בהשראת אשכול הסיפורים ההזוים חשבתי פשוט לכתוב את סיפור הלידה ההזוי שעברתי..
הסרט מתחיל הריון שלישי, בשבוע 38 בדיקה שגרתית אצל רופאת הנשים, הכל תקין ב"ה בשביל הספורט היא מחליטה לשלוח אותי שבוע הבא לבדיקת אולטרסאונד.
שבוע 39+2 צועדת בשמחה לאולטרסאונד מתישבת ומחכה בסבלנות לטכנאית. איך שהמתמר מונח עלי הטכנאית- איזה שבוע את?? 39+2? העובר שלך מצג עכוז! ואני- ווואטטטט חשבתי שסיימתי עם הסרט הזה לידה שעברה(עברתי היפוך בלידה השניה שלי)
טוב היא רצה לקרוא לרופאה, ובנתיים עושה הערכת משקל, לא יוצא לה מדויק כי העובר הפוך, אז אומרת לי- הערכת משקל קטנה אל תתיחסי אליה. תכלס הרופאה מגיעה ומיד נותנת הפניה למיון להיפוך דחוף, בכל זאת שבוע מתקדם והמים לא בכמות מרנינה.
מבאס אבל אין ברירה, למחרת בבוקר הולכים למיון לרופא מקצועי שעשה לי את ההיפוך בהריון הקודם.
בבית החולים מתחילים להפחיד אותי באמרות כמו- יש לך מיעוט מים, התינוק לא מספיק גדול לשבוע... לא בטוח שנעשה היפוך, ואם נעשה את נשארת ללדת וכו'- ואני באתי בלי כלום! הילדים במוסדות, אין לי סידור בשבילם, באתי עם תיקיית מסמכים וזהו!
אני עצבנית מתפללת שההיפוך יצליח וישחררו אותי הביתה, לא רוצה ללדת היום 
גם הטכנאית שעשתה את הערכת המשקל אמרה שהיא לא תקינה, אז מה שייך שהעובר לא גדול??
תכלס סופסוף מכניסים אותי להיפוך, כואב רצח, הרופא לא מצא את התנוחה הנכונה והעובר תקוע ולא מסתובב. עד שהצעתי לו פשוט- אולי תגיע מהצד השני, תכניס את היד לכאן ותדחוף את הראש מטה? (צברתי נסיון מההריון השני 
)
השיטה שלי עובדת ב"ה והתינוק התישר למצג ראש סופסוף.
ואז הד"ר אומר לי- אם חלילה תצטרכי להפוך שוב תגידי לרופא לעשות בצורה שאמרת לי, כך יהיה הכי קל..
עכשיו הגיע הויכוח אם להישאר לזירוז או לא, אני ביקשתי שיאפשרו לי הערכת משקל חוזרת ואז נעריך אם להישאר לזירוז
ב"ה הערכת משקל תקינה ומשחררים הביתה!
עובר שבוע מלא בעצבים ובחרדות (מי שעברה היפוך יכולה להבין למה אני מתכוונת) אולי הוא התהפך שוב??
שבוע 40+3 מעקב הריון עודף איזה כיףף
הולכת למוניטור, תקין ב"ה נכנסת לאולטרסאונד ותנחשו מה? עובר במצג רוחב!! וואט דה פאקקקקקק
פה כבר התבאסתי, חזרתי הביתה עם דמעות שוב לעבור את הסרט הזה?? מי יסכים להפוך תינוק בשבוע 40+3 כשהמים גבולים בגבול התחתון??
40+4 בבוקר צועדים למיון, אני מבואסת טיל, לוקחת תיק לידה בידיעה שכנראה לא יסכימו להפוך ויצטרכו לנתח. מה שבטוח אני אצא עם תינוק בימים הקרובים.. הלכו החלומות על לידה טבעית
בעלי מנסה לעודד אותי, לא הולך לו...
נכנסים למיון והאחיות שקבלו אותי שבוע שעבר מופתעות לראות שאני שוב באותו הסרט, לצערי התחזיות שלי מתממשות, אף אחד לא מדבר על היפוך, רק מנסים לתאם שעה לניתוח וכו' פה אני כבר מתחילה לבכות
בעלי הולך לקרוא לד"ר המומחה שלנו (זה שעשה את ההיפוכים הקודמים) והוא כמובן מופתע לראות אותי שוב, בודק ואומר לי- תראי, עקרונית את בדרך לניתוח, בשבילך אני מוכן לנסות להפוך את העובר, אבל בכל מקרה אם אני מצליח או לא, את יולדת היום.
מחזיקים אצבעות ונכנסים להיפוך. כל הקרובים מעודכנים מתחילים לסיים עלי ספרי תהילים...
1.2.3.. ההיפוך מצליח! ב"ה הסיכוי לניתוח נרגע קצת, והד"ר שולח סטזר עדין שיעשה לי פקיעת מים, כדי לקבע סופית את העובר המופרע.
מלא זמן מחכים לסטז'ר בנתיים מחוברת למוניטור, לא יכולה לזוז, משתגע מההמתנה.
תכלס אחרי שעתיים וחצי!! מגיע הסטז'ר, הוא בחור חמוד ועדין אבל מכאיב לי מוות (פקיעת מים בפתיחה אפס זה כואבב)
המים ירדו בשעה טובה, עכשיו יפנו אותי למחלקת הריון בסיכון וממתינים ללידה!!
לוקח להם עוד 3 שעות להוריד אותי למחלקה. וכשזה קורה סופסוף מגיע כבר הערב, אנחנו מורעבים ועיפים ורק מחכים להניח את הראש. במחלקה המהממת אני מקבלת חדר מפנק, כרגע לבד בחדר, יכולה לבחור את הפינה הנוחה ביותר!
סופסוף אנחנו במנוחה, יושבים מדסקסים ומנשנים אוכל של בית חולים מגעיל למדי (שאריות ארוחת ערב מלפני 3 שעות..)
מפה לשם עוברות עוד שעתיים ולחדר נכנסת אישה הריונית, בעל והמון שקיות.. המאושפזת השניה בחדר, נראית חמודה, ב"ה.
בעלי מנסה לנוח קצת ואני מדליקה לי חדשות, אחרי שעה של מנוחה בעלי מקבל טלפון מחבר- בא לך לבוא לאיזה אירוע באזור? ננגן קצת, נשיר ונשמח יתומים.
אני אומרת לו ברוח ספורטיבית- למה לא מאמי, תצא תהנה ותחזור לישון בבית, מילא לא נראה שיש לידה ב24 שעות הקרובות, הפתיחה עדיין אפס, אין שום צירים, אז תצא תהנה ותלך לישון נורמלי בבית. אל תדאג אם יתפתח משהו אני אתקשר אליך.
בעלי מופתע ושמח, גם ככה הספונת שהשאירו לו לא נוחה לשינה.
הולך לאירוע נהנה ומשם לבית לישון
ואני- באשפוז לבד, לא הכי כיף אבל שמחה בשביל בעלי, ההריונית השניה מתחילה לעלות לי על העצבים, או יותר נכון בעלה המשועמם, התישב לו על כסא הגלגלים ומתחיל ליסוע בו מצד לצד בחדר ומידי פעם נתקע במיטה שלי! ואשתו כנראה יש לה איזה ציר או שניים אז כל ציר אני שומעת זעקה חנוקה אויייייי ואז ששששששש ארוך כאילו זה עוזר לנשימות איכשהו. ובכלל החדר נראה כמו מסיבה והשעה 1 בלילה...
אני כבר איבדתי את הסבלנות, קמה מהמיטה אומרת ליולדת ולבעלה- שקט בבקשה, אני מנסה לישון. אתה תקון בבקשה מהכיסא או שתתגלגל רחוק ממני.
ב"ה הבינו את המסר ושתקו ככל יכולתם ואני מנסה להירדם בשארית הלילה שנותרה לי.
ישנה שינה טרופה ומתעוררת מהצירים של השכנה..
ב"ה בשעה 3 לפנות בוקר האחות מתרצה להוריד אותם לחדר לידה, סופסוף שקט בחדר.
שעה 5 אני מתעוררת מכאב עמום בבטן, יש מצב שזה ציר? מחכה לתזמן ואכן כל 20 דקות יש ציר של 10 שניות. טוב זה בטח התחלה של כלום..
האחות מגיעה ב-6 לעשות לי מוניטור ואני שחה לה על הצירים, הם לא כ"כ מורגשים במוניטור אז שתינו לא מתרגשות מזה, היא מציעה לי להיכנס להתקלח, זה יעזור להרגשה הטובה..
אני שואלת אותה- לקרוא לבעלי? הוא ישן בבית, והיא- לא חושבת שיתפתח משהו בשעות הקרובות. זה חלש מידי.
אני מתעודדת ובכל אופן עושה 2 טלפונים לבעלי, מגיע לו לשמוע שמשהו זז, לא?
בעלי לא עונה, ואני רגועה, 5 וחצי בבוקר, אין סיכוי שיתעורר מהטלפון.
נכנסת להתקלח ושם מתחילים הצירים- אני מתזמנת וקולטת שכל 2 דקות יש לי ציר של דקה! פה אני מץחילה לפחדג מתקשרת 20 טלפונים ברצף לבעלי, אין מענה!!! מתקשרת לאימוש מתחילה לבכות לה בטלפון שבעלי לא עונה ויש לי ציר כל 2 דקות, אמא קמה וטסה לרכב, תוך 20 דקות תהיה אצלי, אני מבקשת ממנה להתקשר לבעלי וממשיכה לתזמן צירים, יוצאת מהמקלחת לבד בלי עזרה, לא מצליחה בקושי לתפקד אין מנוחה בין הצירים! מצליחה להגיע לכפתור הקריאה לאחות ואומרת לה באינטרקום- ציר של דקה כל דקה וחצי........ היא המומה למדי מזעיקה אחות חדר לידה (אסור לאחיות המחלקה לבצע בדיקות פתיחה)
ואני ממשיכה בטלפונים לבעלי עצבנית עליו ממש! ומנסה לעשות נשימות שלמדתי באיזה קורסון לפני הלידה (זה עוזר!! נשימות באמת עוזרות!!)
האחות מגיעה, בודקת אותי וצועקת אחות השניה- פתיחה 7 וחצי תעיפי אתה לחדר לידה אחרת היא יולדת כאן. אני עדין לא לבושה אחרי המקלחת, זורקת על עצמי חלוק של בית חולים, שמה מטפחת הפוכה על השיער וכבר מטיסים אותי בכסא גלגלים לחדר לידה שנמצא בבנין אחר בקמפוס... ליד המעליות אני רואה את אמא- היא בהלם רצה אחרי ואני שולחת אותה לאסוף את הפריטים שלי בחדר אישפוז, שיהיה לי איזה משהו בחדר לידה....
מורידים אותי במעלית משא (מטען חורג?!) ומריצים במסדרונות שלא ידעתי שקיימים..
מגיעה לחדר לידה מקבלת אותי מיילדת מתוקה ועדינה, בודקת אותי ואני בפתיחה 9, אני מבקשת בפחד אפידורל, לא חושבת שאהיה מסוגלת לעבור את הלידה בלי. והיא אומרת לי- אני אלך לקרוא למרדים בשמחה, אבל מהנסיון שלי בלידה שלישית תוך דקה את בפתיחה 10, את רוצה לנסות ללדת בלי? את מסוגלת לזה, ואני אשכרה זורמת איתה, לא יודעת מאיפה האומץ- וואלה למה לא, עזבי את המרדים, בואי נלד.
תוך ציר אחד אני בפתיחה מלאה והיא אומרת לי להתחיל ללחוץ ופה באו הכאבים שלא ידעתי שקיימים בעולם הזה, התחלתי לבכות ולצעוק ואמרתי לה שאני לא מסוגלת ולא בא לי ללדת היום בכלל ובעלי לא כאן והכל כ"כ דפוקקק
והמתוקה הזו רק מעודדת אותי ומראה לי איך ללחוץ ומה לעשות ואני לא מסוגלת מהכאבים, מנסה תנוחה אחרת וכלום לא מועיל, פשוט לא מצליחה ללחוץ
היא מציעה לי גז צחוק וזה רק ממסטל אותי ומעצבן אותי ממש, אני רוצה להתפקס בכאב ולעבור אותו, מחליטה שוב לתרגל נשימות ומנסה ללחוץ בכריעה, זה עוזר אבל אין לי את הכוחות ללחוץ. אז נשכבת על הגב ומבקשת מהמיילדת ואימוש שילחצו את הרגלים כי אני לא יכולה לעשות את זה. בנתיים נושמת. לחיצה ארוכה וכואבת מוות והראש בחוץ, הקלה! לחיצה נוספת ותינוק חמים נשלף החוצה עם חבל טבור מסובב לו על הראש 2 פעמים (אולי בגלל זה התהפך כל הזמן?)
