הרי יכול להיות שאצל דתיים/חרדים פשוט יש סטיגמות על גירושין, אז אנשים מעדיפים להמשיך לחיות בסבל מאשר להתגרש. 

*אני כן חושב שצריך לחיות ביחד רק לאחר החתונה, אבל פשוט לא בגלל הטיעון הזה...

רוב הזוגות החילונים עוברים לגור ביחד לפני החתונה ובכל זאת אחוזי הגירושים שם מאוד מאוד גבוהים. 

היא שהמטרה זה לגור ביחד.

אבל מי אמר שזאת המטרה?

זה אמצעי למטרה גדולה יותר

לכן ברור שהמגורים המשותפים יהוו שיקול פחות משמעותי שיהיה כפוף לעניין יותר נעלה שישמור על היציבות של הקשר.

(כלומר גם הייתי בזוגיות ומגורים משותפים, וגם התחתנתי בלי שקודם גרנו ביחד...).

בזוגיות שבה אין נישואין, ההרגשה ה*תמידית* היא שזה זמני. אולי זמני לחודשיים, אולי זמני לשנתיים, אבל עדיין זמני. לא סתם גם חילונים גמורים שלא מאמינים בצורך הדתי להתחתן, ולפי החוק יכולים כמובן להישאר רווקים ולגור ביחד עד 120 ולהביא ילדים משותפים וכו', מעדיפים להתחתן אחרי שהם מבינים ש"זה זה", כלומר שהם מצאו את מי שהם רוצים לחיות איתו לנצח.

כל עוד התפיסה היא שזה זמני, יש פחות מוטיבציה לפתור בעיות. הרי תמיד אפשר לקום וללכת, אז למה לסבול?

בכל פעם שיש וויכוח קשה, אחד הצדדים יכול להחליט שזה מסתיים. בכל פעם שאחד הצדדים פתאום מתאהב במישהו מבחוץ, הקשר יכול להסתיים. 

כמובן גם אחרי שמתחתנים הקשר יכול להסתיים, אבל אז יש הרבה יותר מוטיבציה לנסות ולפתור את הדברים בדרכי שלום ואהבה, ולא ממהרים לפרק את החבילה. לפעמים הידיעה שאנחנו כאן בשביל להישאר ביחד, עוזרת לא רק בשביל לפתור את הבעיות באהבה - אלא בשביל למנוע אותן מלכתחילה. 

לכאורה היה אפשר לטעון את זה כנגד מוסד הנישואין: אם החתונה גורמת לך להישאר למרות שיש מריבות, אז לא עדיף לוותר על החתונה?

אלא שעצם זה שהחלטת להתחתן, גורם לריב פחות. מבינים שזה כבר לא רק שני אנשים שונים, אלא גם שני חצאים משלימים (ובתוכם כמובן יש מקום לכל אינדבדואל). מתפשרים הרבה יותר (מתוך רצון להתפשר - רצון שגורם לאושר), מדברים יותר בשביל לפתור את הדברים וכו'.

בנוסף, מגורים משותפים שלא מסתיימים בחתונה, יכולים להקהות עד מאוד את הרגש הבריא והעוצמתי שיש באהבה חדשה הבאה לידי מימוש בבניית בית משותף. "נו טוב, עוד פעם גרים ביחד, אני מקווה שהפעם זה יסתיים אחרת...". כן, זה כיף להיכנס לבית אחרי יום עבודה ולדעת שאהבה שלך מחכה לך בפנים - אבל כשזה יסתיים (אם זה יסתיים), זה יגרום לכך שגם בעתיד אתה כברתתקשה לחזור לאותו מצב של זוגיות נקייה...

ומי שחושב שאני מגזים - שיבדוק עם עצמו כמה הוא התרגש לפני הדייט הראשון בפעם הראשונה, וכמה הוא התרגש לפני הדייט הראשון בפעם ה-20. הציפיות לצערי כבר יותר נמוכות, יש מן תחושה של "הלוואי שהפעם זה יצליח".

האמת היא שיש בעייני יתרון אחד למגורים משותפים לפני החתונה: היכולת לראות את הצד השני גם במצבים של כעס ולחץ, גם כשהוא מתנהג בצורה טבעית ולא "משחק את התפקיד" בדייט.

אלא שאת הדברים האלה אפשר ללמוד גם בעזרת שיחות עם חברים/רבנים של הדייט, וגם בעזרת דייטים מגוונים במקומות שונים ובסיטואציות שונות. אפשר ללמוד הרבה מאוד על מידותיו של אדם גם בלי לגור אתו.

