@נשמה כללית
אני מחכה לראות כמה גדול יהיה הבלגן שהוא יעשה הפעם...
"לא תסיג גבול רעך".
איזה מן דבר זה לפתוח ככה בתחרות לא הוגנת מול אילעאי עופרן ומאיר נהוראי? לא יפה.
אם היית נותן את המאמר הזה לר' חיים - כמה הוא היה תומך וכמה הוא היה מתרגז מאחד עד עשר?
והניתוח שלך לא מוכרח בכלל.
איך קוראים לזה אצל האלו, נו? הנדסת תודעה.
לדעתך זה או שאנחנו נתקפל בפניהם או שהם יתבוללו, נהדר.
אז אני מציע שכדי למנוע התבוללות נהפוך כולנו לרפורמים, ככה "נשפיע מבפנים" ובא לציון גואל.
האמת שאפילו קצת ושעשעתי מהזעזוע שלך.. "אם התשובה היא לא אז אין לי מה לומר לך"... יעני, למה שהיא תהיה לא? איפה ראית רמז לזה?
וההיסק שלך מוטעה. יכולה להיות שאיפה שכרגע אן לנו *שום* כלי לממשה.
הרב אליעזר בנתיים מתקרב אליהם במקום לקרב אותם אליו, היידה.
נחשבו בזמנו קיצוניים לפחות כמו הצעדים שעושה הרב מלמד שליט"א.
והרבה גם טענו שהוא נותן לגיטימציה ומתקרב אל ה'חופשיים' יותר מדי.
בעיני הצעדים של הרב מלמד דומים מאד לצעדים של הרב קוק.
(ושלא יובן מדברי שהם דומים רק באופן יחסי למה שמקובל. אני חושב שהם גם דומים בעצם.)
אני בהחלט יכול להבין את מי שחלק, ואת מי שחולק על הרב קוק זצ"ל בענין הזה. וגם חלק מהרבנים שאני מחשיב בתור רבותי חולקים על הרב קוק בזה וסוברים שהוא טעה מבחינה חינוכית. לגיטימי.
אבל חס וחלילה שזה יביא לידי זלזול.
והמשפט האחרון שכתבת עשה בעיני רושם מזלזל, וראיתי צורך למחות.
לא מבחינת ה"מסורת" (שהרב כמעט לא שבר) לא מבחינת הגדלות, ולא מבחינת גדלות המתנגדים ביחס אליהם.
אה, וגם שהרב היה עקבי, ואל השתמש בסיסמאות כשנח לו. ומעולם לא פתח את פיו בחוצפה על גדולים אחרים כמו שעושה הרב מלמד, ובטח שלא על כאלו שגדולים יותר ממנו.
אם אתה טוען שהם דומים, ועוד בעצם, אתה בכלל לא מכיר את הסוגיה כנראה. אני מניח שאתה גם מאלו שאומרים "מה ההבדל בין רורמי למסורתי, שניהם שומרים רק חלק"...
זכותך למחות, אבל זו המציאות.
שמעת על איזו אמירה שהם הנפיקו בשבח האורתודוכסיה? נאדה.
רק הוא מהלל אותם ומלקק להם. בלי שום תמורה.
אתה יכול גם לומר שזה בדרכים שלדעתך לא לגיטימיות.
ואתה יכול גם לומר שהוא לא עושה מספיק בשביל להדגיש את ההתנגדות שלו לדרכם.
אתה יכול גם לומר שמאד כואב לך לראות את הדברים הבעייתיים שהוא אומר/כותב/עושה.
אבל להגיד שהוא מתקרב אליהם זוהי אמירה שלא מקיימת "בצדק תשפוט עמיתך", על אדם שהוא בחזקת צדיק, ורב גדול בישראל, ומבוססת על פרשנות אישית.
הוא חוצה עוד ועוד קוים בדרך אליהם, ביוהרא ובביטחון עצמי שבז לכל גדולי הדורות.
והוא מזמן לא בחזקת...
לא הופך אותה לעובדה.
גם על השואה יש שאומרים שהיא פרשנות שאנשים מאמינים שהיא עובדה, נו שוין.
שיש קונצנזוס שאסור להתקרב אליהם.
ואין מקום לדעה של רעבל'ע צעיר שחושב שהוא חכם יותר ממאתיים שנות תורה וגדוליה.
בן שישים זה כלום בשביל מהפכות כאלו. ואין לו סמכות הלכתית מעבר ל"מלקט".
הנקודה היא שאולי אני ניק אנונימי שלא למד. אבל הויכוח שלו אינו איתי אלא עם החת"ס, הקצשו"ע, הערוה"ש, הגרי"א ספקטור, המהרש"ם, הח"ח, הגרח"ע גרודז'ינסקי, הרב זצ"ל, החזו"א, הרצי"ה, הגרצ"פ פראנק, הטשיבינע'רב, ר' משה פיינשטיין, ר' אברום, הגרי"ש אלישיב, הרב אליהו והרב עובדיה.
אז כמובן, אני לא כל כך הזוי ומפונטז וברור שאני לא מעלה בדעתי את ההנחה המטורללת שהם גדולים יותר ממנו, אבל לפחות "כמוהו" הם ודאי, אה? הם למדו קצת יותר מעשירית ממנו, מה?
לא לגיטימי לזרוק לפח האשפה את כל גדולי ישראל במאתיים+ שנים האחרונות. באמת סליחה מהוד מעלת פוסק הדור בעל פניני הלכה.
בשתי השאלות שלך: גם בדקתי מה הוא אומר (-בפומבי)
וגם, הופ טרללה, יש לי חבר ש(בדחיפתי, יחד בעצם) שלח לו מייל וקיבל תגובה רפורמית בעצמה ("אנחנו לא יכולים להתקע עם רבנים שמתו, אנחנו חייבים להתקדם".)
ויתכן שבשלב מסויים הוא הפנים שלא מסחרי עבורו להגיב כך לאנשים..
מה שאני רואה אצלו בעקביות זה חוסר התכופפות לאף אחד שהוא לא הוא.
אגב, אין הבדל בין מה שאמרתי לבין מה שהתכוונתי.
אני אתייעץ בנושא עם הרב גלעד קריב שליט"א.
הגוונים ביהדות מתוחים מהרב חיים נבון ועד הרב יגאל לווינשטיין, מהרב כהנא ועד הרב ליכטנשטיין.
הם לא כוללים ניאו רפורמים למיניהם ולסוגיהם בארצותם לגוייהם.
רב לא תלוי רק ביכולת להיבחן על יו"ד, אלא גם בירא"ש ונאמנות לתורה.
ואם אתה לא מסכים איתי, קבל עדכון: יורם שפטל גם קיבל סמיכה, וככה"נ עוד לפני שמאיר נהוראי נולד.
אם אתה תתחייב לקרוא ליורם שפטל "רב" מכאן ואילך, גם אני אקרא כך לנהוראי. סגרנו?
מי שמני לבדוק, לדוגמה, שיאיר לפיד אינו נאמן לתורה?
זה לא באמת קשה. מיש מצהיר על עצמו שאינו נאמן - כנראה שאינו נאמן.
הוא כמובן לא אמר את המשפט "אני לא נאמן להלכה" אלא "אני לא מסכים עם X" כשX היתה כמובן קביעה הלכתית.
באחד המקרים הוא אף כינה את הרב מנחם בורשטיין, שביקר אותו על אי נאמנותו להלכה, "מפכ"ל משטרת המחשבות"....
לא מבין את הפואנטה.
זה כמו הורה שהילד המתבגר שלו לא מקשיב לו אז הוא מתחיל לצעוק עליו. לא מועיל, וסתם מלבה מריבות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאחרונהאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?
אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
מגבשים וכייפים ששווה לקנות?
תודה
שם קוד,
אליאס,
דיקסיט,
עידן האבן,
טיקט טו רייד,
Robo rally,
The crew,
Avalon,
Shadows over Camelot,
Nefarious,
Colloretto,
סושי גו,
אזול,
Draftasorus
מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂
ממש תודה!
מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)
ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.
תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?
האורך? מספר השחקנים?
שנאת האדם בעצמו, כי האדם שונא לעצמו יותר מכל שונאיו"
(אמר דודי זקני רבי פנחס הורוביץ זצ"ל בדרשתו הידועה בשם 'כל המפרשים וספרי המוסר')
איך אתם מבינים את המשפט? איזה תחושות יש לכם סביב זה?
כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.
מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.
מקומות מהיבטים שונים.
בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.
אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:
"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".
כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.
הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך
זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.
וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.
בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים.
הטוב
מה זה בעצם אומר שמשהו הוא טוב?
מה מגדיר משהו כטוב?
מה בעצם מיוחד בדברים טובים?
ומה בעצם אנחנו מתכוונים שטוב לנו?
מנסה טיפה להעמיק מה זה בעצם אומר הטוב הזה
זה מושג יומיומי אבל הוא חמקמק
אשמח למחשבות שלכם
את שלי אשתף בהמשך בעזרת השם ובלי נדר, כשהם קצת יותר יתבשלו
תודה
האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל
כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי
אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה
כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים
לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,
כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.
כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם
לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים
שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו
תמיד בכל זמן ובכל מקום.
מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.
צריך למצוא אותם. אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא
הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר. אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן
כיוון מחשבה...
מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,
מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.
הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.
אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר - עם ביקורת ומחשבה.
להשוות לחכמינו, לדרך התורה.
בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.
מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?
במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.
אולי, זה הטוב.
אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.
אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר
ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.
אני משתף בקצרה
מתחילת המלחמה הייתי בחמישה סבבים, קרוב ל300 יום מילואים בכל הגזרות. כל פעם היה לי קשה מאוד לחזור חזרה, שוב לחזור למשפחה שוב להתחיל לעבוד. פעם אחרונה שקבלתי צו מילואים כבר לא היו לי כוחות למרות שהיה לי מאוד קשה לסרב.
כבר כמה חודשים אני לא מצליח לחזור לעצמי. מרגיש לא מאוזן. לפעמים אני באנרגיה מטורפת ולפעמים בסוג של דיכאון. אשתי והילדים מנסים להכיל אבל אני רואה שכבר קשה להם. לפעמים מתפרץ ממני כעס בלתי נשלט (לא אלים, מעין מרירות ושפוטיות על החיים) ולפעמים אדישות בלתי נשלטת שלא בא לי לעשות כלום ולא מעניין אותי שום דבר.
הייתי בטיפולים מסוגים שונים, גם טיפול אישי וגם טיפול זוגי. אני מאוד משתדל לישון טוב, לאכל טוב, להשקיע בפעילות גופנית, ללמוד אמונה ובטחון אבל כשמגיעה הנפילה הכל מתרסק והחיים הופכים לסיוט לא מאוזן.
קבעתי תור לפסיאטר וזה מתקרב. אני מפחד ממש שנדפק אצלי משהו וזה בלתי הפיך.
האמת לא יודע למה אני כותב, מה אני רוצה מכם...
אולי מישהו חווה משהו דומה?
אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!
עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.
מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.
בהצלחה רבה!!
בס"ד
מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! - ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.
מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה
בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי. מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני
מדינות למיניהן. אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים
קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.
סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם מישהו יפרוץ
במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו... בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....
ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!
אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).
עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?
אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה. מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.
השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה! משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי
לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?
כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך. כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...
יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר, היה מר ועצוב אחר כך.
וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.
הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!
אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,
אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....
משהו באמנות, למשל?
מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?
רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,
פשוט לשרבט מה שבא?
ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה
מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)
בני אדם חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות. מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!
רב נחמן ל א מ ר ש ה!!!
ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!
רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.
סבלנות. קודם כל, לעצמך!
תהיה בקשר. בבקשה!
במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".
רק כרטיס קופת חולים.
שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד.
אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.
לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "
אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..." לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!
זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.
בהחלט. מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.
מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות
שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.
למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.
אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.
מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),
הם מקדימים.
טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.
(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).
לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.
אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.
אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע
ממה שעברת, א ז היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.
לענ"ד, א ס ו ר לך לצאת למילואים שוב. בשום אופן!
אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.
היית......די והותר. מספיק!
אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.
הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.
אז מודעות למצב, זה א ב ויש לך את זה, ב"ה!
לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר.
אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...
כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.
בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.
חוסר מודעות...פחד!
עכשיו, זה אחרת (לצערנו). אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,
לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך.
רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!
ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....
1201
לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.
והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו
הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....
נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין
שנראה אותו. שנבטח בו.
יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,
אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את
אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....
בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש
והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית
שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)
פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה
עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!
אני לא מאמינה.
כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים
שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.
יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים
שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."
לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף
אבל האדם הוא דינאמי! המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה
קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.
מהנצח.
ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.
אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום
נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,
איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם
זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים
היו דמעות....
הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה
ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?
מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי
אפילו ימחקו.
הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.
איך אומרים באנגלית?
CHEAR UP! (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)
רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות
נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.
יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.
היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת.
כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר
פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,
מאוד.
מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.
לא יודע מה לומר מעבר
אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.
ועם הזמן רואים שיפור.
לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.
כותבת כי יש סיכוי לאור.
זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.
כנראה של כמה שנים.
עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה.
לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי
יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...
יש לך קבנ של היחידה?
לוקח זמן וזמן ... לא פשוט
תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים
נשמע לי שאתה בטווח הנורמה
אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..
לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי
מקצוע טובים זה מומלץ.
לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.
זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.
אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.
חנוכה מלא אור וניסים
דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.
יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.
ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!
"תעיתי כשה אובד בקש עבדך"
למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי
שהיה חצי שנה
בארץ הקדושה
לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.
גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.
יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..
שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..
ושה' שילח לך רפואה שלימה.
אין לי דברי חכמה לומר לך,
רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,
ולהתפפל עליך .
למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה
אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא
דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה
גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי
ויהושע כובש הארץ
ויהודה המכבי
ורב אלוף שמעון בר כוכבא
הכל לצידך ולימינך
עלה והצלח
מצרפת את הקישור.
הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.
ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה
כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.
חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.
כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.
העובדה שאתה:
מודע למה שקורה לך
מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה
פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר
כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !
חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.
כמה המלצות כלליות חשובות :
1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן
2. להמשיך טיפול - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי
3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:
Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת
3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.
והכי חשוב-
אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..
עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.
הרבה כוחות !
שלום לך,
קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.
החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.
העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.
במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.
אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.
אבירן – מיזם חיבור
טלפון: 052-305-1783
אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.
בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!
(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי)
זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".
מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?
אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.
נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.
היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.
זה לגבי הרבה תחומים:
אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:
קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.
אך אם אני אכתוב:
היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.
במילים אחרות:
אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה.
אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.