השעה 7 וחצי בבוקר-
מניחים אותו עלי ואני מנסה להתאושש מהכאב האדיר הזה, בתוך הבילבול שכחתי לשאול מה זה בכלל (לא בדקתי בהריון הזה, החלטנו להישאר מופתעים) והמילדת צוחקת עלי זה בן מאמי זה בן 
עכשיו כשאני רגועה ומחכה לשיליה שתצא אני שוב מחייגת לבעלי החרפן שישן בשלווה ולא קולט מה עובר על אשתו... יש לציין שאני כבר פחות עצבנית עליו ויותר מרחמת שהפסיד את החוויה הזו......
בעלי כמובן עדיין ישן ולא עונה, אני מתעצבנת ומתקשרת לשכנה- לכי בבקשה לצלצל בדלת, בעלי ישן ולא עונה לי. (לא סיפרתי לה על הלידה, יש גבול לפדיחות)
היא מצלצלת לו והוא ממשיך לישון בשלווה!
9 בבוקר הילד כבר יונק אותי בשמחה, אמא צריכה לחזור הביתה לארגן את הילדים לבית הספר. ובעלי עדיין ישן..
אני כבר מתחילה לדאוג ולדמיין- אולי הוא נסע אלי בלילה ועשה תאונה? אולי קרה משהו והבנאדם מעולף בבית? דמיונות של יולדת הורמונלית...
מתקשרת לגיסתי שגרה לידי, מספרת לה את הסיפור ההזוי, היא על סף הלם, אני מבקשת ממנה בדמעות שתלך ותצלצל לו בדלת עד שהבנאדם יקום ואם זה לא קורה שיקחו מפתח מהשכנה, שיכנסו ושבעלה יעיר אותו!!
וכמובן אומרת לה- אל תספרי לאף אחד, בעלי יתפדח מזה משהו לא נורמלי.
הגיסה היקרה שולחת את הגיס להעיר וכמובן שוכחת את הבקשה שלי לא לספר לאף אחת ומיד מתקשרת לגיסה אחרת עם הפה הכי גדול בעיר ומספרת לה את הכל ( איך עושים אימוג'י רותח מעצבים??)
הגיס הולך להעיר ומצליח בשעה טובה! החרפן התעורר סופסוף ומתקשר אלי- חסויה שלי, סליחה מאמי, מה איתך? את בסדר? ואני-- מזל טוב מאמי, זה בן...
הוא עומד להתעלף ואומר לי- לא נכון, את עובדת עלי.. ואני מנסה לעודד אותו, לא מותק. כבר לפני שעתיים! בן זכר, תתחיל לתכנן את הברית.....
הרבה זמן לא שמעתי אותו במצב כ"כ אומלל, זה כ"כ לא מתאים לו לפספס את הלידה ולהשאיר אותי לבד עם כל זה. הוא מתלבש במהירות שיא ורק מחפש איך להגיע אלי הכי מהר ואני כבר במחלקה אומרת לו מאמי אל תיסע בבהילות, שלא תעשה תאונה. חכה נשמה, תאכל משהו, תתפלל ותצא ברגוע. אני כבר במחלקה, הילד בחוץ אין לאן למהר......
המסכן שמע לעצתי ונרגע קצת, אולי מזה שראה שלא התפוצצתי עליו בעצבים....
תכלס אחרי שעה הגיע אלי סמוק ומבויש ורק מחפש איך לפצות אותי ואני ברחמנותי שכחתי להתעצבן עליו ושכחתי לנצל את הרגע לבקש את כל מה שרציתי
ואו יצא ארוך ממש... תודה למי שקראה עד כאן! היה טוב לפרוק....
(אני בסופו של דבר שכבתי על מיטה ובלי מאמץ הקטנטונת הרוחבית יצאה ממני... 
מאז, בחיים לא חשבתי ללדת בלי אפידורל.. מלחיץ אותי