ומה אם לא סומכים על שניהם?

חוצמזה, שאי אפשר שלא לסמוך על היתר מכירה

כי אז אסור לך למשל גם לקנות ביצים, כי האכילו את התרנגולות היתר מכירה

ויש רמ"א שאומר שזה עובר

וגם פירות גבול עולי מצרים (סיוג: יש גזירה על אופן הסחורה גם בפירות המותרים בסחורה, לא יודע למה לא מקפידים על זה).

מעולם לא שמעתי על איסור דברים מהחי שאכל פירות שביעית שנקנו באיסור.

נ"ב

לא אמרתי מה אני אישית אעשה בפועל.

למעשה אני לא אוכל פירות בכלל וגם ירקות כמעט שלא אם בכלל כך שלא יפריע לי להימנע מפירות שביעית.

הרב אליהו כותב על זה. הוא מביא איזה רמ"א ביורה דעה

אני חושב שזה סימן כא

אבל קיצור

הוא אומר שאף אחד לא יגיד "אני לא סומך" כי אז זה נדר ויהיה אסור לו לקנות ביצים

ואז לשיטתו יש מלא כסף בשוק שהוא מסחר בפירות שביעית ובשמים ידונו אותו עפ מה שהוציא מהפה שלו

אולי בהקשר של מכירת חמץ.

לא ישרה סטרא אחרא על זה?

וגם מעולם לא שמענו התייחסות של מקובלים ביחס להיתר מכירה..

מניין לך?

ולכא' זה לא אותו דבר.

לאיודע. כנראה..

הנקודה היא שהנימוק שלך הוא 'ציוני' נטו, לא?

זאת אומרת - לא הבאת סברא לאסור היתר מכירה..

הבאת סברה חינוכית כזאתי למה צריך להעדיף את אוצר בית דין..

ואפילו - לאו דווקא אוצר בית דין. אלא פשוט כי זו האופציה היחידה שתומכת בחלקאים יהודים בארץ ישראל שנשארת שלהם..

בסוף,

זה מה שעשו כאן בארץ 300 שנה

תרצה או לא תרצה.

וגדולי עולם סמכו את ידיהם על ההיתר הזה.

מה הבעיה למכור את הארץ לערבי שאנחנו פוסקים שלא עובד ע"ז אם זה לצורך שלי?

רוב הראשונים סברו שאין בזה לא תחנם

והאמת?

לא למדתי את התשובה ביביע אומר, אבל.. ממה שאני רואה בשטח,

רוב מי שאוסר היתר מכירה מסברא הלכתית זה משו בערך כמו "ככה החזון איש אמר, ככה הרב אלישיב אמר". לא מזלזל בזה כמובן.

ובכ"ז, לא ראיתי מי שממש כתב השגה מפורשת על התשובה הענקית ביביא על זה..

זאת מכירה שמוגבלת לזמן. ולכן היא מותרת. בפרט שזה לישמעאלי שלא עובד ע"ז. וגם משתדלים כמדומני שזה יהיה מישהו שמקפיד על 7 מצוות בני נח. (אולי דרוזי? לאיודע..)

"מה כוונת התורה"

אויש נו. זה טיעון גרוע ותמיד היה גרוע.

א. כי הוא לא הלכתי

ב. כי אפשר ממש ממש ממש בקלות להתווכח עליו. כי מי אנחנו שנגיד מה רצתה התורה? הרי בסוף התורה התירה לנו גם לעשות היתר מכירה.. אז.. התורה לא רוצה משהו שהיא התירה לנו?

ג. התורה הייתה רוצה שיוציאו פירות שביעית לחו"ל?

או אולי להכשיל חקלאים באיסורים? או להכשיל אנשים בסחורה בפירות שביעית ואז כל המשק יתמלא בכסף שקדוש בקדושת שביעית? או אולי להכשיל אנשים שלא יודעים לשמור על קדושת פירות שביעית?

מהו רצון התורה?

מכירת חמץ זאת לא הטענה שלי

מה גם שחמת דאו' והיום לרוב הראשונים שמיטה דרבנן

ואני לא יודע מאיפה אמרת שהתורה רצתה שהחמץ יהיה בחזקת נכרי כי זאת תקנה של חכמים בשביל סיטונאים וחנויות. תקנה. כמו שפרוזבול הוא תקנה. כמו שהיתר מכירה הוא תקנה.

עד כמה אנחנו דואגים רק לעצמנו שנקיים שמיטה עי אוצר בית דין

שגם הוא פתרון ממש ממש לא פשוט ובעייתי הלכתית

אבל מותר. אחלה. זורם.

או

שנדאג שכל עם ישראל לא יעבור על ככ הרבה איסורים בהלכות שמיטה

זריעה חרישה קצירה מסחר הפסד ועוד ועוד ועוד

עם ישראל ככלל - לא היה מסוגל להתקיים היום בארץ הקודש אלמלא ההיתר מכירה

והאמת?

שגם היום הוא לא מסוגל.

גם יוריד מחירים

כלומר

זה לא מצווה רק של לגור פה

אלא גם לאפשר פה תנאי מחיה נורמלים.

כמו מי שסולל כאן כביש.. שקיים את המצווה

וכו'

אז לאפשר תנאי מחיה נורמלים זאת אומרת לעזור לנו לייצר דברים משלנו

וגם לייצא אותם (עוד משהו שאי אפשר כיום עם אוצר בית דין..)

וגם לייצר עבודה להמון חקלאים

ואם תאמר שהם עושים אוצר בית דין - אפילו יש לך את העניין של לתמוך בחקלאים שומרי שמיטה

וכו'

וכל זה בהנחה שהיבול חו"ל הזה לא מגיע ממדינות אויבות לישראל

כמו למשל שקורה היום ביבול נכרי שקונים מעזה..

לא יכול להיות, זה ההיפך מציווי התורה, זאת תפיסה מזעזעת בעיני

האם זה נצרך בגלל ערך אחר, של חיזוק החקלאות היהודית בארץ ישראל, ובעקיפין יישב הארץ? אני יכול להבין, ובכל זאת, זאת לא מצווה אלא אילוץ

תחשוב על חלקאי שמייצא לחו"ל כל שנה תבואה

אם פעם ב7 שנים הוא אומר להם "חבר'ה, אני לא יכול"

אז זה לא שפעם ב7 שנים הם יקחו מישהו אחר..

הם יקחו מישהו אחר לתמיד..

תמיד.

לתמוך בחלקאים שומרי שמיטה בשביל ששת השנים האחרות.

שהם יקרסו בשמיטה וכל מה שהם בנו וגידלו יהרס. ויגרור נזקים גדולים גם לשנים הבאות.

זה לא שרק שנה אחת הם לא יעבדו ואחכ הכל ימשיך כרגיל.

היום (לפחות לדעת הסמ"ע, וככה די מקובל בפוסקים להגיד..) ש"צויתי את ברכתי" לא שייך כשהשמיטה דרבנן. ולכן אין באמת הבטחה שלא יהיה נזק.

זאת בדיוק הטענה של מצריכי היתר המכירה לפני 100 שנה. הערבים היו לוקחים את הכל..

זאת תהיה שנה אחת שתהרוס את כל מה שבנינו בשנים הקודמות..

חיזוק החקלאות זה לא רק ערך אלא מצווה. כמו שהסברתי.

המשפט "יש מצוה להמשיך לעבד את האדמה בשנת השמיטה" הוא משפט מעוות. כמו הרעיון של המתת חסד.

ערך יכול להיות גם ערך דתי, "מצוה", ועדיין, יש כאן ערך ולא חובה מסוימת וספציפית.

לגבי ההערה על זה שאין "וציויתי את ברכתי" - אז אם הקב"ה לא חותם על צ'ק לא מקיימים מצוות?

אני מבין את הבעיה, ועדיין, חשוב לזכור שמדובר באילוץ ולא במצוה

אני לא אומר פה שום טענה שלי.. חח כן?

הבאתי לך את טענת מצדדי היתר המכירה לפני 100 שנה

סוג של "יש מצווה להפקיע עכשיו את קדושת השביעית". כן. מצוות יישוב הארץ.

אמרתי, מצוה בוודאי. אולי בעקיפין - לא קריטי לי. קרא לזה איך שאתה רוצה. זה רצון ה'. זה מצווה. נו..

לאיודע להיכנס להגדרות..

אם הקב"ה לא חותם על צ'ק אז כאשר יש לך חשש גדול לגבי מצוות יישוב הארץ

והוא חשש אמיתי לכל מי שנמצא מחוץ לבית המדרש גם ויודע כמה הנזק הזה יכול להיות נזק נוראי

אז אנחנו נעדיף לקיים מצווה של לחזק את החקלאים כאן.

בגלל שיש לנו מצווה של יישוב הארץ, אנחנו נאלצים להפקיע את קדושת שביעית.

אין לי בעיה לנסח את זה ככה

הרי לא הגיוני שנמשיך להפקיע שביעית לנצח, נכון?

אז זה לא יכול להיות פתרון ארוך טווח

בנוסף, לא כל פתרון/מוטיבציה מלפני 100 שנה רלוונטי היום

בנוסף, לא מדובר בחקלאים שומרי שביעית

אין שמירת שביעית במכירה לגוי ועבודה כרגיל. זאת פשוט לא שמירת שביעית, זה משהו אחר.

יבול חו"ל הוא הפתרון האידאלי והנכון הלכתית. וגם כלכלית - לפני שנים בודדות משרד החקלאות התיר במיוחד לייבא בצל מספרד פשוט כי היה צריך. החקלאות הישראלית לא קרסה. גם עכשיו, יש דיון כלכלי אם לייבא ירקות מחו"ל או לא - מסיבות כלכליות נטו.

אפשר להחליט שחשוב לחזק חקלאות מקומית, ולבדוק מה העלות והכדאיות של זה, ומה המחיר של לא לייצר בשנה מסוימת. ואז לשבת ולהחליט מה הפתרונות שלנו לשנת השמיטה. ואם בהתחשב בכלל הגורמים, עדיין היתר מכירה הוא הפתרון הנכון, אני יכול לקבל את זה כהכרח שלא יגונה.

ובעיני, להתפלפל עם הקב"ה על סעיף-קטן בסמ"ע כתנאי לקיום מצוות, זה מגוחך. אתה מזמין את הקב"ה לדין תורה לפני כל מצווה שאתה מקיים? יש לך חוזה כתוב על השכר בעולם הבא כשאתה קם בבוקר להניח תפילין? כשאתה לא עובד בשבת?

ואז היתר מכירה לא יעזור

וודאי שנשמור אותה

כי ההיתר הזה בנוי על שמיטה דרבנן.

ואז גם בעה תהיה ברכה של התורה.

לתמוך בחלקאים של אוצר בית דין זה לתמוך בחלקאים שומרי שביעית בארץ ישראל. עזרה בשביל השנה הזאת ובשביל השנים הבאות.

לתמוך בחלקאים של היתר מכירה זה לתמוך בחלקאים בארץ ישראל. עזרה בשביל השנים הבאות - כבכל שנה שעדיף לקנות מהם ולא מחו"ל.

לא רק בשמיטה, כל הזמן אנחנו מייבאים המון ירקות מחול.המון.

אני יודע גם על פירות משבעת המינים שאנחנו מייבאים מחו"ל. ודאי.

והכלכלה לא קורסת כי לא ככה עובדת כלכלה.

אנחנו מייבאים ומייצאים. מסחר.

וזה בסדר גמור.

אבל,

כשמגיעה שנת השמיטה פשוט.. לא לאפשר לייצא כי זה קדוש בקדושת שביעית כי אין היתר מכירה

ואז גם לא לקנות בתוך עצמנו כי זה אוצר בית דין שאנחנו כמובן לא סומכים עלו

אז יוצא שאנחנו אך ורק קונים. ולא צורכים יבול משלנו שזה הורס את הכלכלה. כן.

ב"ה שרוב היהודים בארץ לא מקפידים לאכול אך ורק יבול חו"ל כי זה היה הורס אותנו כלכלית. ובמקרה הזה - לא רק את החקלאים אלא את כל הכלכלה הישראלית.

יש ועדה כזאת שיושבת שנקראת ועדת השמיטה. יושבים הרב אברהם יוסף למשל, הרב יעקב אריאל הרב יוסף אפרתי הרב ויטמן ועוד ועוד ועוד. ואני חושב שהיום כבר די מוסכם שאין פתרון אחר שהוא לא היתר מכירה.

אני כמעט בטוח (ואשמח אם תדע להגיד לי מה המציאות בוודאי) שהיום הרבנות בכלל לא עושה אוצר בית דין, אלא רק הבדצים למינהם. בשנת תשסא תנובה הפסידה 10 מיליון ש"ח כי היא ניסתה לעשות אוצר בית דין ברמה ארצית.

הרב ויטמן כתב על זה ספר - על ניהול כלכלי בשמיטה בפריסה ארצית. המהדורה השניה של הספר יצאה בשנת תש"ס. ואני יודע שהיום הוא נוקט שאין דרך אחרת אם לא היתר מכירה מכמה סיבות. חלקן תלויות בציבור הישראלי שלא רוצה אוצב"ד.

כל הסברא של להתיר את ההיתר מכירה זה סברא של "ההכרח לא יגונה".. ככה שאתה צודק

לגבי ההתפלפלות שלי בסמ"ע,

טוב, זה לא ההתפלפלות שלי. שוב. זה התפלפלות של גדולי עולם לפני 100 שנה שאז הפולמוס על ההיתר מכירה היה גדול מתמיד.

אתה שואל אותי מה דעתי לגבי ההתפלפלות שלהם?

אוקי,

יש לי מצווה שאני עושה אותה כרגע בככה שאני קונה מחלקאים כאן של ליישב את הארץ (בעקיפין או לא, מה שתרצה), יש לי מצוות שביעית שמגיעה. ולאחר כתיבת אינספור תשובות הלכתיות יצא לי להתיר את זה. לעשות מכירת חמץ על השמיטה (רק שחמץ הוא דאו' ושמיטה דרבנן). מדהים. וככה נוכל להמשיך לקיים את המצווה שאנחנו עושים וכדי שכל מה שעשינו עד עכשיו לא יהרס

וכן. זאת המציאות עד היום.

היום ערבים לא יחטפו שדות ליהודים ואז נאבד את הפרנסה

אלא פשוט אף אחד לא יקנה מארץ ישראל בגלל שתהיה שנה אחת פעם ב7 שנים שאנחנו לא מוכנים - אז לא יקנו מאיתנו אף פעם.

קודם כל, על כל דבר אתה בורח ללפני 100 שנה.

לפני 100 שנה היו גם תומכים וגם מתנגדים.

אנחנו מדברים פה על העקרון.

ואם הם אמרו משהו שבעיני לא רלוונטי - כמו להזמין את הקב"ה לדין תורה על הברכה בשנה השישית - אז הוא לא רלוונטי ולא משנה מי אמר אותו.

לגבי יבוא וייצוא - נכון, ולכן הטענה לגבי "אם שנה אחת לא נייצר נאבד את השוק לגמרי" לא נשמעת אמינה לאזני ההדיוט שאני בתחום. אם אתה לא חותם חוזה ל100 שנה, אלא מציע תוצרת ואנשים קונים, אז מה ייקרה אם פעם אחת לא?

באמת שאין לי נתונים לגבי התחום, אבל לי זה נשמע לא מאד אמין.

פעם אנשים היו מפוטרים כי רצו לשמור שבת. ואז מה? היית גם אומר להם לעשות רק מלאכות דרבנן כדי לקיים מצוות בכסף שירוויחו?

בתגובה אחרת אמרת שלא הולכים לפי "רצון ה'" וכוונת המצווה, אבל אתה זה שמדרג כאן מצוות לכאלה שדוחות מצוות אחרות.

לגבי דרבנן ודאורייתא - עד שיחזרו עשרת השבטים ויבוא אליהו הנביא, כנראה זה יישאר דרבנן. האם זה רצון ה'? שככה נתייחס לזה?

האם בתורה כתוב "וצויתי את ברכתי בשנה השישית, ואם לא, אז תעשו מה בראש שלכם"? לא, נכון? אז ברור שזאת מצווה שהיא הפסדית מצד עצמה (גם אם קיבלת ברכה בשנה השישית, עדיין אתה מפסיד על השביעית). ואם זה עולה מחיר, זה בדיוק מה שציוותה התורה.

האם אני מבין מישהו שלא יכול לשאת בהפסדים האלה? לגמרי כן. אבל זה לא אומר שהוא צודק.

אני יודע שהיו תומכים ומתנגדים

אז אני הבאתי פה את דעת התומכים.

זה סברא שלהם. לא שלי. זה הכל. שתדע שיש לי אילן גבוה להיתלות בו.

וכבר הסברתי לך למה אני חושב שזה כן נכון.

לגבי הייבוא,

זה אמיתי. זאת המציאות..

גם אם לא חתמת על חוזה, בדכ יש לאנשים ספק קבוע.

תחשוב בקטן יותר (על אף השוני הגדול, זאת רק הדגמה לסבר את האוזן וכמובן שיש הבדלים בין הדוג' לנידון) - יש מטבח של פנימיה. והם קונים כל יום מאיזה מקום סיטונאי חלב.

ותחשוב לעצמך שכל יום שלישי צריך לחפש מישהו אחר שיביא חלב.. לא נעים.

אז בסדר גודל של ייצוא סיטונאי שכזה - גם אם לא חתמתי על חוזה או משהו, אני מעדיף ספק קבוע. ויש ספקים קבועים אחרים בשוק.. אז למה שאני אקבל כאב ראש ממך? זה לא שווה לי את זה.

כמו הדוגמא המדהימה שהבאת

וזה אמיתי.

ההבדל הוא שאסור לעשות מלאכות דרבנן

והיתר מכירה הוא מותר בסוף.

שוב, אאכ רבותיך אוסרים בתכלית האיסור היתר מכירה שזה פשוט לא חל כי אין שליח לדבר עבירה ואז כל הכסף בתעשיה הישראלית קדוש בקדושת שביעית.. אם ככה אתה פוסק שזה אסור אסור - אז כמובן שאני לא בא לחלוק על רבותיך. חו.

ולכן צריך לדעת מתי עושים מידת חסידות ומתי לא. בעבר, וגם היום - זה ממש לא הזמן לעשות מידת חסידות ולהחמיר שלא לעשות היתר מכירה.

אז נעדיף ללכת על עיקר הדין ולעשות משהו שמותר, ולהמשיך לקיים את המצוות האחרות שאנחנו מסוגלים לעשות.

[הערה, ואם הידור מצווה עד שליש, פה זה הרבה יותר משליש ומה גם זה קופה כללית של כל המדינה ולא כולם רוצים להחמיר ואתה לא יכול לכפות עליהם חומרא]

רצון ה' שנקיים את כל התורה. ובכלל זה שביעית, ובכלל זה יישוב ארץ ישראל, ובכלל זה לפני עוור לא תתן מכשול.

היום,

אם אתה רוצה שא. לא להכשיל את חצי מהיהודים בארץ בביזוי קדושת שביעית (שזה רצון ה'). ב. הכלכלה הישראלית תשרוד (שזה גם רצון ה'). אתה מחוייב להיתר מכירה.

אז כן, כל עוד התורה אומרת שהיתר מכירה הוא מותר בשעת הדחק, ואנחנו בהחלט בהחלט בשעת הדחק. לא מפריע לי בכלל להגיד שעדיף ומצווה לעשות אותו כדי להציל רבים מעבירות ולשמור על הכלכלה שלנו מתפקדת.

כן. ככה בדיוק אנחנו צריכים להתייחס לזה. כאל ערבות הדדית ומצווה גדולה להפקיע קדושת שביעית כל עוד התורה התירה לנו.

אז אני חושב שרצון התורה זה שנדאג לאחים שלנו שלא יכשלו באיסורים, ונדאג לאחים שלנו וגם לעצמנו כדי שתהיה פה כלכלה מתפקדת, ונדאג לארץ ישראל שהכלכלה פה תהיה מוצלחת. כן. זה בהחלט רצון התורה. הרבה יותר רצון התורה מאשר חומרא (שהיא עם ביסוס כמובן, לא חומרא מומצאת).

בע"ה בעתיד כשהשמיטה תהיה דאורייתא, הדברים יהיו שונים ויהיו פתרונות.

היום?

אין פתרון אחר.

אבל מה עם השכל שלי שאומר שהיתר מכירה כאידאולוגיה הוא לא נכון?

בפועל אני לא נכנס לשאלה מה נכון.

יש מרבותי שחושבים שהיתר מכירה חסר משמעות, ויש שתומכים בו.

בעיני להתעלם מצד אחד בגלל שהוא לא "רבותיך" זה חסר הגיון.

בעיני הפתרון האידאולוגי הנכון הוא יבול חו"ל, ובמקום להמשיך לרמות את השמיטה, נמצא דרך "לרמות" את היבואנים בחו"ל שמשתמשים בנו כספקים

הרבה יותר קל לרמות את השמיטה, ולכן אין נסיון לחפש פתרונות אחרים

האם יש הסכמה בין הפוסקים שזה אכן מפקיע קדושת שביעית מהפירות? אם לא, אז זה כבר לא משנה מהבחינה הזאת

מבחינת התמיכה בחקלאים - אין לי נתונים, אני יכול להבין את המוטיבציה אבל אין לי נתונים ולכן אני מדבר רק על המחיר האידאולוגי

ובאופן כללי השאלה מתי אומרים לפני עור ומתי הלעיטהו לרשע וימות היא לא מוחלטת. כמה שמדובר במקרה יותר כללי, יש פחות אחריות שלי כיחיד וגם ככלל על המצוות של האחר.

לגבי האילנות הגבוהים - מי שנתלה באילן גבוה נחנק בסופו של דבר. אז באמת משמח שלפחות זה על אילן גבוה.

הרב קוק - הציוני הדגול שעורר מאוד לעלות ארצה וכו וכו וכו

ידע לשים את האידאולוגיה בצד וכן, למכור את הארץ לגוי.

החזון איש - הפחות ציוני לא יכל לסבול את זה.

נו באמת. אידאולוגיה זה בכלל לא קשור.

אתה רואה שככה התנהגו והתעלמו מהאידיאולוגיה הזאת, בשביל אידאולוגיה אחרת של יישוב ארץ ישראל.

זה פשוט לא שייך..

לא דנתי פה בדיון ובסברות ההלכתיות בעניין התוקף והחוזק של ההיתר מכירה או של אוצר בית דין.

מה שכתבת לרמות את הספקים - תשמע. זה פשוט מנותק מהמציאות.. מחילה. אני לא יודע איך להתחיל להתייחס לזה כי זאת סברא פשוט לא מציאותית. נקודה. זה אפילו לא משהו לדיון..

כבר כתבתי ב"ה שרוב מוחלט של עם ישראל לא קונה רק יבול חו"ל, כי אז זה היה נוראי. נוראי.

האם משהו אידאולוגי יכול להיות מתאים רק לחצי אחוז מעם ישראל? כי אם יעשו ככה יותר אנשים.. הכל יקרוס. אידיאל אמור לייצג תכלית טובה. מה שאתה מייצג - זה ממש לא תכלית. זה פתרון נקודתי בלבד שרק מיעוט דמיעוט יכול להשתמש בו (ותוך כדי להפסיד לתמוך בחלקאים בארץ, כמו שהארכתי בזה בתשובה הקודמת שלי ובזאת שלפניה), ואם כולם ח"ו יעשו את האידיאל הזה הכל יקרוס.

חוצמזה.. שאני מניח שהאידיאל של התורה זה לקחת את הפירות מן ההפקר, ולא לקנות מחו"ל, לא? אז לדבריך שאתה מנסה להגיד ש (ואני לא מסכים איתך בזה) האידיאל זה לא מה שאני מציג - אז גם מה שאתה אומר זה לא האידיאל. האידיאל זה לקחת פירות מן ההפקר. אה, יש לנו "אילוץ" לקנות מחו"ל.

יבול חול פותר בעיות הלכתיות, אבל הוא ממש ממש ממש ממש לא אידיאל.

לגבי מה שאמרת על ההלעיטהו לרגע וימות. זאת סברא כתובה אצל המתנגדים הקיצוניים של ההיתר.

אמרתי לך שאם אתה פוסק ככה אין לי מה לדבר

אתה רואה שכל הדיון פה הוא על הצד שהיתר מכירה הוא בסדר.

המשפט האחרון שלך..

אמ

תשמע, דרכם של גדולי ישראל בכל הדורות להיתלות באילנות גדולים.

זה לא מכבד המשפט הזה. בכלל לא.

אז אני פשוט אתעלם ממנו

אני חושב שאנחנו מדברים עברית טיפה שונה

למשל הפסקה האחרונה שלך מראה שאתה לא מכיר את הרפרנס שלי ("רצונך להיחנק, היתלה באילן גדול" בסוף פסחים)

כשאני מדבר על אידאולוגיה אני לא מתכוון למה שאתה הבנת

ברור שלא התכוונתי לרמות ספקים, כמו שאתה לא מרמה את השמיטה. אבל כמו שמצאת פתרון מול השמיטה, תמצא פתרון מול הספקים.

ולהתחיל להסביר הכל ייקח יותר מדי זמן

אבל מה שחשוב הוא שאתה יוצא מנקודת הנחה שתומכת בהיתר מכירה

ואני מנקודת הנחה שמפקפקת בהיתר המכירה ורק מקבלת אותו כפתרון שחלק מהפוסקים מקבלים

כשאני מדבר על פתרון אידאלי אני מתכוון לפתרון חלק. וכן, אין פתרון חלק למסחר בפירות שביעית ביבול ארץ ישראל. ולכן ברמה המסחרית, הפתרון החלק הוא יבול חו"ל

לענד?

אין פתרון חלק.

הדבר היחיד שחלק זה להפקיר את כל השדות ולקחת מהם את האוכל.

כשאתה לוקח את האוכל מכל מקום אחר שבעולם.. זה לא שמיטה.

אני חושב שכבר הסברתי שיבול חו"ל הוא יהיה מאוד לא יעיל ברמה המסחרית.

שזה יפגע קשה מאוד בכלכלה.

זה יעיל אך ורק לכמה פרטניים.

אלא כמו פירות שביעית:

"פירות חו"ל שנכנסו לארץ לא יהיו נמכרים במדה או במשקל או במנין אלא כפירות הארץ אכסרה, ואם היו ניכרין שהם מח"ל מותר" (הלכות שמיטה פרק ו ה"ה)

אז זה ניכר ומותר..

זה כל הרעיון בלהביא יבול מחו"ל

לכתוב אפשר על כל פרי.

ואף פעם הפירות עצמם לא מסומנים (לפעמים יש מדבקה מסיבות אחרות).

לכא' זה בולט

אבל אין לי באמת מושג

ואני גם לא יודע מה קורה בפועלל

בולט שכתוב? לפעמים כן, אבל זה לא היכר בפרי.

זה לא שצריך השגחה שאכן מדובר בפירות חו''ל, העניין שגם צריך היכר.

ראית את מה שציטטתי מהרמב''ם, נכון?

זה לא איסור דאורייתא, וזה לא שיש קדושה בפירות אז זה עדיין פחות מסובך, אבל סחורה ממש אסורה גם בהם.

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

אבל אם להיות מאוד מילוליים - אורתודוקסיה - האמונה הישרה. קונסרבטיזם - שימור.

ככל שקונסרבטיזם מטרתו לשמר את המסורות הקיימות ואת הגישות האמוניות הקיימות – הוא אינו שונה כל־כך מאורתודוקסיה. אולי דווקא האורתודוקסיה יותר חדשנית (כמו חסידות, ראי"ה, או גישות אמוניות חדשות בתחום האורתודוקסי) לעומת גישה שמרנית פרופר.

במונחים המקובלים אמנם, קונסרבטיזם מציג כאידיאל גישה שמשמרת עקרונות מסוימים אך לא את הכל (בניגוד לדתי לייט שמכיר בהלכה אך בוחר לשמור את החלקים המתאימים לו).

זה לא משנה איזו גישה דתית מאמצים, תמיד יש מתח בין "זאת התורה אשר שם משה" (או הפרשנות המסורתית שלה) לבין אתגרים אישיים או כלליים, לבין העבר ולבין ההווה. ובכל גישה דתית, תמיד מוצאים איזשהו איזון מסוים, על ספקטרום משתנה.

באופן כללי, כמו שהרש"ר הירש אומר – אנחנו צריכים להיות "רפורמים" – אך ה"רפורמה" אינה צריכה להתמקד בתיקון הדת, אלא בתיקון עצמנו. נקודת המוצא האינדיבידואלית (בסוף האינדיבידואל הוא היחידה העיקרית כאן) יכולה להיות שונה אבל צריך להסתכל איך אנחנו מנסים להיות קרובים יותר לשמיים במקום להוריד כל ערך ומושג לרמתנו הנמוכה.

אני אדחוק אותך לפינה (ואתה כמובן לא חייב לענות )

בעיניך יש סיבה טובה שספרי פסיקה אורתודוקסים לא מצטטים תשובות של Rabbi David Golinkin למשל?

באופן כללי, ספרי פסיקה אורתודוקסיים יצטטו פוסקים שמוגדרים כאורתודוקסיים, ולא כאלה שלא, גם אם מדובר רק בהגדרה עצמית.

כלומר, סיבה טובה מבחינה דתית

לבין תנועת ההשכלה וכיו"ב הוא עמוק. האיבה מהמאה ה־19 לא דעכה וזה לא מעניין כרגע את האורתודוקסים לשככה. (כאנקדוטה: היה בקהילות מסוימות ש"נשלטו" על ידי הרפורמים בגרמניה, שלא ניתן היה לכהן כבעל תפקיד אם היית מניח תפילין, כי זה פאסה ומיושן). מספיק נזק יצרו התנועות האלה בזמנו, גם אם יש פלגים יותר מתונים שיכולים להשתלב איכשהו בסיפור היהודי.

להקרא חכמי דת.

למשל היו פילוסופים יהודים בספרד לקראת הסוף שהיו גם בקיאים בתורה, וניסו להסביר שלפי התורה עצמה הלכתית מוטב להתנצר ולא לאבד את הרכוש או להיות מגורש, כי גם כשאתה מתנצר אתה יכול להשכיל את המושכלות.

וגאונים בתורה ואפיקורסים תמיד היו: חיווי הבלכי, ברוך שפינוזה, אוריאל דה קוסטה ועוד.

הקונסרבטיביזם אינו דבר חדש. ותמיד חכמי ישראל הוקיעו כאלו

(וצריך לחשוב איך זה מתאים לקרע שנוצר בין האורתודוקסים לקונסרבטיביים האמריקאים בשנות החמישים כמדומני)

אז אין כל כך משמעות להאשמה של עמדה כלשהי כקונסרבטיביות - העיקר הוא הסביבה בה האדם גדל ופועל. אם אורתודוקסית, אז הוא אורתודוקסי; ואם קונסרבטיבית, אז הוא קונסרבטיבי

הלכתי או קונסרבטיביזם אמוני-תרבותי.

בדרך כלל יש חפיפה בין השניים.

אך למשל מנדלסון היה אורתודוקס הלכתי ורפורמי מבחינה הגותית (הוא האמין ב13 העיקרים. אני מדבר על ההלך הרוח שהרופרמיזם צומח ממנו תמיד הלך רוח מלא או חלקי של "היה יהודי בביתך וגרמני/אמריקאי/עם אחר בצאתך" "גרמנים/אמריקאים/(ישראלים?) - בני דת משה"

מסורתיים יותר?

חיצונית הם נראים כמו חילונים. אבל אף פעם לא ממש הצלחתי להבין מה הם.

הרפורמים - די ברור לי. אנחנו - ברור לי. קונסרבטיבים? בתכל'ס נשמע לי רפורמים.

או לפחות זו האסוציאציה איתה גדלתי בנוגע להם.

רק כמקור השראה, ואילו האורתודוקסיה והקונסרבטיביות מאמינות במושג הלכה)

אנחנו מאמינים במציאות ה', במעמד הר סיני ומתן תורה למשה, ובשכר ועונש.

הרפורמים כופרים בשלושתם, ולפחות בשניים האחרונים.

איפה הקונסרבטיבים ביחס לזה? באתר שלהם יש התחמקות מובהקת מהתייחסות לזה. הם הולכים סחור סחור ולכרמא לא קרבים.

מה שהראשונים קיבלו

ההלכה של השולחן ערוך וכמותו, או ההלכה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה, או נגד מה שאמרו תלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את גדולי החכמים בדור שלפניהם.

ב. אי אפשר לשים גבול מדויק , כי התורה אינה נוסחא אלא דבר ה' החי באומה לדורותיה, אך לטווח ארוך התברר סופית מה בחוץ ומה בפנים. ייתכן שתמיד יהיה תחום אפור שיתברר רק עוד 100 שנה עם הוא בחוץ או בפנים. זה דומה לשדה ראיה - אי אפשר לסמן בקו חותך את גבולותיו.

ג. הטענה נגד הקונסרביטיבים היא כמה :

1. הם חושבים שהתורה היא דת ולא אומה, ולכן הם חושבים שהם יכולים לפרש את הגמרא כרצונם משל היו מרטין לוצר שמנסה לפרש את הנצרות המקורית (כנל הקונסרסטיבים וכנל היהודים הפונדמנטליסטים מהד הימני של המתרס). כלומר הם מנסים לפרש טקסט עתיק בלי להיות נאמנים למה שהאומה קיבלה לדורותיה בהלכה.

2. הם לא שמים על הכללים שההלכה עצמה אמרה איך משנים הלכה

3. הם חושבים שכל חוקר גאון ובקיא יכול לפסוק הלכה ולא רק תלמיד חכם ענק וצדיק ששימש את גדולי החכמים בדור הקודם

4. הם חושבים שכיום ניתן לשנות הלכות ולא מודעים לכך שזה יקרה רק כשתקום סנהדרין ובאופן כללי שנחיה כממלכת כהנים וגוי קדוש ורק כשהתורה תחיה בכל רבדי האומה

5. הם באופן כללי, חוץ מההלכה, נגררים אחרי הלך רוח תרבותי הנפוץ בעולם, בלי להציב זקיפות קומה של תרבות עם ישראל שהוא האקטיבי והמבקר את התרבויות מה לנו ומה לצרינו, אלא נגררים אחרי הלך הרוח השולט בעולם

אבל אני התרשמתי קצת שההגות הקונסרבטיבית דווקא מאוד מעצימה את הרעיון שההתגלות מופיעה דרך רצון עם ישראל, בחינת "אם אינם נביאים בני נביאים הם", ודווקא לכן הם לא מוטרדים מחקירה ביקורתית של המקורות

לא רצון האומה לדורותיה.

אז לשיטתם הם היו זורמים עם עבודת הבעל והמתיוונים כי "רוב העם בדור עושה כך אז הנח להם לישראל שהם בני נביאים"

ברור כשמסתכלים על האומה לדורותיה רואים שאנו עם התלמוד והשולחן ערוך והפוסקים (או בסוף לטווח ארוך דברי הנביאים וחזל מנצחים באומה ולא ההמון בדור מסוים (תבדוק מה קרה לעובדי הבעל בסוף, למתיוונים, לסיקרקים, רוב העם רצה לרצוח את ירמיהו ותראה מה מעמד ירמיהו לדורות באומה).

זה פשוט נסיון ערמימי לטעון לאימוץ הלך הרוח השולט בעולם, דרך טענה שאם ההמון בדור מסוים אימץ אותו, אז הוא כשר.

גם אם מתכוונים ברצינות, יוצא שמבחינתם כלל ישראל זה אוסף פרטים דמוקרטי, ולא קולקטיב לאומי שאת רצונו רואים לטווח של דורות.

אם כן כל חטאי ישראל כשרים כי ההמון עשה אותם, חטא העגל, מרגלים מסה ומריבה וכו' כנל דברי עמי הארצות מאי האני לן רבנן וכו'

היתה באשמתינו. "בני ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה כטומאת הנידה היתה טומאתם לפני".

אבל נכון שבגלות זה לא באשמתינו.

חוץ מזה שהטומאה בגלות היא לפרט, בעוד שהכלל דווקא נטהר במהלך הגלות מהחטאים שגרמו לחורבן "אז תרצה הארץ.את שבתותיה כל ימי הושמה"

… שכיום כולנו בגלות.

הטומאה בימינו על הפרט בארץ נובעת מהתסביך של מעבר מהגלות לארץ ישראל, כך שאפשר לומר שהגלות בעבר גורמת לטומאה בהווה ומתקיים "דל כבודנו בגוים ושקצונו כטומאת הנידה" גם היום.

אמנם יצאנו מהגלות באמת, אבל בתודעה אנחנו עדיין בגלות. כי כם שחי כעם הפלאפלעם ככל העמים ולא כממלכת כהנים ועם ה', עדיין בתודעת גלות

… בחרו בטומאת נידה ולא בטומאת מת למשל.

אמנם מפני חטאתינו גלינו מארצנו אבל שנאת הגויים כלפינו היא עוורת ללא כל סיבה.

כיום יש שנאת זרים בכל מיני מדינות אבל שנאת יהודים זה קטגוריה בפני עצמה.

השנאה הזאת תעבור מן העולם רק שיתקיים מה שכתוב בחלק השני של "עלינו לשבח" כלומר

…."וכל בני בשר יקראו בשמיך"….

שהגוים גרמו לנו להיות משוקצים בעיני ה' כטואמ תהנידה.

אתה טוען שהכוונה שהגויים משקצים אותנו בעיניהם כטומאת נידה המרוחקת מבעלה?

מצד אחד זה לא מסתדר מצד שני זה באמת מקביל ל"דל כבודנו בגוים".

ואולי המשורר סתם בחר בדימוי נידה לתיאור זה שיהודים מאוסים בעיני הגוים, על סמך הפסוק "תזרם כמו דווה (נידה או זבה) צא תאמר לו" (זה היה בימים שהקפידו על טומאה וטהרה ביום יום ונזהרו לגעת בנידה או במה שהיא יושבת עליו. ולכן הדימוי של מישהו שנגעלים ממנו דומה לדימוי נידה שכולם התרחקו ממה שישבה עליו (וכן הרמבן אומר ששמה נידה כי היא מנודה מכל אדם וכן לבן נמנע מלהפוך את הכר של רחל בגלל שלא נגע בכר טמא נידה וגם לפני התורה כך נהגו בני אדם) כמו הביטוי "הוא מצורע בעיני הציבור" בימינו

כלומר כוונת המשורר "דל כבודינו בגוים ואנו כמצורעים בעיניהם")

… אנחנו בניו. ולכן שנאת הגויים תעבור מן העולם ללא קשר אילינו או למעשינו .

השנאה תעבור רק כאשר "….יכירו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך…. "

"כטומאת הנידה היתה טומאתם לפני" "ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי" "חודשכם ושבתכם שנאה נפשי נלאתי נשוא" "וימאס בכל זרע יעקב ויתנהו ביד שוסים"

....אחת מהם "שתשרה שכינה על ישראל" . שכינה לא תשרה במקום טמא לא בפנימיות ולא בחיצוניות.

ולפני החורבן שהטומאה לא היהת כטומאת נידה, נאמר "השוכן איתם בתוך טומאותם" "אף על פי שטמאים - שכינה עמהם"

.....געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה."

"גלו - שכינה עמהם"

לא מאסתים להפר בריתי

עיין ערך גלות שכינה

וגם כל יהודי ארץ ישראל אינם בגלות. זו עובדה, אפשר לדון במשמעות שלה. אך זו עובדה על פי עצם ההגדרה של 'גלות'. עיין מהר"ל נצח ישראל פרק א.

אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות

אתה צודק.

כמו בימי השופטים שאיש הישר בעיניו יעשה וחוסר שלטון.

התנאי לגאולה זה שעם ישראל שבארץ ישראל לא משועבד מדינית לשום עם אחר. גם מדינת חסות (כמו ממלכת יהודה של צדקיהו שהיתה משועבדת לבבל) נחשבת עצמאות לפי ההלכה.

עובדה שבחנוכה עדיין לא היה מלך אבל כבר יצאנו משעבוד מלכוית ואומרים הלל.

החרדים חלקם מנמקים שמכיוון שהמדינה הוקמה על בסיס להיות עם ככל העמים ולא עם ה', אז היא מדינה גויית שמאוכלסת ביהודים. ולכן לשיטתם לא יצאנו משעבוד מלכויות שהרי לשיטתם עדיין מדינה גויית שולטת עלינו.

הרב קוק מפריך את טענתם אחד לאחד בספר אורות

…היה אוחז באותה דעה בדיוק. בכל מקרה אני לא מזלזל בהשקפה הזאת שלכם אני פשוט לא שלם אתה ולכן אין טעם לדון בזה. צריך לכבד את הדעה הנגדית מבלי להשתכנע.

כופרת שיש , בלתי אפשרי להפריד ממנה את זה שהיא יהודית .

כשם שהרב קוק כותב באורות ישראל ותחיתו פרק לא:

טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את הענין האלהי הזה, המיוחד באופי הישראלי, לענין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה. אמנם כשם שטועים המתאמצים להפריד את החלקים הבלתי מתחלקים הללו, ככה יותר הם טועים אותם שהם סבורים שאפשר הדבר שהחלוק והפרוד יעלה בידם של כל המתאמצים להפריד את התיומת, ומזה בא שהם לוחמים נגד מחזיקי חלק אחד מהחטיבה הישראלית בחמה שפוכה, על הפרדתם המהבלת, מבלי לשים על לב איך צריכה המלחמה הזאת להתכונן. אם היה אפשר להפריד באמת את התכנים הרוחניים שבכנסת ישראל, אלא שהדבר מנוע מפני איזה חק תורי, אז היתה צריכה המלחמה להיות מכוונת נגד המחזיקים בחלק נפרד מיוחד, לבלע ולכלות את צביונם מעל שמי האומה. אבל כיון שמניעת הפירוד היא מניעה מוחלטת בטוחים אנחנו שהמפרידים, מחזיקי החלקים הבודדים, אינם טועים כ"א בציור דמיונם ולא בפועל הויתם, כי באמת בזה החלק הפרטי, כיון שיסודו בחיי האומה בכללה, הרי הכל כבר נמצא בו, וצריכה המלחמה להיות מיוחדת רק לגלות להם את טעותם ולברר להם, שכל מאמצי חילם להפריד את האחדות הישראלית העליונה לא יעלו בידם. וההסתגלות של שלמי המחשבה והרצון הישראלי, בכל עמק טבעיותו, צריכה רק להיות לבקר את החזיון החלקי מכל עבריו, ולהראות בו בעצמו את כל סימני תמותו וכליליותו מכל הנושאים כולם, גם מאותם הרעיונות שבעלי הרוח רצו כבר להסיח מהם את דעתם ולעקרם מנפשותיהם. ע"י בירור ענין אמתי זה יעמדו סוף סוף כל בעלי התפרדות על ההכרה, שדי להם לכלות לשוא את כחם, ותחת להחזיק בחלק נפרד מדומה, שכל השאיפות והתכנים הכלליים של כל האומה כולה, בכל ערכיה, כלולים בו, אלא שהם כהים ומטושטשים, ומתוך כך מונעים הם מהנפשות המחזיקות בו את שובעם הרוחני, מצמצמים את מרחב רוחם ומדריכים אותם בנתיבות מלאי חתחתים, - יותר נח יהיה להם להכיר באמת את האמת המציאותית ולהחזיק בכל התוכן החי הקודש של אור ישראל השלם בכל הופעותיו בגלוי. בזה יושיעו את נפשם מכל צרה ומחשכים, ויביטו וינהרו אל ד' ואל טובו, ולא יצטרכו עוד לענות את נפשם בשברי רעיונות כהים ומטושטשים, אשר לא יוכלו מעבר מזה להפטר מהם לנצח ומעבר אחר למצא להם ברור והארת רוח, כי הם תכנים אשר טובם ולשד חייהם הנלהב והעצום לא יתגלה כ"א על הככר הרחב והשלם שכל החיים הישראליים, במהותם הכללית והשלמה, מתראים בו בכל מלא עזיזותם.

ב. אני מכבד את דעת החרדים, היא פשוט לא נכונה עובדתית

שהתפתחה תופעה בקרב מאמיני בהרב קוק שקושרת קהלים הנדונים עם ערב רב ויוצרת פילוג. אבל שוב לא רוצה לדון בזה מה גם שיש טענות לכן ולכן.

הם לא היו בימי הרב קוק אז הוא לא דיבר עליהם.

אבל הוא כן כינה את בן יהודה "אבר מדולדל שכרם בית ישראל לא תחסר מעלים נובלים כמוהו" בגלל שאמר על עצמו שהוא הפנה עורף לעבר של אומתו

… אפילו הרב נזהר מלהגדיר הגדרה כזאת . היום מגדירים הגדרה זאת ללא אבחנה . הוא בטוח לא היה מסכים לזה.

בימי הרב קוק לא היה פרוגרס או פוסט ציונות. אבל ייתכן שאכן ראה את היהודים המתבוללים בלונדון שפעלו להכשיל את הצהרת בלפור כבחינת ערב רב

…. שאלתי את ai :

האם הרב קוק השתמש במושג ערב רב בכתביו?

תשובה:

כן, הרב קוק (הראי"ה) השתמש במושג "ערב רב" בכתביו, אולם השימוש בו הוא שולי יחסית מבחינה כמותית (מופיע פעמים בודדות בלבד), והוא מציג גישה מורכבת ומסויגת מאוד כלפי החלת המושג הזה בפועל על קבוצות או אנשים בעם ישראל. [1, 2]

ההתייחסות המרכזית והמפורסמת ביותר שלו לנושא מופיעה בספרו מאמרי הראי"ה (עמ' 59–60), שם הוא דן במושג ומזהיר מפני השימוש הפוליטי או החברתי בו: [1, 2]

1. ביקורת חריפה על השימוש במושג למטרות מחלוקת

הרב קוק יצא נגד גורמים דתיים בדורו שהשתמשו במושג הקבלי "ערב רב" כדי להוציא קבוצות של יהודים חילונים (כמו החלוצים והציונים) אל מחוץ לכלל ישראל. הוא כתב כי אותם אנשים "לוקחים את כל דברי הסודות הקדושים הללו... כפשוטם, ומרבים על ידי זה מחלוקת בישראל". לשיטתו, פירוש מושגים קבליים מורכבים בצורה שטחית ומגזרית פוגע באחדות העם. [1, 2]

2. הגדרת מאפייני ה"ערב רב" לפי תכונות מוסריות

במקום לזהות את ה"ערב רב" עם קבוצה אידיאולוגית או פוליטית מסוימת, הרב קוק ציטט את ספר הזוהר והגדיר את המושג דרך תכונות נפש ומוסר לקויות. לפי דבריו, סימני ה"ערב רב" הם: [1, 2]

• חוסר רחמנות כלפי האחים (בני ישראל).

• נטייה להטות חסד ולדאוג לאומות העולם על חשבון טובתם וסבלם של ישראל.

• הכבדת עול על בני ישראל וביזוי התורה ולומדיה. [1, 2]

3. פתח לתקווה ותיקון

אפילו כשהוא מתאר אנשים שנושאים את קליפת ה"ערב רב", הרב קוק מדגיש כי בדור הגאולה גם הם עשויים להשתנות. הוא מציין שרבים מהם, למרות ריחוקם הנוכחי מקדושה, "עלולים להכיר ולידע שהתורה היא נשמתן של ישראל". הוא קורא להתנהג עמם בנחת ובדרכי נועם כדי לקרבם, ולא להדוף אותם החוצה. [1]

בשל מורכבות הניסוחים של הרב קוק, כיום בשיח הציבורי והתורני ישנן פרשנויות הפוכות לדבריו: זרמים רדיקליים ואנטי-ממלכתיים נתלים לעיתים בדבריו כדי להצדיק מאבק במי שהם מגדירים כ"ערב רב", בעוד שמרבית תלמידיו מדגישים את אזהרתו המפורשת מפני קריעת העם והשימוש הפסול בכינוי זה. [1, 2, 3]

בכל מקרה טרמנלוגיה לא חשובה.

מה זה משנה "ערב רב" או "מזיקים לאומה"?

… העונים להגדרה בסעיף 2. אם הרב נזהר לא להגדיר מי אנחנו שנגדיר אנשים ספציפיים.

בלי להזכיר שמות של אנשים

למישהו חשוב לכתוב "אני ממליץ להימנע מהספר הזה והזה"? מצויין. בוצע

לא רואה בכך בעייה. אני גם די בטוח שלאיש שבמוקד הדיון אין בעייה בקיומו. גם לא זיהיתי בכל האשכול אפילו רמז לביטויי זלזול או פגיעה באיש המדובר.

שהוא כמעט אנוס בהחלטה לקום בבוקר ולקיים מצוות (או מצוות אורתודוקסיות)

היה נפוץ ברוסיה הקומוניסטית,

בימינו מקרה נדיר אך קיים.

ברגע שגילה זאת,

מטבע הדברים הוא מתחיל לחקור ולהתעניין ביהדות.

חילוני הוא אינו תינוק שנשבה.

הוא פוסק שהקראים הם תינוקות שנשבו, למרות שחיו ליד היהודים הרגילים וידעו את כל הטענות נגדם

ומה כתוב שם?

שהקראי לא ידע שהוא יהודי.

חילוני יודע שהוא יהודי.

הם חיו תמיד בשכנות ליהודים הרגילים וידעו שהרבניים סוברים שהם חוטאים והכירו את הטענות נגדם.

תסתכל בעוד מקומות ברמבם, הוא מנמק בגלל ש"מעשה אבותיהם בידיהם".

והתעלמת מהחזו"א רוב פוסקי דורותינו ומההגיון הפשוט

"..שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם]...'

כלומר גם אם שמע את טענות היהודים, בגלל שחונך לקראות (גם אם ידע שיש רבניים ופגש אותם בילדותו וידע שהם רואים בו חוטא).

גם חילוני בימינו לא חונך בבית ספר דתי.

ודתלש ברוב המקרים מצבו הפסיכולוגי דומה למצב הםסיכולוגי של קראי מלידה בימי הרמבם.

נראה לי החזו"א נימק על דתלשים "שאין ההשגחה ניכרת בימינו וקל לכפור" או משהו דומה

אפשר להגיד על כל היהודים שהם תינוקות שנשבו כי אין להם כוח ללחום מלחמת היצר.

או כי בא להם לפטור את עצמם.

אבל זה ממש לא נכון.

וזו לא ההגדרה של תינוק שנשבה.

רק "כמו" או דמיון מקביל.

הרמב"ם או השולחן ערוך לא סוברים כמוהו שיהודי שפרק עול תורה ומצוות בניו הם תינוקות שנשבו.

ואני לא אוחז מהחזון איש.

חילוני זה לא שיש לו גם יצר טוב לקיים מצוות וגם יצר רע אבל אין לו כוח להלחם.

פשוט במודע אין לו יצר טוב שיאמר לו "יאללה בא נניח תפילין".

אםאין גם יצר טוב וגם יצר רע, אין בחירה חפשית, כי אין בין מה לבחור.

(יש לו בחירה חפשית לקיים מצוות מוסריות בססיות שהוא מבין שזה רע לגנוב. ויש לו בחירה חפשית זעירה לברר קצת על למה להיות דתי, אלא שזה שוגג קרוב לאנוס)

דעת הרבי מליובאוויטש היא כי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בדורנו הם בגדר "תינוק שנשבה", - מכוון שחונכו לא לקיים מצוות בדומה לילד קטן שהיה בידי גויים שאיך ידע לקיים מצוות

סתם דוגמא למשהו שקפץ לי לראש במקרה...

איפה כתוב בתורה שמותר לגלח זקן?

אין דבר כזה.

זה שיגעון חדש של ימינו.

היהדות החילונית הציונות בישראל תמיד חיו בין יהודים והם יודעים הרבה מאוד מה מותר ומה אסור - כולנו מחוברים לאינטרנט.

אתה לא יכול להכחיש דבר כזה.

התינוקות היחידים שנשבו היחידים הם העלייה הרוסית לפני 40 שנה וזה עבר מן העולם.

לכל אחד יש בחירה - מי שרוצה שמד ילך לשמד.

שכן 'תינוק שנשבה לבין הגויים' הוא כפשוטו.

יש כמה מחלוקות וכמה שיטות בין גדולי הדור האחרון בעניין, אך מקובל שחילוני רגיל, דינו כתינוק שנשבה, לפחות בצעירותו. בוודאי חילוני שאין לו ממשק כמעט עם דתיים.

לבין דין בדיני שמים תינוק שנשבה.

הראשון דיון הלכתי, השני אמוני

זה אותו דבר.

כמו שמפרידים בין מדינה להלכה כמובן שזה עוד המצאה.

המדינה צריכה ללכת על פי ההלכה.

נפקא מינא לגבי ענישה בבית דין תינוק שנשבה ויחס כלפיו וכו'

הדיון בדיני שמים זה לא דיון הלכתי כי זה נוגע לשאלה האם ה' יעניש אותו או לא. אין נפקא מינא.

לכן יכול להיות תינוק שנשבה הלכתי אבל לא בדיני שמים , וכן ההפך.

ב.מסכים איתך שהמדינה צריכה ללכת לפי ההלכה

בשמיים יש 24 בתי דין,

כל הגזירות נגזרו בשמיים עלינו וכולם ביושר.

בית דין של מטה קובע על פי בית דין של מעלה בין אם נקבל את זה או לא.

ועכשיו השאלה איך בשמיים נתנו לחילונים לשלוט על הדתיים?

ואיך בית המשפט החילוני חזק מהדתי?

וזה בדיוק מה שאמרתי קודם - כי הרבנים אינם הגונים.

השמאל שיקרו שצעקו "משתמטים" "שיוויון" ועכשיו הם קוראים לחרדים בואו ותקבל כרצונכם...

והחרדים מתפתים להם!

חס ושלום אנשי אמת (החרדים) ילכו לשקרנים וישבו בחיקם?

או שהם אינם אנשי אמת כי אם שקר גמור הם...

הלכה זה רצון ה' מה שנעשה פה בעולם.

ה' לא הולך לפי זה.

למשל ה' ממשיך להוריד גשם בשבת.

ב. גם אם תיאורטית נזרום איתך שתינוק שנשבה שחייב מיתה בידי שמים ימות, אז זה תוצאה, לא עונש. כמו שצדיקים מתים יחד עם הרשעים בעוון הדור למרות שהם צדיקים. או כמו שעוזא מת כי נגע בארון ה למרות שהיה אנוס

ג. השאלה איך בשמים נתנו היא נושא אחר כבר

חוקי התורה ניתנו על ידי משה רבינו בהר סיני,

ואלו הם חוקי ה' והיהודים - אם נרצה לשבת לבטח בארצינו ולא תקיא אותנו הארץ.

בתורה כתוב שוב ושוב, אם ילכו בדרכי ה' יצליחו - ואם ירשיעו יענשו.

לכן, חוקי מדינת ישראל חייבים להיות במקביל לחוקי התורה וההלכה היהודית.

ואם לא, הפך קדושה זה טומאה, וחס ושלום גם דינים וחורבן וכו'.

אבל!

(-----) לא לעשות גדולים וללכת אחריהם כמו עיוורים - (-----) זוהי צביעות ושימוש בתורה כקרדום לחפור בה.

דת תורתנו מאוד רחמנית גם על החוטאים אפילו הקשים ביותר, אז אי אפשר להשוות אותנו לערבים חס ושלום.

ומי שמשווה את דת תורתינו לערבים הוא שונא ישראל מובהק וטיפש.

בתורה יש שני חלקים : אגדתא והלכתא

כי עיקר האמונה היא במשה רבינו!!!

הוא נתן תורה והלכה!!!

מה לך ולה'?

התגלה אליך?

ציווה אותך להודיע לעם דרך ה'?

כל התורה האמונה ההלכה מגיע ממשה!

[יש לך ראש ממשלה יום אחד מצטלם עם טלית ותפילין - וביום אחר מצטלם במסעדת חסילונים וסרטנים עם חבריו האמריקאים]

אתה לא יכול להפריד בין הלכה ותורה לאמונה - לא קיים דבר כזה.

וחכמים המשך שלו.

תורה כוללת אגדתא גם

אבל כשם שגם בהלכה אתה מפריד בין דיני שמים לאדם, כך גם בתינוק שנשבה, אין חיוב שתינוק שנשבה הלכתית מקביל אחד לאחד לדיני שמים בגדר תינוק שנשבה

הלכה=מצווה=רצון ה ש **אנחנו** נעשה או לא נעשה משהו.

אבל מה הוא יעשה, זה כבר סיפור אחר

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

2. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

3. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

4. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים