תנסי למצוא דברים טובים בה, וחשוב שתעבדי על החרדה הזו, זה נכון שקורונה מסוכנת וחשוב להקפיד על הכללים ולהישמר, אבל לפעמים זה הופך בצורה כפייתית, אז חשוב לשים את הגבול.

הכל בראש, ככל שתחפשי באמת את הנקודות הטובות, תרגישי אותם בתוכך. ויותר טוב עם עצמך.

וליצור בעצמך בסיס טוב ויציב להישען עליו.

להעביר את העידוד והחיזוק והעצה שהוא שולח אליך..

לפי מה שהבנתי עיקר הבעיה שאת מתארת היא בעצם חוסר חיות, אש, תכלית.. וייאוש. (שממנו בעצם הכל נובע..)

הקב"ה ברא את העולם על ידי אנרגיה, שהיא בעצם ה"חיות" בעצמה של כל העולמות. אך את החיות בעצמה אין שום נברא שיכול לקלוט אותה ולהתחיות ממנה (שזאת בסופו של דבר המטרה- שכולנו נתחיה בבחינת "תחית המתים" שלעתיד) לכן ה' יצר מערכת שנקראת "אורות" ו"כלים" שמכילים את האורות. ה"כלים" גם אנרגיה רק סוג אחר שנברא כדי שיכיל את החיות באופן שנוכל לקבל אותה. ועכשיו באופן יותר פשוט- אורות אלה הם האידאלוגיות, הלב, האור שבדברים, השמחה והחיות. הכלים- אלה הם כל החוקים והמסגרות שנוצרו ע"י ה' או ע"י אדם כדי להכיל את האורות האלו שנוכל לחיות חיים בריאים ותקינים. למשל- אם מישהו חי רק באורות הוא שוכח שצריך להביא לחם הבייתה ומי שחי רק בכלים שוכח שיש דבר כזה לב ורוחניות. (ואז הוא באמת פחות "חי..")

והנה שתי סוגי הצורות חיים לא בריאות האלה נובעות מכך שיש שני סוגי יצרים, קליפות, שנקראים עשיו וישמעאל. עשיו- על שם העשיה האינטנסיבית הבילתי פוסקת שמטרתה להשכיח מאיתנו את ה', האור, האלוקות והחיות. וישמעאל בא להשכיח מאיתנו את המשימה המרכזית שלנו שהיא להכניס את האורות הגדולים שלנו לתוך כלים ולמרות שאנחנו חיים בתוך המציאות לזכור מדי פעם את ה' ולשמוח (שזה גם חיבור עם ה' שכן כתוב "עז וחדווה במקומו")

אז מה הרוחנו מכל הדבר תורה הזה? דבר ראשון מודעות. הכל מתוכנן והסיפור לא התחיל מהיום. כל עם ישראל בכל הדורות התמודד עם הקליפות האלה ולכן ודאי שלנו כבני אברהם יצחק ויעקב יש את הכח לשרוד את זה ועוד לצאת מחוזקים. עכשיו בעזרת ה' קצת עצות איך להכניס "אור" לחיים (כיוון שהבנתי שהבעיה היא לא ה"כלים"..)

*- שמחה היא האור בעצמו. לכן הדריך רבי נחמן את חסידיו שיהיו בשמחה כמה שאפשר. מותר אפילו לעשות שטויות- מילי דשטותא- כלשון רבינו כדי להשאר בשמחה כי כפי שאמרנו "עז וחדווה במקומו". אז אם אתה בשמחה אתה מחובר.

* תהילים. אין כמו שירי המלך דוד כדי לעורר בנו השראה, געגועים, שמחה ותחושת הודיה לבורא. דוד המלך כתב את תהילים בשבילנו ולכן ציווה רבי נחמן שכל אחד יפרש את כל פסוקי התהילים על המצב שלו, למשל "צר ומצוק מצאני"- ה' אין לי חיות "ממצוקתי הושיעני" תן לי חיות ותקווה ושמחה שאצא מהמצר...

* לשיר ולרקוד (קשור לשמחה..) על ידי ריקודים ומחיאת כפיים נמתקים הדינים (דינים= ריבוי כלים)

(כל מה שעובר עליך קשור גם לימי בין המצרים ולחורבן בית המקדש אבל נראה לי שהארכתי יותר מידי..)

אז בהצלחה! ואם לא הבנת משהו מוזמנת לשאול..

והיא יכולה להיות אינסופית.. הרי מה זה הזמן? אוסף של שניות שאם ננצל אותם כראוי נוכל לעלות למעל הזמן (עד שאנשים שזכו לעשות את זה ממש יכלו לראות את העתיד שזה מה שנקרא "רוח הקודש"..) וחוץ מזה שלפי מה שתיארתי, ברגע שאת מצליחה להיות בשמחה את בעצם מכניסה קצת "אור" ל"כלים"  ומכניעה את עשיו וישמעאל. זה לא פשוט בכלל ועושה רעש גדול בכל העולמות.

פעם ביתו של ר' נחמן הייתה חולה. אמר לה רבינו- "תרקדי ויהיה לך רפואה" אך הבת התביישה לרקוד סתם ככה. מה עשתה? סגרה את התריסים ורקדה לבדה ובאמת, בארח פלא, נרפאה!

ועוד סיפר ששמעתי מפי חסיד ברסלב מבוגר שהיה שם- כידוע עד לפני שלושים שנה הייתה רוסיה סגורה ומסוגרת מה שנקרא "מסך הברזל". הדבר היצר במיוחד לחסידים שהשתוקקו להיות בראש השנה באומן שאמר על זה רבינו "אין דבר גדול מזה" ובתחבולות ניסו להשיג אישורים וכו' והצליחו קבוצה של חסידים להגיע לאיזה מעבר גבול אך שם עיקבו אותם השומרים משום מה. אחת עשרה שעות. כן כן. אחת עשרה שעות רצופות רקדו חסידי ברסלב (כנראה שלא כולם כל הזמן..) ואחר כך נפתח הגבול.. על כוחם של ריקודים..