לכן, החסרונות של מגורים משותפים עולים על היתרונות.

(היה לי קשה להעלות על הכתב את המחשבות שלי בנושא הזה, אני יודע שזה לא צלח ב-100%, מקווה שבכל זאת יצא מובן...)

שבא כולו מתפיסת עולם מעוותת שתופסת היום חלק מהעולם הגויי.

המחשבה שבחור ובחורה שאינם נשואים, "יכולים" לאבד את הבושה עד כדי כך, שלמרות שהם מצד האמת שני אנשים זרים, הם "יגורו ביחד"; לאבד את התחושה של המשמעות הממשית של נישואין, שרק הם הופכים אותם למשפחה; לאבד את הקריטיות של המחוייבות של נישואין, חתונה, לכל מה שבא כתוצאה מכך ולהתייחס לכך כמשהו מופקר שניתן להיעשות "סתם" - 

זו מחשבה שמלבד העיוות ואיבוד הדברים הכי פשוטים ובסיסיים - היא גם עצמה, כתוצאת לוואי, אחד מהגורמים הראשיים לכך שבאמת אנשים לטווח ארוך "לא מסוגלים לחיות זה עם זה"...

אם בניית בית, זה דבר רציני, היחס נבנה מתוך המחוייבות, מתוך ההתענינות האמתית זה בזה, מתוך בניית יחס שקודם כל איש ואשתו על כל העומק והשותפות שבכך ומזה על שאר מרחב החיים - אז יש יותר סיכוי שהבית יחזיק וייבנה.

אבל אם חושבים שאפשר "לחיות אינטנסיבי" ללא נישואין, ללא ההפיכה למשפחה והמחוייבות הבסיסית, אז זה הופך את הענין למשהו זול - וכתוצאה גם פעמים רבות למשהו חולף כי נגמר הענין הראשוני זה בזה באפס בסיס מחייב וממילא הבחורה נהיית סוג של "סמרטוט" לכל מיני "נסיונות" כדי למצוא מישהו.. - וממילא לא פלא שגם כאשר כבר מוצאים, הבסיס רעוע יותר. לדעתי, אחד הגורמים הראשיים לאחוז הגירושין הגדול ב"תרבות" הזו.

הכלל הוא שקודם כל בודקים את ה"בין אדם לחבירו", את המשותף, כדי להכיר אם יש התאמה, אם יש אהבה בסיסית. על גבי זה בונים את מצבי החיים המשתנים מתוך נישואין (אולי, לפי ה"היגיון" הזה, צריך קודם גם ילדים.. מי יודע איך מתמודדים ביחד עם ילדים. אלי בכלל גם לחכות לפנסיה.. מי יודע איך מתמודדים ביחד בגיל כזה...).

[לכן, גם הביטוי "חברה" אינו טוב. צריך להכיר באופן הנדרש כדי לבחון אם ניתן להקים ביחד בית. התקופה הזו אינה בעלת ערך מצד עצמה - אלא כהכנה, בדיקת היתכנות]

זה פשוט לוקח את הקשר למקומות הלא נכונים בעליל.

ברגע שגבר ואישה גרים יחד לפני החתונה, הם נמצאים כבר במצב אינטימי לפני החתונה, הקשר שלהם מבוסס על תאווה שהיא לעצמה תשלוט בהכל. גם אם יהיו אלף סימנים של לא, עצם הלגור ביחד יעשה הכל בשביל שזה יהיה כן.

למה?

כסף, הרגל, כח, נוחות, עצלות ועוד.

הנישואין לא נבנים על כך!

הם אמורים להבנות על רגשות נקיים,

קודם כל משיכה! זה חשוב מאוד משיכה. בלי משיכה, קשה מאוד לקיים חיים בצורה כשרה.

ואז רואים את המידות בצורה מאוד נקיה, לא מעלימים עין מהכעס שלו כי אנחנו גרים ביחד (סתם דוגמא).

לגור ביחד 24\7 זה כלום ושום דבר, מניסיון.

זה להיות בנקודה נוחה שלא מזיזה אותך לשום מקום.

זה שאתה מצליח נגיד לגור עם מישהי כי שניכם נקיים ומסודרים לא אומר כלום.

בקיצור זה נושא רחב מאוד.

אבל זה לא טיעון חזק. כי זה פשוט לא נכון.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי