלתליו מתנופפים במרץ, יחד עם תנועת רגליו הזריזה.

במהירות מחתה את דימעותיה, וניסתה לשוות לעצמה מראה רגוע ככל שניתן.

'שמעי טוב. באה משטרה, היא רוצה לגבות פרטים על האירוע, אני ואת העדים. יש להם הסמכות גם להפליל אותנו'.

'את חושבת שאת כשירה עכשיו לתת עדות? זה לא נראה ככה..'

'ילדונת.. כבר אמרתי לך להפסיק לבכות! דיי! את לא אשמה, ואין לך מה להילחץ מהמשטרה. ככה זה הנוהל באירועים כאלה'.

אבל הדמעות ממשיכות לזרום במורד לחייה, ועם כל מילה שלו הם רק הולכות ומתעצמות.

היא לא הצליחה להשחיל מפיה ולו מילה אחת, ועל אחת כמה וכמה שלא הצליחה להסביר לו שהיא בכלל לא מפחדת ממשטרה, ושהיא לא בוכה רק בגלל מה שקרה עכשיו.

 

שחר נעלם מהאופק, וחזר כעבור שניות עם פחית קולה דיאט קרה.

'קחי. שתי ותירגעי. אפילו קניתי לך במיוחד דיאט, כמו שכל הבנות אוהבות..' קרץ לעברה בשובבות.

 

*  *  *

 מוקד ג'

 

הילה ישבה בחדרה, שומעת להנאתה מוזיקה נעימה.

הפלאפון שלה צילצל. השיחה היתה חסומה.

בתמיהה ענתה לצלצול, אך שום קול לא נשמע מהעבר השני.

המתינה כמה שניות נוספות, אולי המתקשר האלמוני יתחרט. אבל לא. רק גניחת בכי חפוזה נפלטה מפי האלמוני, ומייד השיחה נותקה.

'מוזר' הרהרה. אבל לא מעבר לזה.

*  *  *

 

 

 

שאלות הבהרה:שומרוני

משו לא ברור? יש תלונות? נא לשרשר להודעה זו.

באהבת העם והארץ,
עוזיה.

קודם כל תודה! שנית לא אמור ליהיות סדר למי שכותבאביעד
 ("האתגר החדש בתולעים" נשמע מוכר? עשית שם כבר סדר למי כותב מה!)
הסדנה היא משו שונה.שומרוני
סנדת הכתיבה ומה שמכונה "האתגר" אלו שני דברים שונים.
נכון. זה משהו שונה שיכול להיות במקביל. ;צחקן
אני מבינה שאני פטורה מהסדנא...שובל אור

כי פורסם פה כבר סיפור שלי (למרות שהוא לא סיפור קצר)

אבל לא הבנתי משהו- לפי הכללים שכתוב, אז צריך לכתוב שלוש סצנות שמתרחשות במקביל, ז"א באותו זמן ממש? אם כן בסיפור שלי זה לא מודגש.. כשכתבתי את זה בכלל לא דימיינתי שזה  באותו זמן ממש.

אם אני מבינה נכון, אז צריך לדוג' לתאר 3 סצנות שקרו ל3 אנשים, נניח בזמן התפילה של יוה"כ (סתם הקרצתי..)? כאילו איך כל אחד נמצא בתוך זה? זה הכוונה? ז"א סצנות קשורות?

נראה לי שלא בהכרח, אבל אם אפשר לכרוך אותם בסוף. ;(צחקן
אבל אז אין משמעות לעובדה שהכל קרה במקביל..שובל אור
אולי שעוזיה יסביר מה היתה כוונתו?
הבהרה:שומרוני

א. חבל שלא שרשרת את שאלתך בשרשור שאלות.

ב. אין הכוונה באותן דקות ממש, אלא בשלושה מקומות שונים סתם כך.

דוגמה:

סצנה א' - שמוליק משוטט בברוקלין אחרי שהוא ברח מהישיבה וזרק את הכיפה.

סצנה ב' - עשרים שנה אח"כ - יוסי יוצא לטיול באילת עם הישיבה התיכונית.

סצנה ג' - מנחם הוא סניטר בבית החולים סורוקה.

סצנה חיבור בין שלושת המוקדים: יוסי נפל בהר שלמה, פונה במסוק לסורוקה, שם התפתחה שיחה מעניינת בינו לבין מנחם, ובה מתברר שמנחם הוא בנו של שמוליק, ובעקבות יוסי הוא מתקרב חזרה ליהדות.

הובנתי??

 

ד. אף אחד לא חייב להשתתף בסדנה...

ב"הצלחהלידור
רק שא-לונת, למרות שאני לא משתתפת- באיזה אורך הסיפורים?
מינמום נראה ךי 4-6 פסקאות. ולמה את לא משתתפת? ;(ל"צחקן
אני קודם רוצה לראות מה אחרים כותביםכת!מה בנשמה
אפשר אולי לדחות את תאריך סיום הסדנא?שובל אור
פשוט אני ממש רוצה לכתוב אבל בשבוע הקרוב לא יהיה לי זמן ושקט בשביל זה..
את יכולה להעלות סיפוריםשומרוני
עד עוד שבועיים. תיתכן בהחלט הארכה.
ראשון! הנה שלי צחקן
ב"ה
 
"עוזי, בא הביתה" אמרה אמא. עוזי הכניס את האופניים למחסן, והלך לאמא שלו באי רצון.
"עוזי! אמרתי משהו!"
"אי!!" "אי" יבב עוזי. כאב לו - הוא נפצע בברך.
אמא יורדת במדרגות.
"מה קרה עוזי?" 
עוזי התיישב על המדרגות הפשיל את מכנסיו והראה לאמא.
"לא נורא" אחבוש לך, ולא יכאב".
אמא חבשה ושמה אלוורה
"אי" "אי" "אי" שורף לי "לא נורא. תאכל ארוחת ערב ואז אני אוריד לך, תתרחץ, אני אחבוש שוב ולא יכאב!"
"טוב, אמא"
***
למחרת.
עוזי - תקום כבר לישיבה!
בסדר, אמא. הפעם יש לו מצבוח - אתמול כאב לו, אז הוא הלך לישון מוקדם.
ברכות השחר. אוטובוס לישיבה.
 
בוקר טוב לכולם. פתח הרב אחרי התפילה.
אתמול, יואל, חבר שלנו נפצע.
באתי לומר שגם אני.
וחשבתי, שבגלל שלושת השבועות,  נלמד את הלכות המקדש, לזכותו - ונכין את עצמנו לבניית המקדש. היום המורה ל(מתמטיקה! בבקשה.....) למטמיקה לא תגיע, אז כל כיתה בתורה תעשה משהו למען המקדש.
***
בית המקדש, תשעה באב תשס"ח. חגיגות שנתיים לבית השלישי. השמחה עולה על גדותיה, ועוזי(ה) מוציא כינור ומנגן.
 
 
בתחילה נכתב כסיפור ללא מוזה וסוף, כי רציתי לפתח פה משהו, אבל עכשיו- לאח הסיום,
 
זה מוקדש ל... עוזיה...
זה לא הי ה בכוונה העוזי הזה.
 
 
יאללה... תתחיל ללמוד כינור! סדנת מוזיקה....
 
ההשראה לכינור, והסוף בכלל שתוכנן להיות בביהמ"ק: אחותי עכשיו ציירה כינור.
 
 
הלו... אני רוצה הערות!צחקן
הערות או הארות...?לידור

הסיום מהמם <בבית המקדש>, כן...

אבל חסר קצת עוד דמויות... ואולי קצת יותר עלילה... אבל קטונתי...

כמה הערות.צביקה

א.לא נראה לי שלזה עוזיה התכוון כשדבר על יצירה עס כמה מוקדים הסיפור שלך הוא סיפור של ילד אחד שמתרחש ברצף.

ב.חסרה עלילה ותיאורים-בעיקר בחלק של ביה"מ נדרשת תוספת כמו למשל ההרגשה של עוזי,ושם היית עושה את הקשר בין הפסקאות.

דוגמא

עוזי הרגיש תחושת התעלות 'סוף,סוף ביה"מ נבנה,אני מרגיש שיש לי חלק בבנינו בגלל ההתחזקות שלי בלימוד נושא המקדש......"

....צחקן
ב"ה
 
א. העלילה לא שזורה- זה נכתב בלי מוזה. אחותי אמרה שבסיפור צריך לתכנן א תנקודת הסוף, נקודת ההתחלה ונקודת השיא- לקראת הסוף. פה לא תכננתי כלום, והכל בא בסתם מחשבות, לא מוזה.
ב. קשר בין הפסקאות - אע
וכן - כמה מוקדים  - יש את ביהמ"ק, ולכתוב את זה כמו  שכתבת -זה לא נשמע טוב...
 
אל תשכח שלא מדובר בסיפור חרדי.
בלי להעליב כמובןשמרמין כבוד

בהתחלה זה נשמע כאילו עוזי הוא ילד קטן... אחר כך הוא בישיבה... ובסוף... זהו שלא הבנתי תסוף

או שאני כנראה לא הבנתי מה אמורים לעשות פה

או שאני מוזרה

או שהסיפור מוזר

או שכל התשובות נכונות

כלהתשובות נכונות. אנשים - איפה אתם? ;צחקן
תסביר לי מה עושיםםם!!!שמרמין כבוד
פשוט, תקראי את השירשור הפותח..ענת=)

ותביני הכול! עוזיה כתב, הסביר, פירט ואפילו הביא דוגמא. בצורה יוצאת מהכלל.

אם עדין לא הבנת פני אלינו שוב ואנו נסביר לך(אני לפחות מתנדבת) בתומ"ר.

מה זה תומ"ר? ;צחקן
יש לי כבר סיפור בראש...אני צריך למצוא זמן לכתובצביקה
אותו
עקב חוסר הענותשומרוני

אני מאריך את הסדנה בשבוע.

אם חוסר ההענות ימשיך, אנו נשקול פתיחת סדנה בנושא אחר.

הסיפור שלי...צביקה
עבר עריכה על ידי שומרוני בתאריך י"ב אב תשס"ו 10:53

גדעון היה עסוק בבירוא השטח שמאחורי ביתו, הוא העלה כשהוא מתנשף מספר גזעים לפח ומכיון שלא נשאר שם מקום הניח כמה בצד הפח, נזהר שהערמה לא תחסום את המעבר במדרכה. 

  'אני עוד צריך להגיע היום להרצאה של הרב בנימין ...כנראה אני אאחר, איזה באסה!!' חשב, תוך כדי נגוב הזעה  בממחטה שהוציא מכיסו.                           

הוא חזר לחצר והמשיך במלאכה, ולא שם לב לגזע שבצבץ מהערימת העצים וחסם את המדרכה.

                                       *****************************

גדי הלך לאיטו שקוע במחשבות, גם הוא היה בדרך להרצאה של הרב, היה לו חוג כדורסל עוד חצי שעה אבל הוא לא וויתר על כמה דקות של תורה לפני החוג.

הוא עצר בקיוסק השכונתי וקנה חבילת מסטיקים,לפתע נתקל בחבילת עצים ומעד, ברגע האחרון הוא התיצב במקומו והמשיך לצעוד למתנ"ס בו התקים השיעור.

הוא הגיע נכנס לשיעור והתישב בשורה האחרונה, הוא הדביק מתוך הרגל את המסטיק הלעוס בתחתית השולחן הישן.

לאחר כעשר דקות הסתכל בשעונו וראה שהוא צריך כבר לצאת לחוג, ואז יצא בשקט מהאולם.

                        **********************************

גדעון רץ לשיעור בכניסה פגש את גדי.

"שלום, אני הולך לשיעור של הרב בנימין, אתה בא?!" אמר גדעון.

"אני כבר הייתי בשיעור ועכשיו אני הולך לחוג כדורסל..." ענה גדי.

"טוב להית' נתראה בשבת בסניף"

"ביי"

גדעון נכנס לשיעור 'איזה מזל יש מקום פנוי בשורה הקרובה' הוא התישב במושב, והניח את רגלו על הקרש לרגליים בשולחן,כשהוריד את רגלו בסוף השיעור גילה מסטיק טרי מרוח על מכנסיו. הוא קלל במחשבתו את האלמןני שהדביק את המסטיק וחזר לביתו.

                

אי'ייי....לידור

איכס...

כתיבה טובה...

ביקורת:שומרוני

שזירה לא רעה. פשוטה מאד, אבל לא רעה בכלל.

יש לי כמה הערות על הסיפור.

א. אפשר כמעט לוותר על חבילת העצים! לא נתת לה מקום של כבוד בסיפור כמתבקש. הייתי מציע לשזור את הסיפור כך:

גדי הניח את ערימת העצים ליד הפח, וירק את המסטיק שלעס.

גדעון נתקל בעצים ונפל... ישר על המסטיק.

בשיעור גדעון גילה את המסטיק הדבוק למכנסיו, גרד אותו והדביק אותו לכיסא.

גדי התיישב שם וגידף את... בעל המסטיק..

 - זאת במקום שגדעון יצא האומלל לאורך כל הסיפור וגדי יצא האגואיסט שלא שם לב לזולת.

 

יש עוד תקלונת בסיפור. שניהם הולכים לאותו שיעור, אבל גדעון הולך לשם אחרי שגדי כבר סיים לשמוע את השיעור?!!

הייתי ממליץ לך להוסיף תיאורים נוספים לסיפור, ואולי להוסיף עוד דמות או שתיים.

בהצלחה!

מקווה שהועלתי...

תודה!!צביקה
יפה, עוזיתוש!!!צחקן
ב"ה
 
עוזיה - יתוש...
 
אבל - הפריע לי משהו קטן...
 
למה כולם חייבים להיות דתיים?
 
ואם הם דתיים:
עוד תיאור על הדמויות הדתיות: איך התפילה שלהם? מה הם חושבים? וכו'.
אתם יודעים מה הבעיה?שמרמין כבוד

חח שאין יל כוח לקרוא את הכל!!!

חחחח אז אני יגיד שכולכם כותבים בצורה יוצאת מן הכלל...

ואז אני יגיד שלום לסדנה הזאת

כי בכל מקרה אני לא מבינה כלום!

להתראות לכם!

אין יאוש בעולם כלל!! חחחחחצחקן
ב"ה
 
את גם יכולה להיות כמו המוכשרים פה... אנחנו מחכים!!...
 
שמרמין!
ואני מבין משהו בתחום שאני אחראי עליו?יערות לוריין
לא, אז מה?
לומדים עם הזמן.
יערות לוריין!שומרוני

אתה נקרא לסדר.

כתבת כאן הודעה הפוגעת באחד היוצרים המוכשרים של האתר, אשר מכהן כאחד המנהלים.

הודעה זו אינה ברוח הפורום.

אבקשך לחדול מהודעות פוגעות ברוח זו, ולא - אאלץ להפעיל סמכויות.

בברכה,

עוזיה, מנהל פורום יצירה לאומית.

אני עומד מאחורי הצהרתייערות לוריין
סליחה.. אבלפלפלתי

יותר משהו פגע בעצמו- הוא פגע בנו..

אם אתה דפוק בזה - מה אנחנו?????

איזה בושות..!!

טובים ממני.יערות לוריין
אני קוראת אותךפלפלתי

לסדר..!!

פעם ראשונה,

פעם שניה,

פעם שלישית-

זכית במכה..!

מה עובר עליך?? תבין אותנו יותר משתבין את עצמך.. הגיע הזמן..  - בקיצור-

תפסיק לעלוב בנו..

 

ואתם תפסיקו לחלק מחמאות לא במקוםיערות לוריין
אבל לפי דעתינו זה היהפלפלתי

במקום..

וכך זה ימשיך להיות..

מקסימום תסמיק קצת.. - לא נורא- לא מתים מזה..

לא מתיםיערות לוריין
אבל אני מעדיף להימנע מסומק
לתת אותו
לא לקבל ממנו
מעדיף..פלפלתי

מילה קטנה עם אפשרויות רבות..

 

דובר היער: אין תגובהיערות לוריין
מסיבת העיתונאים הסתיימה
תודה לפלפלת על ארגז הארגמן שהביאה
לפעם הבאה אני מציין שהוא לא יעבור את
הביקורת של מאבטחי היער.!!!
מאבטחים?!שומרוני
אנחנו נכניס קילו ארגמן במסווה של פלפלים חריפים.
מאבטיחינו מוסרים: ;נבדוק כל ירקיערות לוריין
אם כך.
עוד לא נולד המאבטחשומרוני
שיעצור שומרוני נחוש בדעתו. לא יס"מ, לא מג"ב, ולא שחורים יעצרו אותי. גם לא רוצחים למיניהם. וודאי שלא מאבטחי צעצוע.
תמשיך לשגות באשליותיערות לוריין
לא יוכנסו עוד ארגזי ארגמן בתחומי היער
איפה אני עכשיו, אתם יודעים?צחקן
ב"ה
אני יודע-
 
על הרצפה!!....
 
פלפלתי - איסור נגיעה!!צחקן
ב"ה
תתבישי
אני אעשה זאת בשבילה....שומרוני
יש הסכם כזה ביננו.
נתניה זה לא רחוק ממך? ;צחקן
נתניה??פלפלתי

איך הגעת לזה??

אנחנו נעשה קיצורי שומרון ותקבלו את המגיע לכם..

תסמכו עלי..

ואם הוא לא יבוא - אני אסתדר לבד בתוספת ההלכה..

צדיקים- לא נפטרתם ממני עם תירוצים כאלו..

א. המרחק בין אבני חפץ לנתניה הוא כעשר דקות אולי 15יערות לוריין
ב. אתה חושב שאני בגהנום ההוא?
קצת יותר מ15 דקותאריקל
בשיא המהירות והכל ירוק מישהו עשה את זה ב17-18 דקות
בד"כ בין 20-30 דקות
באוטובוס קצת פחות מארבעים דקות
אריה, בדיוק חשבתי עלייך...צחקן
לי לוקח בדרך כלל 25 דקות...לידור

 

אני אצטט את הרב חיים:שומרוני
"תיזהרי ממני, אני אעבוד קשה ואני אמצא פסק הלכה שמתיר לי לבעוט בך"
חחחחח גדווול!!..פלפלתי
אבל אני לא צריכה לחפש אני יכולה להביא לעזרה איזה מטאטא טועה או משהו בנמצא, כבר נאלתר..
אני אביא 'כדור טועה'. בראש. ;צחקן
חמודים... לפי שיעורי אישות באולפנא,שובל אור

זה גם אסור!!!!

וגם לא לזרוק דברים.. ואפילו ילדות בנות 12 שעומדות כרגע לידי (אלוקים- קח אותן כבר!! למיטה...) אומרות לי בתמימות שככה הבנים יתחילו ללטף את הבנות, עם מטאטא........

 

חחחחחצחקן
סיום הסדנה.שומרוני

לצערי, לא היתה הענות לסדנה, וחבל. זה ימנע ממנו לפתוח סדנאות נוספות בסגנון זה.

אני מעלה כאן סיפור שהוא דוגמה לשזירת עלילה, אתם מוזמנים להגיב באריכות -

מועד הסדנה הבאה עדיין אינו ידוע. בע"ה בשבוע הבא.

 

עוגת רצפים.
 
המעמד היה חסר כל גוון טקסי שהוא, אך באוויר עמד משהו מרגש, צליל של געגוע.
 
"כמה זמן עד החופשה הראשונה?" שאל אבא, מסתיר את התרגשותו.
"קצת יותר מחמישה שבועות, יחידה מובחרת או לא?" חייך אלי.
"אבל ככה זה רק בהתחלה, אחר כך כל שלושה שבועות באורח קבע"
אמא הפתיעה בפרץ מעשיות. "יאללה, לא לבכות יותר מידי, נשיקה אחרונה ולאוטובוס. תקמט קצת את המדים, כדי שלא יראו שאתה טירון..."
אלי חייך על הבדיחה המוכרת. נשק לאמא פעם אחרונה, נפרד לשלום משאר המשפחה, נופף לשלום לחוה, ופנה ללכת.
 
"רק רגע," עצר אותו אביו. "משהו נמלץ לסיום, תן לי שניה, נסיים כמו בני אדם" הוא כחכח בגרונו, הרים אל על את יד ימינו משורגת השרירים של אלי. "לך בכוחך זה והושעת את ישראל! תם הטקס." הוסיף למראה צחקוקי שאר בני הבית. "נשמור לך על העוגה במקפיא. אל תדאג, לא נזלול" הוסיפה אמא בקריצה. "נכון, חוה?"
 
אלי הניף ידו לשלום ופנה ללכת. הוא חייך כשנזכר בעוגה. חוה באה בקט לאימו אמש, ויחד עמלו שעה וחצי על עוגת ענק, שבהחלטה משותפת אכלו חצי ממנה אתמול במסיבת הגיוס, ושמרו חצי לפעם הבאה שיבוא. "משוגעות!" פלט. 'לשמור במקפיא עוגה חמישה שבועות..' הוא כיתף את התרמיל ועלה לאוטובוס.
 
הטירונות היתה קשה. מי שהגיע ליחידה המובחרת נאלץ להצדיק זאת, ואלי לא אכזב. תמיד היה עם חיוך על שפתיו, מעודד חבר, נותן כתף לרעים שכשלו. כשנשאל מה סוד חיוכו היה עונה בקריצה "זה בזכות העוגה של אמא וחוה, היא נתנה לי כח לשבועות האלה.."
 
"וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה"
 
לאחר חמישה שבועות וחמישה ימים, הוא עמד בפתח הבית לחופשה ראשונה, מאובק, מזיע, ו..מחייך. כשפגש את חוה בליל שבת, היא חייכה ואמרה שאם היה מאחר יום נוסף, היא היתה יוצאת לדייט עם עגל הזהב במקומו. "מספיק ברחת ארבעים יום", אמרה. אלי חייך ואמר בתגובה שרק בנות מסוגלות לספור ימים בצבא. הבנים פשוט מאבדים את מימד הזמן...
 
* * *
 
עאזם הוביל את חבריו בין השיחים, חומקים מסיור חולף שעבר בכביש.
"הנה, תציבו כאן את המשגר." פקד בלחש. "יאסר, תכוון אותו כמו באימונים. עבד אחראי לאבטחה"
יאסר עמל חצי דקה בניסיון לאתר את זווית השיגור. לבסוף מצא והרים ידיו בסיפוק. "קדימה." לחש בקול מיסתורי. עזאם הושיט ידו והפעיל את המנגנון. הטיל שוגר לאוויר בקול רעם, מותיר אחריו ענן עשן לבן.
 
"ורוח גדולה, מפרק הרים ומשבר סלעים"
 
* * *
 
"ואחר הרוח רעש."
 
אמא התעוררה באחת מקול הפיצוץ.
"איפה זה נפל?" שאלה בהיסטריה את אבא שהתעורר.
"נשמע שזה באיזור גן המשחקים הישן, איפה ש.." הוא עצר כשהבין מה משמעות דבריו.
שניהם זינקו ממקומם ורצו לדלת, שועטים בשביל החשוך אל עבר מקום פגיעת הקאסם.
 
"ואחר הרעש אש"
 
מרחוק כבר יכלו לראות תמרות עשן עולות מהמקום. אחד העצים בגן נפגע ועלה בלהבות. סירנות ייללו ברקע, כבאים רצים, אמבולנסים מהבהבים, וחובשים הנושאים שני פצועים מהמקום.
הם עמדו והביטו במה שהיה פעם המקום האהוב לבילוי על אלי וחוה.
 
"ואחר האש"
 
"איפה הם?" לאטה אמא בחרדה, שהפכה להקלה כשראתה את חוה צועדת לקראתה, מפויחת, פניה מלאות חתכים ודם זב ממצחה. "אתם בסדר, תודה לאל" חיבקה את חוה. "איפה אלי? עוזר לחובשים?"
חוה השתחררה ממנה, הביטה עמוק אל תוך עיניה, ושתיהן לא אמרו דבר.
 
"קול דממה דקה"
 
 
 
שיחקת יפה עם השילוב של הפסוקיםצביקה
דווקא רציתי להשתתף, והיה לי רעיון לסיפורשובל אור

אבל לא היה לי זמן להוציא לפועל...

מצטערת בשם כולם...

אין לי בעיה לכתובשמרמין כבוד

אבל אין לי כוח לקרוא את הסיפור הענקי כהזה שאתם כותבים!!! חחח

תתחילו עם איזה כמה שורות... חחח אני ימשיך ארוך

ואז תמשיכו ארוך להאנתכם!

לא הבנתי... ;צחקן
קיצר...שמרמין כבוד

אין לי כוח לקרוא תא כל הדברים שאתם כותבים!

וגם אני לא הבנתי כי אין לי משוג מה אמורים לעשות

לכתוב, ואח"כ אנחנו מעירים ומשפרים. .צחקן
איך אתה אוהבפלפלתי

 להתעלל בי עם הסיפורים האלה...

יאללה איפה כל מוכשרי הכתיבה שלנו????

מה קורה לכם?

אנחנו לא יכולים להחליף אתכם במקום שלא מתאים לנו..

אתם ממש סתם מפסידים..!!!

תתעוררו  !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם את מוכשרת. נצלי את זה!צחקן
הגזמת טוטאלית!! תודה.פלפלתי
לא חסרות לי פדיחות..
הוא לא.שומרוני

והילדה הבאה שתתחיל להצטנע כאן -

אני אחסום אותה.

ראי הוזהרת.

ההשתתפות שלי במענה לנושאים המתחלפים בהסזקester317
כל יום זה סיפור בפני עצמו כמו שכתבתי על פשת השבוע שופטים ושוטרים. תשימו לפניכם .הנימוק זה מענה כסיפור הסבר הבהרה ובקשה כראות עיני.כל כך הרבה כותרות שמבקשות דיעה להכריע לטובת ם ישראל. כתבתי תשובות. שיכוליםלהיות סיפורים.עם מסר.אני בת 54 ורצינית. בדיעותי .בפרט שאני מתארת לי שכל החברה בפורום צעירים מימני.את הסיפורים המתוכננים החביות משאירה להם בהצלחה .אסתר הודיה כהן  
לא הבנתי את דברייך.שומרוני
אשמח אם תכתבי טיפונת יותר מסודר, ותסבירי את עצמך.
כנ"ל.. אבל אני חייבת להודותפלפלתי

שזו ממש מחמאה שיוצרים כאלה מבוגרים מצטרפים אלינו..

ברוכה הבאה!

פלפלתי, שקט!צחקן
ב"ה
ועוזיה, תפסיק לצאת.
 
מה רצית? טרם הבינותי..פלפלתי
את ביקשת שלא להעביר הלאה. ;צחקן
לא הבינותי. בכלל.פלפלתיאחרונה
ראיתי את השירים שלך,אסתר הודיהיונה

הם מאד יפים.

אני מבקשת שתעלי אותם לאתר שלנו "ללא תולעים"

http://notolaim.inn.co.il/

נשמע שהיה שווה פה פעםאני הנני כאינני

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

אולי יעניין אותך