בשילוב עם התהליך הפסיכולוגי זה פשוט יעשה לך טוב.

יש תמציות שעובדות בדיוק על הנקודות שאת מתארת.

כואב לקרוא.

בטח מכאיב לאין ערוך יותר לחיות כך.

מאחל שניצוץ החיים והאור ישוב וגודלו כפליים.

אני מכיר שתי דרכים מרכזיות להדליק ניצוץ ;

הראשון, שמישהו או משהו ידליק אותו עבורנו.

חברה טובה, משפחה, מקום נוגע ומעורר, זמן גדול, מעשה מיוחד... מה את אוהבת? מי מדליק אותך? מה מעורר בך רגש שכזה שמסוגל להחזיר את האור לעיניים? גיטרה, חוף או טיול, טלפון למישהי מן העבר, ספר מיוחד, קורס מעניין, חלום או תחביב ישן? נכון, בבידוד לא ניתן הכל. אבל גם לתכנן תקווה ממלא אותנו בה.

והשני, שנדליק אנחנו עצמנו, גם אם איננו רוצים בכך כלל.

ומרגע שנדליק, וגם אם יאבק מעט זמן עד שיצליח, כדרכה של אש יגבר הניצוץ ויהפוך למדורה מלהיבה. יכול והניצוץ הראשון יכבה מן הרוח העזה או מן חוסר החמצן. אך זה שיצליח לעבור את המסוכה הראשונה ע"פ רוב יגבר ויתחזק עד שקשה יהיה לכבותו. דווקא הניצוץ ששבוי בתחילה בידי הפתילה, דווקא זה שנאבק להתרומם, הוא זה שגדל לגבהים מרוממים יותר מן זה שנדלק בקלות.

לא קל למשוך בביטחון את הגפרור הזעיר על קופסא מחוספסת. מאתגר למשוך אותו בעדינות בעודו שורף במהירות לכיוון היד וכמעט כבה ומשאיר אך אפר. אך קרבי אותו אל עבר הפתילה הנקייה הדקיקה, היא כבר תדלק מאליה. כי כח החיים טבוע בנו, גם אם התלכלכנו מדי בשביל לראות אותו בבהירות.

ה' איתך.

סט עקבות אחד דווקא כי הוא יתברך נמצא.

נושא הוא אותך על כתפיו.

בס"ד

תחשבי על מקרה שבו מישהו היה עושה לילד שלך משהו "רע" סתם ככה בלי סיבה. האם את חושבת שזה בסדר? אני חושב שלא. זה ממש מעצבן! לא לעניין! לא הוגן!! וכו' וכו'.

עכשיו על מקרה שבו מישהו יעשה למישהו אחר משהו "רע" בלי סיבה, האם זה בסדר? לא!! ואם את לא מרגישה את זה כי את פשוט לא חווה את הסיטואטיה עכשיו אבל את מסכימה שאני צודק.

עכשיו אם את מסכימה שזה ממש לא בסדר לעשות משהו רע בלי סיבה, אז עולה השאלה מדוע?

יש לנו הרבה פעמים את התפיסה שיש לכל אחד מעין "זכויות" ולכן אסור לפגוע לו בזכויות.

אבל אם נסביר את זה ברובד הכי שטחי הזה אז זה לא ממש מובן מה הרעיון לא לפגוע באדם? רק בגלל שיש לו איזשהוא "מעגל" של זכויות.

אבל ניתן לומר שבעצם מה שעומד הבנתית מאחורי המעגל הזה, זוהי ההבנה שיש לאותו אדם משמעות/תפקיד/חשיבות עצמית/ משהו בעל משקל נורמטיבי שכזה~ וכד'. ולכן זה ממש לא בסדר לפגוע בו בלי סיבה.

אם כן, אף אם את מרגישה שאין לקיום מטרה, את יכולה לחוות בצורה נגטיבית שאכן יש לו סיבה ומטרה.

חלק מהרעיון לקוח מהרב אוריה ענבל.

בכל אופן,

אני חושב שאם את מבינה זאת בשכל כפי שהזכרת במקום אחר, עכשיו את גם יכולה לקרב את התחושה הזאת לחוויה.

---

כמו כן, אני חושב שיכול להיות שאת רוצה לעשות דברים גדולים יותר ואז ייתכן והתחושה שלך היא קרש קפיצה למשהו אחר שאת למעשה יותר מעדיפה,

אבל גם ייתכן שכל התחושה הזאת הגיע רק כי את בגלל שהיית בבית בגדול... ואז אם את לא מוצאת כלום ניתן לפרש את זה אפילו בצורה הכי "יבשה".

בכל אופן, חשבתי לנסות לתת לך סיבה נוספת להקשיב לדברי הפסיכולוגית בפרט אם זה לא אומר כלום כמו האופציה השנייה, ואת גם לא תרתי להשתנות בכל אופן.

וזה שאני מניח ששנינו יודעים שמתישהו התחושה הזאת תגמר ובחוץ ה🌞 תזרח, אז אולי פשוט "תתעלמי" מאותה תחושה שמנכרת בך, ולכן אם את לא מצליחה שהיא תעלה או תרומם אותך, פשוט תחיי את הרגע, מתישהו התחושה תעבור. וברגע שלא תתיחסי אליה בכלל היא תשקוט מהר ותשכחי מהתקופה הזאת.

מה את חושבת?

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל