ומה אם לא סומכים על שניהם?

חוצמזה, שאי אפשר שלא לסמוך על היתר מכירה

כי אז אסור לך למשל גם לקנות ביצים, כי האכילו את התרנגולות היתר מכירה

ויש רמ"א שאומר שזה עובר

וגם פירות גבול עולי מצרים (סיוג: יש גזירה על אופן הסחורה גם בפירות המותרים בסחורה, לא יודע למה לא מקפידים על זה).

מעולם לא שמעתי על איסור דברים מהחי שאכל פירות שביעית שנקנו באיסור.

נ"ב

לא אמרתי מה אני אישית אעשה בפועל.

למעשה אני לא אוכל פירות בכלל וגם ירקות כמעט שלא אם בכלל כך שלא יפריע לי להימנע מפירות שביעית.

הרב אליהו כותב על זה. הוא מביא איזה רמ"א ביורה דעה

אני חושב שזה סימן כא

אבל קיצור

הוא אומר שאף אחד לא יגיד "אני לא סומך" כי אז זה נדר ויהיה אסור לו לקנות ביצים

ואז לשיטתו יש מלא כסף בשוק שהוא מסחר בפירות שביעית ובשמים ידונו אותו עפ מה שהוציא מהפה שלו

אולי בהקשר של מכירת חמץ.

לא ישרה סטרא אחרא על זה?

וגם מעולם לא שמענו התייחסות של מקובלים ביחס להיתר מכירה..

מניין לך?

ולכא' זה לא אותו דבר.

לאיודע. כנראה..

הנקודה היא שהנימוק שלך הוא 'ציוני' נטו, לא?

זאת אומרת - לא הבאת סברא לאסור היתר מכירה..

הבאת סברה חינוכית כזאתי למה צריך להעדיף את אוצר בית דין..

ואפילו - לאו דווקא אוצר בית דין. אלא פשוט כי זו האופציה היחידה שתומכת בחלקאים יהודים בארץ ישראל שנשארת שלהם..

בסוף,

זה מה שעשו כאן בארץ 300 שנה

תרצה או לא תרצה.

וגדולי עולם סמכו את ידיהם על ההיתר הזה.

מה הבעיה למכור את הארץ לערבי שאנחנו פוסקים שלא עובד ע"ז אם זה לצורך שלי?

רוב הראשונים סברו שאין בזה לא תחנם

והאמת?

לא למדתי את התשובה ביביע אומר, אבל.. ממה שאני רואה בשטח,

רוב מי שאוסר היתר מכירה מסברא הלכתית זה משו בערך כמו "ככה החזון איש אמר, ככה הרב אלישיב אמר". לא מזלזל בזה כמובן.

ובכ"ז, לא ראיתי מי שממש כתב השגה מפורשת על התשובה הענקית ביביא על זה..

זאת מכירה שמוגבלת לזמן. ולכן היא מותרת. בפרט שזה לישמעאלי שלא עובד ע"ז. וגם משתדלים כמדומני שזה יהיה מישהו שמקפיד על 7 מצוות בני נח. (אולי דרוזי? לאיודע..)

"מה כוונת התורה"

אויש נו. זה טיעון גרוע ותמיד היה גרוע.

א. כי הוא לא הלכתי

ב. כי אפשר ממש ממש ממש בקלות להתווכח עליו. כי מי אנחנו שנגיד מה רצתה התורה? הרי בסוף התורה התירה לנו גם לעשות היתר מכירה.. אז.. התורה לא רוצה משהו שהיא התירה לנו?

ג. התורה הייתה רוצה שיוציאו פירות שביעית לחו"ל?

או אולי להכשיל חקלאים באיסורים? או להכשיל אנשים בסחורה בפירות שביעית ואז כל המשק יתמלא בכסף שקדוש בקדושת שביעית? או אולי להכשיל אנשים שלא יודעים לשמור על קדושת פירות שביעית?

מהו רצון התורה?

מכירת חמץ זאת לא הטענה שלי

מה גם שחמת דאו' והיום לרוב הראשונים שמיטה דרבנן

ואני לא יודע מאיפה אמרת שהתורה רצתה שהחמץ יהיה בחזקת נכרי כי זאת תקנה של חכמים בשביל סיטונאים וחנויות. תקנה. כמו שפרוזבול הוא תקנה. כמו שהיתר מכירה הוא תקנה.

עד כמה אנחנו דואגים רק לעצמנו שנקיים שמיטה עי אוצר בית דין

שגם הוא פתרון ממש ממש לא פשוט ובעייתי הלכתית

אבל מותר. אחלה. זורם.

או

שנדאג שכל עם ישראל לא יעבור על ככ הרבה איסורים בהלכות שמיטה

זריעה חרישה קצירה מסחר הפסד ועוד ועוד ועוד

עם ישראל ככלל - לא היה מסוגל להתקיים היום בארץ הקודש אלמלא ההיתר מכירה

והאמת?

שגם היום הוא לא מסוגל.

גם יוריד מחירים

כלומר

זה לא מצווה רק של לגור פה

אלא גם לאפשר פה תנאי מחיה נורמלים.

כמו מי שסולל כאן כביש.. שקיים את המצווה

וכו'

אז לאפשר תנאי מחיה נורמלים זאת אומרת לעזור לנו לייצר דברים משלנו

וגם לייצא אותם (עוד משהו שאי אפשר כיום עם אוצר בית דין..)

וגם לייצר עבודה להמון חקלאים

ואם תאמר שהם עושים אוצר בית דין - אפילו יש לך את העניין של לתמוך בחקלאים שומרי שמיטה

וכו'

וכל זה בהנחה שהיבול חו"ל הזה לא מגיע ממדינות אויבות לישראל

כמו למשל שקורה היום ביבול נכרי שקונים מעזה..

לא יכול להיות, זה ההיפך מציווי התורה, זאת תפיסה מזעזעת בעיני

האם זה נצרך בגלל ערך אחר, של חיזוק החקלאות היהודית בארץ ישראל, ובעקיפין יישב הארץ? אני יכול להבין, ובכל זאת, זאת לא מצווה אלא אילוץ

תחשוב על חלקאי שמייצא לחו"ל כל שנה תבואה

אם פעם ב7 שנים הוא אומר להם "חבר'ה, אני לא יכול"

אז זה לא שפעם ב7 שנים הם יקחו מישהו אחר..

הם יקחו מישהו אחר לתמיד..

תמיד.

לתמוך בחלקאים שומרי שמיטה בשביל ששת השנים האחרות.

שהם יקרסו בשמיטה וכל מה שהם בנו וגידלו יהרס. ויגרור נזקים גדולים גם לשנים הבאות.

זה לא שרק שנה אחת הם לא יעבדו ואחכ הכל ימשיך כרגיל.

היום (לפחות לדעת הסמ"ע, וככה די מקובל בפוסקים להגיד..) ש"צויתי את ברכתי" לא שייך כשהשמיטה דרבנן. ולכן אין באמת הבטחה שלא יהיה נזק.

זאת בדיוק הטענה של מצריכי היתר המכירה לפני 100 שנה. הערבים היו לוקחים את הכל..

זאת תהיה שנה אחת שתהרוס את כל מה שבנינו בשנים הקודמות..

חיזוק החקלאות זה לא רק ערך אלא מצווה. כמו שהסברתי.

המשפט "יש מצוה להמשיך לעבד את האדמה בשנת השמיטה" הוא משפט מעוות. כמו הרעיון של המתת חסד.

ערך יכול להיות גם ערך דתי, "מצוה", ועדיין, יש כאן ערך ולא חובה מסוימת וספציפית.

לגבי ההערה על זה שאין "וציויתי את ברכתי" - אז אם הקב"ה לא חותם על צ'ק לא מקיימים מצוות?

אני מבין את הבעיה, ועדיין, חשוב לזכור שמדובר באילוץ ולא במצוה

אני לא אומר פה שום טענה שלי.. חח כן?

הבאתי לך את טענת מצדדי היתר המכירה לפני 100 שנה

סוג של "יש מצווה להפקיע עכשיו את קדושת השביעית". כן. מצוות יישוב הארץ.

אמרתי, מצוה בוודאי. אולי בעקיפין - לא קריטי לי. קרא לזה איך שאתה רוצה. זה רצון ה'. זה מצווה. נו..

לאיודע להיכנס להגדרות..

אם הקב"ה לא חותם על צ'ק אז כאשר יש לך חשש גדול לגבי מצוות יישוב הארץ

והוא חשש אמיתי לכל מי שנמצא מחוץ לבית המדרש גם ויודע כמה הנזק הזה יכול להיות נזק נוראי

אז אנחנו נעדיף לקיים מצווה של לחזק את החקלאים כאן.

בגלל שיש לנו מצווה של יישוב הארץ, אנחנו נאלצים להפקיע את קדושת שביעית.

אין לי בעיה לנסח את זה ככה

הרי לא הגיוני שנמשיך להפקיע שביעית לנצח, נכון?

אז זה לא יכול להיות פתרון ארוך טווח

בנוסף, לא כל פתרון/מוטיבציה מלפני 100 שנה רלוונטי היום

בנוסף, לא מדובר בחקלאים שומרי שביעית

אין שמירת שביעית במכירה לגוי ועבודה כרגיל. זאת פשוט לא שמירת שביעית, זה משהו אחר.

יבול חו"ל הוא הפתרון האידאלי והנכון הלכתית. וגם כלכלית - לפני שנים בודדות משרד החקלאות התיר במיוחד לייבא בצל מספרד פשוט כי היה צריך. החקלאות הישראלית לא קרסה. גם עכשיו, יש דיון כלכלי אם לייבא ירקות מחו"ל או לא - מסיבות כלכליות נטו.

אפשר להחליט שחשוב לחזק חקלאות מקומית, ולבדוק מה העלות והכדאיות של זה, ומה המחיר של לא לייצר בשנה מסוימת. ואז לשבת ולהחליט מה הפתרונות שלנו לשנת השמיטה. ואם בהתחשב בכלל הגורמים, עדיין היתר מכירה הוא הפתרון הנכון, אני יכול לקבל את זה כהכרח שלא יגונה.

ובעיני, להתפלפל עם הקב"ה על סעיף-קטן בסמ"ע כתנאי לקיום מצוות, זה מגוחך. אתה מזמין את הקב"ה לדין תורה לפני כל מצווה שאתה מקיים? יש לך חוזה כתוב על השכר בעולם הבא כשאתה קם בבוקר להניח תפילין? כשאתה לא עובד בשבת?

ואז היתר מכירה לא יעזור

וודאי שנשמור אותה

כי ההיתר הזה בנוי על שמיטה דרבנן.

ואז גם בעה תהיה ברכה של התורה.

לתמוך בחלקאים של אוצר בית דין זה לתמוך בחלקאים שומרי שביעית בארץ ישראל. עזרה בשביל השנה הזאת ובשביל השנים הבאות.

לתמוך בחלקאים של היתר מכירה זה לתמוך בחלקאים בארץ ישראל. עזרה בשביל השנים הבאות - כבכל שנה שעדיף לקנות מהם ולא מחו"ל.

לא רק בשמיטה, כל הזמן אנחנו מייבאים המון ירקות מחול.המון.

אני יודע גם על פירות משבעת המינים שאנחנו מייבאים מחו"ל. ודאי.

והכלכלה לא קורסת כי לא ככה עובדת כלכלה.

אנחנו מייבאים ומייצאים. מסחר.

וזה בסדר גמור.

אבל,

כשמגיעה שנת השמיטה פשוט.. לא לאפשר לייצא כי זה קדוש בקדושת שביעית כי אין היתר מכירה

ואז גם לא לקנות בתוך עצמנו כי זה אוצר בית דין שאנחנו כמובן לא סומכים עלו

אז יוצא שאנחנו אך ורק קונים. ולא צורכים יבול משלנו שזה הורס את הכלכלה. כן.

ב"ה שרוב היהודים בארץ לא מקפידים לאכול אך ורק יבול חו"ל כי זה היה הורס אותנו כלכלית. ובמקרה הזה - לא רק את החקלאים אלא את כל הכלכלה הישראלית.

יש ועדה כזאת שיושבת שנקראת ועדת השמיטה. יושבים הרב אברהם יוסף למשל, הרב יעקב אריאל הרב יוסף אפרתי הרב ויטמן ועוד ועוד ועוד. ואני חושב שהיום כבר די מוסכם שאין פתרון אחר שהוא לא היתר מכירה.

אני כמעט בטוח (ואשמח אם תדע להגיד לי מה המציאות בוודאי) שהיום הרבנות בכלל לא עושה אוצר בית דין, אלא רק הבדצים למינהם. בשנת תשסא תנובה הפסידה 10 מיליון ש"ח כי היא ניסתה לעשות אוצר בית דין ברמה ארצית.

הרב ויטמן כתב על זה ספר - על ניהול כלכלי בשמיטה בפריסה ארצית. המהדורה השניה של הספר יצאה בשנת תש"ס. ואני יודע שהיום הוא נוקט שאין דרך אחרת אם לא היתר מכירה מכמה סיבות. חלקן תלויות בציבור הישראלי שלא רוצה אוצב"ד.

כל הסברא של להתיר את ההיתר מכירה זה סברא של "ההכרח לא יגונה".. ככה שאתה צודק

לגבי ההתפלפלות שלי בסמ"ע,

טוב, זה לא ההתפלפלות שלי. שוב. זה התפלפלות של גדולי עולם לפני 100 שנה שאז הפולמוס על ההיתר מכירה היה גדול מתמיד.

אתה שואל אותי מה דעתי לגבי ההתפלפלות שלהם?

אוקי,

יש לי מצווה שאני עושה אותה כרגע בככה שאני קונה מחלקאים כאן של ליישב את הארץ (בעקיפין או לא, מה שתרצה), יש לי מצוות שביעית שמגיעה. ולאחר כתיבת אינספור תשובות הלכתיות יצא לי להתיר את זה. לעשות מכירת חמץ על השמיטה (רק שחמץ הוא דאו' ושמיטה דרבנן). מדהים. וככה נוכל להמשיך לקיים את המצווה שאנחנו עושים וכדי שכל מה שעשינו עד עכשיו לא יהרס

וכן. זאת המציאות עד היום.

היום ערבים לא יחטפו שדות ליהודים ואז נאבד את הפרנסה

אלא פשוט אף אחד לא יקנה מארץ ישראל בגלל שתהיה שנה אחת פעם ב7 שנים שאנחנו לא מוכנים - אז לא יקנו מאיתנו אף פעם.

קודם כל, על כל דבר אתה בורח ללפני 100 שנה.

לפני 100 שנה היו גם תומכים וגם מתנגדים.

אנחנו מדברים פה על העקרון.

ואם הם אמרו משהו שבעיני לא רלוונטי - כמו להזמין את הקב"ה לדין תורה על הברכה בשנה השישית - אז הוא לא רלוונטי ולא משנה מי אמר אותו.

לגבי יבוא וייצוא - נכון, ולכן הטענה לגבי "אם שנה אחת לא נייצר נאבד את השוק לגמרי" לא נשמעת אמינה לאזני ההדיוט שאני בתחום. אם אתה לא חותם חוזה ל100 שנה, אלא מציע תוצרת ואנשים קונים, אז מה ייקרה אם פעם אחת לא?

באמת שאין לי נתונים לגבי התחום, אבל לי זה נשמע לא מאד אמין.

פעם אנשים היו מפוטרים כי רצו לשמור שבת. ואז מה? היית גם אומר להם לעשות רק מלאכות דרבנן כדי לקיים מצוות בכסף שירוויחו?

בתגובה אחרת אמרת שלא הולכים לפי "רצון ה'" וכוונת המצווה, אבל אתה זה שמדרג כאן מצוות לכאלה שדוחות מצוות אחרות.

לגבי דרבנן ודאורייתא - עד שיחזרו עשרת השבטים ויבוא אליהו הנביא, כנראה זה יישאר דרבנן. האם זה רצון ה'? שככה נתייחס לזה?

האם בתורה כתוב "וצויתי את ברכתי בשנה השישית, ואם לא, אז תעשו מה בראש שלכם"? לא, נכון? אז ברור שזאת מצווה שהיא הפסדית מצד עצמה (גם אם קיבלת ברכה בשנה השישית, עדיין אתה מפסיד על השביעית). ואם זה עולה מחיר, זה בדיוק מה שציוותה התורה.

האם אני מבין מישהו שלא יכול לשאת בהפסדים האלה? לגמרי כן. אבל זה לא אומר שהוא צודק.

אני יודע שהיו תומכים ומתנגדים

אז אני הבאתי פה את דעת התומכים.

זה סברא שלהם. לא שלי. זה הכל. שתדע שיש לי אילן גבוה להיתלות בו.

וכבר הסברתי לך למה אני חושב שזה כן נכון.

לגבי הייבוא,

זה אמיתי. זאת המציאות..

גם אם לא חתמת על חוזה, בדכ יש לאנשים ספק קבוע.

תחשוב בקטן יותר (על אף השוני הגדול, זאת רק הדגמה לסבר את האוזן וכמובן שיש הבדלים בין הדוג' לנידון) - יש מטבח של פנימיה. והם קונים כל יום מאיזה מקום סיטונאי חלב.

ותחשוב לעצמך שכל יום שלישי צריך לחפש מישהו אחר שיביא חלב.. לא נעים.

אז בסדר גודל של ייצוא סיטונאי שכזה - גם אם לא חתמתי על חוזה או משהו, אני מעדיף ספק קבוע. ויש ספקים קבועים אחרים בשוק.. אז למה שאני אקבל כאב ראש ממך? זה לא שווה לי את זה.

כמו הדוגמא המדהימה שהבאת

וזה אמיתי.

ההבדל הוא שאסור לעשות מלאכות דרבנן

והיתר מכירה הוא מותר בסוף.

שוב, אאכ רבותיך אוסרים בתכלית האיסור היתר מכירה שזה פשוט לא חל כי אין שליח לדבר עבירה ואז כל הכסף בתעשיה הישראלית קדוש בקדושת שביעית.. אם ככה אתה פוסק שזה אסור אסור - אז כמובן שאני לא בא לחלוק על רבותיך. חו.

ולכן צריך לדעת מתי עושים מידת חסידות ומתי לא. בעבר, וגם היום - זה ממש לא הזמן לעשות מידת חסידות ולהחמיר שלא לעשות היתר מכירה.

אז נעדיף ללכת על עיקר הדין ולעשות משהו שמותר, ולהמשיך לקיים את המצוות האחרות שאנחנו מסוגלים לעשות.

[הערה, ואם הידור מצווה עד שליש, פה זה הרבה יותר משליש ומה גם זה קופה כללית של כל המדינה ולא כולם רוצים להחמיר ואתה לא יכול לכפות עליהם חומרא]

רצון ה' שנקיים את כל התורה. ובכלל זה שביעית, ובכלל זה יישוב ארץ ישראל, ובכלל זה לפני עוור לא תתן מכשול.

היום,

אם אתה רוצה שא. לא להכשיל את חצי מהיהודים בארץ בביזוי קדושת שביעית (שזה רצון ה'). ב. הכלכלה הישראלית תשרוד (שזה גם רצון ה'). אתה מחוייב להיתר מכירה.

אז כן, כל עוד התורה אומרת שהיתר מכירה הוא מותר בשעת הדחק, ואנחנו בהחלט בהחלט בשעת הדחק. לא מפריע לי בכלל להגיד שעדיף ומצווה לעשות אותו כדי להציל רבים מעבירות ולשמור על הכלכלה שלנו מתפקדת.

כן. ככה בדיוק אנחנו צריכים להתייחס לזה. כאל ערבות הדדית ומצווה גדולה להפקיע קדושת שביעית כל עוד התורה התירה לנו.

אז אני חושב שרצון התורה זה שנדאג לאחים שלנו שלא יכשלו באיסורים, ונדאג לאחים שלנו וגם לעצמנו כדי שתהיה פה כלכלה מתפקדת, ונדאג לארץ ישראל שהכלכלה פה תהיה מוצלחת. כן. זה בהחלט רצון התורה. הרבה יותר רצון התורה מאשר חומרא (שהיא עם ביסוס כמובן, לא חומרא מומצאת).

בע"ה בעתיד כשהשמיטה תהיה דאורייתא, הדברים יהיו שונים ויהיו פתרונות.

היום?

אין פתרון אחר.

אבל מה עם השכל שלי שאומר שהיתר מכירה כאידאולוגיה הוא לא נכון?

בפועל אני לא נכנס לשאלה מה נכון.

יש מרבותי שחושבים שהיתר מכירה חסר משמעות, ויש שתומכים בו.

בעיני להתעלם מצד אחד בגלל שהוא לא "רבותיך" זה חסר הגיון.

בעיני הפתרון האידאולוגי הנכון הוא יבול חו"ל, ובמקום להמשיך לרמות את השמיטה, נמצא דרך "לרמות" את היבואנים בחו"ל שמשתמשים בנו כספקים

הרבה יותר קל לרמות את השמיטה, ולכן אין נסיון לחפש פתרונות אחרים

האם יש הסכמה בין הפוסקים שזה אכן מפקיע קדושת שביעית מהפירות? אם לא, אז זה כבר לא משנה מהבחינה הזאת

מבחינת התמיכה בחקלאים - אין לי נתונים, אני יכול להבין את המוטיבציה אבל אין לי נתונים ולכן אני מדבר רק על המחיר האידאולוגי

ובאופן כללי השאלה מתי אומרים לפני עור ומתי הלעיטהו לרשע וימות היא לא מוחלטת. כמה שמדובר במקרה יותר כללי, יש פחות אחריות שלי כיחיד וגם ככלל על המצוות של האחר.

לגבי האילנות הגבוהים - מי שנתלה באילן גבוה נחנק בסופו של דבר. אז באמת משמח שלפחות זה על אילן גבוה.

הרב קוק - הציוני הדגול שעורר מאוד לעלות ארצה וכו וכו וכו

ידע לשים את האידאולוגיה בצד וכן, למכור את הארץ לגוי.

החזון איש - הפחות ציוני לא יכל לסבול את זה.

נו באמת. אידאולוגיה זה בכלל לא קשור.

אתה רואה שככה התנהגו והתעלמו מהאידיאולוגיה הזאת, בשביל אידאולוגיה אחרת של יישוב ארץ ישראל.

זה פשוט לא שייך..

לא דנתי פה בדיון ובסברות ההלכתיות בעניין התוקף והחוזק של ההיתר מכירה או של אוצר בית דין.

מה שכתבת לרמות את הספקים - תשמע. זה פשוט מנותק מהמציאות.. מחילה. אני לא יודע איך להתחיל להתייחס לזה כי זאת סברא פשוט לא מציאותית. נקודה. זה אפילו לא משהו לדיון..

כבר כתבתי ב"ה שרוב מוחלט של עם ישראל לא קונה רק יבול חו"ל, כי אז זה היה נוראי. נוראי.

האם משהו אידאולוגי יכול להיות מתאים רק לחצי אחוז מעם ישראל? כי אם יעשו ככה יותר אנשים.. הכל יקרוס. אידיאל אמור לייצג תכלית טובה. מה שאתה מייצג - זה ממש לא תכלית. זה פתרון נקודתי בלבד שרק מיעוט דמיעוט יכול להשתמש בו (ותוך כדי להפסיד לתמוך בחלקאים בארץ, כמו שהארכתי בזה בתשובה הקודמת שלי ובזאת שלפניה), ואם כולם ח"ו יעשו את האידיאל הזה הכל יקרוס.

חוצמזה.. שאני מניח שהאידיאל של התורה זה לקחת את הפירות מן ההפקר, ולא לקנות מחו"ל, לא? אז לדבריך שאתה מנסה להגיד ש (ואני לא מסכים איתך בזה) האידיאל זה לא מה שאני מציג - אז גם מה שאתה אומר זה לא האידיאל. האידיאל זה לקחת פירות מן ההפקר. אה, יש לנו "אילוץ" לקנות מחו"ל.

יבול חול פותר בעיות הלכתיות, אבל הוא ממש ממש ממש ממש לא אידיאל.

לגבי מה שאמרת על ההלעיטהו לרגע וימות. זאת סברא כתובה אצל המתנגדים הקיצוניים של ההיתר.

אמרתי לך שאם אתה פוסק ככה אין לי מה לדבר

אתה רואה שכל הדיון פה הוא על הצד שהיתר מכירה הוא בסדר.

המשפט האחרון שלך..

אמ

תשמע, דרכם של גדולי ישראל בכל הדורות להיתלות באילנות גדולים.

זה לא מכבד המשפט הזה. בכלל לא.

אז אני פשוט אתעלם ממנו

אני חושב שאנחנו מדברים עברית טיפה שונה

למשל הפסקה האחרונה שלך מראה שאתה לא מכיר את הרפרנס שלי ("רצונך להיחנק, היתלה באילן גדול" בסוף פסחים)

כשאני מדבר על אידאולוגיה אני לא מתכוון למה שאתה הבנת

ברור שלא התכוונתי לרמות ספקים, כמו שאתה לא מרמה את השמיטה. אבל כמו שמצאת פתרון מול השמיטה, תמצא פתרון מול הספקים.

ולהתחיל להסביר הכל ייקח יותר מדי זמן

אבל מה שחשוב הוא שאתה יוצא מנקודת הנחה שתומכת בהיתר מכירה

ואני מנקודת הנחה שמפקפקת בהיתר המכירה ורק מקבלת אותו כפתרון שחלק מהפוסקים מקבלים

כשאני מדבר על פתרון אידאלי אני מתכוון לפתרון חלק. וכן, אין פתרון חלק למסחר בפירות שביעית ביבול ארץ ישראל. ולכן ברמה המסחרית, הפתרון החלק הוא יבול חו"ל

לענד?

אין פתרון חלק.

הדבר היחיד שחלק זה להפקיר את כל השדות ולקחת מהם את האוכל.

כשאתה לוקח את האוכל מכל מקום אחר שבעולם.. זה לא שמיטה.

אני חושב שכבר הסברתי שיבול חו"ל הוא יהיה מאוד לא יעיל ברמה המסחרית.

שזה יפגע קשה מאוד בכלכלה.

זה יעיל אך ורק לכמה פרטניים.

אלא כמו פירות שביעית:

"פירות חו"ל שנכנסו לארץ לא יהיו נמכרים במדה או במשקל או במנין אלא כפירות הארץ אכסרה, ואם היו ניכרין שהם מח"ל מותר" (הלכות שמיטה פרק ו ה"ה)

אז זה ניכר ומותר..

זה כל הרעיון בלהביא יבול מחו"ל

לכתוב אפשר על כל פרי.

ואף פעם הפירות עצמם לא מסומנים (לפעמים יש מדבקה מסיבות אחרות).

לכא' זה בולט

אבל אין לי באמת מושג

ואני גם לא יודע מה קורה בפועלל

בולט שכתוב? לפעמים כן, אבל זה לא היכר בפרי.

זה לא שצריך השגחה שאכן מדובר בפירות חו''ל, העניין שגם צריך היכר.

ראית את מה שציטטתי מהרמב''ם, נכון?

זה לא איסור דאורייתא, וזה לא שיש קדושה בפירות אז זה עדיין פחות מסובך, אבל סחורה ממש אסורה גם בהם.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!