הקורונה עברה עלי זוועה. כבר בהתחלה ראיתי שזה הולך לכיוון לא טוב והתחלתי לקחת ציפרלקס וללכת לפסיכולוגית באופן קבוע.
החוסר עבודה, חוסר יציאה מהבית, הסתובבות מסביב לילדים גמרה עלי (במיוחד החוסר עבודה).
באתי מבית של הספקים והצלחות. בשביל זה אנחנו חיים.
במהלך הטיפול הפסיכולוגי הבנתי שאני לא מאמינה בזה ולכן גם קודם הקורונה התחילה לי תקופה רעה.
הגעתי למצב שאין לי דרייב ומוטיבציה לחיות. כלום לא מדליק אותי.
החלטתי שאני חייבת למצוא עבודה כדי לחזור לעשיה.
מצאתי עבודה לפני שבוע. התחלתי. הולך בסדר אבל אין בי אש.
לפני יומיים הבן שלי נכנס לבידוד ושוב שקעתי הכי עמוק. מיואשת.
שבוע בידוד. בואכה אוגוסט. בואכה ספטמבר-חגים.
לא באמת יכולה להיכנס לרוטינה שרק תניע אותי בלי לחשוב.
אבל בלי הרוטינה חסרת החשיבה אני פשוט טובעת כי אין לי במה להיאחז.
אני מבינה בשכל למה אני חיה. במיוחד שיש לי כל כך הרבה אבל אין שום דבר שגורם לי לרצות לחיות, שמלהיב אותי, שמשמח ומחיה אותי..
לכל מי שהגיע עד פה תודה.
ומי שהיה במצב הזה ויש לו עצה שיבורך
החוסר עבודה, חוסר יציאה מהבית, הסתובבות מסביב לילדים גמרה עלי (במיוחד החוסר עבודה).
באתי מבית של הספקים והצלחות. בשביל זה אנחנו חיים.
במהלך הטיפול הפסיכולוגי הבנתי שאני לא מאמינה בזה ולכן גם קודם הקורונה התחילה לי תקופה רעה.
הגעתי למצב שאין לי דרייב ומוטיבציה לחיות. כלום לא מדליק אותי.
החלטתי שאני חייבת למצוא עבודה כדי לחזור לעשיה.
מצאתי עבודה לפני שבוע. התחלתי. הולך בסדר אבל אין בי אש.
לפני יומיים הבן שלי נכנס לבידוד ושוב שקעתי הכי עמוק. מיואשת.
שבוע בידוד. בואכה אוגוסט. בואכה ספטמבר-חגים.
לא באמת יכולה להיכנס לרוטינה שרק תניע אותי בלי לחשוב.
אבל בלי הרוטינה חסרת החשיבה אני פשוט טובעת כי אין לי במה להיאחז.
אני מבינה בשכל למה אני חיה. במיוחד שיש לי כל כך הרבה אבל אין שום דבר שגורם לי לרצות לחיות, שמלהיב אותי, שמשמח ומחיה אותי..
לכל מי שהגיע עד פה תודה.
ומי שהיה במצב הזה ויש לו עצה שיבורך
