"פה הנטילת ידיים".
אוליי דיי?
מעיק לי ההדתה הזאתי.
מעיק לי גם הבלבול הזה שיש לי יותר מידיי זמן.מצד אחד ומצד שני..כילו,מה נסגר איתי?
שני עולמות..קשוח ככה.אבל זה גם טוב,אני יודעת.בסוף יהיה לי סדר והכל יתהפך לטובה.ירידה זו לצורך עליה.בום.רבינו הזה הוא גבר.מה הייתי עושה בלעדיו מה.אוף שורף לי כל כך ש.אךךך.מחכה ביום ובלילה.הלוואי שארגיש שאני בסדר תמיד.כי,כי אני כל כך בסדר באמת.זה מחשבות שווא.רע לי ככ לראות אותה.רע לי כל כך ההתנהגות הזאת.זה שורף לי את הלב.שורף כל כך.לא מסוגלת לשמוע אותה מדברת.ועוד מדברת איתי."****,את מותק".ואני ממשיכה לאכול כאילו לא נאמר פה כלום.פף והשתיקה שלא נגמרת..וחוסר ההבנה שלה עליי והמבטים המוזרים האלה אליי שכאילו מאחורה יש תשאלה הזאתי-'למה את שותקת?' ו,'אני צריכה לדבר איתך על מה שעובר עלייך כי אף אחד לא מצליח להושיע אותך,כי עובדה שאת מסתובבת כל הזמן ברחובות.ילדת רחוב זה מה שאת.'....גם כן.פגרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת.סתם נו היא לא.פשוט טיפה קשוח לי איך שהיא מתנהלת..והיום בבוקר היא דברה איתי בפלאפון,עוד לפני שחזרתי.ואוף,שוב היה קשוח.כרגיל.אבל תודה.באמת.לפחות היה פחות קשוח מהפעם הזאתי.לפחות היא לא צעקה עליי את הצרחות האלה שהפחידו אותי.לפחות היה סוער רגוע.באמת ששמח.ולא מובן מאליו שהיה ככה.כי יכול היה להיות אחרת.היה קשה,אבל קשה יציב.קשה שאפשר להחזיק עדיין חזק בלי ליפול או משו.זה פלא.ככ פלא.תודה.
ממ יהיה טוב גלוי בסוף.יהיה טוב גלוי.אני כל כך יודעת.כבר עכשיו טוב גלוי.אבל כל רגע הוא מתעצם יותר.ולפעמים קשוח מאוד לראות את זה מרוב ההסתרה אבל יש לי בחירה אם לפתוח תעיניים ולהתבונן באמת.
פסדר,לפעמים באמת קשוח כי מצליחים לראות רק חושך,וזה פשיטא אחיזת עיניים,ולפעמים שמח ויש הכל.והכל בסדר.הכל הגיוני ומובן.חח לב זה דבר קורע וואי.חה.גם פף לב זה כזה דבר מתוק ועדין ו,וואי.לפעמים פשוט באלי ללטף את הלב שלי ולהגיד לו שאני איתו.ושהוא לא לבד.אני רוצה לפעמים לחבק את הלב שלי חזק.מגיע לו כל כך.הוא כל כך אמיץ.כל הזמן הוא אמיץ.
ו,
שתבוא גאולה שתבוא גאולה שתבוא גאולה משיח שיבוא
טוב לי כל כך.
,